hissi

חבר שגר שם נוהג בטוארג. מהתרשמות קצרה זה אכן סגנון הרכב המתאים ביותר לאזור. ככל שמתרחקים מקייב הכבישים מדרדרים. בעיר עצמה אין לך מה לחפש עם רכב ספורטיבי ועל כבישי נהיגה נסתרים לא הייתי בונה. חייב ספורט ויש תקציב? ריינג׳ רובר ׳ספורט׳

הפרארי מהממת והן מרגישות מאוד שונות אחת מהשנייה. נהגתי פחות משעה על כ״א אז קח בעירבון מוגבל אבל הפרארי מופרעת, מרגישה קלילה, רועשת ומעלה חיוך מיידי. המרצדס מרגישה כמו לנהוג בקטר - הרבה יותר שקטה, התחושה בעיקר בפניות מרגישה שונה לגמרי.

הבעיה בהוספת 9 אש"ח היא שזה לעולם לא נגמר. בגזרת המחיר הזאת, השוק צפוף וכל פעם ב'קצת' יותר אפשר לעלות עוד קצת. לא הרחק משם ישנן פורטה, פוקוס (עם גיר בעייתי משלה) ואחרות. אחרי שני ניסיונות רעים עם בדיקת רכבים 'במצב תצוגה' החלטנו להימנע מקניית רכב משומש אך מהעבר השני אנחנו קצת מתבזרים עם זהות הרכב השני בבית. מחפשים בעיקר רכב אמין שייתן שקט וקצת מרווח, מחפשים תמורה טובה ולא ממש סגרנו תקציב יעד. לרגע, בהיתקלות בקרוז במחיר המופחת, נדמה היה שאולי אפשר לקבל יותר מאשר חשבנו בפחות מאשר חשבנו. על ההתלבטות האישית אולי אפתח שרשור ייעודי, לגבי הקרוז - הגיר והמנוע קצת מרתיעים אותי. סביר שלא בצדק אבל כמובן שזה שיקול שכל אחד יעשה עבור עצמו.

רבות כבר נכתב אודות הקרוז הבינונית. בתחילה תומחרה מול מובילות הקבוצה ולעתים מעליהן, אח״כ בהנחה מסויימת ואילו כעת מוצעת ההאצ׳בק יד 1 מליסינג, ב- 82,800. זה מחיר נמוך מהצעות דומות על פיאסטה או ריו. אז הפלסטיקים עדיין קשים, ההגה עדיין מנותק והשורשים עדיין לא נצבעו לגמרי. אבל האם במחיר הנוכחי, מול המתחרות החדשות במחיר, הקרוז סופסוף מציגה חבילה אטרקטיבית?

כך או אחרת קבעתי להיפגש אתמול עם סוכן מכירות של אופל. התקשרו אליי בבוקר לומר שלא אטרח להגיע - האדומה (ה-OPC האחרונה) נמכרה. כרגע לא צפוי יבוא נוסף של הדגם הנוכחי.

הנימוק לטובת ידני הוא לא מהירות העברת ההילוכים וודאי לא הפינוק אלא תחושת השליטה וחוויית המשתמש. גיר ידני נותן יותר מאשר בחירה מידית של ההילוך הנכון לתנאים גם אם זה כל תפקידו על הנייר. ומה זה הנימוק של לתת לחברה לנהוג? זה נימוק בעד אוטומטי או ידני?

החוויה שלי מ 309? 1993 ידנית 1600. שייכת לסבא. בדיוק עברתי טסט. קראתי בעיתון אוטו שה 309 מתנהגת והאפלאוז של אמא פחות. לא נבדוק? נבדוק! סבא מתייצב בחנייה, הצבע בז׳ קצת מוריד, הספוילר מעלה חזרה. שתי דקות אחרי זה, כיכר אחת, תת ההיגוי הראשון שלי, ג׳אנט קדמי ימני נותן כיף למדרכה. לא נרשמו נפגעים (כולל הג׳אנט). המפתחות חזרה לסבא. נדמה לי שהמזגן היה בסדר. לי היה חם.

הרעיון היה שרווחה מתבטאת ברכב יוקרתי, דירה מרווחת, קניות בסופר במחיר שווה לכל נפש, נופשים בהישג יד מוניטרי וגיאוגרפי - רווחה במובן הכלכלי. החיים כמו שהם נראים ׳על הנייר׳ אם תרצה. איכות חיים במובן חיי חברה, משפחה, גידול ילדים, השתייכות - כולם פחות או יותר כמוך - כל הדברים שקשה להסביר אבל אתה חש מבפנים. השייכות, בעיקר כיהודי, בין אם מאמין ובין אם לאו, שווה משהו. אבל עזוב זוטות, מי זה הדוב הזה שאתה מצטט אותו?

ניהלתי שיחה כזו הבוקר עם עולה חצי חדש שעלה עם אשתו מלונדון לפני חמש שנים. לתפיסתו רוב המדינות הרלוונטיות יציעו רווחת חיים גבוהה יותר בד בבד עם איכות חיים נמוכה יותר. למרות שלא מרגיש לי מאוד איכותי פה כרגע אני בהחלט מתחבר לתחושה של שייכות לעומת זרות. בסופו של יום אני פה אבל לצערי לא מקבל את זה כמובן מאליו אלא בוחר בזאת כל יום מחדש. לגבי מדינות אחרות - יש פה דיסוננס כלשהו - אני חושב שחלק מהמשיכה של מגורים במדינה זרה היא בעובדה שזה לא הבית. החיבור הרגשי למקום נמוך עד לא קיים ולכן נוצר בראש שקט כלשהו. עבור אורח לרגע הדברים קלילים יותר ומובנים מאליהם מעצם העובדה שפשוט אכפת לו פחות. המשיכה של מקום אחר (מלבד ענייני פיננסיים ומרחבים) נעוצה בעצם האדישות שהוא מאפשר. השייכות והאכפתיות הם מה שהופך את ישראל לבית ובו זמנית מעייף כ"כ. לחיות פה זה כמו ארוחת שישי אינסופית עם ההורים - אתה אוהב אותם, רוצה לראות אותם, אבל למה כל הזמן??? וכדי לא לסטות מ'רכב כללי' - מסתבר שחו"ל גם מאפשר נסיעות מסלול ב- 370Z.

ביומיום אני קורא את הפוסטים שלך, מחייך ונהנה. כשמדובר בימי ראשון או כשסתם המוזות שותקות הדמיון מפליג למחשבות על מציאות אחרת, בחירות והשלכות. עכשיו תפסת אותי לחלוטין לא מוכן. אני צריך שמישהו יזכיר לי דחוף מה אנחנו מחפשים כאן במציאות המקולקלת הזאת. עריכה - תמונות מההפגנות היום בפאריז עשו את העבודה.

אני מבין שהמחיר כנראה ידוע ופורסם, אני לא בטוח אם גם בשלמה יודעים את זה. הייתי ביום רביעי השבוע בסוכנות בהרצליה ואתמול בת״א בעניין אחר לחלוטין. כששאלתי את אנשי המכירות על הקורסה אמרו לי שאין כזה דבר קורסה ב 130 ובכלל אין מצב להוציא אותה מהסוכנות בפחות מ 150. כשהסברתי שמדובר בפרסום שלהם ושאני מכיר לפחות שתי יחידות שכבר נמכרו בפחות מ 140 הסבירו לי בחזרה שכנראה עבדו עליי והוצע לי להשאיר פרטים ע״מ שאיש המכירות של הקורסה ייצור עמי קשר בטלפון. כמובן שלעדכן אנשי מכירות זה עניין שבשגרה, אבל אם כבר טרחת, הודעת לשני גורמים חיצוניים לפחות - לא כדאי לעדכן גם את העובדים שלך?

אני מחבב (מאוד!) את הרכב הזה עוד מנסיעה קצרה ולא ממצה בדור הקודם. מסכים שהמחיר הריאלי הוא כ-130 אך שם הפנדה פוגשת את ה XV שנותן ׳יותר אוטו׳ בכל מובן.

יש מי שיכול לשפוך אור על ההבדלים התחושתיים בין הסנטה פה הרגיל (ספורט) לבין הארוך (גרנד)? ההבדל במבנה ובנתונים היבשים מוכר - אבל איך זה מתרגם לתחושת המרווח מבפנים, הניהוג, התגובתיות, משקל וכיו"ב. עבור מי שנזקק באפן קבוע לשני המקומות הנוספים יתרונות המרווח ברורים. אבל עבור מי שנזקק לשני המקומות לעתים נדירות יותר - מה הייתם בוחרים? האם הגרנד פשוט מסורבל יותר לניהוג או שהוא מציג גם יתרונות לשוכני השורות הקדמיות (ובפרט לאוחז בהגה)?

מדגם בלתי מייצג בעליל- ברכב נתון (רנו קליאו 2002) ובלי שינוי באופן השימוש - מצבר של Varta החזיק לי שש וחצי שנים המצבר שבא אחריו של שנפ החזיק שנה ותשעה חודשים.

קראתי עכשיו קצת מבחנים מארה״ב. בעיקר משעשע אותי שמה שהרגיש לי גדול, מסורבל וסיכמתי אותו במילה בהמה מסוכם שם כמיד-סייז ידידותי שאמא שלך תאהב לנהוג בו. הכל יחסי בחיים...

אז נסעתי היום באדג'. נסיעה של כחצי שעה ועל כן התרשמות ממעוף הציפור. השלילי מרגע ההנעה הרכב מרגיש גדול מאוד - יותר מאשר גודלו האמיתי. היציאה מהחניון שלנו, על שביליה הצרים ומרובי הסיבובים הרגישה ממש לא נוח. יש המון שטח מת והתחושה בשטח צפוף מרגישה מסורבלת - - קורות A רחבות מאוד, - הראות לפנים מוגבלת בגלל מכסה מנוע משתפל שלא ברור איפה הוא נגמר, - מראות הצד זוועתיות - הן קטנות וחלקן מכוסה במראה פנורמית - מה שיוצר שטח מת ענק בצידי הרכב. חייבים לסובב את הראש לאחור ע"מ לוודא שהנתיב פנוי. מנסיון עם רכבים קודמים גדולים יותר מתרגלים לזה (יש בעברי אקונוליין וסברבן) אבל זה בהחלט לא רכב מומלץ לתנועה עירונית. הבלמים של הרכב חלשים מאוד והתחושה היא כי הם לא הולמים את משקל הרכב. מרחקי העצירה ארוכים ונדרשת לחיצה הגונה על הדוושה בכדי ליצור תאוטה משמעותית. הטוב הרכב חזק. מאוד. הגיר איטי וכרגיל בימינו תמיד נמצא שני הילוכים גבוה מדי. לכשכבר ההילוך יישר קו עם הדוושה, מהירות ההאצה של הרכב בשילוב עם משקלו ורעש המנוע עושה נעים מאוד בבטן בכביש המהיר. רעש המנוע ה V6 אולי לא מתחרה ברכבי ספורט אבל הוא בהחלט נעים יותר לאוזן מאשר מנועי הארבע צילינדרים שמוצעים במיטב התוצרת הקוריאנית (בישראל) והוא באופן מפתיע אוהב לעלות בסל"ד. התחושה הכללית של הרכב היא כשל רכב מסגמנט גבוה יותר ביחס לקוריאניות. החומרים, האבזור והתחושה הכללית בתא הנוסעים מחניפה יותר לנהג מאשר בסורנטו הנוקשה או ביחס לסנטה פה שפשוט מזכיר לי מדי את ה I30. זה פשוט מרגיש המון אוטו לשקל ביחס למתחרים הישירים. וזה שלא החליט אם זה שלילי או חיובי אני חלוק עם עצמי לגבי מערכת My Ford Touch - מצד אחד היא מציעה המון אפשרויות, שליטה ותפעול על גבי שלושה מסכים, המערכת נראית ונשמעת אטרקטיבית מאוד. מאידך, בנסיעה של חצי שעה העסק היה מסורבל מאוד - יכול להיות שמתרגלים לזה אבל פעולה פשוטה שבד"כ נעשית בלחיצת כפתור מצריכה טיול בין תפריטים ואפשרויות. נראה לי שקצת סיבכו את העסק לשם הסיבוך והפסאודו "מגניבות" שבמסך המשוכלל. הספסל האחורי אכן רחב ומרווח, אך מעט פחות משציפיתי לרכב בגודל הזה. הוא יאכלס שני מבוגרים בנוחות רבה מאוד אך כמו שכתב גיל - החלק האמצעי בעייתי לאורך זמן ואינו מתחרה בזה של ואנים למרות הרצפה השטוחה. ההגה - גלגל ההגה דק מדי לטעמי, תנועתו כבדה יותר משציפיתי וכבדה בכלל. זה לא אידאלי ולא ממש משרה תחושה ספורטיבית אך זה עדיף לטעמי על הגאים אמריקאיים אחרים שהכרתי בעבר. דיוק והיזון חוזר לא היו שם. ישנה זווית גלגול ראשונית מכובדת בהעברות משקל אך שם הרכב נעצר. בסך הכל הוא יחסית נטוע ונוטע ביטחון בפניות ביחס לברייה בגובהו ומשקלו. עכשיו צריך להחליט אם ללכת עם ההגיון או עם הבהמה האמריקאית...

הטראוורס היא עשרה צעדים יותר מדי. אני לא אוהב את הגודל, את ה׳פוזה׳ ואין לי צורך במקומות הנוספים. היא משמעותית יותר גדולה מה S-MAX שבתורה יותר גדולה מהג׳יפונים (שמתהדרים בנתון אורך דומה לאוקטביה) ואנחנו מתניידים לא מעט באזור תל אביב. היום נקבעה לי נסיעת מבחן באדג׳ ואני אנסה לקחת לסיבוב S-MAX מהעבודה. מבטיח לעדכן אח״כ.

זה הרכב שנושא בתפקיד הרכב המשפחתי והדרישה הראשונה ממנו היא עמידה במשימה זו בכבוד (להבדיל מהרכב השני בבית שמאויש בד״כ רק בנהג וצריך רק יכולת תאורטית לנשיאת חמישה נפשות למרחקים קצרים). בדומה לג׳יפונים, השורה השלישית בואנים הקטנים באה על חשבון יכולת העמסה של עגלה + בימבה וכל האבזור הנלווה. על כן, למעט מבנה שונה של הספסל השני ההבדלים בין הואנים לג׳יפונים שוליים בעיניי - גם אלו וגם אלו מאכלסים שלושה זאטוטים בנוחות. לתפיסתי הואנים מוסיפים לחבילה הבסיסית נוחות תפעול ועדיפות בניהוג. הג׳יפונים מוסיפים יכולת עדיפה בטיולי שבילים בסופ״ש ופוזה מסויימת. עם יד על הלב ברור לי שאתם צודקים והחבילה הראשונה ׳הגיונית׳ יותר, ועדיין משהו בחבילה השנייה קוסם לי יותר. אני רק לא מצליח לבודד אם זו החלטה עניינית או שמא אני מקבל את ההחלטה בהתבסס על פגושים מגודלים מכרום. לגבי הפרשי המחיר, אני בטוח שאם אבחר ברכב זול יותר קצין הרכב יודה לי, אבל גודל העודף מ 250 פחות משחק כאן תפקיד ויותר רלוונטי מה שבסופו של דבר הרכב מציע.

תודה צביקה. לאחר השלמה כי מטרת העל של הרכב היא פרקטיקה, צמצמתי את הבחירה לשלושת הג'יפונים (סנטה פה, סורנטו ואדג') שאולי מוסיפים איזשהו ערך מוסף על פני הואנים. אני אחרי נסיעות מבחן קצרצרות בסנטה פה ובסורנטו ו(דק ספורות באזור תעשייה בכ"א) ולפני פורד אדג' (מחר). מבין שני הראשונים הסנטה הרגיש מעט יותר קרוב לרכב משפחתי עם עיצוב פנימי אטרקטיבי יותר וחומרים עדיפים. הסורנטו הרגיש 'קשוח', קשה, מיושן ובסיסי יותר ומאידך היה בו משהו חסון יותר בתחושה - עדיין לא החלטתי אם זה מתבטא גם במציאות או בתחושה שהמשיכה כתגובה ישירה לרושם שיצרו הגובה והעיצוב הזוויתי יותר. לרדת לגרסת האורבן לא רלוונטי מכיוון שבסופו של יום היא מציעה מעט פחות ואין הטבה כזו או אחרת כתוצאה מבחירה בגרסה הזולה יותר. אפשר לשאול מה גרם לך להעדיף את הסורנטו על פני הסנטה פה?

שלום לכולם, אני עומד בפני בחירה של רכב חדש בליסינג. האפשרויות הן - יונדאי סנטה פה (7 מקומות, פרמיום), פורד אדג' (2.0 אקובוסט), פורד S-MAX או גלאקסי קיה סורנטו פולקסוואגן פאסאט, סקודה סופרב ובמוו 316. הרכב ישמש כרכב המשפחתי העיקרי, חמישה נפשות (בוסטר, כסא בטיחות וסלקל), באמצע שבוע נסיעות לעבודה וחזרה (+שינוע ילדים בשכונה) ובסופו נסיעות משפחתיות לטיולים וכ"ו. בסולם החשיבות - פרקטיקה משפחתית, נוחות ,פינוק והנאה מנהיגה פרברית יומיומית. למרות העדפה אישית מעט שונה, בגלל הצרכים המשפחתיים אני נוטה לרכב גבוה ומרווח יותר ובעיקרון לאחד משני הראשונים ברשימה. לזכות הסנטה עומדים שבעת המקומות התאורטיים (שיהיו שימושים לעתים רחוקות אבל נחמד שישנם), שימושיות ומבנה קלים לעיכול למי שעובר ממשפחתית. מאידך הוא לא ממש מרגש או מרגיש מיוחד משום בחינה. לזכות הפורד עומדים המנוע והאבזור העדיפים ומקדם חשק מעט גבוה יותר מבחינתי. החיסרון הוא עיצוב ותכנון מעט מיושן (המחליף כבר הוצג), הרוחב (זה מפריע ביומיום?) והיעדר האפשרות לביטול כרית האוויר הקדמית לטובת הסלקל. אני פוזל גם לכוון ה S-Max שאולי מציע את הטוב מכל העולמות (ניהוג עדיף משולב בשימושיות) אך מרגיש מעט מיושן יותר ומסיבה שלא ממש ברורה לי וכנראה לא ממש עניינית פחות מושך אותי משני האחרים. אשמח לכל עצה או דעה ובייחוד מבעלי ניסיון עם הרכבים הספיציפיים.

פתחתי פעם פוסט כזה על רנו קליאו בת 10. שבוע אחרי ביקרתי בשאפט

מנוע אחורי בבגאז׳ היה קיים גם בטרנספורטר של שנות ה 90. שם השטיח שהפריד בין המנוע וחלל הרכב היה כבד מאוד ונועד לבודד מחום ורעש. המחיצה ברכבים רגילים עם מנוע מקדימה לא עבה, יעילה או מרשימה בהרבה - היא פשוט נסתרת מן העין.

מגעים של חיישן הצתה? קרתה לי תופעה דומה בצרפתייה מזדקנת, קצת ספריי מגעים סביב חיישן ההצתה ומאז מניעה בנגיעה.

למיטב זכרוני איילון מייבאים רכבים מדילר שממוקם בגרמניה. למיטב זכרוני 2 הפיאסטה היא פחות או יותר הסופרמיני החמימה הזולה בבריטניה ובכל מקרה זולה בגרסת הפתיחה מה 208, קליאו וקורסה. מצד אחד אם הזולה ביותר הופכת כאן ליקרה ביותר במה הועיל לנו היבוא המקביל? מהצד השני דלק כלל לא מביאים את הפיאסטה כך שבעצם נשארנו עם מונופול - רק עם כזה שמציע פחות שנה אחריות.

אז זהו - אצלי הוא מעורר חשקים וויכוח בין שכל ורגש שנמשך למעלה משנה. הבעיה היא שהוויכוח שלי עם עצמי הוא ילדותי ומעגלי - 1. רוצה BRZ 2. אבל יקר וקצת קשה עם הפרקטיקה 3. ובעצם יש רכבי ספורט רבים וטובים עד 180 אש"ח עם ספסל אחורי מלא 4. אבל הם לא הנעה אחורית ולא בדיוק מה שאני רוצה - אז לקנות ב-180 משהו שבעצם לא ממש בא לי? 5. אז אם כבר משהו שהוא לא בדיוק מה שרציתי אולי בעצם לקנות משהו נחמד ופרקטי יותר כמו 208 1.6 ידנית ולהחליט לגבי רכב ספורט אמיתי בהמשך? 6. מתי זה בעצם בהמשך? בגיל 60? ואם לא עכשיו אימתי וכן הלאה והלאה... אני תקוע במין לולאה כזו שמובילה להחלטה של הכל או כלום ומתאימה יותר לגיל 16. במקור תכננתי להתאפק שנה - שנתיים מתוך מחשבה שעכשיו כבר יחלו לצוץ משומשות או יבוא אישי במחירים הגיוניים יותר (נאחז בפוסט של שמרון משרשור ישן). אבל בינתיים ביד שתיים נתקלתי רק במחירים שנראים לי לא הגיוניים ויבוא אישי מבקשים מעל 200.