RK

לפותח השרשור: אתה יכול להגיש תביעה, אם לא חבל לך על האגרה והפסד ימי העבודה ושכ"ט עו"ד. לזכות כנראה לא תזכה, אלא אם יש משהו שלא הזכרת שיכול לעזור לך, או שהמוכר יעשה טעות פטאלית ובלתי סבירה בעליל. על סמך מה שפירטת, סיכוייך לא גבוהים במיוחד. קייס, לכאורה יש לך, אך יש גם בעייה ראייתית קשה, בדמות חוסר כמעט מוחלט בראיות, פרט לעובדה, כי אכן, ככל הנראה, יש פגיעת שאסי ברכב. אם תחליט לתבוע, בהצלחה.

הסקיד-קאר, כמכשיר הדרכה, היה לא פחות ממדהים. רמת ההדמיה שלו, במהירות פחותה (ומסוכנת פחות) של אירועים שקורים במהירויות כביש ריאליות הופכת אותו לנכס של ממש. מה גם שהתירגול, כערך נוסף, מהנה ביותר. יצויין, כי בנוסף לקורס באלטרנתיבי עברתי קורס במסלולים והדרכה בדרייב-ארט.

ותזכרו לכבות אותם כשאתם יוצאים מהערפל. מדליקים אותם לפי תנאי השטח ולא לפי תחזית מזג האויר או מדד הפאניקה. מה שמזכיר שערפל לא נותן פטור מחגורות הבטיחות...

המקלארן שוקלת 1138 ק"ג. המנוע שלה שוקל 260-270 ק"ג. מנוע הויירון, כאמור לעיל, כ-700. כלומר, הכנסת מנוע הויירון למקלארן תוסיף קצת יותר מ-400 ק"ג במקום בו הם לא תוכננו להיות. אכן מטורף... הויירון, עם כל הכבוד (ויש כבוד, והרבה), היא די הפלצה מוטורית (דוגמא טובה היא מד ההספק על לוח המחוונים, שני בטמטומו רק למד המומנט ביונדאי קופה...). המקלארן היא הסופרקאר הטובה בכל הזמנים, לצד (וכנראה לפני) ה-F40, הקונטאש והזונדה המתקרבת לסטאטוס שלהן בצעדי ענק.

מועילים מאד, בערפל. בגשם, ההשתקפות שלהם בטיפות המים מסנוורת מאד.

פנסי ערפל אחוריים שמודלקים בכל מצב פרט לערפל מסנוורים, במיוחד בגשם.

אם כבר, ההיפך הוא הנכון, לפחות בכבישים בינעירוניים.

רעיון נפלא! עוד נושא לישיבת הוועד הבאה וברצינות - הייתה עונה נפלאה, עם מירוצים רוויי אקשן, ושמירה על רוח חברית כראוי לליגת מועדון (מכאן גם הלבוש הלא פורמלי, כשפרט לקסדה, כמובן, רוב הנהגים מסתפקים בכפפות ולעתים נעלי מירוץ).

2 עמודים קודם לכן כתב Mad Max: . חוץ מזה, היה מירוץ נפלא, רווי אקשן ומהנה מאד, כן יירבו!

הבנת הנקרא: בראשית התגובה שלי כתבתי "דעתי שלי, לאחר שנתיים ו-40000 ק"מ". הרכב עדיין אצלי, ונוסע, ב"ה.

זוהי דעתך שלך. דעתי שלי, לאחר שנתיים ו-40000 ק"מ היא כדלהלן. הביצועים לא יותר מסבירים מהמקום (103 כ"ס על 1220 ק"ג משקל מלא מוכן לנסיעה), לא רעים בכלל בהיבט של תאוצות ביניים (הילוכים קצרים וצפופים). התנהגות כביש טובה - מאוזנת, צפויה, סלחנית וספורטיבית במידה. עולה, לדעתי, על כל רכב בר השוואה ובן-גילה, פרט ל-306/ZX. כך גם בעניין ההגה - מתקשר לא רע, אך פחות מהשתיים הנ"ל. טיפולים - פעם ב-20000 ק"מ. הייתי ממליץ להחליף את השמן פעם ב-10000 ק"מ. המחירים אינם זולים, אך אינם שוחטים (600-650 ש"ח פעם ב-20000 ק"מ זה לא כ"כ נורא). אמינות - לא יפנית, אך לא אסון. פרט למערכת החשמל אין תקלות מיוחדות. צריכת דלק - תלוי מאד בסגנון הנהיגה, אך ההילוכים הקצרים לא מקלים כאן. צפה לכ-9-10 ק"מ/ל' בעיר, וכ-13 ק"מ/ל' מחוץ לעיר. נהיגה ספורטיבית תניב כ-8 ק"מ/ל', ואף דרומה מכך. נקודות זכות "יום-יומיות" - "מובלעת" מול מושב הנוסע - נוח מאד, אך בא על חשבון תא הכפפות, שזה, פחות או יותר, כל מה שנכנס אליו. המושבים נוחים ואוחזים לא רע. תא המטען גדול דיו (380 ל') והמושב האחורי מתקפל ועוזר להגדיל במקרה הצורך. פאולים - תנוחת נהיגה איטלקית טיפוסית - רגליים קרובות וידיים רחוקות. בלמים חלשים ומתחממים מהר (בנהיגה ספורטיבית - לא משהו שמורגש ביום-יום). המזגן לא להיט בכלל למי שרגיל ליפניות. בסה"כ הרכב הוא שילוב לא רע של רכב שפונה לנהג עם שימושיות משפחתית.

אני משער שאתה אומר זאת לאחר שנהגת והיו בבעלותך מספר אלפות, שלאורך שנים של בעלות גיבשת את הדעה המלומדת שלעיל. ה-145/6, והדגמים שבאו אחריהן אינם חורגים, מבחינת אמינות, ממכוניות אירופאיות בנות גילן. כמובן שיש לתת את הדעת למכוניות שהוזנחו, כמו שיש לתת את הדעת לכל רכב שהוזנח. מעבר לכך, ולמערכת חשמל רגישה מעט אין שום בעיות מיוחדות, גם אם זו לא טויוטה קורולה. הערות מסוג "מבלה יותר במוסך מאשר על הכביש" אינן יאות לפורום המכבד את עצמו, ולכותב בר דעת ונימוס אלמנטריים, ביחס לכל רכב. לגופו של עניין, הרכב אינו מהיר באופן מיוחד בהאצה מהמקום, אך סביר ביותר בהאצות ביניים, בשל הילוכים בעלי יחסי העברה השומרים את המנוע בתחום היעיל. זאת, מן הסתם, על חשבון צריכת הדלק. ההתנהגות מאוזנת, מהנה וסלחנית. ההגה מתקשר, אם כי לא ברמה של ZX ו-306. בוודאי יותר מכל יפנית או אירופאית אחרת, פרט למוזכרות לעיל. הרכב מהודר למדי. תנוחת הישיבה איטלקית טיפוסית - רגליים צפופות וידיים מתוחות (ביחס). הדוושות דורשות זמן להתרגל אליהן, אך נוחות לביצוע "עקב בצד אגודל". בסה"כ מדובר ברכב נחמד, המשלב לא רע את הפן הספורטיבי עם השימושי, ולא מתנחל במוסכים בניגוד לדעה הרווחת.

כאמור - לא נקרא ולא ספורטיבי. מהיר, אך ללא המעורבות וההרגשה - אחיזת כביש ומהירות פניה, בניגוד לדעה המקובלת, דווקא לא רעות, יחסית, אך אין כמעט תקשורת עם הנהג דרך השלדה וההגה המחריד. נוחות סבירה מינוס - שיכוך החזרה לקוי בבולמים האחוריים "מקפיץ" את הרכב בירידה מפסי האטה, וזו רק דוגמא אחת. מהירה - ביצועים מעולים בקו ישר. לא מאמין שהיא תאמת את נתון היצרן (8.7 שנ' ל-100), אך ניתן, די בקלות, לרדת מ-9.5 שניות. במהירויות גבוהות התאוצה פוחתת באופן יחסי (ובתחושה) בשל יחסי העברה ארוכים. אמינות כמעט מוחלטת. בכ-3 שנים שהרכב במשפחה (כ-70000 ק"מ) הוחלפה רק משאבת הגה-הכוח (פרט לטיפולים שוטפים). לא צורכת שמן. הביטוח לא זול, אך לא יקר באופן בלתי-סביר. די דומה ל-146 שלי. צריכת הדלק מזערית יחסית לנפח ולהספק - 12.5 ק"מ/ל' בנסיעה מעורבת, 16 ק"מ/ל' בנסיעה בין-עירונית.

שווקי היעד. בשווקים שונים הרכב מכונה בשמות שונים.

גם אם נניח ש-60000 מכוניות בשנה זה אחוז נכבד מהשוק האנגלי (אין לי מושג כמה כלי-רכב נמכרים שם בשנה), הרי שקשה לי להניח כי המכונית הנמכרת באנגליה היא פתוחה, או ספורטיבית (בניגוד לאופנועים, שם זה תמיד אופנוע ספורט קיצוני זה או אחר, אבל זה לא לענייננו). השוק האנגלי הוא לא היחיד אליו כוונה הבארקטה, וגם המכירות הרבות (בהנחה) באנגליה, לא הופכות את הרכבים שהזכרתי (בארקטה וקופה, וגם מולטיפלה, בשל העיצוב, בעיקר) למכוניות main-stream. מכונית נישה היא מכונית שמיועדת לקהל מסויים, בד"כ מצומצם יחסית, שדורש ממכוניתו, לכל הפחות, ייחוד. אין ייחוד במכוניות 1.6 אוטו' אליהן, לדעתי, כוונה התגובה, ולכן הן לא יכולות להיות מכוניות נישה.

לפיאט קופה מעולם לא הייתה גרסת קבריולט. ומה זה בדיוק קודמת? 131 אבארט? 124 ספורט?

היא נמכרה לא רע גם באנגליה, למרות ההגה השמאלי. הסיבות לכך שפיאט בצרות נעוצות בכל דבר, פרט למכוניות הנישה שלה (קופה, בארקטה, מולטיפלה). לא רק שהן לא תוכננו להכניס ממון משמעותי ישירות (בניגוד לקידום תדמית), אלא שבמספרים שהן נמכרו (לא רעים לכשעצמם, בתור מכוניות נישה), גם לא היה להן סיכוי. לגבי פונטו או לא - הבארקטה מבוססת על רצפה מקוצרת של הפונטו Mk. 1. המנוע הוא מנוע 1.7 מהסדרה המודולארית של פיאט. המכונית דווקא שובחה על התנהגות הכביש שלה (למרות היותה מונעת מלפנים, בניגוד למתחרותיה - מיאטה ו-MGF), ואף השיגה זמנים מצוינים בבחני המסלול שנערכו לה.

הסאלין אמריקאית, ובעלת הגה שמאלי.

שוב, אתה מאחד בין הדברים, ורואה אותם כמקשה אחת. אני מבחין. להנעה כפולה קבועה ישנם גם חסרונות, אל תשכח - משקל עודף, וחלוקת כוח נתון ליותר גלגלים פוגעת בביצועים ובצריכת הדלק. מה גם שאני נוטה לחשוב שרכב בעל הנעה אחורית, לדוגמא, יהיה מהיר (על מסלול) מרכב זהה בעל הנעה כפולה (קח, לדוגמא, 911C2 מול C4, או 330i מול 330ix). לגבי הנעה קדמית מול כפולה, שם המצב טיפה יותר מסובך (שוב, לדעתי), אך יכולח להיות שגם במקרה זה תהיה ה-2X4 מהירה יותר, בשל יתרון המשקל וההאצה (תוך כדי תנועה). דגמאות ניתן לראות בקבוצת VAG, סובארו ווולוו, אך לא זכורות לי כרגע תוצאות מבחנים דומים (אם אני לא טועה, מבחן שכזה נערך ב"אוטו" לדגמי וולוו S60, צריך לבדוק).

בהחלט מקום פשוט נפלא. 5 דקות של עונג צרוף, והוא איטי מספיק בשביל לא לסכן את עצמך ואת רכבך יתר על המידה. עובד נפלא בתור וואליום לאחר מבחן מבאס (חוץ מההמתנה בחניה עד שהמנוע יתחמם)

פרט לקירצופים... אגב, הכביש נחמד מאד אם לשלב אותו עם הכביש היורד לנשר, כביש די איטי וטכני, אך מהנה מאד.

אני לא אתבטא בביטויים כגון "שטויות" (שתויות?), אבל גם אם כל העולם (והפרסומות של סובארו) מזמזם על הקשר בין ההנעה לאחיזה, לא בטוח שאכן אלה הם פני הדברים. הכוונה שלי הייתה להבחנה בין ה-grip ל-traction. האחרון מתורגם כ"משיכה" בעוד הראשון כ"אחיזה". המשיכה, כפי שכבר הסבירו לפני, היא היכולת להעביר כוח לכביש, ובהיבט זה אין שום עוררין על יכולתה של ההנעה הכפולה, במיוחד בתנאי אחיזה מופחתת. כך, למשל, בוית לראשונה זנבה הסורר של ה-911 (964C4), לפני שפורשה הבינו את מקור הבעייה האמיתי ותכננו מתלה אחורי ראוי. לגבי האחיזה גופה, היא ה-grip, הרי שאני ממשיך וטוען שאין שום קשר בינה לבין זהותם של הגלגלים המניעים. דוגמא מעניינת היא המאבק בין אלפא רומיאו ל-BMW ב-ETCC. בעוד האלפות השיגו (בעונת 2003) זמני דירוג טובים יותר (משמע - מהירות פניה גבוהה יותר, תוצאה של set-up מתלים עדיף), ה-BMW היו, באופן עקבי, עדיפות בזינוק, בשל תכונות המשיכה העדיפות של ההנעה האחורית בתנאים של העברת משקל לאחור. יעילות ההנעה הכפולה (על אספלט) הומחשה היטב באליפויות הטורינג השונות בשנות ה-90 ע"י אודי (ואלפא 155 ב-DTM), במיוחד על מסלולים רטובים. במאמר מוסגר אוסיף, כי אולי זו רק דעתי, אבל עומס טעויות כתיב יחד עם ביטויים בוטים אינם מוסיפים אמינות ורמה לנכתב.

אין קשר בין ההנעה לאחיזה. אחיזה מושגת באמצעות פרמטרים שונים - צמיגים, גיאומטריית מתלים וכו'. ההנעה מטפלת באספקט המשיכה (traction), ומשיכה ואחיזה אינם היינו הך.

הפאגאני איננה שוודית, אם-כי הקוניגסג. הפאגאני מיוצרת באיטליה, והמנוע שלה, כפי שנאמר, מבית MB.

הרבה מגזיני, בעיקר אמריקאיים, נוקטים בשיטה זו של שקלול ציונים. אבל לפחות ב-Road&Track, למשל, ניתן ציון מקסימלי שונה לכל קריטריון, בהתאם לחשיבותו, וכן ניתן שקלול לפני ואחרי הכנסת המחיר למשוואה. אני לא אומר שגישה זו היא מושלמת או הטובה ביותר, אבל היא לפחות טובה יותר מהגישה של The Marker. אם כבר לנקוט בשיטת הציונים, אז עדיף כך.