נמרוד33

מכון רישוי בסדר גמור, לא מחפשים בקטנות אם זאת השאלה, העברתי שם מכוניות שונות פעמים רבות - נוח מאד להעביר את הרכב בשבת בבוקר. בדרך כלל גם לא עמוס במיוחד.

הג'ימני הוא רכב שטח טוב יותר מGV, חד משמעית. הGV מהיר יותר ונוח יותר בכביש כמובן, הוא מרווח יותר ואם אתה מתכוון לטייל עם משפחה אז הוא עדיף בהגדרה, אבל אם אתה שואל על ביצועי שטח - ג'ימני, עם זוג סרנים חיים וזויות מרכב עדיפות בכל הכיוונים, לוקח בגדול, ולוקח עוד הרבה רכבי שטח מרשימים יותר.

אז הוא לא בשבילך. חרא של מכונית כביש.

שו ג'יפים??? קפטיבה ונייטרו אפילו לא משווקים בנישה של רכבי השטח, אם אנשי המכירות שלהם בכלל לא מחשיבים אותם כג'יפים אז אתה כן? מדובר על מיניוואנים מעוצבים, לא יותר ולא פחות, ובסך הכל מכוניות אמריקאיות בסיסיות, פשוטות, עם גימור ועיצוב פנימי זול. לא משהו לכתוב עליו הביתה.

הדגם שאתה מדבר עליו נקרא WJ. לגבי אבזור ונתוני ייצרן אתה באמת יכול למצוא בשיטוט בגוגל, אם זה באמת מה שמעניין אותך ברכב. אם אתה רוצה לדעת יותר על רכב מאנשים שמחזיקים אותו, אז יש כמה בעלי WJ מביני עניין כולל משופרים בקהילת ה"אינדיאנים" בג'יפולוג - בעלי הג'יפים אחודי הגוף, צ'רוקי וגראנד צ'רוקי. אתה מוזמן.

בחנתי וכתבתי על ארבעתם, אם כי לא בתנאים של השוואה. לדימקס אין יתרונות בולטים, והוא נטול נעילה אחורית שכל האחרים מגיעים איתה. הנבארה הוא הגדול ביותר, המרווח ביותר, בעל הארגז הגדול ביותר - ובמקרה שלך זה כנראה שיקול חשוב - חזק מאד, מגיע עם נעילה אחורית מקורית. המיצובישי מעוצב יותר, גם מגיע עם נעילה אחורית, והוא היחיד שיש לו גם מערכת בקרת משיכה ו4X4 קבוע ברמות הגימור הגבוהות. אפשר להגיד שהוא פחות "טנדר" ויותר SUV מהאחרים. היילקס זה היילקס. טוב בשטח (כמובן שגם הוא עם נעילה אחורית), חסון, אמין, שומר על ערך בשוק יותר טוב מכל דבר אחר. פחות נוח אבל עדיין בסדר גמור ביחס לדורות הקודמים. עד הגעת ההילקס עם מנוע ה3 ליטר שיישר קו עם המתחרים מבחינת הספק, היילקס היה עגלה, הרבה יותר חלש מהמתחרים (100 וקצת כ"ס מול 130 וקצת לאיסוזו ולמיצובישי מול 170 לנבארה) - אבל בגלל זה גם יותר אמין. היום כולם עם 160-170 כ"ס, והם ממש מטוסים ביחס לדורות הקודמים של טנדרים יפאנים. ההתלבטות האמיתית היא בין היילקס 3 ליטר לבין נבארה, מבחינתי... אני חושב (לא בטוח) שהייתי בוחר בהיילקס.

איקס טרייל הוא לא רכב שטח. אין לו תיבת העברה עם הילוך כוח, יש לו מתלים של פריבט וגחון פגיע שלא תוכנן לשטח. הגראנד ויטארה והרודאו הם כן רכבי שטח, בתצורה וגודל דומים, עם סרן אחורי חי והילוך כוח. עם שניהם אפשר לטייל בכיף בטיולי שטח סבירים עם כל המשפחה. הרודאו מצטיין בעיצוב מרשים ובכוח מנוע, אבל חוץ מזה נופל מגראנד ויטארה ברוב המובנים - איכות גימור, אמינות, וכמובן סחירות, התנהגות כביש ונוחות מתלים... הויטארה פשוט מכונית טובה יותר. תבדוק טוב האם המחיר באמת דומה - לדעתי גראנד ויטארה מאותו שנתון תעלה משמעותית יותר מאשר רודיאו - יש לה ביקוש רב יותר ובצדק. המחירון לא אומר כלום - אתה צריך להרים טלפונים ולראות מה המחירים בפועל לעומת המחירון.

הרכב לא מגיע עם נעילת דיפרנציאל מקורית. אתה יכול לחפש את נתוני העומסים המורשים באתר היבואן, אבל בגדול הטנדרים היפאנים כמו הדימקס יכולים להעמיס בסביבות 1000 ק"ג. ראה מבחן שטח לדימקס 2006 לגבי חוות דעת כללית ובשטח בפרט.

צריכת דלק בסביבות 5 קילומטר לליטר, לא פחות ולא יותר מכל רכב שטח גדול עם מנוע בנזין. אמינות מכאנית סבירה, והיתרון של רכב אמריקאי זה שיש חלפים וחלקים יחסית בשפע בארץ וזה לא כלי רכב מסובכים לטיפול. חוץ מזה זה לא אוטו מרשים במיוחד לא בכביש ולא בשטח, הוא זול לקנייה וזה פחות או יותר היתרון היחיד שלו.

נעילות ב300$ הן נעילות דיפרנציאל אוטומטיות מסוג לוקרייט/נוסליפ הקיימות לדי הרבה כלי רכב, בעיקר אמריקאים - אבל לא לרכב שלך. מה שכן קיים, וזו הנעילה היחידה לסרן שלך למיטב ידיעתי, זו נעילה דומה, אפשר להגיד חיקוי של הלוקרייט, המיוצרת בקוריאה. היא מיובאת לארץ והמחיר שלה הוא אכן בסביבות 6000 שקלים. מכיוון שלא מדובר במוצר נפוץ בעולם המערבי היא לא נמצאת בחנויות אינטרנט אמריקאיות, כך שאין לך אופציה של נעילה ב300$. אתה יכול לעשות חיפוש בפורומי הג'יפים, הנושא נדון כל כמה חודשים, ממה שאני יודע לא נמצאה עדיין אלטרנטיבה לנעילה הקוראנית המיובאת. מצד שני, תסתכל על חצי הכוס המלאה - יש לך אפשרות בכלל לנעול את הסרן, גם אם לא בזול, מה שלא נכון לגבי כל "רכב שטח" שמסתובב בארץ.

מחיפוש באמאזון יש את ספר על פאג'רו דיזל מהיינס אוסטרליה, כתוב עליו שהוא עד מודל 96 - במידה ואתה לא מוצא משהו אחר, סביר להניח שהספר כן רלוונטי עבורך ב90%, השינוי המהותי בפאג'רו התרחש בשנת 2001 עם המעבר לקינג.

אין כזה דבר רשיון לבאגי כי רכב בבנייה עצמית הוא לא חוקי במדינת ישראל. הוא לא יכול לקבל מספר צהוב. מה שכן, עם כל הבעיות שבחוק הספורט המוטורי המתעכב, יש בשורה אחת טובה - הסדרה של רישוי רכבים מבנייה עצמית. כל רכב שיבנה על פי אחד התקנונים הטכניים של העמותות המאושרות, ויעמוד בבדיקות מסוימות (וריאליות) יקבל מעמד רשמי במדינת ישראל כרכב לשימוש ספורטיבי, ובעליו לא יהיה יותר עבריין בעל כורחו. יש כבר תקנונים טכניים רשמיים לבאגים בגודל מלא בקטגוריות מוגבלות ובלתי מוגבלות באתר עמותת הראלי-רייד, ותקנון למיני באגים שפורסם בג'יפולוג כבר עבר עדכונים ויחתם בקרוב ויפורסם גם באתר עמותת הראלי רייד. זהו התקנון הרלוונטי ביותר תכלע'ס ויעידו על כך כמות הכלים הגדולה שנבניתה ונבנית בימים אלו בארץ וחוק הספורט המוטורי יכשיר אותם.

חנן גם במאדים אותם חוקי פיזיקה תופסים.

אני מפתח רכב בישראל. הוא גם יקבל רישוי - של רכב לשימוש ספורטיבי בלבד. כמוני יש עוד לא מעט אנשים שאני מכיר בתחום רכבי השטח הגדולים והקטנים, ובטח יש גם בתחומים אחרים. באוניברסיטת בן גוריון פיתחו יופי של מכונית פורמולה SAE. אז לפתח רכב, באופן כללי, אפשרי. גם לייצר, בוודאי בסדרות קטנות. התשתית הטכנולוגית קיימת בארץ, בענק, באזורי תעשייה בכל הערים. יש בארץ יותר מפעלים ברמה גבוהה, במיוחד לעבודות בסדרות קטנות, מאשר בכל מקום בעולם ביחס לאוכלוסיה ובכלל. אבל אני מתאר לעצמי שהשואל רוצה לראות ממש תעשיית רכב - וכאן השאלה היא לא העלות (מליון אחד, עשר, מאה, אלף?) אלא מאיפה תחזור ההשקעה? אם יש תוכנית עסקית משכנעת, יש אנשים שישימו כסף על תעשיית רכב ישראלית. רגע, אתם לא קוראים עיתונים? פרויקט המכונית החשמלית של שי אגסי, בחודשיים האחרונים כל הזמן בכותרות במדורי הכלכלה. קודם כל מפתחים את הצד העסקי\ אם יצליחו ויהיה צריך לפתח ולבנות מכוניות בארץ - זה החלק הקל.

306 מודל 97, 4 דלתות, צבע כחול, 130K קילומטר, יד שלישית, 1600, ידנית, מצב מכאני וכללי טוב מאד, אוטו אמין ותקין, יש היסטורית טיפולים מודפסת שקיבלתי ליד כשקניתי את האוטו (לפני שלוש שנים) + היסטוריה של 3 השנים שהוא אצלי במוסך מורשה איכותי. טסט עד אוגוסט 2008. מחיר גמיש מאד... - אני מודע לכך שדגם ה4 דלתות לא מבוקש מי יודע מה. נכון, הוא מכוער, אבל האוטו מצויין! האוטו באזור חיפה. 054-5382126

מבין גרסאות הדיזל והבנזין של הטראנו והטרופר - טרופר בנזין עדיף בכל היבט שציינת ובכלל. הבעייה היחידה היא שהם נדירים יחסית לגרסאות הדיזל.

צריכת הדלק של כל רכבי הכביש-שטח הגדולים מונעי הבנזין האוטומטיים - דומה - 5-6 קילומטר לליטר. הכבדים יותר כמו דיסקברי חורגים קצת למטה, הקטנים כמו ספורטאג' או ויטארה ארוכה (ישנה) חורגים קצת למעלה. אבל עבור קילומטראז' שנתי צפוי של 6-7 אלפי ק"מ בלבד, זה לא נורא, וזה אכן מתקזז עם עלויות גבוהות יותר אחרות של רכבי דיזל. ספציפית, בתור SUV גדול מונע בנזין, אין לרודאו שום יתרונות עקרוניים - למעט מחיר קנייה נוח שנובע ישירות מזה שהוא פחות סחיר, פחות מבוקש... כי הוא פחות טוב. יש לו מנוע לא רע ועיצוב חיצוני נאה - וזה הכל בערך. מרווח פנימי - זה באמת עניין אישי שאתה לא יכול לקבל עליו המלצות, אתה חייב לבחון את הרכב בעצמך.

רכב כביש שטח פשוט ויעיל, אם כי מוגבל בשיפורים. גג הברזנט תוספת נחמד מאד עם יתרונות וחסרונות - אם זה מתאים לך, יופי. צריכת דלק גבוהה יחסית (אזור 6-7קילומטר לליטר), בסך הכל אמין למדי, ו80,000 קילומטר לרכב בן 7 שנים זה באמת לא הרבה - יכול להיות קנייה טובה.

מן הסתם השילוב של דיזל ו4X4 היה מעלה את המחיר גבוה מדי - אולי מחוץ לקבוצת הרישוי, אולי קרוב מדי למתחרים. מה הם חשבו לעצמם? שזה במילא לא רכב שטח, והלקוח האופייני לא צריך רכב שטח - אז למה לדחוף לא את האופציה של 4X4 בכוח? מאד מקובל בארה"ב, שם כל הג'יפים נמכרים בגרסאות הנעה אחורית זולות - נראים כמו ג'יפים, נוסעים כמו ג'יפים - על הכביש. לפותח השרשור - שאלת מה ההבדל בין 4X4 ל4X2... הוכחה לכך שאנשי השיווק צודקים. אם אתה לא יודע מה ההבדל, אז אתה לא צריך רכב 4X4. אתה בסך הכל רוצה רכב משפחתי גדול ומרווח שנראה יפה. אגב, עם קילומטראז' כמו שאתה כותב, של 1000 ק"מ בחודש, הייתי בכל מקרה לוקח את הבנזין. צריכת הדלק הממוצעת שלו תהיה אכן באזור 6 קילומטר לליטר, לא הרבה יותר (מי שכתב 10 מחוץ לעיר מדמיין), בעוד שצריכת הדלק של הדיזל תהיה 8-9 קילומטר לליטר. זה הבדל משמעותי. אבל בהתחשב בזה שליטר סולר וליטר בנזין עולים דה-פקטו אותו דבר, ולעומת זאת הדיזל יקר יותר לקנייה במקרה שלך וגם הרישוי עדיין יותר יקר, אתה ממש לא צריך ולא רוצה דיזל. הבנזין במקרה הזה עדיף גם בתור מה שמחובר לדוושת הגז.

בשבת האחרונה נערך באזור היוגב-יער מגידו מסע ניווט/עבירות (סיפור דרך) בהשתתפות כ31 כלים בשתי קטגוריות - אדוונצ'ר לכלים משופרים עד מפלצתיים, עם דגש על מכשולים סלעים ועבודת כננת, וסטנדרט לג'יפים סטנדרטיים עם דגש על ניווט מדויק על פי ספר הדרך... זהו המסע השני המאורגן על ידי ירון פרסלני (מתחרה ותיק ואלוף בליגת קרוס קאונטרי טרופי של מיקי יוחאי) ויגאל שפילמן (עיתונאי רכב, עורך "הגה בשטח" לשעבר), הנותנים במה קצת יותר רגועה ופחות תחרותית מליגת הטרופי הידועה שמתרכזת בשלושה-ארבעה החודשים הגשומים של השנה. הכוכב המוטורי של הארוע - אם כי סיים רק במקום שישי - היה ללא ספק הייצור המתקרא "החרגול", שטיפס בזלזול על מדרגות שכל המתחרים האחרים נאלצו לכנן במשך דקות ארוכות... אבל גם הסתבך יפה בין העצים, ורק בזכות היגוי קדמי ואחורי הצליח להשתחל כמו נחש ולמצוא את דרכו החוצה. כמו תמיד, היו עוד יצירות צבעוניות ומרתקות... חובבי חיפושיות, נע לעצום עיניים! המנצח - לא בהפתעה - הוא גיא רפאלי בסופה הוותיקה שלו: תמונות נוספות ותוצאות תמצאו כאן. מה שאתם רואים כאן זה רק קדימון, בינתיים עוד אין בוץ... עונת העבירות רק עומדת להתחיל!

ג'ימני עדיף בכל היבט.

450 ק"מ בשבוע זה לא מעט. אתה מחפש בנזין או דיזל? הקוראנדו, גלופר, ורוב הפאג'רואים הם דיזלים. הפאג'רו יקר יחסית, נחשב ובצדק למוצלח. גם גלופר וגם קוראנדו הם רכבים אפורים, לא מלהיבים, אבל אמינים למדי וזולים משמעותית מפאג'רו. אם אתה מחפש בנזין, אז קאיה ספורטאג' יכול להיות קנייה טובה מאד - הרכב קטן יותר, ועם זאת בעל ארבע דלתות. אמינות טובה ובסך הכל נחשב רכב מוצלח היום. אופל פרונטרה הוא רכב נדיר מדי, כמעט לא רואים כאלו היום. אני ממליץ לא להתעסק עם רכבי שטח נדירים. דיסקברי אתה דווקא יכול למצוא במחיר הזה... אבל זו הרפתקה למביני עניין. את הרכב המומלץ ביותר לא כתבת - סוזוקי ג'ימני. קטן, מוצלח מאד בשטח, מצויין בתנאים עירוניים, אמין מאד, חסכוני בדלק יחסית לכל רכב שטח אחר ובהפרש גדול. מחזיק שוק מצויין, ג'ימני נחטפים מהר מאד, אבל אם אתה מוצא אחד - זה הרכב שעונה הכי טוב על הצרכים שלך לדעתי.

אתה מחפש אני מניח גריל וחלקי כרום לרנגלר, מראות, כונסים, תפסים של מכסה מנוע וצירי שמשה? אין בעייה למצוא חלקים וקיטים שלמים, בכרום, בשחור ובצבעים באינסוף חנויות אינטרנט... אפשר להזמין ישירות לארץ, חלקם שולחים בלי בעייה לפחות חלקים קטנים, אבל המשלוח יקר והמכס בלתי צפוי. הכי משתלם זה פשוט להביא במזוודה בעצצך או עם קרוב משפחה. אם אין טיסה באופק, ובעצם בכל מקרה, בדקת בינוביץ'? הוא מחזיק מבחר גדול של חלקים לרנגלרים, כולל חלקי קוסמטיקה. www.jeepland.co.il

סובארו פורסטר טורבו משופרת קלות השתתפה בראלי חרמון אילת 2005 נהוגה על ידי יובל מלמד ומיקי יוחאי ובראלי חרמון אילת 2006 נהוגה בידי נועם ושגיא היימן . בשני המקרים המכונית בהחלט עמדה בכבוד באתגר, כמובן יש לזכור שמדובר על נהגים ונווטים מהשורה הראשונה. פיאט פנדה 4X4 נהוגה בידי און יעקובסון השתתפה בראלי חרמון אילת 2006, נכנסה עמוק ללילה אבל הגיע לאילת בחתיכה אחת. בשני המקרים מדובר על מכוניות של היבואן כחלק מיחסי הציבור של המותגים. הפנדה היתה באמת קוריוז, אף אחד לא מתייחס אליה כרכב עם פוטנציאל תחרותי אמיתי, אבל הפורסטר, עם מיגונים, הגבהה, בולמי זעזועים למרוצים, צמיגי מרוץ, וכמובן אבזור הבטיחות, יכולה לתת פייט טוב בתור T2.

לא הייתי נוגע באוטומט מודל 94 בשום מחיר. בגיל כזה, ברכב זול של כמה אלפי שקלים, אתה לוקח סיכון כספי גדול מאד עם גיר אוטומטי. לא חסרות ידניות בשוק בשנתונים האלו.