הנדסה ותרבות, מה שבא קודם

ממשיכים את שיתוף הפעולה עם הבלוג שלי car-pad, והפעם על הנדסה ותרבות.

לפני מספר שבועות העליתי את המבחן ליונדאי סונטה ההיברידית הנהדרת. רצה הגורל ויום או יומיים קודם העליתי לפייסבוק האישי תמונות של סיטרואן  C3 חדשה, שהיתה אצלי למבחן, וגם המבחן שלה כבר פורסם.  

יום למחרת אני מאשפז את הפיג'ו 208 הפרטית במוסך לטיפול שגרתי, ונוסע לאסוף סקודה אוקטביה חדשה למבחן.

יוצר איתי קשר חבר ותיק שנמצא היום עמוק בעולמות יונדאי (או שמא לדייק – באולמות יונדאי) ואשר הכרתי אותו במפגש שנים קודם לכן בעולמות סיטרואן. "הסונטה מדהימה" הוא אומר "אבל לפעמים אני נזכר עם חיוך בעולמות הסיטרואן". (זה לא בדיוק מה שהוא אמר, והוא יסלח לי).

התשובה שלי היתה מיידית, מהנדסי יונדאי לעולם לא יצליחו לייצר סיטרואן. מהנדסי סיטרואן לעולם לא יצליחו להוציא ממפעל סיטרואן רכב כמו יונדאי. זה לא יקרה.

חשבתי על הביקור שלי בדרום קוריאה, כאורח קיה העולמית, שנים רבות לפני שחשבתי שאהיה מעורב בתחום הרכב. נסעתי במסגרת תכנית אירוח ללקוחות אקראיים מכל העולם. שמי עלה בהגרלה כלשהיא אצל היבואן. המארחים הדרום קוריאנים היו מדהימים. 0 תקלות, 0 אילתורים. מקומות הישיבה במסעדות השונות היו מתוכננים מראש. מקומות הישיבה בערב הגאלה הנוצץ היו מתוכננים לעומק, וכך מצאתי את עצמי מופרד מחבריי מישראל, בשולחן המכובדים, צמוד למס' 2 בקונצרן, (מס' 1 לא לקח חלק באירוע כולו).  את מידת בכירותו של מארחי יכולתי להבין מאופן בו ניגשו אליו עובדי האירוע. מארחי ידע לומר בדיוק כמה רכבי קיה נמכרו בישראל עד המספר המדויק, כולל דגמים, מעודכן לשבוע האחרון טרם הגעתנו לדרום קוריאה. היה בקי בניואנסים קטנים וניכר היה שביצעו שם למידה עמוקה ויסודית. רוצה לומר שרמת הדיוק היתה לא מהעולם הזה. שוחחנו לא מעט על הילדים והחינוך. הרצון שהילד יתקבל לעבודה כבוגר במוסד מכובד מתחילה כשהוא נולד. יום עם אחה"צ פנוי – תשכחו מזה. יום עם חברות לשחק בבובות – הצחקתם אותי. חוגי העשרה לעוברים. מוסיקה, מחול, שח מט, מתימטיקה, פיסיקה לתינוקות, פיתוח המחשבה ועוד השקעה בילדים כדי שיתקבלו לגן הנכון, ממנו יוכלו להתקבל לבית הספר היסודי הנכון, ממנו יוכלו להתקבל לתיכון המתאים, ואז דרכם לפקולטה הנכונה באוניברסיטה המתאימה תהיה סלולה. כשיסיימו עם תואר – יוכלו להתקבל לעבודה שתוכננה מראש.

שלושה ילדים – הצחקתם אותי. שניים במקסימום אם יצאו תאומים וזו אינה ברכה, כי לא ניתן להשקיע בשניים את מה שניתן להשקיע באחד.

אני לא כותב את זה כביקורת, אלא כציון עובדה. את אותם בוגרי אוניברסיטאות אתם תפגשו כמהנדסים מופלאים שיוציאו מוצרים מהונדסים היטב. אתם מרגישים את זה בכל רכב של יונדאי או קיה אליו אתם נכנסים.

מהצד השני של העולם, יושב לו מהנדס צרפתי שינק תרבות ועיצוב בבקבוק, את מרבית חייו בילה באירופה הקלאסית על עיצובה ותרבותה השונים לחלוטין. מבלי להיכנס לסטיראוטיפים, ברור לכם שהעומק המחשבתי שלו מורכב מרבדים שונים לחלוטין מאלו של עמיתו מדרום קוריאה.

ואז הוא מוציא משולחן השרטוט שלו משהו כמו סיטרואן קקטוס או סיטרואן C3 חדשה.

מי שמכיר את ההיסטוריה הקרובה של מוצרי פיג'ו סיטרואן, זוכר בוודאי את הפיג'ו 306 המופלאה, אחותה של הסיטרואן ZX הייחודית. ואז החליטו ב PSA לייצר גולף. אותה גולף גרמנית מהונדסת, הם הצרפתים יעשו את זה יותר טוב, וכך נולדה הפיג'ו 307 הכושלת. ההתחלה היתה מבטיחה, ההמשך עגום. הם יצאו מאיזור הנוחות והמומחיות שלהם ונכנסו לטריטוריה בה למהנדסים הגרמנים היה עליהם יתרון של תרבות וותק. והם כשלו עם ה 307 וה 207. ההכרה בכישלון הביא לצמיחה המדהימה שם חווים היום כקונצרן האירופי המצליח ביותר כיום. הם חזרו למקורות, לדברים בהם הם מתמחים – ה 208 היוצאת והחדשה, ה 308 החדשה, ה 2008 וה 3008 המופלאות, וכמובן דגמי סיטרואן היחודיים דוגמת הקקטוס המופלא – מהנדסי פיג'ו סיטרואן חזרו לייצר את מה שהם יודעים הכי טוב, את המוצרים המתחברים לתרבות ולעומק ההיסטורי, והתוצאה נפלאה.

מהצד השני של אירופה, ממתינים להם מהנדסי קונצרן VAG – פולקסוואגן, אודי, סיאט וסקודה.  תנו להם לייצר סיטרואן, המקסימום שתקבלו זה פולקסוואגן פולו שכל משטח מתכת צבוע בצבע אחר והם קוראים לזה 'ארלקינו'. אני רציני. הם פשוט לא מסוגלים לתכנן, ובוודאי שלא להוריד לייצור ידית אחיזה פנימית שנראית כמו ידית של מזוודה כמו שסיטרואן עושים בקקטוס וב C3. אבל הם יודעים לייצר אוקטביה מדהימה. מרווחת, מהונדסת, איכותית, תענוג של אוטו, שלא יגרום לכם אפילו לא טיפת חיוך, אבל הוא כל-כך טוב, שזה לא יעניין אתכם.

נחצה את האוקיינוס לאמריקה, ארץ הסמ"ק הבלתי מוגבל על פרווריה המרווחים ורשת התחבורה היעילה, ותמצאו שם שכלי הרכב הנמכרים ביותר הם טנדרים ענקיים ומיניוואנים עצומים בגודל. מכוניות קטנות עם מנועי טורבו קטנים וחסכוניים מתאימים למכסחת דשא בלבד. כשמהנדסי הענקיות האמריקאיות ניסו לבנות כלי רכב קטנים וחסכוניים, יצאו להם מוטציות תחבורתיות כושלות מוטורית וכושלות שיווקית. כשמשפחתית בסיסית היא בגודל של טויוטה קאמרי, לא פלא שמהנדסי פורד / GM / קרייזלר מתמחים בטנדרים עצומים, ואם זה לא מספיק אז שותלים בהם מנועים אימתניים ויוצא להם פורד רפטור או דודג' HEMI. התרבות המוטורית כולה בנויה על סמ"קים והספקים מפגרים. בקצוות הם גם יודעים לייצר את הקורבט הטובה ביותר מאז ומעולם, ומכוניות שנראות כמו קאמרו חדשה וגם מוסטאנג חדשה, והקהל אוהב את זה ומצביע באשראי.

ואז אתה מגיע ליפן. ארץ הדיוק הבלתי נגמר, עם תרבות שלאדם מערבי נראית מוזרה ולא מובנת. ניתן היה לעשות לעצמנו חיים קלים ולסכם אותה בטויוטה קורולה לדורותיה, אבל זו אותה תרבות שמוציאה ניסאן מיקרה מצד אחד, ודורות של ניסאן GTR וטויוטה סופרה. שתי האחרונות מכוניות שמוציאות את כל הטירוף המוטורי לכביש ללא פילטרים, (וגם טויוטה יאריס GR ) ואז אתה שואל את עצמך על איזה רובד תרבותי הן יושבות? מדובר ביצירות מוטוריות נפלאות ויצירת כלי רכב כאלה כזו צריכה להתחבר גם לתרבות, להתכתב עם רובד תרבותי 'ללא עכבות'.

אז פתאום באה לי המחשבה הפילוסופית הזו, שהיא נכונה תמיד גם בעולם העסקים – שכל אחד יעשה את מה שהוא מתמחה בו, את מה שמתיישב עם מאפייני האישיות, עם העומק ההיסטורי, עם התרבות. אל תבקשו מחברה דרום קוריאנית לייצר דמוי סיטרואן – זה לא ילך. הוא לא יבין איך לגשת לשולחן השרטוט, ולא יבין מה נדרש ממנו. אל תבקשו ממהנדסי PSA לייצר גולף. זה יוציא להם את החשק לחיות. זה ישאיר אותם מתוסכלים בגלל העדר חופש עיצובי, והמוצר יהיה גרוע.

אז בסופו של דבר, אני מאמין שיש כזה דבר 'אופי' בכלי רכב. זהו אותו אופי ועושר תרבותי מקומי שצמח והתפתח עם עשרות שנים של היסטוריה ותרבות משותפת, וכל אחד מהיצרנים יעשה טוב אם יתמקד במקומות בהם הוא מתמחה, ולא ינסה להתחפש לעמיתו שהגיע מתרבות אחרת.

שתי נקודות למחשבה:

1.      איפה האיטלקים בסיפור הזה?

2.      מה קורה אם משלבים כוחות?

גם אנחנו הלקוחות שמחליטים על רכישה כזו או אחרת, צריכים להיות שלמים עם ההחלטה הצרכנית. גם לנו יש רבדים שמדברים אלינו ויש כאלו שלא. אתה יכול לנהוג על רכב שיהיה מצוין בכל פרמטר אובייקטיבי שתבחן, אבל לא יווצר אותו 'חיבור' רגשי שלך עם הרכב. ויש כלי רכב, שאינם חפים מפגמים, ואתה מוצא את עצמך מתחבר לרכב, ו'מתאים' לך להיראות בו. זה לא בהכרח רכבי יוקרה, או מותגים נוצצים. בסופו של יום אתה מוצא אותם מתאימים לך יותר, ושם אתה משאיר את הכסף.  

בשיתוף www.car-pad.co.il  אתר הרכב של יואב פולס