יבגניפ

הם כבר באיחור של 5 שנים. הקו הראשון היה אמור להתחיל לפעול ב2015 או 2016, והצפי כרגע הוא 2012. מהנדס אירופאי שיצא לי לפגוש, ובא לכאן לעבוד על הפרויקט, אמר לי שגם זה יעד לא ריאלי. יש שחיתות גם בחו"ל. היו בעיות גם עם שדה התעופה החדש של ברלין. שוב, אף אחד לא אמר שבעיות קיימות רק בישראל. בישראל הן פשוט מוקצנות בגלל היבטים שונים ומגוונים.

ניר, לפני זה העדת שהרווחת מהשירות שלך. רווח זה לא בהכרח כלכלי, וגם לא בהכרח מיידי. וזה לא נכון. השקר הכי גדול של צהל הוא ש"כל אחד תורם". במה תורם אותו החייל שלפני עשור סגרתי איתו שבת, וסיפר שהוא צריך לבוא בבוקר, לספר למפקד שלו אם הזכירו את היחידה שלו בעיתונים, ולאחר מכן הוא פנוי עד 5:30 בערב (כי אסור לצאת לפני)? בתחושת ה"כולם לוקחים חלק"? זה הכל שקר, הצגה אחת גדולה. הפיכת הצבא למקצועי אולי באמת לא ריאלית, לצערי, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשקר לעצמנו על שיוויון בנטל או תרומה, ולהעניש כל אחד שלא רוצה לקחת חלק בקרקס הזה. והלוואי ויקום כאן מנהיג שיבין שבמקום ליצור מיצג שווא שקרי של שוויון בנטל, עדיף והגיוני יותר לתגמל את מי שכן עושה מה שבאמת נדרש (וזה בלי להכנס לפוליטיקה של מה זה בכלל "נדרש") נהג לילה, כשהייתי בסוף הקבע, משקי התורנות ביחידה ניסו לשבץ אותי למשימת אבט"ש של שבוע של חיילי חובה. הסתכלתי על הלוח וראיתי שלא משובצים בו לא הנהגים ולא האפסנאים של היחידה. פניתי לרס"ר, שאמר לי שהוא לא משבץ נהגים לתורנויות כי זה "תפקיד חשוב". קבעתי פגישה עם מפקד היחידה וביקשתי לשנות את המקצוע לנהג, כי רציתי גם להיות בעל תפקיד חשוב. מיותר לציין שהוציאו אותי מהתורנות. ככה בדיוק הצבא קובע מי תורם וכמה.

צ'מגיא, גוש דן יותר קטנה מטוקיו ולונדון וקצת יותר גדולה מניו יורק. לזה צריך להשוות אותנו, וההשוואה לא לטובתנו. האמונה שלך שעוד 20 שנה זה ישתפר היא נאיבית מאוד. מי בדיוק ישפר את זה? אתה מוזמן לקרוא על כל העיכובים בבניית הרכבת הקלה - כולל כמובן ההסתבכות, המאוד צפויה בישראל, של ראש החברה האחראית. אבל שוב, זה רק פן אחד של הדברים.

ניר, אז המצב הקיים דפוק. למה הפתרון חייב להיות בנוסח מצ'ואיסטי - "תתגבר, לא לקחו לך את השוקו"? במצב הנתון פותח השרשור לא מרוויח ולא נותן כלום בתמורה למערכת. הוא שם, כמו אלפים רבים אחרים, כי צריך לסמן וי, וכי "ככה זה עובד כבר שנים". אני הרווחתי מהשירות הצבאי שלי. אתה מרגיש שאתה הרווחת מהשירות שלך. אבל הוא רק מפסיד. וכמוהו עוד אלפים רבים ואחרים. למה לזלזל במי שמבין את זה? עידן, הרמה של הצבא האמריקאי נמוכה לא בהכרח כי הוא מקצועי. איך היה עוזר להם גיוס חובה לדעתך? ברוסיה, לדוגמא, יש גיוס חובה עקרוני. אבל מי שבפועל הולך ליחידות שדה (או מתגייס מלכתחילה), זה אנשים ממעמד סוציו אקונומי מאוד נמוך, שלא יכולים לשלם (או לא הולכים ללמוד) כדי להשתמט. איכות כח האדם בהרבה יחידות לא תקבע על פי מודל של גיוס חובה או גיוס מקצועי, וגם בארץ כבר נכתב לא מעט על הפיכתן של יח' שדה סדירות למה שמכנה החוקר הבולט בתחום "צבא הפריפריה". כמות המבצעים או המלחמות שהיו כאן לא יכולה לשמש כהוכחה לצדקת הגישה שלך. ואם כבר, אז להפך; הפעם האחרונה שבה נלחמנו מול צבא אמיתי הייתה לפני 30 שנה. בלבנון 2, גם אם הושגו היעדים המדיניים, מבחינה צבאית מעטים לא מתייחסים למלחמה הזו ככישלון, וכל מה שהיה מאז אלו הם מבצעי סוף עונה בעזה המפוררת. וגם בכל אלו חוסר המקצועיות של צהל בלטה כמעט בכל פעם - החל ממחנסים ריקים למילואימניקים, דרך מחסור באימונים שעלה בועדות שונות ועד לרמת תחזוקה או כלים בשטח - כמו במקרה המאוד עצוב של הנגמש המיושן שהתפוצץ בעזה באחד מהמבצעים האחרונים.

אני לא נכנס למגננה. התחושה שלך פשוט לא נכונה. אין לאף אחד כאן ציפיות לא ריאליות. הציפיה היחידה שלי מהמדינה והנהגתה היא שאנשים יבינו שאנחנו לא בגטו יותר, שאנחנו אחראים על גורלנו ואנחנו לא באיזו תקופת מעבר זמנית שאחריה פתאום יבוא או משיח או הכל יסתדר מעצמו. ובהתאם, שיתחילו לפתור בעיות, ולתכנן עם מחשבה לטווח הרחוק. לגבי התחבורה הציבורית - אור כבר כתב לך. הייתי עכשיו שבועיים בטוקיו ותאמין לי שרכב זה הדבר האחרון שאתה צריך שם. ומדובר במרחב די עצום, שחיים ומגיעים אליו יותר אנשים בכל יום ממה שיש בכל ישראל. חצי מטוקיו, אגב, הושמדה לחלוטין במלחמת העולם השניה. הם פשוט בנו אותה בצורה חכמה, מה שלא השכילו לעשות באף עיר עברית - למרות שרובן ככולן תוכננו ונבנו במאה ה-20, כשמושגים כמו "רכבת", "תחבורה ציבורית", "כביש מהיר" היו קיימים. מן הסתם, לא בכל מקום יש 20 קווי רכבת תחתית. גם לא במערב אירופה וגם לא בארה"ב. גם שם לא הכל תוכנן בצורה מדהימה, אבל שם יש גם מרחבים עצומים. ואנחנו פה אפילו במרחב של גוש דן - שמבחינת שטח לא גדול בהרבה משטחה של ניו יורק - לא מצליחים להקים מערכת תחבורה ציבורית נורמלית, למרות היתרון בתקופת ההקמה.

אבל לא מתמודדים. וחוץ מזה, למה זה צריך להיות ככה?

ניר, אני מכוון למקום אחר בכלל. לכל אחד יש זכות לשרת איפה שהוא יכול, בהתאם לנתונים שלו. אבל במקום להכריח את כולם להתגייס, היה עדיף לכולנו אם צהל היה הופך לצבא מקצועי. ואז במקום לקחת אנשים עניים גם ככה, ולהקשות עליהם עוד יותר בשירות בכפייה של שלוש שנים, לפחות היו משלמים להם משכורת נורמלית ולא 700 שקל בחודש. בעולם כזה לא היו כנראה מגייסים את פותח את השרשור, ועוד רבים אחרים, שתכלס לא עושים כלום במשך שלוש שנים.

פותח השרשור, כדאי לך להשלים את שלושת השנים שלך רק בגלל החותמת החברתית שהצבא נותן, והדלתות שיציאה באמצע עלולה לסגור לך. אם הייתי אתה, אולי הייתי מנסה גם את מה שמציעה Mika, גם אם אני לא מסכים עד הסוף עם הגישה שלה. לגבי השאר - גיוס בכפייה הוא דבר רע. בזבוז של שלוש שנים מהחיים, רק כי זה חובה, זה גם דבר רע. לא מרוויחים מזה כלום, זה לא תורם שום דבר לאף אחד, וזה נעשה בכח האינרציה והאמונה שהצבא הוא כור היתוך, או הצגת תפיסה מקצינה שזה או הכל או הכלום. זה לא עניין של סוציומטיות או שק אשכים, ואני גם לא כל כך מבין את גישת ה"זו המדינה, תתמודד". כולנו רק נרוויח מצהל טוב ומקצועי יותר, בו לא מחזיקים בכח שלוש שנים אנשים שהתרומה שלהם מסתכמת בקריאת עיתוני הבוקר למפקד, ובו אין לך 500 חיילים עם בעיות כלכליות בחטיבת החי"ר שלך, לא?

אתה לא יודע מה זה סוציאליזם, אבל התגובה שלך גם לא ממש סותרת אותי, אז אני לא כ"כ מבין איפה רשמתי "שטות גמורה". חן, תקרא את מה שכתב אור. אנשים טסים לחול כי כולם טסים, כי זו נורמה. אז יש לך יותר פלאפוונים לנפש ממה שהיה פעם, כי אף הורה לא רוצה שהילד שלו ירגיש מקופח, ויש לך יותר מכוניות על הכביש, כי אחרת אי אפשר להתנייד ממקוום למקום בכלל. הקונספציה שלך בסוף כולם מסתדרים לא עובדת. להפך, לרוב נהייה הרבה יותר לקראת גיל 40. אתה לא באת לאף אחד בטענות? חבל. אולי ככה בדיוק הגענו למצב בו המדינה לא ממש מתמודדת עם בעיות אקוטיות, כמו הבועה בשוק הנדלן, או הפקקים שרק הולכים וגדלים כאן. צ'מגיא, איזו תרבות הלקאה עצמית וחוסר ניסיון בראש שלך? אני לא בן 25, ואולי גם יותר מבוגר ממך. אז מה? אתה מדבר על כבישים והייטק? ישראלי ממוצע לא עובד בהייטק, והכבישים המהוללים, כמו נתיבי איילון, הם כישלון אחד גדול, מכיוון שהמדינה לא פתחה אף פעם מערכת תחבורה ציבורית נורמלית (ואני בספק אם אי פעם גם נראה כאן רכבת תחתית אמיתית, אבל ניחא). ושוב, ברור שכלכלית יש בעיות בכל מקום אחר בעולם גם כן. רק שרוב מדינות המערב, אתה לא מתעורר כל בוקר וקורא (שוב) שצהל תקף ברצועה, ומתחיל לספור את השעות עד שיתקשרו אליך עם צו 8.

עוד ויכוח סרק, שבו שניים - כנראה מבוגרים יותר ממוצע המגיבים בשרשור - לא מבינים על בוכים כל השאר. טיסות לחול, בדיוק כמו פלאפון או מחשב חדשים, לא מעידות על כלום, מעבר לזה שתרבות הצריכה של שנת 2015 שונה מזו של 1990. ושוב, זה עוד לפני שאנחנו מתחילים לדבר על זה שרוב הישראלים שאני מכיר חיים את הרגע, בגלל אותה החרדה הקיומית ותחושת ה-"הכל זמני" (ולזה ממש ממש ממש ממש לא משנה אם זה מבוסס או לא), שיש לאזרח ישראלי ממוצע, ואין לאזרח דני או גרמני.

בדיוק כאן: אבל זה לא קשור לנושא השרשור באמת.

מעולה, אותי שכנעת. עכשיו לך תסביר את זה למיליוני האנשים האחרים שחיים כאן. קצת קשה במדינה בה החינוך מתחיל מזה שמלמדים ילדים על מחנות השמדה ותאיי גזים.

^ ולמי בדיוק עוזרים אנחנו עצמנו? לא הבנתי גם מה הופך את הילארי או ביל לשונאי ישראל.

חן, שירתי 6 שנים בצבא, סיימתי תואר ראשון בערך ביום בו השתחררתי, לא טסתי לטיול ארוך, עבדתי רצוף מאז השחרור ועד היום, וגם עשיתי כמה שבועות של מילואים בשנים הראשונות. אני לא עונה לסטראוטיפ שלך, ואני עדיין מתלונן. ההנחה שלך שאם פועלים לפי איזה מתכון שעבד אולי לדור שלך, אז בסוף מסתדרים, היא לא נכונה. העולם השתנה. תעשיות מסרותיות שאולי היו קיימות בדור שלך נעלמות או נעלמו, מפעלים נסגרים, המדינה בשלב הזה מכונסת סביב רצועת גוש דן ותל אביב, כמות המכוניות עולה ואין שיפור בתחבורה ציבורית. אבל בוא נדבר על הדבר הכי בסיסי: מחירי הדיור עולים יותר ויותר משנה לשנה, והופכים את חלום הדירה לעוד יותר לא נגיש לרוב האנשים. המצב הכלכלי במערב לא פשוט בהרבה מקומות. וכן, פה הצליחו לשמור על "יציבות", שאני לא יודע עד כמה היא עזרה לעניים. אבל הכיוון הוא שהמדינה נותנת לך פחות ופחות, ואל תשכח שפה כולנו בערך חיים בתחושה של חרדה קיומית, שאני לא בטוח שמוכרת לאזרח הממוצע באיטליה או צרפת.

ישה, איך זה שאני מסכים איתך כבר שרשור שני ברציפות? צריך לתקן. חן, אתה חי בבועה לחלוטין. אנשים מחזיקים רכב כי אין תחבורה ציבורית נורמלית (אלא אם אתה גר בשכונה באשדוד שלוקח 10 דק' להגיע ממנה לתל אביב). כבר כתבתי פה בעבר שכל מי שיכול כבר הוציא, או נמצא בתהליך הוצאה של דרכון זר, והכי קל בעולם לכתוב "מוזמן לעזוב". זה גם הכי ציני שיש. אנשים שמגיעים לכאן, או לא עוזבים מתוך פחד מאנטישמיות - זה דבר טוב?

כי פשוט לפני זה היה גן עדן, וברור לכל שההסכם (שקדמו לו ועידות מדריד סהנהגת הימין) נכפה עלינו על ידי קלינטון, לא מתוך רצון לסיים את הסכסוך אלא מתוך אנטישמיות ועוינות לישראל. כאילו בעולם הימני אין, פשוט אין יכולת להכיל את הרעיון שמישהו בעןלם לא עוין את ישראל, לא אנטישמי או אוטואנטישמי, ועדיין חושב שהסכם עם הפלסטינאים זה טוב?

קצת מנקודת מבט אחרת: אמרו פה "רע ליהודים" - הגיע הזמן ללמוד להפריד בין "יהודים" ו"ישראלים". יהדות ארה"ב הולכת ומתרחקת מאיתנו, וגם למזלם מתבוללת. מי מהם יהיה רע לישראל אני לא יודע, גם לא אוהב את הטקסטים המתלהמים על "שני שונאי ישראל", שנכתבים לרוב על ידי אנשים עם אובססיה מאוד קשה לרגשי נחיתות, ואמונה ללא שום פשרות שהם - לעולם ובכל סיטואציה - הקורבן האמיתי. מציע לכולם לראות את 13th, שיצא בנטפליקס. מלמד בדיוק איך מתנהלת ארה"ב, מה שווה ארץ ההזדמנויות השוות ומי מקבל אותן.

שרשור מעניין. בני אדם עושים באופן כללי לא מעט דברים כדי להתגבר על זה שהקיום שלנו הוא רגעי מאוד בסך הכל, כנראה שגם דת משחקת בזה תפקיד. אם מעניין אותך, ממליץ לקרוא את the king's two bodies, שמעביר גם קו שמחבר די טוב בין התפתחות תפיסת הנצח הדתית לזו הלאומית. סביר שיש לזה עוד המון רבדים פחות או יותר מודעים, שנמצאים בכל מקום, כמו ספרות או אומנות בכלל, או פילוסופיה.

אכן. צ'מגיא, לאורך השרשור הזה אתה באופן עקבי בעיקר מנתח למה לכולם חרא בסתר. לחרדים בגלל העוני, לחילוניים בגלל העוני הפוטנציאלי, שמונע מ70% נוספים להתגרש, ובת הזוג שמוצצת מהם כסף או תעשה את זה אם ירצו להתגרש ועוד. לא ענית על אף אחת מהשאלות ששאלתי אותך, אבל אני מנחש שלא יזיק לך להכיר אנשים אמיתיים, שאתה תסמוך עליהם שהם לא משקרים לך בשביל ה-"פוצי מוצי בפייסבוק", או מתוך פחד שהאשה מוצצת הכסף שלהם לא תשמע, כדי שאולי תגלה שלא כולם סובלים בחיי משפחה, והעריריים הם לרוב, מה לעשות, לא מדד אבסולוטי לאושר אנושי. לא הצעירים, ובטח לא המבוגרים יותר.

לא יודע באיזה ציבור פותרים כל בעיה במשפט "תמצא חברה". שים לב שאפילו בשרשור הזה אני אישית כתבתי והתייחסתי קודם כל להערכה עצמית נמוכה ולא העדר זוגיות כבעיה. בהתאם, הפתרון הוא להתמודד עם זה. וכדי לדעת איך לעשות את זה, יש מומחים. אבל אתה משום מה מתקשה להפריד בין שני הדברים, ועדיין לא מבין שלא כאן ולא בשום מקום אחר אף אחד לא מציג את הזוגיות בפני עצמה כפתרון קסם לכל בעיות החיים. מגיבים בשרשור הזה 4-5 אנשים שמציגים תפיסת עולם ממוצעת - מאוזנת, וצ'מגיא ממורמר אחד, שמנסה לשכנע את עצמו בעיקר שכולם בזוגיות אוכלים חרא, ורק הוא ניצל, ואתה בוחר לקחת דווקא את זה?! לא חבל? הרי זה מוכיח בדיוק את מה שאני אומר, על בניית סיפורים על מפלצות.

צ'מגיא, אתה ממשיך לפתח תאוריות קונספירציה וממשיך להתעלם ממה שאני אומר. אתה גם לא עונה בן כמה אתה, כמה אנשים גרושים או נשואים או בזוגיות ארוכה אתה מכיר וכו', וזה גורם לדברים שלך להראות עוד יותר תלושים. אנחנו מנהלים שתי שיחות מקבילות. המטרה שלך להוכיח שזוגיות זה חרא, ועדיף להיות לבד כי אישה יכולה לרושש אותך ו-30% מתגרשים. את הפער בין ה-30% לבין הכלל אתה ממלא בהסברים על זה שגם לשאר חרא, רק הם מפחדים להתגרש כי הם דתיים \ עניים \ כל דבר אחר. ולא יעזור אם אני אספר שוב על המשפחה שלי, או על רוב חבריי הקרובים שהם או נשואים באושר, או בקשרים שנמשכים כבר שנים, או גרושים אבל בזוגיות חדשה. המטרה שלי הייתה לנסות ולהסביר שאדם שמעיד על עצמו שהוא סובל מהערכה עצמית נמוכה, ושאין לו מה לתת לאחרים לא מוצא זוגיות בגלל זה, ולא בגלל שאולי, אם יהיה בקשר ארוך מספיק ויתחתן, יש סיכוי כזה או אחר שיתגרש, או שאישתו תמרר לו את החיים. ושוב, למרות שאתה מתעקש לא להתייחס לזה, אדם שסובל מהערכה עצמית נמוכה, חייו לא יהיו כל כך זוהרים גם בתחומים אחרים, ובזה שווה לטפל תמיד ובלי קשר לשום דבר אחר.

אתה צודק. ולא, אני לא נשוי. דייבמוסטיין, זה לא אנחנו מול הדור של ההורים שלנו. אף אחד לא הציע לחפש זוגיות בכל מחיר. למה אתם כל כך מתאמצים להקצין כדי להתווכח על משהו שאף אחד בכלל לא ערער עליו?! ברור שיש אנשים מאוד ממורמרים בקשר. ברור שאנשים מתגרשים. ברור שיש כאלו שמתחתנים רק בגלל לחץ של משפחה או גיל או כל סיבה אחרת. אז מה? באמת ומילא זה, כל הטענות האלו בכלל לא רלוונטיות למה שאני אומר, על זה שהעדר קיצוני של בטחון עצמי זו בעיה נפרדת, וששכנוע עצמי שאתה או לא ראוי לזוגיות, או שעדיף לך בלי כי " אשתך יכולה להפוך אותה למקבץ נדבות לפני שתבין מה קרה בכלל." לא קשורים בכלל, בעליל, בשום צורה שהיא למצב הסטטיסטי של הזוגות בחוץ, אלא נטו לתפיסתם של המחזיקים בעמדות האלו את עצמם. ואגב, צ'מגיא, לא כל הנשים הן גולד דיגריות, באמת. רק בשביל להבין את זה שווה להכיר מישהי (ואפילו לא בהכרח לזוגיות). עריכה: צ'מגיא, אפשר לשאול בן כמה אתה? אתה מכיר אנשים בקשר או נשואים או גרושים? אני מכיר כאלו מכל הסוגים. אפילו כמה גברים גרושים, עם יותר מילד אחד. אחד מהם במקרה בחול ממש עכשיו, לפני החתונה השניה. האחר היה עם החברה שלו לא מזמן, והם מתכננים לטוס שוב.

ולי נראה שקשה לך לקבל את העובדה שאין איזו תאוריית קונספירציית מסביב, ורוב האנשים הם לא זומביים אובדניים, שנשארים בקשר רק כי משכנתא או ילדים או כל דבר אחר. גם הומלס בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב יכול להיות מאושר יותר ממני. זו לא תחרות ביני לבינך, או ביני לבין מי שישן בספספל ברחוב צ׳לנוב בתל אביב, אבל קם עם חיוך מאוזן לאוזן, כי ככה. מדובר על נורמה. לא על איזו פילוסופיה מחוכמת, או פרספקטיבה. מה גם ש(שוב, בפעם ה-100), במקרה של אנשים כמו הממזר השמן זהלא מגיע מתוך התנסות בשני העולמות ובחירה מודעת, אלא מתוך זה: אף בן אדם שסובל מהערכה עצמית נמוכה הוא לא מאושר. בהכרח. ולא צריך להיות ״מוסמך״ כדי לייעץ למישהו בפורום פתוח לפנות למישהו שכן מוסמך כדי לטפל בזה, במקום לכתוב תאוריות ציניות, מזנתרופיות ושוביניסטיות על האנושות הממורמרת.

צ׳םגיא, אני לא עושה לעצמי ״שכנוע עצמי״, כשם שמי שבוחר לחיות ולא להתאבד, או בוחר לאכול ולא להיות בולמי, או מי שבוחר לצאת מהבית ומלא מתחבא מתחת למיטה לא עושה ״שכנוע עצמי״. גם בסטטיסטיקה שאתה נהנה לצטט, 70% נשארים ביחד, וזה בכלל מגיע הרבה אחרי העובדה שהרבה אנשים נהנים ממערכות יחסים ארוכות מבלי בכלל להתחתן, ושיש כאלו, כפי שכבר כתבתי, שמוצאים את עצמם בזוגיות טובה גם בפרק ב׳. שוב, הטעון שלך מתאמץ להיות פרגמטי - ציני, אבל הוא לא עובדת לוגית. העובדה שיש אנשים לא מאושרים בזוגיות לא יכולה לשמש כתרוץ, לפחות לא כתרוץ רציונאלי, להחלטה בכלל לא לנסות לחפש זוגיות. בדיוק כמו בכמה דוגמאות האחרות שהבאתי לך. ושוב, בפעם האחרונה, לא במקרה בשרשורים האלו ההסברים על ויתור חיפוש זוגיות מגיעים באותה הנשימה עם תאור עצמי חסר בטחון עצמי במיוחד, או השקפת עולם המנסה מאוד להיות צינית על נצלניות או זייפני תמונות פוצי מוצי בפייסבוק.

צ׳םגיא, גדלתי על נשואים פלוס וראיתי את אל באנדי נואם ב-no maam, או משכנע את חברו לעבודה לא להתחתן יותר מפעם אחת. אפילו רציתי לקנות חולה פעם. יש אנשים לא מאושרים בזוגיות. יש. אז להסיק מזה על הכלל? היה מקרה של ילדה שנתלש לה כל השיער בקרטינג, אז בוא לא נעשה קרטינג. יש אלפי אנשים שנפגעים בתאונות דרכים, אז בוא לא נצא מהבית. יש אנשים שמקבלים התקפים אלרגייים פתאומיים ממאכלים שונים, אז בוא לא נאכל. אין לזה סוף. בעצם יש. בסוף כולם מתים. אבל יש כאלו שגם בוחרים לחיות תוך כדי, ואגב, גם בין הגרושים אני מכיר כאלו שמצאו את עצמם בפרק השני של החיים והיום מאושרים מאוד. אתה בוחר בתפיסת עולם דכאונית, ומנסה למכור אותה כאילו היא פרגמטית, צינית או כל דבר דומה. אבל הסיפורים שאתה וממזר שמן מוכרים לעצמכם על ״למה לא״ הם השכנוע העצמי שלכם ותו לא. הם לא מעידים על איזו רציונאליות או בחירה מושכלת, בדיוק כמו ש...פתיחת שרשור על המנעות מאוכל כי אפשר לקבל אלרגיה לא תעיד על משהו כזה. סלואורייד, זה לא דיון על ״זכויות״. ברור שזו ״זכותו״. ואני רק אומר בעדינות האופיינית לי, שאם הוא ודומיו יפנו לגורמי מקצוע אמתיים, במקום לשכנע זה את זה כמה כולן בחוץ קונפות טפשות שרודפות אחרי הכסף שלהם, הם רק ירוויחו. קרא שוב את התגובותשלו, גם בשרשור המקביל שהיה על זה לא מזמן, ותגלה בדיוק מה הוא חושב על עצמו וחבל. מהכתיבה שלו, אני דווקא בטוח שיש לו מה לתת ומה להרוויח מקשר לפחות כמו לכל שאר המגיבים כאן.