יבגניפ

זה רעיון מצוין.

אני גם לא מבין בעריכת דין, ואני לוקח צעד אחורה, אחרי עוד קצת קריאה, ומודה שיש סיכוי ואין לי מושג, שהמבחנים הם קשים מהנדרש מלכתחילה. ועם זאת, הסטטיסטיקה, כנראה, מדברת בעד עצמה. כמו במקצועות אחרים, אוניברסיטאות המחקר נמצאות בטופ ומוסדות אחרים מזדנבים אחרי. ויש פערים כל כך מובהקים שאני חושב שחייבים לחפש את התשובה גם במקומות אחרים. אני לא יודע אם צריך את הלשכה או לא. אפשר לנחש שלא. אבל ה-common sense אומר שיש סיבה לכך שיש מוסדות אקדמיים טובים יותר וטובים פחות, עם חוקרי טובים וטובים פחות, עם שם עולמי או בלי, עם תנאי קבלה ועם בוגרים שנמצאים בממוצע בפוזיציות שונות - וזה נכון גם לגבי תחומים אחרים. זה נטחן פה בשרשורים אחרים, אבל לבוגר מכללת משה ובניו עם ממוצע 70 במדמ"ח יהיה יותר קשה להשתלב בהייטק מבוגר העברית עם ממוצע 85.

זו דעתך. דעתי היא שאם יש אלוהים יודע כמה אלפי עורכי דין שעברו את המבחן, ומולם ניצבת חבורה של אנשים שבראשם אדם שנכשל 4 פעמים (!!!!) במבחן, אז אפשר לנחש מזה משהו. מה שכן, לא טרחתי לבדוק איפה למדו החברים האלו, אבל אולי אפשר להרוג 2 ציפורים במכה אחת, ולא רק לייתר את הלשכה, אלא לסגור פקולטות מיותרות שלא מסוגלות לייצר אנשי מקצוע ראוים. עריכה: עכשיו כן טרחתי. אני לא אנקוב בשם המכללה הרלוונטית, אבל 70% ממי שלמד בה ונגש לבחינות ב-2017 נכשלו. אני בטוח שהבחינות קשות, אם אפילו אצל בוגרי האוניברסיטאות רק בין 68% ל-85% עוברים. אבל הטבלה לא משקרת.

אני מנחש שמפרסמים מערכות אקטיביות יותר, כי זה נתפס כמשהו שיכול להעיד על קדמה טכנולוגית וחדשנות. אני חושב שרוב האנשים פשוט לא באמת חושבים על תאונות, בטח כאלו שמסתיימות על הגג, כפקטור. זה גם ניחוש, אבל מבוסס על מה שאיקס חברים או קרובים אמרו לי כשחיפשו להחליף רכב. בגדול אני מניח שזה די רציונאלי שלא זה מה שמנחה את הקונים, אלא נוחות ואבזור. קורסים לנהיגה מתקדמת? יש סקיל-סט בסיסי, כמו תנוחת ישיבה, מבט ובלימת חירום, שלדעתי היו צריכים פשוט ללמד בשיעורי נהיגה רגילים. מעבר לזה? כמו שפאלו כתב, זה פשוט לא רלוונטי יותר כמעט לשום דבר.

מה שאני אומר בגדול הוא, שכשהשינוי הדמוגרפי של 2045 יקרה, כל מה שאנחנו מתארים יהיה לא רלוונטי בכל מקרה צודק Jston, סליחה.

מסכים לגמרי. הכרחי? לא. יכול לעזור בכל זאת, עם המגבלות? כן. הנקודה היא שאנחנו מנחשים לשני הכיוונים. וזה ויכוח עקרוני שיכול לחזור על עצמו גם עם שכר מינימום ואולי גם עם דברים אחרים. ואני ברמה מאוד עקרונית מסכים שרגולציה יכולה להזיק, אבל לא יכול לקבל את הטענות העקרוניות לא פחות על זה שאם חוזה נחתם אזי שני הצדדים מרוצים. איפה ואיך מעבירים את הגבול? לא יודע. ברור שגם חקיקה של "שים מזגן" אפשר להפוך ל"וגם מזוזה". אבל את המזוזה יכולים להכריח אותנו לשים גם ללא המזגן.

בסוף כל אחד רואה את זה מהזווית שלו. בכל עסק בעולם יש את האי ודאות האפשרית של מה קורה אם אחד מהצדדים לא עומד בחוזה. אי אפשר לנתח כל מקרה ומקרה, אבל באופן די ברור חלק מבעלי הדירות חרדים לשלום הנכס שלהם, מהסיבה שמתאר נמסיס, וחלק רואים בדיירים בכלל מטרד, וחלק מנסים להיות הנדימן בשקל וחצי כדי לחסוך עלויות תיקונים ומה לא. וזה שההצע לא עונה על הביקוש בכל מקום מייצר עוד סט של בעיות ומשברים אמוציונאלים, שהופכים את חיפושי הדירה לאחד מהנושאים הכואבים אצל רוב האנשים שאני מכיר, שגרים, כמובן, באיזורי ביקוש. אני עדיין בדעה שאפשר לשפר חלק מהדברים בסטנדרטיזציה לשני הכיוונים (למשל: זה באמת לא הגיוני שיכול לקחת חצי שנה לפנות דייר שמסרב לעזוב). אור, אני מבין לגמרי שיש אנשים שמוכנים לשלם 4000 על חדר של 20 עם שרוקלחת. הם שם, והם מככבים לפעמים בקבוצות של דירות שמדכאות אותי. אנד ייט, לדעתי הגיוני לדרוש ולאכוף דברים מינימאליים בדירת מגורים היום, כמו, מזגן, למשל (וכן יש דירות כאן ללא מזגנים). וכן, פוטנציאלית יכול להיות שיהיה מי שגם יפגע מזה. אבל פוטנציאלית - סליחה על ההקצנה והדמגוגיה - יש גם מי שנפגע מזה שאי אפשר למכור כליות ביד2. ושוב, ברור שזו דוגמא מאוד מאוד קיצונית. אני רק אומר שזה שיש אחוז נמוך של משכירים שמוכנים לחיות בפחי אשפה, זו לדעתי לא סיבה לא להגדיר תנאים הגיונים לכל השאר.

לגמרי לגבי ועדת התכנון. אתה צודק לחלוטין שאפשר רעיונית לבנות מגדלים בני 20 קומות (אם כי זה מייצר בעיות אחרות, כמו עלויות אחזקה שעלולות להפוך את הבניינים לסלאמס). מעשית, התכנון הוא לא לעשות את זה, לטוב ולרע.

באזורי הביקוש בישראל? פה ספציפית יש בעיות של תשתיות, תכנון ולפני הכל - בת״א ספציפית ישנה מגבלה על בניה לגובה, מה שמבטיח שלנצח ההיצע ישאר מוגבל עד כדי קבוע. כך שרעיונית זה יכול להיות פתיר, מעשית לא. אבל סתם מתוך סקרנות: אין לדעתך בעולם הגדול בכלל שום דבר שבו ההיצע הוא סופי, ולא משנה מה הסיבה? כי הרעיון הבסיסי שישנם משאבים או ״מוצרים״ (כשם קוד גנרי לחלוטין לכל מה שסוחרים בו) שהם סופיים, לא מגיעים מתוך תהליך ״יצירה״ אלא חלוקה כלשהי - כוחנית פחות או יותר, ודורשים אולי התייחסות נפרדת, זה לא רעיון מקורי שלי מן הסתם.

מה שאתה כותב בסוף. יש מחסור ענק בהיצע, לצד יתרונות ברורים במוגרים במקומות ספציפיים, שמייצרים יחסי כוחות מעוותים לחלוטין בין השוכרים למשכירים. אף אחד לא "מכריח" אף אחד לגור כאן. היתרונות הברורים של החיים במקום הנורמלי היחיד בישראל גורמים למשכירים להתפשר ולפעמים להשפיל את עצמם ממש (ואני באמת מכיר יותר ממקרה אחד של יחסי "אני מפחד להגיד לבעל הדירה שהמזגן לא עובד, שלא יכעס עלי") עבור הזכות לשלם. עם הדרישות האלו בהחלט אין שום בעיה. בוודאי, על זה בכלל אין ויכוח. אבל זו כנראה בעיה לא פתירה, ולכן אני מצפה שהרגולטור יעשה משהו, כמו לחסום airbnb, או לכפות חוזים סטנדרטיים (שזה נדמה לי כבר קיים בחוק, לא?). יכול להיות שנגישות זו לא מילה מתאימה. אבל זו העיר היחידה שעירוב השימושים בה הוא כזה שמאפשר לך גישה כמעט מיידית לכל דבר ומקום שאתה צריך. אפילו עם הפקקים. זו כוונתי.

אחדד: אין לי בעיה עם ערבויות כפי שקיימות היום, פלוס מינוס. למה הן צריכות להיות בשווי הדירה? זו גם לא רק "התרשמות קצרה מהשוכר". זה יחסי כוחות ייחודים לחלוטין לשוק הזה. יש סיבה מאוד פשוטה לכך שיש יותר אנשים שרוצים לשכור מאשר אנשים שיכולים להשכיר בתא: זו העיר המתפקדת היחידה בישראל, שגם נבנתה במרכזה באופן "טבעי", בצורה כזו שבאמת מאפשר נגישות וגישה לכל מקום, וגם מציע הרבה, הרבה, הרבה יותר הזדמנויות תעסוקתיות מערים אחרות. אני לא בגיל שאני צריך את ה"מגניבות". אני לא יוצא למועדונים ומבקר באותם שלושה הפאבים הקבועים וקונה קפה בדיוק בשני בתי קפה. השיקולים של לחיות פה זה לא כי זה איזה סמל סטטוס, כן?

כן. אפילו לא דיברתי על גובה השכירות. זה הדבר האחרון שמפריע לי. לגמרי. אין לי בעיה עם שום ערבות כלכלית שבעל הנכס מבקש. אתה לגמרי לא משאיר לרגע מקום לספק שיש ספקטרום בין "מכריחים אותי" לבין "בא לי", אה? לא "מכריחים" אותי. יש מגוון פרמטרים אחרים בעולם. והפתרון ההגיוני, לדעתי לפחות, הוא לייצר יישובים שהם לא חריש.

אבל שאלתי משהו אחר: אתה מדמיין מצב שבו לא מוכרים לך רכב כי אולי תפרד מבת הזוג שלך? בחיים לא הייתי בסיטואציה שבה אני קונה או שוכר מוצר אחר ואני צריך לעבור מבחן קבלה. מגרש רכב?! סוכנות רכבים?! הראשון שבא ושם צ׳ק. זה הכל. תראה בדיוק את מה ששאלתי את סלואורייד זה קורה לא רק בתל אביב (בארץ). ברור שזה המצב בהרבה אזורי ביקוש בעולם. מוצר צריכה בסיסי? לא יודע מה זה אומר. יש עוד מקומות בהם ביקרוש עולה על ההיצע, והיחס הוא אחר. אולי גם כי בעלי דירות הם (לפעמים) לא בדיוק מי שרואה בדירה עסק. וגם זה מובן. רק לא צריך להוסיף לזה נפנופי ידיים ציניים ״מה אתה היית עושה אם היה לך נכס בשווי 2 מיליון?״. כי אישית, אם הייתי מחליט לקנות דירה להשכרה, לא הייתי מתייחס למי שגר אצלי כמו שאציל מדיאבלי היה מתייחס לpeasants בחלקת האדמה שלו. והמצב האבסורדי הוא שיש אנשים שאני מכיר, לא מעט מהם, שאשכרה מפחדים להתלונן על דברים לבעלי הדירות שלהם, כי הרי אסור. עושים להם טובה שנותנים לשלם איקס שקלים בחודש על מקום לגור בו. אז לא צריך לווסת מחירים, וכן די ברור שמספר הדירות באזורי הביקוש לא יגדל באופן אקספוננציאלי בקרוב. אבל סטנדרטיזציה ואכיפה בנושא אולי יכולים כן לעזור קצת יותר.

אבל העובדה היא שזה לא קורה עם אף מוצר אחר. אתה מדמיין מצב שבו לא מוכרים לך רכב, כי מנהל האולם מחליט שאולי תפרד מבת הזוג שלך וזה לא מתאים? ואנחנו לא מדברים פה על מתן הלוואה, כן?

זה נורא ספציפי לשוק הדיור לדעתי. וגם נורא מטומטם. יש חוזים, יש ערבויות. הגישה הזו של ״איך אתה היית מרגיש אם זה היה הנכס שלך״ היא מעוותת לחלוטין. אם רוצים להתייחס להשכרת דירות כעסק, אז בכל עסק יש סיכונים וסיכויים לבעיות.

זה תלוי בטיב היחסים בין הקבלנים לבין עצמם, ובמה שתחליט המדינה לגבי מיסים או פקטורים אחרים שאני לא מכיר, והעובדים הסינים שצריך לשלם להם ועוד מיליון ואחד דברים. גם לא בדירות הקשר צריך להבדק פרטנית, עד כמה שאפשר, בכל ענף ומקרה. אני יודע שזה אולי נשמע לך נורא מתריס, אבל אני באמת חושב שהיחידים שיכולים להתייחס לתאוריות כלכליות כמשהו וודאי זה או כלכלנים (וגם להם נפלטת לפעמים ההכרה בכך שהמודלים והתאורטיות הם לא באמת מדויקים), או אנשים עם גישה כלכלית - פוליטית מאוד מובהקת ברמה של דת. ואני בהחלט רוצה להאמין שברמה המאוד עקרונית יש קשר בין כמות וביקוש ומחירים. אבל ברמה המעשית, ישנן דוגמאות בהן ההיצע גדל והמחירים לצרכן לא ירדו. כי ככה.

קשר? רוצה להאמין שיש. אם זה מספיק כדי להגיד שאם יבנו עוד, וזה הדבר היחיד שיעשו, המחירים בהכרח ירדו? אין לי מושג. אבל בטח לא מתייחס לזה כמשהו וודאי ובטוח.

תן לי לנסות לחדד: אני רוצה להאמין שאם יבנו מספיק, חלק המחירים ירדו, אולי, ברמה כזו שחלק יוכלו לקנות דירות. אני רוצה להאמין ולא בטוח בזה, כי (פם פם פם) אני לא חושב שכלכלה זה מדע אמיתי, עם כמה שבא לכלכנים להאמין אחרת. ובכל מקרה, ישארו כאלו שלא. עבורם אני לא יודע מה הפתרון, לצערי. אני כן יודע שיש איזו פרה קדושה כזו שהופכת ליתר ויותר טרנדית של ״אסור להתערב!!111 שוק חופשי!111״. ואותה אני לא קונה. ויכול להיות שרגולציה זו לא הדרך - אם באמת נבדק ואין שום מקום בעולם שהיא עובדת בו. ויכול להיות ששכירות לטווח ארוך זו גם לא הדרך. אבל אני באמת מחכה ליום, למשל, שבו איירבינבי יהפוך ללא חוקי - לא רק כאן, אלא בעולם בכלל.

לא אמרתי שלא. אנד ייט, זו בעיה לא רק ישראלית. המדינה מעסיקה כלכלנים. אבל זה גם לא רלוונטי. לא הצעתי לבנות דיור להשכרה לטווח ארוך. אני רק טוען שטעוני נפנונפי ידיים על ״מה אתה היית עושה אם היה לך נכס ב2 מיליון?״ רק מוכיחים כמה שוק הדיור דורש גישה שונה. בוא תספר אתה איפה ביקשתי לפקח על שכר הדירה. אתה גם ממחזר טענות שכבר הגבתי להן. אני יודע שזה נכס שלו. זה, זה בדיוק העניין. מי שמבקש להתייחס לשוק השכירות כדוגמא של שוק ״חופשי״ מתפקד, חי בסרט.

זה לא שטויות. זה פשוט מלמד ששוק הדיור לא עובד על פי חוקים תאורטים נאיבים של כלכלנים. כשאני רוצה לקנות עגבניה, אני משלם באשראי או מזומן וממשיך הלאה. כשאני רוצה לקנות רכב, ברוב המקרים אני פוגש בסוכנים שמעוניינים למכור יותר ממה שאני מעוניין לקנות (ואם לא, אז הם זוכים לשרשורים כעוסים בקארספורום). אם אני מחליט לקנות אני נותן ערבות כלשהי לכך שאני באמת יכול לשלם, וממשיך הלאה. כשאני בא לראות דירה, אני צריך לשכנע שאני ראוי לשלם. לפני כמה שנים חפשתי דירה עם חבר. ישבנו מול זוג. הגבר ניהל את כל השיחה. האישה נראתה בעיקר מותשת מהנוכחות שלנו. בסוף היום קיבלנו טלפון שלא מתאים. כי היא החליטה ששותפים יכולים לריב ואז הם יצטרכו לחפש שוכרים חדשים. וזה אפילו לא המקרה הכי גרוע או מעצבן שקרה או קורה. שמעתי על מספיק מקרים בהם להגיע להסכם שכירות היה יותר מורכב מלעבור ראיון עבודה. לצד השני, ממה שקראתי וטוענים אותם הכלכלנים הנאיבים, שכירות מטעם המדינה לא ממש עובדת ברוב המקומות בעולם.

חלק מאוד גדול מהעסקאות האלו נעשו במזומן. זה כבר לא יקרה. מה האינטרס? אותו האינטרס שהיה כשניסו להעביר את המיסוי על דירה שלישית (ואני לא אומר שהמיסוי הזה זה רעיון טוב), או כשהחליטו להגריל דירות במחיר למשתכן (ואני גם לא אומר שזו תוכנית טובה). ומעבר לזה, לפחות בתאוריה גם רצון הבוחרים - אם יש או יהיו מספיק כאלו שלא ירצו לראות את מרכז ת״א הופכת לפארק שעשועים ענק שבו יש רק או airbnb או דירות של מיליונרים מצרפת. וכן, אני יודע שהאידאל זה פשוט לבנות יותר.

אתה יכול להיות ציני עד מחר בבוקר. זה שמשהו נראה לך או למגיבים אחרים כאן כאיזו זכות טבעית שאין לפגוע בה - זו בסך הכל דעה. לא חוק פיזיקלי. גם אם זה נורא לא מסתדר ונראה לא הגיוני שאפשר להעביר הגבלה על חופש הקניין פה, בטח לאזרחים זרים וכו׳. ואפשר לכתוב מאות עמודים על זה שדיור זה מוצר מאוד מאוד שונה ממוצרים אחרים. אז לא. המוני בניינים חצי נטושים בעיר היחידה בישראל, זה לא בדיוק כמו ראלי 106.

דיברת על זכויות. הבאתי דוגמא של רגולטור שקבע משהו אחר. והנקודה היא שטענות של "זה זכותם" זו לא איזו הוכחה לצדק. זו תפיסת עולם. אתה צודק לגמרי. לא מדובר בחוקים ביולוגים או פיזיקליים. מדובר בתולדה של חקיקה. אם הרגולטור האמריקאי יחליט שזה לא מתאים לו - תחסם. הטענה "זו היא זכות" הופכת ללא רלוונטית ברגע שיש חוק שמונע את זה. וזו היא גם זכותי בתור אזרח ישראלי לבקש ממי שאני מצביע לו (שיט, עכשיו יש לי סיבה להצביע) למנוע את הפיכתה של מרכז ת"א לעיר רפאים שמשתמשת רק תושבי חוץ ותיירי איירבינבי (תלונה נפוצה, כמו שאתה בטח יודע, בהרבה ערים מרכזיות באירופה). לא בהכרח. יש ביקוש לדירות מושכרות כי אנשים שלעולם לא יהיה להם הון עצמי מינימאלי נדרש לדירשה. ויש משקיעים כי הם מצפים שהמחירים יעלו ובבוא היום הם ירוויחו על הנכס. ושוב, אני לא חושב שדירה ואייפון חדש זה אותו הדבר. כשאני קונה אייפון, אני צריך להביא כסף. כשאני שוכר דירה, אני גם צריך להוכיח שאני ראוי. יש תאוריות שהן יפות לשיעורי כלכלה, אבל המציאות לא ממש עובדת ככה. ביקוש שנובע מחוסר ברירה זו חיה קצת שונה.

מה זה "זכותו"? זכותה של "המדינה" גם למנוע את זה. אפילו כלכלנים אוהדי שוק חופשי מפורסמים כמו מואב ותלמידיו לא מתנגדים לכל סוג של רגולציה. בכל מקום יש חוקים ויש מה מותר ומה אסור. ואפשר להתווכח עד מחר האם בכלל רלוונטי לדבר על דיור כמו שמדברים על אייפון חדש. אגב, נדמה לי שהמדינה באמת גם התערבה ברמה כזו או אחרת, עם חסימת עסקאות במזומן.

לא כל כך מצאתי התייחסות בכתבה (אולי רפרפתי מדי?) - מה זה אומר שדחקו את המשקיעים החוצה? נמכרו דירות של משקיעים? הביקוש לדירות להשכרה עלה? מימלא זה נשמע כמו משחק שבו מראש מי שאין לו כסף לדירה מפסיד. אלא אם כן מחירי הדיור ירדו באופן משמעותי. אני אוהב לקרוא טקסטים של כלכלנים ממורמרים שמסבירים למה רגולציה יכולה לגרום לנזק. חברי שגרים בבניינים חדשים בת"א מספרים על דירות שעומדות נטושות רוב השנה, כי מי שקנה אותן זה תושבי חוץ שבאים לפה פעם בשנה לשבוע. גם זה משקיעים שהייתי שמח אם המדינה היתה מונעת מהם את הרכישה, לדוגמא.