יבגניפ

כן, האמת שניקו צודק. ותודה, זה בהחלט מועדון איכותי

בחיי, איך יש לכם כח לזה?! תכלס בזכות השרשור הזה הבנתי איזה בזבוז זמן זה, ופשוט התחלתי לתת לכולם להשתלב. שיחנקו, באמת. חבל על הבריאות, העצבים והזמן.

עידן, הבעיה היא שהעזיבה, של כל מקום, היא הרבה יותר קשה מ"רק" דיבורים. אני חייב להתייחס למשהו מתוך הדברים שלך - "השתייה מתוך הבאר". זה משהו שאני שומע המון בשנה האחרונה, בהרבה הקשרים. יש איזו גישה מאוד רווחת בישראל, כאילו כולנו חייבים משהו למדינה, בטח מי שמאיתנו קיבל איזו הזדמנות טובה יותר בשירות הצבאי, בטח בנים של מהגרים (ואדים, אני ואחרים פה). אף אחד לא קיבל כאן מתנות בחינם. כל אחד אחד קיבל מה שקיבל מהמדינה מתוך אינטרסים צרים ורחבים יותר של המדינה עצמה. וזה מתחיל בשמירה על המאזן הדמוגרפי ומסתיים בגובה המיסים שחלק מאותם האנשים האינטלגנטיים שאתה מדבר עליהם משלמים. אני מכיר בערך את סיפורו של ואדים, כי הוא נוהג או נהג לשתף כאן, אני מכיר עוד לפחות שניים - שלושה אנשים כמוהו, שירדו מהארץ כי לא יכלו לסבול הרבה דברים כאן יותר, וחזרו כי התקשו ללמוד שפה במקום אחר, להסתדר בלי המשפחה או החברים הקרובים ועוד. זה לא אומר שהם או הוא לא צדקו בביקורת שלהם. זה רק אומר שבגיל מסוים מאוד קשה לקום, לאורז את הדברים שלך ולעבור לארץ אחרת (ואני בטוח שאתה יודע את זה יותר טוב ממני). אז חלק "נתקעים" כאן, וממשיכים להתלונן. מה עוד הם כבר יכולים לעשות?

תעלה גם תעלה. זה המינימום.

צ'ק נוריס לא נוהג, הוא מזיז את ההגה, וזה מזיז את כדור הארץ בהתאם. אבל אם כן, אז הסיאט, בתור ה-all arounder, איכותית בעיר וללא מתחרות בכבישים המהירים, בחיק הטבע. ורק לה יש תמונה ייצוגית עם רומן ברקע.

כן, וזה פחד מובן וקיים גם אצלי. רק שאני לא בטוח שלהיות "רוסי מסריח" מול אנשים פרטיים בישראל זה יותר טוב. אבל כל אחד והשיקולים שלו כמובן. וכמובן שאני מסכים עם רוב הדברים שכתב שבלול, בעיקר בנושא ה"גיבוש". היה איזה מאמר שממש הצחיק \ העציב אותי בהקשר הזה לפני כמה שבועות, של אחד מעיתונאיי החצר, שסיפר איך אנחנו "מאוחדים ומקדשים את החיים" וכהוכחה לזה הביא את הלוויות של החיילים הבודדים שנפלו בצוק איתן.

סלוארייד, נכון, זו בעיה של כל חברת מהגרים. גם בארה"ב, אגב, עם זה שיש להם נשיא שחור וכו'. אבל בגלל זה בדיוק אנטישמיות היא לא פקטור מכריע בהכרח, אלא ממש מפחדים מעוד שואה או משהו כזה. איציק, אני לא מציע להתבולל כי שונאים אותך. אני לא אדם מסורתי ולא דתי. אין לי שום זיקה ליהדות או לנצרות. אני לא אתנצר כי אני לא מאמין בדת שלהם בדיוק כמו בזו שלנו. ועם זאת, אם בני המשפחה שלי באירופה היו מתנצרים לפני 300 או אפילו 150 שנה, המון צרות היו נחסכות מאיתנו. אני כן מסכים איתך שזכותו של יהודי לחיות כיהודי. לכן אני (כן, אני השמאלני הקיצוני של הפורום) חושב שמדינה יהודית היא הכרחית. אבל יש הבדל בין האמירה "אני חיי כאן ורצה להיות יהודי", לבין האמירה האובייקטיבית יותר ששימור היהדות לאנשים לא מסורתיים זה לא הדבר החשוב ביותר בעולם, והתבוללות זה לא אסון בניגוד למה שניסו, למשל, לייצר בקמפיין של הסוכנות היהודית לפני שנה - שנתיים.

התבוללות היא פתרון. היא לא הייתה פתרון למשך זמן די קצר, אבל גם היום, מי שיבחר לוותר על הזהות היהודית שלו ולהתערבב לחלחטין עם אחרים (חתונה, ילדים וכו') - הוא עצמו אולי עוד ירגיש יהודי מבחינת תגובות אנטישמיות כלשהן של הסביבה, אבל בעוד דור זה כבר לא יהיה משנה. בארץ הבעיה לא רק אנטישמיות. זה השרשור "הרגיש" הרביעי או החמישי שאני פעיל בו בפורום הזה ובכל אחד מהם היה למישהו אחד לפחות משהו להגיד על רוסים, סתם כדוגמא. גם זה פקטור.

יוחאי, המקטע הזה באילון הוא אחד מהמסוכנים בכביש הזה, כמעט בכל שעות היום. לא פעם ולא פעמיים ראיתי שם התנהגות כמו זו בסרטון, בעיקר כשצד אד של הפיצול פקוק והשני לא, ואז כל החוכמולוגים מנסים להרוויח עוד כמה שניות.

natco, מסכים איתך לחלוטין. אני, בכל קרה, כן גררתי את עצמי באותו יום החופש, במיוחד כדי שיהיה קול אחד פחות לאותם שני השרים שהזכרת.

הכתבה הזו לא ממש מוצלחת, מהסיבות שתארו כאן. לגבי רולניק- אני מסכים עם מה שהוא אומר בגדול, אבל הוא לא באמת מתכוון או מחפש לעזוב, כנראה. בכל מקרה, אני חייב להגיד שבסביבת החברים והמכרים שלי הדיון על ירידה מישראל הפך לסטנדרט בשנתיים האחרונות, ורובם ככולם ממש לא חולקים את הדעות הפוליטיות שלי. כנראה שיש גבול גם אצל הפטריוטים הכי גדולים.

סיקור יפה. מצטרף גם לתהייה של ערן.

משהו שאולי כדאי להוסיף: כל מה שכתבו לך הוא נכון, והבטחון מגיע עם הזמן (אני אומנם הוצאתי רישיון לפני 12 - 13 שנה, אבל עדיין זוכר איך הרגשתי בתקופה הראשונה). עם זאת, אני לא חושב שתמיד כדאי לחפש את אמצע (מרכז הנתיב). להפך, עם הזמן, כשתצבור יותר ניסיון ובטחון, תמיד כדאי להיות קרוב לצד כזה של הנתיב, שמאפשר לך לראות את כל התנועה קדימה (אם יש) ולא רק את הרכב לפניך. זה משהו שמאוד עוזר לצפות את הנולד, ולחסוך בבלימות אגרסיביות מיותרות או כל הפתעה אחרת.

למרות שגם אני, כמו caveman, לא הצלחתי לישון יותר משעתיים וקצת (למה לעזאזל זה קורה לי בכל פעם שאני צריך לקום ברבע לחמש?!), הכרחתי את עצמי לקום, לדפוק שוט של נספרסו ולהגרר אל הרכב. הרוח הקרירה לאורכו ורוחבו של כביש 1, 2 כוסות קפה נוספות בתחנת הדלק בלטרון, וכמובן גם האדרנלין של לפני הטיול, הצליחו להעיר אותי סופית, וכשיצאנו משם לכיוון ירושלים, כבר הייתי ערני למדי. וטוב שכך, כי הכבישים פנויים לחלוטין, הקצב עולה ודוושת הגז למטה מזמנת אותי ללחוץ ועוד ועוד. וכרגיל, זה הופך להרבה יותר כיף, כשאתה מוקף באנשים טובים, שחולקים איתך את אותו תחום העניין, שמפרגנים אחד לשני ושמצליחים להנות מהאווירה ביחד, כקבוצה, ללא משחקי אגו מיותרים שיש לפעמים בטיולי נהיגה. אחרי מקצה קצר יחסית, עצירה קצרה בתחנת הדלק המוכרת בכביש 90, עוד כוס קפה, ואנחנו ממשיכים הלאה. ביציאה מתחנת הדלק אני נעקף על ידי הפרארי השחורה שהצטרפה אלינו, ובמשך מספר קילומטרים, אני לא שומע דבר פרט לרעש המנוע שלה בכל סל"ד אפשרי - חוויה בפני עצמה. נקודות העצירה הבאה היא מצוקי דרגות. זו לא הפעם הראשונה שאני מגיע למקום הזה, אבל בכל פעם הנוף המדהים שם מושך אותי מחדש, בטח בשעות הבוקר המוקדמות, כשעוד רואים את הזריחה. עוד סשן של צילומים ואנחנו מתחילים לרדת למטה. כביש 90 ריק יחסית, והשיירה שלנו מגיעה במהירות למקטע הטוב ביותר בעייני של המסלול - העלייה מסדום לערד. גם שם הכביש פנוי יחסית, ואפשר לפתח קצב לא רע. אני נמצא יחסית בקדמת השיירה, ואנחנו כ"כ נסחפים עם הכביש, עד ששוכחים לפנות בזמן, ונכנסים בטעות לערד. סיבוב קצר, עוד כמה קילומטרים, הפעם מערד לסדום, ואנחנו מגיעים לאחד מהכבישים היפים ביותר בעייני בארץ, אשר גם מוביל אותנו אל מעלה העקרבים. פעם לא הייתי חובב גדול של המדבר, אבל בכל זאת, יש משהו מאוד עוצמתי בנוף הזה, כפי שניתן גם לראות בתמונות שצילמו והעלו חבריי. משהו נינוח, שגם מצליח להרגיע אותך ולהשכיח את צרות היום יום. עוד סיבוב של צילומים, ואנחנו יורדים למטה ומתחילים לנסוע לכיוון באר שבע, שם מתגלה ההפתעה האחרונה של היום הזה: ארוחת הצהריים שאורגנה לנו באחת מהמסעדות שם היא כולה על חשבון סמלת, כעוד מחווה של רצון טוב מהיבואן לבעלי הרכבים. אני כוס קפה נוספת, ועייפים, אך מרוצים, אנחנו מתחילים את המסע הארוך יחסית בחזרה אל המרכז. גם בשבילי זה לא טיול הנהיגה הראשון עם בעלי אבארט' אחרים. משמח אותי למדי לגלות כל פעם מחדש שמצטרפים עוד ועוד אנשים טובים לקבוצה הקטנה הזו, ואני מרגיש מחויב כמעט להודות לכולם (ובראש ובראשונה לעומר וסמל"ת) על עוד טיול נפלא, שהשאיר טעם של עוד אצל כולנו.

זה יכול להיות אחלה ספין לעונה חדשה, אם תצולם באמת.

עמיקם, תחליף צמיגים, יהיה יותר מושלם ערן, אחלה כתיבה. שמח שאנשים כמוך מצטרפים אלינו.

מעבר חד של שני נתיבים. לא זוכר מה המינוח המדויק לזה, אם יש.

הבדיחות כאן הן לא על הרכב כי הוא "לא רכב אמיתי", אלא על על חוסר הפרופורציה. כמו בשרשור של הדייהו, כמו בהילולי הפאביה בעבר, כמו בשרשור אחר שנפתח כאן לפני כמה חודשים ובו אנשים התלוננו על "אובדן המסורת" של איביזה fr. בכל מקרה, שיהיה בהצלחה לכולם.

לא מצאתי את העמוד בפייסבוק. אולי הנלוזים מהמועדון המתחרה של golf הפילו אותו?

ניר, אחלה סקירה. אני, כמו ניר, חדש יחסית בתחום הסימולטורים (יש לי gt27, שנרכש מsimrace בבית ושניים - שלושה סימולטורים, שאני מפעיל פעם באיזה חודש). בזמן האחרון יצא לי לדבר עם חגי פעם - פעמיים על נושא ארגון תחרות כזו, וביקשתי שיודיע לי ברגע שיהיה משהו ממשי על הכוונת. כמובן שברגע שהוא פרסם מועד לאירוע ה-time attack שלחתי לו הודעה וביקשתי להירשם גם כן. גם כשראיתי את רשימת המשתתפים, היה לי די ברור שאני הולך להגיע בעיקר בשביל להנות, היות והשמות שזיהיתי ברשימה התחלקו לשניים - אנשים שראיתי נוהגים במציאות, ואנשים ששמם כבר הולך לפניהם בעולם הסימולטורים הישראלי. ובכל זאת, לא היה איכפת לי להיות האנדרדוג האמיתי, ובמקרה הטוב להפתיע את עצמי. המסלול שעליו היינו אמורים לנהוג, הרכב ואפילו הסימולטור עצמו נשמרו על ידי חגי בסוד עד האירוע עצמו, ולמען האמת, הייתי די בטוח שהמסלול שיבחר יהיה אחד מהמסלולים שמככבים ברוב הסימולטורים בשוק, כמו ספא או לגונה סקה. אבל חגי הפתיע את כולנו ובחר במסלול שרובנו (או כולנו) לא שמענו עליו בחיים לפני האירוע הזה, ולכן גם דרש הסתגלות מכל נהג ונהג. גישה כזו, לדעתי לפחות, הפכה את האירוע לתחרותי אף יותר, היות ומנעה את האפשרות מהנהגים השונים להכין שיעורי בית, ולחרוש את המסלול בזמנם החופשי. לאחר הצגת המסלול והסברים קצרים עליו ועל הרכב, חולקנו למקצים של שלושה אנשים בהגרלה. אני זכיתי להיות במקצה השלישי, וקיבלתי את האפשרות לצפות במשך כ-20 דק' בשישה נהגים שונים, ברמות שונות, מנסים להסתגל לרכב ולמסלול שהם לא מכירים. כבר בהקפות הראשונות שלהם הבנתי כמה זה הולך להיות לא פשוט. במשך כמה דק' (מתוך העשר שהוקצו לאימון), רוב הנהגים לא הצליחו לסיים הקפה נקייה אחת, ומצאו עצמם מסתחררים או עפים בתת היגוי מחוץ למסלול. לאחר מספר הקפות חלקם התחילו לקבוע זמנים טובים (ביחס למה שחגי הגדיר ככאלו לפני תחילת האירוע), וחלקם עדיין התקשו לסיים הקפה אחת. סוף סוף מגיע תורי. כצפוי, גם אני לא מצליח לסיים הקפה בלי להחליק במשך כמה דקות, למרות שהבטחתי לעצמי עוד לפני הכניסה לסימולטור שאקח את הזמן ואבצע כמה הקפות איטיות, רק כדי להתרגל לרכב ולמסלול. אחרי כמה ניסיונות, וטעויות באותה הפינה בדיוק, אני מצליח לקבוע זמן שנמצא איפשהו אי שם באמצע בין כל שאר הנהגים ומשאיר לי את התקווה שאם אצליח לשפר במקצה המדידה, אוכל להגיע לחצי הגמר. אבל הנה, מקצי המדידה יוצאים לדרך, וכמעט כל הנהגים ללא יוצא מן הכלל משפרים את הזמנים שלהם. שוב מגיע תורי, אבל אני לא מצליח לגרום לעצמי לנהוג רגוע ומחושב, ומשפר את זמן מקצה החימום שלי רק בחצי שניה - מה שהופך אותי רשמית לאחד מהנהגים האיטיים מכל מי שלקח חלק באירוע מרגע זה, אני הופך לצופה בלבד באירוע, אבל תחושת המתח והאדרנלין, שניר היטיב לתאר, מורגשת גם מורגשת. ואכן, גם הנהגים המתחרים מתקשים גם לקבוע זמנים טובים יותר ממה שקבעו במדידות. התחושה נשארת גם בגמר, שם התוואי המשתנה, ושני הנהגים צריכים להסתגל במהירות לגרסה שונה וארוכה יותר של המסלול. והנה, הערב מסתיים, ויש לנו מנצח ראשון במה שאני מקווה שיהפוך להיות למוסד בתחום הספורט המוטורי, וימשיך למשוך אנשים חדשים - בין אם כאלו שגם שפועלים בתחום מחוץ לעולם הוירטואלי, לבין אם לא. במקרה האישי שלי, רישיון הנהיגה הספורטיבית שלי זרוק בארנק, אבל לא נראה שאעשה בו שימוש בקרוב. מנגד הסימולטורים מספקים חוויה קרובה מאוד למציאות בהרבה מובנים, אך בעלות כניסה נמוכה בהרבה, ועם הרבה פחות סיכונים. וגם חובבן בתחום הסימולטורים כמוני יכול להעיד כבר בשלב הזה, שכלים שאתה רוכש בנהיגה על סימולטור משמשים אותך ללא שום צל של ספק גם בנהיגה היומיומית ברכב האמתי. לסיכום, ללא ספק היה אירוע כייפי ביותר. מקווה שנוכל לקחת חלק בארועים דומים בעתיד והתחום ילך ויתרחב. תודה לחגי ודימה על הארגון, ולכל שאר המשתתפים על כך שהפכו את הערב לחוויה ספורטיבית ותחרותית, שהיה כיף לקחת בה חלק, גם בתור נהג לא תחרותי במיוחד.

יכול להיות שתא הנוסעים שלה יותר עדכני ונעים לעין. מבחינת המראה החיצוני, אני חושב שהם הלכו שם על איזה משהו שמושפע גם מה500, גם מds3 וגם (איך לא?!) מפאביה. מעבר לכך, הכיתוב על הרכב שנראה בתמונות כאן נראה כאילו שה-"S" נתלשה מקופר S, והשאר נתלשו מאיזו esse esse. אגב, לא שאני חושב שאפשר לחרוץ גורלו של רכב בנתוני 0 ל100, ובכל זאת 8.5 שניות לרכב עם 150 כ"ס, שאמור להיות קטן וזריז לא נשמע מהיר במיוחד. With that said, זה עדיין יכול להיות רכב מעניין, וכייפי לנהיגה. תלוי במשקל שלו כמובן (שלא מפורסם שם) וכו'.

אני רק שאלה: לא קראתי את תיאור התאונה המקורי ולא הבנתי מהכתוב מי הואשם באי שמירת מרחק: אתה ליאור?

רכב מסקרן, אם כי ניכר באמת לאן הם מכוונים וממה הושפע העיצוב. ה500 יפה הרבה יותר, כמובן (ואני בכלל לא משוחד כאן ).

אתה לא מחפש לחנך. אתה מחפש להתריע, ובזמן שאתה מתריע, זה לא מעיין אותך ש"ההבהובים שלי אולי פוגעים בנהגת שלפניי". אז למה להתריע? איכפת לך שהיא לא תעשה תאונה מהעברה המקורית שלה, אבל לא איכפת לך שהיא תעשה תאונה מהבהובים שלך? טוב, גם גישה. אתה הוא הכוכב האמיתי של הסרטונים שלך, גם אם אתה לא מבין זאת. אה ואתה מוזמן לקרוא את סעיף 47 כאן: http://www.rsa.gov.il/SiteCollectionDocuments/P230_011.pdf

ראיתי שוב את הסרטון. כמעט עד סף הסרטון התנועה בשמאלי זורמת יותר מהר (אתםעוקפים אוטובוס ועוד כמה רכבים), ואז אתם מגיעים למקטע בו אין לפניכם מכוניות, נהג המונית מאט (כפי שגם תיארת) ואתה שובר ימינה ועוקף אותו. אין ממש רכבים בשלב הזה לידכם. ראיתי גם את הסרטון המהולל שלך מכביש 5. אין כמובן להוסיף על זה מעבר למה שspire, caveman ואחרים כתבו לך, פרט לזה: הייתי מציע לך לשואל את עצמך אם אתה לא חושב שהסינוורים שלך פוגעים בנהגת שלפניך, מלחיצים אותה ועלולים לגרום לנהג לחוץ יותר לפעול בפזיזות ולהתנגש במי שנמצא לידו. סימנת לה פעם אחת ויכלת להסתפק בזה, אבל במקום זה אתה מהבהב כמו משוגע. רוב הנהגים שיוצא לי לנסוע לצידם, בשלב כזה היו נכנסים ללחץ וכמעט ולא מסוגלים לתפקד - מה שכמובן מגביר את הסיכוי לתאונה. אבל, היי, העיקר שלימדת אותה לקח בשם הנונ קונפורימזם שלך.