יבגניפ

אתה ש בוא נחזור לבייסקיס: אם אתה נמוך, אין לך מקצוע ואתה גר עם אבא ואמא בגיל 40 הסיכוי שלך למצוא זוגיות בכל פלטפורמה שהיא, גם בעולם האמיתי הוא בהתאם. מצד שני, לא רק מהנדסים בכירים בגוגל בגובה שני מטר, דירה במגדל של טרנספורטר ו911 בחניה מוצאים זוגיות. לאנשים שונים עובדים דברים שונים, ואני מכיר לא מעט גברים ונשים, חברים וחברות טובים וטובות שלי שהשתמשו בפלטפורמות מהסוג של Okcupid כדי למצוא זוגיות, ורובם ככולם גם הצליחו.

לא צריך להאשים אף אחד בשום דבר. אבל גם לא צריך לדכא את כל העולם כל הזמן. שוב, זה חוזר כל המזן לאותה הנקודה: מי שמנסה לפתור בעיות פעמים מצליח, כן לפעמים בהסתברות מאוד נמוכה, אבל בכל זאת. מי שלא מנסה יתקע באותו המקום. וזה נכון לגבי כל תחום בחיים. מדברים פה על תכונות מושכות וכו'? אף אחד בעולם לא נמשך ללוזרים שכל מה שיש להם להציע זה רק הסברים למה הכל חרא ובסוף מתים. (שוב, זו לא ביקורת אישית על אף אחד כאן. גם לגישה תבוסתנית לחיים יש הסברים וסיבות)

לא...

צהל ברשימה, לא? זה לא מספיק כדי לענות על השאלה?

צ'מגיא, מה הסיכוי שארתורקופיט ואתה זה אותו האדם עם שני יוזרים בפורום?

לגמרי לוטו. נכון, וזה תחום קשה מדי, עד בלתי אפשרי, למי ששם רק כי כסף

זוגיות לא דורשת המון אנרגיה. מציאת זוגיות כן. אבל קשר עצמו דורש דברים אחרים, בטח אם בת הזוג שונה ממך ויש לה ציפיות שונות. לגבי מי צריך או לא צריך ורוצה או לא רוצה זוגיות - סטטיסטית הנושא עולה מאותם האנשים בפורום, בשרשורים מקבילים רוחנית, עם אותם הטעונים - "כרגע לא, כי אני בשלב איקס בחיים שלי", "אין לי זמן ואנרגיה להשקיע בזה", "מימלא מלא אנשים בזוגיות משקרים שהם מאושרים", "אין לי סיכוי כי אני לא נראה טוב ו\או לא באלפיון העליון", "נחסמתי מהטינדר כי שמתי שם דיק פיק". עצם העסוק בנושא יכול ללמד שהוא דווקא כן חשוב לכותבים, ואני רחוק, הרבה, הרבה יותר רחוק ממה שאני בדרך כלל by far, מלזלזל בכל אחד שכותב כאן בנושא ולא משנה מה ההסבר שהוא נותן לעצמו. ברור לי שכולם חווים קשיים בתחום, זו לא בעיה שצריך להתכחש לה, מכיוון שהיא נפוצה למדי, וזה גם לא משהו ללגלג עליו. אני כן אומר שכל בן 25 שחושב שגיל 30 יהיה יותר קל, או כל בן 35 שחושב שבגיל 40 יהיה יותר קל טועה. ההיצע מצטצמם, ההרגלים של להיות לבד מתחזקים. להתפשר הרבה יותר קשה. למצוא מישהי שתהייה מוכנה לשינויים יהיה גם הרבה יותר קשה. וזה לא משנה אם בשלב הבא יהיה לך דוקטורט מפרינסטון במדעי המחשב ותהייה המהנדס הראשי בגוגל, או שתמכור ירקות בשוק. לגבי הייטק, אופציות וכו' - אופציות הן חלק מחוזה סטנדרטי בסטארטאפים. לא תמיד הן שוות משהו, בדרך כלל לא. הן דורשות מהעובד להשאר שנים רבות בחברה, כשהסטנדרט הוא שמקבלים את כל חבילת האופציות רק אחרי 4 שנות עבודה בחברה, לא תמיד בכלל גם מקבלים את ההטבה ביום הראשון, וכשמקבלים חבילה נוספת, הספירה מתחילה מחדש. בימים רגילים חברות מוכרות הנפקה או מכירה אפשרית כדרך למשוך עובדים. אבל אני יכול להעיד על חברה אחת לפחות שהתקבלתי אליה לפני 4 שנים, וכשניסו לשכנע אותי להגיע סיפרו על הנפקה קרובה. בפועל החברה הונפקה לפני בערך שנה. דווקא בחברות ציבוריות רווחיות אפשר לקבל תנאים יותר טובים בהקשר הזה לפעמים.

הא? אתה רוצה לספר לי עוד דברים שאני לא יודע על עצמי? ומילא המצאת סיפור שלם ולא נכון עלי - אבל זה אפילו לא סותר את מה שכתבתי. תרוצים הם תרוצים.

זה נורא טבעי בכל קושי כזה או אחר להגיד למה לא עכשיו, למה אחר כך יהיה יותר קל, מה הבעיות שיצוצו אם ננסה להתמודד. אבל באמת אף פעם אין לזה סוף. צ'מגיא, אתה יכול גם לנסות לחפש עבודה כמנהל מוצר. לא צריך להיות מתכנת לזה. כן צריך להיות פדנט, וגם יכולת סבירה לעמוד מול קהל ולשווק את הרעיונות שלך. מכיוון שעולם ההייטק די מגוון, הכירות עם תחומים נוספים וגם השכלה לא טכנולוגית בהכרח כן יכולות לעזור לך במידה ותרצה להכנס לזה.

לא חושב שזו הסיבה. לא איכפת להם מכל מיני סיבות. בגלל זה אני שמח בגנצ לא התערב - זה סתם היה פשוט מביא את כל המערכת לנקודה הקיצון שאחריה הפוליטיקאים היו מפסיקים להתייחס בכלל לפסקי דין, ומה אז? לא חושב שכולם מושחתים גם. אבל זה תמיד עוזר לייצג את זה ככה, כדי להצדיק את חובב הסיגרים.

לא יודע, לא איכפת לי ממנדלבליט או מזוז או אף שופט או אדם אחר במערכת המשפטית. נכתבו על מנדלבליט אלוהים יודע כמה כתבות גם שמאלניות וגם ימניות, כשבכל פעם הוא מוצג או כמשרת של נתניהו, או מושחת או ואטאבר, בהתאם לאג'נדה של הכותב. בהחלט יש לא מעט במחנה ה"רק לא ביבי" שלדעתי איבדו את זה לגמרי. מודה שלא עקבתי מה יש הפעם. השאלה שצריך לשאול היא מה חשוב: שלטון חוק, מערכת נקיה ואנשים ישרים, גם בפוליטיקה וגם במערכת המשפט, או הזכות של ביבי לקבל סיגרים והזכות של סמוטריצ'ים ליישב איזו גבעת חור תחת שבא להם. לצערי, גם אם יש בעיות במערכת המשפטית, אני לא מאמין לפוליטיקאים שנמצאים כרגע בצמרת, כאילו מה שמעניין אותם זה יושר וסטנדרטים כלשהם סביב שלטון החוק. שוב, יש כאן שיתוף פעולה נהדר בין נהנתן שלא רוצה להוציא שקל מהכיס, לבין אידיאולוגים גדולים שמבחינתם הצלחתה של המדינה זה כמה מאחזים יקימו ביו"ש, וכל השאר לא מעניין. ולכן, לדעתי, גם אם יש בעיות בפרקליטות או בגצ או כל גוף משפטי אחר, מה שמעניין את הפוליטיקאים מהימין, בהכללה, הוא לא לפתור את הבעיות שם, אלא לייצר מצב של אפס התערבות משפטית במה שכל אחד מהם בוחר לעשות ולקדם (גם זה עד גבול מסוים: לפעמים לכל גיבורי ה"תחזיקו אותי" נח שיש מישהו שמרסן ואפשר לכוון את זעם ההמונים נגדו). וזה אמור להפריע לכולנו. אבל זה לא.

אני חושב שאתה שוב מכוון את השאלה למקום לא נכון, וזה מייצר ויכוח דמגוגי. לא הייתי רוצה להיות רופא או רואה חשבון, לא משנה כמה כל אחד מהם מרוויח. אבל בוודאות עדיף להיות רופא שמרוויח טוב, מאשר שומר בכניסה לחניון בקניון שלא מרוויח טוב. אם יש רופאים לא מאושרים? כן. היו כמה שהתאבדו לאחרונה. אבל בהכללה לבעל מקצוע עם משכורת טובה יש גם הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר אמצעים להתמודד עם בעיות בחייו. בעיות רפאויות? משכורת טובה יכולה לממן ביטוח רפואי פרטי, בדיקות, פניה לרופאים הכי שכסף יכול להשיג. בעיות נפשיות? מפגש עם פסיכולוג עולה מאות שקלים למפגש. סביבת מגורים? מיטה, מזרון, מוצרי חשמל סבירים עולים הון. דיור בשכונה טובה עם סביבה טובה למשפחה עולה הון. אוכל טוב גם מוסיף. פנאי והגשמה עצמית? מעטים הם התחביבים שלא עולים כסף. אנחנו בפורום נהיגה. אומנם אני הולך פחות לימי מסלול בשנים האחרונות, אבל בימי עבר רוב האנשים שיצא לי להכיר בתחום היו בעלי הכנסה גבוהה הרבה יותר מהממוצע. שיעורי נהיגה מתקדמת, רכב, ימי מסלול עצמם עולים הון. אפשר להמשיך עד מחר. ובוא נחזור צעד אחורה: במקצועות שמרוויחים בהם הרבה, שדורשים התמקצעות, למידה, אהבה לתחום, הסיכוי שתמצא אנשים שסובלים מהמקצוע שלהם בטופ הוא די נמוך, כנראה, בהשוואה לסיכוי למצוא כאלו בעשירונים התחתונים בהכנסות; ולמרות שזו אינטואיציה, אני מנחש שיש קורלציה עם הסבר סביר מאחורי זה. וגם אם לפעמים נח לכולנו ליפול בקלישאות של "כסף לא קונה אושר", בממוצ הוא כנראה בהחלט כן.

הלפרין, אם יש לאדם את האפשרות לנסות לרכוש מקצוע שהוא אוהב ולעבוד בו, מן הסתם זה עדיף. אני גם לא מבין את הזלזול בחסכון אפשרי של 5000 בחודש. כסף זה חשוב. קונים איתו דברים. וכן, גם אושר, למרות הקלישאות. אם אני נהנה מנהיגה, כסף לימי למסלול או רכב ספורטיבי תורמים להנאה, לא?

היית רוצה להיות ניצול שואה? קעקוע של מספר על היד? היית רוצה להיות אסיר בגולאג? המלצתי לך, נראה לי, על סיפורי קולימה. בטח אם אתה קורא רוסית - אולי תקבל פרספקטיבה. אחרי 5 - 6 - 10 שנות שפל כלכלי קשה, אתה כנראה תמות מרעב. ואם לא מרעב, אז מכדור בראש בקרב על איזה עמק. סביר להניח שגם רובינו. אני לא יודע אם בחזון הרדיקלי החמוד שלך אתה מניח שאתה פשוט תשרוד, או שתם לא איכפת לך, אבל אני לא חושב שהחיים שלנו כ"כ מחורבנים, בשום פרספקטיבה היסטורית, כדי שיהיה שווה לחשוב אפילו בצחוק על מהלכים ואירועים שראינו במהלך המאה ה-20 בהקשרים דומים. ביום הראשון בו בית הקפה מתחת לבית שלי חזר לעבוד, היה בו תור. בשבוע האחרון אני לבד שם. ככה זה.

ממש לא כולם רוצים להתקדם ולהתפתח. לא כולם גם יכולים. כמו שנכתב כאן כבר על ידי אחרים, לעבוד בעבודה או תחום שאתה נהנה מהם, זו פריוולגיה שאין לרוב האנשים בעולם. לעיתים גם במקצועות נחשקים יותר. עם זאת, סטטוס מקצועי והצלחה, לא רק מקצועית, בהחלט מעלים את הבטחון עצמי. אני גם מאוד מאמין בהגשמה עצמית, למרות שטיילר דרדן חולק עלי, בשיפור, בהשגיות. אבל - סורי, זה פלצני, אני יודע אבל אני באמת מאמין בזה - לדעת לקבל את עצמך ולהיות שלם עם מה שאתה ומי שאתה, זה חשוב לא פחות וכנראה גם יותר. עם רובד אחד של זה, שעולה בשרשורים כאלו בכל פעם, אני חייב לא להסכים כרגיל: כסף, הצלחה, קריירה, השכלה נרחבת והבטחון העצמי שנלווים או מגיעים מכל אלו יכולים בוודא לעזור במציאות זוגיות, אבל הם לא תנאי הכרחי ולא תנאי מספיק. גם בקרב עובדי ההייטק ישנם רווקים ורווקות בני ובנות 40 פלוס, וגם בטחון עצמי זו לא פונקציה בינארית. ישנם אנשים עם בטחון עצמי יוצא דופן בתחום ההתמחות שלהם, ועם אפס בטחון עצמי במקומות אחרים בחיים.

אם אתה רוצה הסבר למה זה הולך לקרוס, אז אלו שמשווים ל-1929 אומרים שגם אז היה מרוץ עליות קצר אחרי הנפילה הראשונית, ואז מחיקה של 90%.

המשפט הזה לא כוללני מדי? בטוח שלא היו תיירים במלונות בסטוקהולם בחודשיים האחרונים, ומה שתלוי במדינות אחרות נפגע כמו בכל מקום. אבל זה לא כל המשק, ומימלא זה לא היה תלוי רק בהם. גם בתוך מה שישראל חוותה, היו ועדיין יש אופציות באמצע. למשל סגר פרטני על ערים עם יותר חולים, כמו שהתחילו לעשות. שוב, זו היא עובדה שכל קבלת ההחלטות סביב הקורונה בערך בכל מקום בעולם בוצעו תחת לחץ ועם המון נעלמים. וזה אומר שיש סיכוי טוב שההחלטות שהתקבלו הן לא אופטימליות. ואני לא אומר שהייתי יודע יותר טוב. אבל במקרה הישראלי אפשר לפחות לשאול למה ראש הממשלה לא מצא לנכון להתראיין לתקשורת בזמן הזה. על שר בריאות חולה קורונה אני אפילו לא מדבר כבר. כן, הסיפור של בוריס ג׳ונסון יותר מביך.

זה טרנד שאומנם לא הגיע ולא יגיע אף פעם לישראל, אבל זה די מה שקורה בעולם. לא לשבוע שבועיים. ערים ומדינות שלמות פועלות כדי לצמצם תלות ברכב. אם יש בעיה אז מנסים לפתור אותה, כן. אבל הויכוח פה הוא עדיין האם הקורונה זו באמת בעיה.

עשו את זה בערך במאה ה-14 כשהיו צריכים לבחור אפיפיור, ולא הצליחו לעשות את זה במשך שנתיים. נעלו את בכירי הכנסייה הרלוונטיים באיזה מנזר, לא נתנו להם לצאת ונתנו להם מזון מינימאלי עד שנשברו. ואני כידוע תמיד אומר שמימלא אנחנו חברה מדיאבלית, אז למה לא?

עשו בשכל שהחליטו לא להתערב. אם כבר נתניהו יעלם מהזירה הציבורית בעזרת בתי המשפט, אז עדיף שזה יהיה דרך שלושה התיקים שיש לו, ואני מקווה שהתפרצות נוספת של קורונה לא תמנע ממנו להשפט עליהם. כשאני קורא מה שמפרסמים חבריי, מצביעי כחול לבן ושמאלה מזה, בפייסבוק, יש תחושה כאילו יש להם איזו ציפיה שיבוא מבוגר אחראי כלשהו, יגיד "נו נו נו" לביבי, יעשה כאן סדר וכולם יקבלו את זה ויהיו מרוצים. אבל האמת המרה היא שלרבים וטובים מהמצביעים מאחורי 60 המנדטים של הימין, וכנראה גם לדי הרבה מהמנדטים של גנץ, מעניין בערך את האשך הרביעי אם ההנהגה מושחתת, כמו שלא מעניינים אותם הרבה דברים אחרים, שמעידים על מנהל תקין של מדינה, כי זה לא מפריע לנציגים שלהם בכנסת לעשות מה שהם רוצים. נתניהו וחבריו הצליחו לייצר מציאות בה זה כבר לא מעניין, כי "פרקליטות בתוך פרקליטות", "דיפ סטייט", "צריך להרוס את בגצ עם בולדוזר" - שילוב מנצח של אידיאולוגיה דתית חסרת רסן ונבחרי ציבור, חלקם כבר עם עבר פלילי, שלא מבינים שלא בשביל זה הם נבחרים. ועם כל הרצון הטוב, חקיקה ונורמות מה מותר ומה אסור אמורות לתת ביטוי להסכמה חברתית כלשהי, שאמורה להיות הבסיס והתשתית למדינת חוק. אם ההסכמה הזו לא קיימת - אי אפשר לכפות אותה דרך בגצ.

אתה לא מאמין בגנים? אתה חושב שהכל זה שיפור עצמי, שתמיד נמצא בשליטה שלך? הכל? כמה אתה אוכל? כמה יחסי מין אתה מקיים? עם כמה בני או בנות זוג? כמה אתה טוב במתמטיקה? כריזמה? עמידה מול קהל? הצלחה בספורט? נגינה? הבעיה היא כזו: מה שעלול להיות עבודה קשה בעינך, יכול להיות עבודה בלתי אפשרית למישהו אחר. וגם הפוך. נגיד מוזיקה: אני לא הצלחתי ללמוד לנגן טוב. מצד שני לא הצלחתי להכריח את עצמי להתמיד בנגינה. האם זה עצלנות שלי או או שאולי חסר כאן עוד משהו? מי "אשם"? אין כאן עניין של "אשמה". יש מציאות של אנשים שונים עם רקעים שונים, יכולות שונות ועוד.

ספריאל, אתה עובד בחברה או אופן פרטי כלשהו? כי זה שאלות לא הוגנות מכל מיני סיבות.

בדיוק בגלל זה. הרי בסוף כל אחד פה מלקט את הכותרות שמתאימות לאני מאמין שלו, חוץ מאחד שהוא גם נביא, מומחה לסטטיסטיקה וניהול משברים, מעבר לזה.

צמגיא, הכלכלה בכל העולם הייתה נפגעת גם אם הוירוס לא היה יצא מסין. אז זה טעון קצת חלש כשהשאלה היא אם התגובה מידתית והאם הוירוס נוראי ככ. אני עדיין בדיעה שבהנתן מה שידעו, ההחלטה על סגר גם פה וגם במקומות אחרים היתה סבירה, למרות שיש באמת שוני בין מדינות, יבשות וכו. אבל יכול להיות שלפני עידן האינטרנט וכו, התגובות היו שונות וזה עדיין לא היה הופך לשפעת ספרדית או המגםה השחורה. אף אחד מאיתנו לא יודע, וזה ממשיך להפתיע אותי כמה כולם פה מתחפרים בעמדות שלהם סביב הוירוס.

או לשים בשבעה אקסלים