יבגניפ

האמת שחבל שאיו יותר שת"פ עם פיאט, לפחות היה איזה עיצוב מינימאלי לרכבים שלהם. וnuker, הם לא יצרו כי זה לא עניין אותם (בתקופת ברה"מ, לפחות). התעשייה שם לא כוונה כל כך לאינטרסים של השוק הפרטי.

מי שמטומטם בסרטון שלך, סטיו, זה בעיקר נהג הלקסוס. הנתיב הימני זה לא בשבילו. הרי פנוי לפניו, אז למה לחזור ימינה? ביום שעבריינו מסוג זו תעלם, כנראה שגם כמות העוקפים מימין תצטמצם בהתאם.

הג'אנטים קצת מזכירים את אלו של עמיקם נחכה ונראה איך תראה באמת, בסופו של דבר.

אגב, סלוארייד, בכתבה שקישרת אליה היום מופיע גם הקישור לכתבה הזו וזה חלק מהעניין גם. לא רק כמה סוללות ימכרו למדינות זרות, מעבר למה שנמכר (ברווח) לישראל עצמה.

אתם גם צריכים לזכור שהמערכת לא מפותחת בחינם עבור ישראל. אני לא יודע להגיד אם היא רווחית מאוד או לא. זה לא משנה את העובדה שכיפת ברזל זה מוצר, לא "ערך".

אייל, התעשיות ירוויחו לא כי "פיתוח עולה כסף", אלא כי הן הצליחו ליצור הוכחת יכולות למה שהן מייצרות. צר לי שאתה לא מבין שהמדינה לא קיימת בשביל תקציב הבטחון ופיתוח כלים נוספים אחרים. צר לי שאתה חושב שהמטרה של כולנו היא פיתוח עוד ועוד אמצעי לחימה, למען רווח התעשייה (שמשקיעה כסף בפיתוח), כדי שיוכלו.. לפתח עוד כלי מלחמה. וכאשר התעשיות ירוויחו כסף לא יפול פחות נטל על תקציב הבטחון. התעשיות לא מספקות מוצרים בחינם לצה"ל לרוב.

הויכוח הוא לא רק איתי (שים לב שאתה לא מנהל ויכוח גם - הרי לא טרחת לענות לאף אחת מהשאלות ששאלתי והסתפקת בטענה החוזרת שאני הזוי). הוא גם לא על השאלה המפגרת "האם כיפת ברזל עזרה לתושבי הדרום". הוא על נושא עקרוני הרבה יותר - האם למישהו יש אנטרס למהשיך ולייצר מציאות בה יש צורך בכיפות ברזל או פיתוח חדשים אחרים. והויכוח הוא גם עם העיתונאים מהכתבה שסלואורייד קישר אליה, ואתה לא תטרח לפתוח כי היא מעצבנת אותך וכי מי שכתב אותה מנותק, לא גר בדרום, הזוי, בוגד, לא אחד מאיתנו ועוד שטויות דומות. במיוחד בשבילך, להן תת הכותרת של הכתבה: והנה עוד ציטוט של הזוי ומנותק אחר, אחד בשם דני יתום, אלוף במיל' בצהל: שים לב: התעשיות ירוויחו. ירוויחו ממה? כן, מזה שנוהל מבצע צבאי, עוד אחד מן הרבים. סליחה, באמת סליחה שזה מעצבן אותך. מציע לך לפנות ליתום ולהגיד שזה לא במקום שהוא פוגע בטאבו ובאמונות שלך. עריכה קצרה: ליאור, אני לא חושב שאני צודק כי אני נעול לשמוע דעות אחרות. אני גם לא נעול לשמוע דעות אחרות, ותמיד שמח לקרוא תגובות של יהודה, ניקו, סלואורייד פנדוב ואחרים, גם אני לא תמיד מסכים איתם. מצטער שזה לא עובד איתך, באמת.

שאלתי אותך מס' שאלות פשוטות האם אתה מודע לכך שרפאל מרוויחה כסף מכיפת ברזל? האם אתה מודע לכך שחברות אחרות בארץ מרוויחות מיצור ומכירת נשק? האם אתה חושב שmako שיקרו כשטענו שישראל שולטת בנתח שוק של 2% מסך מכירות הנשק החוקיות בעולם? מה מהנתונים כאן ייצרתי בעצמי? או שזה שאלות שאסור לשאול כי אתה "מאמין שאתה מחובר"? אתה בכלל שמת לב, אגב, מי העלה את הדוגמא של כיפת ברזל, כסוג של הלצה? ממש לא אני. אלא שאותי זה לא מצחיק, כי הבן אדם צודק. הבעיה היא לא אצל יבגני, הבעיה היא אצלך. אתה זה שפוטר עצמך מלענות על שאלות ככ פשוטות כי "כיפת ברזל זה טאבו" וכי אתה "מאמין שאתה מחובר". ליאור, הפסקתי לקרוא את התגובות שלך, אמרתי לך. זה שוב הופך למשחק של רדיפה אחרי ציטוטים, שאני לא מתכוון לנהל איתך. עריכה: סלואורייד, ראיתי את הקישור שלך עכשיו, ואני מתכוון כמובן לקרוא את הכתבה במלואה בהמשך. מקווה שגם חולגי ודומיו יעברו עליה. אולי יגלו שלא רק יבגני חי בספירה אחרת.

סלואורייד, אכן אתה צודק. ליין מן, תמשיך לייחס לי אמירות או דעות. תמשיך לחשוב שאין אינטרסים כלכליים לרפאל והם פועלים מציונות ודאגה לאזרח נטו. ה200 ומשהו מיליון רווח בשנה שיש להם מגיעים כמתנה מבורא עולם.

טוב, אז אני שמח שההרגשה שלך היא המדד לקונספירטיביות, או ברברת, או ביקורת לגיטימית. וכן,אני לא מרגיש "מחובר" להערצה העיוורת של צהל או סמלים אחרים, ואני לא רואה כרגע שיש משהו אחר שמחבר בינך לבין האחרים, שהם לא מנותקים כמוני. מצטער, אני לא בן אדם דתי או מסורתי, אבל אני יודע לזהות עגל זהב כשאני רואה אחד. מאחל לך שגם אתה תלמד, בטח בהתחשב בזה ששרשור זהה לחלוטין לזה יפתח בעוד שנתיים לכל המאוחר. עד אז, אתה מוזמן לחשוב שכיפת ברזל זה ערך ולא מוצר המפותח למען מטרות רווח בשק חופשי, פחות או יותר.

חולגי, מצטער שהעובדה שכיפת ברזל ודומיה מפותחות על ידי חברות כמו רפאל בשביל רווח כלכלי בלבד מעליבה אותך. מצטער שאני כאזרח במדינה הזו לא יודע להצביע על דבר אחד שהרווחנו או השתפר כתוצאה מהמלחמה, אבל יודע להצביע על כך שכבר עכשיו בבנק ישראל ממליצים להעלות מיסים כדי לממן אותה ואת משרד הבטחון וצהל. מצטער שאני לא יכול להתעלם מאלוף בצהל שכבר בזמן המלחמה מצא לנכון להתראיין דווקא בנושא זה ודרוש עוד כסף, שהוא כמובן יקבל, ללא שום ביקורת מינימאלית שתבטיח שגם במלחמה הבאה לא ישלחו נגמש בן 40 להתפוצץ בעזה. מצטער, באמת. זה מאוד קונספירטיבי להבין שחברות מונעות על ידי רצון לרווח, או לדרוש דין וחשבון על מה הממשלה שלך עושה. כ"כ קונספירטיבי שזה גובל באחד מהיסודות הבסיסיים של דמוקרטיה. תמשיך אתה להיות מחובר. רק נשאר להבין למה אתה מחובר, ואיך בדיוק אתה ודומיך הייתם בונים כאן "יחד" או "אנחנו" ללא צהל ומלחמות בלתי פוסקות.

כן, אצלי הכל בספק, חוצפה שכזו. איפה בדיוק הברברת במה שכתבתי? ביבי "חזק מול החמאס" לא ניהל מו"מ איתם במשך חודשיים? הוא לא הולך לעשות את זה שוב בעתיד הקרוב? זה לא מחזק את הלגיטימציה שלהם בעולם כארגון שאפשר ואף הכרחי לנהל איתו מו"מ? מה זה "כיפת ברזל זה טאבו"? מה זה אומר? שאסור לתהות מה היו קורה לו לא היה לנו הצורך בכיפת ברזל? שאסור להיות מודע לזה שאמצעי לחימה שונים מפותחים למען מטרות רווח ולא "ערכים"? שאסור להבין שהתוצאה המיידית היא גדלת התקציב של אותו הגוף ששיקר לחברי הכנסת, כדי.. להגדיל את התקציב שלו? שאסור לשים לב למאמרים בהם עושים שימוש ציני במותם של חיילים, במטרה לחסוט כסף? וכיפת ברזל היא הרי רק דוגמא, דוגמא אחת קטנה שהוזכרה כאן כאילו בהלצה. דוגמא למגמה כללית שיש כאן. וחברות הנשק הישראליות, אלו שתופסות 2% מסך סחר בנשק בעולם, לא עושות את זה בהתנדבות ולמען אהבת המולדת, חולגי. גם אם הן מקשטות את משרדיהן בדגלי ישראל ועובדיהן מדברים על "תרומה". ואני לא יודע מה יותר גרוע - להטיל ספק בהכל, עד שיוכח לכאן או לכאן, או לעשות לך אלוהים חדשים בדמותה של כיפת ברזל, ולהפוך נושאים פשוטים אך עקרוניים כל כך לדיון לטאבו, עד שמי שמעז להטיל בהם ספק נתפס כחלק מ"הם". ובכלל, תגיד לי קודם אתה - מי אלו "אנחנו" ו"הם"? מי שמאמין באמונה עיוורת בצדקת הדרך מול מי ששואל שאלות? ועוד שאלה ברשותך- יש בכלל משמעות ל"אנחנו" בעולם בו אין מלחמות כל שני וחמישי? זה לא יתפרק מהר מדי לאשכנזים, מזרחיים, רוסיים וכו'?

הצלחה של כיפת ברזל היא הישג בעיקר למי שמוכר אותה. היא לא מטרה בפני עצמה. פגיעה במנהרות של החמאס זה גם הישג מוטל בספק, כי בסופו של דבר, המנהרות האלו הן אמצעי, לא מטרה. כנל גם לגבי סעיף שלוש שלך - פגיעה בחמאס היא לא פקטור, אם היא לא מקדמת מטרות מדיניות. וכאלו אין לנו למיטב הבנתי. את היחסים עם מצרים וסעודיה היה אפשר לשפר גם על ידי פניה לשתיהן לפני המבצע, בהצעה לנסות ושלנות משהו בכל מה שקשור לעזה. אבל לא עשו את זה, כי, כאמור, אין לנו מטרות או יעדים בהקשר זה. בהחלט יכול להיות שהדרישות האחרות לא יתקבלו עכשיו, אבל הן הפכו ללגיטימיות וימשיכו לעלות, עד שבסוף יושגו, כנראה, אחרי עוד סיבוב או שניים של כתישה מיותרת בעזה. לגבי הסוף - אני לא חושב שתעשיית נשק אמורה להיות מושא לגאווה. אבל זה לא קשור ולא על זה כתבתי. סלואורייד שאל אותך מי הרוויח מהמלחמה, ונתת תשובה נכונה מאוד: תעשיית הנשק ומערכת הבטחון. לא צריך לכתוב את זה כאילו בצחוק. זו האמת. התעשייה השיגה הצלחות מוכחות, שיאפשרו לה למכור עוד ועוד. משרד הבטחון כבר קיבל איזה כמה שקלים ויקבל עוד ועוד בשנה הבאה. חלק מזה ילך למטרות חשובות באמת, חלק יבוזבז על תאלים שיושבים בבית ולא עושים כלום (על פי עדותו של ח"כ בר לב) וחלק יחזור לתעשיית הנשק, שתוכל לפתח עוד אמצעי לחימה או הגנה מתוחכמים, שישמשו בסבב הבא ואז ימכרו במיליארדי דולרים בחול. משתלם לכולם. חוץ מלמי שמת, או הופך לנכה או סתם נשאר ללא בית על הדרך.

אתה לא מצליח להצביע על הצלחות של ישראל, אז אתה מגדיר "הצלחה" בכך שאתה מצביע על זה ש(עדיין) לא כל הדרישות של החמאס התקבלו, או כותב על זה שהמלחמה נכפתה עלינו. ובשורה התחתונה אתה לא לבד. אני עדיין לא ראיתי אף ציטוט של גורם ישראלי כלשהו מפרט לכלי תקשורת מה היו בדיוק ההשגים שלנו חוץ מזה ש"יקח עשר שנים לשקם את עזה". המעברים, בכל מקרה, נפתחו ונסגרו לסירוגין, ומה זה אומר בדיוק אנחנו נגלה אם וכאשר יפרסמו את ההסכם המלא לציבור הרחב. שים לב גם שהדרישות לנמל ימי וכו' הועלו בחודש האחרון, והן לא נעלמנו. וזה אולי הדבר היחיד שממש יוצא מכאן: הכרה נוספת בחמאס מצד מי שסירב לעשות זאת לכאורה, לגיטימציה לשיח עם הארגון הזה על הקמת נמל ימי, שיח על הקלה במגבלות על הכנסת מוצרים שונים לעזה (יש רשימה מאוד ארוכה שלהם). וזה אגב לא הסכם הראשון עליו חותמם עם החמאס האיש שהבטיח למוטט את הארגון הזה. אני לא יודע מי הסכים להפסקת אש - החמאס או ישראל. אני בטח שלא חושב שאתה או אני, כאזרחים פשוטים במדינה הזו, השגנו משהו, בטח לא משהו שאי אפשר היה להשיג ללא המלחמה. אבל כבר כתבתי איזה 200 שורות כאן על חוסר יוזמה ישראל. למה אתה צוחק על זה? זו, הרי, בדיוק האמת. על פי הטענות מ2012 אנחנו תופסים 2% מכובדים מאוד, ביחס לגודלה של ישראל, מסך שוק הנשק החוקי בעולם.

אתה לא צריך לתור שום דבר. החמאס קיבל את מה שהוא ביקש - פתיחת המעברים ודיון בהמשך על נמלים. מה קיבלה ישראל? עוד מעט דרדור ביחסים עם מדינות העולם? מה בעצם ישראל ביקשה? אה רגע, כתבתי רק על גבי איזה 5 עמודים שאין לנו מדיניות ממש, מעבר ל"שיקום ההרתעה". אבל כנראה שזה עובד. כמו רוב הפעולות של המנהיגים שלנו, זה מכוון פנימה ולא החוצה. והנה, אותך הם שכנעו.

על מה אתה מדבר? שים לב מה הם דרשו לפני חודשיים. שים לב מה הם קיבלו כל מה שהם ביקשו ולא קיבלו מיידית, יעלה לדיון בעוד חודש. הדברים היחידים שהם ביקשו בתחילת המבצע ולא התקבלו מיידית זה העברת כסף ושחרור אסירים (שאני לא בטוח גם שדרשו). דרישות נוספות שלהם, כמו נמלים, יעלו לדיון בעוד חודש. מה הושג במלחמה (חוץ מהרס המנהרות אולי)?

נכון, יש הרבה מהם, גם בארץ וגם בעולם כולו. לגבי דעות ימניות - בסוף, לדעתי, הרבה יותר קל וטבעי להיות ימני. רובינו פה גדלנו על רקע של מלחמות או אינטיפדות, כולנו בוודאי חונכנו לתפיסות עולם מסוימות. בסוף כמובן שיש בהן ספקטרום כלשהו, שמאפשר לך לזוז ימינה ושמאלה אבל במהות עצמה הוא לא ממש מאפשר לך לפקפק. אבל בסוף השאלות חייבות לעלות. בטח, למשל, כשר האוצר או אולי שרים אחרים יוצאים נגד פינוי גורף של מי שעוד נשאר בעוטף עזה, כי "טרור מנצחים". ומה זה אומר בפועל לגבי מי שנשאר שם באזור? מה התפקיד שלו בלחימה? איך נראים חיי היומיום בכלל של מי שלא יכול לעזוב את האזור? אגב, הנה כבר בטמקא טוענים שבנק ישראל ימליץ להעלות את גובה המיסוי בהמשך למלחמה. וזה מה שעוד טוענים בבנק:

slowride, אכן זו בעיה שקיימת גם בצד שלהם, בצורה הרבה יותר גרוע. זו עוד אחת מהסיבות לכך שאני גם דוגל בפתרון השתי מדינות. לגבי נושא הביקורת, אתה מוזמן לקרוא את המאמר שפנדוב המליץ לי לקרוא בעמוד הקודם (זמין חופשי בחיפוש גוגל). אנחנו יכולים לבקר, אבל ככלל הביקורת אצלנו היא מאוד מוגבלת. תראה כאן בויכוח - אתה יכול, אם מאוד משעמם לך, לעבור על 90 העמודים שנכתבו כאן ותגלה שמעולם לא כתבתי יותר מדי מילים אוהדות לצד השני, אלא בעיקר ביקרתי את חלק מה"אמיתות" שנמצאות בבסיס תפיסת העולם והלאומיות הישראלית. אני לא הראשון ולא האחרון שעושה זאת, ואין גם משהו מאוד חריג או ייחודי במה שאני כותב, ועם זאת נתפסי על ידי חלק מהמגיבים כאן כ"הזוי", "לא רציונלי", "אורח בארץ", נטען גם שזה "בושה ששירתי בצבא" או משהו כזה וכו'. ושם בדיוק עובר הגבול של הביקורת שאפשרית אצלנו. אם, למשל, הייתי כותב שעלינו להיזהר שלא לפגוע באזרחים, כי זה מוציא לנו שם רע, איש לא היה אומר לי מילה. אבל ביקורת על עצם הגישה שאומרת שאין לנו ברירה? זה כבר הופך אותי לעוכר ישראל בעייני הרוב. יהודה, הויכוחים האלו חסרי טעם באופן שבו הם מתנהלים, אך לא כקונספט, מהסיבה שהפרטים שאתה מסכים איתי לגביהם עלולים להיות גם אלו שמרכיבים את הכלל. במילים אחרות - אם אתה מסכים שמשרד הבטחון משקר כדי לסחוט עוד כסף מכולנו, איך אתה יכול לאמץ את האקסיומות שהוא והעומדים בראשו מכתיבים לגבי יחסינו עם השכנים שלנו?

חבל שאתה ממשיך להרגיש שאני במבחן אצלך. אין לי בעיה לענות לך או לנהל ויכוח נורמלי, עד כמה שאפשר, כשאתה כותב הודעות קצרות וקוהרנטיות, כפי שהצלחת לעשות בשניים - שלושה עמודים האחרונים. לנהל איתך עוד ויכוח של 50 עמודים על מה אני התכוונתי במשפט הזה, למה אתה מצטט או מפרש את המשפט ההוא, אין לי כל עניין. מה גם שבקשו, ממני לפחות, להפסיק עם הויכוחים האלו (וכנראה בצדק - מעבר להצפת שרתי הפורום הם לא עושים דבר ולא תורמים לאיש). אם תתן לי תקציר מנהלים לגיבוב לעיל, אשמח להתייחס, אם יש משהו שלא התייחסתי אליו עדיין לפני כן.

שברת שיא אישי נראה לי, אני לא באמת מתכוון לקרוא, מצטער

ארי שביט אכן לא עושה רושם של אינטלקטואל מבריק, מהמעט שקראתי קראתי את המאמר של פרי. בהחלט מעניין, בעיקר כי המאמר כאילו מתכתב עם דברים רבים שנכתבו כאן ושאני חושב או כותב. בהחלט, רוב הביקורת היא אינסטרומנטלית, כפי שהוא טוען (או כפי שאני מבין שהוא טוען). עם זאת, קצת חסרה לי אצלו התייחסות ל"נקודת האפס" או מה שהוא רואה ככזו. וחזרה לנושא השרשור, הבנתי שהשר האהוב עלי אי פעם יצא כנגד פינוי תושבים מעוטף עזה, כי "מול ארגון טרור נלחמים ולא נסוגים", או משהו כזה. כמובן שהוא דוגמא ומופת לאחד שנלחם גם נלחם בחייו, ואני מצדיע לו. יש גם אחרים ש"אין לפקפק באומץ ליבם", אך עם זאת בוחרים לתצפת על העימות מרחוק.

תראה, יש מדיניות מסוימת שנקבעת על ידי מי שאמון על כך - הממשלה, הצבא (שאמור להציע דפ"א כזו או אחרת) וכו'. איך יודעים שמשיגים משהו? במבחן התוצאה. ומה היא התוצאה? בוודאי שאי אפשר להמנע מפגיעה בחפים מפשע. אבל השאלה האמתית היא לא האם אפשר לנהל מלחמה בלי פגיעה בחפים מפשע. השאלה האמיתית היא האם באמת אין ברירה והמלחמה היא הכרחית, תמיד הייתה הכרחית ותמיד תהייה. רבים ממעצבי דעת הקהל בישראל חושבים שכן, אפילו בעיתון "הארץ". לא יודע אם המאמר נגיש לך, אבל ארי שביט מדבר שם על "המצב הישראלי" ו"הגורל הישראלי" וטוען שחיינו בבועה שהתפוצצה לנו בפרצוף, ושאנחנו צריכים את "תעצומות הנפש" של אנשים כמו רועי רוטברג - מי שהתפרסם בעיקר בגלל הנאום של משה דיין, שקבע את אותה תפיסת העולם שעולה גם ממאמרו של שביט. אבל שוב, מה המטרה הסופית? מה היעד? איפה המדינה הזו רוצה להיות בעוד, נניח, עשר שנים? רק "לשרוד" תוך אמונה שדבר אחר לא אפשרי כאן? כבר כתבו אנשים פחות הזויים ממני שישראל לא יזמה שום תהליך או שום כלום פחות או יותר בעשור האחרון. אז אני דווקא כן רואה שני יעדים בדיוק: אחד הוא קיבוע המצב, בסגנונו של נפתלי בנט, שאצל חלק גם מלווה כנראה באמונה דתית בגאולה משיחית כלשהי. גישה כזו דוחה בעייני, אבל זה אני. היעד השני הוא שימור כוחה של מערכת בטחון, ובעיקר צהל, בחברה הישראלית. אתה יכול לראות שגם בשרשור הזה היו אנשים חוץ ממני שהעלו תהיות לגבי גובהה תקציב הבטחון או היעדים שלו, אתה יכול גם לרפרף בבלוג של רביב דרוקר ולקרוא את הראיון שקישרתי אליו בעבר על שיטת קבלת ההחלטות בצמרת המדינית (ועל משמעויות הלחימה בעזה בכלל).

mystopp, אני לא מתמם. וכן, הוא בחר לסכן את המשפחה שלו. נכון, אולי גם להשתמש בה כמגן אנושי - אני לא יודע. אני כן די בטוח שהיו מחסלים את דף גם אם היה נוסע באופן גלוי בכל שכונה "בטוחה" בעזה. לא חסלו אותו כי או כאשר הוא נסע ל"פגישת עבודה", אלא פשוט בהזדמנות המודיעינית הראשונה שהייתה לנו. אתה חושב אחרת? בסדר. מעבר לזה, כבר אין לי ככ מה להוסיף מעבר למה שכבר כתבתי על זה. גדיק, אני הזוי ואתה הגיוני. כבר הבנתי את זה. שים לב רק, שעל התהייה שלי - במה אנחנו שונים או יותר טובים מהאויב שלנו, אם אנחנו מוכנים להרוג ילדים, כדי לפגוע במנהיגיהם - אתה עונה לי "אם לחמאס הייתה אפשרות הם היו מחסלים את גנץ עם משפחתו". ובכן.. כן, צודק בהחלט. והנה, גם לנו הייתה הזדמנות וחיסלנו את דף ומשפחתו. אז מה בעצם אתה אומר? סלואורייד, ההשוואה היא פחות בין גנץ לדף. היא יותר על המוכנות שלנו להתעלם מפגיעה בחפים מפשע, כל עוד זה משיג את מה שאנחנו מגדירים כיעד, עד שהפגיעה בחפים מפשע הופכת לדרך לגיטימית להשגת יעדים בפני עצמה. מה שליאור כאן מכנה באלגנטיות "דרדור המצב". וההשוואה הזו היא חשובה, גם כי הפגיעה היא לא מוסרית (בעייני) וגם כי אני לא חושב שהיא משיגה דבר לטווח הרחוק, כפי שכבר כתבתי הרבה מאוד פעמים. אם לא היה איכפת לי לשלם, לא הייתי מזכיר את הנושא הזה משהו כמו 10 פעמים בשרשור הזה. על "הדרדור בעזה" דווקא כתבתי מעט מאוד, בטח לא טענתי שהוא "יותר חשוב". לכל היותר שהוא לא משיג את המטרות, בדיוק כמו שה"דרדור" בארץ לא ממש גורם לאיש להיות יותר שמאלני. לכתוב עוד פעם על זה שאותם האנשים שדורשים ממני וממך לשלם עוד כסף בשם "הדרדור" לא היססו לשקר בכנסת למען אותה המטרה של השגת כספים? לא ממש קראתי את שאר התגובה שלך, מצטער.

גם אני לקחתי חלק באירוע, והזדמן לי לבצע נהיגה באאודי, בחסותו של קובי מצ'מפיון, שארגן את האירוע. וכמובן שגם אני חייב להתחיל בדברי תודה לקובי ולצ'מפיון בכלל, שהעמידו את הרכב לאירוע הזה ואפשרו לנו לנהוג בו, ללא מגבלות של "עד הילוך שלישי" . אז מה היה שם? אנחנו מגיעים לנקודת המפגש באיחור קל, וחבריי במקום כבר עסוקים בלעשות לאאודי הקטנה בוק משלה. הצבע הצהוב של רכב ההדגמה דווקא עושה עמה חסד, וה-s1 נראית טוב למדי, משמעותית טוב יותר ממה שהיא נראתה לי בתמונות שראיתי עד שפגשתי אותה במציאות. גם בפנים הרכב מתקבלת תחושה של מוצר פרימיום איכותי, הן מהקונסולה והן מההגה והמושבים. אבל כל מה שמסביב לנהיגה לא באמת מעניין אותי. אולי זה ישמע מוזר, אך אף פעם לא היה איכפת לי כ"כ מהאבזור של הרכב וגימיקים שונים, בהם אני לא עושה שימוש לרוב גם ככה. אפילו ברכב הפרטי שלי, פתחתי את כניסת הusb לראשונה לפני בערך חודשיים. זה נכון גם לגבי מצבי המתלים או ההיגוי השונים שהרכב מאפשר, בהם לא עשיתי שימוש מעבר לקביעתם במצב ספורט. וסביר להניח שאם הייתי הבעלים של האאודי - הייתי משאיר את הרכב במצב dynamic ובחיים לא נוגע באף אחד משני המצבים האחרים. אני מתיישב, מכוון את המראות, את ההגה ואת גובה המושב, ואנחנו מוכנים לצאת לדרך. כבר בשניות הראשונות אני מגלה שאני צריך להתרגל מעט למיקום של ידית ההילוכים, אבל לא באשמתה - היא ממוקמת משמעותית נמוך יותר מהמקבילה שלה ב-500 שלי, שהיא דווקא החורגת בתחום. תפעול ההילוכים, בכל מקרה, נח למדי, ההעברות חלקות, ומעבר לכך, אני גם מגלה די מהר שהמנוע גמיש מספיק כדי לאפשר לי לעשות כמעט את כל הנסיעה בהילוך אחד בודד, בלי דרמות מיותרות. אנחנו פונים ימינה לכיוון ירושלים. אני סוחט את דוושת הגז עד הסוף והרכב מגיב, כן הוא בהחלט מגיב. למרות שמבחינה אבסולוטית, בנתוני ההאצה מ-0 ל-100, מדובר בהפרש של כ-3 שניות בינה לבין ה-500 שלי, האאודי מרגישה זריזה משמעותית יותר, וסביר שתרגיש גם זריזה עוד יותר כשתעבור עוד כמה מאות קילומטרים. הצליל הבאסי והמגרגר של המנוע עושה חשק לא להפרות מהדוושה, ואנחנו עוברים את קטע הכביש הראשון בקצב מרשים, שגורם לחיוך דבילי למדי להימרח על הפרצוף שלי. הקטע הישר יחסית נשאר מאחורינו, ואנחנו מתקרבים לרצף של היירפינים ופניות הדוקות. אני בולם בצורה קצת יותר אגרסיבית לפני כל פניה, ומגלה שזה לא כ"כ מזיז לאודי. היא נשארת יציבה כמו שהייתה, ללא משחקי הזנב בבלימה אליהם התרגלתי ב-500. כך גם אני, נשאר יציב למדי במושב המעולה שעוטף אותי ולא נותן לי לזוז מילימטר לא ימינה ולא שמאלה, לא משנה מה אני עושה. ההגה עצמו מדויק למדי והרכב פונה בדיוק לנקודה אליה אני מכוון אותו, אבל התחושה הכללית היא של העדר פידבקים - גם בהיגוי, גם בבלימה וגם באופן כללי קשה מאוד להרגיש ב-s1 כמה מהר אתה באמת נוסע. כמה נהגים בדרך קולטים אותנו במראה האחורית, ומפנים לנו את הדרך, בג'סטה שאנחנו לא רגילים אליה בכבישי ישראל - אולי זה הצבע הייחודי של האוטו? אין לי מושג, אבל אני מנצל את הכביש הפנוי וממשיך לתקוף פניות ולהגביר את הקצב, והאאודי רק מחכה לזה; דורשת ממני להיות יותר ויותר מהיר. אבל הנה, אנחנו מגיעים לנקודה בה אפשר להסתובב, וצריכים לחזור בחזרה אל נקודת העצירה. אנחנו מסתובבים ונתקעים בפקק של יום שישי אחר הצהריים. האם אפשר ליהנות עם האאודי גם בפקק, או בקצב איטי יותר? האאודי היא רכב של מהירויות גבוהות יותר, ואני לא בטוח שהיא הייתה יכולה להעלות אצלי חיוך גם במהירויות נמוכות מדי, כפי שקורה לי עם ה-500. מנגד, בפן הנוחות, כמי שמורגל לנסיעות יומיומיות ברכב מוקשח ולא נח למדי, האאודי לא מרגישה לי מוקשחת או קיצונית מדי בהקשר זה ואני בטוח שהייתי יכול לשרוד איתה את פקקי ורחובות תל אביב ואזור השרון בקלות. בשורה התחתונה, בנסיעה הקצרה יחסית, לא "התגרזנתי" ולא אתגרתי את הרכב באמת. ועם זאת הקצבים היו גבוהים יחסית, ואני יכול לקבוע חד משמעית שהרכב הזה יכול לאפשר לכל אחד כמעט לנהוג מהר, מאוד מהר. האם הקלות הזו היא בהכרח דבר רע? אני מאמין שרבים מחובבי ההגה לא יתחברו לקלות הזו, ואולי יחפשו רכב מאתגר יותר לנהיגה. ועם זאת, משהו בתוכי אומר לי שאם היה לי את האומץ או את המקום להביא את האאודי לקצבים גבוהים עוד יותר - התחושה שהייתה מתקבלת הייתה שונה לחלוטין. האם הייתי קונה אחת? אם נתעלם לרגע מהמחיר, בהחלט לא הייתי פוסל את האאודי. היא יכולה להחמיא לנהג, והיא מאפשרת לך לנהוג מהר מבלי לדרוש ממך להיות נהג על. עבור נהגים חובבנים כמוני זו אופציה לא רעה בכלל. עבור נהגים מיומנים יותר, כנראה שהיא תדרוש גם קצב גבוהה הרבה יותר, שאני לא יודע אם יש לו מקום בארצנו הקטנטונת. ושוב, תודה לקובי ולשאר החברים שלקחו חלק באירוע. בתור מי שהגיב בלא מעט שרשורי צ'מפיון בעבר, אני שמח לראות שהם יודעים להתנהל גם אחרת.

mystopp, דף לא הופצץ בזמן קרב. ושוב, זו בדיוק האנלוגיה שלוי מעביר ואתה לא מקבל. מה אתה חושב? שבני גנץ לא נפגש עם ילדיו בחודשיים האחרונים, למרות שאני בטוח במיליון אחוז שבמערכת הבטחון לוקחים בחשבון שגם גנץ יכול להפוך למטרה לחמאס? ואם הוא חלילה וחס היה נפגע, בפרט בזמן ששהה עם ילדיו - אז גם היית כותב שהוא עושה בהם שימוש ציני? רומן, המקרה של טוביאנסקי הוא עוד אחד מהמקרים הרבים בתחומים שונים, בהם התנהגנו בדיוק כמו אויבינו מהחמאס. אלו שאנחנו מסתכלים עליהםכאילו היו לחיות אדם בהשוואה לאזרחי ישראל הנאורים. אגב, באותו ההקשר, נכתב לפני זה שמנהיגי החמאס הם פחדנים בניגוד למח"טים שלנו. ההשוואה היותר רלוונטית היא כנראה בין המנהיגים שלהם לשר הבטחון שלנו. לגבי הטענה על הבן של דף- כבר כתבתי למעלה. לגבי עיתון הארץ - כתבתי כבר לגדיק6. אני לא קורא עיתון הארץ, או לפחות לא באופן אקסקלוזיבי. וכן, אין כזה דבר שיח נטול אג'נדה. בגלל זה אני גם בורר את מה שאני קורא או מתייחס אליו. אני לא חושב שצריך לתת תעמולת חינם לאויב. אני כן חושב שצריך להיות מפוכחים. ולהיות מפוכחים זה לא לאמץ את העמדה של גדעון ולוי ולכתוב על חיילי צהל במושגים של רוצחים או כל דבר דומה, אבל גם לא לעשות כל הזמן את ההשוואות על ישראל ההרואית, ההומאנית ורודפת השלום אל מול האויבים שלנו, שהם אפילו לא ממש בני אדם בשיח של רובנו. שוב, זה מתחיל בזה שמלמדים ילדים בני 6 מורקים על קרבות גבורה וגורמים להם לחלום על להיות לוחמים מכיתה א'. זה ממשיך במה שלא מלמדים על שנות הסכסוך כאן. וזה מסתיים במאמרים כמו זה, שעובר ניתוח מילולי פרטני מאוד בבלוג המקושר.