יבגניפ

העברת הזה"ב שלך מבוטלת ברגע זה. ונראה לי שצריך לפתוח איזה שרשור רץ כזה, שבו פעם בחודש מישהו ישפוך את ליבו ויסביר למה אלפא זה לא זה, ואז יאשים את האלפיסטים בכך שהם פנאטים חשוכים.

מצטרף למה שכתבו קודם - Moon בבוגרשוב מעולים. לדעתי, גם לא כזה יקר, בהתחשב בזה שיש עסקיות גם בשבתות בצהריים. גם הקונספט של המסוע מגניב. פו סשי גם די טובים. בפעם האחרונה שהייתי שם, הזמנתי רול עם גבינה והוא לא היה מוצלח, אבל כל השאר די טוב. קיוטו בהרצליה - איבדו את זה קצת, אבל עדיין לא רעים בכלל.

גם על דיזנגוף בתל אביב בהדונס לא משהו (לא יודע אם זה זכיין או אותם הבעלים). לא רחוק משם על דיזנגוף יש גם את חומוסיית קיקי ואבו גוש, שיצא לי לאכול בהן לאחרונה. על קיקי גיליתי דרך ביקורת אקראית באינטרנט. עד שקראתי אותה, חשבתי שמדובר שבבית קפה נוסף, סטייל קופיקס, בגלל העיצוב החיצוני והשם. הביקורת שקראתי הייתה די טובה, אז החלטתי לנסות. מדובר בחומוס גנרי ואנמי למדי, שלא מרגיש שונה מדי מכל חומוס טרי אחר בעולם. לא איזה טעם שזכרתי אפילו חצי שעה אחרי הארוחה. הסלט הקצוץ שהזמנתי היה די נחמד וטרי. השירות אדיב ומהיר. סך הכל מקום סביר, לא יותר ולא פחות. ליד אבו גוש, שנמצא על דיזנגוף, לא רחוק מהסנטר, עברתי עשרות פעמים, ולפני כמה שבועות החלטתי גם לנסות. לקחתי חומוס טריפל וסלט קטן. החומוס עצמו היה טוב. גם היה טרי למדי וגם בעל טעם יותר עשיר וייחודי מקיקי או בהדונס או מקומות רבים אחרים. יחד איתו קיבלתי גם חמוצים, שבאופן מפתיע הזכירו יותר את מה שמקבלים במסעדות אסיאתיות מהסוג של ריבר. הסלט היה סתמי למדי. מניח שאחזור לשם בעתיד הלא רחוק, כששוב לא יהיה לי אוכל בבית בשישי בצהריים, ויתחשק לי משהו פשוט ונגיש.

לא יודע מה קורה בספריה של הרצליה היום, אבל אתה בפרוש יכול ללכת לכל ספריה במוסד אקדמי מכובד (תל אביב, בר אילן וכו'). אתה לא צריך להיות סטודנט בשביל זה, אמור להיות חיבור אנטרנט זמין בכל מקום ושקט יחסית בכל הספריות שם.

הדבר הטוב היחיד שיצא מהתכנית, זה ה-meme של yo dawg

חן, זה לא עניין של סגנון נהיגה אגרסיבי יותר או פחות, או סגנון אישי בכלל. כולם כנראה ילמדו אותך, לדוגמא, לנסות ולהסתכל כמה שיותר רחוק. ברור שיש הבדל בין המדריכים. ברור שיש לחלקם "אני מאמין" שונה, שיכול להיות גם יותר רלוונטי לנהיגת מסלול. לא חושב שזה מאוד רלוונטי לקורסים הבסיסיים. לא חושב שגם אפשר להסיק על סמך חבר אחד שלך מה הגישה במסלולים. יותר מזה, לפחות שניים ממכריי בתחום עברו את קורס ההדרכה שמסלולים הציעו, והם נוהגים בסגנון שונה למדי.

אני הייתי גם ביום שאורגן עם מסלולים לפני כשנה, כשאון וליאור עוד עבדו איתם. סך הכל עבר בצורה מאוד מתוקתקת ומסודרת. אני גם הרגשתי שזה יותר מכוון לחוויה, למרות שהיו תרגולים די ארוכים של בלימה - פנייה וכמה דברים בסיסיים אחרים. שוב, מבחינת החוק, יש מספר אנשים בארץ שש להם תעודת הסמכה כלשהי, אבל אני בספק אם בהסמכה עוסקים במשהו שקשור לנהיגה. מבחינת התכנים, הרוב כנראה מעבירים דברים דומים. הסתכלתי פעם פעמיים גם בקורסים בבתי ספר בינלאומיים (למשל סקיפ בארבר), וזה לא שמלמדים שם משהו שונה במיוחד, או שמלמדים אותך להשתלט על החלקה בהיגוי יתר בקורסים הבסיסיים. כנראה שעדיין אין באמת דרך אבסולוטית טובה למצוא מדריך כזה, חוץ מהמלצות של האחרים. ובדרך כלל יש רשימה מאוד מצומצמת של מדריכים שכולם ממליצים עליהם

תתחדש, ברוך הבא לעולמם האקסקלוסיבי של בעלי האיטלקיות

ניהלנו על זה ויכוח ארוך בעבר כאן אפשר להתנגד לכל דבר..

שמח שסוף סוף אנחנו יכולים להסכים על משהו (ואני כותב את זה בתור מי שלא מתנגד למיסים כקונספט).

זה בדיוק העניין (וספריאל, זה מתייחס גם למה שאתה כתבת). רוב האנשים, הרי, לא טסים בתדירות של, נניח, פעם בחודש. וכשאתה טס פעם בשנה או אפילו פחות מזה - אתה לא רוצה נפילות בטיסה (no pun intended).

מזל שלפחות זה נגמר. טסתי שלוש פעמיים עם אלעל בחיי. בפעם הראשונה אני וכל מי שעשה איתי קונקשן בדרך מניו יורק נדרשנו לשפוך את המזוודות שלנו באיזה חדר צידי, בנמל התעופה במילאנו. אני והחבר שטסתי איתו גם נדרשנו לספר לנציגה של אלעל האם שירתנו בצה"ל (זה היה חצי שנה בדיוק אחרי ששנינו השתחררנו מקבע - רק לאלעל ההסברים למה השירות שלנו היה רלוונטי למשהו). כמובן שגם רצו להושיב אותנו בנפרד, למרות שהזמנו מקומות מראש. בפעם השנייה הייתה תקלה במטוס, שהיה אמור לטוס לכאן מברלין. בילינו עד אחת בלילה בשונפלד, כשבשלב מסוים אפילו לא היו מוכנים לתת לאנשים לצאת לשירותים מחדרון ההמתנה הסגור. נלקחנו לבית מלון קרוב. הוחזרנו לשדה ב7 בבוקר, בילינו שם שוב עד 3 אחר הצהריים, כשבכל חצי שעה קיבלנו אינפורמציה סותרת לגבי המראה צפויה. לבסוף נאמר לנו שמחכים למה שזה לא יהיה, שאמור להגיע מישראל. ומכיוון שהם לא טסים בשבת - דחו לנו את הטיסה למוצש. לפחות קיבלנו חדר נורמלי במלון די טוב במרכז ברלין. בפעם השלישית שוב טיסה לניו יורק. בהלוך מצאתי את עצמי קם והולך לקרוא לדייל, אחרי 20 דק', בהן איש לא ניגש אלינו. כשהתקרבתי לתה שלהם, שמעתי שהם עסוקים בשיחת צחוקים של חבר'ה. זה לא הפריע לדייל להגיד לי שהם "מאוד עסוקים" ולכן איש לא יכל לגשת אלי לפני. בחזור שוב לא ידענו אם נמריא או לא, הפעם בגלל איומי ההשבתה הקבועים של טייסי אל על. עדיף לטוס עם לופטהנזה, ולקוות שלא נופלים על טייס דכאוני.

ההערכות היו סביב 160, אבל זה היה רק בגדר הערכות, שהן בטח לא שונות מדי ממה שאמרו לך בצ'מפיון. מעבר לזה, לצערי אני לא יודע יותר מדי. לגבי הקופר אס - ידנית בסיסית (רמת האבזור המינימאלית שהם מציעים, pepper, צבע כתום עם גג שחור, התקנות של מערכות מיגון נדרשות) תעלה באזור ה-190. זמן המתנה הוא סדר גודל של עד 4 חודשים. אין ספק שזה צעצוע יקר למדי

סטיו, מה שאתה אומר לא נכון. אפשר להזמין קופר אס ידנית, פשוט תצטרך לחכות קצת יותר. למעשה, אפשר להזמין מיני בכל קונפיגורציה אפשרית שהיצרן מאפשר לך לבנות, גם אם התמחור לא יהיה זהה למה שהיית מקבל באנגליה או כל מקום אחר. מנשה, אני מאוד נהנתי מהשעתיים שביליתי עם הקופר אס,למרת שהבלמים שלה לא היו מדהימים (וגם אחרים כתבו על זה כאן). לא הייתי אומר שהיא בהכרח הכי מהנה, בטח לא מספקת את החבילה הכי משתלמת, וזה מהסיבה שמחיר הגרסאות המאובזרות שלו נושק למחירים של רכבים שאמורים להיות בקטגוריה אחת מעל, הן מבחינת הגודל והן מבחינת הביצועים.

בארץ ההבדל בין המחיר הצפוי של הפולו לבין המחיר הקיים של קופר אס יכול להגיע ל30 אשח, ויותר. זו גם סיבה לפחות לשקול את הפולו.

אתם צודקים לגבי הזיהום כבעיה, אבל זה כבר מגולם במס הראשוני שמשלמים ברכישה. אין שוב סיבה שחידוש הרישיון יעלה 2000 ומשהו שח.

2100 לעקרב. זה המס הכפול הכי לא הגיוני שיש בישראל. הרי כבר שילמתי מס לא הגיוני אחד, כשקניתי את הרכב. למה מגיע לי כל הטוב הזה?

תואר באו"פ הוא הכי קשה ולוקח הכי הרבה זמן (יכול להגיע גם ל6 שנים במתכונת הזו). מכללה למנהל זה תואר קל יחסית, יש להם מסלולים של יום וחצי בשבוע (שישי ועוד חצי יום), שמותאם לחיילים. מניח שגם לא חיילים יכולים להרשם למתכונת דומה, אבל לא בטוח. יש גם את מכללת ת"א יפו שמציעה מסלול דומה, עד כמה שידוע לי. הרמה אמורה להיות יותר גבוהה (בכל זאת, הם אמורים להיות סניף של אונ' תל אביב). לדעתי קשה מאוד, עד כמעט בלתי אפשרי במשרה מלאה. בפתוחה אולי תצליח אם תקח לכל היותר שני קורסים בסמסטר, אבל זה יהפוך את התואר לממש אינסופי. סדר גודל של 80 - 85% משרה (כלומר חצי יום - יום פנויים בשבוע) אמורים להספיק, אם זה ריאלי.

הרינג אכן מארח עדיין לא מעט אירועים תחרותיים, vln, מרוצי סיבולת של 24 שעות. יש גם מרוצים אחרים בחלק ה-gp, ולא רק בנורדשלייפה. בזמנו, לפי שטסתי לנהוג שם, חיפשתי מידע על הנפגעים. הטענה הרווחת (וכנראה בצדק) שרוב הנפגעים שם הם רוכבי דו"ג, אבל לא מצאתי שום מקור מידע מבוסס של ממש בנושא.

כן, זה נכון לצערי

הקהל בוחר את הפינות הנגישות (לא בכל נקודה במסלול אתה יכול לעמוד ולראות מה קורה). וכנראה שגם כאלו שבהן יש יותר צפי לתאונות, משום מה

מרטין, לא יצא לי להזמין ערכה שלמה, אבל אני כן יכול להמליץ על מוצרים של delkin. יש לי זרוע אחת שלהם, שאני משתמש בה כדי להדביק את המצלמה לרכב. מחזיק מעולה. כזכור לי, גם לא יקר מדי.

הרעיון נחמד, אבל נדמה לי שבחלק די גדול מהמקרים, מי שקונה רכב שדורש רק 98, או מידה מיוחדת כלשהי של צמיגים, יהיה מודע לכך. אולי הייתי מפריד את הנושא של מערכות מוטלימדיה, שלקוח ממוצע יצפה מהן להתממשק עם כל טכנולוגיה נפוצה היום, לבין נושא דלק \ צמיגים \ עלויות תחזוקה אחרות. יש בכל זאת הבדל בין משהו שיכול להתפס כהטעיה בפרסום, או מכירה של מוצר פגום, לבין חוסר מודעות של רוכש פוטנציאלי לעלויות התחזוקה של הרכב שקונה.

מסכים איתך. היו קטעים ספציפיים שנהנתי לראות, כמו הקטע שהוקדש לרכבים סובייטבים ומזרח אירופאיים, אבל באופן כללי, הם די משעממים עם רוב השטויות שהם עושים.

ראיתי כמה תמונות בפייסבוק, של חברים שכנראה הוזמנו לארוע בכרמיאל. אין ספק שזה אוסף מטורף לגמרי, גם אלו המקומיות.