אני עקבתי אחרי השרשור והחלטתי שגם אני רוצה להגיב, למרות שאין לי ילדים.
מעבר לפתרונות שכבר הוצעו כאן בשרשור אנשים עדיין לא קולטים את הנקודה שאנחנו מנסים להעביר. הטענה של חוסר תשתית היא ברורה ומוצדקת, אך העובדה שאין פתרון תשתיתי לבעיה לא נותנת להורים את הרשות לעבור על החוקים ולעכב אנשים אחרים בכביש. הזמן שלך לא בהרכח יקר יותר למשל מהזמן שלי. למה אני ונהגים אחרים צריכים לחכות להורים שיכניסו את ילדיהם לגן וחוסמים את הכביש? למה אנחנו צריכים להתקע בפקק ולאחר לעבודה, למשל?
הנה כמה אפשרויות נוספות שיכולות לפתור את הבעיה או לפחות להקטין אותה:
אפשר לצאת מוקדם יותר מהבית.
אפשר לחנות ברחוב אחר שיש בו חניה פנויה בצורה מסודרת, וללכת קצת עד הגן.
ילדים מעל גיל 9 יכולים להגיע לבית הספר גם בצורה עצמאית, או לפחות להקפיץ אותם לרחוב קרוב ולנסוע.
קו המחשבה של כמה מההורים כאן (מהקריאה בשרשור) להבנתי נשמע כך: "לחנות קצת רחוק לוקח הרבה זמן\לא נוח לי\קשה לי\בלתי אפשרי, ולכן אני אגיע עד שער הגן ואתקע את כל מי שנוסע מאחורי".
אני מבין את ההגיון, מן הסתם אף אחד לא רוצה לבזבז את זמנו ולהתאמץ יותר מהמינימום. אף אחד לא רוצה להתאמץ קצת, לדוגמא, כדי להכניס ולהוציא את העגלה מהרכב אם צריך ואז ללכת עם הילדים עד הגן ברגל.
מצד שני, אני מסתכל על זה מנקודת מבט אחרת.
לדוגמא משתמש דרך רגיל (כמוני) יתעצבן על פקק שנוצר מקדימה, ולא ממש מעניין אותו (אותי) אם הוא נוצר בגלל הורה שפורק את הילד שלו לגן או מישהו שעצר ל'רגע' כדי לקפוץ ולקנות סגריות או שווארמה. התנועה בכביש אמורה לזרום ואין הצדקה בשני המקרים לחסימת התנועה. כמובן אותו כנ"ל לכל אלה שחונים עקום, על המדרכה או באמצע מעבר חציה.
הבעיה היא שכמו שכבר נאמר כאן, רוב הישראלים מתנהגים כמו עדר ואם אחד עוצר אז גם הבא בתור יעשה כמוהו אחרת הוא יצא פרייאר. אפילו אם השרשור הזה ישנה את התנהגותם של כמה מנהגים כאן הבעיה לא תפטר כי הם אחוז זניח.
לכן ההורים צריכים לדרוש מהגן, מהעירייה או גורמים ממשלתיים כלשהם פתרון לבעיה.
הבעיה היא שאין פתרון מידי (חוץ מפקח שיעמוד ויחלק דוחות), אבל חייבים למצוא דרך לחנך את הנהגים שמתנהגים כאילו הכביש הוא של אבא שלהם. ואם בסופו של דבר הדרך היחידה לעשות זאת היא דרך הארנק, אז ככה זה צריך להיות.