PinkDolphin

אני מניח שזו לא בעיה משמעותית מספיק; זו רק היתה הערה שטכנית זו בעיה שיש לה פתרון. גם לא באמת היה מעבר מ-7 ל-8 ספרות -- כל המכוניות שהיו להן 7 בלוחית הרי נשארו ללא שינוי. מה שהיה מקל זה להתחיל שימוש גם באותיות לטיניות (הטענה שהאוכלוסיה לא מכירה אותן כבר מזמן לא תופסת מים, בהינתן האינטרנט ושאפילו מערכת הזיהוי הממשלתית שם דורשת שימוש אותיות לטיניות, לאימייל למשל).

אכן. החוק הישראלי לגבי טלפון ניידים רק מחייב שנה אחריות, בלי שהוא מגביל איך היבואן מממש אותה (תיקון או החלפה של חלקים או נתינת מוצר חדש ללקוח). אין את כל הדרישות הבאות: -- אחזקת מוסך מורשה יבואן שמקבל הדרכה מהיצרן (בחוק שציטטתי למעלה) -- חלפים ל-7 שנים מיום העליה לכביש שצריך לספק תוך 14 יום, או 45 בנסיבות חריגות -- הפקדת ערבות מאד גדולה (לא יודע כמה היא היום, היתה בזמנו מליונים), שניתנת לחילוט אם היבואן לא עומד בהתחייבויותיו (קרה כשיבואן אופנועים קוריאני פשט את הרגל; הערבות חולטה, ובית המשפט מינה מוסך באשדוד לספק שירות ולהשתמש בכסף המחולט להזמין חלקים מקוריאה) -- הצגת מכתב מהיצרן שהוא מתחייב לכל הדרישות הנ״ל (חוץ מהערבות). -- העברת תקינה לכל דגם (רק ייבוא אישי פטור מתקינה, לא מסחרי) -- סיפור יקר -- טיפול בריקולים (דורש קשר עם כל לקוח שקנה רכב, וקשר רציף עם משרד התחבורה ועם היצרן) וכל זה מטיל עול נוסף על היצרן אם יש 7 יבואנםי על אותו שוק ולא אחד. חנויות בארץ שמייבאות עודפים של טלפונים סלולרים פשוט מייבאות מספר קצת יותר גדול לטפל בצפי תמקרי אחריות, ויכולת התיקונים שלהם יותר מוגבלת. אני קונה וקניתי טלפונים מכאלה, אבל מבין מראש שבמקרה של תקלה בדגם לא-נפוץ יכול מאד להיות שלא יוכלו לתקן ולהחליף בדגם זהה ויתנו לי דגם אחר דומה במקומו.

עדיין יש הבדל לטעמי בין שהמניעים שלו זדוניים ומשיחיים (אני לא סתם השוויתי אותו לאביו מהמחתרת היהודית של שנות ה-80) למי שרק רמאי או מושחת לקידום עצמי.

בעבודת מודיעין חלק מהציון שנותנים למידע ממקור תלוי באמינות אותו מקור בעבר והמוטיבציות שלו. שום דבר שעמית סגל אומר לא אמין עלי, בהגדרה. הוא משקר כמעט כמו ביבי, אלא כשזה שימושי לפרופגנדה ספציפית שהוא מנסה לדחוף. הוא איננו טיפש או בור (יש לו תואר שני מכובד מ-University College London), אז אין לי ברירה אלא לייחס כל מה שהוא אומר/כותב למניעים זדוניים. גירסה לא-אלימה לאביו הטרוריסט.

לא, @sperial צודק. החוק מחייב יבואן שיהיה בקשר רשמי עם היצרן, אבל לא שיהיה רק אחד כזה. הנה כל החוק שעוסק בשירותים לענף הרכב: https://www.nevo.co.il/law_word/law01/501_433.doc אבל כפי שנאמר בשירשור כבר הרבה פעמים, אין ליצרן שום אינטרס שיהיה יותר מאחד. הדרישה לרכבים לא כזו אלסטית שריבוי יבואנים יגדיל את המכירות באופן משמעותי, אבל ההוצאות תגדלנה בהרבה. יש במסמך הזה כ-20 עמודים של דרישות מפורטות -- לא דבר שיצרן בקוריאה או יפן ירצה להתעסק איתו ישירות. אז למה היצרנים לא הבעלים של היבואנים בארץ? אני מניח שהשוק לא גדול מספיק שמשתלם להם, ועדיף להם זכיין (אין מצב שלרנו עדיף שקרסו יהיו היבואן, אבל זה כבר גול עצמי שלא קשור לשירשור). גם לאפל אין יבואן לארץ, בניגוד למה שמקובל לחשוב. חברת iDigital היא ממש לא יבואן רשמי, כפי שעובדיה לפעמים טוענים. הם רק Authorized Reseller, משווק מורשה -- והם לא היחידים (זה בניגוד למדינות אירופה, שם כן יש יבואנים רשמיים). אבל זה אפשרי זה שוק עם הרבה פחות דרישות רגולציה. יבואן רשמי צריך לתמוך בכל דגם של היצרן שיש לו תקינה מתאימה לארץ שמישוה מביא בייבוא אישי או זעיר, גם אם הוא לא מייבא אותו; UMI תומכים בשברולט הבולט החשמלית (כולל החלפות הסוללות שנדרשו לפני שנתיים) למרות שהם עצמם בכלל לא מייבאים אף רכב חשמלי. יבואן רשמי צריך להביא מכתב מהיצרן עם התחייבות לאספקת חלפים, ולהפקיד ערבות מאד גדולה. (תקרא את כל החוק).

בהחלט יודע. וזה לא משנה בשום צורה את המצב (כל עניין הדילרים לא קשור, כי בארה״ב ברוב המקרים אתה לא יכול לקנות רכב ישירות מיצרן או יבואן -- ברוב מדינות ארה״ב יש אפילו חוק שאוסר על קניה שלא דרך דילר, כי לדילרים יש לובי עוד יותר חזק מליצרנים וליבואנים. זו הגבלה הרבה יותר חריפה על תחרות מאשר יש בארץ, אגב, ועושה את החויה של קניית רכב חדש בארה״ב למגעילה ברמות). היבואן הוא בבעלות (חלקית או מלאה) של היצרן. עדיין יש יבואן אחד. באירופה, לרבים מהמותגים במיוחד הלא-אירופים, יש יבואן לכל מדינה. בישראל אין דילרים במודל האמריקאי בכלל (חוץ מלא-בלעדים שמייבאים בעצמם, יבואנים זעירים), כך שלא ברור לי על מי אתה מדבר ב-״יבואן ,שהוא יבואן בלעדי של כמה מותגים שאמורים להתחרות בניהם אבל הוא גם מייבא וגם מוכר בעצמו״. בארץ כל אולמות התצוגה שייכים ליבואן (בד״כ ליד מוסך בעל זכיון לשם הנוחות, אבל זו יישות עסקית לא-קשורה), והחוזה שלך הוא מול היבואן במחיר קבוע. יש יבואנים שמאפשרים לך להזמין בצורה מקוונת, אבל מעולם לא נתקלתי באדם שקנה כך רכב בארץ חוץ מטסלה. ובד״כ המותגים השונים שיבואן מוכר לא מתחרים זה בזה, ואין כוונה שיתחרו -- הם מייצגים פלחי שוק שונים. אבל כך זה גם בחו״ל. גם פורד היצרן בארה״ב לא ימכור לך סילבראדו, וגם דילר של פורד לא ימכור לך סילבראדו שמתחרה ב-- F-150 שהוא מוכר. בין השאר, GM לא תעשה עסקים עם דילר כזה, ולא תספק לו סחורה. החריגים מאד נדירים: באוסטרליה הייתי בעיירה קטנה, 20000 תושבים, אזור פופולרי לרכיבת שטח. הדילר היחיד של אופנועים שם מכר את כל 4 המותגים היפנים שמתחרים ראש בראש בקטגוריה, אבל זה כי העיר הכי קרובה היא 1000 ק״מ, מה שלא מצדיק יותר מדילר אחד לכל האזור, אז כולם מבינים שאלה נסיבות חריגות.

הוא יכול לרצות, זה בכלל לא תלוי בו. זה לא אינטרס של החמאס, אלא אם כן יש נסיגה מלאה של צה״ל, וצבאות ערבים ואירופים שאוכפים את זה שצה״ל לא יוכל לחזור לרצועה (וזה התנאי של החמאס כל הזמן לעיסקה נוספת, שמשום מה לא מדברים עליו בתקשורת). עמית סגל הוא תועמלן של השלטון שהאמת לא נר לרגליו, לא עיתונאי.

אפשר להוסיף סיפרה, ותקופת ביניים לאפשר שימוש גם בלוחיות ללא הסיפרה הנוספת, כמו שעשו כשנוספה סיפרת הביקורת במס׳ הזהות של אנשים, שלא היתה במקור. אבל ייתכן שזו לא בעיה משמעותית מספיק.

במוצרים רבים מאד עדיין יש משלוח חינם להזמנות מעל $49 (מה שציפיתי שמזמן יבוטל בגלל מיעוט הטיסות לארץ), ואפשר לחפש אותם באתר בארה״ב אם מסמנים free shipping. לאמזון אירופה, מהם גם הייתי קונה הרבה פעם -- אפילו המשלוח של תנור מיקרוגל ומקרן AV גדול היה ממש זול -- לא היה אף פעם הסידור הזה, ורוב האתרים שם מסיבה לא ברורה התחילו לגבות מע״מ אירופי גם על משלוחים מחוץ לאירופה למרות שלא אמורים. גם המשלוח משם נהיה מאד יקר, וכיון שגובים מע״מ ישראלי על מע״מ אירופי+משלוח (על פריטים מעל $75), כבר הרבה זמן לא הזמנתי משם אפילו פריטים בינוניים בגודל (טוסטר אובן, נניח -- יש דגמים שפשוט אין בארץ). בפריטים הקטנים אני מזמין מאמזון ארה״ב תמיד כמה מוצרים ביחד כדי שהסה״כ יהיה מעל $49 ופחות מ-$75. במקרה בדיוק לפני כמה שבועיים קיבלתי משלוח כזה של שלושה פריטים: כיסוי לטאבלט גדול ״12 + סטיילוס ספאר + מטען USB-PD 150W עם 4 יציאות USB -- עלות כוללת $63, עלות משלוח 0 (במקום $16). לקח 11 יום להגיע ארצה מיום המשלוח.

זה כי זה אמזון. לכל חנות המדיניות שלה, ולגבי אלה שלא שולחות כמויות ארצה -- גם לא בהכרח יש להן מדיניות אחידה. אני מזמין רק מאמזון, אלא אם זה משהו שלא ניתן לקנות מאמזון עצמה, כי אני לא מכיר חנות מקוונת עם שירות לקוחות יותר טוב, וכל עלות המיסוי בכניסה ארצה ידועה מראש. בפעם היחידה שהיתה לי בעיה עם אמזון (אמזון איטליה; שיקרו לי בשירות לקוחות), שלחתי מייל ביום שישי בלילה שעון סיאטל למייל האישי של ג׳ף בזוס. בשבת בצהריים שעון ישראל כבר התקשרה אלי מנהלת השירות של כל אמזון אירופה להתנצל באופן אישי ולהציע את הפתרון שרציתי מראש.

מה שהיה פותר את זה זו הוספת סיפרת ביקורת למס׳ רישוי -- זה היה תופס שגיאות הקלדה, אבל כמובן מאריך קצת את הכנסת מס׳ הרכב.

הנושא עלה בשיחה שהיתה לי עם מישהו לפני כ-3 שנים. לא הבנתי בכלל למה צריך את הפסקל כשיש זיהוי לוחית, ולמה ההפרש בינו למנוי וידאו בעלות כזה גדול. הבחור הכיר מישהו בהנהלה של כביש 6, ואמר שמערכות הזיהוי מפספסות להערכתם כ-25-30% מהמספרים, חלקית כי אנשים מטששטשים את המספר בכוונה בבוץ או טוש (מה שאין טעם לעשות בחניון שממילא מקבלים בו כרטיס בכנסיה, כמו רוב החניונים -- אם שם אין זיהוי, המחסום פשוט לא ייפתח וצריך להכניס את הכרטיס ביציאה ולשלם) . אין לי מושג אם זה נכון, אבל אם כן -- בהחלט מסביר למה יש בכלל פסקל.

כל הדיון הזה כבר קרה כאן. תן לי דוגמה אחת למדינה בה יש לאותו מותג רכב (מדבר על על רכב, כי שם הדרישות הרגולטוריות הרבה יותר משמעותיות) יותר מיבואן רשמי אחד. מדינה אחת. גרתי ונהגתי במספר גדול של מדינות, בצפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה/ניו-זילנד, ולא שמעתי מעולם על מצב כזה. בארה״ב יש יבואן אחד בלעדי לקיה לכל המדינה (כל 50 המדינות). יש מותגים שיש להם יבואן אחד בלבד לכל ארה״ב וקנדה ביחד. ושם אגב, מי שמייבא בייבוא אישי רכב לא מקבל לא שירות ולא אחריות מאותו יבואן, אלא אם מתחשק ליבואן -- ליבואן אין מחוייבות לרכבים שלא הוא ייבא, ודאי שלא דגמים שהוא בכלל לא מייבא -- המצב בארץ ממש מקל על יבואנים מקבילים. והסיכוי להצליח לייבא רכב כזה (לא מדבר על רכב קלאסי בן +25 שנה) מראש נמוכים יותר, כי אתה צריך שדילר כלשהו בקוריאה או ארץ אחרת ימכור לך רכב שמתאים לתקינה אמריקאית (עם אישור יצרן שהוא מתאים לתקינה), אבל דילרים באירופה או קוריאה לא מחזיקים כאלה. היצרן לא ימכור להם כאלה (כי רכב כזה לא בהכרח מותר לנהיגה בקוריאה/אירופה), וגם אם יסכים, לא משתלם לדילר חוץ-אמריקאי להחזיק רכבים כאלה. היצרן מוכר את הדגמים שמתאימים לארה״ב רק ליבואן הבלעדי לארה״ב. המצב כמו בארץ שמותר לייבא הנה רכב בתקינה אמריקאית או אירופית (נדמה לי גם קנדית) לא קיים ברוב הארצות. אם אתה מייבא לארה״ב דגם ללא תקינה של היצרן עבור ארה״ב מטעם היצרן לארה״ב, הוא צריך לעבור תקינה באופן יחידני, סיפור בד״כ יקר מאד -- תצטרך לייבא משהו כמו 5-6 זהים כאלה, 2-3 ייהרסו בבדיקות תאונה (crash testing) , ובעוד כמה ישתמשו בבדיקות זיהום אויר. יש פטור מתקינה לדגמים שמיובאים במספרים מאד קטנים, בתנאי שאפשר להראות שהם מיוחדים, kit cars וכו׳ -- לא שום דגם מייצור סידרתי. ובדומה לארץ, יש פטור חלקי מתקינה לרכבים בני יותר מ-25 שנה (יש מס׳ תווספות שהם צריכים בהקשר של פנסים ומראות), אבל אז אף אחד לא מחוייב לתת להם שירות. וזה המצב למיטב ידיעתי בכל המדינות המפותחות. למה? כי ליצרן כן חשובה התדמית שלו. שהמכונאים שמטפלים במותג שלו יקבלו הכשרה (וזו הכשרה שהוא נותן לכמה עובדי יבואן, שמנחילים אותה לכל רשת הדילרים), שתהיה רשת הפצה מתפקדת לחלפים כולל אחזקת מלאים משמעותית, ושיהיה טיפול בריקולים -- בארה״ב זו חובה חוקית, ועבירה פלילית של היבואן והיצרן אם היא לא מקויימת. אם יש מס׳ יבואנים שלא כלולים בדטבייס אחיד של כל המכירות, קשה לעקוב אחרי תקלות נפוצות, ולטפל בריקולים. לשכפל את כל זה על פני מספר יבואנים מתחרים פשוט לא עובד כלכלית ואירגונית. כבר אמרו לך את זה כאן 3 פעמים, אבל רכב זה לא משחת שיניים. הרכב לא יירשם יד ראשונה. זה כתוב בקישור שלך (למעט דגם אחד). הקונה יהיה יד שניה (שברשיון מופיע באופן המאד מטעה ״בעלים קודמים 01״).

ככל הניראה אמיתי... עכשיו תשווה למה כל ז׳יד טפיל חרדי מקבל לאורך שנים (לא כולל עבודה בשוק השחור ומשכנתאות של הון שחור באישור בנק ישראל).

לפי מה שאני זוכר, בבלגיה אכן תקופה מאד ארוכה לא היה בכלל מושג כזה רשיון נהיגה (עד 1977, לפי חיפוש גוגל זריז. והם הכניסו את זה ככל הניראה כי זה התחיל לגרום לצרות לבלגים שרצו לנהוג בחו״ל כולל באיחוד האירופי). אבל סטטיסטיקת התאונות שם היתה בערך כמו בצרפת, שם כן היה הליך רישוי מסודר... ובשניהם הרבה יותר מאשר בגרמניה (בישראל לפני עשור או שניים היינו באמצע בין צרפת לגרמניה, מבחינת מקרי מוות פר ק״מ-נוסע).

מסתבר הטיעון שעוה״ד שלו התכוון להביא לבית המשפט לדחיה (ולכן רצה מכתב מאמא מהשב״כ או מפיקוד העורף) הוא שזה סיכון בטחוני עבורו לשהות 7 שעות רצוף באותו מקום, כי אז עולים הסיכויים לתקיפה שם בטיל/כטב״ם. משום מה, זה לא סיכון לישון 7 שעות ליד שרה (וככל הניראה, ההסכם בין בני הזוג לא מאשר לו אף פעם לישון בלעדיה). ומשום מה, עוה״ד שלו לא מזכיר אף פעם את האופציה לפרוש מהראשות כדי שיוכל להגן על עצמו בתיקים, למרות שזה מה שביבי דרש מפורשות מאולמטרט באותו מצב ואא״ט, גם מהנשיא קצב (אולמרט פרש כשרק נודע שעומדת להתחיל חקירה נגדו, לפני שהיא התחילה או היה כתב אישום). האם שכונות ירושלים כמו נוה-יעקב, גילה ופסגת זאב (כולן מחוץ לקו הירוק) ויישובים כמו מעלה אדומים, אריאל (כנ״ל) התנחלויות בעינך? ביישובים/שכונות האלה אין אוכלוסיה משיחית יותר מהממוצע בארץ, מבחינת הקהילה הבינלאומית כולן ״התנחלויות בלתי חוקיות״, ומכילים (פעם אחרונה שראיתי מספרים) משהו כמו 97% מהיהודים שמעבר לקו הירוק. ההתנחלויות שאנשים רואים בעיני רוחם (יישוב קהילתי דתי שיושב ע״י ״אמונה״) זניחים במספרים.

המוזר הוא שהחרדים מעולם לא היו משיחיים במובן הזה; מבחינתם זה הכל תפקיד של האל (כמו גם מדינה יהודית כשלעצמה ) ואסור להתערב ולדחוק את הגאולה. אבל צפיפות האוכלוסין בערים והשכונות החרדיות הביאו להקמת כמה כאלה דווקא ביו״ש, שם הקרקע זולה (וחרדים מעדיפים יישובים נפרדים, כדי שאפשר יהיה לסגור את השער בשבת ולא יהיו חיכוכים לגבי נסיעה בשבת, מוסדות תרבות וחנויות בשבת וכו׳. בניגוד לגרעינים ה״תורניים״, הם לא מחפשים חיכוכים). כנראה שמחשבה קדימה על תחזיות גודל האוכלוסיה החרדית הביאו קודם את הרבי מגור ואח״כ נוספים לאמץ בשתי ידיים ערים חרדיות ברצועת עזה. אין סתירה בין ״יכול להיות יותר גרוע״ במובן המופשט לבין ״אי אפשר להעלות על הדעת הסכם גרוע יותר״ באופן ספציפי 😟

גם ייתכן שאני לא זוכר נכון, ועדיין לא היה מינימום גם כשאני למדתי, וזה התחיל כמה שנים אח״כ -- בכל אופן מדובר במעל 40 שנה 🙂 (ואם סופרים את רשיון הטוסטוס, כמעט 45.) אני כן זוכר שרוב תלמידי הנהיגה בגילי (תיכון) היו עושים כ-25 שעורים, ועוברים את המבחן המעשי בטסט שני. לקח לי אז כ-10 חודשים רק לקבל אישור לגשת לתאוריה, כי יש לי סוכרת נעורים והמכון הרפואי לבטיחות בדרכים עבד מאד לאט (בסוף הודיעו לי על התור שם יום לפני, ללא אפשרות הזזה, והוא ארך 5 דקות שבהן הרופא בכלל לא הסתכל בכל הניירת שהתבקשתי להביא, שאל פחות שאלות מאשר רופא המשפחה מילא בטופס הסטנדרטי, וחתם בחותמת). נזכרתי בעוד משהו: באחד הפוסטים הקודמים הזכרת שהיתה תקופה שמשרד התחבורה היה שולח לנהגים דיוור עם התקנות החדשות שהתקבלו בתקופה האחרונה. זה דבר שחשבתי עליו לפני 30 שנה, ואף פעם לא הבנתי למה לא עושים. יש שינויים מספיק תכופים בתקנות שזה יכול להיות שימושי עד כדי הצלת חיים, גם אם חוקית זה לא משנה אם הנהג היה מודע או לא לשינויים -- ואין מקום סטנדרטי שבו האדם הסביר יכול לגשת ולראות מה התחדש מאז עבר תיאוריה...

זה בעייתי בכל רכב, לכן ככל הניראה בסוף ירדו מה״פתרון״ הזה בארץ. לשמחתי במכונית שלי קודנית עושה צרות צרורות. אז דאגתי למכתב מהיבואן שאומר את זה כשקניתי אותה, וכל חברות הביטוח מיד ויתרו על הדרישה (בלי להעלות את הפרמיה). אין לי את השטות הזו. אמצעי המיגון היחיד הוא האימובילייזר המובנה במפתח. אה, אמצעי מיגון נוסף: זה רכב צרפתי, ולא פיז׳ו 404/504, אז לא מבוקש ע״י גנבים 😉 לגבי ״לשחק עם החשמל״ -- יש מתקינים שיודעים מה הם עושים, וחברות שיודעות לתכנן מערכות כאלה כאביזר. הן בשימוש בכל העולם. אם ספציפית המערכת של איתוראן והמנוי משתלמת? לא בטוח, תלוי בנסיבות של כל אדם (יש לי כזו באופנוע); היא בעיקר לא גמישה מספיק מבחינת השימוש במוקד (אין דרך להגיד להם ״אני עכשיו שבועיים אהיה בחו״ל, כל תזוזה של הרכב מוגדרת כחשודה״, אפילו בתשלום נוסף; שעות הפעילות של המוקד למעקב אטומטי הן בלילה בלבד, ואין שום אפשרות לשנות את השעות).

חיזבאללה לא צד להסכם. אי אפשר להאשים אותו בהפרת הסכם שהוא לא חתום עליו. כמו שקיים בחוזי בניה גרועים: החברה הקבלנית חתומה על הסכם הבניה מול גורם ריכוזי (נניח עיריה, או משרד השיכון), וקונה הדירה חתום מול הגורם הריכוזי בלבד. קונה הדירה לא יכול לתבוע את הקבלן ישירות, ובאמת יש הרבה בעיות בפרוייקטים כאלה -- כמו דיור למשתכן. חוץ מזה, כל 13 הסעיפים פורסמו (אלא אם יש סודיים שלא, אין לי דרך לדעת). אין שם שום התחייבות שחיזבאללה לא ידרים מקו הליטאני (הקו של החלטת או״ם 1701), או שיפסיק לבצע פיגועים נגד אזרחים. מי ערב לביצוע ההסכם? צבא לבנון, שאין לו שום שליטה על חיזבאללה והרבה יותר קטן מהם בכוח אדם, ו... איראן. אי אפשר להעלות על הדעת הסכם גרוע יותר. זו כניעה מוחלטת של ישראל.

כמו שהסבירו לי את זה, הסיבה לסטנדרטיזציה (כנראה חוץ מיפן ואולי כמה מדינות מתפתחות) הזו היא כיד שיהיו כמה שפחות הבדלים בין הגה ימני ושמאלי, עבור תיירים שנוהגים שם. למשל, דוושות הבלם/מצערת לא מתהפכות במיקום... בפועל בד״כ יש חסרונות לרכב עם ההגה במיקום ההפוך מזה של רוב הייצור הצפוי. למשל, ברבים מאד מהרכבים שנמכרים בבריטניה, לא משנים את מיקום קופסת הנתיכים שבד״כ בצד שמאל, ואז אין מקום שם לתא כפפות בגודל רגיל (או בכלל), ויש מקום מבוזמז משמאל להגה.

למדתי ב-1983 (רשיון לטוסטוס 50 סמ״ק כבר היה לי שנה קודם.) עם שיעורים אפשר היה להתחיל בגיל 17.5, אא״ט (בכל אופן התחלתי לפני 18); אני חושב (אבל אולי טועה) שכבר היה מס׳ שיעורים מינימלי, אבל 8 או מס׳ דומה (כמעט כולם עשו הרבה יותר, כי אם לא עשו בתקופה הארוכה של ההמתנה לטסט (לא היו מספיק הקצאות לאף מורה) היו שוכחים איך לנהוג). אני עשיתי סה״כ 28 שעורים, כי נכשלתי בטסט הראשון אחרי 18 שיעורים (על משהו די קטן אבל שאכן טעיתי בו), ואז לקחתי עוד 10 במשך החודשיים-שלושה עד הטסט הבא. כדי שיהיה מעניין ושימושי, לקחתי שיעורים גם בגשם ובכביש בין-עירוני, למרות שבשום מקרה לא נערכו טסטים בתנאים כאלה. לא היתה חיה כזו טסט פנימי, ועל שכירת הרכב לטסא התלמיד היה משלם 2 שיעורים -- הבנתי שהיום זה 3. כמובן על רכב ידני. כמעט לא היו מורים לנהיגה שהחזיקו רכב אוטומטי, ואחוזים בודדים מהרכבים במדינה היו אוטומטים. אני גם זוכר את סיפור תלמיד הנהיגה שרצח את הבוחן שהודיע לו על המקום שנכשל, אם כי זה קרה בטרם התקופה שלמדתי. נדמה לי שהארוע קרה באשקלון. במקרה שלי גם עוד לא היתה חובת ליווי, וחבל שאבי לא ישם את זה, כי למרות השנה וחצי נסיון עם טוסטוס, עוד לא הייתי בשל לזהות מתי אני נכנס לנסיבות בעייתיות ולנסוע באופן יותר הגנתי. כן קראתי ספרי הדרכה אירופים לנהיגה אחרי שקיבלתי רשיון, ואז הבנתי כמה המורים לנהיגה בארץ לא מקצועיים ברובם. המורים לנהיגה שמלמדים רכיבה על דו״ג עוד גרועים הרבה יותר (עד היום), וממש אין להם מושג . לא היתה אז תקופת ״נהג חדש״, או אכיפה שונה במקרה של עבירות, או מגבלות כמו נהיגה בלילה או הסעת נוסעים ברכב. ברגע שאדם קיבל רשיון, היה יכול לעשות כל מה שנהג עם 20 שנות ותק רשאי לעשות. אני חושב שחובת הליווי והמגבלות שיש היום סבירות, ובהחלט אחראיות לזה שיש בארץ הרבה פחות הרוגי תאונות לק״מ-נוסע מאשר בארה״ב. הכי מגוחך היה הטסט שעשיתי על אופנוע בלתי מוגבל (אז לא היו דרגות הביניים A1 ו-A2, רק טוסטוס 50 סמ״ק מגיל 16, ואופנוע ללא שום הגבלה A מגיל 18 (ייתכן שהיתה גם דרגה לקטנוע עד 150 סמ״ק מגיל 18)). אפשר היה לגשת לרשיון A ללא שום פרק זמן קודם ברשיון נמוך יותר, והיה פטור מתיאוריה למי שהיה לו רשיון טוסטוס/קטנוע. את הרשיון הזה עשיתי בצבא , אז חיילים היו זכאים לעבור אותו אצל בוחן צבאי (גם לא לצורך רשיון צבאי). לקחתי רק 4 או 6 שיעורי נהיגה על אופנוע ״כבד״ (350 סמ״ק, 2 פעימות, יאוה צ׳כי), מה שהיה המינימום, ואז טסט שבוצע רק ביפו . בטסטים אזרחיים לאופנוע הבוחנים מאד חששו ממי שישתולל עם כלי בעתיד, אז כמעט אף לא עבר בטסט ראשון, ורק בודדים בשני. בטסט הצבאי, בכלל לא ראיתי את הבוחן כל הטסט (היינו 7-8 בטור), ועברתי בלי שבכלל התבקשתי לעשות את השמיניות המפורסמות. יצא לי לנהוג בצד שמאל בניו-זילנד, אירלנד, דרום-אפריקה וקפריסין, ולרכוב על אופנוע בצד שמאל באוסטרליה, קפריסין ועוד מדינה. באירלנד זה היה עם חבר שרק שנה קודם הוציא רשיון נהיגה... כשהוא נהג, עצרנו לרגע בצד לבדוק את המפה לצורך ניווט (היה בשנת 2000, טרום עידן ה-GPS ), וכשהוא חזר לכביש, חזר לימין באופן אוטומטי, והתנגש במכונית שבאה ממול -- כל אחד ציפה שהשני יחזור לנתיב הנכון. במזל זה לא היה במהירות גבוהה, כי שני הנהגים האטו מ-50-60 קמ״ש לכ-20-25 עד זמן ההתנגשות. אבל המכונית לא היתה במצב נסיעה וזה עיכב לנו את הטיול ביותר מיום. דבר דומה קרה לאחי כשנסענו בני-זילנד, שוב אחרי עצירה קצרה לתידלוק, אבל הפעם הוא התעשת לפני תאונה -- צריך להישאר כל הזמן עירנים בנהיגה ״הפוכה״, במיוחד לאחר עצירות קצרות. הדבר הכי קשה להתרגל אליו היה שבניו-זילנד (ב-1986) זה היה עוד לפני שיצרני הרכב החליטו על סטנדרטיזציה של מיקומי מנופי ההגה. במכונתי ששכרנו (ייבוא יד-שניה מיפן כמו רבים מהרכבים שם) המנוף משמאל להגה הפעיל את ניקוי השמשות וזה שמימין את האיתותים. לזה לא התרגלתי עד סוף ההשכרה (של שבועיים), וזה כל הזמן הסיח את הדעת. דווקא עם האופנועים לא היתה בעיה בכלל להתרגל, פרט לאוסטרליה: רגלית הצד היתה בצד שמאל כמו בארץ עם נהיגה בצד ימין, ובכבישים במערב אוסטרליה יש שיפוע חזק שמאלה של הנתיב כדי לנקז מי גשמים, אז לא היה ניתן להעמיד אופנוע בצד שמאל של הדרך, ליד הנתיב בו רוכבים, אלא היה צריך להעמיד אותו בצד ימין. לא בעיה גדולה בהינתן התנועה הדלילה מאד שם (300 ק״מ כביש ישר לחלוטין ללא היתקלות באף כלי רכב, אף פניה, אף בניין או ביקתה ואף עץ היו טיפוסיים). רוב הכבישים הראשיים שם ללא אספלט, אלא דרכי עפר עם שילוט מלא.

כן, אבל בספר קריאה מדובר בעשרות ש״ח הבדל. לא אלפים. לובינסקי העלו את מחיר מיכל הדלק לרכב שלי (C4 פיקאסו בנזין) מכ-4000 ש״ח (מה שאחי שילם לפני שנתיים (רכב זהה, אותו מק״ט חלק) בתקלה אופיינית שבה עקב תיכנון לקוי של המיכל, הוא מוצף ומעביר דלק למנוע וגורם לגימגומים ונורות אזהרה) ל-8400 ש״ח לפני מע״מ שנה אח״כ, וסה״כ תיקון מעל 10000 כולל עבודה -- וזו תקלה שלא מכוסה ברצון טוב אם הרכב לא באחריות, ובד״כ היא קורה רק אחרי 3 שנים.

הכספת היא למיטב ידיעתי המצאה ישראלית, ובעייתית לאורך זמן, כי כמו שהיא מקשה על גנבים גישה למחשב הרכב, היא מקשה גם על הבעלים החוקיים. לא חושב שזה קיים בחו״ל. כשקניתי את הרכב הנוכחי (6 שנים) אמרו לי ברוב חברות הביטוח שכבר אין להם דרישה כזו. מאלה שעוד היתה -- התרחקתי.

ככלל, מס׳ הרכבים האלה שנמכרו באירופה גבוה למדי יחסית לארץ, ולפחות הפורומים בבריטניה נגישים לישראלים יודעי אנגלית (עבורי גם אלה שבגרמנית בגרמניה). לעיתים קרובות יש שם אנשים עם נסיון, או שיוצא להם לעבוד עם מוסכים עם נסיון ויש להם המלצות דיאגנוזה טובות.