MiKa_P

עזוב רמת מחיר, לא קונים אוטו רק כי אפשר. 108 ידנית תהיה קניה טובה יותר מאוטומטית, והיא גם אחת המוצלחות בקטגוריה. 208 אוטומטית מטורבתת תהיה (כנראה) סחירה יותר מ208 ידנית (עקב שילוב גיר-מנוע מוצלח לעמישראל חובב האוטומט), כך שתיאורטית, ברמת הסחירות, 108 ידנית תהיה קלה יותר למכירה מ208 ידנית. אבל מכל בחינה אחרת, ובהתחשב בהפרש המחיר הקטן בין השתיים, ה208 לא משאירה ל108 הרבה סיכוי...

למה ה108 ברשימה שלך בגיר אוטומט? דוקא הגרסה הידנית שלה טובה יותר (אותו המנוע שנמצא גם ב208 הידנית). אבל בהיעדר העדפות אישיות מעוותות (כמוני למשל, שחושבת שה108 נאה ומיוחדת יותר), ה208 תהיה יותר vfm מבין השתיים. מכל הרשימה שלך: פנדה או 208. סיכוי סביר שה208 תהיה יותר סחירה, אבל לך תדע.

פות"ש, תתכונן להרבה קיטונות רותחין על מה שכתבת... אני לא אהיה מהמטיפים, אני חושבת שהתחושה שאתה מתאר חזקה פי כמה וכמה אצל נשים, שחלקן הגדול מנותב למשרות צבאיות שגם לפטריוטית הכי גדולה מאוד קשה לראות בהן תועלת ממשית כלשהי. השירות הצבאי שלי התחיל ברגל שמאל בדיוק כזו. הייתי עתודאית שפרשה מהמסלול ולכן הגיוס שלי לא היה מסודר ומתוכנן ונותבתי לעבודה פקידותית בקריה בה הרגשתי כאילו חיי אוזלים אט אט מגופי... נאבקתי לצאת לקצונה כדי להימלט מהשעמום ולמצוא תוכן בשירות, והצלחתי לנתב את עצמי לתפקיד מאתגר יותר שבדיעבד ניתב גם חלק מההחלטות שלי בקריירה אח"כ. מה שאני רוצה להגיד לך זה, שהמחשבה "אני רוצה את החיים שלי", תהיה בעייתית עבורך לא רק בהקשר של צבא אלא בכלל בחיים. הצבא הוא חלק מהחיים שלך. החיים שלך הם מה שקורה לך עכשיו, ואתה צריך למצוא דרך למצות אותם וללמוד מכל מה שנקרה לפניך, גם אם בעולם מקביל היית אמריקאי שהולך לקולג' במקום. אתה מבין, כל החיים אתה יכול להסתובב בהרגשה שהיית יכול לעשות משהו אחר עכשיו. משהו מועיל יותר, חכם יותר, מקדם יותר. אתה תחשוב על זה בזמן שתשלים בגרויות שאחרים לא צריכים, בזמן שתטחן מבחנים מטופשים במקצועות מיותרים בתואר, בזמן שתקום לעוד בוקר של עבודה שגרתית ושוחקת שכבר שכחת כמה רצית פעם. זה יתקוף אותך כשתקום לעוד לילה לבן בגלל תינוק בוכה, לעוד שבת בבוקר שבה מחפשים תעסוקה לילדים, או לעוד ערב שבו אשתך מתלוננת שכבר מזמן לא עשיתם משהו רומנטי ביחד. אתה תחפש את "החיים שלך" בעולמות מקבילים כל הזמן אם לא תגדל להפנים שהחיים שלך הם מה שקורה עכשיו, מבחירתך או שלא מבחירתך. הצבא הוא מסגרת מיושנת, מסורבלת ומגבילה. כך גם האוניברסיטה, כך גם מוסד הנישואים וגם מס הכנסה. עם חלק מהדברים אפשר לבחור שלא להתמודד, עם חלק הבחירה פחות נתונה. אבל לדעתי, הדרך לחיות חיים שלמים ומלאים, עם כמה שפחות תסכולים, חוסר מנוחה וייסורי מצפון, היא למצוא את הטוב, את האתגר, את ההזדמנויות להתפתח וללמוד על עצמך דברים חדשים בכל מצב נתון. לא טוב לך בתפקיד? נסה לשנות אותו, נסה למצוא בו ערך אחר, פקח עיניים ואוזניים למה שקורה סביבך וחפש הזדמנויות לעשות דברים מעניינים שהם לאו דוקא במסגרת התפקיד היבש שלך. ברר דרכים להשלים בגרויות בזמן הצבא, לעשות פסיכומטרי על חשבון הצבא. המסגרת הזו נוקשה, אבל גם מסוגלת לתגמל. חפש מה היא יכולה לעשות בשבילך ואולי תרגיש פחות מנוצל. מאחלת לך שקט נפשי, הגשמה והצלחה בכל מה שתבחר.

נסה דרך "הגדרות" להגיע למסך שמראה את אחוז השימוש של האפליקציות השונות בסוללה (בסמסונג זה מוחבא באיזשהו תת-תפריט). בדוק שם מה מופיע בראש הרשימה כזולל סוללה ובכמה אחוזים. אצל חברה היה מקרה דומה והופיע לה שמערכת האנדרואיד עצמה כרסמה לה 44٪ מהסוללה. במקרה שלה גיליתי ושיניתי כמה הגדרות מיותרות (כמו הגדרה שהמסך לא ייכבה בזמן טעינה ובזמן שמסתכלים עליו) וזה החזיר לה את הטלפון למצב שפוי.

אני חזרתי עכשיו עם LOT הפולנית, ובטיסה מהארץ לוורשה בדקו גם גודל וגם משקל, אבל לא בשאר הטיסות בדרך. למען האמת זו הפעם הראשונה שראיתי שבודקים משקל של כבודת יד...

לחברות התעופה יש הגבלות על גודל כבודת היד המותרת וגם על משקלה. בפועל- כמעט ולא נאכף, אבל כבר ראיתי את זה קורה (ואז מכריחים לשלוח לבטן המטוס, כולל תשלום נוסף אם כבר שלחת מזוודה לשם). אני חזרתי עכשיו מארה"ב עם קונקשן ארוך שבו יצאתי לטייל בעיר עד לטיסת ההמשך. במקרה הזה העדפתי חד משמעית תרמיל גב מאשר להסתובב ברחוב עם טרולי (והיה לי טרולי שמתאים בדיוק לתקנות הגודל, ובינינו- לא נכנס בו הרבה). מה גם שבארה"ב השתמשתי באותו תיק גב באופן כמעט יומיומי- תועלת כפולה. קח בחשבון גם שכבודת היד מוגבלת הרבה יותר מבחינת תכולתה. חפצים חדים, בקבוקי שתייה/אלכוהול/בושם ומזון שלא נרכשו בדיוטי פרי עצמו אסורים בהעלאה למטוס וייזרקו לפח בבידוק הבטחוני. לדעתי לא שווה את המאמץ רק לשם מקום נוסף לקניות.

אני עברתי לG16 מcanon 550d מסיבות דומות לשלך. זו היתה החלטה לא פשוטה, אבל הגעתי למצב שהפסקתי לצלם כמעט לחלוטין רק בגלל שנמאס לי לסחוב את המצלמה על כל ציודה לכל מקום, וזה לחלוטין חטא לסיבה המקורית שלשמה נקנה כל הציוד, שהיא- לצלם והרבה. אז כאמור מכרתי ועברתי לקומפקטית עם תוספות, ואני מאוד מרוצה ממנה ובכלל מאושרת באופן כללי, קודם כל כי חזרתי לצלם! ואח"כ כי היא כמעט ולא מחסירה ממני דבר שהיה לי בעבר, ועוד מוסיפה לי כמה פיצ'רים שמשפרים את הנוחות והשימושיות. למשל- הכיוונון הידני שלה נוח יותר, יש לה אפשרות נוחה למדיי להעברת קבצים עם wi-fi לנייד, הזום שלה נחמד, היא מצלמת גם raw, והיא בעיקר נכנסת בקלות לכל תיק, ונישאת על הצוואר בלי להעמיס. יש לה אפילו תושבת לפלאש נפרד. הדבר היחיד שמציק לי בה זה הviewfinder המנוון שלה, שגם לא מציג תמונה שלמה (אתה חושב שאתה מצלם ברווז במים ומגלה שבפועל נכנסו לך לפריים גם 2 שחפים ותייר סיני אחד), גם לא מציג פרמטרים של אור, חשיפה וכו', וגם מוסתר תמידית ע"י קצה העדשה. בקיצור- להתרגל לצלם עם המסך ולא עם העינית... בסופו של דבר אני אישית ממש מרוצה מהמעבר. אם אני לא טועה, ה G9X היא היורשת של הG16, כך שתשווה ביניהן אם זו אופציה. את הG16 יהיה לך קשה למצוא כבר במלאי בארץ.

הדבר שהיה הכי מרגיז אותי בכל הסיפור, זה שההפרש בין משלוח מאוחד של 2 דגמים ו-3 דגמים הוא בסה"כ 2 פאונד. אם זו היתה אני, הייתי כועסת על זה שבגלל ההטעייה לא רכשתי עוד דגם, שבעיניי היה יותר משתלם מבחינת משלוח באופן כללי. אני חושבת שבמקומך אולי הייתי שואלת אותו אם המחיר ל-2 דגמים השתנה גם כן, ברגע שהיה מודיע לי על השינוי ל-3, בגלל שלוגית שינוי כזה נראה מתבקש בהתאם. ואילו הייתי במקומו, ומבינה את הטעות שלי ברגע שנעצרת על 2 דגמים, הייתי שולחת לך חשבונית עם הסכום שדרשתי במקור וסופגת את הטעות, כי זו באמת טעות שלי. לגבי התגובה שלו, הייתי מצדיקה אותו לו היית פונה אליו רק אחרי הזכייה בבקשה להנחה במשלוח. אבל מכיוון שההחלטה שלך להשתתף במכרז מלכתחילה היתה על סמך מידע שהוא נתן לך וחזר בו רק כשכבר לא יכולת לבטל דבר- הצדק איתך, ויהיה מאוד קל להוכיח את זה. אבל- בסופו של דבר הבחירה היא בין ביטול העסקה (דבר שדיספיוט היה משיג בכל מקרה), ובין ספיגת ההפרש וההחלטה "ללכת על זה" בכל מקרה. אחרי הכל, יש כאן עדיין הנחה במשלוח... אז אם היית משתתף במכרז גם אם הוא היה נוקב מלכתחילה במחירים המתוקנים- פשוט שים את האגו בצד ותקנה.

אתה עומד בדרישות הסף של האקדמית? זה קצת מפתיע, כי לזכרוני היו להם דרישות קבלה יותר גבוהות ממה שיש לך. בכל אופן, אני למדתי באקדמית בזמן שגרתי בנתניה. אמנם אז הם ישבו במרכז ת"א כך שבשנתיים הראשונות הגעתי ברכבת והלכתי מארלוזורוב ברגל, ואח"כ כבר היה לי רכב (עם בעיות חניה, אבל לא היתה ברירה כי כבר התחלתי לעבוד במקביל). היום הם יושבים ביפו, עם מגרש חניה צמוד, שזה פחות טוב מבחינת תחבורה ציבורית, אבל מעולה מבחינת חניה לרכב פרטי. גם השכירויות באיזור זולות יותר. אני מניחה שגם היצע המשרות לסטודנט ולבוגרים בכלל יהיה גדול יותר באיזור ת"א מאשר בירושלים. גם זה שיקול.

אני עדיין מחזיקה בדיעה שבשביל להיכנס להייטק עדיף ללמוד מדעי המחשב על פני הנדסת תוכנה, כי הנדסה תגזול שנה נוספת מחייך ולא תספק שום ערך מוסף לצורך הנ"ל. בנוסף, אם כבר מכללה, אז לא הנדסה במכללה. הנדסה זה לאוניברסיטה. ובין מכללות- לאקדמית ת"א יש שם מצויין, ומנסיוני האישי (סיימתי שם תואר במדעי המחשב לפני עשר שנים) הוא גם מוצדק מאוד.

סליחה שרשור של כמה שנים ועשרות עמודים, לך תזכור...

יאללה טראנס

וואו, זה ^^ היה אחד הטובים, ואפילו לא הייתי כזו מסטולה... והנה זוועת עולם שהיתה להיט בתחילת שנות ה-90, אולי אפילו בואכה סוף האייטיז ואחת קצת פחות טראנסית אבל לא פחות סטלנית, מהניינטיז https://youtu.be/OwdlqquJDK4

נראה שהנציגה עצמה לא מבינה מה היא מדקלמת. אם היתה מבינה, היתה מסבירה בדיוק את מה שנקמיצ'י הסביר כאן בקלילות.

חולקת עליך, סינג הללויה של ד"ר אלבן יותר חזק

מזעזע [emoji51] תאונת הסאונד הזו פסחה על הילדות/נעורים שלי, וטוב שכך.

כמה אלפים טובים? כל המשכורת נטו שלך היא כמה אלפים טובים... עם 7.5 נטו, מינוס שכ"ד מינוס דלק ואחזקת רכב, מינוס אוכל וחשבונות, גם עם אפס הוצאות על החזר הלוואות, בילויים, בגדים, חופשות ומתנות, אני לא רואה איך אתה מתחיל את החודש עם יותר מ2000-3000 שקל. זה אלפים נחמדים לשים בצד, גם חצי מזה זה אחלה, אבל זה בהחלט לא "כמה אלפים טובים". זה לא נאמר כדי לבקר את צורת החיים שלך, אבל עם 9 ברוטו בישראל אפשר לכל היותר לשרוד, לא לחיות, ובטח שלא טוב.

אח"כ עברה למתחרים- פלאפון, עם 99esc (אסקייפ-יש לאן)

תהיה בריא עם התיאורים שלך... אכן שיר ישן ומעצבן [emoji1]

אני לא רואה איך תיקוני פח וניקוי ישנו את ההתנהגות של האוטו, יהפכו אותו ליותר חדיש ופחות משעמם. ההתרגשות מהפח תחזיק לך בדיוק יומיים.

רמיקס או סימפול? אלו שני דברים שונים. אם זה סימפול, האם יש מילים נוספות לשיר למעט הסימפול עצמו שאתה זוכר? מי שר אותן (את הנוספות), גבר או אישה?

לא השקעתי בפח, ובקושי בצבע. כלומר- עשיתי דיטיילינג פנים-חוץ מייד כשקניתי את הרכב, ומאז רק עוד איזה פעמיים ווקס, ואח"כ גם על זה ויתרתי. עושה מדי פעם שטיפה חיצונית, ומדי פעם גם פנימית, ובמכונה. הרכב היה במצב צבע ופח טובים מאוד כשקניתי אותו, ומבחינתי גם היום (כמעט 5 שנים מהקנייה) שום דבר במצב הפח לא מצדיק אובר-השקעה. רכב מוזנח לא עושה לי טוב בלב, אבל השקעתי בדברים הקוסמטיים הקטנים שייתנו לי את שלוות הנפש המספקת: החלפתי נורות שרופות בפנים הרכב, החלפתי לטאסות מקוריות חדשות, החלפתי מערכת, וכיסיתי בניקל חלק פלסטיק אחד בתא המטען שהתחיל להראות סימני קילוף. הרבה דברים קטנים מבאסים אותי, אבל היום הרבה פחות מפעם. חסרות לי 2 נורות מתוך 5 באור בלם האחורי (פס ה"לד" הזה), הצינור לשפריצר האחורי התייבש ונקרע, והצבע בגג התחיל להתקלף לפני חודשיים. בשלב הזה בחיי ובחיי הרכב- זה לא מפריע לי. רק החודש הוצאתי סכומים יפים על רביעיית צמיגים איכותית חדשה, כיוון פרונט, והחלפת טיימינג, ועוד מעט צריך להעביר טסט, מבחינתי- אלו הדברים החשובים, הכל מקבל פרופורציות אחרות ככל שהרכב מתיישן. האוטו משרת את הצרכים שלי מבחינת הכל- גודל, צריכת דלק, עלות תחזוקה, מזגן טוב. הוא נעים, נוח, ובסופו של יום אפילו נראה טוב (כן, גם עם הקילופים בגג יימח שמם). כשנכנסתי איתו לחניון של העבודה בפעם הראשונה (ששורץ בליסינגיות מלוכסנות) הסתכל עליו מישהו שעובד איתי ואמר "הו, סופסוף נכנס לכאן רכב עם אופי". וזה באמת מה שיש לו- אופי בכמויות. אז כן, הייתי רוצה להכהות את השמשות האחוריות, להחליף לו לג'אנטים סגסוגת, לעשות צביעה כללית, או לפחות לגג+מכסה מנוע. אפילו מדגדג לי לפעמים להשקיע באיזו מערכת איכותית עם בידוד בדלתות. אבל חבל לי על הכסף. מעדיפה לחסוך את הכסף הזה לדברים המיכניים, שבאמת צריך כדי שהוא ייסע יפה וטוב, כי לא מחזיקים רכב סטנדרטי בן 13 שנה בשביל השופוני. ברכב חדש הייתי פחות דואגת למיכני ומשקיעה יותר בהגשמת חלומות.

אוקיי, אחרי ההודעה השניה שלך השיקולים והמצב ברורים יותר. קצת מצחיק שאתה מדבר על סיריון, חשבתי שיש לך לפחות איזה רכב מנהלים או משפחתי פרימיום. אני לא בטוחה שאני מבינה לאן יילכו 3000-4000 ש"ח על קוסמטיקה של סיריון. כלומר, הרכב שירת אותך מצויין כשהיה חדש, וכבר אז הוא היה יחסית דל ופשוט, וזה היה בסדר גמור מבחינתך. אז אני מניחה ש"קוסמטית" אתה מתכוון לתיקוני פח וצבע, ולא לתוספות ניקל, לדים, סאנרוף מפלסטיק וגבות לפנסים... לדעתי, ברכבים שבאים מלכתחילה כפשוטים ונפוצים, ההשקעה הקוסמטית צריכה להיות עד גבול ה"נעים בעין". כל עוד אין שקעים, מכות, חלקים רופפים או חסרים- הכל בסדר. הסיריון מלכתחילה הוא בעיקר רכב "חמוד" שאנשים (בעיקר נשים) קונים כי הוא קטן, זול ואמין, ולא בשביל להוציא עיניים. ככל שהרכב יתיישן, כך רמת ה"שמור" שמצפים לה יורדת, כי גם רמת ה"שמור" של שאר המכוניות מאותו דגם ושנתון הולכת ומתדרדרת. לרוב האנשים יספיק שהוא נקי מבפנים ושטוף ונראה טוב מבחוץ (ברמת ה"לא חסרה טאסה והפנסים לא צהובים"). לדעתי אתה צריך להחליט אם אתה רוצה להחליף רכב פשוט כי אתה רוצה ויכול, עם ההבנה שאתה לא חייב, ושזה גם לא למטרת שיפור משמעותי מבחינת נתוני הרכב (אבל כן שיפור בטכנולוגיה, בנוחות, בשקט הנפשי מבחינת טיפולים ואחריות). אם אתה מחליט לא להחליף, אל תשקיע כל כך הרבה כסף בקוסמטיקה. תוסיף קצת דברים, קטנים וזולים, שיעשו לך נעים בלב ופשוט תחליט "לסחוב" עוד שנה, לחסוך בינתיים עוד כסף ואז לשקול שנית.

אני חושבת שהתשובה לשאלה הזו משתנה לפי האופי והשיקולים של האדם שעונה עליה, ולכן כל אחד כאן יענה מרחשי ליבו, אבל בסופו של דבר תצטרך להקשיב לעצמך. אני אספר לך מה אני שומעת: לדעתי, מבין השורות שלך מאוד ברור מה אתה רוצה לעשות, אבל אתה מחפש חיזוקים להחלטה. אתה ללא ספק מתחיל להתבאס מהרכב שלך, מסיבות כאלה ואחרות, והשקעה קוסמטית רק תדחה בכמה חודשים את הרגע שבו תחליט לקנות רכב חדש (ואז רק תתבאס עוד יותר על ההשקעה הכספית שלעולם לא תראה בחזרה). אני, למשל, בהתלבטות שלך כבר שנה ויותר, ובוחרת לדבוק בטרנטע החמודה שלי לעוד ועוד ועוד. אתה- לא במקום הזה. תתחיל לחפש מחליפה, זה זמן טוב של השנה למבצעים על רכב חדש.

אכן אני סחתיין על האבחנה, סליחה על חוסר האבחנה שלי... הדיבורית שלי שבקה חיים אז נאלצתי לעצור בצד לענות לטלפון מהעבודה, בדרך הביתה, באמצע שיר שאני ממש אוהבת, אז כנראה שטוב שלא שמעתי אותך עוד מצפצף לי, כי אז היית כותב פה "היתה חשודה כמיקה, עכשיו חשודה בתקיפה".