חן ג.

הצמיגים האחוריים מן הסתם לא תקינים מכל מובן אפשרי, השאלה היא לגבי הגיל והנסועה של הקדמיים, עומק החריצים וגם סימני שחיקה ואפילו נימי יובש. נהיגה עם צמיגים בעלי הפרשי איכויות קדימה ואחורה זה "כשר" אבל די מסריח. אף אחד כמובן לא דורש שכל הצמיגים יהיו תמיד זהים, אבל חשוב שהבדלי איכות ביניהם יהיו מינימליים. אם הצמיגים הקדמיים שלך כבר, נגיד, בני שנתיים או עם 40 אלף, או עם סימני שחיקה\יובש - כבר עדיף לטעמי להקדים תרופה למכה ולהחליף רביעיה.

אם אתה בספק - אז עדיף שתחליף רביעיה, או שלפחות תשתף אותנו בספקות שלך כדי שנדע האם אכן יש צורך רק בהחלפת זוג או רביעיה. כמו ש-vladclar ציין, יש לשאוף לצמיגים טריים (לכל היותר - גיל שנה) וכפי שציינת בעצמך, מבית טוב ולא מיצרן עלום שם בסין או בכלל. בין הצמיגים השונים שצוינו בפניך, כולם טובים ויספקו את הסחורה.

צמיגים נשחקים בנסיעה, וגם הגומי מאבד מתכונותיו גם בזמן נסיעה וגם לאורך הזמן (עקב החשיפה לשמש ולאוויר), כאשר משך הזמן שבו צמיג יתפקד באופן "טוב" הוא בין 50 ל-80 אלף ק"מ או בין שנתיים וחצי לארבעה שנים - או הקריטריון של הזמן, או של הנסועה, מה שמגיע קודם לכן. עבור רוב הצמיגים, ממוצע של 60 אלף או שלוש שנים (שוב, המוקדם מביניהם) הוא סביר, וכמובן שעדיף להחליף עוד מוקדם יותר. צמיגים ספורטיביים כגון הטויו הללו נוטים להישחק וגם לאבד מתכונותיהם מהר יותר מצמיגים לא ספורטיביים (והאמת שביומיום הם גם לא מתפקדים טוב יותר, אפילו להיפך), אבל אם תתחזק אותם כראוי ולא תתעלל בהם יותר מידי - הם גם יגיעו ל-60 ואולי אפילו ל-70 אלף, או לגיל של שלוש שנים ואולי כמה חודשים יותר. מעבר לכך כדאי להחליף גם אם הצמיג "שמיש" נראה בסדר. כמובן שיש להחליף את הצמיגים מיד וללא קשר לגיל או הנסועה במקרה של נזק, יובש רב או כאשר עומק החריצים מגיע ל-4 מ"מ.

גם לדעתי הצמיגים בסך הכל בסדר. אם החתך לא עמוק ואינו חודר את הגומי של המדרס - על פניו לא צריכה להיות בעיה. לגבי ה"יובש" - קודם כל בהחלט ייתכן שיש כאן אבק על הגומי ועם או בלי כל קשר שווה לשטוף את הצמיגים אם קצת מים מפעם לפעם. זה נותן אפקט דומה לזה של חומרי הגנה לצמיג (מים פועלים על צמיג כחומר סיכה) ובניגוד לאותם חומרים, מים אפשר להתיז גם על המדרס. מעבר לכך חשוב לזכור שצמיג רך גם מתיישן מהר יותר, וסימני יובש יכולים להופיע גם בגיל שנה וחצי. נסועה, ובעיקר נהיגה ספורטיבית, מחמירים את ההתיישנות, שהיא גם פונקציה של קילומטרים. לא הייתי מצפה מצמיגים אלה להחזיק יותר מ-50 אלף קילומטרים או שנתיים וחצי-שלוש. גם צריך לבדוק את עומק החריצים - כאשר הוא מגיע ל-4 מ"מ כדאי להחליף.

הבולם ("בולם זעזועים") הוא הבלם של הקפיץ, ועליו לרסן את תנועת הקפיץ כאשר הרכב עובר על מהמורות הכביש או בזמן שמפעילים כוח על הרכב (מאיצים\בולמים\פונים). חשיבותו גדולה מאוד כדי למנוע שחיקה מוגברת של הקפיצים, שאר חלקי המתלה וכן של הצמיגים, שמירה על נוחות הנסיעה אבל הכי חשוב - על הבטיחות. בולם שחוק הופך את הרכב למועד להחלקות (גם בכביש יבש וגם במהירות נמוכה) וגם מאריך מאוד את מרחקי העצירה במקרה שבו יש צורך לבלום בפתאומיות (מה שיכול לקרות בכל שלב בנהיגה ובכל נסיעה). כאשר הבולם נוזל הוא למעשה פגום וחייבים להחליף אותו, וכשמחליפים בולמים חייבים להחליף לכל הפחות זוג (במקרה שלך את שני הקדמיים) אבל השאלה היא מה מצב הבולמים מאחור. חלק משחיקת הבולמים אינה מתבטאת בנזילה או ב"שמישות" של הבולם, לרוב לאחר 80 אלף (עם סטייה של עד 20 אלף לכל כיוון - תלוי בסוג השימוש) ולכן אם הרכב נסע יותר מ-60 אלף כדאי כבר להחליף ארבעה בולמים. בולם שחוק גרוע מבלם שחוק!

החומר של STP המיועד לטיפול בצמיגים (ולא ספריי סקאי) נחשב טוב. אפשר לעשות בו שימוש על דפנות הצמיגים. להיזהר לא להשפריץ על פינות המדרס או המדרס עצמו, כי הם אמורים לבוא במגע עם הכביש והסיליקון שבחומר ימנע מהם אחיזה מלאה של הכביש. אני חושב שכדאי לרסס בזמן שמסירים את הצמיגים מהחישוקים לצורך בדיקה (ובאותה הזדמנות שווה לעשות סבב גלגלים, בדיקה של הפרונט, איזון והכל) ואז ניתן לרסס על שתי הדפנות. את זה כדאי לעשות לטעמי אחת ל-10 אלף או שנה, והמהדרין יעשו זאת אחת ל-8,000 או חצי שנה. מעבר לכך, גם שטיפה עם קצת מים פעם בכמה שבועות (אפילו פעם בשבוע) נותנת אפקט מאוד טוב ואת זה כבר אפשר לעשות גם על המדרס וכמובן שגם חניה בצל מאוד עוזרת. אל תצפה מהפעולות הללו להאריך מאוד את חיי הצמיג. בלי קשר לאיך הצמיגים נראים בעין, כדאי להחליפם לאחר 4 שנות שירות או עד 80 אלף - המוקדם מביניהם, ועדיף עוד לפני כן אם מופיעים סימני שחיקה\יובש או אם עומק החריצים מגיע ל-4 מ"מ. היתרון בטיפול בצמיגים הוא שגם לקראת ההחלפה, הצמיגים עדיין ישמרו על חלק גדול מתכונותיהם.

ובכלל, עדיף להתנגש במה שנמצא בצד הדרך (כל עוד זה לא בן אדם או תהום) ולא ברכב הבא ממול, גם אם הרכב ממול קטן. כמובן שיש לבלום לפני כן בקו ישר ככל הניתן כיון שגם הרוג "קל" (אם לצטט את ישה) מפגיעה בעמוד בצד הדרך וגם הרוג "קשה" מפגיעה חזיתית ברכב אחר, שניהם מתים...

כלומר, אתה טוען שעוצמת התאונה "מתחלקת" בין שני הרכבים, לא עקב הקריסה אלא בין המסות שלהן, כך שכל מכונית לוקחת חצי מעוצמת התאונה? נשמע סביר. אני מוכן לחזור בי. כמובן שבפועל החלוקה מן הסתם לא תהיה 50:50, אבל עקרונית הצלחתם לשכנע אותי.

SENDA אתה צודק עקרונית ואתה מציין את אותו רעיון שאני ציינתי לפני כן שוב ושוב, אבל אני טוען שההשפעה לא מקזזת לחלוטין את הפרשי המהירויות ולכן בפועל התאונה החזיתית תהיה קשה יותר. לא פי שניים (כפי שהחשבון הפשוט של המהירויות מראה) אבל בכל זאת חזקה יותר. אם להשתמש בדוגמה שהובאה כמה הודעות מתחתי, שני רכבים שנוסעים כל אחד 80 ומתנגשים זה בזה לא יצרו כוח השווה לפגיעה בקיר ב-80, אבל כן ייצרו כוח השווה לפגיעה בערך ל-100 (כחישוב על גב מעטפה).

הרעיון העומד מאחורי חישובי קריסה ברכב הוא ההיפך הגמור מדבריך. למעשה, אם דבריך היו נכונים מבחינה מילולית טהורה, עוצמת התאונה היתה אינסופית! בפועל, עקב קריסת חלקו הקדמי של הרכב, לוקח לו כמה שברירי שניה לעצור. כאשר מדובר בשני רכבים המהירות גבוהה יותר אך משך הזמן הזה שבו הרכב קורס פנימה ארוך עוד יותר. כאשר מדובר בקיר בטון (או עמוד וכל עצם קבוע וקשיח) יש פחות זמן קריסה, כיון שהקיר איננו מתוכנן לפי חישוב קריסה, ובאופן הזה בתאונה חזיתית של שני כלי רכב שנוסעים כל אחד במהירות 80 קמ"ש הפגיעה תהיה חזקה מאשר בפגיעה של רכב בקיר במהירות הזאת. זהו גם ההגיון העמוק מאחורי ההמלצה לבלום ולרדת ימינה מהכביש במצב שנהג בא ממול, ואפילו לרסק את הרכב ובלבד שלא לפגוע בבא ממול.

שום סרטון לא יוכיח או יסתור את מה שידע א-פריורי של ילד בן 5 מבין: מהירות (תנע) היא מונח יחסי, ולכן שני גופים הנעים בכיוונים מנוגדים ונפגשים אחד בשני במהירות שתהיה שווה לסך המהירויות של שניהם. בפגיעה בעצם נייח, המהירות תהיה גם כן סך המהירויות של שני העצמים, אלא שמהירותו של העצם הנייח היא 0 ולכן התנגשות בקיר ב-193 אינה שוות ערך לפגיעה של שני רכבים שכל אחד נוסע ב-193 בכיוון הנגדי. תאורטית, העצמה במקרה השני צריכה להיות כפולה, אך בפועל יש אבדן של חלק מהאנרגיה כפי שציינתי.

תאורטית, התנגשות בקיר בטון ב-193 קמ"ש תהיה שקולה להתנגשות חזיתית של שני כלי רכב שנוסעים כל אחד במהירות של 81.5 קמ"ש, אבל בפועל היא מעט יותר חזקה מכך כיון שהיא חזיתית מלאה וגם כיוון שקיר הבטון, להבדיל מרכב אחר, אינו קורס ואינו נדחף.

בואו נעשה סדר בפיזיקה שלנו. פגיעה חזיתית של שני כלי רכב הנוסעים בכיוונים מנוגדים תהיה שווה לסכום המהירויות של שני הרכבים, לדוגמה, שני רכבים ב-80, המהירות של התאונה תהיה 160, אבל בקיזוז של התאוצה ש"מתבזבזת" על קריסת החלק הקדמי של שני הרכבים (עקב קיומו של אזור קריסה בקדמת הרכב). בנוסף תאונות אלו קורות לרוב בהיסט שגם הוא משפיע על עוצמת הפגיעה. פגיעה בקיר בטון שכזה, לעומת זאת, מתרחשת במהירות הנסיעה הנתונה של הרכב (במקרה זה, 193 קמ"ש), אבל ישנה קריסה פחות משמעותית כיון שקיר הבטון אינו נמעך וגם לא נדחף, וכן הפגיעה היא חזיתית מלאה. בעצם ניתן לומר כי ככל שרגע התאונה מתארך, התאוצה תהיה קטנה יותר (שכן היא מוגדרת כשינוי מהירות במסגרת זמן נתונה, A=(u-v)t) כאשר קדמת הרכב קורסת, תא הנוסעים ממשיך לנסוע קדימה בזמן שתא המנוע הופך ל"סנדוויץ" ולכן ההאטה הפועלת על גוף הנוסעים תהיה קטנה יותר (ולכן תקטן גם עוצמת התאונה לפי הנוסחה הניוטונית F=MA). בתאונה עם שני כלי רכב יש פי שניים מהירות, אבל גם יותר קריסה ודחיפה כיון שיש שני רכבים (ולכן רגע התאונה נמשך, נגיד, 0.45 שניות). בתאונה עם קיר בטון - רק הרכב הוא בעל תנע, אבל הוא גם היחיד שקורס ונמעך, ורגע התאונה נמשך בערך 0.2 שניות.

לא צריך שום סימולציות, לי אישית מספיקה עצתו של מדריך נהיגה, שמן הסתם בחן כמה וכמה תאונות פגיעה מאחור בקריירה שלו. העניין הוא שאם אנחנו מניחים שנהג בעל מודעות ינקוט בכל אמצעי הזהירות והמניעה שציינתי בהודעה הקודמת ובכל זאת לא יוכל למנוע פגיעה מאחור - סימן שמרווחי המילוט או שאינם קיימים או שנוצלו כבר, ולכן אין כבר לאן לתת גז וכל שנותר הוא רק לבלום, להצמיד ראש למשענת ולהימנע מלכווץ שרירים בגפיים ובצוואר.

מה שאתה אומר נכון פיזיקלית, אך יש לזכור שהפגיעות הנפוצות לפגיעה מאחור הן תוצאה של דחיפת הגוף לפנים על ידי המושב, כאשר הראש שאינו נתמך על ידי המושב "נשאר מאחור" ומכאן פגיעה בגב, בצוואר ובראש (בעיקר "צליפת שוט") פחות דחיפה לפנים משמעותה יותר נזק לרכב, עקב התנגדות מוגברת, אך פחות פגיעה לנוסעי הרכב עקב הדחיפה לפנים, כפי שציינתי.

לוחצים על הבלם כדי למנוע את דחיפת הרכב לפנים ואת פציעת "צליפת השוט" האופיינית לדחיפה זאת לפנים (ולא לשכוח את הסיכוי שהדחיפה קדימה תגרום לפגיעה נוספת מלפנים). באופן הזה בעצם אזור הריסוק האחורי סופג מכה חזקה יותר, על חשבון נוסעי הרכב. במצב של פגיעה חזקה מאחור ברכב קטן עם נוסעים במושב האחורי הפתרון הזה לא יעיל כיוון שהוא מסכן את היושבים במושב האחורי, שכן רכבים פרטיים לא תוכננו לספוג פגיעה חזקה מאחור. מעבר לכך כדאי להצמיד את הראש למשענת הראש (שחשוב שתהיה מכוונת כראוי מראש) וגם להימנע מלכווץ את שרירי הצוואר. מעבר לכך, כדאי ליישם כמה צעדים די פשוטים כדי למנוע פגיעה מאחור: יש לבצע האטות באופן הדרגתי ועדין שיאפשר לתנועה מאחורינו להגיב (תוך מבט במראה כדי לראות שהתנועה מאחור אכן מאטה). אם אנו מאטים ועוצרים ואין תנועה מאחור, יש לעצור מוקדם עם הרבה מקום מלפנים, ולחכות שיגיע רכב מאחור. יש לוודא שהרכב מאחור מאט ועוצר, וגם שהרכב הבא אחריו מאט ועוצר. במידה ויש בעיה - יש לך שטח מילוט קדימה וגם הצדה. במצבים שבהם ניתן להימנע מעצירה "מוחלטת" (כמו עומסי תנועה) כדאי לזחול באטיות ובהתמדה במקום לעצור ולהאיץ וחוזר חלילה כל הזמן. מעבר לכך, יש להימנע בכל מחיר אפשרי מעצירה בשוליה של דרך בינעירונית או מהירה, שם הפגיעה היא שכיחה וקטלנית במיוחד. יישום כל הצעדים הללו, או שימנע את התאונה או שיפחית אותה לפגיעות פח קלות במקרה הגרוע ביותר.

להוריד הילוכים בשביל בלימת מנוע - רק בירידות ארוכות, לא סתם כך. שימושים אחרים של המהלכים השונים הם לעליות ממושכות, עקיפות, נהיגה ספורטיבית ויש כאלו שאוהבים גם לנהוג בעיר כשהרכב מקובע בהילוך שני או שלישי. אני לא בטוח עד כמה האופציה האחרונה חוסכת דלק.

כל מי שנתלה בחוקיות של השחרת השמשה האחורית (וכנ"ל תליית וילון וכדומה) - לא הייתי רוצה לנהוג מאחוריו או לפניו בתנועה. נהג טוב, שמנסה לצפות קדימה, אמור להסתכל אל תוך ודרך מכוניות שנמצאות מולו וזה לא מתאפשר כאשר מישהו מחליט להשחיר שמשה אחורית או לתלות וילון. כנ"ל כשאני עוצר ומנסה לוודא שהטור מאחורי עוצר, אם הנהג מאחורי נוסע עם חלון מושחר - אני לא רואה מה הולך מאחוריו. חוץ מזה, ברגע שיצרתם הפרעה כל כך משמעותית לשדה הראיה אחורנית דרך המראה הפנימית, תאלצו לפצות על כך ב"סגירה" של מראות הצד (כך שישלימו את החסר במראה הפנימית) וייווצרו לכם שטחים מתים, כך שגם להיות בנתיב לידכם אני לא כך כל רוצה להיות...

רוצה לחזק את הדברים של הבחור מעלי וגם להעמיד אותם על דיוקם: צמיגים מתוצרת נחותה (לאו דווקא סיניים) הם צמיגים שהם לרוב אפילו גרועים מצמיגים ישנים או שחוקים! וההבדל הוא לא בחצי מטר בבלימה אלא בהרבה יותר, גם כשיבש וגם במהירות נמוכה. נהג טוב תמיד מוכן לאפשרות שהוא יצטרך לבלום בעוצמה ועליו לתחזק את רכבו כך שיגיב במרחק סביר במקרה כזה, ועבור כך צמיגים זולים או ישנים אינם טובים! מעבר לכך שווה לרכוש צמיג "חדש" ככל האפשר - בן כמה שבועות עד ארבעה חודשים ולכל היותר - עד גיל שנה. על הצמיג מופיעים שלושה נתונים: מקדם שחיקה (Treadwear), עוצמת בלימה ברטוב (Traction) ופיזור חום (Temperature). דירוג הטמפרטורה הוא בין A ל-C, דירוג הבלימה הוא בין AA ל-C ודירוג השחיקה הוא דירוג במספרים. אל תרכוש צמיגים בעלי דירוג C בטמפרטורה או הבלימה, או שמקדם השחיקה שלו חורג מ-250 עד 380 בערך. מקדם שחיקה נמוך יותר משמעותו גומי אוחז יותר אך הנשחק יותר מהר ולהיפך - עבור מקדם שחיקה גבוה. לכן, נהגים שנוסעים מעט (נגיד, כ-20 אלף בשנה ומטה) יכולים לתת עדיפות לצמיגים רכים יחסית - כיון שהצמיגים שלהם יתייבשו הרבה לפני שיישחקו.

אל תאמין לממשלת ישראל, תאמין לרשתות הערביות. הידיעה הזאת מעסיקה עכשיו את אל-גז'ירה ואלערביה בלי הפסקה. על פניו זה נראה רציני.

אני מבין שיש לך מה לחדש לאיתי אלון? תקרא ותבין איך ולמה יש לנפח את הצמיג בעודף של כמה אחוזים (גם 20% אם צריך) ושגם במידה ו"פספסנו" - עודף לחץ אוויר תמיד עדיף על מחסור ובוודאי שאינו מסכן את הצמיג או את הנהג. אגב, צמיגים אינם מפזרים חום במהירות רבה כל כך (להבדיל, למשל, מבלמים) ויכולות לעבור גם ארבעה שעות עד שטמפרטורת האוויר בתוך הצמיג תחזור למצב נורמלי.

לחץ אויר ממלאים רק לפי הוראות היצרן, ועדיף לסמוך על הנתונים שמופיעים ברכב ולא להשתמש בטבלה שבתחנת הדלק: הרבה פעמים טבלאות אלו אינן מדייקות, או שאינן מתחשבות בנתונים כמו דגמים שונים ומידות צמיג שונות ולפעמים סתם יש בהם שגיאות גסות: עוד זכור לי סיפור בלהות של מדריך נהיגה שעצר בחורה שהתחילה לנפח את צמיגי מכוניתה ל-70PSIG (!) כיון שלמישהו היתה שגיאת דפוס בטבלה... בכלל, שווה גם לא לסמוך על משאבת הלחץ של התחנה ולוודא את הלחץ עם מדיד משלך לפני הניפוח וגם אחריו - על לפחות שני צמיגים, כדי לוודא שהמשאבה מדייקת. כמובן שלחץ האויר צריך גם להתחשב בחום של הצמיג (נסעת 10 דקות לתחנה? מלא 10% יותר), לעומס ברכב ולעוד קריטריונים שמופיעים בדרישות היצרן. בכל מצב של ספק, יש לבחור בלחץ הגבוה יותר, ובהחלט שווה לדעת שהלחץ במכוניות פרטיות הוא בסביבות 30 PSIG (שהם 2.1 באר או 206 KPA). עם זאת אני חייב לציין שיש נהגים שנוסעים בדרך קבע עם 1-2 ואפילו מקסימום 3 PSIG יותר מדרישות היצרן - וזה בהחלט סביר. לעומת זאת, לחץ אויר נמוך מהמלצת היצרן גם בחצי PSIG - לא כדאי.

קודם כל תזכור שצמיג חדש מגיע עם שכבת סיליקון חלקה שיורדת רק לאחר כמה מאות קילומטרים, ובכלל הצמיג עובר תהליכים שונים בכמה אלפי הקילומטרים הראשונים שלו, שלרוב מונעים ממנו לתת לך את מלוא הביצועים. כל זה נכון שבעתיים לצמיגים בעלי מאפיינים ספורטיביים, שתלויים יותר בתנאים חיצוניים ובטמפרטורת עבודה ולכן יתפקדו פחות טוב מצמיג רגיל - בתנאי יומיום. חשוב לזכור שצמיגים אינם נבדלים זה מזה רק באחיזה, אלא גם בהיזון החוזר ובחדות, ואלו הדברים שמן הסתם הרימו את תרומתם למצב שאליו נקלעת: צמיג טוב מאבד את האחיזה באופן הדרגתי ומורגש שמאפשר לנהג להגיב במהירות למצב, אבל מצד שני צריך להגיב בחדות כך שתגובות הנהג יעזרו לו לחלץ את הרכב מן ההחלקה בזמן - אלו פשרות שמגולמות בכל צמיג והאמת שדווקא הצמיגים האוחזים יותר נוטים להיזון חוזר נמוך יותר, לאבדן אחיזה חד יותר ולקהות בתגובת הרכב. אגב, במידה וארבעת הצמיגים היו זהים ולא שחוקים - לא היה נגרמת החלקה לצדדים ולא משנה באיזה צמיג בדיוק מדובר. ההבדל, כמו שאמרתי, הוא ברגש ובחדות.

יש בזה משהו. עקרונית, צמיג בעל תרכובת גומי רכה יותר במדרס (מקדם שחיקה\דירוג תרכובת -- Treadwear) ייאחז יותר, ולרוב גם יהיה קל יותר, אבל גם יישחק מהר יותר וגם יאבד את תכונותיו מהר יותר בחשיפה לשמש ואוויר. הצמיגים של היום רכים ואוחזים יותר, ולכן נוטים להתייבש מעט מהר יותר מצמיגים "של פעם" ודווקא צמיגים "ירוקים" נוטים להיות גם בעלי אורך חיים גדול יותר. מעבר לכך, צמיג רדיאלי בעל רשת פלדה הוא בעל מדרס שטוח שלא מתעוות הרבה, אפילו בתנאים של תת-לחץ קל או עומסים, ולכן קיימת שחיקה פחות משמעותית בתעלות המדרס, ויותר התייבשות. אם זה קורה, אז צריך לבדוק האם הצמיגים איכותיים, מה גילם ומצבם והאם הם מנופחים כראוי, ובאותה הזדמנות לבדוק את מערכות ההיגוי והמתלים ואת כיוון הגלגלים. צמיג איכותי כשלעצמו - לא שווה הרבה בלי שאר הנתונים הללו. כל צמיג סביר אמור לספק אחיזה שלא תגרום להחלקות ורעשים בנהיגה נורמלית, גם בגשם, אם כי כל צמיג יחליק גם במהירות נמוכה יחסית בתנאים חלקים במיוחד (עקב נוכחות של זרזי החלקה כמו בוץ או שמן). עצה ידידותית: כאשר אתה מגיע לצומת, תמיד תעריך כמה מהר את מסוגל לעצור בבלימה חזקה, תבדוק מה קורה אחוריך ועל בסיס זה תקבע "נקודת אל חזור" שממנה והלאה את עובר את הצומת גם בכתום ואילו לפניה - אתה עוצר ולא נכנס לצומת. מצב של היסוס כמו שתיארת הוא מסוכן במיוחד ואתה עלול למצוא את עצמך נעצר בתוך הצומת, עובר באדום מלא, או נעצר לנהג שמאחור "מתחת לאף." לדעתי, נהגת מהר מידי בסיטואציה הזאת. עזוב שהכביש רטוב - לצומת לא ניגשים במהירות 80 קמ"ש גם ביום שמש יבש. זוהי גם הוכחה טובה לכך שגם צמיג חדש, איכותי ומנופח בדיוק במידה הנכונה - יחליק די בקלות בתנאים המתאימים. במצב זה, כל צמיג סביר של חברה טובה יתפקד באופן די דומה.

רק הבהרה אחת חשובה: כאשר משלבים הילוך נמוך בירידה ממושכת, יש לשלב הילוך שיאפשר לרדת את הירידה בלחיצה קלה על דוושת הגז (כמו בנהיגה בכביש ישר ללא שיפוע) ולא במצערת סגורה. באופן הזה אמנם קיימת צריכת דלק מוגברת לעומת מצב של ירידה במצערת סגורה, אבל מצד השני אין עומס על תיבת ההילוכים, וגם מרוויחים הרבה בטיחות בכך שהרכב יציב יותר, השליטה בו אינטואיבית יותר ויש לנו "מרווח" למקרה שבו טעינו בהערכת השיפוע או שהוא מתחדד.