חן ג.

נא להשים לב לנקודה שלעיל! כרית האוויר של הנוסע גדולה מאוד ויכולה להעיף דיבורית שלכאורה נמצאת במקום בטוח. התקנה נמוכה ככל הניתן ובשאיפה לכיוון מרכז הרכב ורצוי ללא "פלאח" (לוחית מתכת) - תהיה בטוחה יותר וגם את המיקרופון רצוי להתקין דווקא על קורה A ולא על סך השמש. גם רדיו, מערכת או רמקול יש להתקין באופן שלא עלול להשתחרר בתאונה.

זה לא שאלה של "אם." כל נהג שרוצה לשמור על עצמו צריך לבדוק מראות באופן תדיר בנהיגה (כ-8 עד 10 פעמים בדקה זה בגדר הסביר) ולנסות לשמור שטח פנוי לפחות לצד אחד, בין אם זה על ידי שמירת הימין כך שהשול יהיה פתוח לנו, או על ידי שינויים תכופים וקלים במהירות כדי לשמור רווח פנוי לפחות בצד אחד ולפחות ברוחב של נתיב אחד. חשוב לא פחות - הכרת מיקומם של השטחים המתים של הנהגים ברכבים האחרים (גם משאיות) והימנעות משהיה ממושכת בתוכם.

זה בפירוש לא נכון! מי שלא שומר מרחק מלא, יכול באותה מידה לשבת לנהג ממול על הזנב! דווקא כאשר צמודים, הסיכוי לתאונה גדול אך פער המהירויות בעת ההתנגשות נוטה להיות קטן יותר. אני מציע שתעשה לעצמך בדק בית, ורצוי כמה פעמים ובכל נסיעה. ותתפלא עד כמה גרועה יכולת אמדן המרחקים האנושית. נהג לא מתורגל אינו מסוגל להעריך מרחקי עצירה בבלימת חירום כראוי, ואני עוד מדבר על נהג משאית (שלהזכירך צריכה מרחק רב יותר) מנוסה וזהיר, שפשוט היה יכול להישבע שגם אם הנהג ממול ישב על הבלמים - הוא גם יצליח לעצור בזמן. נו, אז אמר...

אני שוב טוען שהפתרונות הטובים לעניין זוכים להתעלמות, וחבל. ירידה לשוליים היא פתרון "סופי" למצב ויש לנקוט בו רק לאחר שנוקטים בכל הפעולות האפשריות האחרות. בשום אופן אין להתעלם מן הנהג מאחור! יש לפעול כדי להגדיל את הרווח ממול או להקטין את המהירות, כמובן בעדינות רבה, ואז "לסמן" אחורה ורק אם כל זה לא עובד - אז מגיע מקומה של הירידה לשוליים. אגב, אני לא חושב ש"חינוך" היא מלה גסה. כל עוד הדברים נעשים באופן לא אגרסיבי כמו על ידי סימון קצר באור הערפל או במאותתי החירום - לדעתי זה דבר טוב ואני מקווה שאם מספיק נהגים יסמנו לקרציה שמאחור במהלך דרכו - ייפול לו האסימון. חינוך אגרסיבי חוטא למטרה ואף גורם לסיכון. זה לא לגמרי נכון. שמירת מרחק לא נגמרת בכך שאינך יושב לנהג מאחור על הזנב. צריך לשמור רווח של שתי שניות (ויותר בתנאים מכבידים) וכאן כבר נכנס עניין של אמדן מרחקים. רוב אותם נצמדים שאנו מתאוננים עליהם, הם נהגים נורמטיביים שמצדם היו יכולים להישבע שהם נמצאים במרחק סביר מהרכב ממול (ויצא לי לשבת ליד נהג משאית במרחק של חצי שניה מהרכב ממול!). בנוסף, המרחקים משתנים בהתאם למהירות כך שמרחק שנראה סביר לנהג במהירות נמוכה יותר, יהיה קטן מדי במהירויות גבוהות. כמו כן, נהגים רבים (ע"ע אותו נהג משאית, הלא הוא אבי) סבורים שאין חשיבות לשמירת רווח גדול במהירות נמוכה, כאשר בפועל ההיפך הוא הנכון.

אף אחד לא צריך ישר לרדת לשול כדי לפנות דרך ללחצן. מעבר לכך שזה לא חוקי, זה יכול להיות מסוכן אם הכביש מתעקל, או אם השול צר, מלוכלך או אם מדובר בשול עפר (במיוחד באותם כבישים שבהם פעולת הריבוד יצרה מדרגה גבוהה). השיטה הזאת יעילה רק במקומות מתאימים ורק לאחר שכל הפתרונות האחרים מוצו. הגברת המהירות היא פתרון פסול כיוון שמלכתחילה הנהג צריך לנהוג במהירות המתאימה לתנאי הדרך. כל נסיון להאיץ מעבר למהירות זו רק יגרום להגדלת הסיכון מקדימה וגם אפשר לסמוך על ה"אגזוזן" מאחורה שיקפוץ על המציאה וימשיך להיצמד לך מאחורה. אני גם לא בטוח שעלינו פשוט לאפשר לנהג ה"לחצן" יד חופשית. אז כמובן שאם אפשר לעבור נתיב - עוברים. אם אי אפשר, אז קודם כל מאטים\מגדילים רווח ממול. אחר כך מסמנים אחורה ורק אם זה לא עובד - אז מפנים את הדרך

זה לא רק עניין של תשומת לב, צריך לבדוק בפועל, וזה עיקר העניין. מי שלא מודד - לא שומר! בדקו את עצמכם לפחות פעמיים-שלוש בכל נסיעה! אין שום פתרון אחר.

פעם הייתי נוגע בבלמים כדי להרחיק את הנהג מאחור או לעודד אותו לעקוף. פיתחתי את המיומנות בבלימה ברגל שמאל (הנדרשת לעתים בנהיגה ספורטיבית) ולכן אני מסוגל לגעת בבלמים מבלי לעזוב את הגז. אף על פי כן החלטתי לנטוש את השיטה הזאת כיוון שהיא מרגיזה את הנהג מאחורה, עלולה לגרום לו לפעולות קיצוניות וגם גורמת לו שלא "יקנה" את אורות הבלמים שלך, גם כשמדובר ב"אמת אמת." הפתרון הראשון והחשוב ביותר הוא מה שאני וירון מאיר ציינו והוא להגדיל את המרווח מקדימה (או להוריד מהירות), ובנוסף רצוי לסמן עם אורות המצוקה או בהבהוב קצר (רק לרגע) באורות הערפל האחוריים. מעבר לכך, חשוב לטעמי לפתח שיטה לאמדן מרחקים מהנהג מאחורה. בנהיגה בינעירונית אפשר לפעמים למדוד שניות כמו שעושים בשמירת רווח מלפנים, ואילו בנהיגה אטית בכביש יבש (עד 70 קמ"ש) יש לראות את פנסי הרכב מאחור. בכל מצב שבו אנו אפילו מסופקים שהנהג מאחורינו קרוב מידי - מיד להגדיל את הרווח ממול בשניה אחת!

רק תיקון קטן, ברשותך. לא כדאי להכפיל את הרווח ממול בבת אחת. זה יכול להיגמר בפגיעה מאחורה או לפחות להרגיז את ה"לחצן" שמאחורה. לכן, קודם כל מגדילים את הרווח מקדימה בשניה אחת. בהנחה שהנהג מאחורינו לא יושב במרחק אפס מאיתנו, גם שניה אחת נוספת נותנת את התוצאה הרצוי בלי צורך בהאטה דרסטית. אחר כך אפשר להגדיל את הרווח בעוד שניה ואז נגיע למרחק של ארבע שניות. כמובן שכאשר הכביש רטוב אז אנחנו מדברים על שלוש וחצי שניות במקום שתיים, ועל שבע שניות (!) במקום ארבע.

לאחר שורה של דיונים בנושאי תרבות בכביש (ולצערי פחות מכך בנושאי בטיחות) נראה לי שהגיע הזמן לכתוב "מאמר" ואף לדון באופן ממוקד וקצת יותר מושכל בנושא הכל כך חשוב שנקרא - שמירת רווח. אני מקווה שעצם ההסבר וגם הדיון בנושא, יוכל לעזור לכמה נהגים למנוע נזקים, קטנים או גדולים, בעזרת פעולה כל כך פשוטה, ועם זאת חשובה כל כך. אז פעם אחת ולתמיד: שמירת רווח - איך עושים את זה נכון? מדוע יש לשמור מרחק? בכל נסיעה ובכל מצב - הנהג ממול יכול לעצור, אפילו בפתאומיות. מטרתה של שמירת הרווח היא לאפשר לנהג מאחור להגיב ולעצור בזמן, אף על פי שהנהג מאחורה יתחיל לבלום לפחות שניה לאחר הנהג ממולו (עניין של מהירות זמן התגובה). אי-שמירת רווח נחשבת לגורם מספר אחד לתאונות בעולם המערבי. בכל מצב בכביש, נהג ממול יכול לבלום, אפילו בכל הכוח. גם בכבישים פתוחים ומהירים נהג לעתים נבהל, או בולם ברגע שהוא מסיט את המבט מהכביש או כשהוא מחזיר את המבט לכביש. הסכנה קיימת בכל מהירות ובכל סביבה, גם בעיר וגם מחוצה לה, גם ב-30 קמ"ש וגם ב-180, גם ביבש וגם ברטוב, ביום ובלילה ובכל רכב. נהג זקוק לזמן תגובה כדי להבחין במצב המסוכן שמתפתח מולו ולהגיב אליו בזמן ובאופן הנכון. גם מערכת הבלמים לא מגיבה מיד, וגם הרכב עצמו אינו נעצר בבת אחת, אלא לאחר מרחק עצירה כלשהו שלאורכו הוא מאט. מרחקים אלו משתנים מנהג לנהג ומרכב לרכב ואפילו מקטע כביש אחד למשנהו ובהתאם למשתנים שונים ומשונים, שלא ניתן לחשב באופן מדויק בזמן אמת, ולכן יש לשמור רווח מכובד. הרבה נהגים חושבים ששמירת מרחק היא עניין שיש להקפיד עליו רק בנהיגה בכביש הפתוח מחוץ לעיר ואילו בנסיעה אטית בעיר אין לכך חשיבות גדולה. טעות מרה! דווקא במהירויות אטיות מרחקי העצירה קטנים יחסית (ביחס למרחק שעובר הרכב בטרם הנהג מספיק להגיב) ובנוסף נהיגה עירונית או נסיעה בעומסי תנועה מאופיינת בהאטות ועצירות תכופות, ולכן תמיד יש להקפיד על שמירת מרחק! כמה רווח צריך לשמור? בזמן נהיגה, להבדיל ממבחן שבו אנו נדרשים ללחוץ על כפתור (לדוגמה), הדריכות אינה כה גבוהה וגם הסיטואציה מורכבת יותר ודורשת ניתוח והחלטה. גם הפעולה הפיזית של הלחיצה על הבלמים גוזלת זמן ולעתים גם כרוכה בהיסוס של הנהג ולכן עלינו להתייחס לזמן תגובה מינימלי בתור שניה אחת מלאה. גם למערכת הבלמים לוקח 2-3 עשיריות שניה להגיב, וגם מרחקי העצירה אינם זהים מרכב לרכב, ותלויים גם בתחזוקה ובעוד משתנים ובכל מקרה - אנחנו רוצים לשמור על מקדם בטחון כלשהו כי אף אחד לא רוצה למצוא את עצמו נעצר במרחק 5 סנטימטרים מהרכב ממול בבלימת חירום. לכן, שמירת רווח בטוחה מינימלית צריכה להיות קצת יותר גדולה משתי שניות מלאות. בתנאים מכבידים, יש להגדיל את המרווחים עוד יותר, לשלוש וחצי שניות ויותר. זה כולל: נסיעה בכביש רטוב, נסיעה ברכב גדול או עמוס במטען, נסיעה בריכוז נמוך (נהגים מבוגרים, שיחה בטלפון), נסיעה מאחורי רכב גדול המסתיר שדה ראיה או נושא מטען רופף, ועוד. מעבר לכך, תמיד מומלץ להביט אל מעבר לרכב ממול, ולזהות כל האטה ואף להתחיל להאט - עוד לפני הרכב ממול. כיצד יש לשמור על הרווח? מרחקים צריך למדוד בפועל (בשניות) ! רוב הנהגים שומרים מרחק רק לפי ה"חוש" ובעצם מרגישים שכל עוד הם לא יושבים לנהג ממול "על הזנב" הם בסדר. זה לא נכון! אם לא שומרים מרחק מלא של שתי שניות מלאות, באותה מידה אפשר לשבת על הזנב של המכונית ממול, ומי שלא מודד - לא שומר! פגשתי יותר מדי נהגים טובים, שהיו בטוחים שהם בסדר ושהמרחק ביניהם לרכב ממול הוא 2-3 שניות, ושרק הנהגים האחרים נצמדים אליהם, ובזמן מדידה בפועל גילו שהמרחק שהם שומרים הוא שניה אחת, בערך... כדי למדוד, יש לחכות לרגע שבו הנהג ממול עובר על פני סימן כלשהו על פני הכביש. תמיד ניתן למצוא צל, צבע, חץ, תפר באספלט או כל סימן אחד. אין להשתמש בעמודים או עצמים בצד הדרך שאינם מאפשרים מדידה מדויקת, אלא במשהו על נתיב הנסיעה. ברגע שהנהג ממול עובר על הסימן, והפגוש האחורי שלו "נפרד" ממנו, יש להתחיל לספור בקצב סביר "אלף מאה עשרים ואחת, אלף מאה עשרים ושתיים" כדי למדוד שתי שניות מלאות. אם סיימתם לספור לפני שהגעתם לאותו סימן - המרחק סביר. אם סיימתם לספור כשהגעתם אל הנקודה או אחרי שדרסתם אותה - אתם קרובים מדי! חשוב למדוד ולבדוק את עצמכם, מספר פעמים בכל נסיעה, ועוד יותר בתנאים מכבידים או בנסיעה ארוכה. אם לא בדקתם את עצמכם עד עכשיו - ייתכן שתגלו שהרווח מולכם הוא של שניה אחת ואפילו פחות! האם שמירת רווח גוזלת זמן? שמירת זמן אינה גוזלת זמן בפועל. הרבה נהגים סבורים ששמירת רווח מכובדת "מבזבזת" שטח כביש. אבל האם יש לכם שימוש טוב יותר לאותו שטח ריק שנמצא בין המכוניות? חשוב לזכור ששמירת רווח מונעת תאונות רבות מאוד, וגם מסייעת להזרים את התנועה באופן חופשי. כאשר המרווחים בין הרכבים צרים, כל בלימה יוצרת תגובת שרשרת שמעכבת את התנועה באופן מיותר. כל בזבוז של זמן - אפילו עשרים דקות או חצי שעה - הוא סביר כאשר מדובר בבטיחות שלנו ושל שאר משתמשי הדרך, ובוודאי כאשר מדובר בסוג התאונה הנפוץ ביותר בעולם! אבל בפועל, שמירת הרווח אינה גורמת לשום עיכוב ואם כן, אז באופן זניח. כמות הנהגים שתידחף לדרכנו בפועל היא קטנה, וגם הבודדים הללו עוברים הלאה תוך מספר שניות ועוקפים רכב נוסף או יורדים ביציאה או פונים מהכביש. כל נהג שנדחף לתוך הרווח שלנו, ישאיר לנו בדרך כלל לפחות שניה עד שניה-וחצי של רווח, כך שכדי להגדיל מחדש את המרחק ייגרם עיכוב של שניה או חצי שניה, וגם העיכוב הזה יתבטל ברגע שבו נעצור ברמזור או שהנהג ממול ירד ביציאה הקרובה או ימשיך הלאה ויעקוף רכב נוסף. גם אם שמונים (!) נהגים יידחפו לרווח שלנו וישאירו לנו כל פעם חצי שניה של מרחק (!) וגם ישארו תקועים לפנינו לאורך כל הנסיעה ללא שום עצירות (!), אבדן הזמן שייגרם לנו יהיה - שתי דקות!! ומה לגבי הנהגים מאחורי ומצדדי? אי שמירת רווח מאחורה היא בעיה חמורה כשלעצמה. לכן, ברגע שנהג אחר נצמד אלינו מאחורה יש מיד להגדיל את המרווח מהרכב ממול. הגדלת המרווח בשניה אחת תאפשר לנו, גם במצב חירום, לבלום בצורה שתאפשר גם לרכב מאחורינו להגיב. בנוסף, הדבר מעודד את הנהג מאחור לעקוף (אך מבלי להרגיז אותו בפעולה אגרסיבית כמו בלימה פתאומית) ומאפשר לו לעשות זאת בלי לסכן אותו ואותנו. אם זה לא עובד, יש להגדיל את המרווח עוד יותר! שמירת רווח לצדדים חשובה, כך שאם נהג מנתיב סמוך יסטה לכיווננו מבלי לשים לב אלינו, נוכל לברוח לשטח כביש פתוח מהצד השני. לכן, יש לשמור על הימין בכביש כך שהשול הימני יהיה מעברנו הימני ונוכל מיד לברוח אליו. השול גם יכול לשמש כ"נתיב מילוט" שאפשר לחמוק אליו בזמן בלימת חירום כדי להימנע מפגיעה מקדימה או מאחורה. רצוי לנסוע בצמוד לקו השוליים כדי להגדיל את הרווח ממכוניות החולפות משמאל. במצב שבו נוסעים בנתיב שאינו הימני, או כאשר אין שוליים או שהם צרים או חסומים, יש לנהוג במהירות שתאפשר לנו לשמור מרווח פנוי לפחות לצד אחד ולפחות ברוחב של נתיב אחד. לעולם אין לנסוע במקביל לרכב אחר באופן ממושך, או לנסוע ב"במצב סנדויץ'" בין שתי מכוניות. זהו מצב מועד לפגיעה בתאונות סטיה מהנתיב, שנפוצות מאוד בארצנו. גם בזמן עצירה בטור מכוניות, מומלץ לשמור על מרווח שיאפשר לראות מטר או שניים של אספלט בינינו לבין הרכב ממול, כדי לאפשר תגובה למגוון מצבים שעלולים להתפתח בתנועה כמו רכב ממול שנתקע או אף מידרדר אחורה, או צורך לפנות את הדרך לאמבולנס או ניידת משטרה.

מורי הנהיגה משתדלים, גם אם הם לא תמיד מצליחים. מה לעשות שזה קשה לבנות נהג מאפס, ועוד כאשר התלמיד וההורים המשלמים שלו רוצים את הרשיון ביד במוקדם ולא במאוחר. לצערי, מורים רבים לא מקפידים גם על כך ומטעים את התלמידים שלהם, אבל לא כולם כך. אם המסקנה שלך היא שאתה צריך להתנהג "כמו ישראלי מצוי" בכביש, אז משהו בלימוד העצמי שלך לא היה טוב. הדרך הנכונה היא כמובן לא לתת יד חופשית לנדחפים למיניהם, אבל מצד שני לא להתנהג כמוהם בעצמך. דווקא אם תנסה להיות אדיב ותרבותי ותעדיף את טובת הכלל - בסוף גם אתה תרוויח, כי גם אתה חלק מהכלל. "היצמדות לתחת" היא בעיה שהיא הרבה מעבר לנושא התרבותי. זוהי קודם כל בעיה בטיחותית מובהקת, וכך ראוי להתייחס אליה. אבל השאלה שלי היא: האם אתה עושה בדק בית לפני שאתה מבקר? מתי בפעם האחרונה מדדת (בשניות) את הרווח בינך לבין הרכב ממולך? מנסיון אני אומר לך שאם תתחיל למדוד, סביר מאוד שתגלה שגם אתה לא בסדר, ואם אתה לא שומר מרחק בטיחותי מלא - אתה באותה מידה יכול לשבת לנהג ממול על הזנב.

אני לא בטוח שהמגיבים ירדו לסוף דעתי. קודם כל נתחיל בסדר עדיפויות בריא בנהיגה שמתחיל קודם כל בבטיחות, ובהקשר זה כל נושא הבריונות הוא יחסית זניח. רק אחרי שמילאנו את חובת הבטיחות, אפשר להתחיל להתעסק עם שמירת החוק וגם עם הזרמת התנועה בפועל. נושא התרבות בכביש זוכה, לפחות אצלי, לדירוג האחרון (אך המכובד בכל מקרה) ברשימה. מצד שני, תרבות נהיגה קשורה ישירות לנושא הבטיחות ואותו נהג לא מתורבת הוא גם בדרך כלל הנהג המסוכן במובנים אחרים (שמירת רווח, לדוגמה) ובכלל - בנהיגה, זו שיטה טובה להתייחס לעבירה קלה כחמורה ואם נצליח להיפטר מכל אותן מפגני בריונות או אפילו מתאונות חניה, נוכל להקטין גם את כמות התאונות הקשות. לכן, אני בשום פנים ואופן לא טוען שיש לתת לנהגים בריונים יד חופשית. אני טוען שבמצב שבו ההשתלבות של טור התנועה האחד לתוך השני היא מחויבת המציאות (כמו בנתיב האצה או כאשר ישנו נתיב חסום), רצוי שכל נהג יאפשר לנהג אחד בלבד להיכנס לפניו ולא יאפשר לנהגים אחרים לקפוץ על המציאה ולהידחף. עם זאת, במידה ונהג אחר מנסה להידחף בכוח של ממש - ברור שיש לתת גם לו להיכנס. ניסיון להיאבק עמו בכוח על זכות הקדימה יהיה כבר מסוכן, ובנוסף הדבר יחטיא את מטרתה העיקרית של השיטה שאינה שמירה על תרבות נהיגה אלא הזרמת התנועה. מבחינת זרימת התנועה, גם אם נכנסו לפניך עוד נהג או שניים, לא יחלוף ממך דבר. אז כמובן שלא צריך לאפשר לבריון להידחף, אבל אם הוא כבר ממש מתעקש, עדיף לתת לו להשתלב ואז לסמן לו באורות (וגם זה בשניים-שלוש הבהובים קצרים) וברגע שמספיק נהגים יסמנו לו לאורך הדרך, סביר שבסוף ייפול לו האסימון.

כמובן שאם אפשר לעבור נתיב ולהתשחרר מהלחצן - זה הפתרון המועדף. בכל מקרה, ברגע שנצמדים אלי מאחורה או בכלל לא שומרים מרחק ממני מאחור - אני מיד ובעדינות מגדיל את הרווח מהרכב ממול בשניה אחת, או מאט את מהירות הנסיעה עצמה במעט. ככה, גם אם אני צריך לבלום, אני אוכל לבלום באופן שיאפשר גם לנהג מאחור להגיב בזמן. בנוסף, הדבר מעודד את הנהג מאחור לעקוף ומאפשר לו לעשות זאת מבלי לסכן אותי ואת עצמו. מעבר לכך, ניתן לסמן אחורה בעזרת מאותתי החירום או אפילו בהבהוב קצר של אורות הערפל האחוריים (אם יש) וזה בדרך כלל עוזר. אם כלום לא מועיל, גם ירידה לשוליים סלולים או עצירה רגעית במקום כמו תחנת אוטובוס מאפשרים להשתחרר מהלחצן. מה לא לעשות? אסור לחנך את הנהג מאחור על ידי בלימות שרק מרגיזות אותו ומסכנות אותו ואותנו. הבלימה פועלת כקריאת "זאב זאב" כך שהנהג מאחור לומד לא לסמוך על אורות הבלמים שלך. גם "חסימות" של שדה הראיה של הנהג הן פתרון שאני לא אוהב.

אני הבנתי מצוין. אני הבנתי לפני זמן רב ששמירת החוק לא מספיקה אפילו בתור מינימום כאשר מדובר בבטיחות. נהיגה רק לפי החוק הכתוב בעולם האמתי היא נהיגה ב"ראש קטן." אותו חוק אשר לדבריך "מטרתו לאפשר לתנועה לזרום עם כמה שפחות נזקים" הוא אותו חוק שמתיר לנסוע במרחק של שניה אחת מהרכב ממול, ואפילו בתנאי דרך קשים! הוא אותו חוק שמאפשר להשתמש בצמיגים עד עומק חריצים של 1.6 מילימטרים או שש שנים (אגב, גם בארצות אירופיות עם חורפים קשים) ועוד דברים מסוכנים. עם כל הכבוד לחוקי התעבורה - הם בשום אופן לא ערובה לבטיחות, ולכן הם לא מעניינים אותי כהוא זה.

דווקא זו הסיבה שיש להקפיד על כך בארץ. בסך הכל הבעיה התרבותית שאנו משחיתים עליה מלים רבות כל כך נוצרת באשמתו של מיעוט של נהגים. אבל אותו המיעוט הוא רועש מאוד והוא יוצר אווירה מסוימת בכביש וכל שאר הנהגים מתאימים את עצמם לכך ונוהגים בהתאם. אם רק נתחיל לנהוג בעצמנו כמו שצריך - הדבר יעזור. כפי שציינתי, התנהגות אדיבה בכביש באותם רגעים עמוסים או עצבניים, תשרה אווירה טובה ולא אגרסיבית והדבר ישפיע גם על נהגים אחרים. אני גם לא מציע לתת פרס לנדחפים, להיפך! אתה נותן רק לאחד להיכנס וממשיך לנסוע, ולא נותן לנהגים אחרים להידחף סתם, אבל אם מישהו מנסה להידחף בכוח ממש - אז ברור שעדיף לתת גם לו לעבור, ואז לכל היותר לסמן לו פעם או פעמיים באורות. בכל מקרה, המטרה העיקרית היא שמירה על הבטיחות והמטרה השניה היא הזרמת התנועה - וההשפעה של נהג או שניים שנדחפים על הפרמטרים הללו היא זניחה לחלוטין.

קווים נכונים הם תמיד דבר טוב. הגדלת האחיזה יכולה להיות בעלת משמעות, גם בדרך יבשה ובנהיגה מנהלתית. אבל התרומה העיקרית בחלק מן המקומות היא דווקא לשדה הראיה: אם אתה נכנס לסיבוב שאינך יודע מה נמצא מעבר לו, כדאי לך להישאר בקו החיצוני (בגבולות הנתיב) ולהיכנס "פנימה" רק לקרת סוף הסיבוב, כדי להרוויח שדה ראיה פתוח להמשך הדרך. גם בהשתלבויות בעיר, לקיחת קו דומה שיאפשר להשתלב בקו "שטוח" ובזוית קהה - מאפשרת להקל על מלאכת ההשתלבות. אגב, אם מישהו עוקב אחריך (וכדי לוודא זאת רצוי לנסוע במעגל או לעשות "הקפות" בתוך כיכר) אפשר לעצור לרגע ולעשות את עצמך יוצא מהרכב, ואז להמשיך לנסוע. אפשר גם לנסוע למקום הומה אדם או לעבר תחנת המשטרה המקומית. בכל מקרה, יש להיזהר מנהגים שיושבים לך על הזנב על ידי האטה של מהירות הנסיעה! ולפותח השרשור: נהיגה אי אפשר ללמוד לבד. חייבים התערבות מקצועית של מדריך, לפחות פעם אחת (ורצוי יותר). ואם אתה חושב שהדרכה שכזאת מתמקדת ב"משחקי דוושות" וקווים בסיבוב אז אתה טועה - קודם כל תלמד ללכת: תחזוקה חכמה, תנוחת ישיבה יעילה, עבודה עם המבט, שמירת רווח, שימוש במראות וניהול התנועה לאחור, הם דברים שלומדים לפני שמתיימרים להחזיק דריפט בתוך שיקאן, ואני מתערב שגם בדברים הללו יש לך הרבה מה לשפר.

ואוו, זה חכם! לא רק להתנהג באגרסיביות לנהג השני ולזה שמאחוריך (ואז מה ההבדל בינך לבין הנדחף?), אלא גם לתקוע את עצמך, אותו, את טור המכוניות שמאחוריך ואת טור המכוניות שאחריו בעמידה במקום, במקום למחול על כבודך ולתת לו לעבור ללא שום הפרעה לאף אחד. פשוט אדיר! יש לך מושג כמה זמן לוקח לטור של מכוניות עומדות לחזור לתנועה זורמת? אם אתה עומד "דקה או שתיים" כדבריך אז עד שהתנועה תחזור לזרום ייקחו חמש עד עשר דקות מלאות! עדיף שיידחפו עשרה נהגים, ובלבד שהתנועה לא תעמוד במקום! כל תנועה, אפילו אטית מאוד, מקצרת משמעותית את משך העומס שנוצר במקום, וגם יוצרת סיכון קטן בהרבה לתאונה. ואם אתה חושב שיצא לך לחנך באופן הזה את הנהג השני - אזי הטעות היא בידך. אם אותו נהג טיפש מכדי להמתין לתורו להשתלב, הוא גם טיפש מכדי לרדת לסוף דעתך בשעה שאתה מעכב אותו, ובמילא כל מה שתשיג זה להרגיז אותו ולגרום לו לעשות לך "דווקא." גם נהגים אחרים מסביב רואים את זה ומתרגזים, וכל זה רק תורם לאווירה "אלימה" בכביש ואז אומר הישראלי לנפשו: "ברומא נהג כרומאי" והמצב המייאש נותר בעינו. אם נעדיף את טובת הכלל - בסוף כולם ירוויחו, גם אנחנו (הלא אנחנו גם חלק מאותו "כלל") כיוון שאם נשרה אווירה רגועה יותר בכביש באותם רגעים קשים, נוכל להשפיע לטובה על נהגים אחרים טוב יותר מאשר על ידי חסימות.

עוד לקח: גם בזמן עצירה יש לשמור את הריכוז על הכביש, לפחות ברמה מינימלית כלשהי, וגם לשמור על מרווח כלשהו מהרכב ממול. זה יכול למנוע התנגשות מסוג זה, מכל אחד משני הצדדים שלה! את בעית ההגעה ליעד בזמן יש לפתור על ידי תכנון הנסיעה מראש, כך שזמני הנסיעה יהיו נוחים. רצוי לנהג "לרמות" את עצמו (ואת זולתו) ותמיד להוסיף רבע שעה לזמן ההגעה המתוכנן, וגם תמיד לצאת לדרך חמש דקות "מוקדם מדי."

אם לחזור לנושא השרשור - במקרים שבהם מכוניות נוטות להידחף, רצוי לאמץ את שיטת הרוכסן שבה כל מכונית נותנת למכונית אחת להיכנס לפניה ונוסעת. רצוי שכל אחד מאיתנו יקיים את השיטה כך שייתן לרכב אחד להשתלב לפניו, וינסה למנוע מרכבים נוספים להיכנס בכוח. השיטה טובה גם כשאנו בצד המשתלב. בכל מקרה, יש לזכור שהמטרה הראשונה כאן היא לאפשר לתנועה לזרום ולכן גם אם נכנסו עד מכונית או שתיים - המטרה הזאת עדיין תושג ולכן לא קרה דבר. אם ממש כועסים על נהג שנדחף בכוח אפשר (ולטעמי רצוי) לסמן לו קצר באורות. כל ניסיון לחנך נהג אחר בפעולה "כוחנית" יותר - בדרך כלל משיג תוצאה הפוכה!

בסדר, אבל שיפסיקו לתלות את היעדרה של אותה דרך ארץ ב"אוויר" של האזור הזה של העולם.

אם אתה מסוגל לדעת כל כך טוב מה קרה בפרהיסטוריה האנושית (כדי להסיק שמקורנו מאותם קופים), חזקה עליך שתזכור את ההסטוריה שבה המזרח התיכון והים התיכון תמיד היו מקומה של התרבות והקדמה, ואילו האירופאים "שלך" היו בורים ועמי ארצות (וגם אינקויזטורים מוכשרים...). אני מצטער על הדיגרסיה התמטית אבל לדעתי חשוב שיהיה לנו קצת כבוד עצמי בתור עם שהוא ביסודו של דבר מזרח-תיכוני ולא אירופי. לדעתי זה גם ישפיע לטובה על תרבות הנהיגה שלנו.

אם צדי הרכב שלך נראים במראות, הרי שהצדק היה עמי כל הזמן. מצב שכזה מאפשר לך לראות אחורה במראות הצד, אך מקטין את הכיסוי בצדדים (אזורים 4 ו-8 ) באופן מסוכן. כיוון מראות שכזה גם גורם לבעיות נוספות כמו סנוור, אי-שימוש בראי הפנימי (כפי שאתה עושה) והזנחת החלון האחורי (נושא השרשור) או קושי במיקום המכוניות במרחב שסביב לרכבך. חבל. בכוון מראות נכון, הראי השמאלי מכוון כך שדופן הרכב אינה נראית, ואילו במראה הימנית צריך בדרך כלל לכוון עוד יותר החוצה, כך שדופן המכונית לא תראה עד שלא תביא את הראש לאמצע תא הנוסעים!

למה לא העניין? זה מה שמטריד אותך? הנהג ש"חתך" ונדחף לדרכך?! אותי הרבה יותר מטריד הנהג שיחתוך אותי פשוטו כמשמעו בצומת הקרוב, או ידרוך לי על הזנב בבלימה הבאה, ולכן אני נוקט כל אמצעי אפשרי כדי למנוע זאת. הנהג שחותך או נדחף באמת לא כל כך מפריע לי, וכך ראוי לכל אחד לנהוג. ובכלל, חינוך לאדיבות ותרבותיות הוא עניין לגיל רך יותר ולכן קשה יותר לחולל בו שינוי בטווח הקצר. דווקא "חינוך" למניעת תאונות דרכים הוא עניין של הכשרה טכנית שלא בהכרח צריך לדחוף עוד בגן, ולכן אפשר לחולל בו שינוי באופן מהיר יותר, ואפילו מבלי להיעזר ברשויות אלא רק באופן שבו אנחנו נוהגים!

לא אמרתי שלא מדובר בעבירות מסוכנות - הן כן! גם בגלל האווירה והעצבנות שהן יוצרות, גם בגלל שאותו נהג שחותך את הטור הוא זה שאחר כך עובר באדום או לא מתרכז בכביש, אבל בכל זאת רצוי להפנות את המאמצים (גם מבחינת אכיפה וגם מבחינת קשב בכביש) לדברים קצת פחות מורגשים אבל הרבה יותר מסוכנים. מישהו אמר שמירת רווח?

גם זה נכון. עם כל הקצף שיוצא בפורום מפקידה לפקידה על כל מני מעשים לא תרבותיים של ה"נהג הישראלי" בכביש - שוכחים שבפועל כל אותן עצירות על נתיבי הנסיעה, חיתוכים, עקיפות של טורים דרך השוליים וכדומה - אולי קצת מעכבות ומאוד מרגיזות, אבל לא נגועות ברמות סיכון גבוהות במיוחד. מה לגבי אכיפה של שמירת רווח (ואני לא מדבר רק על ישיבה על הזנב אלא על כל דבר שהוא פחות משתי שניות), מהירות במקומות הרלוונטיים, ציות לרמזורים ותמרורים, שמירת ימין, ריכוז ועוד? לדעתי, עדיף כביש בטוח ומעצבן מכביש מסוכן ושקט.

לזה קוראים כיוון מראות לא יעיל! אם אתה רואה את הדרך מאחוריך במראות הצד כמו רוב הנהגים (ומכאן הזנחת שדה הראיה בחלון האחורי) - הן מכוונות צר מדי ויוצרות קטעים מתים באגפים, בעיקר בצד ימין. חבל.