חן ג.

למה? כשתקבל "מנה" מאחור תשאל למה. השיטה עובדת ואני מכיר מקרים שבהם היא מנעה פגיעה או לפחות צמצמה את עוצמתה, וגם בציי רכב השיטה מפחיתה פגיעות מאחור בלפחות 50%. הרעיון הוא...ובכן, לא לקבל מכה מאחור! וכי מתי אדם מקבל מכה מאחור? בוא, אני אגלה לך: כשאתה עומד בקצה הטור (או לבד בלי טור) ובא רכב אחר ודורך לך על הזנב. אז מה הפתרון? לא לעמוד בקצה הטור של המכוניות ממול, אלא לעמוד בראש טור המכוניות שמאחוריך! הכיצד? פשוט: מאטים מוקדם מאוד וחלש מאוד וכך המכוניות שמאחוריך מדביקות אותך תוך כדי שאתה עוד בתנועה ולכן נאלצות להאט וכך אתה כביכול "אוסף" מאחוריך טור מכוניות ומאלץ אותם להאץ ולעצור. אבל רגע, יש עוד! אני מתחיל להאט ומביט במראה - ואלה, אין רכב מאחורי. ממשיך להאט - מה אתה יודע, עדיין אין איש. וכי מי לידי יתקע שלאחר שאני אעצור ואמתין, יבוא לפתע רכב ויפגע בי? זה בדיוק המצב שבו צריך לעצור מוקדם, ולא רק שלוש מטר אלא מאוד מוקדם! אני מדבר על מרחק בגודל של שתיים-שלוש מכוניות ועל נתיב מילוט אופציונלי הצדה ואם אני לא מוצא כזה אז אני עוצר עוד יותר מוקדם (גם במרחק חמש-שש מכוניות) ומחכה. אין מכוניות מאחורי ולכן ממילא אין שום סכנה שעצירתי המוקדמת תגרום להפרעה או לסיכון. היא גם לא גורמת לעיכוב שלי או לשחיקה (מלבד שחיקה זניחה במיסב הלחץ ברכב ידני - כיוון שאני עומד עם הילוך משולב! בשביל זה אין גיל "נכון" - יש רק שכל ישר!

ההתנגשות הטרגית הזאת אינה קשורה למהירות אלא לכך שנהג האוטובוס המשיך ישר דרך הסיבוב שמוביל לנתיב ההאצה אל הכביש, תוך שהוא חוצה את נתיבי הנסיעה כמעט בניצב וחובט בשני הרכבים כנגד המפרדה שעשויה מבטון מזוין. השילוב בין פגיעת חזית-צד מרכב כבד ופגיעה נוספת בבטון יצוק - היא נסיון קשה לכל מכונית, ולדעתי המכוניות הללו עמדו בכך בכבוד כיוון שיש רק הרוג אחד! עוד סיבה לעבור נתיב שמאלה לפני מחלף!

הדיון הזה עקר כיוון שאם יש מכונית מאחוריך - אין סיבה לעצור מוקדם אלא להאט מוקדם ובהדרגה וכך "לאסוף" את המכוניות מאחוריך תוך כדי תנועה. רק אם אין מכוניות מאחוריך בשלב שבו אתה מאט ונעצר - אז תעצור מוקדם!

איזהו הנחשון שייסע 80 קמ"ש בעיר? לא הייתי רוצה לראות את הרגע שבו תקבל קישוט חדש למכסה המנוע בדמות הולך רגל, רוכב או רכב אחר. במהירות כזאת ברוב המצבים וברוב הסביבות העירוניות - אין שום סיכוי להגיב לשום מצב והאמת היא שאפילו לא תספיק לבלום לפני שתפגע במשהו והפגיעה במהירות כזאת תהיה קשה מאוד!

נאמרו כאן דברים יותר ופחות נכונים ואני חושב שהגיע הזמן לעשות סדר: הכי קל להסתכל רק על הסיטואציה שמתרחשת כמה עשיריות שניה לפני התאונה כמו - אני עומד ברמזור אדום ומישהו עומד לפגוע בי, מה לעשות? לשאלה הזאת אין תשובה טובה כי אין מספיק זמן להחליט ולהגיב ועוד להגיב נכון וגם קשה לצפות את המצב אלא פתאום נקלעים לתוכו. הפתרון: לחשוב פחות על הסיטואציה ההוליוודית ויותר על השניות שקדמו לה. כיצד אפשר היה לצפות מראש את התרחיש (אפילו רק כאפשרות) ולהתכונן אליו מראש? בכל האטה בכביש יש להתחיל להאט מוקדם ובעדינות ולהעיף מבטים באופן שיטתי בראי הפנימי. המטרה היא "לנהל את התנועה" מאחור כך שהמכוניות מאחוריך "ידביקו" אותך תוך כדי שאתה בתנועה וכך יווצר מאחוריך טור מכוניות שלא רק שלא יפגע בך אלא גם ייתן לך כיסוי מאחורה כשאתה נעצר. כיסוי טוב הוא לפחות שתי מכוניות או משאית אחת. הרבה פעמים בזמן שאנו מאטים או עוצרים הכביש מאחורינו ריק. במצב כזה, עלינו להיעצר מוקדם מאוד, במרחק של שתי מכוניות גדולות מהרכב ממול או אפילו מקו העצירה - ולהמתין כשהמכונית בהילוך וכשהריכוז והמבט - במראות! מגיעה מכונית מאחורה? יש לוודא שהנהג מבחין בנו, מאט ועוצר. אם הוא עצר - יש לנסות ולראות מה הולך מאחוריו (שוב, כיסוי טוב: שתיים-שלוש מכוניות). אם יש חשש שהנהג מאחור לא מבחין בנו או לא מאט כנדרש (וניתן לראות זאת) - יש להתחיל להתקדם קדימה. כל מטר שמשחררים הוא קריטי, אבל בחלק מהמקרים צריך ממש לברוח הצדה כדי לאפשר לרכב השני לעבור. לכן, רצוי לתכנן גם נתיב מילוט לצדדים וגם כאן - אם תחפשו אותו ברגע האמת - לא תמצאו. אם תחפשו אותו מראש - כן תמצאו. זה כולל: שול פתוח, נתיב ריק, אי תנועה משורטט, מדרכה שניתן לטפס עליה וכדומה. אני לא יודע מה איתכם אבל אני תמיד מקפיד על הכלל הזה! תמיד מאט מוקדם וכשצריך - תמיד עוצר מוקדם וגם מתכנן נתיב מילוט לצד ואם אני לא מוצא - אז אני מוודא שאני עוצר עוד יותר מוקדם!! בכל מקרה, אם גם לאחר ביצוע כל הצעדים הללו עדיין אתם עומדים לקבל מנה מאחורה - רצוי להצמיד את הראש למשענת וברוב המצבים גם לבלום כדי למנוע את דחיפת הרכב קדימה (אלא אם קיימת סכנה ליושבים מאחור ברכב קטן).

אני לא בטוח שירדת לסוף דעתי. ברור שהפורשה בטוחה יותר אבל לא מדובר כאן על כביש מפותל שבו היכולות הדינמיות של הפורשה יבואו לידי ביטוי. מדובר כאן בכביש פנוי וישר (אני מקווה) ולכן מלכתחילה סוג הרכב ואפילו מיומנות השליטה בו במצבי קצה, אינם באים לידי ביטוי. זו בדיוק הסיבה שבגינה ניתן לנסוע מהר בכבישים אלו. כמובן שאני לא מתכוון למהירויות כאלו שלדעתי כן יש בהן סיכון שלא רצוי לקחת. אבל כמו שאמרתי וכפי שאמרו בפורום בעבר - זו לא הסיבה לתאונות הדרכים.

נו, באמת. הסיכון בנסיעה מהירה בכביש הפתוח אינו קשור ליכולות הרכב או המנוע כיוון שהוא בא בהקשר ליכולות הנהג עצמו וגם ביחס לרכבים אחרים ופחות ביחס לתוואי הדרך עצמו שבלאו הכי אינו מעמיד את היכולות הדינמיות של השלדה למבחן. בנוסף, יכולות ההגנה הפסיביות של המכונית ושל התקני הבטיחות שמובנים בכביש משחקות תפקיד גם הן. ובכל זאת, ברור לכל נהג שבתנאים המתאימים - נסיעה שכזאת מסוכנת ברמה די זניחה, בוודאי בהקשר של תאונות דרכים ובטח כדי לדווח דווקא עליה מבין כל המראות המשונים בכבישים. מה שכן, הקצף שיוצא על המשטרה בהקשר הזה אינו במקומו: אולי הנהג לא הסתכן באופן מובהק, אבל הוא עבר על החוק באופן מובהק ועל זה אי אפשר לצפות משום שוטר (גם זה האירופי) שיעבור על כך בשתיקה.

אף אחד לא אמר לך להישאר על הכביש - רד לשוליים וסע לאט, ובלבד שלא תעצור עד שתגיע למקום בטוח! אנשים חושבים שהסכנה היא שהרכב או הגוף שלהם יבלטו לנתיב הנסיעה ונהג שנוסע בנתיב "יקח" אותם איתו - זה לא נכון! הסכנה היא שנהג יסטה דווקא לכיוונך כשאתה עומד בצד, אפילו במרחק מהנתיב, ואז ייקח אותך איתו! למה זה קורה? כי לאן שאנחנו מסתכלים לשם אנו נוהגים.

אז הנה ההמלצה הכי חשובה לפותח השרשור ובכלל - מיקום הנווטן (GPS) בפינה השמאלית-תחתונה של השמשה. המיקום המקובל בין הנהגים במרכז השמשה גורם להפרעת שדה ראיה קשה ואף לפציעות במקרה תאונה הודות לכרית האוויר. מובן שאת תפעול המכשיר יש להשאיר לנוסע או לכל היותר לבצע אותו בזמן עצירה בטוחה (רצוי גם לא ברמזורים וכדומה).

נאמרו כאן הרבה דברים נכונים. נתחיל בכך שכל הסיטואציה הקשה הזאת התחילה בתאונת חזית-אחור תמימה לכאורה ובעצירה בצד לצורך בדיקת הנזק והחלפת הפרטים. שמירת רווח והתנהגות חכמה של הנהגים בכלל - היתה מונעת מכל הסיטואציה להתפתח וזו דוגמה שבה די בצעד פשוט וקל כדי למנוע נזק כבד! ועכשיו ללב הסוגיה: אני חושב שהבעיה או ה"טיפשות" שכאן הוא לא בעצירה דווקא על נתיב הנסיעה אלא בעצם הרעיון של עצירה על דרך בינעירונית (לאו דווקא "מהירה"). נהגים מרשים לעצמם לעצור בכביש בינעירוני כי "זה לא כביש מהיר", הם מרשים לעצמם לעצור בצד הדרך כי "הם לא חוסמים את התנועה" או כי "השול רחב וזה בטוח." אז אני רוצה להגיד כאן שחור על גבי לבן: זה לא בטוח! לא רק על נתיב הנסיעה ולא רק בכביש מהיר, גם ב"סתם" כביש בינעירוני, גם בשוליים וגם אם הם ברוחב 6 מטרים ובאור יום, וגם אם שמים אפוד זוהר ומציבים משולש. הפתרון היחיד: לא לעצור! עדיף לגרום נזק לרכב - לתת למנוע להתחמם, לנסוע עם נורת שמן, לנסוע על החישוק ועל צמיג הרוס או להזיז את הרכב בכוח המתנע - הכל כדי להגיע למקום מבטחים - כביש צדדי, יציאה מהכביש, שביל, פירצה בגדר הבטיחות - כל מקום שמופרד באופן קשיח מהכביש. לא בשוליים, לא ב"מפרצים" הלא מוגנים בעליל בכביש 6 ולא בתחנת אוטובוס.

מטרתי אינה לפצוח בויכוח אלא להבהיר את הדברים לקורא המזדמן (מה לעשות, זה טיבו של האינטרנט). לגבי שטחים מתים אפקטיביים - ברוב הרכבים הפרטיים - כיוון מראות יעיל יעלים אותם (בטווח הנתיב לכל צד). כמובן שיש מקום לצעדי זהירות נוספים כמו שמירת הימין, מיעוט מעברי נתיב, מעבר נתיב הדרגתי, בדיקת מראות תדירה ועוד - אבל לא כתחליף לכיוון מראות נכון ולא כפשרה ביחס למבטך לפנים (כמו בשיטה שבו מסיטים את הראש הצדה ולעתים גם אחורה).

זה גם לא הכי חכם. עקרונית, מעבר נתיב שמאלה צריך להתבצע מאוחר ככל הניתן והחזרה ימינה - מוקדם ככל הניתן (לפי עקרון שמירת הימין). זה לא אומר שצריך להשתלב "ברגע האחרון" לפני מחלף או לפני נתיב חסום\מאחורי רכב אטי - אבל הרעיון הוא לנצל את מלוא שטח הכביש האפשרי כדי לבצע מעבר נתיב הדרגתי ו"ארוך" ככל הניתן. ככה ההשתלבות הופכת לפשוטה בהרבה. הרבה אנשים משתלבים מוקדם (כביכול כדי לקפוץ על ההזדמנות) במקום לשמור את התנועה רק מצדם השמאלי. ועוד נקודה: אם המראות מכוונות נכון, בעית השטח המת - גם מימין - נעלמת.

הבעיה קיימת אבל השאלה היא איך מסתכלים עליה: נהיגה שמאלנית היא לא תרבותית ולא בטוחה. אבל השאלה היא מהו סדר העדיפויות שלנו? אם מה שמפריע לנו זה שהנהג השני "מחנך אותנו" או "תוקע אותנו" - אז יש לנו בעיה. ההתמקדות שלנו צריכה להיות בסכנה שכרוכה במצב ולא בזוטות. ואגב, אם כבר תרבות, לא 'מכים' חטא על פשע אלא 'מוסיפים.' מכים - על חטא.

יתרה מזאת: ברגע שאתה מתחיל לעשות הבחנות בין בעל חיים שקופץ לדרכך לבין בן אדם, זמן התגובה שלך יתארך. לכן, אין מקום להבחנה הזאת, מה גם שאפילו פגיעה בבעל חיים קטן יחסית יכולה להשבית את הרכב באופן מסוכן על נתיבי הנסיעה או אפילו רק בצד הדרך. לכן, יש להשתדל להימנע גם מפגיעה בבעל חיים - ובלבד שנבלום ככל יכולתנו לפני שנשתמש בהגה.

כאשר לא מצליחים לראות את חרטום הרכב מלפנים, הדבר נוצר בעיקר עקב אילוצים שמקורם בתצורת המרכב (כמו בתצורת Cab Forward) או סוג המנוע והמתלים. גם הנדסת האנוש ותנוחת הנהיגה משפיעים מאוד. תמיד יש לשאוף לכוונון תנוחת נהיגה גבוהה, כך שהמרחק בין קודקוד הראש לתקרה יהיה של ארבע עד חמש אצבעות. לגבי הכרת מימדי הרכב בתמרונים מדויקים: כדאי לקבוע לעצמך "נקודות התייחסות" (כמו נקודה על השמשה\מגב) שייאפשרו לך להעריך את מיקום החזית או הפגוש האחורי, וגם את מיקום הגלגל הקדמי והאחורי, ביחס לרכב ממול ולמדרכה ליד. כמו כן, תמיד ניתן להישען קדימה כדי לראות יותר טוב מלפנים. ישנם גם תרגילים שמסייעים להכרת מימדי הרכב ולתרגולי חניות. אפילו ג'ימקאנה מועילה במובן זה!

בוא לא נגזים. קודם כל, אני לא בטוח שכל המתאוננים כאן באמת מסתכנים ונצמדים או מתנהגים באגרסיביות לנהג ה"שמאלני" ומי שכן - ראוי לו שיחסמו אותו! ולגבי האצה או האטה בזמן השתלבות\מתן השתלבות - כל עוד הדבר נעשה במתינות אין בכך בעיה ואפילו חוקי התעבורה מחייבים את הנהג לאפשר לרכב אחר להשתלב על ידי האטה. אני תמיד עובר נתיב בזוית הכהה ביותר האפשרית כך שמעבר הנתיב לוקח מספר מכובד של שניות, כדי לאפשר לרכב השני להתאים את נהיגתו לדבר.

גם אני חושב שיש מקום לפירוט של מרחקי עצירה, אבל אני רוצה להזכיר שגם לנתוני המנוע (בעיקר עקומת המומנט או נתוני המנוע בתאוצות ביניים) יש חשיבות פרקטית ואפילו בטיחותית. מנוע גמיש מאפשר עקיפה בטוחה יותר או השתלבות חלקה יותר בתנועה מהירה, וכן חמיקה מסכנות מאחור ועוד. כמובן שלצורך זה חשובה עקומת המומנט עצמה (לא נתון הקג"מ לבדו) ובעיקר יכולת המנוע לטפס מסל"ד בינוני לגבוה - ולא תאוצה מאפס למאה. אבל מה לעשות ש"שבשתא כיון דעל - על."

במדינה בלי שלג וקרח, הישראלי החליט שיש שמן בכל פינה בכביש וכל החלקה - בגלל השמן... ולגבי המקרה הספק עצוב ספק משעשע שכאן: הרי לכם למה קודם בולמים ואחר כך סוטים. מי שסוטה לפני שהוא בולם טועה (וגם סוטה...) כי הוא מסכן את עצמו בתאונה במהירות גבוהה היכן שמי שבולם "יוצר" לעצמו עוד זמן תגובה וגם משפר את סיכויי תמרון ההתחמקות שלו.

האמת, מעולם לא ירדתי לסוף דעתם של הנהגים שכל כך מתעצבנים מהתופעה הזאת. אנשים ממש יוצאים משלוותם בגלל איזה נהג שנשאר בנתיב השמאלי. שלא תבינו אותי לא נכון: כולנו באותו צד (הצד הימני...). גם אני לא מת על ה"שמלאנים" הללו, וגם אם הם לאו דווקא יושבים בנתיב השמאלי הקיצון אלא גם בנתיב ה"אמצעי." אני אפילו נוהג לסמן להם קצר באורות (לא באופן אגרסיבי - רק הבהוב קצר או שניים) וגם מפגין זהירות רבה כשאני נאלץ לעקוף אותם מימין. אבל לדעתי, כל הכעס על התופעה הזאת קצת מוגזם וגם לא מכוון למקום הנכון: מה אכפת לי שהנהג ממול "מעכב" אותי או "קובע" לי איפה לנסוע? אותי רק מעניין שאני אצטרך עכשיו להיכנס לו לתוך השטח המת מימין. כלומר, הבעיה הפרקטית או התרבותית שמעורבת כאן לא מעניינת אותי, אלא רק הבעיה הבטיחותית, וכך צריך להיות!

רוב הצמיגים שנמצאים בשימוש שלושה שנים, או 60 אלף קילומטרים, הם טעוני החלפה (צמיגים מעטים ונהגים מעטים מצליחים להגיע לרף גבוה יותר של שלוש וחצי ואפילו ארבע שנים), על אחת כמה וכמה כאשר הצמיגים הם גרועים מלכתחילה. רצוי שתרכוש צמיגים טובים עכשיו. כל עוד ההבדל בגיל בין הצמיגים הקדמיים שלך לאחוריים החדשים יישאר קטן משנה וחצי או 30 אלף - מצבך בכי טוב.

אין קשר לתרבות הנהיגה! רוכב שנמצא על כביש בינעירוני (או בכלל ציר מהיר וסואן כלשהו) גם בשוליים אבל בוודאי ובוודאי שעל נתיבי הנסיעה (!) מזמין לעצמו צרות צרורות, בארץ כמו בכל מדינה אחרת בעולם! אתה מתייחס לרכיבת אופניים בשטח העיר - דבר מקובל בכל העולם - כאן כבר יש עניין של תרבות נהיגה ושל זכות הרוכב להשתמש בדרך וגם אין בעיית בטיחות רצינית אבל בדרך בינעירונית פתוחה - לא תראה רוכבים, לא בארץ, לא בחו"ל.

המנועים של היום לאו דווקא פחות אמינים, אבל מעצם היותם חזקים יותר - הם צריכים להתמודד עם עומסים וטמפרטורות גבוהות יותר, תוך כדי שימוש בשמנים דקים יותר (בעיקר מטעמי שמירת הסביבה) ומרווחי טיפולים גדולים יותר. ממילא מנועים אלו יהיו מועדים יותר לתקלות, במיוחד אם (אם...) הנהג לא מתחזק אותם כראוי.

גם אני חושב שצריך לשים סייג לקטנוניות. ברור שכל רוכב שיש לו שכל לא ירכב בצורה שהיא מסוכנת כל כך - גם אם היא חוקית למהדרין. לא בארץ ולא בחו"ל! ובואו נבדיל שניה בין רכיבת אופניים בשטח עירוני (כמקובל בארץ ובחו"ל), שאז הפרשי המהירות נמוכים יותר ועירנות הנהגים בדרך כלל גבוהה יותר - לבין רכיבה בינעירונית. בדרך בינעירונית פתוחה (לאו דווקא "מהירה"), גם על השוליים וגם אם הם רחבים ובאור יום - אסור לרכוב מבחינה בטיחותית. בדיוק באותה מידה אסור להלך שם ואסור לעצור שם את הרכב. ברוב התאונות הללו, לא מדובר על שוליים צרים ועל נהג ש"גרר" את הרוכב\הולך רגל איתו כי הוא בלט לנתיבי הנסיעה, אלא כי הנהג סטה דווקא לעבר הרוכב\הולך רגל\מכונית בשוליים. מה לעשות שאנחנו מפנים את המכונית לאן שאנו מסתכלים?! במקרה הזה, גם שוליים ברוחב של עשרה מטרים, גם משולש אזהרה, גם אפוד זוהר וגם אורות מצוקה - אינם ערובה לבטיחות. הערובה היחידה לבטיחות היא לא להיות שם או להיות מעבר לגדר הבטיחות (וגם זה במרחק של מספר מטרים). קל וחומר כאשר מדובר ברכיבה על נתיב הנסיעה! לכן, אסור להימצא בעצירה בדרך בינעירונית, לרבות השולייים. גם נהג גמור מעייפות, גם נהג במכונית שנדלקה לה נורת שמן או שהתפוצץ לה גלגל - צריכים להמשיך לסחוב עד למקום עצירה בטוח, כזה המופרד מן הכביש בצורה קשיחה. כל שכן כשמדובר ברוכב חשוף. אם אתם חייבים לרכוב - תשיגו רכב שילווה אתכם בנסיעה אטית מאחורה ככיסוי קשיח.

סיבה עוד יותר חשובה לא לרכוש כיסויי מושב הם שברכבך מותקנות כריות אוויר צדיות בתוך המושב. גם כיסוי "גופיה" דק יכול להפריע לפעולת הכריות בצורה מסוכנת. כמו כן, כיסוי המושב פוגע בריסון של חגורת הבטיחות ואף אינו מעכב בעירה ויכול להידלק בהתנגשות או בזמן שריפה ברכב, גם בגלל פעולת כריות האוויר. שנאמר "כל המוסיף - גורע."

הצלבת הצמיגים אחת לעשרת אלפים או שנה (המוקדם מביניהם) חשובה כדי לשמור על רמת הביצועים שהם מספקים לכל אורך תקופת השימוש שלהם. הבעיה היא שלאחר כמה אלפי קילומטרים רשת הפלדה מקבלת עיוות לכיוון הנסיעה ולכן רצוי שלא להפוך אותה. עם זאת, בהחלט ניתן ורצוי להצליב את הצמיגים, פשוט מסירים אותם מהחישוק ומתקינים אותם על החישוק הנגדי (ימני-קדמי לשמאלי-אחורי ולהיפך) מבלי להפוך אותם. קאפיש? בשיטה זו, אנו מבטלים למעשה את ההבדלים בעומסים שנופלים על הצמיגים הקדמיים והאחוריים, ובין הצמיגים מימין ומשמאל (פניות ימינה חדות יותר) וגם עושים החלפות משמרות בין הצדדים של כל צמיג שמרוויחים כתף טריה (בצמיגים כמו בבשר) לצורך אחיזה צדית גבוהה.