חן ג.

סכנת נפשות! מבחינתי, נהיגה נכונה היא: אור מעבר לנהיגה ביום ואור דרך לנהיגה בלילה. לצערי, הרבה נהגים מתקמצנים להדליק אורות ביום, ועוד יותר מתקמצנים להדליק את אור הדרך (ה"גבוה") בזמן חשכה. גם תאורת רחוב אינה תירוץ כיוון שחלק גדול מהמקומות היא לא מספיקה. כמו כן, תאורת רחוב איננה תמיד דולקת לאורך כל שעות החשכה, לרבות שעות הערב המאוחרות או בזמן עננות. בנהיגת לילה, חשוב להגדיל את הראות והנראות ככל הניתן, כולל: 1. הקפדה על נקיון של שמשות (גם מבפנים), מראות, משקפיים ופנסים. 2. עמעום תאורה פנימית (אור תקרה ותאורת לוח שעונים) ככל הניתן 3. הדלקת אור הדרך בכל מקום שבו הוא נדרש וכשלא מסנוורים אף אחד אחר. 4. הפניית המבט הלאה אל מעבר לאזור המואר ואף לתוך אלומות אור של רכבים אחרים ממול. 5. התאמת מהירות לעומק אלומת האור (עד 60 קמ"ש באור מעבר ועד 100 קמ"ש באור דרך) בנסיעה בדרך דו-סטרית, יש להשתמש באור הדרך עד שרכב מהכיוון הנגדי מתקרב לשטח אלומת האור שלנו. בשלב זה יש להאט ואז לרדת לאור מעבר וקצת לפני שהנהג השני חולף על פנינו (כאשר פניו נמצאים בזוית אלכסון לפנסי הרכב שלנו) לחזור מיד לאור הדרך ולא שניה מאוחר יותר. בין השאר, כך ניתן להימנע מהצורך לגרום לעין להסתגל למעבר מאור לחושך לאחר שחולפים על פני אלומת האור של הרכב הבא ממול. כמובן שבדרך רב-מסלולית עם הפרדה ניתן להדליק אור דרך מוקדם מאשר בדרך חד-מסלולית. בפניות הדוקות שמאלה יש להפעיל את אור הדרך - בשאיפה לאורך כל הסיבוב. כך אנו גם מאירים חלקים מהסיבוב עבור הנהג שבא מעברו השני וגם מתריעים לו על נוכחתנו מעבר לסיבוב; קו נכון בסיבוב עוזר לעשות זאת מבלי לסנוור אף אחד. גם בפניות ימינה אפשר בדרך כלל לעבור לפחות חלק מהסיבוב באור הדרך וכך להינות מהיתרונות הללו בטרם נרד לאור מעבר כדי למנוע סנוור. כנ"ל בצמתים וכיכרות. גם היכן שלא צריך או שישנה סכנת סנוור - ניתן להיעזר בהבהוב רגעי כדי לקלוט עוד קצת מידע על המשך הדרך!

לא, אתה מדבר על תופעה של Cupping שנגרמת עקב שחיקת בולמים. כאן מדובר על שחיקת הקוביות בחלקן האחורי כאשר הקוביה מתרוממת מפני הכביש ומשתפשפת בו בחלקה האחורי, ויוצרת פאה מובילה (Leading Edge) גבוהה ופאה עוקבת (Trailing Edge) נמוך. השחיקה הזאת אינה נמנעת לחלוטין, אך בהפרשי גובה של פחות מחצי מילימטר היא נחשבת בלתי מורגשת, ואילו מעל 0.7 מילימטר היא כבר גורמת לרעידות ורעשים. חומרת התופעה תלויה גם בסוג הצמיג, ברכב, בנהג ובגורמים נוספים.

מבחינתי, צמיגים ברכב פרטי שעברו 80 אלף קילומטרים ויותר משלוש שנים - עשו את שלהם. לפי ההגדרה הטכנית הקלסית שהיא עומק חריצים מעל שני מילימטרים + גיל מתחת לשש שנים, הם בסדר. אבל אם אתה שואל אותי לא כאיש תורת הרכב אלא כנהג - צמיגים לא ראויים לשימוש לאחר ארבע שנים או 80 אלף וגם זה בלחץ. מה ההבדל בין שתי אמות המידה? מוסכניק או צמיגאי מחפש צמיג "שמיש" כלומר כזה שעדיין לא מתפרק. אני כנהג מחפש צמיג שגם אוחז את הכביש כמו שצריך כדי שיאפשר מרחקי עצירה סבירים. נכון שזה נטול מדד מדויק, אבל לעתים גם צמיג בן שנתיים (אפילו עם מעט מאוד קילומטרים) יכול לעצור בהפרש גדול ביחס לצמיג חדש. שלוש שנים זה בדרך כלל גבול סביר. אגב, גם המדד לאיכות הייצור של הצמיגים ( 'הם לא סינים, הם קוריאנים' ) הוא לא נכון: לא ארץ המוצא היא שחשובה. מה שחשוב זה היצרן: האם מדובר בחברה גדולה ומוכרת, או ביצרן עלום שם? אם מדובר בסוג השני, לא משנה אם הצמיגים גם מתוצרת שוודיה - לא קונים! אגב, רעידות עקב הפרשי גובה בקוביות המדרס - בדרך כלל עקב שחיקת "Heel and Toe" שנפוצה דווקא בסרן הלא-מונע ובעיקר בצמיגים בעלי קוביות גדולות במדרס. לחץ אוויר ומידת ההתכנסות (Toe-in) משפיעים על התופעה ושימור פרמטרים אלו לפי הוראות היצרן בתוספת סבב גלגלים קבוע - תמנע את הופעתה.

מי שירכיב כיסוי כזה על הדשבורד עם כרית האוויר - דמו בראשו. במקום זה, יש לחפש מקום חניה מוצל, לנסות לחנות עם חלון קצת פתוח אם אפשר, לכסות את משטחי הזכוכית ככל הניתן בזמן חניה (אפילו רשת צל על אחד החלונות עושה הבדל) ורצוי שימוש בכיסוי חיצוני מלא לכל הרכב. כמובן שאפשר בכניסה לרכב לתת לו להתאוורר ואם הוא ממש רותח אז גם להפעיל מנוע ומזגן. כניסה לרכב לאחר שהתקרר היא חשובה: הטמפרטורה בתא הנוסעים לאחד שהיה ארוכה בשמש (אפילו שתיים-שלוש שעות) גבוהה מאוד ויכולה גם לגרום לתחושת נמנום בהמשך הנסיעה.

איתות במעגל תנועה תלוי בגודלו. רוב מעגלי התנועה הם קטנים ויש להתייחס אליהם כאל צומת: לאותת עוד מראש לכיוון אליו רוצים לפנות. רוצה לפנות שמאלה? אותת שמאלה. במעגל תנועה גדול יחסית, אין צורך לאותת בכניסה (אם כי מומלץ לתת איתות קצר) אלא רק לאותת ימינה לקראת היציאה שבה רוצים לפנות.

אכן, כדאי שכל מי שקורא את זה יקנה מדיד קטן כזה: הוא זול, קל לנשיאה, מדויק וגם אמין (לא יוצא מכיול מכל טלטול קטן) וכשמשתמשים בו קל יותר למדוד לחץ אוויר באופן מדויק (בבוקר לפני נסיעה) ובתדירות הרצויה, אחת לשבוע. כמו כן, המדיד מאפשר לוודא לאחר הניפוח שהקומפרסור בבית או בתחנת הדלק אכן מדייק ולא מזייף.

כל הריכוז והעירנות שבעולם לא יושיעו אותך אם המרחק מהרכב ממול קצר מדי, ועל זה אני מקפיד בדיוק באותה מידה בכבישי הארץ כמו בכבישי אנגליה. כמובן שאין להסס להשתמש בדוושת הבלמים, ובמובן הזה פותח השרשור היה צריך להתנסח באופן שונה, אבל הרעיון שהוא מדבר עליו הוא נכון מאוד! גם פה זה יכול לעבוד. צריך רק להשריש את זה בכביש כדי לגרום לזה להיות כך. במקום לחשוב על הנהג האחר, תחשוב על השינוי שמתחיל בך!

אסביר זאת בקצרה: אני מעדיף להיות ברכב פרטי עם ארבעה כוכבים במבחן הריסוק, מאשר בג'יפ עם שני כוכבים שבא ממולו. יתרון המסה מתקזז כאן בקלות בתכנון הבטיחותי העדיף של הרכב הפרטי. ה"מסיביות" של הרכב לא קשורה לעניין כלל ואם כבר היא מהווה רק רועץ לבטיחות הנוסעים כיוון שהיא אינה מאפשרת ספיגת אנרגיה נכונה. יצא לי לנסוע בניסאן קבסטר (קבינת צוות) וזו דוגמה מצוינת למשאית שהייתי מעדיף רכב פרטי על פניה בכל יום. בשני שורות הספסלים ישנן במרכז חגורות מותניים בלבד, וכל שאר החגורות (מלבד זו של הנהג) אינן מתכוונות לגובה. המושב האחורי אינו אלא ספסל נמוך מאוד כמעט ללא משענת גב ועם חגורות שלא יושבות על הגוף כמו שצריך ולא משנה מה תעשה. כל הקילוגרמים שבעולם לא יגרמו לי להרגיש בטוח בחלקה האחורי של משאית כזאת.

זה כן בודדים, תספור!

התייחסויותי: גם שימוש נבון בבלמים גורם לבלאי זניח. להאט רק על ידי בלימת מנוע זה לדעתי קצת מוגזם. אני מבין שלא לזה התכוונת אבל זה מה שיכול להשתמע מהדברים. יש להשתמש בבלמים, אך במתינות. שימוש בבלמים מדליק, בין השאר, את אור הבלמים שעוזר להתריע את הנהג מאחור. בעניין הזה, ראוי להדגיש במאמר שני נקודות נוספות. הראשונה היא שהאטה מוקדמת והדרגתית היא בעיקר בטוחה יותר כי הנהגים שנמצאים הרחק מאחוריך מספיקים "להדביק" אותך לפני שנעצרת וכך אתה "אוסף" מאחוריך טור ו"מוביל" אותו לעצירה. בצורה הזאת, בשלב העצירה כבר יש מאחוריך טור של מכוניות שמכסה עליך מפני פגיעה מאחור. נקודה נוספת שיש להדגיש היא שאם נצליח להאט מוקדם מספיק נוכל להימנע מעצירה וזה עוד יותר טוב, גם מבחינה בטיחותית אבל גם כי זה חוסך דלק, חוסך בלאי לחלק מהמכלולים ומאוד עוזר לתנועה לזרום, אפילו אם אתה היחיד בכביש שעושה את זה. אם התנועה נעצרה בעומס תנועה למשל, ייקח לה הרבה יותר זמן לחזור למהירות שבה נסעה לפני כן, מאשר אילו היא היתה מתקדמת, אפילו ב-5 קמ"ש! נכון שלא צריך לבצע "טקס חימום" אבל להמתין מספר שניות (עד 10-15 שניות) לפני שמשלבים להילוך כדי שהשמן באמת יגיע לכל הפינות וכדי שסיבובי המנוע יתייצבו זה סביר בהחלט וגם רצוי. זה גם זמן טוב לראות שהכל בסדר, כמו לחיצה על דוושת הבלמים כדי לוודא שהתחושה בדוושה היא כמו אתמול-שלשום. בהקשר לנקודה זו חשוב להדגיש את הצורך בקיצור הזמנים להחלפת שמן המנוע והמסנן, וגם חלפה תדירה יותר של השמן בממסרה והקפדה על שימוש בשמנים איכותיים במיוחד. אי אפשר להפריד בין נושא צריכת הדלק, לבין נושא השימור המכני של הרכב באופן כללי! יש להדגיש את חשיבות השימוש במדיד אישי. מעבר להיותו בדרך כלל מדויק וגם אמין יותר, כאשר יש לך מדיד קטן על העור אז ממילא בדיקת האוויר הופכת להיות פשוטה יותר ולנהג קל יותר להקפיד לבצע אותה בזמן. כמו כן, רק כך אפשר למדוד את הצמיגים כשהם באמת קרים. בהגעה לתחנה יש למדוד שוב ואם הלחץ עלה בגלל החום, יש להוסיף את ההפרש ללחץ הניפוח. לאחר הניפוח יש לוודא בעזרת המדיד את תקינות הלחץ על לפחות שתי צמיגים. לא פחות חשוב: תדירות הבדיקה, צריכה להיות אחת לשבוע עד שבועיים, ובדיקה בצמיג הרזרבי בכל פעם שניה שבודקים לחץ אוויר. כמו כן, יש לבדוק את הצמיגים בעין בכל בוקר לפני נסיעה. צמצום השימוש במזגן בנסיעה הוא כמעט בלתי אפשרי במחוזותינו. בחום השמש, אי-שימוש במזגן הופך לסכנה בטיחותית של ממש: אי אפשר לנהוג כשהמוח עוד שניה נוזל מהאוזניים. כמו כן, כל שקל שתחסוך על דלק בעזרת המנהג הזה, תשלם בריבית על תיקון מערכת המיזוג, שימוש במזגן מאריך את חייו. המזגן חשוב גם כדי למנוע הופעת אדים על השמשות בחורף. לגבי החלונות: ברוב המכוניות, פתיחת חצי חלון יכולה להיות מסוכנת כי אפשר לחטוף מכה מקצה הזכוכית בזמן התנגשות או טלטלה. יש להדגיש כי אורות הרכב אינם צרכני חשמל כבדים, בין אם זה כשמדובר בשימוש באור מעבר בנהיגה ביום, ובין אם זה כשמדובר בנסיעה באור דרך בחשכה. אסור להתקמצן על בטיחות! חשוב להדגיש כי גם בעת הידלקות נורת מנוע/טמפרטורה/שמן או בעיות אחרות (תקר, למשל) בכביש בינעירוני - אין לעצור מיד בצד הדרך (גם לא במקום רחב) אלא לחפש מקום בטוח שמופרד מהכביש כמו תחנת דלק או כביש צדדי ולעצור שום. שום חלק במכונית לא יקר יותר מהחיים שלנו ושל הסובבים אותנו. עדיף לדחוף רכב בכוח הסטרטר ולא להישאר חשוף לסכנה! שוק התוספים (תוספי דלק ותוספי שמן) כמו כל שוק, כולל מוצרים איכותיים ומועילים, ומוצרים נחותים. חשוב לציין את זה במפורש כדי לא ליצור או לבסס דעות קדומות לגבי מגוון כל כך רחב של מוצרים שחלקם יכול להועיל בהחלט. משאבת הדלק לא מתקררת דווקא על ידי הדלק שמקיף אותה אך הוא בהחלט עוזר. ישנן גם סיבות אחרות שבעטיין לא מומלץ לרדת מתחת לרבע מכל אבל העיקרית שבהן היא "המדרון החלקלק" שנגמר בנהג שנתקע בצד בצורה מסוכנת ללא דלק.

אני לא מבין מה החשיבות שאתם מייחסים לאותם מספר נהגים בודדים שנדחפים לכם לרווח. כולו עיכוב של כמה שניות במקרה הכי גרוע. הפתרון: לשמור מרחק גם מהם ובטח שלא להיצמד לרכב ממול כדי למנוע מהם להיכנס!

הבעיה היא שתמרורים/עצים רחוקים מדי מהנתיב וזה גורם לסטיה במדידה, גם של חצי שניה ויותר. עדיף שתחכה שהרכב ממול יעבור על פני חץ תנועה או צל על הכביש, או על גבי תפר באספלט וכדומה. יש ארצות בהן מצוירים על הנתיב מעוינים במרחק של שניה אחת במהירות המותרת באותו קטע כביש - המאפשרים מדידה מדויקת במיוחד. הבעיה היא שהפטנט הזה קיים רק בכמה ארצות וגם שם - רק באוטוסטרדות. כמובן ששמירת מרחק של שתי שניות חשובה גם בארבעים קמ"ש בעיר.

זה טוב, אבל לא מספיק. 21 ו-22 בקצב ספירה של בנאדם תוך כדי שהוא נוהג זה בדרך כלל יוצא בקושי שניה אחת - תבדוק עם סטופר. תנסה "אלף מאה עשרים ואחת, אלף מאה עשרים ושתיים" כדי להיות בטוח שאתה מודד שתי שניות מלאות. כמו כן, תנסה למדוד לפי משהו על גבי הנתיב (חץ תנועה, צל על הכביש וכדומה) ולא לפי העמודים בצד הכביש, כפי שמלמדים בתאוריה. ושוב - את הספירה לא המציאו סתם בשביל הכיף. המציאו אותה כדי שאשכרה תמדוד לפחות פעמיים-שלושה בכל נסיעה!

יופי לשמוע את הדברים הנכונים הללו יוצאים מפה (מקלדת...) של מישהו אחר. אבל, חשוב גם כמה מרחק שומרים: הרבה נהגים, לדעתי (ולצערי) גם כאן - מסתפקים בלשמור מספיק מרחק רק כדי לא לשבת לנהג ממול על הזנב, אבל זה לא מספיק! שמירת מרחק נכונה היא שתי שניות לפחות, ואם מישהו רוצה לשמור שלוש שניות במקום - הרי זה משובח. בשביל לשמור מרחק כמו שצריך יש למדוד את הרווח (בשניות) מספר פעמים בכל נסיעה!

אז? כמה נהגים כבר ייכנסו לך לדרך? וכמה זמן ייקח להם עד שהם יעקפו גם את הרכב ממול, יעברו נתיב או ירדו ביציאה או הפניה הקרובה? מרחק בטוח הוא שתי שניות. עכשיו בוא נגיד שאני שומר שלוש שניות ושנדחפים לדרכי שמונים (!) נהגים וכל פעם משאירים לי רק שניה אחת (!!) ממול ונשארים לפני לאורך כל הדרך (!!!). בכל פעם אני מגדיל שוב את הרווח. כמה הפסדתי? 3+80X2=163 כלומר פחות משלוש דקות! אתה היחיד ששולט ברווח שבינך לבין הרכב שממולך! עליך לשמור מרחק בטוח, תמיד!

ואתה חושב באנגלית. מה שפותח השרשור אומר הוא נכון עקרונית - אבל זה לא שאסור לבלום. אבל כשכן בולמים צריך לעשות זאת מוקדם ככל האפשר ובעדינות. היתרונות: 1. עזבת את הגז מוקדם יותר כלומר חסכת בדלק. בלמת עדין יותר פירושו חסכת על רפידות הבלמים. 2. אתה מאט כל כך מוקדם שהרכב שנמצא הרחק מאחוריך "מדביק" אותך לפני שאתה עוצר, והרכב שמאחוריו מספיק להשיג אותו וכן הלאה וכך אתה בעצם יוצר טור של מכוניות מאחוריך ו"מוביל" אותם לקראת עצירה - מונע פגיעה מאחורה! 3. במקרה של עומס או כל הפרעה זמנית לתנועה - האטה מוקדמת תאפשר להימנע מעצירה והתנועה תזרום הרבה יותר טוב והעומס יתפנה מהר יותר! כמובן שלצורך כך יש להישאר בהילוך יעיל. אבל לא צריך להגזים: אם תנסה להימנע מעצם השימוש בדוושת הבלם ותנסה להאט רק על ידי סגירת המצערת - אתה תאלץ לבלום בעזרת ההילוכים (לא מומלץ) וגם לא תתריע את הנהגים מאחוריך עם אור הבלם. דוושת הבלם קיימת בשביל שתשמש בה, העיקר הוא שתעשה זאת בעדינות.

זה לא לגמרי נכון. יש קורסים לנהיגה מתקדמת שלומדים בהם דברים יומיומיים כמו שמירת רווח, חציה נכונה של צמתים, ניהול התנועה לאחור, מיקום בכביש, צפי ותכנון ולא רק בלימות או החלקות וגם לדעתי - עדיף קורס כזה, אפילו שהוא פחות "סקסי." בכל מקרה, בנושאים אלו יש גם חומרים כתובים שאפשר לקרוא וגם ליישם (לא מדובר בפעלולים אלא בדברים פשוטים).

מתלי עצה כפולה - נותנים אחיזה גבוהה אך הינם גבוהים ולכן בדרך כלל הופכים את תא המנוע לגבוה כך ששדה הראיה מלפנים קצת נפגע. כנ"ל חלק מתצורות המנוע שיוצרות מנוע ארוך (כמו במנוע שטוח או טורי) כך שליצרן אין ברירה אלא לבנות תא מנוע ארוך עם "סרח עודף" גדול וכבד מקדימה.

בשעה טובה! עכשיו הגיע הזמן שתצבור נסיון עם מלווה, עוד לפני שאתה עובר הדרכת נהיגה מתקדמת. רצוי לפחות ארבעה חודשים שבהם תשתדל לנהוג הרבה: גם לקחת את הרכב רק כדי לנסוע עם המלווה זה רעיון טוב. תנסה לחוות מגוון תנאים מהקל לכבד, כולל התנסות בתנועה כבדה, נסיעה בדרך מהירה, כבישים מפותלים, נסיעה בתנאי מזג אויר שונים ועוד. אחר כך כדאי שתעבור הדרכת נהיגה מתקדמת, מומלץ הדרכת כביש אישית. הכי קל זה ללכת הדרכה כיפית של החלקות ובלימות אבל בפועל הרבה יותר נכון ומועיל לקחת הדרכה שמתמקדת יותר ביכולת הצפי והתכנון שלך, במרווחים ממכוניות אחרות וכדומה. בינתיים תקרא חומרים (יש הרבה בפורום) ותנסה ליישם.

אם מדובר במראות נוספות קטנות - אולי אפילו רק בצד אחד - אין בעיה וזה יכול לעזור בחניות ובחלק מהרכבים אפילו במעברי נתיב. הבעיה מתחילה כשמוסיפים מראות "מרובעות" שבדרך כלל אפילו גדולות יותר מהמראות המקוריות במקרה זה יש פגיעה באווירודינמיקה ואפילו בעית שדה ראיה. כמובן שגם חיישני רוורס הם תוספת מועילה.

אור, לחץ אוויר גבוה לא יגרום לפיצוץ הצמיג - לחץ נמוך יגרום לכך! צמיג לא מתפוצץ כי הוא מלא מדי - הוא לא בלון, הוא צמיג. הוא יתפוצץ כי יווצר בתוכו חיכוך וחום מאוד גבוה והשכבות יתחילו להיפרד אחת מהשניה וזה קורה כשיש מעט מדי אוויר. לכן, בכל מצב שאתה בספק - העדף את הלחץ הגבוה ואל תוריד אוויר. אגב, ביום חם גם נסיעה של חמש דקות יכולה להשפיע על לחץ האוויר. אפילו חשיפה לחום השמש עצמו יכולה להשפיע על הלחץ ואפילו המדידים הדיגיטליים בתחנות הדלק לא תמיד מדויקים או מכוילים ולכן המלצתי אליך היא לקנות מדיד קטן בצורת עט: הוא מדויק, קל לשאת אותו, הוא עולה רק כמה שקלים והוא אמין (לא יוצא מכיול מכל טלטול קטן) וככה תוכל למדוד במדויק על הבוקר וגם יהיה לך קל יותר למדוד אוויר בתדירות גבוהה - עדיף כל שבוע.

לא נכון. במראות אתה רואה יותר בכל הכיוונים החשובים שציינתי ובנוסף אתה רואה יותר לתוך השטח המת שמאחורי הפגוש. המראה הפנימית תלויה מהתקרה והיא נותנת לך שדה ראיה טוב יותר. מה שמבט לאחור נותן זה שדה ראיה בזוית דרך חלון הצד וגם הערכת מרחקים נכונה יותר ולכן אני כן מסכים שצריך להיעזר בכך ולהעיף מבטים - אבל בעקרון יש להסתמך על המראות!

"Atqui ex lotio est" - "אפס כסף זה - מקורו בשתן." אולי ברונו שטין הוא גלגול מאוחר (ולא בלונדיני) של הקיסר אספסיאנוס?

סריקת המראות מועילה בהרבה מהמבט לאחור כי אתה רואה יותר: אתה רואה לצדדים, אתה רואה את מה שנמצא מתחת לגובה הדלתות (דפנות רכבים סמוכים, אבני שפה), אתה רואה את מה שמלפנים כשחרטום הרכב ניסוט כלפי חוץ בזמן הטית ההגה בנסיעה אחורה, את השטח המוסתר על ידי קורות הגג האחוריות וכדומה. בשביל זה יש לך מראות! בנסיעה לאחור, סרוק את כל שלושת המראות אבל בנוסף העף מבטים ונסה לכסות מקסימום שטח גם עם הראש במבטים קצרים: אפשר להביט לצדדים, לאחור (מעבר לשתי הכתפיים), לעבר חלון הצד האחורי, לזוז לעבר מושב הנסיעה להסתכל אחורה, להישען קדימה כדי לראות מה קורה מקדימה או כדי לקבל כיסוי רחב יותר במראות, וכולי - כל זוית ראיה נוספת היא מבורכת. כמו כן, בנסיעה לאחור, הנהג "נוהל רכבת" - סגור רדיו, סגור טלפון, הפסק שיחה ופתח את החלון שלך כך שתוכל לשמוע הכל וגם להעיף מבט דרך החלון הפתוח. צעד נוסף - לצאת מהרכב ולהסתכל מסביבו. זה לא בושה, להיפך. אם יצאת מהמכונית - יצאת גדול! צעדים אלו יצמצמו את הסכנה אבל הם רק תרופה למחלה שקוראים לה נסיעה לאחור. הפתרון הכי טוב הוא פשוט לא לנסוע לאחור. ואכן, הנסיעה לאחור אסורה אלא אם כן אתה חייב ורק כמה שאתה חייב. אם אפשר למצוא בסביבה (אפילו במרחק 100-200 מטר) חנית "Pull Through" שאפשר להיכנס אליה ולצאת ממנה בנסיעה קדימה - שווה. חייב לנסוע אחור? סע קדימה עד לנקודה שממנה אתה יכול לבצע את התמרון באופן שבו תיסע לאחור מעט ככל הניתן וכנס בנסיעה לאחור כך שתוכל לצאת בנסיעה קדימה.