חן ג.

כן, זה מה שהוא אומר וזה גם מה שאני אומר; זה גם מה שיגיד כל מישהו בעל הבנה בסיסית בתורת הרכב. נסיעה בינעירונית רגועה גורמת בלאי אפסי לכל מנוע מודרני (בנזין ודיזל). למעשה, ביחס לנהיגה העירונית שרוב המכוניות שלנו מורגלות בה - שיוט בינעירוני ממש "מוסיף בריאות" למנוע: אחלה אוורור לכל המכלולים, לרבות עוקת השמן, מערכת הקירור ומערכת המיזוג; וכן שמירה על טמפרטורת עבודה יציבה תוך כדי המסת משקעי פיח או מניעת היווצרותם מלכתחילה. ככה כל רכב צריך לנסוע! בין השאר, ברכב כזה אורך חיי השמן יהיה משמעותית ארוך יותר מאשר ברכב שעיקר נסיעותיו הן בעיר (אפילו כפול!).

בעליה רצוי לשמור את הרכב ברצועת ההספק שלו. עבור רוב הנהגים, מדובר על סל"ד גבוה יותר מזה שהם מגיעים אליו בישורת (ובצדק) אבל זה מונע נזק מצטבר למנוע, בעיקר לטלטלים, ואפילו חוסך בדלק כי צריך ללחוץ פחות על דוושת הדלק.

מגניב! זה מה שעושה השילוב של רכב טוב, מסלול מעניין ומדריך טוב (או, אולי, הכי טוב שיש?) עם זאת, לדעתי הצלחת גם לתאר את הקושי של מסלול הנרבורגרינג וזו הסיבה שאני מעדיף וגם תמיד ממליץ להקיף קודם כל מסלול "רגיל" (ספה, הוקנהיים, דונינגטון ושות') ולא את הנרבורגרינג. לדעתי, המסלול מאוד תובעני לנהיגה ראשונה על מסלול מרוצים והוא גם מאוד-מאוד שונה ממסלולים "רגילים" ובמובן הזה הוא דומה יותר לכביש ציבורי, וזה מה שהוא אחרי הכל.

דלק? בלאי? שטויות! מה שחשוב הוא רק הבטיחות וחיי האדם. אף אחד לא רוצה לחוות דעיכה בעוצמת הבלימה בירידה. עדיף לשרוף 10 ליטר דלק במחיר שיא מאשר לשרוף בלמים! הפתרון הוא פשוט מאוד: להוריד מהירות בעזרת הבלמים ולשמור עליה בעזרת המנוע. כשמגיעים לקטע המשופע, מיד יש לבלום למהירות הרצויה, ולשלב הילוך נמוך ככל הניתן, כך שאפשר יהיה לבצע את הירידה במהירות קבועה כשדוושת הגז לחוצה. לא בלי ללחוץ על הגז ובטח שלא כשהרגל על הבלמים, אלא כך שצריך ללחוץ גז כדי לשמור על מהירות קבועה. זו הדרך הטובה ביותר לשלוט ברכב.

לצערי, החלפה אחת של הנוזל או השמן לא תעשה עבודת ניקוי מספיק טובה. הפתרון הוא חומר ניקוי ייעודי (עדיף) או לחלופין סדרה של כשלושה החלפות כשביניהן מניעים וגם נוסעים קצת כדי לסחרר את הנוזל. במקרה של מערכת הקירור, למטרה זו מספיקים מים מזוקקים מעורבבים באבקת כביסה ואולי טיפה של נוזל כלים.

בואו נעשה קצת סדר: 1. נהיגה בלי חולצה: אינה חוקית ואף מסוכנת, בעיקר בזמן התנגשות. תמיד מומלץ לנהוג עם ביגוד נוח, כולל חולצה ולא עם גופיה או חולצה עם שרוול גזור. גם המכנסיים, רצוי שיכסו את הברכיים לפחות. באותה מידה יש להימנע מלבישת מעילים, סוודרים עבים, צעיפים וכדומה שיכולים גם להפריע לחגורות. 2. נהיגה בלי נעליים: מסוכנת! גם השליטה בדוושות פחות טובה, גם קשה לבלום חזק בבלימת חירום וגם מסתכנים בפציעות בזמן תאונה ובכל מקרה חירום קשה לצאת מהרכב. למיטב הבנתי נהיגה יחפנית, כמו גם נהיגה עם כפכפים, אינה חוקית תחת הסעיף הדורש לנהוג במצב המאפשר שליטה מלאה ברכב. אני לא בטוח אם זה אכן נאכף כך אבל זה לא משנה. 3. נהיגה בנעליים לא מתאימות: נעלי עקב, נעליים עם סוליה עבה או נעל לא סגורה הן מסוכנות. הן יכולות להחליק מהדוושות או להיתפס בין שתיהן וכדומה. יש לנהוג בנעל סגורה (או סנדל טוב) עם סוליה דקה יחסית ועקב שטוח. כמו כן, רצוי לשמור ברכב סמרטוט קטן ולנגב את הסוליות אם הן רטובות או מחליקות. 4. נסיעה עם רגליים מורמות: מסוכנת! הרמת הרגליים במושב הנוסע מפריעה לשדה הראיה של הנהג (בייחוד בראי הימני) וגורמת סיכון גדול לנוסע במקרה של תאונה. נקודה זו נכונה גם למי שנוסע מאחור, כיוון שהגוף של הנוסע "יצלול" מתחת לחגורה.

פעם ואחת ולתמיד בוא נעמיד את הדברים על דיוקם. השמן הטוב ביותר עונה על הקריטריונים הבאים: א. שמן סינתטי מלא ב. שמן ממותג טוב של חברה מוכרת ג. שמן בדירוג או קבוצת האיכות הגבוהה ביותר ד. רצוי שמן "Premium" ה. אם יש תקן או המלצה של יצרן הרכב לשמן מסוים - עדיף. צמיגות השמן צריכה להתאים בעיקר למרווחי הסיכה ברכב ולתנאי מזג האוויר - גם מבחינת צמיגות "קרה" וגם מבחינת צמיגות "חמה." במזג אוויר ים-תיכוני כמו שלנו, ברוב המכוניות מדובר על שמן 5W40 או 10W40. שמן צמיגי יותר סתם יפריע לזרימת השמן במנוע בהתנעת הבוקר ובזמן עבודה, ושמן דליל יותר (גם בדירוג ה"קר") לא יספק הגנה טובה ואף לא ייצור את הלחץ הרצוי במעברים הרחבים.

עם גישה כמו זו שאתה מתאר - גם צמיג סליקס בטמפרטורת עבודה לא יעזור לך. אני שומע את הטענה האווילית הזאת יותר מדי: כאילו הנהיגה הקלוקלת של הנהגים האחרים מחייבת אותך גם לנהוג עקום. כאילו אין לך שליטה לא על המהירות שלך, לא על המרחק מהרכב שלפניך, לא על הריכוז ולא על עוד דברים שהם לחלוטין בשליטתך ולא בשליטת הנהגים האחרים. אף נהג לא יכול להתערב בנהיגה שלך! אני מצליח לשמור מרחק של שתי שניות וגם שלוש שניות ובכל כביש ובכל תנאי תנועה (כביש מהיר, פקקים, דרך עירונית ועוד) מבלי לגרום שום הפרעה לתנועה. כמות הנהגים שנדחפת מולי מזערית והם כמעט תמיד עוקפים עוד נהג, או יורדים ביציאה/פניה הקרובה, או שאני עוקף אותם. וגם אם לא - אז אני מגדיל שוב את המרחק ושומר מרחק גם מהם! אנשים שמתפרצים לכביש - במקומות המועדים אני מתמקם בכביש בהתאם, קובע נוכחות וכן - מוריד מהירות (אם צריך אז לקצב זחילה), מתכונן לבלימה ומגביר עירנות. ישנם גם לא מעט סימנים שיעידו על מצב שכזה, אפילו כשהוא קורה לכאורה ב"הפתעה."

כמה נקודות: צמיגים של "חברות בת" הם בדרך כלל צמיגים "בינוניים" מבחינת האיכות. אלו צמיג שאני לא הייתי מגדיר אותם בתור "אסון" אבל אני בפירוש תמיד ממליץ לא לקנות אותם אלא להעדיף צמיג איכותי יותר אלא אם כן אין ברירה. אם כבר קנית אז זה לא כל כך נורא (בדיעבד) ועכשיו עליך להסתדר עם מה שיש. לגבי פיצוץ הצמיג: קנה לעצמך מדיד לחץ אוויר קטן בצורת "עט." הוא זול, נוח לשימוש ולנשיאה ויחסית מאוד אמין ואף מדויק. פעם בשבוע, מקסימום שבועיים, בדוק את לחץ האוויר בבוקר לפני נסיעה. התאם את הלחץ להוראות יצרן הרכב כפי שהן מופיעות במדבקה (בדרך כלל במשקוף דלת הנהג) או בספר הרכב. שים לב שהמלצות היצרן מתאימות ללחץ אוויר קר. כלומר, נניח שהיו לך 28PSI בצמיג שאמור להיות מנופח ב-31PSI (כלומר, עליך להוסיף 3PSI), ונסעת עשר דקות לתחנה ומדדת שוב ואופס, פתאום יש לך 30PSI. למה זה? כי הצמיג התחמם והלחץ עלה, אבל כמות האוויר בצמיג לא השתנתה ולכן אתה צריך להוסיף 3PSI בדיוק כמו קודם . כלומר, לנפח את הצמיג לא ל-31PSI אלא ל-33PSI. כמו כן, שים לב כי הלחץ מותאם למידת העומס ברכב. שלושה נוסעים בוגרים מאחורה בדרך כלל שוקלים מספיק כדי שתהיה הצדקה לנפח את הצמיגים ללחץ המומלץ ל"עומס חלקי" או אפילו "עומס מלא." ובכלל, בכל פעם שאתה בספק בין לחץ גבוה ללחץ נמוך יותר - העדף את הלחץ הגבוה! לאחר הניפוח, בדוק שוב בעזרת המדיד שלך לפחות על שני צמיגים כדי לוודא שהמשאבה לא מזייפת. בנוסף, בכל בוקר כשאתה יוצא לנהוג, תעיף מבט זריז מסביב לרכב כדי לוודא שאף אחד מהצמיגים לא ניזוק, נשחק או איבד המון אוויר בלי ששמת לב. זה לוקח בדיוק שניה, ויכול להציל לך לא מעט צמיגים ולא מעט סכנות.

זו גישה הפוכה שהיא גם כן לא טובה - הכל קשור לצורת הנהיגה! ילד קופץ לכביש: ניתן לחשוד מראש במקומות בהם זה אפשרי ולהאט, להגדיל עירנות, להיות מוכן לבלום ולנקוט עוד צעדי זהירות שיאפשרו לעצור. הוא הדין גם בבלימת פתע של נהג ממול - שמירת רווח כראוי תמנע פגיעה בו. אבל! בשני המקרים עדיף שנהיה מצויידים בצמיגים טובים שיאפשרו לנו לעצור כמה שיותר מהר.

אני מסכים עם הרעיון שעומד בבסיס הגישה, אך לא עם הגישה כמו שהיא. בטיחות זה לא 0 או 1 - כמה שתוכל להיות יותר בטוח במגבלות סבירות, כך יותר טוב. במקום לנהוג בזהירות עם צמיגים סוג ז', למה שלא תתחמש בצמיגים סוג א' (אפילו סוג ב') וגם תנהג בזהירות?

גם אני חושב שהרכב הכי בטיחותי הוא זה שנוהג בו הנהג הכי טוב, אבל אני עדיין מאמין מ-א-ו-ד בחשיבות של רכב תקין שמשתף פעולה עם הנהג כך שאפשר לנהוג עם הרכב ולא "נגד" הרכב. זה כולל: 1. צמיגים איכותיים ואחידים. 2. החלפת הצמיגים בזמן על בסיס מידת האחיזה שהם מספקים ולא על בסיס כשל כמו שחיקת חריצים או תפוגה. 3. הקפדה על לחץ אוויר נכון 4. בדיקת הצמיגים, כיוון הזויות, איזון וביצוע סבב גלגלים - על בסיס תקופתי. 5. החלפת בולמים - על בסיס איכות השיכוך ולא על רקע כשל כמו נזילה. אם לא מקפידים על כך - התוצאות תהיינה רעות.

מעולה! חבל שלא יכולתי להגיע (אני עובד מאוד קשה, כולל בימי חמישי) אבל זה לא מוריד מערכו של האירוע הזה כאבן דרך ביצירה תרבות מוטורית ותרבות נהיגה בישראל. גם הסיקורים היו במקום ולא העבירו אווירה של "השתוללות" או עבריינות אלא של ספורט מאורגן וזה חשוב מאוד.

כן, אבל החוק גם אוסר דברים שאין בהם סכנת חיים, כמו הגבלות חניה (ברוב המקרים) ועוד חוקים. החוק של שמירת הימין - מטרתו בטיחות ולכן יש לשים לב מתי הוא משמר את ערך הבטיחות ומתי קצת פחות. כאשר נהג אטי "מתנחל" בנתיב השמאלי ואתה יושב מאחוריו במרחק בטוח לכמה שניות, אחר מסמן לו קצר באורות ורק לאחר שראית שהוא לא זז - עוקף אותו מימין בהפרש מהירות יחסית קטן - זה לא מסוכן, כשמדובר ברכב פרטי אחר. רק כשמדובר במשאית הייתי נשאר מאחוריה בלית ברירה. אגב, הבעיה לא קשורה רק לנהגים שמתנחלים בנתיב השמאלי הקיצוני. גם הנתיב השמאלי ה"אמצעי" הוא נתיב שמאלי לכל דבר ולטעמי "התנחלות" בנתיב זה, בלי קשר למהירות הנסיעה, היא מסוכנת. במקרה זה אני מעדיף לעבור שני נתיבים ולעקוף את הנהג משמאל ולא מימין. כמובן שכאשר נוהגים ברכב כבד אי אפשר לעשות זאת (אסור למשאית לעקוף רכב עוקף בנתיב הקיצון) וזה רק מוסיף לבעיה. כמובן שישנים מצבים, כמו בחלק מהכבישים בעיר וגם כשמתקרבים למחלף - שבהם עדיף לעבור שמאלה (לפחות באופן זמני) מטעמי בטיחות.

גם החוק לא חשוב - חיי האדם (כלומר, הבטיחות) הם שחשובים.

המצב כאן לא גרוע יותר מאשר בארצות הברית ולמען האמת שהוא גם לא טוב יותר מאשר בחלק מהחברות המסלמיות. נ.ב. שרשור ממש נפלא. מתחיל בנהיגה, ממשיך בסמנטיקה, ונגמר באנתרופולוגיה-בשקל מתובלנת בגזענות. אחלה!

לא. זה עניין של אומדן מרחקים. הרבה נהגים חושבים שהם מאוד קרובים לרכב ממול ולכן נוסעים אחורה וקדימה, לפעמים אפילו מספר פעמים, לפני שיש להם אומץ לצאת. מי שאני למדתי מאבא שלי, שכנהג משאית נוסע הנסיעה לאחור חד מאוד אצלו, הוא שבדרך כלל יש מספיק מקום מלפנים כדי לצאת מיד - רק יוצאים לאט ובזהירות וכשצריך נשענים קדימה כדי לראות טוב יותר האם אנחנו מצליחים לעבור. עדיף לעבור קצת "בלחץ" מאשר לנסוע לאחור. גם בכניסה לחניה, נהגים בדרך כלל נוסעים אחורה וקדימה כדי להיכנס לתוך מרווח קטן יחסית. אני למדתי (הפעם בהדרכה מקצועית) על עקרון ה"זנב לרחב, אף לצפוף" שאומר שעדיף בכל פעם שנוסעים אחורה לנסוע קצת ולהעביר מהר לנסיעה קדימה וככה להסתמך יותר על נסיעה קדימה כדי להיכנס לרווח.

תאמין לי ששמירת הימין חשובה לי מאוד ואני משתדל "להרביץ" אותה (במשמעות של ללמד, כן? סמנטיקה!) בכל אחד כדי שישמרו על הימין. אבל מה שחשוב לי בנושא הזה הוא קודם כל העניין הבטיחותי: שמירת הימין לא נודעה רק כדי שיהיה "נחמד" בכביש וכדי שנהג מהיר יותר יוכל לעקוף בקלות, אלא כדי שהנהגים ינועו בטור כשתנועה מהירה יותר שחולפת לידם תעבור רק בצד הנהג שבו יש לו שדה ראיה טוב יותר (כי המראה קרובה יותר אליו). העניין התרבותי הוא משני כאן.

בוא לא ניכנס להבחנות מתחום הסמנטיקה (תורת המשמעות). ברור, על פי כמות הקיטור שעולה בפורום הזה בעשרות הודעות ושרשורים כל חודש, שאנשים כאן מתרגזים הרבה יותר מדי כשהנהג לפניהם נוסע בנתיב השמאלי לאט. ולצערי, אני גם מוכן להתערב שאותם נהגים הרבה פחות כועסים על עצמם כשהם לא שומרים מספיק מרחק (למשל) לעומת כאשר הנהג ממול עושה להם את הטריק הזה. אני, לעומת זאת, מעולם לא הבנתי את הכעס. נכון שעדיף לא לעקוף מימין ולכן צריך לתת התרעה קצרה ולתת לו הזדמנות להימין את עצמו, אבל אם זה לא עובד אז אין שום בעיה לעקוף מימין בזהירות, כשעוקפים רכב פרטי אחר. עניין החוק בכלל לא רלוונטי כאן כי עניין הסיכון (עקב השטח המת מימין) הוא העניין העיקרי, וגם כי אי-שמירת הימין של הנהג השני מתירה את המעבר מצדו הימני.

לדעתי המערכת עוזרת, אבל לא יותר מזה. כל עוד משתמשים בה ככלי עזר - מבחינתי, זה מצוין. מי שטוען שהמערכת מציקה לו - כנראה רק חושב שהוא נוהג בטוח, כי הוא לא שומר מרחק, וזה חמור מאוד. כך, למשל, השיטה של "ספירת השניות" שאני תמיד מקפיד להשתמש בה כדי לוודא שמירת רווח בטוח - היא עדיין לא הכי מדויקת. יש לכך שני פתרונות: האחת, פתרון תשתית שקיים בכמה אוטוסטרדות בעולם והוא ציור "מעוינים" על הכביש במרחק קבוע של שניה אחת במהירות הנסיעה המותרת. כמובן שהפתרון הזה קיים רק בכבישים מהירים ומתאים רק אם נוסעים במהירות החוקית. לכן, הפתרון של מערכת, בין אם מובנית ברכב (עדיף) ובין אם נוספת - כאמצעי עזר כדי לוודא שהמרחק בטוח, היא מצוינת מבחינתי. כמובן שיש לכוון את המערכת כך שתתריע על כל שמירת רווח הקטן משתי שניות. למיטב הבנתי, כברירת מחדל היא מתריעה רק על רווח הקטן משניה אחת. גם בכל הקשור לשטחים מתים - אפילו כוונון המראות הנכון (ב"שיטה הקנדית") לא מעלים לחלוטין את הבעיה ולכן תמיד טוב שיש עוד אמצעי זהירות בנוסף לסריקת המראות, שמירת הימין, מעבר הנתיב המדורג והסטת הראש.

לא, אי אפשר להבין! כולו אדם שבחר נתיב לא נכון. תשב מאחוריו במרחק בטוח ואם הוא לא זז תוך כמה שניות תן לו שתיים-שלוש הבהובים, ואם גם זה לא עובד - תעקוף אותו מימין בזהירות. פשוט וקל. אולי זה קצת מציק, אבל אותי זה אף פעם לא עצבן; בטח שזה לא גרם לי לצעוק, לקלל ובטוח שלא לצאת מהרכב באמצע הכביש (!) ולתת למישהו סטירה (!!).

סיליקון לא מנפח את הגומי והוא גם מגיע במקור כשהוא מצופה בו. מה שכן מנפח את הצמיג ומזיק לו זה שמן שמקורו בנפט. אולי זה לא יאריך את חיי הצמיג (האמת שזה תלוי בסגנון הנהיגה), אך שמירה על גמישות הדפנות כן תועיל לצמיג בזמן השימוש בו.

אני לא חושב שזה משמעותי עבור תיבת ההילוכים, אבל מבחינה בטיחותית ואפילו מבחינת החוק - זה חשוב מאוד! מבחינת הבטיחות וגם החוק - [b]אסור לנסוע אחורה[/b]. כן, קראתם נכון. זה אסור, כי זה מסוכן ולא חוקי. מתי מותר לנסוע אחורה? רק כשממש צריכים ("צורך תעבורתי") ואך ורק כמה שצריכים ולא יותר מזה. זאת אומרת שעדיף לנסוע עוד ולחפש מקום חניה אחר, אפילו במרחק שידרוש הליכה של 100-150 מטרים ליעד, כדי למצוא מקום חניה שמאפשר כניסה ויציאה בנסיעה קדימה. עדיף, בזמן שנוסעים אחורה וקדימה בחניה במקביל בין שתי מכוניות - לנצל כל סנטימטר בנסיעה קדימה ולא לנסוע הרבה אחורה. עדיף, ביציאה מהחניה, לנסות לעבור גם אם זה נראה קצת "קרוב" מלפנים, ולא לנסוע אחורנית. הייתי ממשיך אבל לדעתי המסר עבר.

אני בכלל לא מגזים. השאלה "מה יקרה בזמן התנגשות?" נוגעת להרבה יותר היבטים של הנהיגה ממה שאתה חושב. היצרן אפילו מרפד את תא הנוסעים מבפנים וגם בונה את הדשבורד וההגה מפלסטיק יחסית רך כדי להפחית פציעות ושפשופים בהתנגשות. גם ישיבה במרחק סביר מההגה והדוושות, למשל, חשובה גם במצב של תאונה כדי שהגפיים לא יתיישרו (ואז, אם עוצמת הריסוק תגרום לדוושות להידחף פנימה - ייגרמו לנהג שברים). אפילו ההמלצה לעבור נתיב בהדרגה בין השאר מבוססת על כך שאם כן תקרה התנגשות - היא תקרה בזוית כהה יותר ולכן תהיה פחות מזיקה, ויש גם עוד דוגמאות כלומר - נהג שנוהג בצורה יעילה, עושה כל מה שהוא יכול כדי לא להיות מעורב בהתנגשות, אבל הוא אף פעם לא מזניח את האפשרות שהוא כן יהיה מעורב בהתנגשות, ולכן הוא צריך לדאוג להגן על עצמו לקראת "יום הדין." אם זה בקניה של רכב בטיחותי יותר ואם זה בשימוש נכון בחגורות ובכריות אוויר. בדיוק מאותה סיבה אנחנו צריכים לשמור את תא הנוסעים "נקי" ככל האפשר: כל דבר שלא אמור להיות שם הוא סכנה כי בזמן תאונה הוא יעוף (מעוצמת ההתנגשות) בתוך הרכב ויגרום לפציעות. גם חפץ רך וקליל יהפוך בתאונה יחסית קלה למשקולת כבדה ומסוכנת. מתקני הגלילה של הוילונות עונים על הקריטריון הזה לחלוטין. לכן, יש להעדיף וילון ללא מתקן גלילה או "פומפה" אלא את הסוג ש"מלבישים" אותו על החלון. ברגע שאתה משתמש בוילון כזה, בהנחה שהוא גם לא מפריע לך לראות - אין שום בעיה.

למהנדס קוראים דוד נמרי, והוא אמר את מה שהוא אמר כמהנדס רכב ולא כנהג. זה הבדל מאוד משמעותי כשמדובר במרכיב בטיחותי אקטיבי כמו צמיג. אין שום מצב שצמיג רכב פרטי שומר על תכונותיו החיוניות מבחינת אחיזת כביש והתנהגות לאחר יותר מ-80 אלף קילומטרים, וגם זה במקרה הכי טוב. אולי ברכב כבד אפשר קצת יותר. מבחינת שנים - לא יותר מארבע שנים כאורך חיי מדף. כך שבמובן הזה - כן, יש קשר בין נסועה לבין מצב הצמיג.