OBD = On Board Diagnostics
והפירוש בעברית: אבחון מובנה.
מערכות הבקרה בכלי הרכב מסוגלות לעשות אבחון תקלות עצמי, עד רמה מסוימת כמובן. זה מוצא ביטויו באותם קודי תקלות שניתן לשלוף בכמה אופנים: גישור שני פינים וספירת הבהובי נורה, חיבור סורק יעודי של כלי הרכב או סורק גנרי (כללי), חיבור מערכת מבוססת PC שגם יודעת לתת משוב ואפשרויות קידד ותכנות במערכות הרלוונטיות. (מעט מאוד סורקים יודעים גם לתת משוב ותכנות).
ה OBD החל בשנת ייצור 1988 כדרישה בארה"ב ומייד אח"כ באירופה.
בתחילה לכל יצרן היה שקע אבחון עם הצורה שהוא בחר וכמובן קודי תקלות בשפתו הוא.
לקראת מחצית שנות ה 90 הרשויות החלו לעשות סדר בנושא וקבעו שני דברים חשובים: הראשון הוא שקע אבחון אחיד ובו מקום ל 16 פינים, מהם ארבעה במיקום זהה אצל כל היצרנים: מתח, ארקה, ושני פינים לתקשורת עם יחידת בקרת המנוע לטובת קריאת תקלות זיהום אוויר (מאפשר לכל סורק גנרי לקרוא את הקודים האלו בלבד). השני הוא שפה ופירוש אחידים לקודי תקלות במערכות נגד זיהום אוויר ובמערכות בטיחות (ABS, כריות אוויר וכיו"ב). קודי התקלות זהים אצל כולם על פי תקן מוגדר שנקבע על ידי יצרני הרכב הגדולים והרשויות בארה"ב ובאירופה.
OBD II : זהו תקן מחייב כל רכב הנע על כבישי ארה"ב משנת ייצור 96 ואילך. בתחום ה OBD הוא משתמש כמובן בהגדרות שרשמתי לעיל, אולם עוד הגדרה חשובה בו היא העובדה שגם תקלה רגעית בנושא זיהום אוויר מפעילה את נורת התקלה באופן קבוע עד לתיקונה ומחיקת הקוד. תקן זה מגדיר גם כל מיני מערכות ומאפיינים ברכב, דוגמת ויסות לחץ במיכל הדלק. תקן OBD II לא מחוייב באירופה ובארץ, אולם תקן יורו 4 מחייב את ההדלקה הקבועה של נורת התקלה כמו ב OBD II.