סער, לא הבנת אותי. אני טוען שמעמד הביניים בישראל צריך לעבוד ולהשקיע הרבה יותר כדי לממן אותה רמת צריכה כמו מעמדות ביניים אחרים בעיקר בעולם המערבי (אירופה יותר מאשר ארה"ב, מהסיבה שציינתי בפוסט הקודם), איפה הבעיה? הבעיה היא בעיקר בעובדה שמעטים מאד מהישראלים חוסכים חסכון אמיתי לזקנתם, לדורות הבאים או סתם ליום סגריר.
לפני שאתם קופצים, לדעתי קרנות השתלמות, קופות גמל ודומיהן הן לא חסכונות אמיתיים אם הם משתמשים לצריכה (מי לא מכיר את אלה ששוברים קרן השתלמות כדי לקנות אוטו חדש, ריהוט חדש או לשדרג דירה), אלא במקרה הטוב מקלטי מס.
הישראלי חוסך פחות מעמיתיו בעולם המערבי, ולדעתי חלק ניכר מכך נובע שהוא חייב לשרוף את ה"חסכונות" האלה כדי לממן צריכה שבמערב הוא היה יכול להשיג אותה מהכנסתו הפנויה, ועדיין להשאיר משהו ליום סגריר או לדורות הבאים (ירושות לא נצברות אלא נצרכות בשוטף).
מה הסייפא? לכאורה יש רמת צריכה גבוהה ותואמת את מה שמקובל במערב, בפועל המעמד הבינוני הישראלי משועבד לה מעבר לכל פרופורציה בריאה.