כמה הערות כלליות, סליחה על היעדר הקרדיט:
לגבי מספר המכוניות הנרכשות כמדד לשגשוג מעמד הביניים - שגוי משתי סיבות עיקריות. ראשית, רוב הרכבים החדשים אינם נרכשים על ידי בני המעמד הבינוני אלא על ידי חברות הליסינג, ומוגשות לבני המעמד הבינוני בתנאי נשך דרקוניים כמעט. אני מזכיר לך שאין תחבורה ציבורית יעילה בישראל לכן אין אלטרנטיבה לרכב פרטי למשפחות. שנית, בני המעמד הבינוני שאכן קונים רכבים (או אפילו אלה שלוקחים בליסינג) עושים את זה על חשבון חסכונות חייהם (פודים קרנות השתלמות וקופות גמל או מוותרים על ברוטו גדול יותר ממנו מופרש יותר לסוציאליות).
נסיעות לחו"ל כמדד וגו' - באופן דומה, גם חלקו הגדול של עמישראל שנוהר לחו"ל (מסיבות של נסיון להתאוור קצת מהמציאות המוגבלת ומגבילה בישראל) עושה זאת על חשבון חסכונות ולא על בסיס הכנסה פנויה יתרה.
אני אחדד. המימון שהמעמד הבינוני מעמיד לצורך רכישת דירה, מכונית ומוצרים רבים אחרים מגיע לא מהכנסתו הפנויה אחרי הפרשה לחסכון, אלא על חשבון חסכונות עבר (חלקם מקלטי מס כמו קרנות השתלמות) וחסכונות עתיד (ויתור על ברוטו כדי לקחת ליסינג או פשוט ויתור על הפרשה ליום סגריר).
מבחוץ אולי נראה שהכל טופי, אבל אתה תראה שהצריכה רק מחזקת את תסמונת אכול ושתה כי מחר נמות - אין חשיבה לטווח ארוך כי כל המשאבים נשאבים להווה. תראה גם שככה אין צבירת הון לדורות הבאים: סבתא מתה והירושה לא משמשת ליצירת הון נצבר אלא לצריכה (דירות, רכבים) של הדורות הנוכחיים.
המצב דומה למשבר האשראי בארה"ב, שם הצריכה הפרטית תודלקה באמצעות אשראי קל ללא כיסוי. פה אין אפשרות לקחת אשראי קל, לכן אתה שם את כל מה שיש לך רק כדי לזכות ברמת חיים שמנסה להיות סבירה למעמד ביניים במדינה מערבית.