z-man

ויתחילו לעשות אופל וקטרה עם סמל של נחש. היום לפי הכיוון הנוכחי של עולם הרכב, אני נשאר עם האלפא עוד הרבה זמן. רק שלא יתחילו לעשות מיניואנים...

צרף אותי אני אשתדל מאד להגיע ליום חמישי אמיר

אז אני אנסה למלא לך אותו. מדובר כמובן באלפא ספיידר, הוצגה ב-1966 כמחליפה של הג'ולייטה ספידר. העצוב של פינינפרינה היה מדהים, אפילו מדי, מכיוון שכשהוצגה היא נחשבה מוזרה ואפילו מכוערת. הדגם הראשון היה הדואטו ואופיין בזנב עגול וזורם ששונה ב-1970. הספיידר כללה דגמים מ-1300 (89 כ"ס) 1600 (109 כ"ס) 1750 (118 כ"ס)ו2000 (132 כ"ס). הספיידר יוצרה בשינויים קלים עד 1992 עם משהו בסביבות ה-120000 יחידות.

המפגש נערך ביער חדרה. ההודעות על המפגשים מועברות במייל ע"ב רשימות תפוצה. המפגש הבא יערך בחנוכה וכנראה יהיה איזה טיול. מי שמעונין להצטרף שישלח מייל, ואני אצרף אותו לרשימת התפוצה.

איך מוודאים שהלחיצות נעשו בדיוק בציוני הדרך?

105 כ"ס

ביום שבת האחרון התקיים המפגש השני של מועדון אלפא בישראל. המפגש נערך ביער חדרה בצל עצי האקליפטוס וכלל מעל ל-20 אלפות מתקופות שונות, חלקם קלאסיות אמיתיות כפי שתוכלו לראות בהמשך. לפרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר או לפנות למייל המצורף. [email protected]

ליונדאי אקסידנט!!!

הם לא ממש עושים שום דבר מסובך, סך הכל חנות מכולת שמתקינה מוצרים מהמדף וממה שהבנתי גובים מחירים מופרזים ומתייחסים בזילזול. למעט סיבות מזוכיסטיות קשה לי להבין למה אנשים ממשיכים לזרום אליהם.

הצבע מורכב משכבת בסיס, שהיא נותנת את הגוון המיוחד, ומעל זה לכה.

בן 29, נשוי + 3 חתולים גר בבנימינה חובב מכוניות איטלקיות עוד מתקופתי כזרעון, פורמולה 1 וכמובן פרארי. את ילדותי התחלתי בפירוק לאנצ'יה בטא קופה שהיתה לאח שלי. האוטו הראשון שלי היה אינוצ'נטי, אח"כ באו AX, טיפו, פונטו והיום 147. עוסק למחייתי בעיצוב אתרים. טעם מוזיקלי מלימפ ביזקיט לU2 , גרבג', קוקו... לא למזרחי!!! פועל היום למען הקמת מועדון אלפא רומאו בארץ הקודש זהו בערך.

http://www.4car.co.uk/jsp/main.jsp?lnk=231_2&page=1&reviewid=564

ושטיפה טובה שלהם מבפנים יכולים לתרום רבות למראה וגם לאפקטיביות של הפנסים.

ממש לא מתאים שיתחיל להיות פה מה שהולך בפורום השכן.

יש כזה עליון ולדויד גם יש תחתון, מטרתו להקשיח את השילדה, מקטין את העיוותים ומחדד את ההיגוי. מוט מייצב הוא חלק מהמתלה שתפקידו להקטין את התנועה של המתלה וע"י כך להגביל את זווית הגלגול.

בהתגלות אלוהית על ארבע גלגלים

כמו במקרה ה-156, העיצוב המקורי שלם והרמוני יותר, הספוילרים קצת מוגזמים וצעקניים, משהו גם בניקיון של הפרונט הלך לאיבוד והג'אנטים של גרסת ה-150 יפים יותר ומתאימים יותר לאוטו. אם כי עדיין יכול להיות והייתי מסכים לארח אותה לזמן מה....

בין מבחני דרכים רגילים בהם נערכות מדידות זמנים בין שני כלי רכב לבין המבחן שנערך בגיליון ה-200. אוטו חוזרים ומדגישים שהדבר נעשה בכביש שהיה סגור ובשום אופן לא בכביש ציבורי פתוח. הרי ברור לכולם שכגליון שרוצה למכור הם לא יכולים לבדוק את המכוניות שהם כותבים עליהם ב-90 קמ"ש. בחובב רכב אני רוצה לברך על מה שנעשה בגיליון ה-200, זה בדיוק מסוג הדברים שיכולים לעורר את המגזין מהלאטיסיזציה שלו.

גם אם מצליחים לשדוד איזה בנק בארץ וקונים כזה אוטו, מה אפשר לעשות איתו? נסיעה באלפים עם אוטו שכזה, מעט מאד חוויות שיכולות להשתוות לזה

אמנם לוירון תוספת הספק של משהו כמו 200 כ"ס, אבל מכונית F1 שוקלת משהו כמו חצי (600 ק"ג), בלי להזכיר חלוקת משקל אידאלית, מרכז כובד נמוך במיוחד ומערכות אלקטרוניות שדואגות לתת מקסימום כח בכל מצב. נראה לי שלוירון יתרון רק במהירות סופית, מה שכמעט לא בא לידי ביטוי בזמן של הקפה במסלול.

נראה כאילו הם נתנו לכל הסדנאות שמייצרות קיטים בעולם להתבטא ביחד על אוטו אחד. אין ס"מ באוטו בלי ספוילר/סנפיר/כונס אויר/פנס. עושה פשוט כואב בעיניים בהחלט נראה כמו יצרן במצוקה שמשווע לתשומת לב.

צריך לפרק את אחד מצינורות המים ולתת למנוע לעבוד (כשהוא קר ועם טרמוסטט בחוץ), אם המים יוצאים מהצינור בלחץ אז המשאבה בסדר. לעיתים אפשר לזהות נזילה מאיזור החיבור של המשאבה, אבל לא תמיד, לעיתים הרוטור פשוט נכחד (משימוש במים לא תקניים) ואז המשאבה פשוט מסתובבת ולא עושה כלום (קרה לי ב-AX)

הסיבה לכך פשוטה, פוטנציאל הניצולת של מנוע הדיזל רחוק מאד מממיצוי, בעוד מנועי הבנזין הגיעו לקצה יכולת הפיתוח שלהם. לכן כיום רוב היצרנים משקיעים את המירב בפיתוח מנועי הדיזל שלהם. תוצאת הבערה של הדיזל יותר נקיה ואריכות חיי המכללים טובה יותר. אפילו באלפא, אחד המנועים הטובים ביותר הוא ה-JTD.

היתרון שלהם הוא בעיקר בנושא אותם דפיקות קטנות ומעצבנות שלא גורמות לפגיעה בצבע אבל יוצרות שקעים מעצבנים. מדובר בכל אלה שחייבים לפתוח דלתות בכל הכח במגרש החניה, במכות חניה קלות וכדומה. באוטו פיקס שוכן לו רוסי חביב שאת שמו שכחתי שיש ברשותו אוסף כלים שלא היה מבייש שום אינקווזיטור . בעזרת הכלים הללו ועין חדה הוא מצליח להעלים את כל אותם דפיקות בלא שום שימוש ב"חומר" וצבע וזאת רק ע"י הוצעת הפח והחזרתו למצבו המקורי. יכול להיות שבתיקוני פחחות גדולים הם לא הכי זולים, אבל אני כלל לא בטוח שכולם יודעים להעריך עבודת פחחות טובה. עבודה טובה לא שופטים ברמה של איך זה נראה, אלה בכמות החומר שממלאים. ככל ששמים יותר חומר יש סיכוי טוב שכעבור שנה שנתיים יתחילו להופיע סדקים, וגרוע מכך במקרה של מכה הקטנה ביותר, כל איזור התיקון ינזק. תיקון פחחות אמיתי עושים עם "פח" ולא עם קרמיקות. באוטופיקס ראיתי שבאמת עובדים עם פח ולא לוקחים שיעורי פיסול. אני בטוח שיש עוד כאלו בארץ, אבל לדעתי הם ספורים ביותר.