כמה שטויות בשירשור אחד
אני ברמן מזה שש שנים, עוד שנה לסטאז' ואז חסל סדר בגדים ספוגים בפידג'לינג סאוור... בתור ברמן אני הכי "אוהב" את הלקוחות ה"מבינים" שמבקשים גריי גוס בתוספת רד-בול ומכריזים לי חד משמעית כי "גריי גוס (עם רד בול) זה הוודקה הכי טובה" והם לא מסוגלים לשתות שום דבר אחר. לי כבר מזמן אין כוח להסביר ללקוחות שזה לא משנה אם תזמין "פינלנדיה" או שתזמין "קאופמן" (סביב ה +1000 ש"ח לבקבוק בגרסת הווינטאג' למי שחושב ש level יקרה), ברגע שזה בא במגע עם משקה אנרגיה אתה יכול לשכוח מהטעם הנפלא, המרקם השמנוני, והחלקות בגרון שכ"כ מאפיינת מותגים יוקרתיים, ואולי עדיף שתלך להתפלצן בבר אחר.
הסיבה להקדמה הזו היא פשוטה- 99.9% מהאנשים ששותים וודקה לא צורכים אותה "נקי" ולכן כל מותגי הסופר פרימיום הללו מיותרים לחלוטין כל עוד היא נמהלת במשקה קל כלשהו. מספיק שמדובר בוודקה שמתומחרת באיזור ה 50+ ש"ח לבקבוק (לא, ולא מדובר בפיצוצייה בדרום ת"א ביום שישי בלילה, ששם בקבוק "חורטיצה" יכול לעלות גם 100 ש"ח) והיא לא אמורה לגרום לתופעות לוואי מיוחדות בתנאי שלא הגזמנו.
בבר שאני מועסק בו כיום ישנם שלושה מקפיאים העובדים בטמפ' שונות ומתאימים לקירור וודקות וליקרים. המשקאות ה"קפואים" מסודרים בהם ע"פ הטמפ' האידיאלית לצריכה. אחד הניסויים החביבים עלי כאשר איזשהו לקוח מחליט שהוא יכול לעמוד על ההבדלים בין הוודקות (כי הוא הרי מבין גדול) הינו הוצאת הגריי גוס המדוברת מן המקפיא למשך כמה דקות לפני ההגשה, להציב לאותו לקוח שתי כוסות צ'ייסר- לאחת כאמור נמזגת אותה גריי גוס בטמפ' לא כל כך אידיאלית אך עדיין קרה מאוד, ובשנייה למזוג וודקה קפואה שזה עתה הוצאה מן המקפיא, רצוי מסוג לא מוכר (לא פינלנדיה ולא אבסולוט) אך עדיין ברמה סבירה ולשחק עם אותו הלקוח במשחק האהוב עלי "זהה את הסופר פריומיום" החוקים מאוד פשוטים: זיהית- זכית כבר בשני צ'ייסרים, טעית- נא הזמן את הברמן החביב לכוסית ג'ק. בואו נאמר זאת ככה- אני שותה בערך שני בקבוקי ג'ק בשנה על חשבון הלקוחות אניני הטעם...
מנסיוני המסקנה מאוד פשוטה ככל הנוגע לוודקה (בהיפוך גמור מוויסקי)- הוודקה הטובה ביותר היא זו המוגשת קרה יותר. כמובן שבטמפ' החדר הסיפור שונה לחלוטין, אבל מי שותה וודקה נקי בטמפ' החדר?
כל האמור כמובן לא מתייחס לוודקות זולות במיוחד או כאלו מתוצרת מקומית.