הלוחש למכוניות

בוודאי! השילוב הוא קטלני לצמיגים: משקל של 2.1 טון (!!) יחד עם מומנט שמתקרב ל-70 קג"מ מאפס סל"ד הוא הדבר שמבטיח הכי הרבה שחיקה גם בהאצות צידיות וגם בקו ישר. זו תופעה ידועה ומוכרת בעולם החשמליות, שמסתובבות כולן עם משקולת חצי טון ומעלה בצורת סוללה... ליצרן הצמיגים זה אתגר שכמותו לא היה קודם, כי אפילו מכוניות-על כבדות של פעם היו מגרדות את הטון-וחצי מלמטה וכעת הסטנדרט הוא 2 טון ומעלה. המילכוד - ככל שתייצר את הצמיג בדגש על תרכובת קשה שתתנגד יותר לשחיקה, כך יהפוך הצמיג לפחות ופחות אוחז בפניות, כי שם צריך יותר רכות ש"תדביק" אותו לכביש. מאידך, ככל שתייצר תרכובת רכה ואוחזת, תוותר על התנגדות לשחיקה. המשחק פה הוא עדין מאד מבחינת התוספים שיש בכל צמיג, כגון סיליקה שמקשה אותו ומיני פלסטיסייזרים שמרככים אותו. הדרישות המנוגדות הללו קיימות כמובן בכל צמיג, לכל רכב. המשקל הכבד של החשמליות פשוט מציף את הבעיה במלוא חומרתה ומותח את הכימיה של התרכובות לקצה. נראה שזה הופך למוטו של יותר ויותר יצרני רכב (סיניים)?....😉

עדכון - 46,000 ק"מ בקצת מעל 13 חודש... הזמן (והספידו) רץ כשנהנים... בגדול - יכול להעיד כעת ללא ספק שהקנייה השתלמה במובן הכלכלי. חיסכון ניכר בהוצאות האנרגיה, מתדלק חשמל ביתי בקצב של כ-600 ש"ח בחודש ועוד כ-200ש"ח לכל היותר בטעינות חוץ שלא כולן מהירות. צמיגים הם ההוצאה השנייה בגודלה, אחרי החשמל. המישלן PS5 מתקרבים לסוף חייהם אחרי 25,000 ק"מ, ואני מתכנן להחליף אותם תוך 5,000 ק"מ לכל היותר. לא היה לי כדבר הזה בכל שנותי על ההגה - קצב השחיקה הוא בערך כפול ממה שהייתי רגיל גם ברכבים ספורטיביים יותר מהסיל - אבל לך תתאפק עם קרוב ל-70 קג"מ מתחת לכף רגל ימין... עבור כיף - צריך לשלם. חושב כעת לנסות משהו זול יותר - פאלקן FK510, שמגיע עם דירוג A ברטוב ונתון רעש מצויין, או אולי הנקוק VENTUS S1 EVO3 EV ייעודי לחשמליות, יש לי חודש לחשוב... תחזוקה כרגע הרכב בין טיפול 30K לטיפול 60K, לאחר שהיבואן הודיע על שינוי במשטר הטיפולים ומעבר לפעם ב-30K ק"מ (או שנתיים, הקודם מביניהם). תקלות קטנות - הופיע לחות בפנס הערפל/רוורס האחורי, שהוחלף אחר כבוד באחריות, מהירות ויעילות. הקטע המעצבן ביותר לאורך זמן - תקלה ידועה בשמע של המולטימדיה בעת שיחה טלפונית - מי שמדבר איתי שומע את עצמו כפול לעיתים קרובות. בשבוע האחרון הגיע עדכון התוכנה OTA שאמור לפתור את הסוגיה, נחיה ונראה. ממשק משתמש - לאחר העדכון האחרון עוד יותר קל לדלג בין האנדרואיד-אוטו למערכת השליטה ברכב, פשוט קליל וכיף לעבור מניווט לאיוורור מושב, כמו גם הפקודות הקוליות. החיים במסלול המהיר עם הסיל אחרי 46,000 ק"מ נכנסו לשיגרה נעימה - הרכב נוח לי בנסיעותי הארוכות, ההתמכרות ללכוח המתפרץ לא שככה, המזגן רק מתחיל את ההתמודדות עם הקיץ ואני רק צריך לעבוד על אפליקציה שתזכיר לי להפעילו מרחוק 10 דקות לפני שיוצא לדרך...

הכפתור הזה גורם לנעילה של הבלמים במצב עמידה ואינו מאפשר גלישה בסל"ד-סרק שגורמת לשחיקה המהירה במצמדים, מה שנקרא נסיעה ב"חצי קלאץ'". התזוזה מהמקום נעשית רק ע"י לחיצה על הגז - וזה גורם לשילוב מיידי של המצמד ולמינימום בלאי. לא בכל רכבי VAG יש כפתור AUTO HOLD ! זה מגיע רק בשילוב עם כפתור האנדברקס חשמלי. לכן, ברכבים כגון ארונה/קאמיק/פאביה ועוד - יש לי כלל פשוט שמחליף את הכפתור החסר בעת נהיגה בפקקים: רגל ימין אף פעם לא באויר. היא או על הברקס, או על הגז. התוצאה דומה - אתה לא מאפשר מצב של התקדמות "על חצי קלאץ'". בדיוק! וזה חלק מהתהליך שלי להמלצה על הרכב הנכון לכל לקוח. מי שזה לא מתאים לו לבצע שינוי בהרגלי הנהיגה, יקבל המלצה על גיר אחר (עדיף פלנטארי, תודה רבה למאזדה על שמירת השלהבת :-).

לרכבים של פעם - זה היה מתאים כמו כפפה ליד. ברכבים מודרניים יש שלל בעיות ואתגרים שהיו הופכים את התרגיל למאד יקר, ואף פוגעים ברכיבים יקרים, כולל מחשב הרכב. למשל - שלל מוצרי PSA (C4, 308 ועוד) שיש להם מעין מסגרת שלא פשוט לפרק שעוטפת את המצבר, רכבים עם "גשר דיודות" כנ"ל, שיש לדעת לפרק, רכבים חדישים שמצריכים התקנה תוך גיבוי למערכות החשמל (כל רכבי 48V החדשים של VAG) אחרת נדלקות שלל נורות תקלה שמצריכות ביקור במוסך ואיפוס. בקיצור - כבר לא מתאים לדעתי לרכבים של היום. יש שירות של מצברים עד הבית שכולל התקנה - ואם מבצעים אותו ע"י ספק טוב ואמין שנותן אחריות ומצהיר שיודע להחליף מצבר בדגם שלך - זה עדיף.

לא מחסידי האדמיניסטרציה החדשה של טראמפ, אבל גם תרנגול עיוור מוצא לעיתם גרגר... מערכת סטארט-סטופ היא אכן פיצ'ר שאני קורא לו מזמן "כפתור של פוליטיקאים", שקר סטטיסטי שיצרני הרכב אולצו להשתתף בו על מנת לקבל נקודות קרדיט ירוקות. מזה שנים שאנחנו, הנהגים, נאלצים להשלים עם מערכת אחרי מערכת שכביכול נועדה לשמור על הסביבה (ואני ממש לא נגד!) אך למעשה אנו משלמים בטווח הארוך בכסף גדול, עקב אמינות נמוכה ובלאי גבוה למכלולים. שנעשה חשבון? 1. סטארט-סטופ חוסכת דלק בפקקים? אולי בחלומות של הפוליטיקאים... בפועל - עצירות בפקקי הארץ ובכלל מגיעות בד"כ לכמה שניות בודדות, לפני שיש צורך להתניע שוב ולהתקדם כמה מטרים. יודעים כמה צורך מנוע 4 צילינדר ממוצע בעמידה? - פחות מליטר אחד לשעה! יודעים כמה עולים מצבר + סטארטר שמתקלקלים יותר תכופות עקב בלאי אדיר? הם משודרגים כי אמורים להחזיק יותר התנעות, אך המחיר יכול להגיע ליותר מ-5000 ש"ח, אפילו 7,000 ש"ח, לשניהם, בהרבה רכבים. כלומר - צריך לבלות בתנאי עצירת מנוע סביב אלף שעות במצטבר (!!!) על מנת לחסוך את מחיר הדלק שיכסה עלות המצבר והמתנע! אבסורד, אבל היי - העיקר שנרגיש יותר ירוקים. ובסופו של תהליך - אנחנו משלמים שמיידי המון כסף על משהו שלא באמת מנקה את האויר. מערכות ההייבריד-מתון נוסח VAG שנכנסו עם סטרטר-אלטרנטור וסוללת 48V עושים את אותה שטות, אבל עוד יותר ביוקר, ואפילו על פי נתוני יצרן חוסכים רק 0.5 ליטר/100 ק"מ... נו באמת... כמות המאמץ והכסף שנזרקים על מנת לשפר בשוליים את הפליטות, הן ללא כל פרופורציה לצעדי הענק שנעשו בעשרים השנים שבין נניח 1980-2000, שם עבר העולם את מהפכת הזרקות הדלק, המגדשים הקטנים, וההזרקה הישירה שבאמת חוסכת המון דלק/כסף/זיהום אויר. 2. מנועי הזרקה ישירה , קטני נפח, טורבו עם אינצריה נמוכה - כולם נועדו לעמוד בתקנים ההולכים ומחמירים של זיהום אויר. כאמור, זה הכל למטרה טובה, אך שלל הבעיות שהם מביאים עימם (רנו 1.2 טורבו האיום שמתפגר מהר, PSA 1.2 עם הרצועה הטבולה וטבעות הבוכנה הדקיקות, הונדה ופורד 1.0 טורבו עם בעיות LSPI גם כן ועוד ועוד) גורמות לנו, הצרכנים, לשלם ביוקר רב על חוסר אמינות שנובע בעיקר מהצורך לרדוף כל הזמן אחרי תקנות זיהום אויר, ולא באמת להתחרות על טכנולוגיה שתכלול גם אמינות הולכת וגוברת. 3. פרשת דיזל-גייט, איומה ככל שהיתה, לא היתה באה לעולם אלמלא חשו המהנדסים תסכול אדיר מאי היכולת לעמוד בתקני זיהום האויר במנועי הדיזל. אינני מצדיק בשום אופן מעשי רמייה כפי שנעשו ע"י VAG ואחרים - אבל מנוע הדיזל מת מוות מוקדם למרות שמערכות האוריאה וה-DPF כן מצליחות לסנן ביעילות חלקיקים נשימים ורעלים, אבל היום כבר אף אחד לא רוצה לגעת בדיזל גם באירופה, והחשמל כובש כל חלקה טובה למרות שזה הכי NIMBY להגיד שחשמל הרבה יותר ירוק מבנזין, ביננו הרי ברור שלייצר סוללות (ולמחזר?... עוד לא התחלנו באמת...) ולייצר חשמל גם כן גורם לזיהום מסיבי, אבל מרחיק אותו מהרחובות לאזורים רחוקים מאיתנו. הנקודה שלי היא זו - בשנים האחרונות נעצר למעשה הפיתוח של מנועי בעירה פנימית אמינים, ועבר לתכנון מנועי בעירה ירוקים בכל מחיר.

כלומר - הם לא שייכים לסטטיסטיקה המדהימה של סוחרים בנתניה שתמיד מחזיקים את הרכבים עם הק"מ הכי נמוך בארץ?...😉 או, לחילופין, הסוחרים עם בעייה קשה בזיכרון שגורמת להם לשכוח לציין את צמד המילים אובדן להלכה בהקשר לרכב?... וברצינות - אם עושים קודם כל שיעורי בית ובודקים היטב היסטוריית תביעות והיסטוריית טיפולים, ניתן לקבל תמונה ראשונית על הרכב, ואם הוא נראה כשר על הנייר אז לדרוש טופס גילוי נאות מפורט מהסוחר לפני חתימה, ולבדוק במכון שלא יהיה בהמלצת/הצעת הסוחר.

לדעתי אין באמת מקום להשוות בין הטסלה 3 לג'אומטרי. הטסלה פשוט רכב טוב יותר מבחינת החווייה שהוא מעניק לנהג (וגם הנוסעים לא ממש סובלים) וצריך רק לקחת בחשבון את נקודות החולשה שלו שהן - נוחות נסיעה בינונית (לא באמת גרועה יותר מהג'ילי), איכות חומרים והרכבה לא אחידה (ושוב - הג'ילי לא ממש מתעלה גם כאן, היא בסדר גמור וזהו), וגם הנדסת האנוש בטסלה דורשת לא מעט הסתגלות. אם כל זה מקובל עליך, הרי שהטסלה היא עיסקה משתלמת יותר גם ברמה הכלכלית, היות ושמירת הערך שלה טובה בהרבה מהג'ילי, שתוך שנתיים תסבול להערכתי מנפילה חופשית במחירים, בעוד שהטסלה מצליחה לשמור ערך למרות השינויים הרבים בשוק. יש כבר לא מעט ניסיון עם הסוללות בטסלה לאורך מאות אלפי ק"מ, ומחירי התחזוקה אינם גבוהים (לא יותר מג'ילי), כך שזו, לדעתי, הבחירה הנכונה גם עם 100K ק"מ על השעון, בתנאי שהמחיר בקנייה ישקף זאת.

בואו ננסה לעשות קצת סדר בכל הבלגן שיש כאן עם ה-DSG. אני שם כאן את השנקל שלי בעקבות הניסיון שצברתי אישית בקרוב לחצי מיליון ק"מ עם VAGיות שונות שהיו לי, בדיקות של כמה מאות רכבי DSG בשנים האחרונות כחלק מתהליך החיפוש ללקוחותי, ולא מעט שיחות עם אנשי מקצוע (כמו רון, אופיר ועוד כמה וכמה) שנתקלים (ומתפרנסים...) ביומיום ברכבי הקונצרן. התובנות שלי מהגיר המדהים-אך-מדאיג הזה הן: 1. יש להבדיל בין DQ200 (ה"יבש") של לפני 2015 - שם היו הרבה מאד תקלות - ובין מה שבא אחרי. השיפורים שהכניס VAG כללו מצמדים עמידים יותר (תמיד מתוצרת LUK, הספק היחיד למעשה לאורך השנים), ושינויים במכטרוניק שכללו גם עיבוי של דפנות האלומיניום של הקופסה (ע"מ למנוע עיוותים בחום שגורמים לנזילת שמן) וגם הורדה של לחצי העבודה מאזור 70BAR לאזור 50BAR כדי להגביר אמינות ואריכות ימים, מבלי לפגוע ביעילות ומהירות ההחלפות. כתוצאה מכך, קטנו (לדברי בעלי המוסכים) התקלות ב-DQ200 באופן דרסטי, והן קורות בעיקר כשנוהגים ברכב בצורה לא נכונה בעיקר בפקקים. 2. בקודיאק מותקנות הגרסאות ה"רטובות" של DSG, ואכן ישנה תחושה שלמרות זאת יש יותר תקלות מכטרוניק בקודיאק מאשר ברכבים אחרים (בעיקר עם מנועי 2.0 ל') עם גיר דומה. הסיבה לכך לא ממש ברורה, החשד הוא שמצד אחד הקודיאק הוא רב-מכר (לעומת כל שאר הסדאנים 2.0 ל' או טיגואן שבהם מורכבת גירסה דומה) ומאידך הוא גם רכב שנוטה להיות כבד יותר מהאחרים - עם תפוסה של 7 מקומות פלוס מטען למשפחה, מה שגם כן תורם לצורך ביותר מומנט להזיזו מהמקום בכל תחילת נסיעה ושוב להיכנס לאזור אי-נוחות של ה-DSG באשר הוא - בתחילות נסיעה בפקקים. 3. העובדה שיש לא מעט נהגים שלא מחליפים מצמדים עד למעלה מ-200K ק,מ (השיא האישי שלי - 237,000 ק"מ עם טולדו TDI) מעידה בעיני, יותר מכל, על זה שאופי הנסועה וצורת הנהיגה הם הגורמים המשפיעים ביותר על אורך חיי המצמדים. בדיוק כמו בגיר רגיל - זה מאד תלוי בהתנהגות הנהג בעיקר בתחילות הנסיעה לאחר עצירה. וכמו בגיר רגיל שנשחק הרבה יותר מהר אם הנהג נותן בראש ויוצא בחראקות מהמקום, כך סובל המצמד מס' 1 ב-DSG מהתחלות נסיעה שאינן מערבות נגיעה קלה בגז, ובעיקר באי-שימוש בכפתור החשוב של AUTO HOLD שהוא לדעתי שומר-מצמדים מס' 1. 4. תוסיפו לזה אפס מודעות אצל נהגים רבים לעובדה שהבלאי הגבוה ביותר קורה בפקקים (זחילה ללא גז עם "חצי קלאץ' שמחשב הגיר קובע על מנת שהמנוע לא יכבה או יקרטע), אפס חינוך והסברה של צ'מפיון מוטורס לנהגים בעת מסירת רכב חדש (וכי למה להם?... זה רק יעורר אנטגוניזם למוצר ולעומת זאת זה יכול לפרנס ממש יפה את המוסכים אם פשוט לא ידברו על זה...) - וקיבלתם מצב שבו כל DSG שמותקן ברכב כבד יותר - מתבלה הרבה יותר מהר עקב שימוש בפקקים שלא בהתאם לכלל הפשוט: כל תחילת נסיעה צריכה להיות עם נגיעה קטנה בגז, כדי שהמצמד ישתלב בפחות משניה, ולא לזחול בסרק בשום אופן (למעט בתמרוני חנייה,שמהווים אחוז פצפון מהנסועה) - וכך משתמשים נכון ב-DSG, עם מינימום בלאי. 5. הפסיכולוגיה שמאחורי השיווק של מוצרי VAG בתור שיא הטכנולוגיה היא אולי נכונה, ומנסיון מצטבר רב אני יכול להעיד על חיסכון משמעותי בדלק (בעיקר מחוץ לעיר, היכן שהמנועים הנפלאים יכולים לבוא לידי ביטוי), אבל מה שמתסכל אותי כמסתכל מהצד הוא חוסר הנכונות של אנשי השיווק/מכירות להתייחס ברצינות וביושרה לפיל שבחדר: DSG לא אוהב פקקים, לכן צריך ללמד את הלקוחות לנהוג נכון. נקודה. מה שאנחנו רואים כאן הוא דיון שמשקף את התסכול של אנשים שלרוב לא יודעים איך להשתמש נכון במוצר המורכב הזה, ומשלמים אלפים על הטעות הקטנה הזו - חימום-יתר של המצמדים, שגורם כמובן גם לשחיקתם המהירה וגם להתחממות יתר בתוך המכטרוניק, ששורפת בתורה את הכרטיס, והנה לכם השילוב היקר והמיותר של החלפות תכופות של מצמדים ובוודאי שיפוצי המכטרוניק שאמור להחזיק בעצם לפחות 200K ק"מ, או אף את כל חיי הרכב. 6. העובדה ש-VAG כלל לא מאפשרים במקור לשפץ מכטרוניק (יש למעשה רק מק"ט אחד - לכל הקופסא, וזהו), הופכת את החלפתו או התיקון שלו ליקרה ומסובכת מאד - עוד צעד לא ממש הוגן של היצרן. אולי, אולי, אם יעלה מספיק לחץ מכיוון הצרכנים, נזכה לאיזו התייחסות מהיבואן והיצרן כאחד (ואל תגידו שלא יכול לקרות - ראו את מקרה התביעה הייצוגית נגד משאבות המים המתפגרות שנסגר אך השבוע), כי לדעתי מדובר דווקא במוצר הבוגר והזול ביותר לתיקון (מצמדים, לא המכטרוניק) בהשוואה לכל תיבת DCT אחרת בשוק - ואני מכיר היטב את המספרים. יש בצפון לפחות מוסך אחד שאני מכיר שמחליף מצמדים של DQ200 סביב 3000 ש"ח כולל מע"מ, כאשר אותה פעולה אצל יודאי-קיה, רנו-ניסאן-דאצ'יה, פורד ואחרים עולה יותר מכפול! רק לחץ צרכני נבון (ואולי איזו ייצוגית קטנה בנושא ההדרכה החסרה...) יוכלו לדעתי לשפר את הלחץ על כיס הלקוחות, אבל כמכלול חכם אני בדעה שה-DSG הוא המוצר הטוב ביותר כיום בשוק התיבות הרובוטיות, ושווה לגמרי את המאמץ הקטן שבשינוי הרגלי הנהיגה בפקקים.

זו אכן הסיבה הנפוצה. כלומר - נמסרה הודעה על ארוע ביטוחי לחברת הביטוח. נפתחה תביעה וניתן לה מספר - מה שגורם מיד להופעת שורה בדו"ח הסליקה. בסופו של דבר המבוטח החליט מסיבותיו הוא (לרוב נזק קטן / השתתפות עצמית גבוהה) שזה לא ישתלם לו להפעיל ביטוח, והשורה נשארת ריקה ממספרים בדו"ח. כל זה - בתנאי שרשום תחת מצב התביעה שהיא סגורה !

דוקא נושא ה-DSG הוא פחות מפחיד בעיני. היות והמאזדה באמת צפופה יותר מהקארוק/אטקה (חלק מהעיצוב המושך שלה...) הרי שלדעתי מקדם ההנאה מהנהיגה מחוץ לעיר הוא הכי גבוה אצל בעלות ה-DSG. 1. אם תלמד לנהוג נכון בפקקים, תוך שימוש תמידי בכפתור AUTO HOLD שיש בהן, שתי ה"גרמניות" ניתנות לתחזוקה מאד סבירה (מנוע 1500 EVO חזק וחסכוני, כמעט חף מבעיות, לבדוק משאבת מים והיעדר תקלות במערכת התיזמון המורכבת שלו בשל כיבוי 2 צילינדרים בעומס נמוך). אם תטפל במוסך פרטי מומחה (כגון "רון", אופיר המכונאי האקדמאי, גיא מוטורס בשילת ועוד) תהנה מעלויות תחזוקה מאד סבירות ואמינות כללית טובה, יחד עם תחושת איכות כללית ואיבזור טוב (בגירסאות היקרות יותר), גמישות ממכרת של המנוע יחד עם חיסכון מדהים בנסועה מחוץ לעיר. 2. אם תוסיף טיגואן למשוואה, תקבל אותו עם הגיר ה"רטוב" שנחשב ל-DSG היותר אמין, יחד עם איכות חומרים ובידוד מעולים. עלויות התחזוקה זהות כמובן לסיאט/סקודה.

קרה כבר, מתוך מאות רבות של העברות בעלות אונליין שעזרתי ללקוחותי לבצע, שנתקלתי בבעיות שונות. הנקודות העיקריות שבהן יש להתמקד: 1. כמוכר - לא לגשת בשום אופן לשלב העברת בעלות אלא לאחר שרואים את הכסף של העברת זה"ב (או מיידית של דיסקונט) בחשבון. 2. כקונה - לא לבצע את התשלום אלא לאחר שמוודאים בקלות שהרכב לא מעוקל: בתהליך אונליין ישנו מצב מובנה שלא מאפשר להמשיך בו במידה והרכב מעוקל או משועבד. רגע לפני העברת הכסף למוכר, תמיד מומלץ להתחיל בתהליך העברת הבעלות. כשהמערכת שואלת מה מספר ת"ז של הרוכש, ניתן לשים כל מספר לפי רצונו של המוכר שלא יחשוד בקונה שמנסה לרמות אותו...) ולבצע את השלב של שליחת ההודעה הראשונה ל"קונה ניסיון". ברגע שהמערכת מאפשרת שליחת הודעה זו - אתם יכולים להיות בטוחים שהרכב אינו מעוקל ולא תתקלו במצב שבו הועבר כסף אך לא ניתן לבצע ה"ב. 3. אם קרה פנצ'ר בדרך - והמערכת אונליין נתקעת (וזה עדיין קורה, לעיתים נדירות) והתשלום כבר עבר, מומלץ כמובן להמשיך בדואר. אם גם זה לא אפשרי, מומלץ לבצע "העברת חזקה" - כלומר המוכר יעביר את הרכב עם כל המפתחות לידי הקונה ויקבעו ביניהם מועד חדש לנסות להעביר הבעלות. רוב התקלות נפתרות תוך פחות משעה, אך קרה פעם אחת שהקונה (לקוח שלי) נאלץ לקבוע עם המוכר למחרת היום עקב תקלה גדולה במשרד הרישוי שלא איפשרה ה"ב אפילו בדואר. והכלל החשוב מכולם - לא פחות חשוב ממה אתם קונים, חשוב ממי אתם קונים. מוכר שמעלה חשד הוא, עבורי, דגל אדום לא פחות מאשר ממצא של אובדן להלכה בדו"ח של מרכז הסליקה... אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

https://www.facebook.com/share/p/1UQdhX2xK3/ מוסיף כאן את הפוסט שלי לגבי רכישת רכב מליסינג. שדה מוקשים פוטנציאלי, שהדרך לצלוח אותו היא לרכוש רק מחברות שעובדות בשקיפות מול הלקוח , עם היסטוריית טיפולים שלא נראית כמו עלבון לאינטליגנציה בצורת מסמך גזור מאקסל ללא כל פירוט של חלפים שהותקנו בכל טיפול, שלא לומר תאריכים והק"מ שבהם נעשו. גם לאחריות שנותנות חברות שונות יש משקל, אם כי חשוב מאד לקרוא את האותיות הקטנות - אחריות על מנוע וגיר כמעט אף פעם לא כוללת אלא חלקים פנימיים כהגדרתם, מה שמותיר רכיבים יקרים כגון טורבו, משאבת מים, מצמדים ומח גיר )בעיקר בתיבות רובוטיות) מחוץ לכיסוי.

הנושא של רכישת רכב שהוכרז אובדן גמור להלכה הוא למהמרים וחובבי מציאות. מדי פעם אני נתקל בחיפושי ברכב כזה, והכלל הראשון לזכור הוא - שאין באמת כללים... אך אם להתייחס לרכב האמור, תוקנו שם כ"כ הרבה דברים מעצם המחיר הגבוה ששולם על תיקונים, שקשה לי לראות איך לא תקלל את הרגע אם תקנה. כן שלדה, לא שלדה - אתה עלול לחוות כל שילוב של תקלות קבועות כגון חדירת מים עקב אי אטימה מוחלטת, אכילת צמיגים והתנהגות כביש לא סימטרית, תקלות פאנטום באלקטרוניקה, בנוסף לקרקושים ורעשים שונים..... הרשימה לא נגמרת - ואת כל זה מציעים לך תמורת "הנחה מפליגה" של 15000₪ ממחירון? נו באמת.... לפחות עשית נכון כששאלת כאן בפורום - עשה לעצמך טובה ואל תצטרף לרשימת הפראיירים שאינם מתים ורק מתחלפים...

אם יורשה לי לתרום את השנקל שלי לדיון המעניין הנ"ל, אחרי בדיקה של כאלף רכבים במהלך השנים האחרונות - התובנות שלי הן הרבה פחות "דיגיטליות", הרבה יותר אנלוגיות. ולמה הכוונה? 1. אם להכריע עקרונית בסוגייה של ק"מ אל מול פז"מ על הכביש: אני נוטה לתת משקל גבוה יותר לק"מ נמוך על פני שנת מודל אחת (או שתיים) יותר/פחות על הכביש, מסיבה אחת פשוטה: לרוב, העלות של תיקוני בלאי שהוא תלוי-ק"מ הן גבוהות יותר מאלו של בלאי תלוי-פז"מ (תיקונים במנוע, גיר, בלמים, מתלים, מדחס מזגן וכיוב', לעומת תיקונים שנובעים מ"גומי יבש" כגון צינורות שונים, תושבות, בוקסות-משולשים, תקרה נופלת או סדקים (נדירים כיום) בפלסטיקה. זה יותר כלל-אצבע, ופחות נוסחה מדוייקת, אבל זה מה שהניסיון שלי מלמד. 2. תכל'ס בשטח - לא באמת ניתן "לקנות רכב לפי מספרים ונוסחאות". נכון כתב פות"ש: וזה בדיוק מה שאני עושה, וממליץ לכל אחד לעשות: להתייחס לכל רכב לגופו, לבדוק היטב את הניירת (טיפולים בזמן ותביעות ביטוח במרכז הסליקה), להסתכל גם על מי המוכר ואמינותו, ולבדוק היטב את כמות הבלאי שצבר הרכב במהלך הבעלויות. זה אולי הכי קשה ללא ניסיון (ואני ממש לא חסיד של מכוני בדיקה, בלשון המעטה, אבל אם אין לכם מכונאי שמבין ברכב האמור ומוכן להעיף מבט, אז מכון הוא הדרך היחידה לקצת מידע), ופה אני מקדיש את מירב המאמץ - לנסות וללמוד מהרכב כמה התעללו בו, או שמא איזה חיים קלים היו לו מבחינה מכנית. לגופו של עניין - הפרש של 28,000 ק"מ לא אמור לפסול את הרכב המאובזר יותר, ושוב - תלוי במצב בשטח. בהצלחה.

אני אפילו לא הייתי מתאר את המצב כקיפאון, יותר כתגובה טבעית של קהל הלקוחות להעלאת המיסים וכמובן מס הנסועה הצפוי בשנה הבאה, שמבטאים בעיקר את הגישה הלא אחידה, לא מקצועית (וכמובן הרעבה לכסף) של משרדי התחבורה והאוצר בכל הנוגע לחישמול השוק. בסופו של תהליך זה גם נובע כיום מהיעדר תשתית חשמל (גם בייצור אך בעיקר בהולכה) שיכולה לתמוך בכמויות הרבה יותר גדולות של חשמליות חדשות - ולכן המדינה מטפלת בכך ע"י הקטנת הטבות שגורמת להקטנת ביקוש. למעט פריצת דרך בתשתיות תדלוק מימן לרכבי הנעה בתא-דלק, אין באופק אלטרנטיבה רצינית לחשמל. מה שאנחנו חווים כעת הוא בסה"כ עוד גיהוק קטן בדרך לחישמול הולך וגובר, ולדעתי אין משבר שצפוי בשוק הזה אלא רק ירידה זמנית בקצב ההשתלטות של חשמל על כבישינו. לגבי שמירת הערך של חשמליות, היא אכן גרועה מזו של רכבי ICE פשוט בגלל שישנו אופק מוצלח הרבה יותר שיבטל יחסית בקרוב את חרדת הטווח, וכאשר טווח של 800 ק,מ (WLTP) יהפוך לנורמה אזי תגיע גם התייצבות במחירים, עד הלהיט הבא ...

לדעתי היות ואנו נמצאים בשלב התפתחותי ברכב החשמלי, שבו כולם כבר מבינים ששמירת ערך איננה הצד הלזק שלו (בהינתן קצב הפיתוח של חשמליות כיום, ההסתכלות שמקובלת היא כעל אייפון על גלגלים ולא רכב מסורתי), העלות הסופית של ו - שתתגלה כמובן רק בעת מכירתו - תהיה בהחלט גבוהה יותר מרכב מסורתי. היתרון היחיד שיש לבעלי החשמליות של היום הוא בטעינה ביתית זולה. ברגע שאתה מחשב עלות אחזקה ללא ההפסד במכירה ומסתכל באדישות על מחיר ק"מ בטעינה מהירה ויקרה - זה חישוב שיעלה לך ביוקר, ואני סבור שתוך שנתיים נתחיל לראות כאן מחירים מגוכחים לרכבים חשמליים שכרגע הם כוכבי המכירות. האם זה שווה את ההימור? - יענה כל אחד לעצמו.

נכון.

האתר של CARWIZ איננו אלא מנוע חיפוש חכם (ומעוצב למשעי, יש לציין) שמרוויח את כספו מהספקת לידים לסוכנויות שונות, שלמיטב ידיעתי לא מופעל מולם שום קריטריון מקצועי של אמינות, שקיפות או מקצועיות ושירות. כלומר - האתר הוא בסה"כ כלי שעוזר לך להגיע לאותם רכבים שמפוזרים ביד2 ואיננו מהווה כלי שיפוטי לגבי המכוניות שאותן הוא מציע. וכמובן שזה אומר שכמו תמיד - CAVEAT EMPTOR - ייזהר הקונה !

בדיוק כך. לא מודדים תצרוכת על פני מרחק אפסי, שהרי לכל שינוי במהלך 3000 מטר יש השפעה אדירה על הממוצע של אותה הנסיעה. רוב מחשבי הדרך מציגים חישובים דינמיים - כלומר התוצאה משתנה בהתאם לסגנון הנהיגה בלייב. לכן - אין כל משמעות לחישובים, תוודא רק שבנסיעה של עשרות ק"מ ויותר אתה חוזר לקריאה שפויה.

לא רכשתי את הסיל כפולת המנועים שלי על מנת להתנהל כמו סבתא עם 530 סוסים/68 קג"מ... החלוקה מאד ברורה: בימים שאינני נוסע מהבית (בגליל) לאזור המרכז - אני נהנה מכל לחיצה ותאוצה. שכרון חושים שתמיד מצליח להדביק חיוך דבילי לפרצוף... פשוט לא מעניין אותי עד כמה מתקצר הטווח בימים כאלו - גם אם זה אומר לטעון בסוף כל יום. בימים של נסיעה למרכז (נסועה יומית של 320-350 ק"מ) אני משתדל לא להפריז בתאוצות, ולא לעבור 120 קמ"ש, כי בהיעדר תיבת הילוכים התצרוכת עולה בצורה אקספוננטית כבר מאזור 110 קמ"ש צפונה. בצורה כזו, לא תראו אותי זוחל בניסיון לחלץ עוד כמה עשרות ק"מ, אבל הפעלת הכח הופכת ליותר מדודה וכך אני מגיע בקלות להו"ש של קרוב ל-350 ק"מ מבלי להזדקק לטעינה מהירה בדרך. מודה - בכמעט 40K ק"מ ברכב המטורף הזה לא התפתיתי ולו פעם אחת לנסות ולחצות את טווח ה-400 ק"מ (520 ק"מ מוצהר WLTP) - הפיתוי הזמין יותר של הכח תמיד מנצח. למדתי לשפוט היטב צריכה, בייחוד בעליות הארוכות הביתה בסוף היום, יצא לי כבר פעמיים להגיע למטען שלי עם 1% בסוללה... מעולם לא נתקעתי בדרך, טפו-טפו. מפליא עד כמה פשוט היה לי להתרגל לתכנון ולהתאמת סגנון הנהיגה לנסועה שמחכה לי באותו היום. כשאתה יודע מה מחכה לך בקצה הדוושה, אתה גם יודע להתאפק קצת כשצריך. בשאר הזמן - WARP SPEED 😉

לא בוודאות, פשוט לא יצא לי לבדוק אחת ישנה. קל לזהות זאת במבט מלמטה לתוך החלק הפנימי של הפגוש האחורי.

המשמעות האמיתית של המשפט הנ"ל היא שלא מתאים למישהו כזה רכב חשמלי. לשלם 2.50 ש"ח לקווט"ש בטעינה מהירה במקום 0.62 ש"ח/קווט"ש בבית? מאיין את היתרון המשמעותי ביותר של חשמלית.

בדיוק! העומס על המנועים הקטנים הללו הוא אדיר, מעטים צולחים אותו בשלום. תוסיפו לזה את האופנה של דילול השמנים (W0-20 כתחליף ל W5-30 למשל) לטובת הקטנת חיכוך והעלאת הספקים, והכיוון ברור: המטוטלת נוטה להקטנת זיהום אויר על חשבון הרובוסטיות והאמינות. VW בחרה ראשונה ללכת בדרך של הקטנת נפח + הגדשה רק בשל תקנות זיהום אויר המחמירות והולכות בעשורים האחרונים, ומנוע ה-3 צילינדר של VAG הוא, בעיני, היחיד ששווה המלצה מכל בליל המנועים המשולשים, ויחזיק מעמד נהדר (כפי שמעידה האיביזה עם מעל 400K ק"מ שמשמשת את מוסך רון כרכב חלופי....) אם שומרים על שגרת טיפולים בהתאם להוראות היצרן. אחלה מנוע. אוכל תושבות ראשיות בגלל הויברציות הבלתי נמנעות בסרק, אבל שום דבר מיוחד חוץ מזה. על שאר המנועים המשולשים אני מעדיף לדלג, פשוט כי ה-1.0 הדי מוצלח כשלעצמו של קיה ויונדאי מגיע לרוב עם גיר רובוטי איום ויקר מאד לתחזוקה, והשאר פשוט לא אמינים מספיק (משיחות עם בעלי מוסכים שמתפרנסים מהם יפה).

חייב לומר שמאד מוזרה בעיני התחרות הזו - מי טוען יותר מהר. כחזות הכל. הרי ממילא ידוע שכל הסוללות כיום (ועד שנגיע למצברי SOLID STATE) מאד לא אוהבות טעינות מהירות, כך שביומיום עדיפה תמיד טעינת AC על פני DC מהירה. בנוסף - טעינה מהירה עולה בארץ בערך פי 4 מטעינה ביתית. אז גם מבחינה כלכלית זה פשוט רעיון גרוע ביומיום. לכן ההיגיון מחייב שטעינות מהירות יתבצעו רק מתי שממש צריך, ולא באופן תדיר. אז בשביל מה כל ההייפ זה? בשביל כמה פעמים בשנה שבהן ממש חשוב לחסוך עוד 10 דקות?... מוזר. אגב, ב-BYD SEAL שלי יוצא לי להסתייע בטעינת DC בערך פעם בחודש (בנסועה שנתית של 40,000 ק"מ, כן?...). נכנס לתחנה כמו שיש ביקום למשל, מתחבר, קונה כוס קפה באלונית הצמודה, גומר לשתות חצי כוס, מנתק - וממשיך הביתה לגליל. באמת שלא משנה לי אם המטען "הרביץ" את כל 150KW שהרכב שלי יודע לקבל, או רק 80KW כי היה לי שותף למטען. אני יודע שבחצי כוס קפה אני טוען מספיק כדי להגיע הביתה. זה קצת כמו ההוא שלא מעניין אותו בכמה עלה מחיר הדלק - הוא תמיד טוען ב-150 ש"ח...😉

מחזק את ההעדפה למאזדה2 עם גיר 6 הילוכים פלאנטרי, עדיפה מכל בחינה אפשרית על הפיקנטו, כולל מבחינת בטיחות, שיקול חשוב מאד בייחוד בנסועה כפי שצריך פות"ש . ואגב בטיחות: אני שם תמיד דגש חזק על בטיחות פסיבית, כלומר רמת ההגנה שהרכב נותן ליושבים בו במקרה תאונה. מזה שנים שהמזדה2 החדישה יותר (2016 ומעלה) מגיעה לארץ עם מפרט שחסר את הקורה הפנימית של הפגוש האחורי ... אני נתקל בזה באופן קבוע בעת הבדיקות שאני מבצע, אין אפילו מק"ט לקורה הנ"ל אצל ספקי חלפים. כן כן - מה שתמצאו פחות או יותר בכל רכב נורמלי אחר כסטנדרט - מישהו בדלק מוטורס החליט לחסוך 20-30$ לרכב ע"י השמטת הקורה הנ"ל. כמה מעוות צריך להיות השיקול, כמה הזוי לרצות לחסוך (מיליונים, במצטבר) על חשבון הבטיחות, בעיקר של היושבים מאחור. אבל הי, במבחני Euro-NCAP אין באמת התייחסות לפגיעה מאחור, זה לא מפרט נדרש לקבלת ציון בטיחות, ואפשר להוסיף עוד שורת רווח למאזן. מאזדה2 היא, כנראה, הסופרמיני העדיפה בשוק בתקציב 60K - חבל שהיבואן לא מתנהג כאילו הוא מכבד את לקוחותיו.