אמיר שליט

אני מזכיר לכל המתנגדים שאופי העבודה בצה"ל של אנשי הקבע שונה לגמרי מכל מקום אזרחי וזה לא בדיוק מקום עבודה אלה מקום שירות שחלים עליו חוקים שונים לגמרי. במקום אזרחי כשהבוס שלך יתן לך הנחיות ולא תבצען, לכל היותר הוא יפטר אותך - בצבא הוא יכול לשלוח אותך למעצר מיידי. במקום העבודה שלך השיגרה היא אחידה ואין הפתעות - בצבא המפקד שלך יכול להחליט שהיום לא יוצאים הביתה כי מחר יש ביקורת, או הכנה לתרגיל וכד', ואתה לא תצא הביתה אפילו אם תרצה מאוד. בצבא לא בדיוק שואלים אותך אם אתה נשאר לתורנות שבת או יוצא לאבט"ש - אתה פשוט נשאר. בצבא המפקד שלך יכול להחזיר אותך לבסיס גם ב- 2 בלילה - ואתה תהיה חייב לחזור על חשבונך. בצבא המשכורת שלך גלובלית ויכול להיות שאתה תרוויח רק 6,000 שקל, אבל עובד כל יום 15 שעות ורואה את הבית פעם בשבועיים. ורק בצבא אפילו אם תהיה חולה חצי שנה שלמה, תמשיך לקבל משכורת בלי קשר לכמה ימי מחלה יש לך. רק בצבא אם תעשה תאונה בחופשה שלך ותהפוך לנכה, משרד הביטחון ימשיך לדאוג לך ולמשפחתך כל חייך - כי אתה חייל ובכל רגע עלול לעזוב חופשה באילת עם המשפחה ולחזור מיד ליחידה. אלה תנאי השירות - ואני בתור מעסיק, זכותי לקבוע גם שאם תצרוך סמים תשב בכלא, גם תפוטר וגם לא תהיה לך פנסיה. ומה דעתכם על העובדה שרק בצבא, לאחר כל כך הרבה שנים שאדם פרש וסוף סוף הגיע לפנסיה, אם יתפס כפנסיונר על עבירה הקשורה לבטחון המדינה, מותר לשלול לו את הפנסיה. אבל אילו היית מנכ"ל מקורות, או מנכ"ל בזק שתבגוד במדינה, עדיין כל חודש יזרמו לחשבון הבנק שלך עשרות אלפי שקלים מקופת הפנסיה. מה דעתכם על כך שאיזה אלוף לשעבר המעוטר גם בכמה אותות, ובמקרה גם הורשע באונס או מעשים מגונים באזרחות והוא כבר אזרח שנים רבות, ופתאום מישהו בצבא החליט שהוא צריך לרדת לטוראי במילואים. גם אם היום היו לוקחים את מנכ"ל איזה בנק לשעבר ומאשימים אותו באונס, עדיין הוא היה מנכ"ל בנק שמקבל תפקידים מכובדים במגזר העיסקי. זאת החבילה - לא מתאים לך, אל תהיה בקבע. אלה התנאים - לטוב ולרע.

will - הדוגמאות שהבאת ממש לא דומות אני כבר שנים טוען שהמחוקק צריך להשוות השוואה מוחלטת בין מי ששותה אלכוהול לבין מי שצורך סמים. לא זה, ולא זה מאופסים על ההגה - ודינם צריך להיות אחיד. בזמן האחרון נראה לי שמשהו קצת מתעורר לגבי חוקים במדינה ואם זכינו לראות קסדה על אופניים, אני מאוד מקווה שבקרוב גם אלכוהול יוגדר באותה קטגוריה כמו נהיגה תחת השפעת סמים.

אם מדובר בשלילה יזומה מטעם משרד הרישוי, הם שולחים הודעה לפני כן, ומאפשרים להגיש עירעור. כך שאני מניח שאם יוחלט להאריך את השלילה, הוא יקבל הודעה על כך ויהיה לו זמן לערער, עד אז דברים אמורים להתברר ולהסתדר.

על הנרקומן עם המזרק ביד הייתי מדלג, כי הוא אפילו לא מבין מה מדברים איתו. ועל הנדבות או הקמצנות שלי, יעידו החזרי המס שאני מקבל ממס ההכנסה עבור התרומות יעידו תעודות ההוקרה ממוסדות ואירגונים שונים על כך, אז אני ממש לא מתרגש מדבריך על קמצנותי. ולגבי כל הקבצנים בצמתים ומוכרי התהילים או חוברת של נחמן מברסלב, אני תמיד מציע לבוא לעבוד אצלי, לקבל תלוש שכר ולהתפרנס בקביעות, אבל הם מוותרים, אז גם אני מוותר על נדבה. אבל לעולם לא יהיה מצב שאני אעבור ברחוב אלנבי למשל ואראה את הקטועים שיושבים שם על הרצפה ומבקשים נדבה ואדלג עליהם, אני אפילו אחצה את הכביש כדי לתת להם. גם לנגן הקלרינט או האקורדיון אני אתן תרומה, כי הוא מנעים את כל הסביבה ההומה וגם זה חשוב. ואגב, עובד שמעשן יודע שממני לעולם לא יראה תוספת שכר. הנימוק שלי הוא שאם אתן לו תוספת, יהיה לו יותר קל לקנות סיגריות, אז לפני שהוא מעשן ומרוויח מחלות שיעלו לו גם בתרופות, קודם שיפסיק לעשן, יחסוך את מחיר הסיגריות ואח"כ נחשוב על העלאה. גם כשהייתי בצבא וביקשו ממני לקנות כל מיני חטיפים סיגריות ושתיה להביא לחבר'ה מהשק"ם, תמיד הייתי "שוכח" וחוזר בלי הסיגריות. את הדבר הרע הזה, אני לא אהיה שותף לו. אתם כל כך רחמנים על הזקנה ? למה אתם לא מרחמים על המשפחות שנשארות לסבול ולשאת את סבל המחלה (סרטן) ?? אתם כל כך מרחמים על הנהג העבריין - למה שלא תרחמו על ילד בן 8 שנדרס, על אם שכולה או על ילד יתום ? והאמת, הייתי יותר שמח לעזור לזקנה, אבל אילו נתתי לה כסף זה היה הולך על סיגריות. אני מניח שבהתלבטות שלה, עם השקל האחרון היא תעדיף לקנות סיגריה ולמות ברעב. אז לפחות לא בכסף שלי.

הצעה בצה"ל: אם שותים ונוהגים - מפוטרים http://news.walla.co.il/?w=/0/1147944 לפי ההצעה, יפוטרו גם אנשי קבע שייתפסו נוהגים בשכרות במהלך חופשה, בדומה ליחס כלפי אנשי קבע שנמצא כי השתמשו בסמים אני בעד. כל הכבוד על היוזמה, מקווה שיצליחו לחוקק זאת

עו"ד טוב,לא צריך לעזור לאחיך לצאת מהבעיה והייתי מבקש מכל עורכי הדין שלא יעזרו לא הייתי רוצה שאחיך ידבר בטלפון בלי דיבורית ובשבריר שניה שהיד תפוסה הוא לא יספיק להסיט את ההגה מספיק וידרוס את הבן שלי או הבן שלך או את אמא שלי או שלך. אני בעד שיפסיד פרנסה ויחשוב כל חייו קדימה מה חשוב יותר, האגו העצמי לא לשים חגורה, הטיפשות להחזיק בטלפון במקום בדיבורית. אני בדברים האלה ובדומים להם אכזר מאוד ללא לב וללא רחמים. לפני כחודש התחננה אלי אישה שנראית מאוד קשת יום, וביקשה נדבה צנועה, או שאקנה לה פלאפל לפחות. ראיתי שלאישה יש ביד קופסרת סיגריות ביקשתי את הסיגריות, האשה נתנה לי, אמרתי לאשה, אני עכשיו קונה לך מנה פלאפל וגם נותן לך 10 שקלים, אבל הסיגריות נשארות אצלי ואני זורק אותן לפח (היה חצי קופסא). האשה התחילה לבכות שלא אזרוק את הסיגריות, היא חשבה שאני רק מבקש סיגריה בתמורה לנדבה. הייתי מאוד ישיר ותקיף, אמרתי לגברת תחליטי מה יותר חשוב לך, כסף לאוכל, או כסף לסיגריות, האשה ממש הזילה דמעות (אשה כבת 60 לפחות). החלטתי שאציע לאשה 20 שקל ונראה מה יהיה. אמרתי לה קחי 20 שקל ומנה פלאפל, אבל האשה כל כך היתה נעולה על הסיגריות שאפילו לא חשבה שמ-20 שקל היא יכולה לקנות קופסא חדשה ולהישאר עם עודף. רק כעבור כמה דקות של מו"מ, כי באמת רציתי לעזור לגברת, ורציתי שתתפכח ותעשה חשבון מה יותר חשוב, התחלתי ככה קצת לקמט את קופסאת הסיגריות והיא כבר החזיקה את ה-20 שקל, אבל פרצה בבכי קורע לב שאני הורס את הסיגריות ושלא אעשה את זה כי אחרת היא תצטרך לקנות קופסא אחרת. באותו הרגע, החזרתי לגברת את הסיגריות, לקחתי את ה- 20 שקל ואמרתי לגברת, שאם סיגריות יותר חשובות לה מאוכל ומתרופות שהיא בוכה שלא יכולה לקנות, אז שהיא תמשיך לעשן ולהרוג את עצמה בלי העזרה שלי, כי את זאת שבוחרת לבזבז כסף על סיגריות שמביאות מחלות. אנשים שישבו במזנון הסמוך וראו ושמעו את הדיאלוג הזה, מחאו לי כפיים ואמרו לי שאני בהחלט צודק במה שאמרתי וכל הכבוד שיש לי אומץ לומר את זה בלי חשבון. אילו אני העו"ד שצריך להגן על אחיך, הייתי פונה לשופט ואומר לו שיחשוב טוב לפני שהוא רחמן, כי הנהג הזה מחר ידרוס את אשת השופט בגלל הרחמנות הזאת כן, אני יודע שכל מה שכתבתי כאן לא לטעמכם, אבל למה אתם מביאים על עצמכם את הצרות האלה ויותר גרועות. חכם - לומד מטעויות של אחרים. אחיך לא טעה בתום לב, אחיך בכוונה תחילה היה עבריין, אז שישלם

יואב, הסיפור שלך מוזר, בעיקר בגלל ששתקת כל ה- 60 יום וקיבלת את זה בשקט כאילו זה מגיע לך, ולא הרעשת עולמות. עובדה היא שעל 4 ימים אתה קופץ וכועס, כי אתה בטוח שלא מגיע לך ה-4 ימים האלה. אז בא נחשוב יחד בהיגיון של בני אדם מהצד. על 4 ימים שלא מגיעים לך - אתה צועק על 60 יום שלא מגיעים לך - אתה שותק - אז אולי בעצם ה- 60 יום מגיעים לך, אחרת לא היית שותק. מצד שני - מנסיון אישי אני יכול לומר שהמשטרה במקרים האלה באמת פועלת ללא היגיון וללא כל עובדות שנבדקו על-ידם בשטח. ומעשה שהיה כך היה - לפני יותר משנתיים, נסעתי עם קטנוע מכביש בית עובד לכיוון נס ציונה. הייתי צריך להגיע לתחנת הדלק שנמצאת על הכביש הזה לפני הכניסה לנס-ציונה. בנתיב היציאה מהכביש הראשי לכיוון תחנת הדלק אני מאיט לפני העיקול המתקרב, ממש לפני שהנתיב מתעקל לתוך תחנת הדלק, הרגשתי את הכידון זורק חזק והבנתי מיד שיש פנצ'ר. בשבריר שניה אני מבין שאם אני ממשיך ישר, אני עולה על אי התנועה שמפריד נתיבים בעיקול, וכמובן עף לכל הרוחות בלי יכולת לדעת איך זה יגמר, מצד שני אם אני ממשיך עם העיקול, אני מאבד שליטה בכל מקרה, כי הקטנוע זורק ממש חזק. אני מחליט להמשיך עם הסיבוב ולנסות בכל זאת לשמור כידון יציב למרות הרעידות, אבל כל זה לא עוזר והקטנוע נופל. המהירות היתה יחסית איטית ואני במטרה לבלום את הנפילה מושיט יד לעבר הכביש, אבל היד לא עוזרת ואני מוצא עצמי שרוע על הכביש והקטנוע בין רגלי. חבר שחיכה לי בתחנה וראה זאת וכן עובדי התחנה ניגשו לעזור לי. הרימו את הקטנוע והחנו אותו על המדרכה בכניסה. היד כואבת מאוד מאוד ואני מרגיש שקשה להזיזה, אך למרות הכאבים, זה איכשהו נסבל. הקטנוע נשאר בתחנה עם הפנצ'ר. אני חזרתי הביתה עם חבר נוסף שהיה במקום. בערב כשהרגשתי שהכאבים לא חולפים החלטתי ללכת לבית חולים. צילום רנטגן מאשר ששברתי קצת את מפרק הכתף. גבס לא שמים, סידרו לי מתלה לזרוע,זריקת וולטרן ולהתראות מחר אצל הרופא להמשך מעקב וטיפול. אה, כן - הכי חשוב - ברישום בכניסה למיון הודיעו לי להביא אישור מהמשטרה על תאונת דרכים, אחרת אצטרך לשלם על המיון. כעבור 3 ימים נסעתי למשטרת רחובות-תנועה, מלאתי טפסים, השוטר קרא בריפרוף מה כתבתי ואמר לי זה בגלל שנסעת מהר. אחרת לא היית מאבד שליטה. אמרתי לשוטר שאי אפשר לנסוע מהר כשאוטוטו אני כבר בתוך סיבוב של כביש קטן וממילא אני כבר עוצר, ואי אפשר לשלוט בכידון כשיש פנצ'ר והכידון זורק לכל עבר. (אילו אפשר היה להמשיך ישר בהחלט יכולתי להשתלט על הכידון ולעצור בביטחה, אפילו אם הייתי קצת יותר מהיר). תגובת השוטר - אל תספר סיפורים, איך בשניה ברח לך האויר עם צמיג טיובלס אין פנצ'רים בשניה יכולת לעצור בשקט. אבל אם עשית השכבה לאופנוע בסיבוב אז יתכן וכל האויר ברח בבת-אחת, ואם נסעת מהר אז איבדת שליטה בסיבוב וזה כל הסיפור שלך. ואז כבר קצת התעצבנתי בתוך תוכי על השוטר שכלל לא היה במקום, לא ראה, ומגיע למסקנות ללא שום קשר למציאות. השוטר כבר לקח את הרישיון שלי ולפי תנועותיו הבנתי שאוטוטו הוא לא מחזיר לי את הרישיון, מה שכן הוא הספיק לומר, תחכה לקצין שתיכף יבוא. לרגע חשבתי לי שהשוטר הזה רק פקיד שלא מבין ולא מחליט וסתם עושה רושם עלי של שוטר מבין ולכן אמר לי לחכות לקצין שיבוא ישמע ויחליט. אני בראש אומר לעצמי ברור שהקצין יבין ויחזיר לי את הרישיון. קמתי מהכסא מול השוטר כדי לשבת בחוץ ולהמתין ואז תוך כדי שקמתי אני אומר לשוטר, על מה אתה מדבר בכלל, אין בקטנועים האלה בכלל צמיגי טיובלס, זה צמיג עם פנימית, זה קטנוע בדיוק כמו שיש למשטרה פיאג'ו הילוכים. ואז השוטר מסתכל ברישיון שוב, ואומר לי אההה, כן אתה צודק, באלה אין טיובלס. טוב קח את הרישיון שלך והנה לך אישור לבית-חולים ושלום שלום. ממילא לא יכולתי לנהוג זמן רב. אבל מה שהיה חשוב זה שלא סתם יפילו עלי תיק בלי להבין מה ומי ואיך. כך שבמובן מסויים אני מבין מה קרה כנראה ליואב, אבל הבעיה היא להתווכח עם שוטר שחושב שמבין ויודע. אצלי העובדות פשוט היו חד משמעיות ולא נתונות לפרשנות, אחרת כנראה שהייתי מוצא עצמי מתכתש עם המשטרה כדי לעמוד על זכויותי. הקטנוע חזר הביתה עם גרר ועמד זמן רב עם הפנצ'ר עד שתוקן. חשבתי לעצמי אולי עוד המשטרה תרצה לעשות בדיקה יסודית ולוודא שבאמת היה פנצ'ר ושבאמת יש פנימית.

אני חושב שלנהוג בלי רישיון זה פשוט להחזיק כלי הרג ולשחק איתו. כולנו היינו בצבא (או יש כאן כאלה שעוד יהיו), כולנו מיומנים בהפעלת נשק, כולנו באנו הביתה עם נשק לחופשות, ובכל זאת אסור לנו כאזרחים להחזיק נשק ללא רישיון. וכולנו יודעים עד כמה קשה לקבל רישיון לנשק. לכולנו ברור שלהחזיק נשק ללא רישיון זאת עבירה. ומה הסיכוי שאנחנו נהרוג או נפצע מישהו מיריה - אפשר לומר "0". ומה הסיכוי שנהרוג או נפצע מישהו בדריסה - "0" והמיומנות הנדרשת בנהיגה היא הרבה יותר גדולה. תחשבו על זה...

חברתך ראויה לשבח על קו מחשבתה. כפי שהבנת, הסיכוי לקבל עזרה אמיתית ממי שבעצם אמור לתת עזרה, כלל לא וודאית ואף יתכן כי סתם תיובש בהליכים ביורוקרטיים. האפשרות הפשוטה יותר, היא לכל היותר לנסות לפנות למוכר, להסביר לו שיש לכם עובדות המעידות על רמאות, ולנסות לבקש פיצוי כלשהו. אם המוכר יבהל, אולי זה יעזור קצת. אבל אם המוכר לא יבהל, זאת תהיה שוב סטירת לחי שתוכיח לכם שלא רק שרימה אותה בפעם הראשונה, גם עכשיו הוא מזלזל בה. לפעמים לא כדאי להיכנס לסיטואציה שיכולה לגרום לעוד עוגמת נפש. מה שאולי נכון יותר לעשות, הוא לשלוח מכתב מסודר, להעלות את הנקודות הבעייתיות שיש לקונה, לדרוש ביטול העסקה והשבת כספים, או פיצוי כספי נאות. לכתוב שבמקרה ולא ימצא פתרון, היא שוקלת פניה לערכאת משפטיות. להשאיר כתובת למשלוח תשובה - לא טלפון. תשובה בכתב יכולה למעשה לתת אור על טענותיכם ולאשר אותן. אם תתקבל תשובה שהמוכר מוכן לתת משהו, או להגיע להסדר, תוכלו להתנחם בכך שהצלחתם להוציא משהו מנוכל.

חח אותי תבעו פעם בתביעות קטנות. בכתב ההגנה כתבתי לשופט שלא הצלחתי לפענח את כתב החרטומים שכתב התובע ולכן אין לי מושג מה הוא רוצה ואיני יודע מה להשיב. הגענו לדיון. לתדהמתי, השופט שאל אם הצדדים נמצאים ומיד עבר לקרוא את החלטתו: השופט נזף בתובע על שהוא גוזל את זמנו של בית-המשפט ושהשופט צריך להתעכב מעל ומעבר על כתב התביעה והוא עצמו התקשה להבין מה כתוב, לפיכך הוא מחליט למחוק את התביעה. השופט רק סיים את דברו ומיד פניתי וביקשתי הוצאות - קיבלתי 250 שקל הוצאות משפט שכמובן שילם לי בית המשפט. ולמי שלא יודע, את התשלום הזה מממן התובע מכספו שלו כשהוא מפקיד בקופת בית-המשפט סכום מסויים עבור זימון עדים.

אייל בגישה שלך, אתה צודק בהחלט. גם אני לא הייתי קונה רכב כזה אפילו בחצי מחיר. והאמת אני יכול לקנות רכבים שמצבם גרוע במחיר זול ביותר, להשקיע בתיקונים ולצאת עם רכב במצב טוב. ועדיין לא הייתי קונה רכב כזה. ולמרות שאתה צודק, מה שאני מנסה להסביר לך, זה שלא תהיה נאיבי ותחשוב שמה שכל כך ברור לאדם לפי הגיון פשוט, הוא כזה פשוט גם בבית-משפט. בתי המשפט שלנו מלאים באבסורדים, וגם זה צריך להילקח בחשבון. רוצה דוגמא לעוד אבסורד: בזמנו אחד מהשרים/חכי"ם (נדמה לי שזה היה אהוד ברק) התנהלה נגדו חקירה על גיוס תרומות שלא לפי המותר בחוק. הח"כ/שר שכר עו"ד שייצג אותו. שכ"ט עמד על מיליון שקל. בסופו של דבר הח"כ/שר יצא זכאי. לפי הנוהל במקרה שכזה הח"כ/שר יכול לבקש מהמדינה הוצאות משפט. לאחר דין ודברים ארוך, המדינה החליטה להחזיר לשר/ח"כ רק 400,000 שקל. השר/ח"כ יצא צודק, אבל הוא הפסיד מכיסו 600,000 שקל. האם זה לא אבסורד ???

מסכים איתך, אבל המשטרה לא תעשה הרבה עם זה. אני בספק אם בכלל יקראו לו לחקירה, וגם אם כן, לא ממש יטפלו בזה מעבר לפרוטוקול. אתה לא איזה ידוען שבשבילך יתאמצו, או יחששו מכתבה שלילית בעמוד ראשון על זילזול. אני אישית דיווחתי למשטרה על גנב, ואפילו מסרתי למשטרה את הפרטים של רכבו. ישבתי בתור יותר משעה, רשמו את הודעתי לפרוטוקול, חתמתי והלכתי. כעבור יומיים (אני לא מגזים, נדהמתי מהמהירות - בדיוק יומיים) בתיבת הדואר שלי מכתב מהמשטרה - נסגר מחוסר ענין לציבור. ברור שאף אחד לא זימן את הגנב למסירת גירסתו.

1. יכול להיות שזה רכב של מתנדבים 2. לבולשת יש שפע של רכבים בעלי מספר צהוב, רכבים שונים ומשונים מכל מיני דגמים, צורות וצבעים. אומנם קשה להאמין שהמשטרה תקנה רכב שכזה, אבל לך תדע. מצד שני, למדינה מותר לחלט רכבים שבעלייהם נחשדו בהלבנת הון/ סמים/ סחר בבני אדם/ וכמובן העלמות מס. אז אולי זה אחד הרכבים שחולטו והוחלט להשאירו במשטרה ולא להוציאו למכירה.

חברים,כל הטענות שאתם מעלים כאן הן נכונות, צודקות וראויות הבעיה היא שלא כך מתנהלים בתי המשפט בארץ. החוקים פתלתלים ומאפשרים להתנצח על קוצו של יוד כדי להפוך את הקערה על פיה, או למזער נזקים לצד הפוגע. אם הולכים לפי תמימות ויושר מוחלט אתם צודקים - אבל זה לא קיים בבתי משפט, שם הכל נמדד יחסית להלן ציטוט החוק בעניני חוזים: אגב, החוק מכיר בכך שיש חוזה בע"פ, הבעיה היא רק להוכיח מה סוכם בע"פ. (הקלטה זאת הוכחה טובה). פרק ב': ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו. 15. הטעיה. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהוא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה: לענין זה "הטעיה" לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. 21. השבה לאחר ביטול. משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל. *** ועכשיו תיראו איך חוק כל כך פשוט הופך לפתרון מסובך בבימ"ש נניח שאני המוכר הנוכל. מחירון הרכב לדוגמה -50,000 שקל. אני אומר לביהמ"ש שהמוכר ידע את הקילומטראז' האמיתי ולכן קיבל הפחתה גדולה במחיר. אף אחד לא מוריד מחיר סתם כך. ונניח שבסופו של דבר השופט יורה על ביטול העיסקה והשבה לקדמות - כאן מתחילה הבעיה האמיתית בינתיים הקונה השתמש במכונית והוסיף לה פחת נוסף. בינתיים ירד מחירון הרכב. בינתיים נוספה לרכב עוד יד, כל אלה מצטברים וחשבונאית מראים ירידה של נניח 10,000 שקל מהמחירון מעת שנרכש הרכב. אם מכרתי את הרכב ב- 30,000 שקל והיום הוא שווה רק 20,000 שקל, הקונה כמובן לא יסכים לקבל רק 20.000. אני כמובן אטען שבמשך הזמן הקונה השתמש ברכב ונהנה ממנו, כך שלמעשה הוא לא הפסיד כלום. כשנכנסים לחשבונאות כזאת, יש משמעות אפילו לכל פסיק. אני מכרתי את הרכב עם טסט לשנה וזה למעשה הטבה במחיר של עוד 2500 שקל (נניח), עכשיו הוא מחזיר לי רכב שבעוד חודש יש לו טסט, כלומר מגיע לי עוד 2250 ש"ח ולכן אני צריך לתת לקונה רק 18,000 שקל. מכרתי עם צמיגים חדשים לגמרי, מכרתי עם מצבר חדש לגמרי, ואני מתעקש לחשב כל פחת ופחת ופתאום אני צריך להחזיר רק 17,000 ש"ח. כמובן שהקונה לא יסכים לעולם. כל הטיעונים שלי מוצדקים ונכונים במהלך משפטי שכזה. נראה לכם הזוי - בדיוק כך מתנהלים משפטים בארץ. האמת, אילו אני הייתי השופט, הייתי מעיף את הרמאי מכל המדרגות ואומר לו שלא מעניין אותי ותחזיר את כל הכסף ותאכל את מה שבישלת ותספוג את ההפסדים בעצמך. אבל הנוכל יגיש עירעור. להזכירכם, רק שבוע שעבר קראנו על שופט שהתפטר מתפקידו אחרי שנמאס לו להיות צדיק הדור היחידי.

מניסיון את כתובת המשלוח הם לוקחים מהמרשם. קשה מאוד להזין כתובת של ת.ד למרשם. ולכן מאוד יתכן שהמכתב הלך לכתובת כפי שהיא במרשם ולא כפי שהיא במכתבך. מניסיוני, וגם אחרי הדגשות רבות, לא תמיד הם מקפידים לשלוח לכתובת שביקשת. אצלי יש "עקוב אחרי" לת.ד. ולצערי גם במקרים כאלה יש פיספוסים בעיקר כאשר מתחלפים דוורים, וכך קורה יותר מפעם שמכתב אלי לא מגיע כלל. אתה צודק, הדואר טועה, השולח טועה, ואנחנו משלמים את המחיר. רק פעם אחת הצלחתי לעדכן כתובת במרשם לפי ת.ד. ולגבי התיישנות דוחו"ת: בעבר היתה כתבה ארוכה בעתון על זה. אם אני זוכר נכון, דובר על דוחות עיריה שאם במשך שנה לא נעשה כל טיפול ע"י הרשות, הדו"ח מתבטל. (טיפול זה גם לשלוח מכתב תזכורת). איני יודע אם כך הדבר גם בדוחות משטרה.

אף אחד לא אמר שהתופעה הזאת רצויה אף אחד לא אמר שזה בסדר לסובב קילומטראז' אף אחד לא אמר שזאת לא רמאות. אבל בתי משפט בישראל בבואם לפסוק פיצוי בודקים מה הנזק הראלי שנגרם לקונה לעומת המצב בשוק. ולכן אם הרכב נרכש בהרבה פחות ממחיר המחירון, ובית המשפט ישתכנע שמחיר הרכב משקף את מצבו האמיתי, ושהשינוי הוא אולי בגדר מראית עין, אך לא גניבת כסף, הוא יוקיע את התופעה עם פיצוי שולי, בבחינת התובע צודק אבל קטנוני. אני בשביל לצאת צודק ולקבל רק 1000 שקל, לא חושב ששווה לי כל הריצות והטירחות. המצב היה שונה אילו היה מדובר בנזק של 10,000 שקל לדוגמה, או יותר. אז גם בית המשפט היה כועס ומעבר להחזר כספי, היה כנראה גם פוסק פיצוי גבוה יותר. ורק שתבינו למה לא כדאי לרוץ על 1000 שקל. בשנת 92, פגעה פיאט אונו ברכבי ובעוד רכב שעמד ברמזור (מיצובישי לנסר). לפיאט לא היה ביטוח. הנזק לרכב שלי היה קטן (פגוש), וללנסר נזק גדול יותר (מכסה מנוע, גריל, פנס, כנף). הגשתי תלונה במשטרה על זה שלא הציג בפני מסמכים חוץ מתעודת זהות. בדיעבד מסתבר שנסע בלי ביטוח חובה ובלי טסט. הגשתי תביעה נגד הנהג. גם המיצובישי הגיש תביעה נגד הנהג. השופט פסק לטובתי את ערך התיקון + הוצאות נלוות = 700 שקל. 700 שקל בשנת 92, זה יותר מ- 1000 שקל היום. גם המיצובישי זכה, הדיון היה בנפרד,אבל נהגת המיצובישי עידכנה אותי שזכתה (משהו מעל 2000 שקל, לא זוכר במדויק). פניתי לבעל האונו שישלם - והוא אמר אין לי. לאחר שחלף המועד שנקבע ע"י בית המשפט לתשלום, פניתי להוצל"פ. עכשיו אני צריך לשלם אגרת הוצל"פ כדי שיפתחו תיק לחייב. אם יצטרכו לבצע עיקול, אצטרך לשלם עוד תוספת. אמרו לי שאת כל ההוצאות האלה אני יכול להעמיס על תיק ההוצל"פ וכשיהיה כסף, אני אקבל את הכל חזרה. ויתרתי על כל כאב הראש והריצות והלכתי. נהגת המיצובישי המשיכה בטיפול הוצל"פ. מידי פעם התקשרה לשאול אם קיבלתי משהו (לא אמרתי לה שויתרתי, ועניתי שעדיין לא). כעבור שנתיים ואחרי ששילמה מאות שקלים להוצאה לפועל כדי שיטפלו בתיק, סוף סוף זכתה, אבל לחייב לא היה כסף לשלם ולכן ערכו לו מבחן יכולת ונפסק שישלם 50 שקל לחודש (יחד עם הוצאות ההוצל"פ תהיה להם חתונה של יותר מ- 4 שנים). גם בתשלומים אלה לא עמד, והיא היתה צריכה שוב לפנות להוצל"פ ושוב לשלם. בנקודה הזאת היא נשברה וויתרה על הכל. *** ועוד מילה קטנה על הדרך שבתי משפט קובעים פיצוי ראלי למי שניזוק: בתאונה שבה נהרגה אם המשפחה בשנות ה-30 לחייה, תבעו את חברת הביטוח לקבלת פיצוי. חברת הביטוח טענה בבית המשפט שהבעל רק הרוויח ממות אישתו שכן עכשיו הוא אינו צריך לפרנס אותה, לא צריך לקנות לה תמרוקים/תכשיטים/מתנות/בגדים/חו"ל/ אוכל וכיו"ב. בכסף הזה שהוא לא מוציא על אישתו שנהרגה, זה חיסכון כספי ולכן יש להכפיל זאת במספר השנים לתוחלת (כמעט 50 שנה), יוצא שהתובע חוסך כסף עוד יותר ממה שתבע מהביטוח. בית המשפט קיבל את עמדת חברת הביטוח ופסק בסופו של דבר רק פיצוי קטן על הצער (עשרות בודדות של אלפי שקלים). בית המשפט בפסק דינו ציין שאינו יכול לכמת את מחיר הצער ולכן מדובר בסכום סימלי. ולכן, לפני שמישהו הולך לתבוע משהו ולבקש סעד, הוא צריך להוכיח סבירות גבוהה יותר לכך שיצא ניזוק משמעותית ולא רק רגשית. סולל הדרך - אני מסכים איתך שכל ההתנהלות הזאת מהמוכר ועד בתי המשפט - היא בעייתית כאן בארץ, אבל זאת המדינה, אלה התנאים, ואיתם יש להתמודד. ואגב, שמעת שרוצים לקבוע סף מינימום גבוה יותר לתביעות בבימ"ש לתביעות קטנות - וזה כדי שלא נבלבל את המוח לבתי המשפט על כל 1,000 שקל, אפילו אם הצדק איתנו.

סולל הדרך - ברמת העיקרון אתה צודק אבל כאן ישראל ולא ארה"ב. אם הרכב במחירון היה לדוגמה 50,000 שקל והוא קנה את הרכב לאור מצבו ב- 30,000 שקל, זאת סיבה טובה שבתי משפט יכירו בכך שהמחיר היה הולם את מצב הקילומטראז' ומצב הרכב ושלא נעשתה רמאות לשמה, כלומר המוכר לא הפחית קילומטראז' ובגלל זה קיבל 50,000. אילו המצב היה הפוך והמוכר היה מקבל 50,000, זאת רמאות לשמה שמתבקש בוודאי לתת פיצוי כספי הולם. אל תשכח ששופט בודק מה באמת הנזק שנגרם לך. ואם יסתבר שכל הנזק שנגרם לך, כבר גולם במחיר הרכב אז אולי תקבל פיצוי סימלי של 1000 שקל. השאלה אם בשביל 1,000 שקל שווה לך כל הריצות. בישראל פיצוי על עוגמת נפש הוא משהו שבתי משפט לא יודעים להעריך ולכן הוא בדרך כלל סימלי. בארה"ב על נזק כספי קטן, רמאות קטנה כזאת, יכולה לגרור תביעה של מיליוני דולרים ויש סיכוי גבוה שתזכה. רק כאן בישראל, אם תמצא ג'וק בתוך הביסלי, תקבל פיצוי ארגז ביסלי במבה וכד'. בארה"ב היית מקבל עשרות/מאות אלפי דולרים, רק כדי שהסיפור לא יגיע לבתי משפט, כי שם זה יעלה להם עוד יותר

אתה כותב שקיבלת את הדו"ח ב- 20/04/03 ושלחת בקשה להישפט בתאריך 21/07/03, כלומר כעבור 92 יום. לדעתי כתוב לך בדו"ח שעליך להגיש בקשה להישפט תוך 90 יום. כלומר אחרת את המועד. הענין לגבי התישנות חל רק כאשר הדו"ח עצמו לא טופל ע"י הרשויות במשך זמן מסויים, כלומר, אם אף אחת מהרשויות לא שלחה לך הודעה בדואר רשום, לשלם קנס, או הזמנה למשפט במשך תקופת זמן מסויימת, אזי הדו"ח מתיישן. אולם אם הרשות המטפלת בכך, שלחה לך מכתב רשום, ואתה לא לקחת אותו, מבחינת החוק נעשה טיפול בענין וההתיישנות מתחילה להיספר מחדש מרגע הטיפול האחרון. ההתיישנות חלה כל עוד אין החלטה שיפוטית. ברגע שיש פסיקת שופט לגבי עונש, על זה אין כל התיישנות והעונש יחכה לך בפינה. גם אם נסעת לחו"ל ותחזור אחרי 15 שנה, העונש יחכה לך. המרכז לגביית קנסות, הוא כאילו הוצאה לפועל של חובות על קנסות וכל התהליכים שהוא עושה למעשה מגובים משפטית. ברוב המקרים, אנשים אפילו לא יודעים שהם נשפטו שלא בפניהם, אבל על ההזמנה למשפט רשום שאם לא תופיע לדיון, הוא יערך שלא בנוכחותך. אנשים חושבים שאם הם לא לוקחים מכתב רשום מהדואר, אז הם מתחמקים מהקנס / משפט, וזאת טעות גדולה לחשוב כך. על הרשויות רק להוכיח שהם שלחו את המכתב הרשום. אם לא קיבלת את המכתב הרשום - עליך החובה להוכיח שהיתה לך סיבה אובייקטיבית מוצקה כגון אישפוז בבית-חולים / טיול בחו"ל וכד'. התירוץ של לא קיבלתי הודעה ולא ידעתי שהיה מכתב רשום - לא משכנע. ידוע לכל שאנשים באים לדואר, רואים מכתב מהמשטרה / בית-משפט ומחליטים לא לקחת כאילו שלא ידעו.

הפטור הוא אישי לכל נכנס, ולכן אין לצרף זכויות של מספר נכנסים ולקבל פטור לגבי חפץ, שערכו מעל 200 $. מתוך אתר המכס: http://mof.gov.il/taxes/ ( לבחור: מכס > יבוא אישי > מדריכים > ישראלי השב מחו"ל ). חפצים אישיים הפטורים ממסים בכניסה לישראל דרך המסלול הירוק הינך רשאי לעבור כשאתה נושא עמך רק חפצים מהסוגים ובכמויות המפורטים בזה: הלבשה, הנעלה וצורכי טואלט אישיים - מהסוגים ובכמויות שנהוג להביאם כמטען-יד של נוסע. משקאות ויינות: משקה חריף עד 1 ליטר, ויין עד 2 ליטר - לכל נכנס מגיל 17. תמרוקים כוהליים, עד 1/4 ליטר - לכל נכנס. טבק על כל צורותיו, במשקל שאינו עולה על 250 גרם - לכל נכנס מגיל 17. חפצים אחרים שלא פורטו לעיל, שהבאת אתך בכניסתך לשימושך העצמי או כמתנה לאדם אחר, שערכם אינו עולה על 200 $ - לכל נכנס מגיל שנתיים ומעלה. במסגרת סכום זה ניתן להביא סוגי מזון שמשקלם הכולל הוא עד 3 ק"ג, בתנאי שמשקלו של כל סוג מזון לא יעלה על 1 ק"ג. (בעניין פריטים, שייבואם אסור, ראה להלן). הפטור הוא אישי לכל נכנס, ולכן אין לצרף זכויות של מספר נכנסים ולקבל פטור לגבי חפץ, שערכו מעל 200 $. אם ערכו של חפץ מיובא עולה על 200 $, אין אפשרות לקבל פטור על $200 ולשלם מסים על ההפרש, אלא הנכנס יחוייב בתשלום המסים על ערכו המלא של חפץ כאמור. לתשומת ליבך: אם הבאת עימך מוצר בפטור ממסים, ומסיבה כלשהי תיאלץ לייצאו חזרה לחו"ל ולקבל במקומו מוצר חדש, גם אם ההחלפה הינה במסגרת האחריות וללא תשלום, יהיה עליך לשלם את מלוא המסים החלים ביבוא המוצר החדש.

אם יש טופס בדיקה, בוודאי שיש עליו קריאת קילומטראז'. זאת הוכחה מצויינת. שים לב ! טופס הבדיקה לפעמים נרשם על שם המוכר, ואם זה המצב, לא בטוח שיאפשרו לך לקבל עותק. (לפחות לא באופן חוקי). אבל אם אתה בטוח שזה רשום על טופס הבדיקה, ויסרבו לתת לך עותק, אתה רשאי לפנות לביהמ"ש ולבקש צו שיכריח אותם למסור עותק שכזה. עכשיו תעשה את השיקולים הכלכליים, כי גם ביהמ"ש עושה אותם: האם קנית את הרכב במחירו הראלי? האם שילמת הרבה פחות, וזה מצב שמשקף את מצב הרכב והפחתת הקילומטראז'? ובכלל אל תהיה בטוח ששכ"ט עו"ד יוחזר לך במלואו. בתי משפט בד"כ לא מכסים את כל עלות העו"ד. האם אחרי כל הריצות, התביעות והמלחמות, תרוויח משהו מהענין, או שבסוף תצא צודק אבל ישאר לך פחות כסף בכיס? אני מכיר יותר ממקרה אחד, שבו עו"ד יעץ ללקוח שלו לוותר, כי שכ"ט יעלה על כל מחיר הפיצוי שיקבע ע"י ביהמ"ש.

אני מאחל לשוטר הזה, שהנהג ימשיך לנסוע ו-5 דקות אחרי כן ידרוס את בן משפחתו. אני בטוח שהשוטר הזה ישמח מאוד שהרוויח 50 דולר.

עדיין אתה חייב לשלם על זה מס. בהעדר קבלה שתוכיח את מחיר המוצר, המוכס יקבע את מחירו לפי מחירון שקיים במכס. ואם אין מוצר זהה במחירון, הוא יעריך את זה לפי מוצר דומה. בשנת 2000 חזרתי מחו"ל עם מערכת לרכב שעלתה לי 170 דולר. זה לא היה המחיר הרגיל, זה בפירוש היה האמא של המבצעים כולל מכירה מיוחדת והנחת מועדון שקיבל חבר שגר בחו"ל. המחיר המלא היה יותר מ- 250 דולר (כבר לא זוכר בדיוק). הבעיה היתה שקניתי בדיוטי-פרי יותר אלכוהול ממה שמותר להביא, לא בכמות סיטונאית אבל אם אני זוכר נכון היה לי 2-3 בקבוקים. החלטתי לא לקחת צ'אנס לעבור באדום ולהצהיר על האלכוהול. המוכס הסתכל בתוך הקרטון של הדיוטי-פרי, ראה שיש יותר ואמר לי עזוב שטויות, זה לא ההברחות שאנחנו מחפשים. בינתיים שיקף את המזוודה, ראה את המערכת וביקש שאפתח. פתחתי, הסתכל על המערכת, הקליד את הנתונים שלה במחשב ואמר לי שזה חייב מכס ולמה לא דיווחתי על זה. אמרתי לו שאת הפריט הזה קניתי ב-170 דולר. תשובת המוכס, לא יכול להיות. אמרתי למוכס שיש לי קבלה. תשובת המוכס היתה שקבלה זה לא תמיד משהו שהמכס "אוכל" כי אנשים מבקשים בחנויות שירשמו מחיר נמוך יותר כדי להתחמק ממס, ויש סטיה קטנה שתתקבל ויוותרו לך ויש סטיה שלא יתייחסו לקבלה. במקרה שלי הוא טען שהפריט צריך לעלות כמעט 300 דולר (שזה יצא יותר מהמחיר המלא שביקשו לפני הנחה), כך ש-170 דולר זה לא בתחום הסטיה ועכשיו הוא יעשה לי מערוף ושאשלם רק את המכס הרגיל (בלי הקנס). אמרתי למוכס שאם הייתי יודע שאשלם מכס לא הייתי קונה, כי זה מתנה לחבר, ולקנות במחיר מלא, כבר עדיף בארץ עם אחריות. באיזה שהוא רגע של נינוחות הדעת, המוכס ביקש לראות את הקבלה. הוצאתי את הקבלה, המוכס הסתכל, הסתכל שוב במחשב, ולבסוף אמר לי, אתה משוחרר. שאלתי מה קרה, ולדבריו, הקבלה יצאה מרשת בקנה מידה ארצי, וזה לא מקום שהיה עושה טריקים בקבלות, לכן הוא מאמין לי ומקבל שאכן שילמתי את המחיר הכתוב בקבלה, והחליט לוותר לי על המכס, למרות שאני למעשה חייב. אני כבר לא זוכר איזו רשת זאת היתה, אבל מדובר במשהו דומה לאוטו-דיפו/ ACE / וכד' כך שבעצם ניתן להבין שלמוכס יש איזה שיקול דעת סביר והגיוני לחרוג קצת מהגבולות, בעיקר אם ההוכחות הן מוצקות ואמינות. אני מניח שאם הפער היה מתבטא בהרבה יותר, סביר להניח שעם כל הרצון הטוב, הוא לא היה מוותר.

באמת ??? הידעת שבהונגריה למשל אם המכשיר מראה ערך כלשהו השונה מאפס, עוצרים אותך במקום. הייתי וראיתי במו עיני, שמי שנוהג, מפחד אפילו לטעום סוכריות/שוקולדים ממולאים ליקר, מהפחד שאולי בבדיקה יופיע ערך כלשהו.

בדקתי פעם רכב שרציתי לבטח: הפצתי בפקס מפרט מדוייק לביטוח, ודרשתי לתת הצעה רק על הדרישות בלי שום תוספות ומתנות מתוך בדיקה מול 5 סוכנים, וגם מול הביטוחים הישירים, הוא היה דווקא בין ההצעות היקרות יותר, לא הכי יקר. ביטחתי אצל סוכן אחר.

זה זיוף ובעבר אף היתה פסיקה של בית משפט בענין זה. (משהו מלפני כמה שנים). הבעיה שלך היא איך תוכיח שקנית את הרכב וכבר היה בו קילומטראז' מופחת, איך תוכיח לביהמ"ש שלא אתה הפחתת את הקילומטראז' ועכשיו סתם תובע את הבעלים הקודם. כשאין הוכחות מוצקות, אל תהיה בטוח שתזכה, חובת ההוכחה עליך. אם תתיעץ עם עו"ד והוא יגיד לך שאתה בטוח זוכה, תדע בוודאות שהעו"ד הזה בוודאות זוכה בשכ"ט ממך, אבל ממש לא בטוח שתזכה במשפט.