זה ממש לא עובר עם הגיל. אסביר מדוע, בקצרה: תהליך החיברות שעובר כל אדם מילדות, הוא תהליך מכאיב ביותר במערב, מפני שזו התרבות שדורשת ריסון ועידון בסטנדרט הגבוה ביותר שידעה האנושות מעולם!
פרויד כינה זאת, ובצדק, משקולת התרבות. כנוי קולע ומוצלח. הבעיה מתחילה ונגמרת בכך שכל אחד לוקח על עצמו משקל שונה מתוך אותה משקולת.. הילדים - שהחברה מניחה על כתפיהם את המשקולת הזו - מנסים להדוף אותה מעליהם, באופן טבעי.
אותו נער שאתם רואים לפניכם - הגם שעשוי בהחלט להיות ״בוגר״ בעתיד - יקח על עצמו מעט מאד מאותה משקולת. הוא יקבל על עצמו גרמים מעטים ולא קילוגרמים ממנה.
במילים אחרות, הבבון שבתוכו ישכון קרוב מאד אל מתחת לפני השטח לכשיעשה לבגיר. הוא יפתח שכבה דקה ושברירית של עידון ובסטנדרט נמוך למדי. זה גם אומר שהפוטנציאל שלו להפוך לחסר כל רסן גבוה בהרבה מאדם שפיתח שכבה עבה יותר של עידון, כי קליפה דקה הרבה יותר קל לבקוע..