gbguy

הנשק מוכן, הכנסתי מחסנית. רק תגיד לנו מתי לאיים עליו שיצא מהדירה של ההורים. אף אחד, אבל אף אחד לא מרצה את חברי הפורום ע"י תגובות. אנשים כאן לא ילדים בני 15.

תודה יגאל. זו תשובה שציפיתי לקרוא.

לכן, זו הסוגיה: האם ללכת על המעניין יותר או על הבטוח? שוב, הבטוח זו לא אופציה רעה: מהנדס בשטח, לבדוק ולראות שהכל תקין - זו כמו העבודה שלי היום (רק עם פחות אחריות ולא בתחום). לכן זו אופציה שאני לא שולל.

לגבי הממוצע: הפנתי והבנתי. לגבי המעסיקים: התחושה היא הפוכה לגמרי, שאם אלך לתקשורת, לא אמצא עבודה. שאם אלך לחשמל, יכול להיות שאמצא את עצמי בתוך מפעל שמושך בחוטים.

אני לומד בסמי שמעון אם זה מעניין. ריאלי, זאת השאלה שאני שואל את ההמונים. האם יש בארץ עבודה בתחום האלקטרוניקה במרכז?

לא בהומור, אבל בטח לא באיומים מצד העובדים. רק בישראל ההסתדרות נמצאת בשטח כעציץ יפה תואר בזמן הבחירות, ובזמן אחר נהנים מהמשכורות. איפה נציגי הועד היו בתקופה האחרונה? למה הם לא ידעו על המצב וידעו את העובדים על המצב? למה הכל צריך להתפוצץ בפרצוף של העובד הזוטר? בשביל מה הוא משלם על השירות הזה? שיתן להם יום כיף בלונה גל על חשבון העבודה?

אחרי ששאלתי את כל מי שאני יכול, עדין אני בהתלבטות שאולי לימים הבאים, התלבטות תראה מצחיקה ואף שולית. לפני הצבא למדתי הנדסאי מכטרוניקה. בצבא התעסקתי בבקרת והבטחת איכות מול ספקים של צה"ל. העבודה הייתה מעניינת, אך הרשתי שאני לא מספק את עצמי. תמיד חלמתי להיות מהנדס או מכונות או חשמל. הבנתי שאם אבחר במכונות, סיכוי שאמשיך להתעסק באיכות היא גבוה בגלל הניסיון שצברתי עם השנים. לכן החלטתי ללמוד חשמל: גם בגלל כמות המשרות, וגם בגלל שזה תחום שמעניין אותי. במכללה שבה אני לומד, באמצע השנה שלישית (שזו השנה שאני כרגע נמצא), צריך לבחור באחד משני המסלולים: מתח גבוה (הספקים) או תקשורת. התלבטות היא כזו: תקשורת: בשביל זה הלכתי ללמוד, להיות בפיתוח הטכנולוגיה. "החלום הרטוב" שלי מבחינה קריירה. הספקים: הלימודים יותר קלים, והעבודה היא יותר מסורתית: לתת שרות בתחום החשמל. אם אבחר בתחום הזה, הכיוון הוא לתכנן מערכות חשמל לפרויקט נדל"ן. עם עבודה כזו אני מרגיש "בבית", אני יודע איך להתאים את עצמי מול אנשים בשטח, ואני די אוהב את זה. אני לא מעונין לעבוד תחת השם "חשמלאי" ולמשוך כבלים. השמועות אומרות שבתחום התקשורת מרוויחים יותר, ויש כאלה שאומרים שגם בתקשורת יכולים להרוויח טיפה. מבחינת הלימודים הממוצע לא משהו: די זלזלתי בשנתים האחרונות, ואחרי שהמוסד הלימודים איים להוציא אותי מהתוכנית, הציונים קפצו קרוב ל-100. כלומר, אני מאמין שאני יכול לשפר משמעותית את הממוצע. בנוסף יש 4 קורסים שאצטרך להשלים אותם בסמסטר הבא ובשנה הבאה. כרגע אני גר בדרום, אבל התוכנית היא לחזור לגור באזור המרכז. בדרום לא חסר מקומות עבודה ראשונים לסטודנטים בתחום ההספקים, לעומת בתקשורת זו מלחמה רצינית. אז לכן השאלה הכללית: מה אני לא רואה נכון? אשמח אם תאירו את עיני.

http://www.mako.co.il/news-israel/local-q4_2017/Article-86a5de58bf76061004.htm?sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1898243326 2 דקות על הישראלי המכוער, והפעם הפנים של עובדי טבע שקיבלו מיקרופון לידם: "נפוצץ את המפעל אם נתפטר. רציתם לחסוך 20 מיליון ש"ח? תקבלו חוב של 220 ש"ח על הפיצוץ שלנו!" עובדים שמתבצרים במפעל, כאילו מה השורה התחתונה? המפעל הוא הבית השני? עם כאב ליבי על המפוטרים שיצטרכו למצוא עבודה ולקוות לא להיכנס לחובות או לפתוח חסכונות, איני מבין את מסע התקשורתי שהם מנהלים.

ראשית, בנור שאל שאלה מאוד פשוטה: מה היתרונות והחסרונות של מגורים לבד מול מגורים אצל ההורים. אמרתי את ה-5 ש"ח שלי בשרשור הזה, ואני עדין בשלי: זה מהלך מבורך, בהנחה שאתה גר עם מישהו. לגור לבד זו לדעתי אופציה לאנשים שרק מחפשים ארבעה קירות, דלת, מקלחת ומיטה. כי חוויתי מספר ימים את החויויה הזו כשהבת זוג שלי הייתה בטיול עם המשפחה או סתם רצתה להיות עם המשפחה שלה בחופשת סמסטר. זה לא כיף לחזור לבית ריק, ולדעת שזה המצב. לבנור יש את הבעיה שלו, שהוא אמר בשרשור אחר שהוא מעונין לטפל, ומאמין שהוא בטיפול, אז התהליך שלו לצאת מהקן הוא יותר ארוך משלי. זה בסדר ולגטימי. גם למצוא שותף לדירה זה מסע מתלתל, כמו בזוגיות.

אתחיל בכך שאני סטודנט להנדסה, ובין היתר גם עובד. לכן כמות הזמן שלי לעבודה שונה מהותית מכמות הזמן של צחי, שזה גם פרמטר. לכן אני חושב שצחי מרוויח יותר ממני, ולכן הוא יכול לחסוך ממני, ומצד שני גם לפנק את עצמו יותר. אם כבר פותחים את התיבה פנדורה שנקראת יוקר המחיה: חוץ מהקמת משפחה וקריירה מפוארת, החלום הישראלי הוא בית (או לפחות דירה) על שמך. בשנה הראשונה שעברתי, נכנסתי להלם שאני לא אוכל לרכוש לעולם דירה מלבד עזרה מבחוץ (לפני כן חסכתי מכל שקל שעבדתי כי גרתי אצל ההורים). אחרי שנתיים שאני גר לבד, ואולי חסכתי בשנתיים האלו 1000₪, אני הצלחתי להבין את ששגתי בריאה הכלכלית שלי. היום אני רואה את עצמי חוסך יותר ומתנהל נכון. התהליך הזה הוא גם חלק מהיותי עצמאי. היום אוכל להגיד שיש עוד סיכוי שאצליח לרכוש בדירה באיזו עירייה חדשה שממוקמת באזור שקצת רחוק (אם לפני שנה קראו לאזור יישובי שבעת הכוכבים באזור השרון), והיום מפתחים את אזורי הפריפריה, אין סיבה שלא אוכל להמשיך לחיות בכבוד בארץ. רק צריך לפעמים לנשום אוויר, להבין את המצב ולהמשיך הלאה.

אשאל שאלה אחרת: כמה זמן לוקח להעביר תקציב מסוים בארץ? בתחום התחבורה הרבה זמן: קרא ערך הרכבת הקלה בתל אביב.

אז אחזור על השאלה: אם אני מרוויח סכום מסוים. מחלק מראש בערך את סכום החסכון (שיהיה גם ראלי) ותוך כדי רוצה לפנק את עצמי במשהו. השאלה הגדולה היא מה זה "המשהו": אם זה שעון יוקרתי שאפשר להוזיל דרך ייבוא באייבי? רכב חדש? חופשה? או סתם לייעל מערכת תאורה שמרכיבים לבד? לזה אין תשובה, כי הכל מתחיל ומסתיים בראש. לצחי חשוב הסדר שההורים מסדרים לו, ותוך כדי הוא יכול להנות עם חופשות. לעומת אני לא יצאתי לחופשה כבר כמה שנים טובות, חוסך כל שקל בשביל הלימודים, ונהנה מדירה פשוטה בדרום הארץ יחד עם בת זוגתי. האם המהלך שלי יותר נכון מצחי? אני בספק. האם אני חושב שאילו הייתי במצב של צחי, הייתי נהנה מהחיים כמו עכשיו, אז התשובה היא לא. האם כסף זה השיקול שצריך להחליט אם לפרוס את הכנפים? אני חושב שגם לא, כי לא חסר דירות עם ריהוט מלא. או בפתגם ששמעתי מבדואי: כסף בא וכסף הולך.

אז תן לה בראש [emoji28]

אספר לך עוד משהו: כשקניתי את הרכב ולא לי שמץ של מושג מה זה רכב. לא לקחתי לבדיקה את הרכב וסמכתי על המוכר (כן תמים הייתי). כמה ימים לפני שקניתי את הרכב, בעל הרכב הכניס את הרכב למוסך מרכזי של יונדאי. בדרך חזרה לבית, המנוע קיבל מכה חזקה (נדלק מנורת צ'ק אנג'ין לשניה) ונכתבה. הגעתי למוסך של הורי, העלו את הרכב כל ליפט וראו שבורג ריקון מאגן השמן היה פתוח. עשיתי כבר מספר החלפות של שמן ברכב שלי. בשביל הבורג הוא לא קצר. איך עובד השאיר את הבורג פתוח? רק אלוהים יודע.

אם זה ככה, זרוק את החכה, ותמצא דגה זהב.

אני לא יודע על מי נפל, אבל יכול להיות מיליון ואחת סיבות: אם קרה משהו, או סתם משחקים של ילדה קטנה. לא הייתי ממהר לפסול בתוך יממה.

מרק גם אני רוצה מהחומר שלך, ספר לנו. עכשיו שצחקנו, נעבור לקטע הרציני: כל פעם שנכנסתי למוסך (ולא אותו מוסך), עבדו עלי בהחלפת החלפים (שמן גיר בתקן הלא נכון, לא החליפו רצועות אביזרים למרות שהם היו יבשות), הציעו הצעות מטופשות (להחליף משאבת מים, לא החלפתי ואין נזילה), שוברים חלקים (טסה) ולא נותנים פיצוי או טסה משומשת (למרות שלקחו יחסית הרבה). ומה אדוני עושה: מחליף שמן פילטר, פלאגים? הרכב בכל מרכב לא נוסע הרבה, פעם בשנה נכנס למכון בדיקה שיראה שהכל פיקס. וזהו. מכאן ועד סיפורים שהרכב מתפרק רחוקה מהמציאות.

צודק. כל מי שיוצא מהקן של ההורים חייה למצוא דירה שווה בתל אביב. ועכשיו ברצינות: האם במאה ה-21 ההורים צריכים לגדל ולתמוך כלכלית מא' עד ת' עד גיל 30? אני לא חושב. אני חי ממשכורת מינימום (סליחה כמה שקלים מעל המינימום בגלל המשמרות), הוצאות הבית הן רבע מהמשכורת.

בעבר דנו בסוגיה כזו לא תוצרת ישראלית, אלא תוצרת סין. הגענו למסקנה שכל עוד היצרן חותם על האיכות של המוצר, דינו מוצר מקורי. הבעיה במוצרים לא מקורים, היא היכולת לזהות את המרכיבים של החומר (שבמקרה הזה הוא גומי). גומי יכול להיות טבעי ויקר, ויכול להיות פולימר זול. הכל תלוי במהנדס שתכנן. האם המהנדס שתכנן את המוצר החלופי הוא אכן תואם למקורי? אני שמעתי שלא, בתושבות מנוע של יונדאי.

לא כיף לגור לבד, ביחידת דיור.

ברור שנהנה. אחרת לא הייתי ממשיך לחיות איתה ולהיות יחד איתה.

אז לגור עם שותפים. גם בדרך הזו אפשר ללמוד קצת על החיים. אגב, אני לא ממליץ בכלל לגור לבד. זה לא כיף בכלל לטעמי.

אז אולי אסביר את עצמי יותר טוב: אמנם אף פעם לא גרתי עם שותפים, ועברתי לגור ישר עם בת הזוג שלי. קודם כל אנחנו מחליטים מה יהיה בבית: מרמת התבלינים ועד איזה אינטנרט/כבלים יהיה בבית. אתה שמעת על רעיון נהדר מחבר, יש לך את מי לשתף והוא יתן לך ביקורת כלשהי ולא יצעק "איזה שטויות אתה מדבר, שמע לי מניסיון האישי שלי". אתה לומד פשוט להתנהל לבד, וללמוד מהטעויות שלך. עבורך אולי זה ענין שולי, עבורי זה ענין חשוב בחיי.

יש משפט שאני שונא להגיד, אבל הפעם אני חייב "כשתגדל תבין". הנוחות שרק אתה מנהל את הבית, ואתה לא מנוהל ע"י אחרים זה פשוט כיף.

צחי, אתה גר עם ההורים במקרה?