אני לא מאמין שאפשר לעשות עסקים במדינת ישראל בלי להעסיק איזה יועץ חיצוני שהוא בעצם "מקורב של" או פוליטיקאי בעברו (או איש צבא בכיר). במקרה אני אפילו מכיר חברה ישראלית אחת שמעסיקה כמה כאלה בשביל שיפתחו לה דלתות. (ולא רק בארץ, אלא גם בעולם).
אגב, הפרטה לא חייבת להגיע אל איש עסקים אחד. מודל שאני מעדיף (בגלל שאני חלק מהציבור שמימן את הקמת החברות האלה) הוא הנפקת החברות האלה בבורסה בשלבים, כאשר חלק מהמניות עוברות ישירות לאזרחי ישראל. ככה המחיר של החברה יקבע ע"י כוחות השוק ולא ע"י מקורבים.
מכיוון שלסלול מסילות שיתחרו ברכבת ישראל זה עסק יקר מאוד ומסובך מאוד מבחינה משפטית (תראה כמה זמן לוקח לסלול את כביש 6) אז להפריט את הרכבת לא ייעל אותה מבחינת הצרכנים שזה אנחנו.
המודל של קוריטיבה הוא נהדר בשביל ערים, כי כבר יש בהן תשתית של כבישים ואפשר שיהיו שם כמה מפעילים שיתחרו על הפעלת הקווים השונים בתוך העיר תוך כדי חיוב שלהם לקבל את אותו כרטיס נסיעה וסנכרון בין הקווים.
כאשר איש עסקים רוכש חברה כלשהיא הוא בודק כל פסיק. אם המדינה תסנדל אותו מכל הכיוונים כך שהיא תפגע לו ברווח - הוא לא ירכוש את העסק. מאוד פשוט.
האמת, העניין של בתי הסוהר מהווה בעיה מוסרית גדולה מאוד. אבל הטענה שהתפעול שלו ע"י יזם פרטי יהיה זול יותר הוכחה בארה"ב כלא נכונה, ואגב גם כאן העלות הצפויה לאסיר גבוהה יותר אצל לב לבייב מאשר בבתי כלא של השב"ס.
בנוסף בארה"ב המפעילים של בתי הכלא הפרטיים מעונינים שכל אסיר יישאר תקופה ארוכה ככל האפשר בבית הכלא - כלומר הם פוגעים בשיקום שלו.
ודבר אחרון, מפעילי בתי כלא פרטיים מפעילים לחץ על הממשל להכביד בעונשים כדי שיהיו יותר אסירים -> שיובילו להכנסה ורווח גבוהים יותר. אתה מוזמן לבדוק את הסטטיסטיקה.
מה טוב בוועדים האלה? כמו שאדם סמית' אמר, כאשר העובדים לא מאוגדים, כל הכח נמצא אצל המעסיקים כי יש מעט מעסיקים וקל להם לתאם עמדות בעוד שלעובדים קשה לתאם עמדות. הקמת איגודים מקצועיים מאזנת את מאבק הכוחות הזה.
בטבע למשל יש ועד עובדים חזק שעובד בשיתוף עם ההנהלה (וההנהלה בשיתוף עם הוועד) ושני הצדדים מבינים שמצד אחד החברה צריכה להרוויח ולהתפתח, ומצד שני העובדים הם לא עבדים.
אני מאוד בעד שוק תחרותי - אבל הפרטה של חברת חשמל לא תגרום לזה. (ואני נגד שוק חופשי).