גיל 17, החלטנו 7 חברים שיש צורך לרדת לכיוון ים המלח בשעת לילה בלתי סבירה.
רק מה, שיש רק אוטו אחד. שלי (של ההורים שלי יותר נכון). אז בצעד של חוכמה עילאית ותבונה חסרת תקדים החלטתי שאין שום בעיה, ו2 אנשים יכולים לסוע בבגאז' בתנוחת כפיות. (פורד פוקוס דור ראשון, בגאז גדול )
כולם משום מה זרמו עם הרעיון הגאוני הזה ויצאנו לדרך.
קצת אחרי שהתחלנו לסוע כבר שמתי לב שהאוטו מאיץ לא משהו ובולם עוד יותר לא משהו. אבל אמרתי ניחא, ניסע בזהירות.
באזור ורד יריחו אני קולט מרחוק ניידת עומדת בשוליים ושוטר עם וסט זוהר מסתובב לידה. אני אומר לעצמי בלב "רק שלא יעצור אותנו, רק שלא יעצור אותנו"
כמובן שהוא עצר אותנו.
אני מתפלל לה' שהשוטר רק יעשה בדיקת רשיונות, ולא יתחיל חיפוש סמים וכו' באוטו כי אז הוא ימצא 2 אנשים בבגאז ויהיה לי קשה להסביר את זה.
השוטר ניגש.
רשיונות? בבקשה
מה נשמע? הכל בסדר
שתיתם? לא
ים המלח בשעה כזאת? כן, משעמם לנו
יש משהו באוטו שלא צריך להיות? לא
אני רואה שהכל מתקדם יופי ואנחנו נראים לו חבר'ה סבבה,אז הוא עומד לשחרר אותנו.
בשלב הזה נשמעת צעקה אדירה מהבגאז' "למה כ"כ הרבה זמןןןןןןןןןןןןןן נו?!"
אני
השוטר
אני חושב זריז, מסתובב אחורה וצורח לתוך הפרצוף של אחד החברים שיושב במושב האחורי "תסתום את הפההה!!"
[זה בתקווה שהמטומטם בבגאז' יבין שזה מכוון בעצם אליו ויסתום את הפה"]
השוטר בוהה בכולנו ומנסה לפענח מה הלך פה הרגע.
20 שניות של שתיקה, הלב שלי דופק על 200.
השוטר מחזיר לי את הרשיון, "לילה טוב שיהיה לכם"..."לילה טוב"