דורון סגל

יופי של תצוגה. מגוון נאה ביותר של מכוניות מייצגות. לחברים מגיעה תודה גדולה על ההשתתפות ביום עבודה רגיל. זה לגמרי לא מובן מאליו... פעילות מבורכת של המועדון למען הקהילה.

חגיגות בלי סוף.... ממש משמינים מנחת...

ומה עם המספרים הגלויים בסט הצילומים הראשון? התרגלנו לסטנדרט מסוים ואתה מתחיל להשקיע פחות...

דשבורד של אקספרס, יכול להתאים?

הסמל... המוטבע הפוך בתמונה ונמצא באמצע נייר המכתבים.

"פלסטיק עיוני", כלומר בודי מפיברגלס?

בתמונה הראשונה, הנורטון ורוכבו מוקף מעריצות/ים... בתמונה השניה, אני בדרך לרשיון על הטריומף...

הבנת הנקרא...

גם אז, הוא יגיע ראשון...

ממש "בנוי היטב"!

יופי של שיפוץ! ממש מקסים. אין לי אלא להצטער שלא יכולתי להגיע...

יופי של טיול והתמונות מקסימות!

שלא תדעו עוד דאבה...

השוק היה מוצלח מאד, מלא, מגוון ואפילו מזג האויר הלך לקראתינו. עוד מהשוק הקודם, שמתי "עין" על טבעות ניקל שמתאימות לגלגלים של הTR6. דני מזרחי, נהג המונית ומן המוכרים הקולניים והססגונים ביותר של השוק הבטיח בטלפון להביא גם הפעם. "רק שלשה יש לי" אמר בטלפון. מאחר וכבר הכינותי מראש את הרביעי, לא נשאר לי אלא להשלים את הסט עכשיו. הקדמתי להגיע והנה הדוכן של דני פרוש לאורך חצי מהקניון... סריקה מהירה ואני מגלה חמש טבעות ניקל. שלש גדולות מידי ורק שתים כמו שאני רוצה. "יש לי עוד בבית", רעם דני בניסיון לנחם אותי. "בבית זה ברמת גן" ואני בכלל מראשון... "אין בעיה, אני נהג מונית ובפעם הראשונה שאני מזדמן לראשון אני מביא לך אותה הביתה". נשמע כמו הבטחה של סוחר שרוצה למכור... אני, נאיבי ידוע ונותן אמון בבני אדם הסכמתי מיד ואפילו שילמתי מראש... אתמול בערב, הסלולארי מצלצל ודני מחפש אותי. "אני בדרך לראשון ורוצה להביא לך את הטבעת השלישית..." קבענו, הטבעת היגיעה בזמן ועם חיוך. רק רציתי לומר תודה. סיפור קטן, אחד מיני רבים שקורים לנו. קוראים לזה פרגון.

זו הפעם הראשונה שאני נתקל במשפט "טוב שם טוב משמן טוב" והוא לא כל כך מתאים למציאות... יום הולדת לרב הפורום, חן ו"הולדת" שמן ראשון המסיק באותה הזדמנות. שניהם מבציר מעולה, שניהם ארומטיים מאד, כל אחד בתחומו כמובן... ואיכותם לא ניתנת לערעור... היה מעניין במיוחד "לערבב" את העוגות הטעימות עם החלה טבולת השמן... הזמנתי בו במקום 5 ליטר מהשמן המעולה. אם רק היה אפשר להזמין 5 ליטר מחן...

תמונה שצולמה על ידי חובב איטלקיות, בשוק עתיק המדובר...

בואו נדבר מעט על ג'ניה. בחור צעיר, לפני שירות צבאי, שאבא שלו בעל מקצוע מעולה. מנסיון אישי. האבא לא דובר עברית ונותן לבן שלו לתקשר במקומו. בפורום, כך גם הפלייר, כך גם החלוקה ותרגום השיחות עם הלקוחות. הבחור עשה טעות והכניס פלייר לתוך רכב שחלונו היה פתוח. טעות, טעה, טועים לא בסדר. נגיד שהיה מרים את הוישר, במטרה להניח על השמשה את הפלייר, כנהוג במקומותינו והוישר היה נשאר לו ביד... בכל זאת רכב אספנות... מה אז? לדעתי, השרשור גלש לכוון לא רצוי של ביקורות על שפה, מבלי לדעת את העובדות על שפת האם של הכותב. לא נכון, לא הוגן ולא רצוי. בני ל למשל, יליד צרפת ודובר צרפתית כשפת אם. נכון, הוא גם מנבל את פיו נכון יותר בצרפתית... איני אוהב לפעמים את מוצא פיו, אבל מצד שני אני סולח לו על טעויות כתיב, או תחביר. זה לא מוריד או מעלה מאיכותו כבעל מקצוע וכך צריך להיות. כך גם לגבי אביו של ג'ניה. ה"ילד" שלו עשה טעות. לא נגרם נזק כלשהו. בטוח שאין לו יכולת לקרוא ולהבין את מה שמתחולל כאן על "חשבונו". לך תתרגם מנטליות ישראלית לשפה זרה...

איציק, תודה על המצגת היפה והטעימה...

רוביק, שמחתי שהשועל שימש רקע הולם לג'יפ היפיפה שלך. שני פורדים קשישים, כל אחד מייצג אזור אחר במלחמה הגדולה... רואים שהשקעת המון אהבה בשיפוץ ועכשיו רק נשאר לראות אותך בטיולי הג'יפים המתאימים. מאחר ולי הסתובבה בשטח, יפיפיה אף היא, לא העזתי לצלם... תודה על הכיבוד המכובד והטעים... דורון והשועל.

תודה על הצילומים הנהדרים.

אתם יודעים לבלות, אתם.....

ומילה אישית, אני שמח לפגוש אותך בכל הזדמנות והנסיון שלך לגשר ולהקטין את הלהבות מוערך בעיני. בטבע, צריך לפעמים שריפה גדולה בשביל לחדש את פני השטח. מי כמוכם יודעים שכך הדבר דורון

"צימר השועל שלום, כל העמדות תפוסות...." צביקה, המינוס שלך מגיע עד מתניה... ולוסטיג ודוקטורי ויוני ויהודה וכל שאר בעלי הג'יפים שנשארים בחניה, כל אחד וסיבותיו. אריה, הכדור הוא עגול וככה זה נראה בחצי שלנו...

ליאת, איני מכיר אותך כלל, אך דברייך בעברית "גבוהה" מעידים על הבנה טובה של השפה העברית. את בעלך, אמוץ, אני מעריך מאד על פועלו. מה שמפריע לי מאד, זו ההתנהלות שלו. ממבט מרחוק, רואים איש ארגון למופת שמתעקש לעשות למען עצמו, על ידי יצירת פיתויים לחבריו, קרי "כייפים". כולנו רוצים לבלות, להציג לראווה את רכבינו, לטייל ולהופיע בסרטים... למען עצמו, מאחר ואמוץ יכול היה להתנדב לתפקיד במועדון או להגיש מועמדות לוועד, להיבחר ולעשות בדיוק אותו הדבר למען כלל החברים. כמובן שזכותו לא לעשות כך. לדעתי, מטעמי נוחות בלבד, מעטים הנציגים הנבחרים מהצפון. אפשר להבין, למרחק יש יתרון או חסרון... וזה בדיוק הנושא של הדיון. היה אך טבעי שסניף הצפון של מועדון החמש "יטפל" באירועים/תצוגות למען הקהילה בדיוק כפי שסניף השפלה מטפל באורט ידין בצריפין, בתצוגה בבית חולים אברבנאל או בתצוגה למען ילדים אוטיסטים. אין שם תצוגה גדולה לקהל הרחב, אין "שוויץ" ויש בהחלט הפסד של ימי עבודה. גם הירושלמים "יורדים" אל העם לעיתים קרובות ומגיעים לכל מקום ברצון. לעומת זאת, הצפון משופע ב"מצעד", בפסטיבלים ובסרטים... אך מצומק מאד ברצון לעשות למען הקהילה שלא על מנת "להרוויח". בשביל הצדקת ההתנהגות הזו, אתם מחפשים סיבות ותירוצים למה לא המועדון.... אכלו לי....שתו לי.... החליטו ככה... לא, לא שכחתי את כפר הנוער הדסה... גם לשם הגעתי פעם אחת. איני מרגיש אריסטוקראט, גם לא גלדיאטור. הייתי שמח אם היה לי ג'יפ גלדיאטור... עיני לא צרה במי שהפרוטה מצויה בכיסו ויכול להרשות לעצמו לנסוע לכל מיני מקומות, על חשבון זמנו הפרטי וכספו הפרטי. אף אחד לא "אשם" שאותם אנשים הם גם המתנדבים במועדון. לצערינו אין מספיק מתנדבים לתפקידים השונים ולכן אותם אנשים נבחרים ונושאים בעול לאורך זמן. גם אם איני מסכים לכל החלטה שלהם, אני מעריך ומכבד את התפקיד ועקב כך מכבד את ההחלטות. כך זה בדמוקרטיה. אני יכול להתנדב או להיבחר ולשנות דברים מבפנים. האופציה האחרת היחידה שיש לי היא לעזוב את המועדון.

זיו וניר, תודה על הטיול המקסים, דן, תודה על התמונות המרהיבות. שמחנו לארח אותך על מכסה המנוע של השועל. הטיול שלנו, היה מעט שונה... יצאנו מוקדם, כמי שנמצאים הכי רחוק מהיעד...05:15 במטרה לשתות קפה בתחנת העצירה בכביש 6. בחוץ חושך גמור. פנסי ההלוגן החדשים של השועל מאירים את הדרך, המטענים של הסלולארים טוענים דרך שקע המצת ובני הבכור אבישי, נהג מנוסה, נוהג. קר, רוח ורק לשועל לא מפריע כלום... אחרי עצירה בכביש 6, הגענו לנהריה. זמן לתדלק את הג'יפים לפני ההגעה לחניון. מבט קל על הג'יפים מגלה טפטוף מים מהCJ5 1955 של עופר. קונסוליום משפחתי מכריע, ממשיכים בטיול תוך כדי מילוי נדרש של מים... הגענו למפגש באיחור קל ולאחר ארוחת בוקר חמה, ג'חנון למתענינים, יצאנו עם כולם לדרך. IMAG1066.jpg כביש, שבילים ושוב כביש ושוב שטח. הנוף מהמם ובכל עצירה מורם מכסה המנוע של ה55 ונוספים מים צוננים לרדיאטור. הכל בסדר. השועל, כמבוגר האחראי, מאסף. IMAG1071.jpg הפסקות הקפה נהיות ארוכות מתמיד... IMAG1069.jpg כראוי לטיול קשישים, מתוכנן גם זמן תקלות שכמעט ולא מופיעות ואם ישנן, טיפול מהיר של החברים מחזירות את הסורר למסלול. חמש אחר הצהריים ואנחנו מתארגנים לחניון לילה. מעגל אינדיאני של הג'יפים מהצד הפנימי מעגל נוסף של אוהלים ובאמצע מדורה. IMAG1074.jpg השחקים יורדים עלינו ומערכות התאורה מחוברות למצבר שכבר טוען את הסלולארים כידוע... אה, כן, גם המפוח ממלא את מזרוני האויר, גם של השכנים. לאט לאט נפרשים המנגלים וארוחת הערב נצרבת על הגריל שלנו... קפה, בירות ומיצים לרוב והעיפות נותנת את אותותיה.... ויהי בוקר ויהי ערב, יום שישי. שבת בבוקר, קריר, ריח טוב ולאט לאט מתעורר המעגל לחיים. שקשוקות מככבות לרוב IMAG1091.jpg , תה, קפה ושאר ירקות. אה, כן, המטענים שוב בשקע המצת. כך גם המפוח, בשביל להוציא למזרונים את האויר... תוך כדי, מנסים לסתום את הנזילה עם אפוקסי מהיר... לכפרות. כבר 10:00, כולם על הג'יפים אחרי סריקת נקיון והשועל שוב מאסף. לפניו ה55 הנוזל קצת יותר... קילומטרים ספורים אחרי היציאה ה55 כבר מקרטע על 3 צילינדרים... מכסה מנוע מורם והמפלג רטוב. המאוורר מעיף את המים מהנזילה ישר לכוונו. יבוש, לחילופין, נחבש המפלג עם סמרטוט בשביל למנוע כניסת מים פנימה... IMAG1097.jpg כך לפחות חשבנו והקשיש מסרב להתניע. הודעה בקשר למובילים שאנחנו תקועים ושימשיכו. כבר נשיג אותם מתי שהוא. אחרי רשת צל ומים קרים, נסיונות רבים מכל מיני סוגים מביאים למסקנה שצריך לגרור אותו למוסך קרוב. IMAG1099.jpg בדרך ראינו מוסך פתוח... מוט גרירה נשלף, מתחבר לאחורי השועל הזקן והרכבת יוצאת לדרכה... "מזל" שנתקע קרוב לישוב. IMAG1101.jpg הגענו למוסך "פסוטה", פתוח בשבת ככתוב בשלט הכחול. עאסי עטאללה, הבעלים, מקבל את פנינו ונחלץ בעצמו לעזרה. פשפוש בקרבי הקשיש והמסקנה החלקית - פלטינות שרופות. אין לו, אבל לעופר יש. יש לו הרבה נסיון עם ג'יפים והוא מצויד בכל מיני... מניעים, אבל הסורר מסרב לעלות בטורים... דלק, לא דלק... קבל! שוב אין לו ויש לעופר... כמה דקות אחר כך הסורר עובד כמו שעון ונוזל כמו ברז... תשלום סמלי ותודות גדולות על הטיפול המהיר ואנחנו כבר בזמן של צהרים, כלומר, גם ארוחת צהרים. המסלול של היום השני לא חיכה לנו. חתכנו לכוון החניון והגענו ביחד עם כל הקבוצה. כמובן שעצרנו כמה פעמים בדרך ל"תדלק" את הרדיאטור... שוב מנגל קטן וסיר גדול... שניצלים וציפס ונפרדים מהחבורה. כבר 16:30 וכדאי לצאת לדרך בשביל להספיק להגיע למרכז באור... אחרי נסיעה הגיע תור ההלוגנים החדשים... נוסף על המטענים המחוברים... החושך יורד ואנחנו מתקדמים בין העצירות לשתיה. לא שלנו, של ה55 הגונח... שוב קפה ותדלוק ושוב עצירה ואנחנו כבר בנתניה והאיתות עובד לאט מתמיד... ככל שנהיה יותר חשוך, אני שם לב שאין לי כל כך אור בלוח השעונים. שאילתה בקשר, ל55 שממהר לפני מאשרת לי את שחששתי. אני בלי טעינה. כלומר השועל נוסע על המצבר עם פנסי הלוגן ומטענים... אוטוטו בני ברק והשועל הקשיש נכנע והחל לגמגם. כיביתי את האור והגמגום הפסיק, כלומר המצבר כבר לא מספיק גם לפנסים וגם למנוע. בתחנת הדלק הקרובה הגיע התשלום... ה55 ויתר על המצבר המלא לטובת השועל וקיבל מצבר חדש, אבל ריק לגמרי... השועל התעורר מיד לחיים אבל בלי טעינה וה55 הניע בדחיפה קלה וטען את המצבר עד הבית. ככה זה כשיש קשר דם בין הג'יפים. שורה תחתונה, בבדיקה מעמיקה אצל חשמלאי רכב, הסתבר שנורית הטעינה זזה מקומה ולא נדלקה. ההסבר שלו - הנורה חייבת לדלוק בשביל להעיר את האלטרנטור שישן עוד מהבוקר. עכשיו אתם מבינים למה חשוב היה לספר על ההלוגן, המטענים, התאורה והמפוח... טוב, מותר לו לשועל, הוא עוד מעט כבר בן 72 שנה... באשר ל55, משאבת המים החזירה נשמתה לבוראה...