דורון סגל

בטח שעוד תמונות...

ועוד כמה תמונות...

ועוד תמונות...

דרור, בהצלחה רבה בתפקידך החדש.

חמישי בבוקר, ממש השכם בבוקר, שזה אומר 0700 , נאספנו כ20 ג'יפים, כולם אחרי כמה פעמים "בר מצווה" לפחות, ברמלה ליד תעבורה. מזוודים בציוד שינה, אוכל ושתיה, מתודלקים עד כמה שאפשר + ג'ריקן 20 ליטר נוסף לקראת הטיול העשירי במסגרת ג'יפים קשישים של מועדון רנגלר לייף. לכוון אילת, כבר אמרתי?! . בתכנון לנסוע מאילת, דרך המדבר עד למצפה רמון ומשם הביתה במשך שלשה ימים. מבטים מלאי דאגה ליוו את העמסת הכלים על מוביליות של תעבורה והנה מופיע אוטובוס חדיש, ממוזג, מעמיסים את ארוחת הבוקר וצהרים לאותו היום, כל אחד והתיק שלו ויוצאים לטיול בית ספר... עצירה בדימונה לארוחת בוקר, איש איש ומרכולתו, קפה ובחזרה לאוטובוס. כאן כבר רצות המחשבות, היכן הג'יפים, השלום להם והבדיחות רצות להן. עשו עלינו קופה, מכרו את הג'יפים וישאירו אותנו במדבר בלי אוכל ומים ושאר דמיונות... הדרך נעימה ורכה, נמנומים אחרונים והנה אנחנו באיילות. אילת אוטוטו בפתח ואנחנו רואים את בתי המלון הגדולים ומדמיינים בקול רם... נפרדים מנהג האוטובוס ואנחנו לבד. בלי ציוד, בלי ג'יפים, בלי אוכל, שהרי כבר אכלנו את ארוחת הצהרים לפני כמה דקות. שוב קפה וארטיקים באלונית וממתינים. את החיוך למראה התכשיטים על המוביליות הנכנסות לאיטן לתחנת הדלק קשה לשכוח... פריקה מהירה, חלק פורקים לבד עם כוון של הנהג וחלק מורד על ידי הנהג המיומן בעצמו. לא פשוטה האופרציה לעלות ולרדת מקומה שניה... בדיקות קלות שהכל במקומו ונכנסים לשטח. נסיעה איטית, כייפית וכבר ברור שזה הולך להיות משהו אחר לגמרי. הנוף מזכיר לכולנו את הבקבוקים עם החול הצבעוני מאילת. סלעים בשלל צבעים, שכבות שכבות כמו קרם שניט או וופלה. והשביל מסומן אבל רועד. ממש רועד. הקרקע סלעית ברובה והנה אנחנו ב"בר". בדיוק כזה שיש בכל מועדון מכובד. עם כסאות נוחים וגבוהים של הג'יפים, "ברמן" אלוהי ובעיקר "שייקר" טבעי לגמרי. בתוך השייקר נמצא "שיבאס ריגל", 95 אוקטן + תוסף אשלגני לבריאות. טוב, כבר היינו ברמת הגולן ורעדנו מהסלעים שם, אבל "שייקר" אילתי, לא דומה לשום דבר אחר. מידי פעם מתחלף הנוף למישור עם שייקר, עליה עם שייקר, ירידה עם שייקר ואפילו דיונות עם שייקר... כן, דיונות חוליות באמצע המדבר, שחיקה של סלעי חול. לאט לאט נמחקים החיוכים ומתחילה הדאגה מה יפול קודם. ה"טובין" שעל הקשיש או חלקים ממנו עצמו... כאן נכנס ה"ברמן" לפעולה. מידי פעם אחד הג'יפים משתעל, נאנק וממשיך הלאה. עוד מנה הגונה של שקשוק ואחד הג'יפים נתקע. קשה להסביר את ה"שמחה" של הקרובים לג'יפ הסורר לרדת ולעזור. מי בעצה, מי בדחיפת ידיים לתא המנוע ומי בתרומת כלים. משאבת דלק מתחממת, זאת תופעה ידועה בג'יפים הקשישים. שופכים עליה מים ונדמה שהכל בסדר. עוד קילומטר ושוב שיעול. שוב מים צוננים והרווחנו קילומטר של "שייקר" נוסף. פירוק צינורות הדלק אחרי המשאבה, הראה לנו שלא מגיע דלק לקרבורטור. הג'יפ לידיעתכם, לא מעוניין בקפה. אנחנו כן והוא בשלו. בלי דלק, לא זז. ניפוח קוו הדלק לכוון המיכל מעיד שמשהו סתום בדרך. כאן נכנסת הפיזיקה ומחלקת עירוי לב לפעולה. קשרנו ג'יריקן מלא דלק לפגוש הקדמי, צינור גומי ארוך נשלף ונדחף לתוך פי הג'יריקן ביחד עם סמרטוט לסתימת יתרת הפיה והופ, האינפוזיה עובדת היטב. אין קרטועים. שוב כמה קילומטר, הסמרטוט לא עומד בפרץ של שיטת הטלטולים והדלק נוזל מהפיה החסומה. מג'יפ אחר נשלף צינור ארוך במיוחד והמעקף הופך להיות ממיכל הדלק, דרך הפיה ועד למשאבת הדלק. כאן כבר הכל בסדר. לפחות כך חשבנו עד שג'יפ נוסף קירטע ועוד אחד גימגם, כל אחד וסיבותיו. כל התקלות טופלו באהבה ונסיון מצטבר של 20 ג'יפאים. אני לא כועס עליו. אחרי יציאתו לגימלאות בפעם השניה, להזכירכם, הפעם הראשונה במלחמת העולם השניה ובפעם השניה מצה"ל בשנת 1960, לא ידע שקשוק שכזה. רוב שנותיו המאוחרות היה סתם ג'יפ ישן. זה אני שעוררתי אותו לפעולה מחדש. אחרי דין ודברים אצל הפחח, המכונאי, הקרבורטוריסט, הרדיאטוריסט וכו', הוצאתי אותו לדרך חדשה, כלומר ישנה מאד. אפילו לא סלולה... היום הראשון חלף בנחת, הקמנו מאהל לתפארת, גרילים נפתחו, מדורה הודלקה והבירות זרמו כמו בירות. בבוקר התמרד המצבר... כל הלילה כמעט הוטענו עליו פלפונים... הודלקה גרלנדה של אורות והמקרר החשמלי עשה את שלו... הנענו בדחיפה ויצאנו לדרך, בלי צרכני חשמל חיצוניים, שייטען המצבר. כך התחיל היום השני בידיעה ברורה שהמצבר חלש והג'יפ מניע רק בדחיפה. כל קרקוש הפך לחשוד ונבדק מייד, כך מנענו נזק מצטבר. באחד הג'יפים התפרק חלק בדראם האחורי, זה שאחראי על בלם היד... באחר הוחלפו פלטינות, אחר בחר להרעיש לאחר שנשבר צינור האגזוז וכל זה בין סתימות הדלק, שהרי ה"שייקר" ממשיך לעבוד. בסיומו של היום השני, בסביבות שמונה בערב, הגענו לחאן צופר. מקום מקסים במיוחד, שנבחר בקפידה יתרה על ידי המארגנים, זיו וניר מרנגלר. כאן ציפו לנו אוהלים גדולים מחולקים לתאים ומבודדים מצמר עבה, רצפת שטיחים ומחצלות, מזרנים עבים וכריות. בחוץ עמדת תה צמחים מהביל ותמרים, נערך שולחן ארוך ושני שולחנות נוספים לתקרובת הצפויה. הסתננתי אל מאחורי המטבח וצילמתי את התהליך... ניתן זמן בשביל מקלחות ושירותים שהיו נקיים ומטופחים ונקראנו לשולחן... טוב, בסדר, היו בתפריט גם אמפנדס, צוריסוס, פרגיות, אנטריקוט ולמי שעדיין היה רעב, אסדו... על התוספות והסלטים לא ארחיב. גם לא על השתיה שעל השולחנות... ויסקי, גם הוא קשיש, נשלף והתאדה די מהר. כנראה מזג האויר המקומי... כך נמוגו התקלות של היום ובפינת הזולה הוקרנו שני סרטים מהטיולים הקודמים. אתר "רנגלר לייף" מלא בהם... השינה היתה ערבה מתמיד והנה הגיע הבוקר, בדיוק בשעה שבוקר אמור להגיע... המקום מספק מטבח נאה, מצויד בכל מה שמטבח צריך. סוכם עם בעלי המקום על "תגבור" של מצרכים... ביצים, לחם וירקות. טוב, הכל היה בשפע, כך גם פלפל ירוק ושום... מהר מאד התחברו המוצרים לכמה שקשוקות, כל חבורה וטעמיה... וכך נוצרה ארוחת בוקר מופלאה כשכל ג'יפ מביא תוספת משלו לארוחה. בסדר... בסדר, הבאנו סרדינים ומשולשי גבינה מותכת ושיהיה גם טונה... בדיקות לפני יציאה מגלות שהכל תקין למעט קוטב + של המצבר שהתקרב בצורה מסוכנת לפס חיזוק וקיצר קלות. הבנו מה גורם לצריכת חשמל גבוהה והדבר טופל במיידית. עוד תוצאה של ה"שייקר"... יצאנו לדרך, השועל הניע בדחיפה קלה כאומר, אתם תדחפו אבל אני אסחב. כמה קילומטרים של שקשוקים ותורו של השועל הקשיש לא אחר לבוא. מאז שופץ חלפו כמה שנים טובות והשפעת בעלי המקצוע המצוינים שטיפלו בו פגה מעט... קרקושים הפכו לקולניים יותר ואז התברר שהכנף הקדמית החליטה לערוק לרכב אחר, אבל נתפסה על חם עם שלשה וחצי ברגים אחרונים מתוך עשרה שהיו ... חצי, כי בורג אחד כבר היה פתוח כמעט לגמרי... כך גם לכלוך שהפך למשקע על דפנות מיכל הדלק זכה לעדנה והצטרף לשיבאס והאשלגן ומשם ישר לפילטר הדלק... למי שתוהה, במהלך השיפוץ נפתח ונוקה היטב מיכל הדלק. הפילטר, שבמקרה של השועל היה איכותי אבל אטום, לא מאפשר לראות כמה לכלוך הוא מכיל. עובדה שהחזיק כמה שנים טובות בלי תלונות... משאבת הדלק החשמלית, שהתקנתי במיוחד לטיולים, השועל נתקע ובבדיקה הסתבר שהמשאבה מפמפמת במרץ אבל מוציאה טיפות ובעיקר אדי דלק. השועל צמא, לא מוותר על שלו. נסענו בטורים נמוכים מאד כמה קילומטרים מבלי ללחוץ על דוושת הבנזין אלא מעט מאד. הדבר הספיק לו במישור ומעברים קלים מאד. כל לחיצה על דוושת הבנזין היתה מכבה אותו. כך עמדנו בטורים סרק, שתי דקות בכל פעם, למלא את בית המצוף של הקרבורטור בשביל לנסוע עוד מעט. כשהגענו למכשול רציני שבת השועל לגמרי. אחיו ה"צעיר" CJ2 משנת 1949, בבעלות אריה תאומים, גם הוא "פיסח" עם תושבת בולם קדמי שבורה, נקרא לדגל ומשך את השועל המנומנם למעלה, כאילו לא קרה כלום. בנהיגה מקצועית, סבלנית, משולב בהילוך כוח, רתום בסרט גרירה. תודה אריה. למעלה, כולם כבר אוכלים את ארוחת הצהרים המתוכננת ואנחנו מפרקים את קו הדלק במטרה לזהות את הבעיה. הפילטר נבדק בנשיפה ונמצא אטום לגמרי. הסברתי לשועל שזו לא אשמתו כלל וכלל וחיברתי צינור דלק חדש, ללא פילטר. רק הרגיש השועל את הדלק בעורקיו וחזר לפעולה כרגיל. אכלנו בחופזה, כדי לא לעכב יותר מידי את השיירה והמשכנו צפונה לכוון המכתש, בואך מצפה רמון. בדרך, רק שלא נתרגל יותר מידי לטוב, נפרד צד אחד של כונס האויר של הרדיאטור ממקומו וטרטר מידי פעם בנגיעתו במאוורר. שלשת הברגים נעלמו בדרך. חיזוק עם בורג חליפי וממשיכים. מסדר סיום, תמונה קבוצתית ואיש איש לדרכו. עצירות לקפה ותדלוקים והגענו הביתה לראשון ב22:00. לצפוניים נשארה עוד דרך ארוכה... סיכומו של דבר, כל הקשישים הגיעו הביתה על גלגלים. מתי כבר הטיול הבא?!

בני, סיפור חמוד, המשקף בדיוק את הבעיתיות בהשגת חלקים לרכב ספציפי... צריך גם מזל... ידוע לי שיש מכוניות שהמנעול היחיד שנמצא בדלת, קיים רק בדלת הימנית דווקא... לך תבין את מחשבות היצרן...

נחום, בחרת שלא להיבחר. נחיתת ביניים... כמו סבא צעיר, שמפנה את מקומו לאבא טרי, אך נשאר ראש המשפחה. תומך, מתעניין, נותן כתף ועצה טובה כשצריך... הרצת את המועדון על המסלול הפתלתל עד למהירות בטוחה להמראה, עכשיו צריך רק לאייש את כיסא הקברניט. הצוות נבחר ומוכן. המון תודה.

סיפור מקסים על איש מיוחד...

רן, אופנוע הוא "קטן" ולכן נרטב פחות... מכונית הרבה יותר גדולה ונרטבת יותר... עוד יקחו אותי ברצינות.... חג שמח.

כנראה ששניכם צודקים, כל אחד ונימוקיו. לדעתי יש יותר "מקומות" בנושא רכבי אספנות, לפזר את תשומת הלב והחברים לא טורחים לפרסם כל דבר פעמים, או שלוש... מה גם שבפייסבוק, יש לך משוב מיידי דרך המייל/סלולארי, על תגובות להודעה שלך.

אורן, תודה על המידע המדוייק.

יופי של חוברת, תודה.

כבוד למשתתפים! המכוניות הישנות נראות בדיוק כמו לקוחות מאיזה סרט הוליוודי. יפות, מטופחות ו"מדברות" לילדים.

עדי, המון מזל טוב ונחת מהתחביב...

דרור ידידי, קשה לי עם כאלה שלא קוראים מה שאני או אחרים כותבים ומה שמעניין אותם זה רק להביע את דעתם... קשה לי יותר עם אנשים שלא קוראים את מה שהם בעצמם כותבים... "מועדון החמש כן מתיימר לקדם את הנושא."... "זהו , העיניין הוא שהמועדון לא מקדם את חבריו המשפצים אלא נלחם לטובת חבריו המייבאים ."... " תמונת המצב השתנתה , שימור הייבוא " זו ביקורת לא נכונה עובדתית. לא בונה, לא מקדמת ומיותרת לגמרי. אתה מצפה שהמועדון "יילחם" מול הרשויות? חשבת פעם במה כוחו של המועדון חזק? איך הוא מצטייר בעיני הרשויות? הפקידים? המנכ"ל והשר? איך אתה משווה "מלחמה" של אדם פרטי, בסיוע של עורך דין פרטי, שמאי פרטי, גם אם הם חברים במועדון כפי שציין נחום, ל"מלחמה" מול הרשויות על כל מה שאתה מבקש בשם המשפצים המקומיים, מטעם מועדון החמש? עם איזו תחמושת בדיוק יגיע המועדון מעבר לרצון טוב, הגיון בריא, נועם הליכות וייצוג של כ850 חבריו? זה שהרשויות רואות במועדון החמש נציג של נושא אספנות הרכב בישראל, עובד לטובתינו, האספנים לסוגיהם. גם אלה שלא שייכים למועדון. כך לפחות מישהו שומע את אשר על ליבנו, גם אם השינויים שחלים איטיים למדי ולא תמיד בכוון "שלנו"... אני מעריך מאד את פועלך בשיפוץ רכב מקומי, בעצמי עשיתי ועושה זאת עם הג'יפ והטריומף, כך גם את פעילותך בעבר במסגרת המועדון. אתה בהחלט צודק במה שאתה מבקש בנוגע לחלקים לרכבי אספנות. לפחות שני משרדים מעורבים כאן, המכס ומשרד התחבורה, כל אחד והכוון שלו, כל אחד והטיעונים שלו... "מלחמה" לא פשוטה אבל דברים נעשים. בשקט, בצנעה, לא מהמקפצה... נתראה בבחירות?! דורון

​הערותי באדום.

יוחאי, תודה על התמונות. ממש "מפגש הטריומף"...

יום אחד היה לילה... כך מתחיל הסיפור הדמיוני הזה... מישהו פיתח וייצר שופל גדול. ענק, ממש סופרשופל. אספנות כמובן. כל כך גדול שהכף שלו יכולה להרים את כל מדינת ישראל, על תושביה, יישוביה, חופיה, נופיה ומזגה הסוער... שילב לסופר הילוך ונסע לארץ אחרת, מלאת כל טוב, אך בלי מחויבות כלשהי... בדרך, "נשר" הדגל שהיה מוצב בגאון עשרות שנים מאחר והמדינה המארחת לא מסכימה לקבל דגל אחר בשטחה... התעוררתי מהחלום. הדגל מונף בגאון. גם המחויבות.

אלפא יפיפיה! אפילו רוברטס, לא ג'וליה כזו...

ובתרגום חופשי, חלק חדש, אבל יוצר לפני שנים רבות. חלקים כאלה, המכילים גומיות, אטמים, רפידות וכו', לא מומלצים לשימוש. חלקי מתכת, בדרך כלל, נשמרים היטב וראויים לשימוש.

בנושא הביטוח, יש להפריד בין סוגי הביטוחים. אני מניח שביטוח החובה אכן בתוקף. גם בשעות הבוקר האסורות לנהיגה. השאלה נשאלת מה קורה לביטוח צד ג ומקיף. שם לחברת הביטוח יש טיעון חזק ביותר נגד התשלום... ברכב אספנות, הוצאות הנסיעה היומיומית והאחזקה השוטפת יהיו גבוהות משמעותית מרכב מודרני. זה יכול להכאיב בכיס... בנושא הבטיחות, הרוב המוחלט של הרכבים המודרנים בטוחים יותר לנהג וסביבתו ובמקרה של תאונה, חס וחלילה כמובן... שכל אחד יעשה את השיקול שלו. וכדיברי ירון, "כל נסיעה מעלה חיוך"... וכו'

יכול להיות שהתושבת ה"חדשה" היתה NOS, ויוצרה לפני כמה וכמה שנים טובות, כך שהגומי שלה כבר לא כל כך גומי...

בשקט בשקט, השכם בבוקר... טוב, 0930, התיצבנו בבית הספר, ארבעתינו, רכובים על סיטרואן, רנו ושני ג'יפים קשישים. כמו מורים מנוסים נשלחנו לכיתות ולסדנא להרצות בפני התלמידים. כל אחד שני שיעורים רצופים. לפי תגובות התלמידים ושיחות של אחרי, התלמידים קולטים בשמחה את הסיפורים שלנו... ת'אמת? אנחנו נהנינו יותר.

שאפו על היוזמה והביצוע. פרויקט חשוב מאד, להמחיש לדור העתיד את העבר... כבוד לרוכבים בגאון.

עבודה טובה ויפה!