BS.
ברוב החברות בארה"ב אתה צריך להיות בעל תפקיד בכיר בהנהלת החברה (ושם לא כל מוכר בדוכן הוא "מנהל מכירות").
ה"ליסינג" שיש בארהב שונה לחלוטין מהארץ;
דבר ראשון - זה ליסינג מימוני ולא תפעולי. משמע אתה שם סכום ראשוני, אח"כ משלם כל חודש סכום מסויים ובסוף התקופה מחליט אם אתה רוצה לקנות את הרכב או להחזיר אותו ולקחת רכב חדש בלי התשלום הראשוני.
בנוסף, הליסינג המימוני לא כולל ביטוח, טיפולים וכו'.
דבר שני - הליסינג הזה נעשה בצורה עצמאית. לא דרך העבודה.
כל אחד בוחר איזה אוטו שהוא רוצה - ומשלם בהתאם. בד"כ הליסינג הזה מופעל ע"י הדילר/יצרן עצמו - ולא ע"י חברה חיצונית.
דבר שלישי - הדלק ב95 אחוז מהמקרים (כולל מקרים בהם אתה מקבל רכב מהעבודה), הוא על חשבון העובד. לא על חשבון החברה.
במקרה הטוב (אם אתה מקבל רכב מהעבודה + אתה בדרגה מסויימת) תקבל תקציב חודשי מסויים לדלק.
במקרה הפחות טוב תקבל משהו דומה ל"הוצאות נסיעה" שיש בארץ.
במקרה היותר סביר וסטנדרטי - עלויות ההגעה שלך לעבודה כלולות במשכורת שאתה מקבל. תסתדר לבד.
כמובן שיש הבדלים בין מדינות שונות בתוך ארה"ב (נגיד בתוך מנהטן צריך להיות בכיר מאוד, בחברה גדולה מאוד, כדי שבאמת תגיע עם רכב לעבודה) - אבל האמור להעיל זה המצב הנפוץ בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
היקף הליסינג העצום בארץ, ביחס לכל מדינה בעולם, נובע מהעובדה שבסוף שנות ה90 היה מדובר בפיקציה חשבונאית שנתנה הטבה גדולה לעובדים.
כיום שווי ההטבה קטן וקטן ולפעמים אף לא משתלם בעליל. רק שרוב האנשים לא טורחים אפילו לבדוק את זה, וכל עניין הליסינג יותר מידי "מושרש" בחברה, ככה שכל אחד רוצה ליסינג מהעבודה (גם אם בחישוב הכולל יותר זול לקנות רכב באופן עצמאי).