חן פרחי

לא. ללא תיבה אוטומטית "רגילה" ו\או מחיר מאד אטרקטיבי,הבאתה לארץ תהייה בבחינת ברכה לבטלה. בגיזרת ה 120K יש לא מעט מכוניות טובות, ובהתחשב במעמדה של פיאט בארץ כיום, סיכוייה אפסיים. בדיוק אותם דברים כתבתי בשעתו כשהגיעה לארץ הגרנדה פונטו, ולא היה צריך להיות גאון גדול כדאי לחזות את כישלונה.

לא צריך רק לחכות שנה, אלא לקחת לאולם התצוגה מכונאי שיראה אם קל להחליף פלאגים.. הדעות האלו רווחו לפני 30 שנה, בערך, היום זה כלל לא רלוונטי. מי שקנה טויוטה קורולה רובוטית, ידע בדיוק מה הוא קונה, ובמה זה כרוך. ולעיניין - ה I30 מציגה צריכת דלק סבירה בהחלט ולפי ניסיון של הורי (פרטית) ושל כמה חברים שקיבלו כזו מליסינג, צריכת הדלק הממוצעת נעה סביב 11 ק"מ לליטר, בתלות באופי הנהיגה ומסלול השימוש ברכב.

ראשי המנוע בדגם ה 16V רגישים מאד, ונוזל קירור באיכות לא גבוהה עלולים לקצר את חייו. בנוסף, ראשי המנוע הללו קשים מאד לשיפוץ בשל המרווחים המאד קטנים בין השסתומים, מה שלרוב מיסתיים בקניית ראש מנוע חדש לחלוטין. בדוק את הנקודה הזו היטב, שכן זהו תיקון לא זול.

לא זוכר את שמו של השיר, אך הוא הופיע באלבום "דרינגי דרינגי" שיצא בשנת 74'. ללא ספק, אריס סאן היה גיטריסט בחסד עליון, מהטובים שהיו כאן בארץ, אם לא הטוב שבהם.

תודה על העלאת התמונות. דבר אחד אני מבטיח - שבוע הבא יהיה הרבה מה לצלם !

מזל טוב לבני, חבר יקר ועמיתי לניהול. מי יתן ותדעו רק שמחות ואושר. מאחלים כל שבט הפרחים.

ומה בדיוק רצית, שמכונית בת 17 תגיע לתוצאות או נתונים של מכונית חדשה ?! מכוניות משנתונים כאלו, לוקחים למכונאי שסומכים עליו היטב, ומשם לפחח שיעיף מבט, ואם הכל טוב, פחות או יותר, קונים.

ובכל זאת, לפחות בנסיעה עירונית, היא חסכונית בהרבה ממכוניות מקבילות בגודלן. הפריוס הינה מכונית היברידית במלוא מובן המילה, לטוב ולרע. ואכן, רוב אלו שרוכשים אותן עושים זאת משיקולי חיסכון, הרבה "שופוני" לא תמצאו בה..

1 ל12 צריכה ממוצעת. העברנו עותק מהודעתך ליוצרי הסדרה "תיקים באפילה"..

הבעייה בפיאסטה היא לא בביצועים, אלא באמינות הגיר האוטומטי, שהינו רציף ולא פלנטרי כמקובל. האמת שכבר לא שרדו פיאסטות אוטומטיות רבות - רובן המכריע קיבל תיבת הילוכים רגילה, במקום לשפץ את הקיימת, מאחר ועלות שיפוצה עולה על ערך המכונית כולה. הקאיה ספייה הינה מזדה 323 (בערך) שיוצרה ע"י קאיה, כששני החברות עדיים שיתפו פעולה בינהן. למעט איכות גימור נמוכה יחסית, מדובר במכונית אמינה בהחלט וסבירה ברוב הפרמטרים.

מאפיין מאד את הישראליות הממוצעת. לעולם לא יחפשו למה מוצר מסויים מצליח, אלא תמיד "ידביקו" את זה לאופיו של הישראלי שנוהר בשיטת העדר. ואולי מצד שני אנחנו לא כל כך מטומטמים ובכל זאת אנחנו עושים את הבחירות הנכונות. לך תדע.

הנטייה הטבעית שלי בתור מנהל כאן, היא למחוק לך את ההודעה ולתת לך התראה. אבל מצד שני, נתת כאן רעיון לדיון מעניין. יונדאי החלה לייצר מכוניות ב 67', ומבין היצרניות הגדולות בעולם, יונדאי היא היחידה שאין לה שום מסורת, שלא לדבר על דגמים מעוררי ערגה. המכוניות הראשונות של היצרן הקוראני היו סה"כ דגמי פורד שהורכבו ברישיון, ולמעשה רק בתחילת שנות ה 80' יונדאי החלה לפתח בעצמה מכוניות, תוך סיוע מאסיבי של מיצובישי היפנית. למעשה המכונית הראשונה שהיתה פרי פיתוח עצמאי לחלוטין של יונדאי, היתה האקסנט שהוצגה בסוף 94', וביחד עם הלנטרה שהתבססה על הסופר לאנסר (לא בדיוק) והסונטה שהתבססה על הגאלנט, הגיעה יונדאי לארץ בסוף 94'. העיתוי היה מצויין מבחינתה, לאחר שדגמים מיושנים כמו האקסל והפוני נעלמו. מדגם לדגם הורגש השיפור המתמיד, וכשהגיעה ה I30 החדשה, אפשר היה לציין את העובדה שיונדאי יישרה קו עם הטובות שבמיתחרותיה. בנוסף, יונדאי הוכיחה שהיא יודעת לייצר דיזלים מצויינים ורכבי שטח ראויים בהחלט. נכון להיום, אני לא חושב שיש מותג שנוא יותר בארץ מיונדאי, וממש לא בצדק, וזה עוד לפני שהזכרנו את רמת האמינות המצויינת שהפגינו מכוניות החברה, והתחזוקה הזולה ופשוטה.

יצרני רכב רבים שולחים את אבות הטיפוס למדינות המפרץ או למדבר סהרה, בעיקר כדי לבדוק את יכולת מערכת הקירור וכושר הקירור של המזגן.

משהו כזה, בערך. זו היתה הנוסחה של היצרנים האמריקאיים לאורך שנים רבות, אם כי שם זה נעשה ע"י הגדלת נפח המנוע ולא ע"י טכנולוגייה. וכדאי לזכור שעם כל הכבוד להתקדמות העצומה של מנועי הדיזל, הם עדיין נשארו עם הרעש המטרטר ותגובת הדוושה העצלה. במנוע בנזין אין זכר לזה.

ואני רק תשובה. ההבדל, בה הידיעה הוא בזמינות הכוח. ולשם הדגמה, אני אתן שני דוגמאות מהחיים; דייהטסו סיריון 1.3 03' שמנועה מספק 103 כ"ס, לכאורה הספק מרשים ביחס לנפח. הבעייה היא שעד שלא "מושכים" כל הילוך עד 6500 סל"ד, ההרגשה היא של מנוע חלש למדי, שוב, בשל זמינות כוח גרועה. הדוגמא ההפוכה היא פולקסווגן פולו 1.6 שנת 99' (נניח). מנוע ה 1.6 שלה מספק רק 75 כ"ס, הספק לא ממש מרשים ביחס לנפח, אך זמינות הכוח שלו מעולה והמכונית נותנת תחושה חזקה ובשרנית. לעומת זה, מעל 4500 סל"ד הוא מתחיל לספק בעיקר רעש..

האגזוז שייך למרצדס 200-220 בנזין בודי W115. למרות השנים שעברו הוא נראה כחדש, מאחר והאגזוז תוצרת WALKER הגרמנית, שמייצרת אגזוזים באיכות יוצאת מן הכלל טובה.

גירסת ה 1.6 של היונדאי די מיותרת; ההפרש בביצועים לא משמעותי דיו, מאחר וחלק מיתרון ההספק על פני גירסת ה 1.4 "נבלע" ע"י החישוקים הגדולים(16'). הסוויפט נאה למראה וזריזה, אבל אין לה ESP, היא צפופה יחסית ובעת העמסת 4 נוסעים נוחות הנסיעה בה מידרדרת לרמות בלתי נסבלות. בנוסף, מכונית המבחן שביצעתי בה נסיעת מבחן קרקשה כטנדר הודי עתיק יומין, וחרקה מכל עבר. לאיביזה הגיר הטוב מכולם, וביחד עם המראה הצעיר היא כנראה החבילה הטובה ביותר.

ה 207, כמו כל דור ה 07, איבדה את החדווה ונוחות הנסיעה שאיפינו את קודמותיה, ה 206 וה 205. ממכונית סופר מיני צעירה וקלילה, הפכה ה 207 לקומפקטית קטנה, על כל המשתמע מכך. כשביצעתי נסיעת מבחן על ה 207 היתאכזבתי מנוחות הנסיעה הנמוכה בעיר ומההגה החשמלי הקל עד אימה.

גיר אוטומטי, בניגוד למנוע, הוא לא רכיב שדורש החלפה, כל עוד הוא מבצע מלאכתו נאמנה. גיר ה AL4 הינו בעל 4 הילוכים בלבד, ובעידן שבו למכוניות רבות תיבות, אפילו פלאנטריות "רגילות", 5 ו 6 הילוכים, זה פשוט לא מספיק, ובמנועים חלשים יחסית תמיד יורגשו בורות. לפחות כרגע, גיר ה DSG מהווה חלופה מעולה לתיבות אוטומטיות סטנדרטיות, ולמעט הוספת עוד הילוכים (מיותר לגמרי, אגב) אין הרבה מה לשפר בו. שוב, גיר ה AL4 היווה שיפור עצום לעומת ה ZF האיום אותו הוא החליף, אך אופן פעולתו נותר עד היום שנוי במחלוקת, אם כי בפיג'ו 308, למשל, התרשמתי לטובה מחלקותו היחסית, וב C5 HDI הוא תפקד היטב, כנראה בשל המומנט הגבוה.

אתם יכולים לדבר על הגירים של B.M.W - בכל מקרה הם לא מתוצרת החברה..(ZF או G.M.) גיר ה AL4 הינו גיר שנוי במחלוקת. לא מעטים יעריכו את יכולת הלימוד שלו ואת ההרגשה שזהו הגיר האוטומטי הכי ידני שיש, ולעומת זאת לא מעטים לא יסבלו את התגובות המוזרות שלו, את ההשהייה במעבר ממוד רגוע למוד "עצבני" ואת חוסר נכונותו להוריד להלוך ראשון בנסיעה. אפילו PSA הגיעו למסקנה שהגיר הזה מיצה, ובעתיד הלא רחוק יופיעו מכוניות הקונצרן עם גיר 6 הילוכים יפני למהדרין..

חייב להזמין מחו"ל, למרות שזה יקר. לייצר גומיות כאלו בארץ זהו עיניין לא כלכלי בעליל.

הרגאטה שהוצגה ב 84' לא היתה אלא ריטמו בעלת תא מטען ניפרד. בתחילת שנות ה 80' רבים המיצרנים האירופאיים הציעו גירסאות בעלות תא מטען נפרד למכוניות קומפקטיות - פולקסווגן גולף וג'טה, פורד אסקורט ואוריון, סיאט רונדה ומאלגה ועוד. כמו ה 131, גם הראגטה שווקה בגירסאות 1.3, 1.6 ודיזל, כשמנוע ה 1.6 היה זהה למנועה של הסופר מירפיורי - TC. למרות שהרגאטה היתה מודרנית בהרבה מה 131 ובגירסאות ה S צויידה כראוי, היא לא זכתה להצלחה גדולה, ולולא ממשלת איטלייה הפכה אותה למכונית חצי רשמית שלה, המכירות היו נמוכות בהרבה. אמנם האיבזור היה עשיר, תא הנוסעים נאה והביצועים היו טובים, אך חסרונותיה עלו על יתרונותיה - גיר סרבן, אחיזת כביש נמוכה ובלמים חלשים. בשנת 87' עברה הראגטה מתיחת פנים לא משמעותי במיוחד, במסגרתה רוענן העיצוב החיצוני ומנוע ה 1.6 קיבל הזרקת דלק חד נקודתית. ייצורה נמשך עד סוף 89' ומחליפתה היתה הטמפרה, שהיתה טובה ממנה לעין ערוך.

למרות שאתה בעל ניסיון רב בדגמי פיאט, כאן לא דייקת. גם בדגמי הדור השלישי היו סופר מירפיורי, אלא שהם היו נדירים מאד, בעיקר בשל העובדה שהמכונית היתה יקרה למדי. בדור השני, יובאה הסופר מירפיורי גם בגירסאת 1.3, שכולן אגב היו בצבע כחול כהה. מנוע ה 1.6 הרגיל היה בעל גל זיזים תחתון, שהונע ע"י רצועת תיזמון חיצונית מגומי.

הסופר מירפיורי היתה הדגם הבכיר בסדרה, וכללה מנוע בעל גל זיזים עליון כפול ו 96 כ"ס. רמת הגימור היתה גבוהה, והמכונית כללה חלונות קדמיים חשמליים ונעילה מרכזית. סך הכל הפיאט 131 הינה מכונית פשוטה מבחינה מכאנית, ועדיין אפשר להשיג לה חלפים, אם כי לא בזמינות של מכוניות חדשות. ה 131 היתה אחת המכוניות האחרונות של פיאט, מהזמנים שפיאט היתה פיאט - יצרן שייצר מכוניות פשוטות, זולות, קלות לתחזוקה ומהנות לנהיגה.

+ 1. הקורולה 92' היתה השנה האחרונה של הדגם שהוצג ב 87', וכמכונית היא לא היתה עדיפה על הלאנסר או האפלאוז, ובשל העובדה שנימכרה שנה אחת בלבד, ובכמויות קטנות, זמינות החלפים בעייתית למדי. הקורולה 93' עדיפה על הדגם שקדם לו בהכל, ובנוסף הפגין עמידות יוצאת דופן שמיתבטאת בכך שגם מכוניות מהשנים 93'-94' ניראות כחדשות. בנוסף, הקורולה מהשנים האלו הפגינה אמינות יוצאת דופן ממש ולא ידוע על שום "מחלה" או חולשה בדגם הנ"ל.