חן פרחי

על אותו משקל, אני למשל, לא אוהב לעמוד ברמזור אדום. לא יכול נפשית, הופך חולה מזה. אז אני פשוט עובר את כל הרמזורים באור אדום. למה? כי אני החלטתי שהחוק הזה מטופש ומיותר, ודי בשיקול הדעת שלי לקבוע מתי לעמוד ומתי לעבור. וכשיתפוס אותי שוטר ויתן לי אזהרה במקום קנס, אני יפתח כאן שרשור בנושא..

האמת, סיפר על זה לקוח שלי שגר בטורקייה, וסביר להניח שזה בטורקית, שלא ממש דומה לערבית.

מפעל טופש באיסטנבול הוקם ב 69' באיסטנבול, כיוזמה משותפת של פיאט וממשלת טורקייה, שהיתה מעוניינת לספק תעסוקה לאלפי תושבים מצד אחד, ולספק מכוניות זולות מהרכבה מקומית מצד שני. את רעיון הקמת מיפעלי הרכבה במדינות העולם השלישי פיאט שיכללה לרמה אומנותית ממש, ודי אם ניזכר בלאדה הרוסית או נאסר המיצרית. לטופש היו 3 דגמים עיקריים - סרצ'ה, שהיתה פיאט 124 לכל דבר, ויוצרה עד 96', וסדרה של 3 דגמים שהיו למעשה 131 דור ראשון - שאהין, שהיתה הדגם הבסיסי, דוגן שהיתה הדגם המהודר () וגירסת הסטיישן שנקראה קרטל. אגב, כל השמות הללו שייכים לציפורי שיר. מכוניות טופאש זכו בטורקייה לפופולאריות עצומה, בעיקר בשל המחיר הזול והתחזוקה הפשוטה, אלא שבתחילת שנות ה 2000, עם כניסת מתחרות חדשות, החל כוכבה לדעוך, עד שהופסק ייצורה. שכרתי כמה פעמים מכוניות כאלו, ושתיים מהן היו אפילו חדשות לחלוטין. ההתרשמות שלי היתה שונה, ולמרות שברור שהיא מוצג פרהיסטורי, הטופאש מהנה לנהיגה בדיוק כמו ה 131, ושלא כמו דור הפיאטים של תחילת ואמצע שנות ה 2000.

מה שמעניין זו העובדה שהדור הראשון של הפולו כלל לא נולד כפולו אלא כאודי 50. מיד לאחר הצגתה החליטו בקונצרן שאודי אמורה לפנות לפלחי שוק גבוהים יותר, ולכן אין לה צורך במכונית סופר מיני. נפח המנוע הופחת מ 1.1 ל 0.9 (וזהו היה המנוע הקטן ביותר של פולקסווגן מאז ומעולם), הסמלים הוחלפו באלו של פולקסווגן..וכך נולדה הפולו.

זה נכון, התקנה שונתה. את המע"מ אני לא יכול לקזז, אך ההוצאה על דמי השכירות מוכרת לי חלקית. גם לאחר שינוי התקנות (וטוב ששונו) יש בכך תועלת כלכלית לא מבוטלת.

אתה יכול בהחלט להביא בחשבון את היונדאי I20. איבזור הבטיחות מלא, הציוד עשיר בגירסת הפרימיום ויש לה גיר אוטומטי "רגיל".

ההליך פשוט; טובלים את נייר הלטש (2500, להזכירכם) במיים ולאחר מכן במשחת הכלים, ואז פשוט משפשפים את השמשות. חשוב מעת לעת לטבול את נייר הלטש במיים, כך שתמיד עובדים על "רטוב". משחת כלים אפשר לרכוש בכל מרכול, למרות שמעטים עושים בה שימוש בעידן נוזלי הכלים.

ביום שני בלילה, כנראה כהכנה לחופש הגדול, החליט מישהו מאד נחמד שהגיע העת לעשות מעשה, ובחניית ביתי המשותף נוקבו צמיגיהן של כמה מכוניות, וכמובן שגם המכונית שלנו נהנתה מהעובדה הזו.. מאחר והמכונית חדשה בארץ, ומידת הצמיגים לא ממש מקובלת (175X70X14), לא נימצא צמיג מתוצרת הנקוק מהדגם שבו מצויידת המכונית, החלטתי להחליף את זוג הצמיגים הנותרים לפירלי P400. אמנם ה "תענוג" עלה לי 1200 ש"ח, אבל השיפור בנוחות הנסיעה, הרעש וההתנהגות במיגבלות גדול. מעז יצא מתוק..

זה לא קשור כלל לדיפרנציאל. לוולבו שלך יש גיר שנקרא M46, שהוא גיר 4 הילוכים+אוברדרייב. במודלים חדשים יותר הותקן גיר שנקרא M47, בדגמים חדשים יותר הותקן גיר שנקרא M47 שהיה בעל 5 הילוכים "רגיל".

אין לי תמונות של החלונות עצמם, אבל הם יצאו ממש כחדשים, וזו גם לא עבודה קשה מידי.

ההבדל הוא במנוע חזק יותר. הגיר ביאריס הוא רובוטי ומתפקד גרוע למדי. כל העברת הילוך מטלטלת את המכונית, וחנייה ברברס בעלייה דורשת מיומנות של נהג מירוצים. חבל, כי בבסיסה היאריס בעלת פוטנציאל גבוה.

עדיף כמובן שהחלונות יהיו מפורקים, כך ניתן יהיה להסיר את הצבע והגומי היבש שדבק בהם. אבל אם אתה לא מעוניין לפרק את החלונות, בהחלט אפשרי ללטש אותן גם כשהן מורכבות.

אמת ויציב. גש לחנות שמתמחה בחומרי פחחות וצבע לרכב וקנה נייר לטש מיים 2500, שהוא העדין ביותר. הליטוש מתבצע בעזרת משחת כלים (לא נוזל!) ומעט מיים. הסיבה לשימוש דווקא במשחה נעוצה בעובדה שהמשחה יוצרת שכבת החלקה על פני נייר הלטש. אם השריטות שטחיות, הן תעלמנה, והשמשות יבריקו כחדשות.

קארמן היתה חברה גרמנית שהמתחתה בייצור מכוניות, בעיקר פתוחות, בסדרות ייצור קטנות. הקארמן גיאה היתה למעשה פולקסווגן שהורכבה ע"י קארמן, שם החברה הוא קארמן בלבד. בנוסף, קארמן סיפקה שירותי ייעוץ ליצרנים צעירים, בעיקר בתחום תיכנון הייצור, והדוגמא הבולטת ביותר היתה האיביזה הראשונה של סיאט. במשך שנים ארוכות הרכיבה קארמן את דגמי הקבריולט של פולקסווגן, ולוגו החברה הוצמד לכנפן של כל הגולף הפתוחות עד 93'.

היו שני סוגים של פנל שעונים. האחד היה בדגם ה GLE וכלל מד חום חיצוני, מד סל"ד ומד טעינה. הפאנל שלך היה במקור בדגם הטורבו, מאחר והוא כולל מד גדישת טורבו ומד לחץ שמן. בהנחה שהמכונית שלך היא לד דגם ה GLT, אז כנראה שהפאנל נקנה ע"י מישהו מהבעלים הקודמים.

לא מדוייק. לסוזוקי SX4 יש מנוע ותיבת הילוכים מתוצרת סוזוקי, ורק גרסת הדיזל משתמשת במנוע מתוצרת פיאט. הגרנדה פונטו היא מכונית שסיימה את הקריירה שלה בטרם התחילה אותה.. תימחור לא נכון, איבזור מינימאלי, תיבה רובוטית ואיבוד ציי הרכב לטובת המתחרות מהמזרח, גרמו לכך שמכירותיה כיום איזוטריות. ולחשוב שפעם פיאט היתה הבחירה הטבעית של מי שחיפש מכונית קטנה.

כן, באנטלייה העיר יש לא מעט חנויות חלפים, וקל לזהות אותן מאחר ומסביבן ישנם מוסכים. וספות די נפוצות בטורקייה, כולל דגמים ישנים, לכן סביר להניח שתמצא חלפים.

גיר 3HP18 היה בסידרה 3 עד 84'. ב 84' הוא הוחלף לגיר ZF בעל 4 הילוכים, שבמבנה הפנימי שלו היה כמעט זהה לזה של ה 4HP14 שהיה מותקן ב BX. באותו גיר השתמשה גם הפורד סיירה מ 86' ומעלה.

הגיר האוטומטי שהותקן ב BX, למעט בשנה הראשונה, לא היה בעייתי יותר מזה שהותקן בפורד סיירה או בב.מ.וו סידרה 3, פשוט זה היה אותו גיר (בערך).. בנוסף, הוא פגע מאד בביצועים, ובשל רכות התגובה שלו המכונית הזריזה הפכה לעצלה למדי, וצריכת הדלק עלתה פלאים. כדאי לזכור גם שהסיבה העיקרית להחלשות המכירות ב 89' קשורה לעובדה שבשנה זו הגיעה לארץ הלאנסר החדשה של מיצובישי. הלאנסר הציעה איבזור מלא, שגובה במוניטין אמינות שבנתה עבורה סובארו - וב 3 שנות אחריות.

גם, אבל הסיבות העיקריות להעלמות ה BX היו איכות ייצור וגימור גרועות וגיר אוטומטי כושל. בנוסף, סבלה המכונית, לפחות עד מתיחת הפנים של שנת 90', ממפלגים בעייתים (מתוצרת דוסלייר), ומאיידים קשים מאד לכיוונון, מה שגרם להתנעה חמה קשה מאד. איכות ייצור גרועה גרמה לכך שתא הנוסעים החל להתפרק לאחר זמן קצר, מאחר והיה עשוי ברובו מפלסטיק דקיק וקשיח וכל מה שהיה בנוי בשיטת "לוחץ קופץ" פשוט התפרק, מה שגרם ללא מעט מבעלי המכוניות הללו לנטוש אותן, בשל חוסר רצון להשקיע בהן בתחזוקה הולמת.

לא נכון, והצדק עם רז. ה BX GTI 1.6 שווקה רק בארץ, ויוצרה לבקשת היבואן, בתקופה בה ה BX נימכרה כאן יותר מסובארו (!). ההבדל העיקרי בין ה GTI האירופאיות ל "ישראלית" היה בגלגל ההגה, שבדגם הישראלי היה זהה לזה שבדגמי RS\TRS.

מנוע בוקסר לא נחשב למנוע אמין או עמיד יותר ממנוע טורי או V רגיל. לעומת זאת, מנוע בוקסר נהנה מאיזון טיבעי מצויין, ולכן לרוב מנועי בוקסר אינם נוטים לרעוד. מנועי הסובארו, בעיקר הישנים יותר, היו העתק כמעט מושלם של מנוע ה..חיפושית. אלו היו מנועים שתוכננו להספק נמוך יחסית, עומסי פעולה נמוכים, ואמינותם היתה פועל יוצא של תכונות אלו.

אין סיכוי, ויתכן שצריכת הדלק הנמוכה יותר אצלנו נובעת מבקרת האקלים, שבה לא תמיד המדחס פועל בספיקה המירבית שלו. לאחר שהמנוע ישתחרר אני יבדוק את נתוני הצריכה בנסיעת "קריעה" ואשוב לדווח על התוצאה.

הלוואי.. בניגוד לכמה ממיתחרותיה המכובדות, מכירותיה של יונדאי בקו עלייה מתמיד גם בימים קשים אלו. הסיבה העיקרית שבחרתי ביונדאי פיננסית בעיקרה - חברת המימון שלהם נותנת לי חשבונית מס, ובתור עוסק מורשה אני מקזז את המע"מ, וכמו כן חלק מהקנייה מוכרת לי במס. וכשאתה מוריד מהסכום ששילמתי 15.5% בתוספת ההנחה שקיבלתי, מיתקבל הפרש של 15-20K ממיתחרותיה, וזה כבר משמעותי. אגב, בשל טעות בחישוב, קיבלתי צ'ק על סך 2791 ש"ח חזרה.. שרק ירבו טעויות כאלו.

אז זהו, לאחר 5 שנים וזוג גטסים נירכשה בעיסקת ליסינג מימוני I20 חדשה. לפני כחודש קיבלה זוגתי מיסרון שבו נימסר לה שיש באפשרותה להחליף את הגטס ב I20 חדשה, למרות שטרם ניסתיימה תקופת החכירה שלה. ניגשנו לסוכנות יונדאי ראשל"צ על מנת להתרשם מהמכונית, ולאחר נהיגת מבחן לא קצרה, הוחלט להזמין את המכונית "על תנאי", כשהתנאי היה קבלת 5 כוכבים במבחן הריסוק התקני. לאחר שהתנאי מולא במלואו, התהליך יצא לדרך, ולפני כשבועיים קיבלנו את המכונית, ובכוונה "משכתי" את הדיווח, כדי לבדוק, איך לא, את צריכת הדלק. המכונית הוזמנה בצבע ירוק מטאלי מזעזע, תרתי משמע, וברמת הגימור הגבוהה PREMIUM. רמת הגימור הגבוהה הגבוהה כוללת בקרת אקלים דיגיטאלית, גג שמש חשמלי, פנסי ערפל קדמיים, אזעקה מקורית ופס קישוט מניקל בחזית המכונית. נקודת הממשק הראשונה עם מכונית, כל מכונית מתחילה ב..מפתח. ל I20 מפתח מתקפל אה-לה-מרצדס,שכולל את מתגי הנעילה והפתיחה, ואפילו המפתח עצמו זכה לקבל ציפוי כרום בוהק. פתיחת הדלת המאסיבית וכניסה למכונית, מבהירה היטב את השיפור העצום מהגטס. תא הנוסעים זכה לעיצוב מודרני, החומרים באיכות גבוהה, המושבים חובקים היטב, כשנקודה ראוייה לציון מהווה מנגנון כיוונון גובה המושב ומישענות הראש הנוחות. נקודות ראויות לציון הן נוכחותו של שעון חום, פריט שהולך ונעלם בימינו, כושר הקירור של המזגן, הנדסת האנוש הטובה, תא הכפפות המואר והגימיק המיותר של קיפול המראות החשמלי. לגנאי יצוינו המגבים שחסרים מצב השהייה (!) ופתחי האיוורור הקשים לכיוונון. כתוצאה מהארכת בסיס הגלגלים ב 8 ס"מ מהגטס, שהיתה מרווחת גם כך, המרווח הפנימי גדל משמעותית, ותא הנוסעים מרווח ומציע 4 מקומות ישיבה נוחים, גם בנסיעה ארוכה. האיבזור בגירסה זו שופע למדי, וכולל בקרת אקלים יעילה ונוחה להפעלה, גג שמש לא שימושי, הגה וידית הילוכים מעור, ומערכת קול מקורית באיכות טובה מאד, בייחוד בשמיעת דיסקים. ל I20 מנוע 1.4 חדש, שמהווה גירסה מוקטנת של מנוע ה 1.6 של ה I30, וגם כאן השיפור גדול. פעולתו שקטה בהרבה, גמישותו עדיפה ובכלל המכונית מרגישה נימרצת בהרבה, תולדה של משקל עצמי נמוך למדי. הגיר אמור להיות בעל בינה מלאכותית, וזה מורגש גם אם לא ברמה של ה AL4, לטוב ולרע. חבל רק שיונדאי לא העתיקו את מסילת ההילוכים של אחותה הגדולה, ה I30, שהינה נוחה בהרבה לשימוש ונאה יותר. וכאן אנו מגיעים לצריכת הדלק - למרות המיתוס הידוע, הגטס בעלת מנוע ה 1.4 הציעה צריכת דלק סבירה למדי, וגם כאן השיפור ניכר. הצריכה הממוצעת, בנסיעה מעורבת עם רוב עירוני, עומדת על 13.2 ק"מ לליטר, כשנסיעה עירונית בלבד, בעומס גבוה יחסית, מניבה 10.7 ק"מ לליטר ואילו נסיעה בין עירונית רגועה מניבה 16.5 ק"מ לליטר. גם ההתנהגות שופרה, ומערכת ה ESP לא ממהרת להתערב, וגם כשהיא מתערבת היא עושה זאת בעידון יחסי. ההגה חשמלי, כמובן, וכמו רבים מבני מינו הוא בעיקר קל בנהיגה עירונית, בעל משקל נכון מחוץ לעיר, ובעיקר אילם למדי. כנראה שנאלץ להשלים עם הגזרה הזו. לאחר שבועיים עם המכונית ו 850 ק"מ, זוגתי ואני מרגישים את השיפור העצום מהגטס, בעיקר בתחום העידון, הביצועים וההרגשה של מכונית "גדולה". לטובת היבואן תצויין העובדה שהמכונית מיובאת לארץ במפרט הבטיחות עימו היא זכתה ב 5 כוכבי בטיחות, ונקווה שזה ישאר כך גם כשתגיע המכונית לציי הרכב. למרות השיפור העצום מהגטס, ואולי בשל ניסיון רב עם ה I30, ציפיתי ליותר, האמת, בעיקר בתחומי ההתנהגות ונוחות הנסיעה, ועוד השקעה לא רבה היתה מניבה מכונית מצויינת. סביר להניח שמתחרותיה יהיו המאזדה 2 והסוזוקי סוויפט, ומולן היא מיתמודדת ללא קושי, עם הטובות שבאירופאיות - ממש לא בטוח.