חן פרחי

החיפושית היתה המכונית הראשונה שעשתה שימוש המוני במנוע בוקסר, למרות שהפורד מודל F והטטרה הצ'כית הקדימו אותה. קיים קשר הדוק בין מנוע הסובארו למנוע החיפושית - הם דומים מאד במבנה שלהם, למעט שיטת הקירור השונה. עדיף תמיד ללמוד כמה דברים לפני שמשווים מכונית על לצעצוע חשמלי..

הן סוזוקי והן דייהטסו היו (ונישארו) חברות קטנות יחסית, שהצלחתה הפנומנאלית של סובארו בישראל לא ניסתרה מעיינהן. בנוסף, החל אט אט להתברר שהחרם הערבי די חסר "שיניים" , מה שגרם ליבואני רכב רבים לגשש אצל היצרניות הגדולות יותר - הונדה, מיצובישי, טויוטה ומזדה. הקיפאון בהחלפת הלאונה שהוצגה בספטמבר 84' נבע מסיבה פרוזאית למדי - לסובארו פשוט לא היו תקציבי פיתוח, וחלק לא מבוטל מתקציב הפיתוח הופנה ללגאסי, שהיתה אמורה לפנות לפלח שוק ריווחי יותר. למרות שפע המתחרות שהגיעו הנה בתחילת שנות ה 90', המשיכה הלאונה להמכר מצויין, בעיקר לציי רכב.

המכונית שבתמונה היא דגם הקונברטיבל של ה 360. לא ברור כמה מכוניות כאלו יוצרו בסה"כ. לוחות המחוונים שצירפת שייכים לדגם הטורבו של הלאונה ולדגם ה GT, שהיתה לאונה עם מנוע 1.8 בעל זוג גלי זיזים עליונים, לראשונה בסובארו, והזרקת דלק אלקטרוני. ההספק עמד על 105 כ"ס והביצועים היו מכובדים.

הסובארו FF1 הוצגה הרבה לפני האלפא סוד, ותכנונה החל כ 5 שנים קודם. לסובארו היו בלמי תוף מלפנים ולא בלמי דיסק. סובארו לא רכשה מפולקסווגן כלום, אלא פשוט העתיקה בלי בושה את מיבנה מנוע החיפושית. לאלפא סוד היה גם מנוע בוקסר, אך היו לו זוג גלי זיזים עליונים, וכנ"ל גם הסיטרואן GS.

מכל קשת הדגמים של הלאונה 80' - 84', בלטו לטובה הארדטופ שנימכרה בשנים 80' -81' כדגם ה GFT 1.6 עם 86 כ"ס, וכדגם 1.8 GLF בשנת 83'. בנוסף, דגם נאה ומיוחד שלא שווק בארץ בצורה סדירה, היה הסטיישן 1.8 4X4 שנימכר ברמת הגימור הגבוהה ביותר, שכללה לוח מחוונים דיגיטלי, הגה כוח, הצתה אלקטרונית ומזגן מקורי. אגב מזגן, הסובארו היתה מכונית שקל מאד היה להתקין לה מזגן, מאחר והמכונית כללה הכנה מצויינת ולא נדרשו קונסולות מכוערות וחיתוכי פח.

+ 1. כמו תמיד, התמונות שלך ניפלאות ! רב תודות על ההתמדה.

תתפלאו, אך גם באירופה מכירותיהן של מכוניות אוטומטיות נימצאות בקו עלייה מתמיד ועיקבי. לא כל מכוניות תהפוך באופן אוטומטי למהנה לנהיגה עם תיבה ידנית.

אורך חיים של מכונית נע בין 20 ל 25 שנה, כשמדובר במכונית עמידה במיוחד. זה לא סוד שיצרני הרכב מיתפרנסים מהעובדה הזו, ויחסית, מכוניות בארץ מאריכות ימים הרבה מעל המקובל בעולם המערבי. אל תשכח שהלאונה שעליה מדובר הינה מכונית בת 24, במקרה ה"חדש" ביותר. לאן הן נעלמו? מיעוטן ניגרטו והשאר פתחו בקריירה חדשה אצל בני דודינו מעברו השני של הקו הירוק.

לא מדוייק. זו היתה החלטה של היצרנים עצמם, וסובארו שמכירותיה בשווקים הערביים היו איזוטוריים פשוט לא ניכנעה. אגב, גם היצרנים הקוראניים קיימו חרם על יצוא לישראל, ולמרות מגעים רבים שקיימו עם נציגי יונדאי, רק ב 94' הם ניאותו למכור לישראל מכוניות. ולמי שעוד זוכר, גם חברת האלקטרוניקה טושיבה ניכנעה לחרם הערבי, ורק בשנות ה 90' החלו מוצריה להמכר בארץ.

הסובארו לאונה של 80' היתה מכונית נאה, ולפחות מהבחינה העיצובית היא לא נפלה מימתחרותיה האירופאיות. יפנאוטו לא יבאו את גירסאות ה 4X4 מהטעם הפשוט שהם לא ניזקקו להם מבחינת מכירות, ובניגוד לנעשה בעולם, בארץ זה לא היה ה "אישיו" של סובארו. מזדה לא לקחה לסובארו שום מכירות - המכונית הראשונה שנתה "פייט" מכובד לסובארו היתה הסיטרואן BX עוד ב 87'. באותה שנה היא נימכרה במיספרים נאים מאד - עד שהגיר האוטומטי המחורבן שלה ואיכות ייצור גרועה הכריעו אותה. מאוחר יותר, ב 89', תפסה המיצובישי לאנסר את מקומה של הלאונה, והציעה לראשונה איבזור חשמלי מלא שגובה במוניטין ה אמינות שצברה ..סובארו, כמובן. הישראלי לא שמע באותה העת על מוניטין היפניות, ואת מכוניות טויוטה הוא הכיר בעיקר מנסיעות לחו"ל; מכוניות סובארו הוכיחו אמינות יוצאת דופן ותחזוקה זולה. וזה הספיק למשפחת ישראלי הממוצעת, מסתבר.

הנה ההמשך, וההיתייחסות לנאמר ע"י המגיבים מעליי. כאמור, בשנת 83' חלו שינויים קוסמטיים במכונית שהגבירו את האטרקטיביות שלה אצל ציבור קוניה. המכירו גאו, ויפנאוטו הנהיגה שיטה חדשה - שיטת ה"זכות". הרוכש היה משלם מקדמה, המכונית היתה נרשמת על שמו, עוד בטרם קיבל אותה ! בהפעלת שיטה זו נימנע סחר "שחור" במכונית, שלעיתים כמשומשת נימכרה במחיר גבוה משל חדשה ! עם ישראל קנה את המכונית בהמוניו, למרות יחס מזלזל להחריד שקיבל בסוכנות, בו עמדו המכוניות נעולות (!), ונדרש אישור ממנהל אולם התצוגה על מנת לפתוח אותן.. בנוסף, למכונית היתה אחריות בת חצי שנה בלבד, מה שלא היה מקובל אפילו אז. בספטמבר 81' הוקם מגזין רכב חדש בארץ - טורבו שמו, ובגיליון הבכורה שלו עימת את הסובארו 1.3 עם אלפא סוד 1.35. התוצאות היו כצפוי - האלפא היתה מכונית טובה לעין ערוך, אך עם ישראל בשלו -רק סובארו. כמכונית, היתה הלאונה לכל היותר בינונית. הביצועים היו חלשים, נוחות הנסיעה גרועה, המרווח הפנימי היה מצומצם, בעיקר עקב בסיס גלגלים קצר של 2.45 מטר, וכפי שצויין כמעט כל מיתחרותיה האירופאיות היו עדיפות עליה. דווקא במקרה הסובארו, לזמן בו היא נימכרה היתה חשיבות גדולה; באותה תקופה, רכישת מכונית לא נחשבה לדבר ברור מאליו כמו בימינו, ונידרשו שנות עבודה רבות על מנת לרכוש מכונית. ואז ניתגלו התכונות הטובות של המכונית - אמינות מדהימה ואיכות ייצור וגימור ברמה גבוהה מאד, מה שיכולת לקבל רק במכוניות היוקרה הגרמניות של אותה תקופה - או בוולבו. בנוסף, הסובארו היתה מכונית קלה מאד לתחזוקה, עקב תיכנון נכון, וזולה מאד לטיפול. פועל יוצא של התכונות הללו גרם לסובארו להפוך למכונית סחירה להפליא ששומרת על ערכה, ואין צורך לציין מה זה עושה לישראלי הממוצע. בנוסף, סימלה הסובארו 1.3 DL את סוף עידן הטרנטות - רבים מרוכשי המכונית עברו אליה מקונטסה 1.3, פרינץ 1000 או פיאט 850, ולאלו הסובארו נראתה כחלום. מבחינה מוטורית ישראלית, אפשר לקבוע בוודאות שהסובארו ייצגה כאן בצורה מצויינת את מעמד הביניים.

פוג'י תעשיות כבדות הוקמה ביפן ב 53' כתוצאה מאיחוד של כמה חברות תעשייתיות. המכונית הראשונה שייצרה סובארו היתה ה 360, שהיתה מכונית מיקרו שהתאימה מאד לשוק היפני שהחל להשתקם לאחר המלחמה. בשנת 66' הוצגה הסובארו 1000 שהיתה המכונית "האמיתית" הראשונה של היצרן היפני הקטן. הסובארו 1000, שנודעה בשמה FF1, אולי לא נראתה כמכונית על, אך היא הציעה טכנולוגייה מתקדמת יחסית - הנעה קדמית, לראשונה במכוניות יפאניות סידרתיות, מנוע בוקסר מאלומיניום, מיתלי מק'פרסון קדמיים ובלמים שצמודים לדיפרנציאל. בשנת 69' קיבלה סוכנות קטנה בת"א את הזיכיון ליבוא מכוניות סובארו, וזה לא עיניין של מה בכך. באותה תקופה החרימו היצרנים היפניים את השוק הישראלי בצורה גורפת, עקב איומים של מדינות ערב בכך שלא ירכשו מהם מכוניות באם ייאצו את תוצרתם לישראל. סובארו היתה באותם ימים יצרן קטן יחסית שחיפש שווקים חדשים, ולכן לא ממש התרגשו מהאיומים הערביים. ה FF1 היתקבלה בארץ בחשדנות גדולה; באותה תקופה התוצרת האירופאית שלטה בארץ בצורה גורפת, ומכוניות כמו הפורד אסקורט והפיאט 124 נימכרו מצויין. המכירות התנהלו בעצלתיים, עד שבשנת 73' הגיעה לכאן הלאונה שהוצגה שנה לפני כן. מבחינה מכאנית דמתה הליאונה ל FF1, אך הציעה מראה מודרני בהרבה, והחשוב מכל - הוצגה גירסת 4X4 שהפכה לסמל המיסחרי של סובארו בעולם. מאותה תקופה חל שיפור עיקבי ומתמיד במכוניות סובארו, כשדגמי הקופה, ובייחוד ה GSR, מוסיפים לתדמיתה של סובארו. בשנת 75' החל ייצור דגם אוטומטי של המכונית, וגם היא נימכרה היטב, ולאט אבל בטוח נעלמה החשדנות כלפי המכונית. לקראת סוף שנות ה 70' נוספו גירסאות 1.6 חזקות יותר והחל יבוא הטנדר בעל ההנעה הכפולה. באותה תקופה יוצרו מכוניות בארץ, הפורד אסקורט והרום כרמל, ומכוניות אלו נהנו מאפליית מיסוי עקב ייצורן כאן. בשנת 77' חל בארץ מהפך פוליטי - לראשונה אחרי 29 שנות שלטון המערך, עלה הליכוד לשלטון. לתפקיד שר האוצר מונה שמחה ארליך, חבר התנועה הליבראלית, והוא החל ליישם את משנתו הכלכלית, בדמות מה שכונה - המהפך הכלכלי. במיסגרת המהפך הכלכלי, בוטלו ההגבלות על היבוא לארץ, שער הדולר נקבע ע"י ביקוש והיצע והופחתה הגנת המיסוי על תוצרת הארץ. בסוף שנות ה 70' הפורד אסקורט היתה המכונית הנימכרת ביותר בארץ, בעיקר עקב הגנות המיסוי. סובארו, שמכירותיה כאמור עלו בהתמדה, היוותה תחרות רצינית, כשבשנת 79', היא הפכה לאחת המכוניות הנימכרות ביותר בארץ. בסוף מאי 79' הוצגה ביפן הלאונה החדשה. למרות שמחינה מכאנית המכונית דמתה מאד לקודמתה, היא הציעה עיצוב חיצוני נאה ורענן, שלא הזכיר במאום את המראה ה"יפני" של קודמתה. גם העיצוב הפנימי היה נאה ומודרני, גם בקנה מידה אירופאי, והיה מתקדם הברבה מזה של יפניות אחרות בנות זמנה. למרות שהיה ידוע לאנשי יפנאוטו שהמכונית הוצגה ביפן, הם המתינו עם ייבואה עד לתחילת שנת הדגם 80'. והיו להם סיבות מצויינות; בשנת 80' בוטלו כליל אפליות המיסוי על מכוניות שהורכבו בארץ, מה גם שהאסקורט כבר היתה מיושנת להחריד, שלא להזכיר את הרום כרמל שנראתה כמו בדיחה עצובה. בנוסף, החלו לדרג את מיסוי המכוניות שיובאו לארץ, כך שמכוניות בעלות נפח פחות מ 1.3 נהנו משיעורי מס נמוכים בהרבה. הלאונה החדשה הגיעה לכאן בספטמבר 80' ונהנתה כאן מקבלת פנים חמה במיוחד. הלאונה היתה פשוט מכונית נאה, נראתה גדולה, הוצעה במחיר שווה לכל נפש וכללה אפילו מקלט רדיו כציוד תקני ! הלאונה הגיעה לכאן ב 3 גירסאות מנוע 1.3 עם 60 כ"ס, 1.6 עם 71 כ"ס, וראשונה גירסת 1.8 של מנוע הבוקסר עם 82 כ"ס. הלאונה החדשה הוצעה בכמה גירסאות מרכב; 4 דלתות, סטיישן עם 5 דלתות, האצ'בק עם 3 דלתות וגירסת קופה נטולת קורה אמצעית, שהיתה פשוט מכונית יפה. גירסת ה 1.3 יובאה עם תיבת הילוכים ידנית בלבד, 4 הילוכים, ה 1.6 עם תיבה ידנית 4 הילוכים או אוטומטית 3 הילוכים, שרק דגם ה 1.6 הוצע עם תיבה בת 5 הילוכים או תיבה אוטמטית. דגמי ה 1.3 וה 1.6 הוצעו ברמת הגימור הבסיסית, DL, כשהן ניבדלות בינהן ב...פס גומי בפגוש ה 1.6. דגם ה 1.8 הגיע ברמת הגימור הגבוהה, GLF, שהציעה לוח מחונים מפורט שכלל מד סל"ד ושעוני טעינה ולחץ שמן, שעון דיגטאלי וריפוד מהודר. בנוסף, יובא הדגם הספורטיבי שכונה GFT. המכונית הגיעה בגירסת ההארטופ, עם מנוע 1.6 מוזן הזוג מאיידים כפולים שחוברו בטור, מה שהעלה את ההספק ל 86 כ"ס. המכירות היו מעל ומעבר לציפיות של אנשי יפנאוטו, והמכונית שכונתה "סתם" סובארו 1.3 הפכה ללהיט היסטרי, ממש כך. בשנת 81' התירה ממשלת ישראל את הרסן הכלכלי כליל, מה שגרם למכירות לעולות עוד. למרות שפע המתחרות - החל באלפא סוד הנהדרת, פיאט ריטמו, לנצ'ייה דלתא, אודי 80 ועוד - מכירות הסובארו עלו וגאו. בשנת 82' בטצע השינוי הראשון במכונית - נוסף הילוך חמישי לגירסת ה 1.3, מה שגרם לשיוט שקט יותר והוריד את צריכת הדלק. בנוסף, דגם ה 1.6 קיבל פנסים ראשיים מלבניים. אך השינוי המשמעותי יותר הגיע לקראת שנת 83' - הפגושים הפכו לשחורים ומודרניים יותר ויוצרו מפלסטיק, נוסף שעון זמן בלוח המחוונים, נוספו זוג רמקולים מאחור(!) ונוסף דגם GLF ל 1.6 עם 5 הילוכים. והחשוב מכל -נוספה אופצייה לתיבה אוטמטית לגירסת ה 1.3. היסטריית המכירות היתה בשיאה, והמפעל היפני פשוט לא עמד בלחץ ההזמנות. ההמשך יגיע..

לא ירדת לסוף דעתי. את חברו של אבי זה כלל לא עיניין אם המכונית טובה או לא, הוא "נעול" על וולבו כי היא "טנק שיושב טוב על הכביש" ואם היא מיתנגשת חזיתית במוביל טנקים עמוס לא קורה לה כלום ! ברור שבחירה במכונית היא אמוציונאלית, אחרת כולם היו נוסעים ביונדאי אקסנט, אבל יש הבדל בין בחירה אמוציונאלית לבין פאנטיות, שהיא הצדקת המוצר גם שהוא כלל לא ראוי לו רק בשל העובדה שהוא שייך למותג מסויים. ואני לא מכוון כאן אל אף אחד, תרגיעו..

תגיד לי, יש בעיה בלהיות פנאט-מותג? יש בזה משהו שהוא לא בסדר? לא שזה לא בסדר, זה רק מעוות את ראיית המציאות, זה הכל. לי, בניגוד לרבים וטובים כאן, היו כמה אלפות - אלפא סוד 1.35, אלפטא 1.8 וג'ולייה, ואלו היו דגמים שלאלפא היה באמת יתרון על פני המתחרות הפוטנציאליות שלה, ולא רק עיניין של רגש. מאז עברו מיים רבים בירדן, ומכוניות רבות, ולאחר שנהגתי על כמה אלפות חדשות יותר - ה 146, ה 164 וה 147, מכוניות שממש לא יצאתי ניפעם מהן ובטח לא ברמה של להיות פאנאט למותג. והוויכוח הזה מזכיר לי את חברו הטוב של אבי ששוקל לרכוש מכונית חדשה, והלך לבחון את הוולבו S60 ב 191K. למרות כל שיכנועי שמדובר במכונית מיושנת שייצורה הופסק ויש חלופות עדיפות בהרבה, האיש בשלו. למה - הוא טוען שפעם וולבו - תמיד וולבו. ועל זה נאמר, נו שויין.

האמת, זה לא כל כך באשמתה. הקונקורנטיות מגרמנייה- ב.מ.וו סידרה 5, מרצדס סידרה E ובמידה מסויימת גם אודי A6, שולטות ביד רמה בפלח השוק הנ"ל, מה שאומר שגם הפיג'ו 607, לדוגמא, לא ממש נוחלת הצלחה מסחררת, בלשון המעטה. רנו פרשה מפלח שוק חשוב וריווחי זה בקול דממה דקה, עם הפסקת ייצורה של הסאפרן וגם סיטרואן לא הפגינה בו נוכחות כמה שנים מאז שהופסק ייצורה של ה XM, ורק לאחרונה שבה אליו עם ה C6.

ראה הודעתי הקודמת, אלא אם אתה מתעקש שגם אם יוצמד סמל של אלפא לדייהאטסו סיריון היא תהפוך למכונת הנהיגה המושלמת.

גם הוולבו 144 שלי עושה נעים שהיא משייטת על 90-100 (ליותר מזה צריך זוג אטמי אוזניים טובים או 3 שנות שירות בתותחנים), כי וולבו זה וולבו. אבל להשוות את המכונית הפרהיסטורית הזו לוולבו S80 חדשה, זה בדיוק כמו להשוות אלפא 33 למיטו חדשה. ויש בהיסטורייה הלא מאד רחוקה של אלפא לא מעט מכוניות שלא ממש כדאי להזכר בהן - הארנה, האלפא 6 והאלפא 90 הן דוגמאות טובות. ואם כבר הוזכרה האלפא 166, שקרוב לוודאי תיזכר כאחד הפלופים היותר גדולים של אלפא, מכונית שגם בארץ מוצאה נימכרת במספרים שוליים למדי, שלא לדבר על כלל אירופה.

סמדר היקרה, שאי ברכות ליום הולדתך, עד 120 ! ובקשר למתנה, יש לך את מס' כרטיס האשראי שלי, קני לך מה שתרצי..

אתה טועה ומטעה. יובאו לארץ מספר לא גדול של פוקוס ידניות, והן "ניתקעו" חודשים ארוכים במחסני הערובה, מחוסר דרישה. הקורולה הידנית נימכרת בשל ביקוש מצד מורי נהיגה, וגם בשל הגיר הרובוטי הזוועתי שלה. ישראל הינה שוק קצה, וכל מכונית שמגיעה ארצה חייבת להמכר, או להגרט, רחמנא לצלן. גם אני, לו הייתי יבואן, לא הייתי מייבא מכוניות שיש סיכוי שיתקעו במחסני הערובה חודשים ארוכים.

הימים היפים של אלפא היו בשנות ה 60', עד שאלפא, כמו כל תעשיית הרכב האיטלקית, החלו להשתמש בפח מאיכות ירודה ביותר, מה שגרם למכוניות להתפורר למוות עוד בטרם היסתיימה ההרצה.. סוף שנות ה 80' ותחילת ה 90' יזכרו כתקופה די גרועה עבור אלפא, עם יצירות מופת כמו ה 33 או ה 155, שרק האלפא 164 עוד עמדה איכשהו בתחרות.

שנת השיא במכירות אלפא היתה דווקא 82', בזכות מחיר נוח של האלפא סוד 1.2. ובהזדמנות זו אני אייעץ לסמל"ת כמה עצות, לגמרי בחינם. 1. דאגו למערך טרייד אין יעיל, שלפחות ינסה לשמור על ערך המכוניות. אמנם זה נחמד מאד לקנות אלפא בת 3 במחיר של יונדאי אקסנט, אך בכל זאת ללקוח שמוציא 200K על מכונית חדשה מגיע יבואן ש "ידאג" לו, או לפחות ינסה. 2. השתדלו להעניק למכוניות שרות ברמה גבוהה כלל האפשר. 3. המנעו ממכירות לציי רכב - חלק לא מבוטל מה 159 נימסר לציי רכב ואת מישתמשי הקצה שמירת ערך או סחירות לא ממש מטרידה, אך בטווח הארוך זה יחזור לסמל"ת כבומרנג.

רנצ'יק, אתה פשוט לא צודק. השנה החולפת היתה מהמוצלחות בתולדות המועדון, מס' החברים עלה משמעותית, ובזמן שקיבלת את הקלאסיקון ראית שמדי גיליון היו לפחות 15-20 מיצטרפים חדשים. אין מה לעשות, במועדון של 800 חברים אין שום סיכוי שכולם יסכימו עם כולם, ותתפלא, בשנה האחרונה חברי בית דין חברים נותרו מובטלים בעליל. מועדון ה 5 לא איבד את אמון הרוב, והוא עדיין החזק והבולט בשטח, ואם היית מגיע להשקה של דרור בחיפה, היית מבין עד כמה. תראה לי עוד גוף שמסוגל להרים אירוע כמו ארוע סוף הקייץ בפארק הלאומי! שים לב שכל המקטרגים אינם חברי מועדון, ולעמוד מבחוץ ולהטיח ביקורת זה תמיד קל. וכן, אירועים לעם, השקות וטיולים הינם חלק מהווי המועדון, סה"כ כולנו בתחביב הזה על מנת להנות מכמה שעות שבועיות ולא להלחם עד קץ הימים בכלום.

אני נראה לך שוויצר? ועכשיו לעיניין, לאחר שלקחתי יוזמה ובדקתי בעצמי את הנושא: הנהלת היכל נוקייה התנתה את ההיתר לשימוש בשטח בכך שיוכנסו רק חברי מועדון. הדבר בא לאפשר שליטה ובקרה על הרכבים הנכנסים, וקבלת אחריות של המועדון לנעשה בשטח.

כנראה שסבא שמוליק התכוון לסבא אהרון, שהוא ממש במקרה סבי. אכן ידו קפוצה, שכלו רפה ועורפו קשה, אך בזכות כל זה הוא מיתקרב בצעדי ענק ליום הולדתו ה 100.

ואם כבר נגעתי בי אישית, אז ברשותך אני יתקן מס' עובדות. 1. לא פרשתי לפני כמה חודשים אלא לפני שנה ועשרה חודשים. 2. קריאה לירון פרץ בשם י.ל פרץ נשמעת מזלזלת משהו, אלא אם אתם חברים טובים, כמו גם הכינוי המזלזל ל IVC. 3. לאחר שראיתי מיסמכים שונים והועברו היתנצלויות הדדיות כנות, כולל מצידי, נילחצו ידיים ושבו בנים לגבולם. גם בשיאו של הסיכסוך הקפדתי להשאירו בגבול העינייני ולא להפוך אותו לאישי, וכשלא הופכים סיכסוכים לאישיים יש תמיד לאן לחזור.