504L

שלח הודעה פרטית למשתמש NITCH. יש לו אחת כזו. אולי זו מכוניתך לשעבר.

לראשונה נתקלתי בלוטוס של מולי גרובר ז"ל לפני כ-30 שנה. היינו שני טינאייג'רס חיפאים שיצאו לבלות במרכז הכרמל, כאשר מולי דהר לתוך תחנת פז הצמודה לתחנת המוניות. מולי עצר לתדלק ואנחנו הקפנו את המכונית בלסת שמוטה, נדהמים מהמינימליזם שלה. זמן קצר לפני כן התפרסמה בירחון 'טורבו' כתבה על הקייטרהם סופר 7, כך שלראות את הפלא הזה מולנו היה בבחינת נס משמיים לאחר מספר שנים ועוד כמה מפגשים אקראיים אזרתי עוז ונקשתי על דלת הסטודיו של מולי. רציתי לקנות את הלוטוס. הוא נשבע שלא ימכור את המכונית כל עוד הוא חי, בועט ובעיקר גולש(מולי היה מחלוצי גלישת הרוח בארץ), אבל התידדנו. מספר פעמים ביקשתי ממולי "סיבוב", אך הוא סרב. איש לא נהג בלוטוס מלבדו. אלא שערב אחד הפתיע אותי האיש היקר בשיחת טלפון קצרה; בוא, קח מפתח, סע לבד, תהנה. זה היה ערב נעים והנסיעה היתה בלתי נשכחת. אפילו הצמיגים הגמורים לא הורידו לי את החיוך מהפרצוף. הלוטוס היתה קלה, זריזה, חדה ומגיבה במיוחד והמראה לפנים מעל למכסה המנוע הארוך, הכנפיים וזוג הפנסים לקח אותי למקומות אחרים. מאידך, נוחות היא מושג שלא קיים במכונית הזו. המתלים מתרסקים, מיגון הרוח אפסי והדרגש העונה לשם מושב אינו מתכוונן מאז זכיתי לנהוג בה עוד פעם אחת, כשמולי ביקש ממני לסדר בה משהו. מולי, שהביא עמו את המכונית מאנגליה ב-1972, אהב את המכונית אהבה מיוחדת אבל לא ליקק אותה. לא אחת איכלס את מושב הנוסע הגלשן שלו, מותיר אחריו שובל של חול וטיפות מי ים... אאל"ט, המכונית טופלה בקביעות במוסך סלים ברברה בחיפה, שטיפל גם בלא מעט סוסיתות. המכניקה פשוטה מאד והמנוע היה המנוע הבסיסי של הסופר 7; 1.6 ליטר עם 84 כ"ס, היישר מהקורטינה GT. המכונית הזו תמיד נסעה ומעולם לא החסירה טסט. מותו בטרם עת של מולי הותיר לא מעט אנשים המומים וכואבים. אהבנו לשבת באותם בתי קפה, העברנו שעות בשיחות על מכוניות, אנשים ותובנות חיים. מולי היה איש שיחה מרתק, דעתן, שופע חן והומור. איש נדיב, עם נשמה ולב ענקיים. אין שבוע שאני לא מהרהר בחסרונו. __________________________________________________________________________________ מזל טוב לבעלים החדש ובהצלחה לשניכם במלאכת השיפוץ. המכונית במצב יותר טוב ממה שאתם משערים מהתרשמות ראשונית.

מזל טוב לשרה ואבי על הלינקולן וברוכים השבים לסבנטיז. קלטות של בוני אם או בי ג'יז יתקבלו בברכה. בעצם, לאוטו הזה מתאים יותר אנגלברט המפרדינק ומזל טוב גם לחן היקר, שהוולוו שלו מקבלת עוד 4 כ"ס כשאבבא מתנגנת ברקע. שמור על החיוך, הבריאות והתשוקה להובי שמאחד את כולנו.

הפרונט נראה כמו וויליס של סוף שנות השלושים, אך נראה שהרכב עבר הסבה מיוחדת לאמבולנס או משהו כזה. בוויליס לא היתה שמשה קדמית חצויה, ברכב הזה יש. אפשרות נוספת, דודג' מודל 39' עם גריל צבוע בצבע הרכב, ששימש כבסיס להסבה.

המציאות נמצאת בכיס שלנו. המציאות זה אברכים, לשכות מפוארות, מכוניות שרד, נסיעות וכיבודים לרוב, עוזרים פרלמנטרים שכותבים עבודות סמינריוניות לח"כ ומסייעים בשיעורים לילדיו, ג'ובים אינסופיים בתנאים שאתה ואני היינו חולמים עליהם, פרוייקטים לאומיים כושלים ועוד ועוד. הכיס שלנו, כידוע, הוא בור ללא תחתית. ולעניין המצלמות בכביש 65, אני מניח שהאוכלוסיה המקומית תדאג להן לקבלת פנים חמה.

לא מזמן היתה ברשותי 1.4 אוטו' מודל 2008 כרכב חלופי. ביצועי ה-1.4 עדיפים משמעותית על קודמו, אך צריכת הדלק נותרה גרועה, כמו שאר האוטו. ישנן מספיק מכוניות סופרמיני מוצלחות יותר מהגטס.

לא רק תל אביב אלא גם ירושלים מופיעה בסרטון המיוחד הזה(נדמה לי שהוא כבר כיכב פעם בפורום).

בימר-143 כ"ס אחמדינג'ד-79 כ"ס סה"כ 222 כ"ס, המתחלקים יפה ל-3 נפשות וצ'יוואווה(שתסתפק ב-4 כוחות הסוס של המזגן).

דיגיטלית, מרצדת ומדברת(במכונית הספציפית בגרמנית), עם מערכת הסטריאו המדוברת. כל כך אייטיז, כל כך קיטש לדגם הזה קוראים רנו 11 אלקטרוניק (בצרפת Electronique), הוא מצויד במנוע 1.7 - ולא יובא ארצה ע"י היבואן.

http://cgi.ebay.com/ebaymotors/1941-Studebaker-President-4-Door-Suicide-/250717912568?pt=US_Cars_Trucks&hash=item3a5ff3bdf8

אני לא חושב שמישהו מהאספנים שהגיב כאן - ואני ביניהם - מרגיש רע עם עצמו. כל אחד עושה את הבחירות שלו ומן הסתם, שלם איתן, ללא קשר להגיגיו המייגעים והמיותרים של ישה. לא נראה לי שגם פותח השרשור מרגיש רע עם עצמו, מאחר וכל מה שהוא ביקש כאן זו עוד תשומת לב. אז בוא ונתמקד בך, ישה, המטיף בשער, יודע כל, האיש שבעד הנגד ונגד הבעד. חלוק עמנו את האג'נדה שלך ביחס לרכבי אספנות. ספר לנו באיזה רכב אספנות אתה מחזיק, לאילו מפגשי שישי אתה מגיע, האם ייבאת כבר מכונית אספנות ואם לא - מה אתה מתכנן לייבא. יש לי הרגשה שאני יודע את רוב התשובות. ולוואי ואתבדה.

אהבתי(וגם התחברתי אישית לנושא) את הפרק עם ראלי הקלאסיות במיורקה. ביום שנהנה מדבר כזה אצלנו, כנראה שיגיע המשיח... חלק ראשון - http://www.youtube.com/watch?v=JJk_0s78as4 שאר החלקים נמצאים בצד ימין.

האם אנחנו בטוחים שהחבורה סיימה כאן את צילומיה? יתכן וקלארקסון טס לבדו לסופ"ש באנגליה, בעוד השאר נשארו בקינג דייויד. יתכן והם עוד יצלמו באזור ים המלח ואולי גם ייכנסו לרשות הפלסטינית. מי יודע. יש כאן ירושלמים? מישהו נתקל בשיירה היחודית?

צפיה מהנה.

ישה, מה עניין מועדון החמש לשרשור? מה אתה בכלל רוצה להביע בשרשור הזה? הרי אתה בעצמך מציין שכל רכב שמגיע נותן הנאה לבעליו. לא כל הענתיקות הנחשבות באמת עולות הרבה מאד כסף בחו"ל. ולא תמיד מה ש"נחשב" בהכרח כזה. אני יכול לתת לך דוגמאות רבות של אמריקאיות מעניינות, מיוחדות וזולות יותר מבל-אייר 57' או פורד 40'. שרשור מיותר - וסלח לי, קטנוני.

130i מיוצרת במרכב הצ'באק, 3 או 5 דלתות בלבד. בקופה/קבריו יש את אותו מנוע מופחת הספק(125i) או את ה-135 דלעיל. המכונית אינה מיובאת ארצה ע"י קמור, אך סביר להניח שלא תהיה לך כל בעיה לייבאה ביבוא אישי. טיפ: בשנה הקרובה תוצג סדרה 1 חדשה. לאחר חשיפתה הבינלאומית או ממש בסמוך לתחילת מועד שיווקה, תוכל לקנות את הדגם היוצא בהנחות נאות מאד מדילרים באירופה. למה לקנות את הישנה? מאחר וזהו דגם "בשל", שהבאגים הוצאו ממנו עם השנים והוא שופר בהדרגה(איכות חומרים בתא הנוסעים, נוחות נסיעה) - ומסיבה נוספת, כואבת משהו. הדור הנוכחי של דגמי ב.מ.וו החדשים (5,7)מרוכך מדי, מנותק מדי, בעל אג'נדות ירוקות ושאר ירקות שלא ממש מוסיפים לחדוות הנהיגה.

מוקדם בבוקר התייצבנו, אוסף של פסיכים, ליד מלון רימונים בנצרת. חשכה מוחלטת, אויר נקי ותקוות לאיזשהו סוג של תקשורת עם השלישייה. את המכוניות, שחנו בתחילה לצד המלון, הצבנו מולו, בתקוה שיעוררו את תשומת הלב הרצויה. המיני של אוהד, המיאטה של נועם, ה-XT השחורה של ארז, הרוביקון של יניב וסוזוקי אלטו ישנה של סטיג מקומי, עם הכיתוב ...Some say אור ראשון של בוקר, יוסי ואני מארגנים לחבר'ה קפה(בינוני) מתחנת הדלק של סונול באזור המוסכים של נצרת. הבחור המנומנם בתחנה לא מבין מה נפל עליו. מקומיים נכנסים ומתדלקים בעיניים טרוטות, קצת מבולבלים מהשלטים על תא המטען של הטמפרה. בחזרה במלון, אני נכנס לשרותים, עובר בלובי המהודר ומגלה את שאריות החינגה של ליל אמש. האנגלים, כמו אנגלים, ישתו בכל מצב. בקבוקי בירה ריקים(גולדסטאר ומכבי, למי שחייב לדעת), זיתים ושאר מזטים. השומר מספר לנו שקלרקסון גמע לא מעט ויסקי ובאחת לפנות בוקר פנה אליו לשאול היכן הוא יכול להשיג עוד. אולי - ואולי לא, אבל פיקנטריה מעולם לא הזיקה לסיפור טוב. בחור אנגלי חייכן יוצא מהמלון לסיגריה ראשונה, מתלהב מהתצוגה וחוצה את הכביש על מנת לצלמה. הוא מציג את עצמו כתייר, אך בהמשך יתברר שהוא ראש הקנונייה, תרתי משמע... לאט לאט מגיחים חברי צוות ההפקה, חלקם לסיגריה של בוקר, אחרים כבר מטעינים ציוד ומזוודים את הרכבים לקראת מטלות היום. מצלמה קטנה נקשרת לכנף ג'יפ הלקסוס, מקליטים מכינים את ה"פודלים" שלהם לפעולה. פניתי לבחור האנגלי, "התייר", גרהם שמו, שבינתיים התוודה על הקשר שלו להפקה. הסברתי לו בקצרה מי אנחנו, מהיכן הגענו ומה המשמעות של ביקור התוכנית בארץ עבורנו. גרהם הבטיח שינסה לארגן פגישה בינינו לבין השלישיה באם הדבר יתאפשר. שלושת הרודסטארים, למותר לציין, נותרו נעולים בחניון התחתי, בעל השער החשמלי. הזמן עובר, הסטיג עם האלטו, שעמד מול פתח המלון וקסדה לראשו, הצליח לסחוט לא מעט חיוכים מצוות ההפקה, אך זכר לשלישיה איין. גרהם טוען שהם עדיין ישנים אלא שלרגע, נראה המונד בכניסה, יוצא מהמעלית. תיירים הודים ואיטלקים ששהו במלון גילו את פשר העניין וחיכו גם הם, מצלמות דרוכות בידיהם. אלא שאז, הנחת העבודה של כולנו קרסה. השלישייה, הסתבר, תגיע לחניון הנעול מתוך המלון ולא תחלוף לידנו בדומה לצוות ההפקה. רכבי ההפקה כבר היו מוכנים לתנועה, גרהם החל לחלק הוראות לכולם והבנתי שהוא עשה לנו תרגיל הסחה קטן. חמקתי לעבר השער החשמלי הנעול, אשר שני שומרים מקומיים עמדו מאחוריו, בתוך החניון. כנראה שנראיתי לאיש עם השלט מספיק זר, מאחר והוא פתח לי את השער, בעוד חברו מרים עליו את קולו בערבית שאסור להם להכניס אותי. ניגשתי לחבר. שתי דקות ולא הייתי כאן, מבטיח. כעשרה מטרים ממני עומד ריצ'רד המונד, איש צוות מסיים להצמיד מיקרופון לחולצתו. אני מתקרב, ממתין בסבלנות בעודם מדברים. המונד אדם חביב, נטול פוזות, מחייך, משתף את השומע בחויותיו, מדבר עם הידיים. איש כלבבי. איש הצוות נקרא לסייע במקום אחר, המונד ואני נותרים לבד. אני מציג את עצמי, לחיצת יד חמה, חיוך. אני מספר לו קצת על הפורום, על החיבה המיוחדת לטופ גיר בישראל, על קבלת הפנים שהוכנה בחוץ. המונד מבסוט. הוא ראה את המכוניות מהחלון וחש מאד מוחמא שהתכנית נצפית כאן בכזאת אדיקות. האיש נראה רענן, עושה רושם שהוא נהנה כאן, בינתיים. אני פונה אליו בעדינות ותוהה אם יש סיכוי שהוא יוכל לצאת לחבר'ה ולו לרגע קט. המונד אומר שהוא ישמח לעשות זאת אך עליו לבדוק זאת עם חבריו ועם צוות ההפקה. אנו נפרדים בחיוך רחב ובלחיצת יד, המונד עושה את דרכו לעבר צוות ההפקה, בעוד מר קלרקסון כבר כיוון את המיאטה הצוענית שלו לעבר היציאה. האיש נראה מרוט מליל אמש, סיגריה תלויה בזוית פיו והוא עסוק בשליחת מסרונים. אני ממתין לרגע שיצור עמי קשר עין, מברך אותו בבוקר טוב. האיש מחייך רבע חיוך ועונה לי. אני מברך אותו על הגעתו לארץ ומאחל לו דרך צלחה. הוא מודה לי ואני קולט שהוא לא במצב לסמול טוק, אולי לסמול אספרסו. בכלל, במיאטה NB הצפופה קלרקסון נראה גדול. לי, ב-NB שהיתה ברשותי ועם גובה תואם המונד, היה צפוף... או אז אני רואה את מאי ב-Z3 ה'צבאית'. מילא Z3, אבל עוד אוטומטית . מאי יושב דרוך באוטו, עיניו קרות כקרח, אינו יוצר קשר עין עם הסביבה. הבנתי, המשכתי הלאה. שתי דקות לאחר מכן, השיירה מתחילה לטפס וגרהם מתנצל על כך שלא הצליח להפגיש בינינו . מאי יוצא ראשון, מתעלם מהסביבה, פונה ימינה ונוסע. אחריו המונד עם הברקטה, מחייך לכולם, מבסוט מהחיים. ג'רמי חותם את השיירה. הוא נראה מרוט ועצבני. אולי השומר צדק, אחרי הכל.

בקרוב....בקארספורום....בת מצוה קבוצתית פוסטרים של השלישיה יחולקו בכניסה לכל דורשת - ומי שתתעלף, יוסי פרנקוס ידאג להעיר אותה

וכבר היו מקרים שישראל קיבלה מכוניות עוד לפני הדילרים באירופה. אינפיניטי M37, לדוגמה. או מתיחת הפנים הקלה של יונדאי i30. ולשאלה המקורית, דווקא אצל קמור, שאינה מחזיקה במלאים גדולים, תוכל לראות רכבים חדשים ממש בסמיכות להצגתם בתערוכות בחו"ל. עם השקיפות הקיימת היום בעידן האינטרנט, לא תוכל לראות יבואנים שקונים סטוקים מוזלים של דגמים 'פגי תוקף', כפי שהדבר היה מקובל בשנות השבעים והשמונים.

בשבוע שעבר זכיתי לבלות מספר שעות מאחורי הגה הדלתא בגרסתה המקומית. אם יש משהו שבולט ברכב הזה, הרי זה משהו שמכונה בלעז feelgood factor. המכונית עושה לך טוב, נעים לשהות בה, המושבים רחבים ונוחים, החומרים נעימים לעין ולמגע. ברור לך שהדשבורד מקורו בבראוו, אך גרפיקה וחומרים שונים גורמים לו להיראות אחרת. אגב, במושב האחורי בגרסת הבסיס, יש משענת יד מרכזית וגם פתח למיזוג ליושבים שם. גרסה זו, לטעמי, מאובזרת היטב ומושבי העור/אלקנטרה שלה נוחים יותר ממושבי העור של הגרסה היקרה. דינמית, הדלתא מוכשרת, אך אינה מבריקה - ובוודאי שאינה עומדת בסטנדרט של גולף GTI סימן 6, אם מישהו תהה. המתלים שלה רכים יחסית ונוחות הנסיעה טובה ב-90% מהזמן, לרבות על פסי האטה, עד שפוגשים במכסה ביוב בולט או שקוע. אחיזת הכביש גבוהה דיה, ההגה החשמלי סביר, ההתנהגות צפויה ובטוחה אך הניהוג חסר השראה מיוחדת. האם זה רע? תלוי למי. כצפוי, חשים מעט בזויות גלגול. יחידת הכח טובה, אך התחושה הסובייקטיבית היא של רכב שמאיץ למאה לאט יותר מהזמן המוצהר. מדידות אקראיות שעשיתי איששו את התחושה בהפרש של כחצי שניה עד שנייה. מתסכלת במיוחד היציאה מהמקום ב-off boost, עד שמר טורבו מתערב ואומר את דברו. תאוצות הביניים כצפוי, נהדרות - וגם לא היו לי טענות לגיר. שווה 170 אלף? לא לכל אחד, אבל למי שמחפש מכונית מהירה, נוחה ומסוגננת, המעידה על בחירה אינדיבידואליסטית, התשובה חיובית. טרם נהגתי בלאון FR, אך מול גולף TSI160, נחותה מעט הדלתא דינמית, אך היא הרבה יותר מעניינת ממנה כמכונית - ונעימה יותר לשהייה בה, קל וחומר במושב האחורי המרווח והנוח.

אכלו לי, שתו לי, שכתבו לי. יש לך הספק לא רע בקיטורים, דנידין. הנה הקישור להודעתך המקורית, שמעולם לא שוכתבה. http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?p=1169006#post1169006 והנה תגובתו הראויה של קובי מילוא לדבריך, באותו שרשור: ציטוט ברוך הבא לפורום. קודם כל - תרגיע. לפני שאתה תוקף אנשים שקצת יותר וותיקים בפורום הזה ממך, ותרמו לו דבר או שניים, מין-הראוי שתציג את עצמך ותסביר מה אתה בדיוק רוצה. בשלב זה אף אחד עוד לא נועל את הפורום החשוב הזה (שעד היום לא ביקרת בו...), אבל יתכן שמישהו ינעל את ההודעות שלך אם הן לא תעמודנה בכללים המקובלים כאן. קובי מנהל הפורום. סוף ציטוט ואתה עוד בא בדרישות לאדריכלי הפורום, כהגדרתך. בוא נדבר על מודל התנהגות ותרבות ביטוי, ד"ר אסי ומיסטר רונן. בוא נדבר על שניים שהם אחד, שלפעמים מתבטא בצורה רהוטה ולעתים, מה לעשות, הוא מנסה לעשות את עצמו עילג. בוא נדבר על שניים שהם אחד, כאשר האחד נופת צופים והאחר מנגח ומרבה בתככים. אופס, יצא לי חרוז. כדאי שאסיים לפני שזה יגמר במקאמה.

הדגם בסרט המדובר הוא גרסה קודמת של אותו רכב, המכונה האדסון Step-down, מאחר והנוסעים "פסעו" לתוך הרכב וישבו בתוך המרכב האחוד, מתחת ל"שלדה"(הקורות עברו מתחת לדלתות), בעוד ברוב מכוניות התקופה, בעלות השלדה הנפרדת, הנוסעים ישבו מעל השלדה. בגדול, הרכב יוצר מ-1948 ועד 1954, עם שתי מידות בסיס גלגלים ומספר צורות מרכב(סדאן עם 2/4 דלתות, קופה, הארדטופ שהוצע בגרסאות הבכירות וקונברטיבל). המנועים היו מנועי 6 ו-8 ציל' בטור עם ראש שטוח, כאשר את ההצגה גנב דווקא ה-6, שהיה חזק יותר. משנת 1952 הוצע הרכב עם מנועי 6 ציל' בלבד. שנה קודם לכן צורף ההידרמאטיק של GM כאופציה לכל הדגמים. דגמי 1952 היו: פייסמייקר-נפח מנוע 232 אינץ' מעוקב, 112 כ"ס, בסיס גלגלים "119 וואספ-נ"מ 262 אינץ' מעוקב, 127 כ"ס, בסיס גלגלים "119 הורנט-נ"מ 308 אינץ' מעוקב, 145 כ"ס, בסיס גלגלים "124 אופציה ידועה למנועים אלו היתה TWIN-H, כלומר 2 קרבורטורים. בהורנט הם העלו את ההספק ל-160 כ"ס(170 בגרסת מירוץ) ובפייסמייקר ל-127. האדסונים אלו נודעו בהתנהגות הכביש המעולה שלהם והיו למכוניות המצליחות ביותר בשנים הראשונות של נאסקאר. ביצועים? מבחני דרכים תקופתיים להורנט מדברים על מהירות מירבית הנושקת ל-160 קמ"ש ותאוצה ל-60 מיל"ש(96 קמ"ש) בכ-15 שניות. הוואספ הקל יותר הציע ביצועים לא רחוקים מההורנט, בעוד הפייסמייקר הגיע ל-145 קמ"ש והאיץ בכ-20 שניות.

ככככןןןןןןןןןןן:evil:

איך אף אחד עוד לא הביא את המכונית המדהימה הזו לארץ? הנה הזדמנות מעניינת. http://cgi.ebay.com/ebaymotors/ws/eBayISAPI.dll?ViewItem&_trksid=p5237.m2000013&item=150506449400&viewitem=

טרם. מעניין עד כמה הפרוייקט הזה יצדיק את קיומו - כי בינתיים הוא גרם ללא מעט נזקים, אקולוגיים ואחרים.