קרמבו

מזל טוב יוסי, מזל טוב ציפי (מה יש, לכל אחד מגיע משלו) ברוכה הבאה TR3, קלאסיקה בריטית אמיתית

קודם כל אני רוצה להגיד לכולם תודה רבה על האיחולים, מי על גבי השרשור ומי בה"פ. עקרונית רציתי לשמור אותן לשרשור השיפוץ עצמו, אבל לא יכולתי להתאפק, מה גם שהשדים של ניר בן-ארי כבר התחילו במלאכת ההפשטה של כרובי. סה"כ העסק נראה די טוב, יש עבודה, אבל אחרת איפה היה האתגר? לגבי הצבע, אני מתחיל לשקול ברצינות להשאיר את הצבע הנוכחי אולי בגוון שילך יותר לכיוון כחול אימפרזה כמו זו המשופצת בתמונות למטה (לגבי המראה המפלצתי שלה יש לי הסתייגויות). לחלופין נשקל גם צבע אדום שקשוקה (שזה אדום פרארי בגרסה ישראלית...) אז הנה קצת תמונות:

זה אמנם מחודש מאי, אבל מי יודע אולי ייצא מזה משהו... http://www.autoexpress.co.uk/news/autoexpressnews/235984/ford_capri_coming_at_last.html

שלום יהורם, אני לא כל כך מסכים איתך, בשנות ה- 60 אלפא רומיאו (הן כיצרן והן בידי קבוצות פרטיות) לא הייתה שחקנית עד כדי כך מרכזית במירוצי הראלי. החזרה המשמעותית לנפח פעילות הייתה בשנות ה- 70 עם האלפטות דרך קבוצה חצי רשמית (אוטודלתא לפי מה שאני יודע). אבל אשמח להשכיל אם אתה או ראובן מכירים משהו אחר.

קודם כל תודה לכולם, על המחמאות, הצעות העזרה והעצות. ראובן, לגבי מה שכתבת אני יודע, לא הייתה כוונה למנות את כולן, אחרי הכל היו רבות וטובות אחרות לנצ'יה HF, פיז'ו 304, סיטרואן DS, רנו גורדיני ואלפיין A110, לוטוס קורטינה המדהימה, NSU פרינס, דאטסון 240Z ורבות אחרות. הארבע שציינתי הן אלו שלפי בדיקתי ומיטב ידיעתי הן הזמינות יותר לקניה בישראל, נגישות מבחינת חלקים, פשוטות לאחזקה ועדיין עם ניצוץ אמיתי. האסקורט? היא פשוט זן שקרצה לי יותר מהשאר.

גוזל יקירי, בלי לפגוע, אבל עם שתי יפנומטיות חדשות ורכיבים של מערכת שמע כל שהיא בחתימה, מסופקני אם תבין את הסיבה... מלבד זאת, לפי מיטב ידיעתי האסקורט המשופצת (של בועז) כבר אינה למכירה.

אחרי כמעט ארבע שנים בהן פגשתי אתכם, כתבתי עליכם, נהגתי ביקירותיכם ושמעתי עשרות סיפורי שיפוצים, הגיע תורי. זרעי הפורענות שנטמנו פרצו במלוא העוז. זהו, קניתי מכונית אספנות ועכשיו אני עומד בפתחו של המסע הזה... זה היה בדיוק כמו שאמרו לי גידי, שני הבנים (הספל ולוי), קובי מילוא, אבי נוף ואחרים, ברגע שראיתי אותה במודעה (ותודה גדולה ליאשה על ההפניה) ידעתי שהיא תהייה שלי. למרות שנטיית ליבי הראשונית היא למכוניות שרירים אמריקניות (שרירים אמיתיות, כאלו עם שערות על השיניים, לא כל מיני פוני קארס על F בודי), אני רחוק מהיכולת הכלכלית להרשות לעצמי את אחת מהבודדות שמסתובבות כאן. על כן עברתי לאהבה האחרת שלי, גיבורות מירוצי הראלי שלי משנות ה- 60 הסוערות: סאאב 96, וולוו אמזון, מיני קופר וכמובן פורד אסקורט. וכך, מהר מהר לפני שהמבוגר האחראי שבי יתחיל להסביר לי כמה זה לא נכון/ הגיוני/ כלכלי/ בר ביצוע/ מתאים (אין צורך למחוק, הכל נכון) מצאתי את עצמי עם טופס העברת בעלות חתום. בעליה הגאה של פורד אסקורט MK1, שתי דלתות, תוצרת גרמניה משנת 1974. השם הזמני הוא כרובי בשל הצבע (וגם בגלל שהיא קצת מרוטה וחבוטה). היעד בהמשך הוא רפליקת RS2000, אבל לפני הכלי צריך יישור קו. על כן הופקדה המכונית בידיו של ניר בן-ארי מ"דרך השטח" בשפיים, רוזן האסקורטים המקומי, ראש מסדר אבירי ה- RS הישראלי וחבר יקר. אחרי ששיפץ ובנה שלוש מהן, אני מניח שהיא בידיים טובות... אז הדרך ארוכה, רבים פסעו בה לפני ובכל זאת זה מרגיש כל כך חדש שאתה עושה את זה בעצמך. בהמשך אני מבטיח לפתוח שרשור חדש שילווה את השיפוץ על כל שלביו, לרווחת פרויקטים עתידיים, להתייעצויות ופריקת תיסכולים... יאללה, טחנתי מספיק ואני מרגיש כאילו לא אמרתי עדיין כלום, כנראה אני באמת מתרגש. הנה קצת תמונות שצילם ניר בהגעה למוסך, ראשונות מבין רבות שעוד יבואו עלינו לטובה.

חברים, חברים, די נו באמת אז הייתה פרסומת (אגב, לטעמי מוצלחת למדי), שטענה ככה וככה - ואנשים כאן לקחו את זה למקום של אוטוטו תביעה ייצוגת על הטעיית הציבור. מה יש? כשמראים לכם (הבהרה לנודניק הקבוע: אלו סתם דוגמאות) טויוטה ראב4 חוצה נהרות גועשים, הונדה סיוויק הייבריד שמצליחה לברוח מהשוטרים ואפילו שברולט אופטרה על מסלול מישהו חושב לרגע לעלות כאן על בריקדות ולשפוך אש וגופרית? סך הכך פרסומת, מה קרה? החבר'ה ברנו העולמית ובקרסו מאמינים בשינוי ונכונים להציג אותו ואפילו בגישה הומוריסטית? סחתיין, חובת ההוכחה עליהם. כל כך פרובנציאלי מצד כמה אנשים פה להתנפל על עניין האמינות, חבר'ה, גם בשבילכם יש לקרסו מה להציע - ניסאן טידה...

אגב סקודה, אני הייתי שם בעשירייה דווקא את סופרב. אחד מתרגילי העוקץ המבריקים שנעשו בידי חברות בת לקונצרן האם בעולם הרכב ובכלל. אני יכול לתאר (על דרך הסיפור) את מה שהתרחש במחסן החלקים של קונצרן פולקסווגן- יורגן (במבטא ייקי): האלט! הר אינג'יניר סקודה, לאן אתה בדיוק לוקייח שאסי זה? ואצלב: אה זה? סתם, פשוט רצינו לבנות מכונית לנשיא שלנו יורגן: אונד וואט? לוקייח סתם חלקים בלי ריישות? מה עם סיידר? קיינה נימוס? קיינה תרבות? ואצלב: בחייך, מכונית אחת, מה כבר יקרה יורגן: נו טוף, אבל אכטונג! אני מזהיר אותך, רק אחת לנשיא, יא? ואצלב: בטח, בטח, מה נראה לך שנייצר אותה סדרתית תוך שימוש במכלולים האיכותיים שלכם, עם מנועי השורה הראשונה שלכם, בממדים גדולים יותר מהפסאט ובמחיר נוח בהרבה? אל תדבר שטויות... והשאר כמו שאומרים היסטוריה...

"אמרו את זה קודם לפני, לא משנה..." אבל בוגאטי ווירון היא ממש אבל ממש לא הישג טכנולוגי פורץ דרך. גם לא בעלת גישה חדשה לנושא. מקסימום ווריאציה מחוזקת של כל הדברים שנעשו עד אז. שנית, לגבי פריוס. זו שאנו מכירים כאן היא דור שני לטכנולוגיה הזו מבית טויוטה (וממש לא חידוש בעולם הרכב, נסיונות כאלו היו גם בשנות ה- 70). כך שחדשנות אדירה היא אינה נושאת תחת כנפיה. למכונית כמו מכונית העשור ראויות אלו שהביאו עימן גם שאר רוח מרענן.

לטעמי בתואר "רכב העשור", צריכה לזכות הונדה S2000. הסיבות הן שמכונית זו הצליחה לקפל בתוכה כפל משמעות מאוד סמלי. מצד אחד, מכונת נהיגה עם תמהיל מאוד, אבל מאוד נכון של הדברים אותם אנו מחפשים במכונית שהמילה "כיף" מסכמת אותה היטב. מי שירצה יש בה עיצוב שממאן להזדקן, מי שירצה המנוע שלה מציג הישג טכנולוגי מרשים. מצד שני, ולצערנו הרב, היא נציגה של גזע מכוניות שכנראה לא ייצורו שוב לעולם. מה שנקרא "עין צוחקת, עין בוכה" כסגנית, אני מסכים עם ההצעה של פורד פוקוס, אבל אני משוחד כבעלים של אחת. אגב פוקוס, לאחרונה היא נבחרה כ"קומפקטית המשומשת של העשור" בבריטניה.

z4 3.0si כתב: זו אנקדוטה מאוד צבעונית (תרתי משמע) ומעניינת, יש רק בעיה אחת... העניין הוא מיתוס בעלמא, אין כל תיעוד רשמי אודות הסיפור על גירוד הצבע על מנת לעמוד במגבלת המשקל (שעמדה על 750 ק"ג). יש רבים הטוענים על הבעלות לרעיון זה אך למעשה לא דובים ולא יער. "Sic transit gloria mundi"

שלום לכולם, אני רוצה להצטרף לקובי ורוני בנוגע לכמה הבהרות בנושא מכוניות המבחן. זה מאוד, אבל מאוד קל לבוא ולהפנות אצבע מאשימה אל כתבי הרכב אודות היחס למכוניות המבחן. אבל תרשו לי להאיר את עיניכם בנושא. יבואני הרכב, בעיקר כלפי מגזינים וגופי תקשורת מרכזיים, מתנהלים בצורה מאוד מקצועית. התפיסה שלהם את כתבי הרכב כאנשי מקצוע, אלו שעימם מתנהלת מערכת יחסי גומלין בהיקף רחב הרבה יותר מאשר לקיחת מכוניות מבחן - רחוקה מהתדמית הפרחחית שמנסים להצמיד לנו כאן. כאשר נגרם נזק, אתם יודעים מה אפילו לא נזק, גם בלאי לא סביר הדבר לא עובר בשתיקה. לפחות לא ממה שאני מכיר. אני לא פוסל את המספר הנקוב של 20 כתבים מהסיבה הפשוטה, ישנם לא מעט מגזיני נישה/יוקרה/בוטיק בישראל, על חלקם הלא מבוטל בוודאי לא שמעתם. דוגמאות? 2LIVE, בקבוק, סיגאר, HD, פרסטיג' ועוד. מעבר לאלו ישנם מגזיני הנישה על כתבי הרכב שלהם דוגמת MAN TALK ופירמה מבית גלובס אם איני טועה, לGבר של לאישה וכו'. נכון, לא מדובר שם בכתבי רכב כפי שאתם (ולפעמים גם אני) הייתם מגדירים, אבל מבחינת אנשי השיווק ומשרדי יחסי הציבור הם בהחלט נלקחים בחשבון. לצערי ולצערם של אנשי המכירות וכן הלקוחות במיוחד כמו בר 72 זה לפעמים המחיר של הרצון לרצות את כולם. לומר שגם אני מרוצה מזה שמדי פעם בהשקות אתה מוצא עצמך עם קבוצת אנשים בעלי ידע דל ברכב או נהיגה ועל אחת כמה וכמה בבחינת מכוניות כהלכתה? אני ממש לא. יותר מזה, העניין שהם מגלים בנושא ההשקה עצמו קרי- המכונית לעיתים דל כל כך שזה מביך להיראות בחברתם. הקטע העצוב הוא שלא פעם ולא פעמיים אנשים אלו מתועדפים על חשבון כתבי רכב, כי בינינו הרבה יותר נוח להוציא כתבת לייף-סטייל שלא תבלבל ת'מוח על היגוי ואיכות חומרים אלא פשוט תקשקש על איזה יופי היה בטירה ההיא, ואיזה יין מעולה שתינו ואת האינפורמציה על הרכב פשוט תעתיק מתיק העיתונאות המצורף. לצערי זה קורה יותר ויותר... אבל, זה מחירה של התנהלות שיווקית בעולם רווי מדיות תקשורתיות.

*ההודעה נכתבה באישור ההנהלה* "הגה בשטח" מחפש אותך, חובב רכבי השטח, ומציע לך להצטרף לצוות הכתבים במגזין. אם קפה בשבילך זה רק נחל'ה ירוק, אם "דנה" זה קודם כל שם של יצרנית מכלולים מאוהיו ורק אז שם של בחורה, אם קידום תחום תרבות השטח חשוב לך, בוער בך הרצון לחלוק את האהבה שלך לשטח עם הקוראים ובעיקר, אם אתה נכון לעבודה מאומצת ומתגמלת במישור האישי וצמא לחוויות - יש לנו הצעה בשבילך. דרישות התפקיד כוללות היכרות מעמיקה עם עולם הרכב בכלל, והשטח בפרט, בעולם ובישראל, התמצאות טכנית בתחום השטח, יכולת כתיבה בסיסית טובה (היי, אף אחד לא נולד מאיר שלו...), בתחילה יכולות נהיגה מעל הממוצעת חשובות פחות (כי אף אחד גם לא נולד לואי שלסר), אבל יכולות תיאום והפקה של פרויקטים והכי חשוב, אהבה לתחום, מהווים תנאי הכרחי. אם סימנת V גדול וברור על התנאים הנ"ל, אתה מוזמן לשלוח קורות חיים לכתובת הדוא"ל: [email protected] לפרטים נוספים ניתן לפנות בשאלות בה"פ. קינן.

כן, באמת יצא דגם כזה. מוזר שהיא לא שמה לב לכפתור הצהוב ששולף את הכנפיים ולזה שהפנסים הקדמיים יכולים להתקפל פנימה ובמקומם יוצאים צמד תותחי וולקן קיצר, נראה לי שהיא קצת התבלבלה או שמישהו מרח אותה והיא פשוט מעבירה את זה הלאה...

הי איש, במסגרת מבחן במגזין "הגה" (גיליון ספטמבר הקרוב) נהגנו בגרסת ה- GXP של פונטיאק סולסטיס וכן לצידה במיאטה לצורך השוואה (לא השוואה ישירה בשל פערי ההספקים והמחירים, אלא יותר כאמת מידה וייחוס). לגבי הסולסטיס, בהחלט מכונה מרשימה, משאירה מאחור המון ממה שנהוג לחשוב על מה שהולך שם מעבר לים, ההפתעה היא בסדר הגודל של ההתנהגות של קאדילק CTS, קרי- מכונית אמריקנית שמראה שעם קצת רצון ויכולת ייצור מכונה עם דינאמיות היא ברת השגה. אבל שלא יהיו אשליות זו עדיין לא יריבה לאופן המהוקצע שבו ננהגות S2000 או ניסאן 350Z ואפילו בוקסטר (מבחינת הספק וביצועים אלו המתחרות שלה בחו"ל). היא מאוד מהירה מאוד מדוייקת, חובבת היגוי יתר אבל חסרה יכולות תקשורת ברמה שצובעת את כל העסק בצבעים חיים. המנוע באמת פנינה אמיתית עם המון כוח ויותר מכך זמינות ומומנט, אני נהגתי בגרסה הידנית והעסק עובד לא רע בכלל. הביצועים גם הם מפתיעים (5.5 שניות למאה, באופן חסר מאמץ). לגבי הנדסת אנוש ושימושיות, נכון שאלו תכונות שרודסטר לא מצטיינת בהם באופן כללי אבל בסולסטיס זה מגיע לרמות חדשות לגמרי של תסכול ושלומיאליות... אם ההתנהגות חשובה לך יותר מהכל לך על המיאטה, היא פחות פרועה מסולסטיס ולמעשה אפילו מרגישה אנמית לידה, אבל בכבישים המפתלים או סתם בשעשועי יום-יום היא הרבה יותר "חוויתית". תא הנוסעים שלה טוב יותר (תאי אחסון, הנדסת אנוש). והיא זולה יותר. טוב, דיברתי מספיק רוצה עוד? קנה את המגזין קרמבו

למיטב הבנתי וידיעתי, דווקא בנוגע לסיבוכים האקולוגיים של הפקת הליתיום אין עוררין. ליתיום, הוא מחצב שאינו שכיח בטבע, למעשה היות והוא מופיע בטבע כאשר הוא תמיד קשור ביסוד אחר נדרשת פעולת זיקוק שלו. הוא מופק בין השאר ממי מעיינות ובצירוף העובדה שתהליך עיבודו כולל שימוש רב במים הטענה אודות הפרת איזונים עומדת בעינה. בנוסף, ליתיום הוא יסוד רגיש (למים ואוויר) הטיפול בו דורש המון השקעה ועיבודו יקר ומסובך. עיבוד יקר ומסובך משמעו יותר עבודה, יותר עבודה משמעה לרוב יותר זיהום נלווה. במידה והגדילה בצריכת סוללות ליתיום להנעת מכוניות היברידיות וחשמליות תגדל בערכים שבתחזיות (עד פי חמש מהמצב כיום) לא מופרך להניח שהדבר ייצור בעיות בהמשך. בעיות שלא בטוח שנופלות מאלו של צריכת מנועי בנזין. אגב, גם המאמר שהבאת (שלא נוגע בכל הנושאים) מציין את הבעייתיות של השימוש בסוללות ליתיום (פסקה אחרונה באמצע). ובאופן כללי אני הייתי נמנע מהצמדת המילה "אמת" וסמיכת ידיים על כל מחקר שמתפרסם באינטרנט. התחום נגוע באינטרסים במידה כזו שמטשטשת את ההבחנות בין נכון, אפור, נכון חלקית, שקר ושקר מוחלט

אחדד את דברי, איני מפחית כהוא זה ביכולותיו והישגיו של מייקל שומאכר כנהג. הוא בהחלט הוכיח את עליונותו תחת כל רגולציה שהתרגשה על סדרת הפורמולה 1 בעשור ומחצה האחרון. על כך אין עוררין. אבל אני כן מלין על העובדה שבהחזרתו של שומאכר למכוניות של פרארי יש המון מאותו חומר דביק וסכריני המתקרא יחסי ציבור. שכבודם במקומם מונח אך בינם לבין ספורטביות אין הרבה. חסרים נהגים שיכולים להיכנס לקוקפיט האדום ולו בכדי להשיג דריסת רגל בליגת העל של הנהיגה כיום (טוב נו חוץ מהג'ימקאנות של MDC? )? איזה ערך מוסף יביא בכנפיו שומאכר לפורמולה 1 מלבד עלייה מטאורית באחוזי הצפייה וקורת רוח נוסטלגית?

לא אבידה ולא נעליים. אלו שהביטו בעיניים מצועפות באפשרות החזרה של הגריאטר הקטלן למסלולים התעלמו מכך שכל הסיפור כולו הוא תרגיל ליחצנ"ים מתחילים. האם באמת היה שומי מעלה או מוריד ממעמדה של פרארי בעונה זו (הגרועה מזה כ- 30 שנים)? האם היה הדבר נותן מענה לדומיננטיות של הקבוצות הקטנות? האם הייתה השתתפותו תורמת במאום למירוצי הפורמולה 1? על כל השאלות הללו התשובה היא לא. הצטרפותו היא בבחינת ווזלין יחסי ציבור וכותרות מקיר לקיר להמשך העונה הגרועה של פרארי. אבל במבחן התוצאה, אם זוכרים שהמטרה הייתה משיכת תשומת לב, הם עשו עבודה מצויינת...

ג'רמי קלארקסון שולח רמזים עבים כמו הצמיג האחורי של הפורד GT40 שלו לגבי הסיכוי שהתוכנית המפורסמת תרד מהמסך. לינק: http://www.guardian.co.uk/media/blog/2009/aug/03/clarkson-hints-top-gear-over (תודה לבועז קורפל ידידי) מצד אחד אפשר לומר שבאמת הגיע הזמן אחרי כל כך הרבה עונות, עניין של פרישה בשיא וכו'... מצד שני קלארקסון קשישא הוא אשף שיווק לא קטן וייתכן והמדובר הוא בעוד ספין בעל מטרות נסתרות (הפעלת לחץ להטבות שכר, הגדלת תקציב או סתם טפיחה על האגו)

אייל כתב: לא נכון עובדתית ולא מדוייק נסיבתית. קודם כל גם בכירי רנו ישבו בכלא על פשעי מלחמה. דבר שני פרדיננד פורשה שישב 20 חודשים בכלא (אגב גם בנו פרי ישב תקופה קצרה) נשפט לא פחות על חלקו בפיתוח טנקי המערכה המעולים של הצבא הגמני (סדרת הטייגרים). הדבר קרה יותר מעשרים שנה טרם הוצגה ה- 911 הראשונה, לא היה קשור ולו בקצה אצבעו ל- 911. שאף למיטב ידיעתי לא פגעה באף יהודי בין השנים 1939 ו- 1945. למען השם וזכר הנרצחים, מספיק עם הקשירה המטופשת הזו של יצרנים גרמניים, המשטר הנאצי ושוק הרכב. לשאר טענותיך המעניינות אשמח לשמוע סימוכין מבוססים יותר. אלא אם כן דבריך נאמרו בלשון שחוק וקלות דעת ואז אני לוקח את דברי בחזרה.

ראשית, אני מניח שכולם מסכימים על כך שנדרשת מידת מה של מיומנות וקוארדינציה על מנת לנהוג לאחור. זו תנועה בכיוון שאינו טבעי ולכן חלק גדול מנקודות הייחוס שלנו משתנות. אין שום סיבה בעולם שמראות מכוונות היטב לא יספקו שדה ראיה מקיף (הרבה יותר מסיבוב הראש והגוף), במידת הצורך ניתן "לשחק" קצת עם כיוון המראות לצורך תמרון צפוף במידה ומרגישים חסרי בטחון (לא לשכוח להחזיר חזרה). אגב, למי שבאמת רוצה לשפר את המיומנויות בקטע הזה אני ממליץ על תרגול קצר ופשוט. קחו ארבעה בקבוקי פריגת או תפוזינה (בכל אופן כאלו עם פייה רחבה) מלאו אותם עד האמצע בחול ותקעו בהם מקלות מטאטא. מקמו אותם מאחוריכם במרחק של כ- 2 מטרים זה מזה ואת השניים האחרים כרגע תשאירו בצד. תרגלו מעבר ברוורס בין המקלות כאשר אחרי כל מספר תרגולים צמצמו את המרווח, שימו דגש על שאיבת מידע ממראות הצד על גבולות המכונית. טיפ: ניתן "לסמן" בראש נקודות ייחוס על המראה (לדוגמה: ברבע המראה הקרוב אלי יש 30 ס"מ בין זנב המכונית למקל). אחרי שהגעתם לרמה מספקת השתמשו בשני המקלות האחרים לסימולציה של מצבי תמרון של רוורס תוך פנייה, או לתרגול של "כמה אחורה אני יכול לזוז לפני נגיעה ברכב מאחורי". מניסיונות שלי על חברים ופידבק שלהם, אחרי כשעתיים תרגול גם נהג חדש ו"ירוק" מפתח מיומנויות טובות מאוד של נסיעה ברוורס. בכלל, בכל הנוגע ליציאה מחניות בנסיעה לאחור, התהליך עצמו לא מתחיל לעולם בשילוב להילוך אחורי, אלא הרבה לפני. כאשר בלית ברירה אני נאלץ לצאת אחורה, עוד לפני הכניסה למכונית אני סורק את הסביבה לאיתור ואיסוף מידע. האם אני בקרבת ילדים משחקים? סמוך למדרכה? במרכז קניות בו אמהות סתומות מדברות בטלפון, מחזיקות תינוק ומנווטות עגלת קניות בו זמנית? תבלו

בדוק מספרים וממדים ותיווכח כי מראה העיניים עשוי לבלבל אך המספרים והעובדות אומרים אחרת. ראשית, ספלאש למעשה יושבת על בסיס הסוויפט. גם אם ממשיכים הלאה הדימיון נותר בעינו- האורך הכללי שלה הוא 374 ס"מ (מאטריה- 380, ג'אז- 390 שזה די קרוב) הנוט אגב, כבר בשכונה קצת אחרת עם 408 ס"מ ובסיס גלגלים גדול משמעותית. בממד הגובה היא ממש באמצע בין מאטריה וג'אז והרוחב גם הוא אינו שונה מהותית מהשתיים. אבל אני חושב שצריך לראות אותה פיזית לצד השתיים האחרות כדי להחליט האם המספרים האלו מתורגמים גם בשטח.

הסיריון משתייכת לקטגוריית הסופר מיני, נכון שהיא קטנה יותר מקליאו או 207 אבל היא עדיין נחשבת באותה קבוצה (עניין של גיל כרונולוגי וסגנון). הספלאש היא מעיין מיני-מיקרוואן איפה שהוא בסביבת המחיה של בין דייהטסו מאטריה, הונדה ג'אז ויאריס וורסו זצ"ל. קשה לשים את האצבע במדויק בשל הזליגה והנזילות המאסיבית של השנים האחרונות בין הסגמנטים. האלטו היא פשוט מיני זה הכל. ככלל תוספת ה"סופר" ל"מיני" באה כאן במשמעות של גדול יותר, כמו ב- סופר-מרקט שהוא מרקט גדול, או סופר-מן שהוא האיש שעובד בסופר הנ"ל...

תראה, כשאדם תקוע עם דעות קדומות כאלו- הוא לא יתקדם לשום מקום. רשימת המכוניות העומדות על הפרק מבחינתך הן מבין הבינוניות והאפורות שניתן להעלות על הדעת. אם לא תחרוג מהמסגרות הללו אתה מוגבל לאותה רשימה, שמה לעשות בנויה מפשרות והסתייגויות- האם תרצה לשים סכום כסף כל כך גבוה על פשרה? מאזדה2 מכונית טובה אם כי כאמור לא ממש בקבוצת הגודל של השאר. במידה והשימוש במכונית אינו לצרכי ניוד משפחה, מומלץ לרדת קטגוריה ולמצוא מכונית סופר מיני ידנית. ערוך נסיעת מבחן ביונדאי i20 ואתה עשוי להיות מופתע לטובה.