יחס הדחיסה לא קשור ליחס האויר/דלק!
יחס הדחיסה הוא יחס בין הנפח בצילינדר כשהבוכנה למטה לבין הנפח כשהבוכנה למעלה. ככל שיחס הדחיסה גבוה יותר, המנוע יהיה יעיל יותר, כי התערובת (לא משנה באיזה יחס דלק/אויר היא!) נדחסת יותר. במצב דחוס קל יותר להבעיר את התערובת בעזרת ניצוץ ומופק גם יותר כוח.
במנועי טורבו מורידים את יחס הדחיסה מכיון שהתערובת נדחסת על ידי הקומפרסור, מה שמכפיל את יחס הדחיסה בהתאם ליחס הגדישה. לכן בגדישה יחס הדחיסה גבוה מאוד ועלול להוביל לדטונציות. אחת הדרכים הנפוצות להתגבר על הבעיה היא להוריד את יחס הדחיסה הכללי, על מנת לקבל מרווח ביטחון כשהרכב גודש. תופעת לוואי היא צריכת דלק גבוהה יותר באופן כללי, גם כשהרכב לא גודש עקב היעילות הפחותה יותר.
במילים פשוטות מאוד - אם יחס הדחיסה הוא 8:1, והרכב גודש חצי באר (יעני, 1.5 לחץ כולל), ניתן להגיד שבזמן גדישה, יחס הדחיסה נטו הוא 12:1.
בנוסף, רכבים עם קיט טורבו יעברו לדלק בעל אוקטן גבוה יותר, כי הוא עמיד יותר לבערה ספונטנית (שיכולה להתרחש ללא ניצוץ, בגלל החום). כל זאת כתלות בכיוונים על דיינו, שגם תוך כדי מאחרים הצתה עקב הנטיה של תערובת דחוסה יותר להגיע לבערה מלאה מוקדם יותר).