Koby Millo

הלואי... הרכב הזה הוא Salmson, ודנידין (הרואה ואינו נראה) פירסם Simson. Salmson היתה חברה צרפתית, שפעלה בשנים 1921-1957 ויצרה מכוניות ספורטיביות ויוקרתיות. בברכה, קובי

האם זה האופנוע הזה? http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=67960&highlight=simson

תוספת קטנה: צמיג "קומפלט" עם פס לבן אכן נקרא whitewall tyre, אבל הפסים הלבנים שמוסיפים לצמיג קיים נקראים portawalls, או whitewall inserts. ראה דוגמאות כאן: http://motors.search.ebay.com/portawalls_Passenger-Vehicles_W0QQcatrefZC6QQfromZR8QQsacatZ6001QQsacatZ6028QQsamcmZ6000QQsaspiZ2 בברכה, קובי

נכון - לא אמרתי שלא... אבל היה הבדל קטן בכל זאת - בשנת 1973 הושתלה גרסה מוקדמת יותר של המנוע הזה, בנפח 3.5 ליטר (ושני קרבורטורים SU). הדגם נקרא MGB GT V8, ולא היה ייצור רשמי של מכוניות פתוחות. למעט 7-8 מכוניות, היו כולן עם הגה ימני. בסה"כ יוצרו 2592 מכוניות, אבל משבר הדלק של שנות ה-70 הרג את הפרוייקט. חבל - זו היתה מכונית מצויינת. מנוע ה-V8 מהאלומיניום היה יותר קל אפילו ממנוע ה- 1800 המקורי של ה-MGB, ולהבדיל ממקרה ה-MGC, לא הרג את ההיגוי המצוין. בברכה, קובי

MG RV8 היתה למעשה תרגיל יחסי ציבור של רובר (הבעלים של המותג MG), שרצו לבדוק את התעניינות הציבור במותג לפני שישקיעו מאות מליונים בפיתוח ה-MGF. קצת היסטוריה: באותה תקופה (תחילת שנות התשעים) הוחל בייצור מחודש של מרכבים ל-MGB, ע"י חברה שנקראת British Motor Heritage ("מורשת הרכב הבריטית"). החברה הזו מייצרת עד היום חלקים שונים לרכבים בריטים ישנים, כולל מרכבים מושלמים, ושווה לבקר באתר שלהם להשכלה כללית www.bmh-ltd.com. היצור המחודש של מרכבי MGB עזר להציל מכוניות רבות מגריטה, תרם לחיזוק המותג, ואיפשר לרובר לתכנן מכונית "כאילו חדשה" על בסיס המרכב של ה-MGB. הכנפיים והפגושים תוכננו מחדש והעיצוב הפך למודרני ויפה, אם כי הלכה קצת לאיבוד ה"קלאסיקה" של ה-MGB. המתלים הקדמיים הארכיאולוגים של ה-MGB תוכננו מחדש, האחוריים שופרו, והעיקר - בתא המנוע נשתל ה-V8 המפורסם של רובר, בנפח 3.9 ליטר. כח לא היה חסר שם... תא הנוסעים קיבל עור ועץ, והמכונית קיבלה "קלאסה" יוקרתית, קצת רחוקה מהפשטות הקלאסית של ה-MGB. מכיוון שהעסק היה כזכור "תרגיל יחסי ציבור", והמכונית היתה יקרה למדי, יוצרו רק כ- 2000 מכוניות, כולן למרבה הצער עם הגה ימני. רובן נמכרו באנגליה וביפן, כאשר היפניות זכו גם למזגן. בשנים האחרונות יובאו חלקן חזרה לאנגליה, כפי שסיפר ירון פרץ קודם. בסה"כ זו מכונית מעניינת ומרשימה, אך יש לזכור שזו היתה סידרה מוגבלת שיוצרה בעבודת יד, שכל מטרתה היתה להיות ה"גירוי" להופעת ה-MGF מאוחר יותר. זו כבר היתה מכונית מודרנית, ביצור המוני, ואמינות מזעזעת... בברכה, קובי

מצ"ב תמונות של כל השלישיה - סיטרואן מהרי, רנו רודיאו ומיני מוק. לקינוח, תמונה נוספת של מהרי שעברה שידרוג קל לשיפור העבירות . אגב - אורי סהר משפץ כרגע מיני מוק. עוד סיבה טובה לבקר במוזיאון המקסים שלו. בברכה, קובי

למעשה כבר העברתי לאיל פלד כתבה לאבטומוביל הבא, על דגם אחר של MG ... (רמז - זהו דגם שבדיוק חגג השנה יובל לתחילת ייצורו). תודה לכולם על הפירגון, קובי

מה אני לא אעשה בשביל חן פרחי... להלן דטסון 240Z.

בעקבות דיוק מעמיק במפגש מועדון החמש עם רן שושני ("השושנים") על מכוניות חלומותי, הפציר בי האיש בצורה נרגשת להעלות תמונות של היצירה הזו לפורום הנכבד. מכיוון שתמונות בלבד לא מספרות את כל הסיפור, הוספתי קצת מידע על הדגם, מוקדש בידידות לאיש השושנים: בשנות השישים הציע קונצרן BMC את ה-MGB כמכונית ספורט בקטגורית ה-4 בוכנות, 1.8 ליטר, ואת האוסטין-הילי 3000 בקטגוריה היקרה יותר של 6 בוכנות בנפח 3 ליטר. בשנת 68 נכנסו חוקי בטיחות ומניעת זיהום אוויר חדשים בארה"ב, שהיתה שוק הייצוא העיקרי של מכוניות הספורט הבריטיות. את האוסטין-הילי אי-אפשר היה לשדרג כדי לעמוד בדרישות, וגם לא את המנוע המצויין שלה. הפתרון היה להשתמש בגוף של ה-MGB כבסיס לדגם 3 הליטר החדש של הקונצרן. המנוע התבסס על מנוע 6 בוכנות שהיה בשימוש בסניף האוסטרלי של BMC, עם שידרוגים קלים ע"מ שיוכל לעמוד בתקני זיהום האוויר החדשים. כדי לשתול את המנוע בגוף ה-MGB, נאלצו המהנדסים לתכנן מחדש את המתלים הקדמיים. במקום קפיצי סליל הותקנו מוטות פיתול, וכל מבנה הקורה הקדמית הורחב ושונה כדי לפנות מקום למנוע המגודל והכבד. עדיין, הקצה הקדמי שלו קצת בלט, ולכן תוכנן מכסה מנוע חדש עם "ניפוח" כדי לפנות מקום לחלק הקדמי של המנוע ולקרבורטור הקדמי. הגלגלים הוגדלו מ-14 אינטש ל-15 אינטש, ולמעשה מכסה המנוע והגלגלים הם ההבדלים החיצוניים היחידים בין המכונית, שנקראה MGC, לבין ה-MGB המוכרת. בנוסף, שודרגו גם הבלמים ושונו יחסי ההעברה בגיר ובדיפרנציאל. תוספת הכח היתה משמעותית - 150 כ"ס במקום ה-98 של ה-MGB, וגם הביצועים השתפרו בהתאמה. לכאורה - הכל נפלא. הבעיה היתה שהפיתוח לא כל-כך הושלם עד הסוף: המנוע היה עצלן בעליה בסל"ד, המומנט היה נמוך יחסית בסל"ד בינוני, והעיקר - המנוע היה כבד מאד ושיבש את כל האיזון של המכונית. התוצאה היתה תת-היגוי בולט וההיגוי היה כבד ונחות יחסית להיגוי הרגיש והמדויק של ה-MGB. עיתונות הרכב הבריטית שחטה את המכונית ללא רחמים. בנוסף, לא היו שום תוספות איבזור ופאר בתא הנוסעים (למעט הגה מצופה עור...), והלקוחות הרגישו שלא מתקבלת תמורה הולמת לתוספת המחיר הנכבדה. לכן לא מפתיע שהמכונית לא היתה להיט גדול - היא יוצרה בשנים 68-69 בלבד ויוצרו רק כ- 9000 מכוניות. לשם השוואה - יוצרו בסה"כ כחצי מיליון MGB's, במשך 18 שנים. מחצית מהמכוניות היו פתוחות ומחציתן GT. חלק גדול יוצאו לארה"ב, ולכן הוצעה גם אופציה אוטומטית. עם חלוף השנים, מצאו סדנאות ומומחים פתרון לרוב בעיותיה של ה- MGC - אפשר לשדרג את המנוע ל- stage 2 (עם 3 קרבורטורים כמו בתמונה, במקום ה-2 המקוריים), להחליף בוקסות ומסרק הגה לשיפור ההיגוי, וכמובן שהצמיגים המודרניים שקיימים בימינו עוזרים גם הם. גם עם השיפורים, ובוודאי שבלעדיהם, המכונית עדיין אינה "חיית סיבובים" כמו ה-MGB, והיא יותר מכונית רגועה לשיוט בין-עירוני מהיר. MGC היא מראה נדיר בעולם - רובן נשארות שנים ארוכות אצל הבעלים המאושרים, וכאשר יוצאת אחת לשוק בארה"ב, היא נחטפת מייד בסכומים של כ- 12,000 דולר למכונית במצב בינוני, ו- 15 עד 20 אלף דולר למכונית משופצת במצב מושלם. ככל הידוע, אין אף MGC בארץ הקודש, אבל אם תשמעו על אחת, תספרו לי מהר... שבת שלום, קובי

R.A.F הם ראשי תיבות של Royal Air Force, שהוא חיל האוויר המלכותי הבריטי. יתכן שהמכונית המדוברת היתה שייכת ליחידה של ה-RAF שהוצבה בישראל בזמן המנדט, וזה בהחלט מתאים למוריס ישנה. הסיפור הזה מתחיל להיות מעניין... אולי פשוט תשיג מצלמה ותעלה תמונה של המכונית לפורום? החברים כאן יוכלו לתת התיחסות יותר מבוססת לדגם, מצב המכונית, ערכה וכו'. בברכה, קובי

הוראות תמצא כאן: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?p=512154#post512154

cv joint הוא המחבר בקצה של ה- axle shaft. בדרך כלל הוא מגיע יחד עם ה- axle shaft, ולכן בישראל כשאומרים "ציריה" מתכוונים לכל העסק קומפלט. בתמונה המצורפת אפשר לראות בצד ימין למעלה את ה- cv joint לבד, ובאמצע ציריה קומפלט, עם שני cv joints, אחד בכל צד. בברכה, קובי

נכון מאד. פרטים נוספים תמצא ב"מדריך מכס ליבוא רכב ע"י ישראלים" שמפורסם ע"י משרד האוצר בכתובת הבאה: http://www.mof.gov.il/customs/rechev.htm. בברכה, קובי

אני כמובן מסכים עם כל המחמאות שהרעיפו קודמי על המוזיאון ועל האיש עצמו. בנוסף, מצורף קישור לאתר הבית של המוזיאון, הכולל תמונות רבות של הרכבים שבמקום: http://www.saharcarmuseum.com/ כפי שצוין, כדאי להתקשר קודם ולוודא שהמוזיאון אינו סגור במקרה דווקא בשבת שבה תירצו לבקר. מספר הטלפון: 09-7493628. מומלץ ביותר. בברכה, קובי

המשולש התחתון נקרא גם lower wishbone. אני מציע לך להחליף את כל הבוקסות של המתלים (ובאנגלית - bushing), תפוחים (tie rod end), גרמושקות (rack seal או rack boot) וכו'. כמו-כן, גם את כל צנרת הגומי שיש ברכב (לפחות אין שם צינורות מים...). בדוק את מצב צינורות הבלמים - גם הגמישים ובעיקר הקשיחים (סכנת קורוזיה). כדאי לבדוק גם את מצב הכבלים השונים (גאז, בלם-יד), וגם את דוד-המפלט. זהו פריט נפחי שיהיה יקר להביא אח"כ לארץ. קח בחשבון שהפריטים האלו בד"כ לא משפיעים על הערכת המכס של המכונית, שמסתמכת בעיקר על המצב החיצוני. לכן, שווה לבצע מקסימום עבודה והחלפות בחו"ל. פשוט תחסוך אח"כ את המשלוחים לארץ. בהצלחה, קובי

איך אתה יודע ? כדי לתת תשובה חד-משמעית כזו, היית אמור לבדוק כל מחסן, מוסך חצר ופרדס בארץ. גם בדיקה במחשב משרד הרישוי (בהנחה שיש לך גישה אליו) אינה חד-משמעית. יתכן ולמכונית אין ניירות, או שהיא רשומה תחת שם אחר (והיו מקרים). בברכה, קובי

חן ידידי, מכיוון שכנראה שנינו לא זכינו לנהוג (עדיין) על E-Type, עלינו להיות ניזונים מאחרים, וכאן מסתבר שהאמת היא בעיני המסתכל. קראתי די הרבה כתבות ומבחני דרכים שנערכו על היגואר, כולל הכתבה המצולמת הבלתי-נשכחת בתוכנית The car is the star (יש לי אותה בוידאו). המסקנה שלי היא שיגואר במצב מכני טוב היא תענוג אמיתי לנהיגה, ונותנת שילוב כמעט מושלם של אחיזת כביש ונוחות נסיעה. כדי לא להרוס לי את החלומות, אני מעדיף להאמין למקורות שלי ולא למקורות שלך... אני מניח שמתישהו בעתיד אני אוכל לבדוק את הנקודה הזו בעצמי, ואז אשמח לשתף את כולם בחוויה. בכל מקרה זה כנראה יקח עוד כמה שנים. בברכה, קובי

אני לא "האיש והטריומף" - אם כבר, אז "האיש וה-MG". לעצם השאלה שלך - צריך להפנות אותה לאיל. אבל קח בחשבון שאי אפשר היה להראות את הכל - יש שם מעל 250 רכבים בתצוגה מתמדת (רשימה חלקית כאן: http://www.heritage-motor-centre.co.uk/museum/collection/on+display.htm). הוא גם לא הראה אף רולס-רויס, לדוגמא. המכנה המשותף בין כל המכוניות שהוצגו בתכנית (מיני, טריומף, MG) הוא שהן היו מכוניות מהנות לנהיגה, אבל במחיר סביר יחסית. היגואר E-Type היתה יותר יקרה ויוקרתית. עדיין, לעניות דעתי, היא ה-Roadster האולטימטיבית - יפה, מתקדמת מבחינה טכנולוגית, ויש לה ביצועים מעולים (גם במושגים של היום). הדגמים הראשונים סבלו מתא נהג צפוף, ברקסים מחורבנים וגיר ללא סינכרו על ההילוך הראשון (ומעט מאד בשאר...), אבל הכל טופל במודלים מאוחרים יותר. אין עליה. בברכה, קובי (MG - לא טריומף !!!)

זו שברולט אימפלה, 2 דלתות, עם מנוע V8 בנפח 409 אינטש מעוקב (6702 סמ"ק), בהספק מקורי של 360 כ"ס. קצת היסטוריה אפשר למצוא כאן: http://www.drivingtoday.com/partner/content/antiquecar/2003-03-24/gc_chevy409.html בברכה, קובי

נכון מאד, אבל ל-fuchi דווקא היה הרבה מה לכתוב - קוראים לזה בעברית "מחמאה ופירגון". בברכה, קובי

אקדח הצתה הוא למעשה סטרובוסקופ - פנס שמאיר בפולסים שמסונכרנים עם הניצוץ של פלג מספר 1 במנוע. בתמונה רואים שני חוטים לפנס (פלוס ומינוס) ועוד חוט שלישי שמולבש על כבל ההצתה של פלג מס' 1 וע"י ההשראה מהכבל, מועבר סיגנל שמפעיל את הפנס להרף-עין. התיזמון של האור עם הניצוץ מאפשר לראות את סימן כיוון ההצתה שעל הפולי במצב "עומד" (למרות שהוא מסתובב בסל"ד של המנוע). כך, ניתן לראות "על באמת" מה קורה לכיוון ההצתה כאשר מסובבים את המפלג ימינה או שמאלה, וכמובן ניתן לבדוק שקידום ההצתה פועל כאשר הסל"ד עולה. זה נקרא "כיוון דינמי" והוא נחשב ליותר מדויק מהכיוון הסטטי, שנעשה עם מנורת ביקורת. נקודה אחרונה - כדאי לסמן בטיפקס לבן את סימון ההצתה על הפולי ואת הסימון הנגדי על הבלוק - כך רואים אותם יותר טוב לאורו של האקדח. לסיום - הוא נקרא "אקדח" פשוט משום שכך הוא נראה... יש לו הדק שמפעיל את האור, והוא "יורה" את האור. בברכה, קובי

זוהי כמובן התוכנית הבלתי-נשכחת שבה צולם אחד איל פלד כשהוא מדביק נשיקה מצלצלת לטריומף TR3A . אסור להחמיץ !!!

אני דווקא זוכר נתון של 80 כ"ס, אבל זה ממש לא עקרוני...

תראה, אני לא כותב הרבה בפורום הזה, משום שלדעתי צריך לכתוב כאן רק מנסיון אישי ולא משמועות. לכן הפעם אני דווקא מתעקש שהיא היתה 1300.... פשוט היתה לי מכונית כזו במשך שנתיים כרכב צמוד מהעבודה, ונהגתי עליה כ-30,000 ק"מ. היו לנו עוד כמה עשרות מכונית כאלו בחברה. שורה תחתונה - מכונית מאד בסיסית, ללא שום איבזור (אבל היה מזגן מצוין!), הגה קשה (ללא תיגבור) אבל ישיר מאד ואפילו מהנה במידה מסויימת. מנוע גמיש וחזק למדי למרות הנפח הנמוך. אני מניח שהמחיר שלה היום בקרשים. אם תמצא מכונית כזו עם מספר רישוי 20-021-20 תתיחס אליה יפה - אני עשיתי לה הרצה... אנקדוטה לסיום - שירתתי פעם במילואים עם אברהם פורת ז"ל, אחד מעיתונאי הרכב הטובים ביותר שכתבו בארץ. מכיוון ששנינו היינו תל-אביבים, הוא היה עיתונאי תפרן ולי היה רכב צמוד מהעבודה, היינו נוסעים יחד ב-1300 הזו למילואים, דרך כביש רמת רזיאל... פורת היה מציין כל יום מחדש עד כמה המכונית הזו מפתיעה אותו. בברכה, קובי

אחד מהמיליון ששאלו היית אתה בעצמך... http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=64766&highlight=%F4%F1%E9%ED+%EC%E1%F0%E9%ED כל התשובות שניתנו שם עדיין בתוקף - או אצל דורון איטלסון, או שתקנה לבד ב-EBAY או מחנויות בחו"ל. אין הרבה סיכוי שמישהו מהפורום מחזיק כזה סט בבית.