Smiro

רואה את זה קורה אין ספור פעמים. מגוחך. סה״כ חניה. אני לצערי חמום מוח (מנסה לעבוד על זה). עדיף פי כמה המונים להמשיך הלאה ולא להיכנס לויכוחים. אחרי זה אתה סתם עצבני במצב טוב, או שיש מכות או יותר גרוע שזה בכלל חרא. צריך לחיות את החיים כמו שתכננת ולא לעצור אותם פתאום בגלל איזו תקרית בחניה. אני פעם אחת בחיי חטאתי בסינמה סיטי לפני מספר שנים, עשיתי את זה לשני ערסים שחיכו לחניה. האמת שדיברו ממש יפה וביקשו שאזוז והרגשתי חרא עם עצמי שבכלל עשיתי את זה (כמובן שזזתי). בקיצור - זה מטומטם לגמרי לריב על חניה. ובכלל צריך להיות אנשים טובים ולא להזיק לאחרים לטובתנו האישית.

מיותר ומוזר. בבמוו ומרצדס לא מציינים הספק. מציינים סוג מנוי אם כי לא בנפח אלא בשם קוד כביכול. (340 זה 3.0 טורבו, 320 האמת זה 2.0 טורבו, 330 זה גם 2.0 אבל מחוזק וכן הלאה). מוזר הקטע של בין הספק כזה להספק כזה.

למה רק 40? יש מקצועות שמרוויחים שם 80 למשמרת של 5 שעות. אם ייפתח נמל נוסף / הנוכחי יופרט - דברים ישתנו דרסטית. כל המאפיה הזאת שמתרחשת שם תלך קפוט.

חברים, אני מארגן מגבית של 4 אנשים. כל אחד שם 300 אלף ומקבל שבוע בחודש לנהוג בה. Who's in?

נתקלתי בעמוד הזה ביוטיוב: טירוף. הוא לוקח דגמים ומחבר להם נורות לד שייראה כמו ברכב האמיתי. והוא עושה את זה dead on.

הנה עברו להם כמעט 8 חודשים ו-10 אלף קמ. הגיע זמן לטיפול. הרכב ממליץ על טיפול כל 12, אני עושה כל 10. במסגרתו הוחלף שמן ועוד כל מיני פיציפקס. עלות הטיפול - 1,485₪. ההוצאה הבאה בתור הינה רביעיית צמיגים שעלותם אני משער תהיה בסביבות 3,500-4,000 ₪. אומדן טיפול הבא, כ-5,000₪ (ייעשה ב-20,000 קמ) ובמסגרתו יוחלפו רפידות וצלחות, כמו גם נוזל בלמים.

אתה בטוח שתעמוד בפיתוי הזה? אני לא חייב להביא סימוכין לשום דבר. כתבתי שאני רואה, רואה זה הווה מתמשך.. אני יכול להגיד "אני רואה איך שינויי האקלים משפיעים על אוכלוסיית הדבורים בכדור הארץ", האם זה אומר שדיברתי רק על ה-5 דק' האחרונות? או שמה אולי מדובר ב-20 שנה? לא יודע איך הגעת ל-מ.ש.ל הזה שלך. אבל אולי אני פשוט Too damn stupid בשביל לרדת לסוף דעותייך המלומדות והמשכילות. ואני לא מתקפל משום דבר. תן לי סיבה אחת טובה לכך שאלך ואביא לך סימוכין. Ready? go.

ונראה לך שאני באמת אעבור על פני עשרות עמודים עכשיו להביא לך ציטוטים? השימוש במילה לכאורה פטר אותי מזה. ועדיין, הייתי שמח לשמוע על ניסיונך מלבד הניסיון מלהביא מספרים מחיפוש באינטרנט. ואגב, זכותך לחשוב שאני מטריל אישית. למה לא בעצם?

אני דווקא הייתי שמח לשמוע על הניסיון שלך, אור, למול קבלני בנייה שונים (לא רק בדירה שקנית), כמו גם ניסיון עם קידום היתרי בנייה, וכמו גם עם תכניות בנייה. כי אני רואה אותך פה קובע עובדות מלומדות לכאורה, ולכן יהיה מעניין לשמוע.

סורי dude, אבל אתה מזכיר לי אותו..

אף אחד מהרכבים שציינת איננו ספורטיבי. שניים מתוכן יצרניות יוקרה אבל זה הדגמים הקומפקטיים שלהן. וכן, להחזיק במוו יעלה לך הרבה. (לא יודע עלויות של אאודי). יונדאי זה לא יוקרה ולא ספורט..

אני משער שאתה מעל גיל 20. אל תשווה. גם אני גדלתי במשפחה עם משכורת נמוכה יחסית כמו שצוין פה, אבל הזמנים היו אחרים. פעם רכב חדש עלה 60 אלף, פעם הדירות היו עולות 130-140 אלף דולר כאשר הדולר היה 2 ומשהו, פעם הדלק היה זול יותר, פעם הכול היה זול יותר. היום לחיות כרווק אפילו, עם משכורת של 15 אלף נטו (שזה כמה? 20-21-22 ברוטו?) זה לחיות בסדר. לא יותר מזה. אם להורים אין בסיס של כסף להביא לך לרכישת דירה חדשה, המקסימום שאתה יכול זה לגור אצלם ולחסוך כל גרוש בשביל לרכוש בית. וגם אז, זו תהיה במקרה הטוב דירת 3 חד' מעפנה. ואם יש בת-זוג? נו אז מה, ההוצאות גדלות בכמה, מגורים אצל ההורים כבר לא אופציה והחיסכון לדירה ירד. הזמנים נהיו קשים הרבה יותר. היום לגדל ילד עם הכנסה ברוטו למשק בית של 20K זה לחיות סביר. לחסוך קצת בצד, לטוס לחו"ל אולי פעם בשנה, לחיות בסדר. מעמד ביניים שכזה. להגיע לדירה? בלתי אפשרי. להגיע לרמת חיים למעלה מכך - בלתי אפשרי. ואם יש יותר מילד אחד, אז פי כמה וכמה. אתה כשגדלת לא היית צריך אייפון ב-3 אלף, ולא היה אייפדים ולחבר שלך לכיתה לא היה איזה hoverboard או אופניים חשמליות. המקסימום זה חוג כדורגל, פוגים וגולות. עם כל הכבוד, לקנות חבילת פוגים או קלפים זה לא שווה ערך לרכישת מכשירי חשמל שעולים בהרבה יותר.

אוי. אתה כאילו זרקת את החץ ועכשיו מסמן מטרה סביבו. זוגתי עבדה בגן כמה שנים. היא יודעת מה זה ילדים. תהיה בטוח שכרגע לא בראש מעיניה בלשון המעטה. ולחתונה אין קשר לעניין. וסתם שתהיה בענינים, היא מעדיפה להתחתן בחו״ל. הסיבה היחידה לחתונה בארץ זה בגלל הוריה. במיוחד אמה שהיא דתיה. אתה מנסה לתת תאוריות שנובעות מהניסיון שלך עם איזה נשים נחשות שבראשן לנצל את הגבר או אם לא יקבלו מבוקשן, ידפקו את הגבר. אתה סתם ממורמר, בלי סיבה. אולי אתה חווית את זה? האם אתה משלם מזונות לאישה שלקחה ממני כל רכושך? או אולי חבר קרוב חווה. אבל תצא מהסרט שזה כל מערכת יחסים או כל בחורה או כל זוג. וכל הקטע הזה של להיכנס לראש של בחורה ולנסות להוכיח לי שאני טועה ואתה כאילו יודע איך היא חושבת, רק מראה שאין לך ניסיון עם יותר מדי מגוון של בחורות ואתה מקובע על משהו מסוים ועל סצנריו נוראי. אני בכיף אגב אחזור לשרשור הזה עוד שלוש שנים.

כל חברותיה של ארוסתי, ואני מתכוון כולן נשואות עם ילדים. לשמחתי יש לה ראש על הכתפיים, וגם לי. לא רואה עצמי מפסיד בית וכל מה שרשמת... בכל אופן אני רואה שיש לך סוג של טראומה מנשים. תבין שלא כולן כאלה.

חלק מהאנשים מגיבים פה לגבי נשים, בצורה שמראה שיש להם התנסות לא כל-כך טובה עם נשים. מה קוראים אותו ניסיון מר. זה לא אומר שזה ברירת המחדל. ״האישה מחליט וברגע שהיא תרצה ילד היא תקבל ילד״ משול לסוג של אונס שמתפשט על פני כמה רבדים (מיני, כלכלי, שעבודי - אתה משתעבד לילד, ועוד). הזוי שאנשים חושבים ככה.

אני ממש לא מעוניין להתחבר לדור הבא. אין דבר פסול בלהיות אגואיסט כל עוד אתה מודע לכך ואתה שלם עם זה. בטח כאשר זה נוגע לילדים. הפרידות מבנות הזוג היו ללא קשר כלל לאגואיזם שלי (שאגב לא התבטא כלל כלפי שום בת זוג או דייט או וואט אבר). הפרידה היחידה שאני באמת סופר אותה ומתייחס, הייתה מארוסתי (אז לא היינו מאורסים) והפרידה לא קרתה בגללי. חזרנו ומאז אנחנו מאושרים. אני ממש לא אגואיסט כלפיה. אני אגואיסט, אבל במידה מסוימת. זה לא מתבטא כלפיי הוריי (שלהם עזרתי כל חיי מגיל 16, והעברתי להם כספים שאני מאחל לכל הורה לקבל מהילד שלו, ואני הכי שמח להעניק להם כל דבר שאוכל. יותר זה - 80% מהשמחה שיש לי מכל הישג זה שהוריי יכולים לחוות דברים שלא יכלו אילולא אני, קוריוז - אבא שלי מתנייד ברכב שלי יותר ממני. רק ה-20 האחרים נחשבים בשבילי), לא כלפי זוגתי וגם לא כלפי אחרים שזה כולל חברים ונזקקים כאלה ואחרים (ומי שרוצה מוזמן לבקר אצלי בפייסבוק לראות על קצה המזלג). האגואיזם מתבטא כלפי העמדת צאצאים בעיקר.

אגואיזם ברמה הזאת זה לא בהכרח דבר רע. אף אחד לא אמר שאתה חייב כמו כולם, להביא ילדים לעולם. דבר נוסף - אני, גם אם אביא ילדים, ממש לא רוצה להיות תלוי באף אחד בגיל מבוגר. אני מקווה להגיע לרווחה כלכלית מספקת כך שאוכל לדאוג לעצמי ולתרום גם בגיל מבוגר, וילדיי שישגשגו. ממש לא שידאגו לי.

בדיוק. אני אישית לא רוצה להתחייב לטיפול וכל מה שכרוך בטיפול, חינוך ולימוד הילדים בחיים. אני רוצה לחיות בשביל עצמי (אגואיסט, מודה בכך, ואין בכך פסול) בלי ששום דבר יפריע לי - לשגשג, לנוח, לעשות מה שברצוני וששום דבר חיצוני לא ישפיע על ההחלטות שלי. אם הכנתי אוכל, אני רוצה להיות מסוגל לאכול אותו, בלי שיש לי "מחויבויות" לפני כן. כשארצה לטוס לחו"ל, אינני רוצה להיות תלוי ביצור כל שהוא שיש לו מגבלה כל שהיא שהוא מטיל על מועד /יעד הטיסה. כשאני קונה רכב אינני רוצה להתחשב בכל מיני צרכים של ילדים והנוחות שלהם + הבידור שיבדר אותם במהלך הנסיעה. כנ"ל הבית ואבזורו. רוצה לחיות, לשגשג, להצליח וליהנות מזה. למה לי להוסיף לי מטלות לחיים? הרי מלבד הקטע של ה"אבולוציה" והחברה שמוכוונת ככה - למה לי כאדם עם פרספקטיבה כזאת, לרצות ילדים? רוצה לישון טוב בלילה. לא רוצה שתשומת ליבה של אשתי יופנה בצורה קיצונית ליצורים נוספים מלבדי. שאלת אותו ואני גם אענה לך ברוב חוצפתי. כן. חד-משמעית, הדור הנוכחי טיפש. לא יודע אם יותר (כנראה שכן) אבל טיפש בהחלט. תראה את התרבויות שרצות, את הטרנדים שרצים, תראה איך אנשים מתנהגים. לא פעם אני נתקל ביצורים וחושב לעצמי "איך לעזאזל הדבר הזה הצליח לשרוד עד גיל 30?" ואז אתה מגלה שהוא גם השריץ. כי זה כעיקרון, אחד הדברים שניתן לעשות ללא רישיון / הכשרה מיוחדת. הרבה אנשים עושים את זה פשוט על אוטומט. לא חושבים לפני כן, פשוט עושים כי זה מה שכולם עושים. הבעיה שאין להם את סט הכלים להכשיר ילד לחיים, ואז נוצרים יצורים שמסתובבים פה סביבנו ולוקחים מהאוויר שאנחנו נושמים ולוקחים מהמשאבים שלנו. בהחלט יש אנשים שאין להם זכות קיום, שהם פסולת אנושית. וחבל שהם ימשיכו להתקיים ולהתרבות.

ספריאל, אתה צודק. אני מודע לכך שיכול להיות שיבוא יום ואשנה דעתי. אני כיום בן 26. אינני רוצה ילדים, כל חיי לא סבלתי אותם, באמת יש לי איזו סלידה מהם. כיום כשאני מסתכל על זה - המעמסה שנובעת מכך - שכוללת מעמסה על זמן, שינה, כלכלה ואפילו דברים שוליים כמו בחירת הרכב הבא שלי (אני למשל התחלתי לחשוב על פורשה קיימן, וזוגתי אומרת אבל אין שם מקום לילדים = רציתי להתחרפן כששמעתי את זה). זה מעיק. בנוסף, יש לנו זוג חברים טובים שהם עם שני ילדים, אחד בן חודש והשני שנה ו-10. והיינו אצלם בעל האש לפני שבוע. מהרגע שסיימנו את הצלייה של הבשר, עד הרגע שהם החלו לאכול עבר כל-כך הרבה זמן שרציתי למות. אני אגב לא שרדתי, וכך גם זוגתי, ואכלנו ושבענו עד שהם התחילו. להאכיל את האחד, את השני, לקלח, להשכיב לישון, להלביש, להתמודד עם כל זה - oh my freaking god kill me now. באמת שראיתי את העולם הזה מבפנים ואני רואה אותו מול עיניי באמצעותם תמיד, ואני שם את עצמי במקומם ואני רוצה למות. יכול להיות ויבוא יום ואשתנה ואחשוב אחרת ואראה את אותם היתרונות שציינת וגם את אלו שלא ציינת, אבל כרגע אני פשוט לא בשל לזה, והיתרונות נראים לי שוליים לעומת החסרונות. ואולי יש כאלה שהם פשוט לא בנויים לזה, ואני אחד מהם. כאלה ש-The force isn't strong with this one. ואני האמת מקווה מאוד שאצליח להימנע מזה. לא מעוניין בזה (אולי אקרא את ההודעה הזאת עוד עשור ואצחק).

גם אני דוגל לומר את מה שיש לך על הלב, ולא לשמור. מהסיבה הפשוטה ביותר - כי למה לי? אני חי פעם אחת עד כמה שידוע לי, למה לי לסבול? אם משהו מפריע לי, עליי לפתור זאת. למה שאחיה בזוגיות אם איננה עושה לי טוב? ועל כן אנחנו דוגלים בלפתור ישר בעיות. פאולו - אני לא מסכים עם הטענה. כי אם נדגול באבולוציה, עלייך להעמיד כמה שיותר צאצאים, לחסום מזכרים אחרים להעמיד צאצאים כשאתה יכול להעמידם, ומי שהוא עקר / עקרה הוא סוג של פסולת שיש להיפטר ממנה (כי הרי בטבע, החלש מחליש את הקבוצה ויש להמיתו). כמו כן, מי שנכה או לחלופין יש פגם גנטי כל שהוא - גם כן, יש למנוע ממנו להעמיד צאצאים. כך שאם למשל יש לך במשפחה היסטוריה של מחלות שנמצאו כי יש להן חותם גנטי שניתן להעביר, יש למנוע ממך להעמיד צאצאים שכן יהיו נחותים, וגם כן - להיפטר ממך וכל קרוביך כדי להיפטר מאותו הגן הפגום. בקיצור, לנסות להביא טיעונים מדעיים בעניין הזה לדעתי זה לא נכון. אה, וכן, שכחתי - כל הדוסים שמביאים ילדים עם קרובי משפחה, ובכמויות, יש למנוע מהם מלעשות זאת. האדם הוא חיה, אבל חיה מורכבת הרבה יותר משאר החיות בטבע, מה שאומר שלהכיל חוקי טבע בסיסיים עלינו זה לא כזה פשוט, יותר כמו בלתי אפשרי, שכן יש המון דברים שאיננו יודעים עדיין.

זה לא החלטות חד-צדדיות, אבל בסופו של דבר ההחלטה שמתקבלת היא דעתו של מישהו אחד, שנוגדת את דעתו של השני. ואני פשוט תיארתי סיטואציה - של אתה למשל רוצה משהו, היא רוצה משהו אחר, ותמיד אצל כולם יש משפט של "אני לא מתכוון/נת להתווכח על זה" שזה בעצם ה-בלי אבל הזה. זה בא בכל מיני צורות. ואז מתחיל הוויכוח שבסופו, כמו שציינתי, מגיעים לפתרון או שלא מגיעים לפתרון. ולראייה יש זוגות שמתגברים על דברים ומגיעים להחלטה שהשני שלא הסכים איתה, משלים איתה, ויש כאלה שלא ואז מתגרשים/נפרדים. לדעתי, בכל אופן, כמי שחווה זוגיות (הן בעבר והן בהווה, נקווה שגם בעתיד) זה קשה לחזור להיות רווק אחרי שחווית זוגיות. ואני לא מדבר על הבולשיט של "שכחתי איך להתחיל עם בחורות" או "אין מין זמין" וכל זה, אלא על העניין של ה-Partnership, על השותפות הזו בחיים עם אדם. קשה. למרות שזה לא אומר שחייבים להיות תקועים אחד בתוך התחת של השני. אני וזוגתי לעתים נמצאים באותו בית ולא מתראים שעות. אני וזוגתי נפרדנו לפני כשנתיים. והאמת, למרות שכביכול היה לי הרבה (הכנסה טובה, רכב טוב, בית יפה, חברים, את הכלב שלי, הוריי) לכאורה שום דבר לא חסר. אני יכול להמשיך לחיות את החיים וליהנות מהם. אבל בתכלס היה חסר משהו וזה אכל מבפנים. לשמחתי פתרנו את העניין וחזרנו להיות ביחד, וזה גם היה לקח חשוב להמשך החיים. זוגיות זה חרא, אבל אתה לא יכול בלי החרא הזה. ואני עברתי מקיצון לקיצון לקיצון - הייתה לי בת-זוג כשהייתי צעיר, היינו ביחד שנתיים או משהו כזה, אבל גרנו ביחד כך שאתם כל הזמן ביחד. כשנפרדנו הייתי רווק מספר שנים ולא רציתי לחזור לזוגיות גם היו משלמים לי. היה לי טוב. לא רציתי בת-זוג. אבל הכרתי מישהי, וקרה מה שקרה ואוחנו מאורסים. והיא זו שאני אומר שכאשר נפרדנו היה לי את החוסר הזה למרות שכביכול על פניו, לא היה צריך להיות חסר כלום.

יש למטבע הזה שני צדדים - 1. זה מעצבן. זה חרא. אתה אשכרה חי עם בן-אדם שיש לו רצונות שהם לעתים שונים משלך, ובן-אדם שאתה צריך לחלוק איתו את פירות המאמץ שלך. כמו גם, ההרגלים שלך יכולים לא להתאים לו ושלו יכולים לא להתאים לך. תחשוב - אתה עושה מלא כסף לדוגמה, רוצה לקנות רכב ספורט. מגיע לך, אתה מצליח, אתה משתדל ועובד חזק וטוב. פתאום באה מישהי ואמרת לך לא, קונים פריוס. למה? כי אני רוצה לשמור על הסביבה. אבל - , בלי אבל. וזה יכול להיות לגבי תחומים אחרים. אז מתחילים ויכוחים ועניינים - חלקם נפתרים וחלקם לא. 2. אתה חולק את חייך עם מישהו. אתה חוזר הביתה והבית הוא Home. וה-Home מקבל משמעות שונה. יש מישהו שדואג לך (ואני מתכוון שבאמת אכפת לו ממך), ששותף איתך לרגשות לעתים, שרוצה שתשמח, שמשקיע בך. כשקרה לך משהו רע - אתה רוצה ומרגיש צורך לשתף אותו. כשקרה לך משהו טוב - אתה רוצה ומרגיש צורך לשתף אותו. כשקשה לך - הוא יעזור לך. גם אם קשה לו, יעזור לך. ואני לא מדבר על להרים ארגזים, אלא דברים קשים שהחיים מציבים בפנינו כמו מות קרובים וכו'. יש גם קטעים קשים בחיים שבהם האדם שלצידך, עצם העובדה שהוא עובר את זה איתך, כבר מקל עליך. אבל כמו שציינתי, יש כאלה שהקושי הזה מפרק את החבילה שלהם. בקיצור, זה לא חד משמעי. כדי להפיץ גנים אינך חייב להיות בזוגיות. אתה יכול לתרום זרע בצורה אנונימית, אתה יכול לתרום זרע בצורה גלויה. הצורך האבולוציוני הזה יכול לבוא לידי מימוש. לא חייב זוגיות בשביל זה. אין right or wrong. כל אחד עושה מה שטוב לו. אני למשל שונא ילדים. ואני מתכוון ש-ו-נ-א. ולא רוצה ילדים בחיים. למרות שנראה לי שיאלצו אותי - והנה זו הקרבה שאצטרך לראות אם אצליח לעשות אותה או לא. רוב האנשים שיסתכלו עליי מהצד יגידו - "מה? איך לעזאזל? מאיפה באת, מהירח? איך אפשר לא לרצות ילדים." ותגובות יותר חריפות. ואני מסתכל על אלו עם ילדים ומקבל תחושה של דיכאון שחור שאוכל אותי מבפנים. אבל זה לא אומר שאני טועה או שהם טועים. כל אחד ומה שמתאים לו. מתי אתה כן טועה? ואני מתייחס ספציפית אלייך לפי ההודעות שאתה רושם לעתים - כשאתה בהכחשה. כשאתה כאילו לא רוצה משהו, אבל לא בגלל שאתה באמת לא רוצה אותו, אלא בגלל שאתה מפחד מסיבות כאלה ואחרות. וזו טעות, כי אז יכול להיות שאתה מפספס משהו טוב (לאו דווקא בנוגע לזוגיות, אלא למלא תחומים בחיים) בגלל הסיבות הלא נכונות. כמו שיש משפט שאומר שעדיף לנסות ולהיכשל מלא לנסות בכלל, או לאהוב ושישבר לך הלב מאשר לא לאהוב בכלל. להימנע ממשהו בגלל סיבות עקיפות שמפחידות אותך, זה כמו לדוגמה לא לקיים יחסי מין מפאת פחדים ממחלות.

מגדיל טווח?

אתה בטוח שהשטח לא נגרע מתחום שטח האש? שוב פעם, להסדיר אם העניינים "עם הזמן" זה נקרא שימוש חורג וזה חוקי. אבל עניין שטח האש זה מה שצריך לבדוק. שכן אם השטח הינו חקלאי בעברו, גם כן היה צריך להיגרע משטח האש, אחרת לא היה יכול להיות חקלאי.

אשמח מאוד לקבל סימוכין ופרטים לעניין של חוקיות בעניין חוק התוה"ב. וכמו כן, כידוע לי, מגישת ויזמת התכנית הינה המועצה ומי שמפעיל את המסלול הנו בחזקת זכיין. או לחלופין התכנית הוגשה בשיתוף עם המועצה. משמע טענת החוקיות הדבר איננה חד משמעית. בנוסף, קיים מושג בחוק התוה"ב הנקרא "שימוש חורג". שימוש חורג הינו היתר שנותנים לתקופות קצובות, ע"מ שיחל הפיתוח והשימוש בשטח -בשימוש המיועד, כאשר בפועל השימוש הקיים הנוכחי, עדיין איננו תואם את השימוש המיועד, ועל מגיש הבקשה להיתר לשימוש חורג להכין ולהגיש תכנית שמסדירה את שינוי היעוד ליעוד המבוקש. משמע, לא בהכרח העניין איננו חוקי, אלא דווקא חוקי ומאוד, אך שוב אינני בקיא בכל הפרטים בתכניות של השטח הנ"ל ולכן אשמח לקבל סימוכין. או לפחות מספר תכנית / בקשה להיתר על מנת לבדוק את העניין ואולי נחזור עם תשובות מבוססות.