און יעקבסון

תודה לכולכם. זו אכן מכונית שמורה במיוחד. אעלה תמונות בימים הקרובים. השאלתי את המכונית לאחותי, עד שהיא תקבל את המכונית החדשה שלה. ולגבי חוקיות התקנת מנוע טורבו - זו שאלה מעניינת! האם מותר להתקין את מנוע B230FT על 245?

זו ממש לא המומחיות שלנו. פנה ל-״טל-פיברגלס״. אני משוכנע שהם יוכלו לעזור לך יותר. בהצלחה.

ר ע נ ן ! ידידי היקר לצוות פיברקלאב ולמעשה מי שהוא הרוח החיה מאחורי ההתאגנות הזו - גם עבורך היום הזה בשנה בוא הגיע. היום יום הולדת! אז המון מזל טוב! מאחל לך את כל אשר תרצה, רק אושר ודברים טובים ושהשנה גם תזכה ב... טנדר! שישלים עבורך את הסדרה של ה-1301 שאתה עוזר לטפח. אומרים שעם הגיל - קשה יותר למצוא חברי אמת. הוכחת לי שהמשפט הזה ממש לא נכון. שמח שהתחביב המשותף שלנו העניק לי את הזכות להכיר אותך. חבר שהוא כולו אהבת הזולת, נתינה והתלהבות נעורים שמסתירה את קמטי הגיל... אני אאחל לך כאן, את מה שאיחלתי לך מוקדם יותר היום: שתזכה לחיות עד 119 שנים ושעל המצבה שלך יירשם: "מת טרם זמנו"... ואולי הכי חשוב: מאחל לך שתישאר מי שאתה.

הרבה זמן לא התראנו... אמנם הטנדר הועבר לסדנא של ינאי זה מכבר, אבל בידיעה שיש שם כמה פרוייקטים יותר דחופים וכי הטיפול בו ידחה לשעת כושר. בינתיים בדרך השטח אני אוכל להשלים את ההכנות של שאר המכלולים שטרם הספיקותי עבור מנגנוני הדלתות - מה שגם לא ממש סיימתי, כי עומס של עבודה מנע ממני ימים פנויים. למעשה, גמר הפרוייקט ממש מעבר לפינה: 1. בניית דלת אחורית. 2. הרכבת פגוש אחורי. 3. צביעה של דלת ופגוש אחוריים. 4. הרכבת ידיות דלתות חיצוניות (גומיות טריות כבר הגיעו מחו"ל). 5. הרכבת מנגנוני דלתות וחלונות. 6. הרכבת סבכה קדמית. 7. רפדות. 8. זגגות. 9. טסט! לצערי, הרעיון של השקה ביום העצמאות הקרוב נראה קלוש למדי. המדובר באירוע בעוד כחודש ימים וקשה לי להאמין שאפשר לגמור את כל הרשימה הזו במלואה. אלא... אלא אם... אלא אם אעשה איזה קיצור דרך! בהנחה שהכנת הדלת האחורית תסתיים בטווח של שבוע ימים, אפשר לקחת את הטנדר על גבי הנגרר ישירות לזגג על מנת שירכיב מחדש את השמשה הקדמית והחלון האחורי. משם, בחזרה לדרך השטח לסיים את סעיפים 3-6 (עניין של ימים ספורים). מכאן ועד לטסט - הדרך קצרה. נכון, עבור הריפודים יהיה עלי לפרק שוב את השמשות, אבל אולי יש איזה הגיון לשלב בינים שכזה. אחרי הכל, המדובר ברכב שלא נסע למעלה מעשרים שנה ואולי כדאי "להריץ" אותו כמה מאות קילומטרים, לבדוק שהכל עובד כשורה, שאין נזילות מים או גז ממערכת המיזוג ושאין איזו בעיה רצינית שתחייב השבתה של האוטו לאיזו תקופה. עוד יתרון בדרך פעולה זו היא האפשרות לנהוג עם הטנדר באופן חוקי בין שניים-שלושה הרפדים "שעלו לגמר" בשביל ההתרשמות האחרונה ועבור ביצוע הרפדות עצמה - מה שיחסוך גרר או השאלה של נגרר וגורר. ככל שאני הופך ברעיון הזה - הוא מוצא חן בעיני יותר ויותר... אז כל שנותר עכשיו הוא להאיץ את ביצוע הדלת האחורית ולהתקדם בתוכנית החדשה! שמעת, רענן, כשיש קשרים, לא צריך פרוטקציה. אני בונה עליך, חביבי!

על דבר אחד לא חשבתי כאשר התחלתי לשפץ את הטנדר: איך ניסע ממקום למקום, או נעשה טיולי משפחה במכונית האספנות , כאשר יש רק צמד מקומות. טוב, אפשר לסלוח לי על קוצר הראיה. כאשר התחלתי את השיפוץ (וזה היה די מזמן), אכן הייתי בצמד ולזה הטנדר היה אידיאלי. אבל שני דברים קרו מאז. השיפוץ נמשך ונמשך (והוא תיכף נמשך שלוש שנים) ולצמד נוספה אפרוחית קטנה. לא נורא, חשבתי לעצמי, ייקח זמן עד שהיא תהיה מספיק ברת דעת בכדי להצטרף לטיולים וגם ליהנות מהם. אבל מאז האישה גם חזרה לעבוד ופה ושם אני צריך להיות אחראי על האיסוף של הקטנה מהגן. אז מזל שההורים של האישה גרים קרוב ואפשר להסתדר. אבל... מה שהכריע לטובת עוד מכונית הוא החורף. יותר נכון, הבקרים המאוד מוקדמים של החורף הקר בהם נאלצתי להשכים קום, אפילו לפני התרנגולים, עבור ימי צילום שמתחילים בזריחה ונגמרים עם צאת הנשמה. מאחר שאת המכונית צריכים להשאיר עבור האישה והילדה, אין בררה אלא לרכוב על האופנוע. אבל לרכוב על האופנוע לפנות בוקר זה לא תענוג כזה גדול. אז דבר הוביל לדבר והחלטתי שזו הזדמנות טובה להוסיף עוד ארבעה גלגלים למשפחה. בעודי מתלבט על סוג הגלגלים המיועד ומריץ במוחי מחשבות אין-ספור, רענן מודיע לי שכדאי שאעלה את הטנדר שלי על הנגרר ואעביר אותו למוסך של ינאי, בכדי שיורי יוכל להתחיל לתכנן את הדלת האחורית החדשה עבורו. אז הטנדר הועלה אל הנגרר, וקדימה לחדרה! אספתי את רענן ממשרדו והתחלנו את הנסיעה לכיוון הסדנה של ינאי. בדרך רענן ואני מדסקסים אפשרויות ורענן, ברוב טובו, אף מציע שאקח לבינתיים את סבטלנה. בין לבין, הוא מרים טלפון ליורי, לוודא שהוא במוסך. הוא לא. הוא בבית של ינאי. תשאירו את האוטו במוסך, יורי אומר לרענן. אז נוסעים למוסך? "אני מכיר אותך", אומר לי רענן, "אתה לא תהיה שקט אם לא תסביר בעצמך ליורי איך אתה רוצה שהדלת תראה, אז בוא ניסע לינאי הביתה". אז בניגוד תוכנית המקורית, במקום לנסוע למוסך, נסענו לבית של ינאי... כשהגענו לשם, ראיתי את הוולוו. עומדת בחצר הפנימית של הבית, בתוך מבנה נטוש, עם שלט למכירה. "מה זה?" אני שואל את רענן. "זו המכונית הישנה של אישתו של ינאי". אני מסתובב סביב האוטו, בוחן אותו בעיון. הספידומטר מראה 135,000 ק"מ ומצד אחד זה לא נראה הגיוני עבור מכונית בת כמעט שלושים שנים, ומצד שני, האוטו נראה במצב ממש שמור. אין סימנים לפגיעות חיצוניות או צביעה של חלקים (למעט החלק התחתון של הדלת האחורית-ימנית), פנים המכונית שלם, נקי ושמור ואפילו על המושב השלישי המתקפל בתא המטען יש עדיין את הניילון המקורי... בשנות השמונים רווח הנוהג לסמן בחריטה מיוחדת כל חלק וחלק באוטו - כנגד גנבה. וכך סומנו להם כל החלונות, פנסים וכל חלק אחר פריק במכונית. סקירה מהירה סביב המכונית גילתה שלמעט פנס האיתות הימני קדמי והימני אחורי, כל החלקים מסומנים ולפיכך - מקוריים לגמרי. הפגם היחיד: חלודה מתחת לחלון האחורי. לא משהו טרמינלי, אבל בהחלט משהו שצריך להתייחס אליו. פותח מכסה מנוע ועל מכסה הטיימינג יש את הבר-קוד המקורי של וולוו שמעיד שמדובר על מנוע 17B. מיכל העיבוי - מקורי; אפילו צינורות המים מהרדיאטור למנוע מקוריים! משנת 1984! גם האבזור של המכונית נאה לשעתו וכולל הגה כוח, מזגן, ארבעה חלונות חשמל ונעילה מרכזית. מארגנים מצבר ומנסים להניע. המכונית לא עבדה קרוב לשנה, אבל מגיבה די מהיר ומניעה בקלות. המנוע נשמע טוב, הכל עובד, הכל נראה טוב והחלטה מתקבלת במקום: אני קונה את המכונית! ככה זה בחיים. לפעמים הכל מין אללה. לא הייתי אמור להיות ביום הזה באזור בחדרה, לא הייתי אמור לפגוש את יורי בבית של ינאי ולא הייתי אמור בחיים לדעת על המכונית הזו, או לחשוב עליה בכלל כאפשרות. אבל אם כל הקלפים הסתדרו כך שפגשתי אותה, כנראה שהיא הייתה אמורה להגיע אלי. לא ככה?

הסיבה שבחרתי ב-245 המסויימת הזו היא למרות ה-B17 החלוש שלה, אלא בזכות המצב המדהים בו נשמרה המכונית כל השנים. שום תאונה, כל החלקים מקוריים, הכל שלם ומתפקד ושום קרעים וסדקים בלוח המחוונים. ומה שהכי מדהים: 135,000 ק״מ בלבד. הצד הפחות חיובי במצב המדהים של המכונית הזו הוא שהמנוע לא הספיק להחזיר נשמתו לבורא והוא עדיין במצב טוב. השאלתי את המכונית לאחותי, אז תמונות בהמשך.

וצחוק בצד, כמובן: תודה לכולם על איחולי הברכות. מעולם לא חשבתי שתהיה ברשותי וולוו 245 והנה זה קורה. ואני אפילו נהנה ממנה. פרטים נוספים על המכונית ועל הרכישה - בקרוב. עכשיו צריך לשלם את מחיר הרכישה בזמן איכות עם האישה!

האמת היא שחלק מהטיעונים שלכם ממש טובים, אז צריך לאמץ אותם... אז הנה הטיעונים המקוריים, עם תוספות שלי: למה? חובב הגה יכול ליהנות מנהיגה בכל דבר, לא? וחוץ מזה, בעבודה אני נוסע על סיאט לאון FR, רנו מגאן ספורט, מאזדה מיאטה, סובארו BRZ וסובארו אימפרזה ראלי. וזה בלי לדבר על מכוניות של לקוחות כמו כל דבר שזז עד פורשה טורבו וכדומה או דברים שאנו עושים במסגרת "טסט ראשון" שתעלה בקרוב. באמת שלא חסר לי אדרנלין כשאני חוזר לאוטו הפרטי שלי.

1. כי הייתי צריך מכונית שניה בבית. לא תמיד אפשר להסתדר עם האופנוע בלבד וכיום אי-אפשר להשאיר את האישה בלי מכונית צמודה. 2. כי ייקח עוד לא מעט זמן עד שהטנדר שלי יהיה מוכן וגם אז, הוא לא יוכל לשמש למשימות שוטפות, או אוכל להשאיר אותו באיזה חניון בעודי בסידורים, או משהו כזה. 3. אם כבר, אז כבר. אם צריך מכונית נוספת בבית, אז לפחות שהיא תהיה אספנות. או קרובה לכך. לא רציתי למצוא את עצמי באיזו סוזוקי סוויפט ישנה, או סתם מכונית קטנה ומשעממת משנות ה-90 רק כי אין בררה. יש בררה! 4. כי לקנות עוד רום כרמל במצב נסיעה, או קרובה לכך - לא רציתי. אם כבר מכונית נוספת, אז כדאי לגוון. 5. כי הייתי צריך מכונית במצב נסיעה ולא פרוייקט שיפוץ ממושך. 6. כי אמנם אני אוהב להתעסק עם המכוניות שלי, אבל המכונית המדוברת צריכה להיות אמינה מספיק בכדי שהיא תוכל להסתדר גם בלי יחס מפנק בכל שני וחמישי. אז כל מיני מכוניות ספורט נחמדות, או סתם איטלקיות להן אני שומר חסד נעורים - מחוץ לתחום. 7. כי אמנם היה נחמד לנסוע באיזו טו-סיטר נחמדה, אבל יש לי כבר אחד כזה (הטנדר שלי...) וחוץ מזה, התרחבות המשפחה חייבה גם מושב אחורי הולם 8. כי חשבתי למצוא איזו קורטינה, אבל אלו שבמצב נסיעה יקרות יחסית ואלו שזולות - מצבם לוט בערפל. 9. כי התקציב היה מוגבל מלכתחילה. 10. כי אפילו בחלומות הכי פרועים שלי, לא חשבתי שאמצא את עצמי בוולוו 245. מצד שני, למדתי שלפעמים יש דברים שהם "מין אללה". כמו להיות במקום הנכון בזמן הנכון? הוולוו המסויימת הזו "נפלה" לי לידיים בדיוק בנסיבות הללו. לפיכך, החלטתי שנפל דבר ואין בררה: הוולוו הזו תהיה שלי! וכך היה. המשך יבוא...

האמת היא שזו כן הגומיה היחידה שייצרנו במיוחד... עד עכשיו. בשבוע הבא, אם ירצה הפרחי, תושלם הסדרה ואז אתה תהיה צודק. מאחר והמתלים במכוניות שלנו הגיעו מטריומף, אז כן, בתיאוריה נוכל הציע את מרכולתנו למכירה גם באי.בי.

אהלן. השארתי לך הודעה פרטית, לבקשתך. ממתין לתשובתך. תודה.

גומיית פיית מיכל דלק שמתאימה, ככל הידוע לי, רק לסוסיתא/רום?

תודה על המחמאה הגדולה. אבל היא גדולה עלי ועל מידותי. אני משוכנע שמי שעושה כיום במלאכה, עושה זאת טוב ממה שאוכל לעשות. להזכירך, לקח לנו כחצי שנה לייצר את גומיית פיית מיכל הדלק הזו...

כן! נראה לי שכן.

הקדמת אותי, חן. אז כמובן-כמובן - המון תודות לכל הנוגעים לדבר שסייעו. אבל רוב תודות לחן פרחי שתורם מזמנו ומרצו בכדי לסייע, לעזור ולהפוך את הרעיון הזה ואחרים למציאות. לא היינו יכולים לעשות את זה בלעדייך, חן. תודה על האירוח, על הסבלנות, על העבודה המקצועית והכי חשוב - על החיוך!

סוף-סוף! אחרי שחיכינו כל-כך הרבה זמן, הגענו לרגע המיוחל. יש לנו גומיית פיית מיכל דלק חדשה! זהה למקור, מודל 2013. לעת עתה הכנו מלאי עבור מי שהזמין גומיה, והם יעודכנו גם באופן אישי. חברים נוספים שרוצים/צריכים - אנא לפנות אלי או אל רענן. מעל דפי הפורום, או בהודעה פרטית.

מבית המלאכה של לזר - לבית המלאכה של חן פרחי! חן לא בזבז זמן, פינה עבורנו זמן ומיד הכניס את התבנית לעבודה. היינו בשלב ההיריון, עכשיו צפו בשלב הלידה...

הנה מספר תמונות בעת תהליך היצור של התבנית ועוד כמה בסיומה. 1. הדוגמא ממנה יוצרה התבנית (נעשה אצל "לזר", בחולון). איש מקצוע של פעם, שחן פרחי עובד איתו. 2. חצי אחד של התבנית - באמצע תהליך החריטה. 3. החצי השני של התבנית - באמצע תהליך החריטה. 4. כך, לדוגמא, תשב הגומיה בתוך התבנית. 5. וזהו המוצר המוגמר. תבנית העשויה משלושה חלקים שנעשתה בדיוק רב, לפי הדוגמא. 6. הנה הדוגמא בתוך חצי האחד של התבנית. 7. וזהו החצי השני. הדוגמא בתוך התבנית. 8. עבור החריץ שמתלבש על הפיברגלס, ישנו חלק נוסף, שנעשה אף-הוא, כמובן.

ראשית, תזכורת לרעיון שלנו בנוגע לחידוש מוצרי הגומי והבוקסות בסוסיתא/רום: הרעיון הוא ליצור מחדש קיט גומיות מושלם לכל מכונית (מסוסיתא 13/60, דרך רום 1300 וכלה ברום 1301 - חלקי המתלים זהים) מה שישפר את הרמה הבטיחותית של המכוניות שלנו ואמינותן. הקיט יוצע לכל חבר בפיברקלאב במחיר של החלק היחסי בעלות התבניות, עלות יצור ומעשר סמלי ל-"גדולים מהחיים". הרעיון - מצוין, הביצוע לקח קצת יותר מדי זמן, אבל לא באשמתנו. בשורה התחתונה, אנו בישורת האחרונה של השלמת הקיט, באדיבותו, עזרתו ובביצועו של חן פרחי. ולפני שנתחיל, שוב תזכורת קטנה לכל מי שחושב שהוא יכול לנצל את היכרותו עם חן ופשוט לבוא אליו ולקבל גומיה או חלק שהוא צריך מבלי לשלם, או מבלי לתרום את חלקו. כנהוג, מי שמזמין את העבודה ומשלם על התבניות - זכויות הקניין שלו, כמו גם כל אותם חלקים שייוצרו. ומי שהזמין את העבודה הוא אנחנו, מועדון פיברקלאב וחבריו. אז מי שירצה ליהנות מהחלקים הללו - ישחק-נא לפי הכללים). הקיט יכלול (כמות כוללת, לכל מכונית): 1. גומית פיית מכסה דלק 2. שתי גומיות למוט המייצב. 3. שתי תושבות למסרק ההגה. 4. שתי גרמושקות למסרק ההגה. 5. ארבע גומיות מגן לתפוחי ההגה וכן לבול-ג'ויינט. 6. שני תותבים למחבר הקפיץ התחתון. 7. ארבע גומיות למחבר הקפיץ העליון. 8. שמונה תותבי זרועות מתלה. 9. שתי גומיות לדוושות בלם ומצמד (בנוגע לגומית דוושת הגז - עוד לא סגורים על הנושא הזה. ברום 1301 יש דוושה קטנטונת. בישנות יותר - לא זוכר. צריך להחליט). והיכן עומד היצור של כל חלק וחלק: 1. גומי פיית מיכל דלק: סוף-סוף יש תבנית חדשה ומוכנה ופס היצור מתחיל! מאז שהתחלנו את התהליך נוספו עוד כמה חברי מועדון בעלי סוסיתא/רום. מי שנרשם בתחילת הדרך יקבל עידכון וכמובן גומיה. מי שלא נרשם בשעתו, מוזמן לציין זאת כאן, או בהודעה פרטית. 2. גומי מוט מייצב: תבנית יוצרה מחדש והיא כבר מוכנה. בשבוע הבא חן יכין עבורנו מלאי. 3. תושבות מסרק הגה: התבנית קיימת אצל חן פרחי והוא כבר הכין מלאי עבורנו. 4. גרמושקות למסרק הגה: לקולגה של חן יש את התבניות. האפשרויות הן לקנות מהקולגה מלאי, או שחן ישאיל את התבניות וייצר בעצמו. 5. גומיות מגן לתפוחי הגה: תבניות וכן הגומיות קיימות במלאי. 6. תותבים לקפיץ תחתון: התבנית יוצרה מחדש והיא כבר מוכנה. הוזמן מוט חלול במידה הנכונה. בתקווה שיגיע בימים הקרובים ואז חן יכניס את התבנית לעבודה. 7. גומיות למחבר קפיץ עליון: תבניות וכן הגומיות קיימות במלאי. 8. תותבי זרועות מתלה: התבנית יוצרה מחדש והיא כבר מוכנה. מוט חלול במידה הנכונה כבר אצל חן ובשבוע הבא תיכנס התבנית לעבודה. 9. גומיות לדוושות: התבנית המקורית עדיין קיימת אצל חן והוא כבר יצר עבורנו כמות ראשונית. למעשה, למעט גומית דוושת הגז ולעת עתה - הגרמושקות למסרק ההגה, תוך ימים ספורים יהיה לנו קיט מושלם להציע לכל החברים! תמונות - בקרוב...

תודה על התשובות המהירות. רק בכדי לוודא, צילמתי את חיבורי המתלים של הסרן האחורי. יש שם לא מעט בוקסות... הנה: 1. מוקפת בעיגול: הבוקסה המדוברת. היא מתחברת למוט אורך התחתון, שמתחבר לחלק התחתון של הסרן והיא גדולה משמעותית משאר הבוקסות. 2. זו הבוקסה השניה. הקוטר החיצוני של הבוקסה (אם הנתונים שנתנו לי נכונים), היא 72 מ"מ. 3. זו, לדוגמא, אחת הבוקסות של המוט הרוחבי. היא קטנה משמעותית מהבוקסה אותה אני צריך. 4. אחד המחברים לשלדה של מוט האורך. 5. וזה החיבור של המוט האורכי העליון לסרן, עם בוקסות בקוטר הקטן. 6. עוד חיבור... של הזרוע התחתונה מלפנים לשלדה. 7. והחיבור העליון של הזרוע הרוחבית לשלדה. סה"כ, יש חמש זרועות המחברות בין הבודי לסרן. שתיים אורכיות-תחתונות; שתיים אורכיות-עליונות; אחת רוחבית. הבוקסות האמורות הן אלו המתחברות על הסרן עם הזרועות התחתונות. דני, אם אחרי הפירוט הזה אנחנו עדיין מדברים על אותו החלק?

שאלה למומחים וולוו: בסרן האחורי של וולוו סדרה 240 יש מספר בוקסות המעגנות את הסרן למוטות האורך ולמוט הרוחבי. בעוד שאת בוקסות מוטות האורך קל למצוא, את בוקסת המוט הרוחבי (הגדולה. סביב 72 מ״מ קוטר חיצוני) קשה למצוא. מי מכיר ומי יודע היכן ניתן למצוא כאלו?

אם למכונית יש מספר ישראלי, אתה יכול להעביר את פרטיה ליוחאי שנער שמנפק ללא עלות תעודת מקוריות למכוניות אספנות. קרוב לוודאי שיוחאי יעשיר אותך בפרטים נוספים עליה. חלקם כללים, אבל חלקם עשויים להיות גם ייחודיים למכונית המסויימת הזו. כך או כך - בהחלט מכונית מרתקת!

קבל ביג לייק!

עד שיתקדם פרוייקט הדלת האחורית, אני מוצא את עצמי משוטט בעניין ברחבי הסדנא בין האוצרות השונים. מעניין לראות את מלאי החלקים למכוניות השונות שהצטברו בסדנה במהלך השנים, ולתת לדמיון להפליג במחשבות על המכוניות מהן פורקו החלקים ועל ההיסטוריה שלהם.

אמנם אני משוחד, אבל אני מוצא את הנושא מאוד מרתק ושמח שיוחאי מצליח לקושש אט-אט פיסות מידע היסטוריות, שבמשך שלושים וארבעים שנים ויותר לא עניינו איש, ומקבע אותן לדורות, עבור נחלת הכלל. בתור אחד שבמשפחתו הייתה את אותה "אווזה בהיריון" - סוסיתא 13/60 סטיישן - אני יכול רק להצטער שפרוייקט שדרוג הסטיישן שהגה חנן לוי לא יצא לא הפועל. תמונת אב-הטיפוס עם חמשת הדלתות בהחלט מראה כי הפרופורציות בין מפסק השלדה לרוחב הבודי סודרו ונראה כי זו הייתה יכולה להיות מכונית נאה בהרבה. שלא לדבר על שימושית בהרבה, אודות למרכב חמש הדלתות. בראיה היסטורית, מעניין לראות את אופן הפעולה והחשיבה של אוטוקרס באותם ימים, בהקשר דגמים חדשים ועתידיים ואיך הם הצליחו לפספס פעם אחר פעם. בין אם בהצגת גרסאות חצי "מבושלות" ועד הקפאת פרוייקטים שאם הם היו מוצגים, הם אולי היו מצליחים להזרים קצת דם בחברת-פגר הזו. ואחרון חביב - תודה לאמיר לוי-קלוש - אושיית חלקי מכוניות האספנות החיפאי - על שחשף את האלבום התמונות הפרטי של אביו. זה אשר בלעדיו לא היינו מודעים לכל הנעשה מאחורי הקלעים באוטוקרס.