און יעקבסון

נמרוד, לא ממש מדויק. היה גם יצור נרחב של מכוניות משפחתיות בארץ. אולי הן פחות שרדו את השנים, מטבע הדברים. אבל היו לא מעט דגמים וגרסאות רגילות לחלוטין. וסתם השערה מדוע המשפחתיות פחות שרדו ויש יצוג נרחב למסחריות/טנדרים וכדומה: מי שהחזיק במשפחתית ישראלית וחי בסביבה עירונית ומאס בה במשך השנים, לא היה לו היכן להשאיר את המכונית. זאת במידה ולא היה יכול למכור אותה. מסיבה זו, רבות מהמכונית הללו הושמדו במהלך השנים. מצד שני, מי שחי במושב או כפר ככל הנראה לצורך עבודתו החזיק בטנדר או מסחרתית. וכשלזו סר חינה ולא נמצא לה קונה, כל שהיה צריך לעשות בעליה הוא להחנות אותה בפינת החלקה או בלול או איפה שלא יהיה ואחרי זמן מה היא פשוט השתלבה בנוף ונשכחה. נשכחה עד אשר נמצאה, חולצה, שופצה וחזרה לכביש.

אז התעלומה נפתרה. לסוסיתא/רום יש צמד קפיצי סליל בעלי אותו העובי ואותו מספר הסלילים כמו בהארלד, אבל הם ארוכים יותר בהשוואה. ואיך זה גורם לכך שהאף של האוטו יהיה גבוה יותר? שהרי מה שקובע את מהלך הפתיחה המרבי של המכלול בולם/קפיץ הוא לא אורך הקפיץ, או חוזק הקפיץ, אלא מהלך הפתיחה המרבי של הבולם. ובשני המקרים (מכלול של טריומף ומכלול של רום) אכן נראה הבדל קטן מאוד בין השניים (שמקורו בהוספת הבקבוק). אז איך יכול להיות שזה מה שירים את האף? או! על זה רציתי לדבר. מאחר שמהלך הבולם במצב הפתוח שלו לא משתנה, אזי הקפיץ הקצר יותר נמצא כשהוא מורכב על הבולם ב-preload מסוים. על גבי אותו בולם, קפיץ ארוך יותר יהיה חייב להיות מכווץ בכוח רב יותר (preload גדול יותר). אז כאשר שני המכלולים יעמדו זה לצד זה ללא משקל של מכונית עליהם - לא יהיה הבדל מהותי באורך של השניים, כי הוא נקבע על ידי מהלך הבולם. מצד שני, כאשר מרכיבים אותם על האוטו, משקל המכונית מכריע ביתר קלות את הקפיץ הקצר יותר שנמצא ב-preload נמוך יותר והוא מכווץ את הסלילים ולכן החרטום נמוך יותר. הקפיץ הארוך יותר הנמצא ב-preload גבוה, יתמודד בקלות יותר עם משקל המכונית ולא יכרע תחתיו. עכשיו תוסיפו למשוואה את אותו בקבוק שמאריך את הפתיחה המרבית של הבולם ותקבלו את הסיבה מדוע יתרומם האף אל-על. זו התיאוריה. וככה זה נראה במציאות. 1. מאחר שהמכלול קפיץ/בולם ארוך יותר מאשר מאפייני התכנון הבסיסים של המתלה הקדמי - לא פשוט להכניס אותו בחזרה למקומו. 2. כאן - אחרי חיזוק הברגים הכללי. שימו לב לזרוע ההגה הנטויה כלפי מטה. בסידור הקודם ותחת עומס היא נטתה לכיוון ההפוך. 3. כאן ניתן לראות את הזרוע ביתר בהירות, כמו גם את ה-preload של הקפיץ, שנראה מכווץ למדי גם ללא המשקל של המכונית. 4. מרכיבים את הגלגלים, מורידים את המכונית לרצפה ו... האף בשמיים! שימו לב באיזה קמבר חיובי מוגזם נמצאים הגלגלים. זה ישתנה ברגע שתהיה תזוזה של המכונית. 5. הנה, כאן. מספר דקות מאוחר יותר ואחרי נהיגת מבחן קצרה, האף צונח בחזרה לגובה נורמלי וגם הקמבר של הגלגל חוזר לתצורה נורמלית. ואם זה נראה עדיין נמוך, או שעדיין יש שיפוע בין החלק הקדמי והאחורי - אז ככה זה צריך להיות. 6. ושיהיה מקום להשוואה: ככה זה נראה כעת. שימו לב לחלקו העליון של הצמיג שנראה לעין ונמצא מתחת לקשת הכנף. 7. וכאן, לפני השינוי, ההבדל ניכר לעין. חלקו העליון של הצמיג מוסתר מעל קשת הכנף. 8. ולסיום. מבט קצר על אחת מזרועות ההיגוי, אחרי השינוי. היא בקו ישר לגמרי עם מסרק ההגה. גם התפוח שבקצה זרוע ההגה מתחבר לגלגל ללא הטיה או זווית. ואם תשוו בין מרווח הסלילים במצב רפוי ולמצב זה - תווכחו שההבדל לא גדול - בזכות אותו preload גבוה שמונע מהקפיץ לשקוע תחת משקל המכונית. נראה שעל פניו נפתרה הבעיה. עכשיו צריך לכוון שוב זוויות מתלים ולבחון את התוצאה בנהיגה.

איזה יופי של אירוע. כבוד על היוזמה! לצערי נבצר ממני להגיע עם המכונית שלי, אבל בכל הצלחתי להגיע לקראת סוף האירוע ולראות חלק מהמכוניות שהשתתפו. שמח שהיה יצוג מכובד כמעט מכל קצוות הדגמים שהורכבו/יוצרו כאן.

עודד, אתה צודק לגמרי! כאשר פירקתי את הקפיצים השונים ושמתי אותם זה לצד זה - התגלה הפיתרון. אמנם צמד הקפיצים שווים בעובי הסליל ובמספר הסלילים, אבל הסליל של הרום פחות מכווץ משכנו שהיה מורכב במכונית. ובאשר להנחה שלך לגבי הבקבוק, אתה צודק בחלק אחד: השקיעה במצב סטטי לא תשתנה, כי היא תלויה בקפיץ. מהצד השני, כנראה שצריך לראות כיצד הבקבוק הזה עובד, כי עקרונית מהלך המתלה יהיה טיפה ארוך יותר. שהרי הפתיחה המרבית של המתלה תלויה במקרה הזה באורך הבולם ובמצב הפתוח ביותר שלו הבקבוק מוסיף ולא גורע. למעשה, בהנחה שלא מחליפים קפיץ אלא רק שמים בקבוק, אזי רק ה-preload של הקפיץ יהיה יותר נמוך, כי הוא פחות מכווץ במצבו הלא מועמס. נמשיך בערב.

וואוו! חצי שנה עברה והרום 1981 עדיין עומדת מיותמת, זאת למרות שרוב החלקים שהדרושים לשיפוץ שלה מחכים על המדף. למה זה קרה? טוב, הזמן עובר מהר שנהנים... בתקופה הזו, עבר הטנדר ממצב של עציץ למצב של אוטו נוסע, נוספה חברה חדשה למשפחה (וולוו 245) שגם דרשה את התשומת לב שלה ושלא לדבר על החיים שיש להם את הקצב שלהם. בשורה התחתונה: פשוט לא התפננו למכונית. אז עכשיו יגיע אט-אט תורה. עתידה עוד לא ברור. אולי היא תוחלף בטנדר רום 1301, אולי היא כן תשאר, או שלא. עוד לא ברור. מה שכן ברור, הוא שצריך להחזיר אותה לתנועה! אז התפנו לי כמה שעות והחלטתי לתת למכונית קצת תשומת לב. במפתיע, אחרי חיבור של מצבר - היא הניעה מהר מאוד והמנוע פועל ללא דופי. הוא נשמע בשרני ומגיב היטב. חיש מהר העלאתי את המכונית על הליפט, במטרה להתחיל בהרכבות ראשונות. הנה, ככה זה נראה: 1. חיבור מצבר, כבלים לסיוע ומעט דלק במיכל. זה כל מה שהיה צריך בכדי להעיר את המנוע של הרום. מיכל הדלק המקורי פורק ונמצא לא תקין, אבל המיכל בטנדר שלי נראה במצב טוב והוא יעבור לרום הזו בקרוב. בינתיים משתמשים במיכל הקטן... 2. הרדיאטור הזה שופץ כבר לפני חודשים ושכב מאז על המדף וחיכה לתורו. ובכן, היום הגיע תורו. 3. היות ומכסה המנוע וכן השבכה הקדמית היו מפורקים, ההרכבה של הרדיאטור ערכה דקות ספורות. 4. גם הצינורות חוברו חיש מהר למקומם. 5. בהזדמנות הזו, אפשר היה גם להרכיב בחזרה את מסנן האוויר. 6. חשבתי לעצמי: לשים מי ברז, או נוזל קירור ייעודי? למה מים? כי אם יש נזילות - שום דבר לא קרה. אבל לא צריך מים. הכל הוחלף. הכל נבדק. אז שמתי נוזל ייעודי. ומה קרה? נזילות! כנראה שהרדיאטור נפגע במהלך איכסונו, כי בנקודת הנזילה רואים איזה שפשוף. לא נורא. נפרק שוב ונתקן. 7. הפנס השמאלי המקורי נתרם בשעתו לכרמלה, שהייתה צריכה אותו לטסט. פנס חלופי חיכה על המדף והיום הוא הורכב עם מנורה חדשה. גם השבכה חזרה למקומה. באופן זמני, לעת עתה. 8. ואחרון חביב: מכסה המנוע חובר למקומו. זהו, נגמר להיום הזמן. נקווה שנוכל להתקדם עם המכונית בקרוב, כאשר הדגש הוא להרכיב בוקסות חדשות במתלים, לשפץ את מערכת הבלמים ולסיים עם הרכבת מיכל הדלק. או-אז צריך להרכיב את החלון האחורי, לסדר כמה דברים קטנים בחשמל, להחליף צמיגים ולגשת לטסט. כמעט כל החלקים מחכים על המדף, כך שהעבודה צריכה להתקדם בקצב יפה. המשך יבוא...

אז אחרי שירדנו לשורש הבעיה - הגיע הזמן לנסות ולפתור אותה. באחת משיחות "ניסים סוסיתא", כפי שרבים מכירים אותו, אבל בשבילנו הוא "רבנו ניסים" והאורים והתומים בנושא של המכוניות שלנו, עלה נושא הקפיצים הקדמיים בטינה. מאחר וניסים משפץ בין השאר גם טריומף ספיטפייר, הוא העלה רעיון: "בוא וקח ממני סט קפיצים של סוסיתא ואחליף איתך עם הסט שלך המיועד לטריומף". אחלה רעיון! וכך היה. מכאן, נעבור לתיאור המקרה, מלווה בתמונות: 1. זהו הבולם של הטריומף. רבנו אמר שכל שצריך הוא לפרק את הקפיץ מהבולם, להרכיב את "הבקבוק" (שהוא למעשה הארכה של הברגת הבולם. ניתן לראות אותו בתמונה בסמוך לבולם) ואת שני התותבים (אחד מעל הבקבוק, השני מחוץ למכסה הבולם) ולסגור הכל בחזרה. לא משהו מסובך יותר מדי. במיוחד באמצעות ציוד המתאים. 2. ושני אלו הם הבולמים. האחד לפני השינוי, השני אחרי השינוי. 3. שמתי את שני הבולמים באותו הגובה, וזהו ההבדל שהיה אחרי השינוי. זהו?! זה מה שירים את האף של טינה כמה ס"מ למעלה? משהו כאן נראה לא הגיוני... 4. החלטתי לגשת למכונית ולהסיר את המכלול קפיץ/בולם המורכב בה ולהשוות בין השניים. כאן, בעת תהליך הפירוק, ניתן לראות את שני הפלאחים הנמצאים בין מכסה הבולם לגשר, המשמשים אף הם כהגבהה. 5. יש צורך לפרק את הברגים המעגנים את ההאב למשולש העליון על מנת להסיר את הקפיץ/בולם. אחרי הצילום שמתי לב שצינור הבלם מתוח ועיגנתי את הדיסק במצב עמידה על מנת להגן על הצינור הגמיש. 6. ואלו הם צמד הבולמים האחד לצד השני: בולם הטריומף (בצבע כחול) לאחר ההגבהות, לעומת הבולם שלי (השחור), כפי שירד מהאוטו. עכשיו המצב בהחלט השאיר אותי מבולבל. מה קורה פה? אותה כמות סלילים בשני הקפיצים, אותו עובי סליל, אותו מרחק בין הסלילים. מה לעזאזל ההבדל - אם בכלל?! למישהו יש רעיון מה יכול להיות פיתרון החידה?

הבנתי. אולי זה לא בא לידי ביטוי כי ככה זה צריך להיות. ״זווית התקיפה״ של רום כרמל תמיד הייתה עם חלק אחורי מוגבה ובטנדר אפילו יותר (בגלל שאקלים ארוכים יותר מאחור). בקיצור, הזווית הזו תקינה.

ה ר מ ת הקפיץ? ב-25 ס״מ!? אתה בטוח שלא התכוונת ב-25 מ״מ? כך או כך, בסיס הגלגלים הוא 250 ס״מ; הקפיצים האחוריים הונמכו ולא הוגבהו (ולפני השינוי לא נהגתי באוטו); האוטו לא שט בקו ישר, הוא עצבני בהפניית הגה; הקסטר במידות היצרן, כמו גם כיוון הגלגלים. רק הקמבר שלילי יותר. ההגה קשה כי מוטות ההיגוי נמצאים בזווית ביחס למסרק. זה ההבדל העיקרי והניכר בהשוואה לשתי המכוניות האחרות, שם מוטות ההגה ישרים ביחס למסרק.

לא יודע להגיד לך באופן גורף על כל סוג מתלה קדמי, אבל ללא ספק בשני קצוות פעולת המתלה (פתוח עד הסוף וסגור עד הסוף) - הקמבר בהחלט משתנה. ולראיה: כאשר מרימים גלגל באוויר, מתכנס חלקו התחתון פנימה (קמבר חיובי) והוא חוזר למצבו הרגיל אחרי ההורדה לרצפה רק אחרי שמזיזים את המכונית. זה המקרה במתלה של הרום, אבל לא רק. נתקלתי בתופעה הזו במכוניות נוספות, בהן סובארו, מאזדה מיאטה ועוד אחרות. בכל מקרה - זה המצב ואלו הנתונים. אין בעיות שלדה (המחשב הראה שהכל ישר-פלס), אין חופשים בבוקסות המתלים, אין חופש בהגה וחוץ מאשר העובדה שהפרונט אצלי נמוך מאוד ונקודות העיגון של מסרק ההגה נמוכות מאשר נקודות העיגון של זרועות ההגה בגלגלים - אין הבדל אחר בין הטנדר שלי לשתי המכוניות האחרות ששימשו להשוואה. אגב, מתקבל על הדעת שנושא החזרה העצמית למרכז פחות מושפע מהגורמים הנ"ל, אבל אני בהחלט יכול לקשר בין המשקל הכבד של ההגה לבין זווית זרועות ההיגוי.

ישראל, כמובן שכל האמור לעיל נעשה אחרי שהאוטו עבר בדיקת ארבעה גלגלים במכון כיווני פרונט ממוחשב. מאחר ויש לי את הנתונים הרשמיים, כוונו זוויות המתלים ״לפי הספר״, למעט הקמבר שהיה שלילי יותר ובאופן משמעותי מאשר הנתונים כי הפרונט נמוך כל כך. את רשמי הנהיגה הבאתי אחרי נהיגת מבחן בשתי המכוניות האחרות אחרי שלילה של גורמים אחרים שהיו יכולים להשפיע.

אם יש הערה חוזרת ונישנת ששמעתי מאז החיבור מחדש בין הבודי לבין השלדה, זה שהאף של האוטו נמוך מדי והאחורה גבוה מדי. מאחר שברשימת המטלות היו כמה דברים דחופים יותר (כמו... להשלים את ההרכבה של הטנדר), דחיתי על הסף את בטענות. יבוא יומם, אמרתי, והמשכתי הלאה. חוץ מזה, הנושא לא הטריד אותי יותר מדי, מאחר וידעתי בדיוק מה הסיפור לחוסר האיזון הזה: שבעת קפיצי העלים מאחור שיועדו במקור לטנדר עם ארגז (תוספת של 150 ק"ג קבועים מאחור) וליכולת העמסה של 500 ק"ג עברו בעת השיפוץ התקנה של טבעות פוליאריטן שנועדו לצמצם חיכוך בין העלים (אין כאלו במקור) ולמנוע רעשים בעת פעולה. הרעיון מצא חן בעיני, אלא שבצד השלילה (ואת זה לא ידעתי), טבעות אלו עשו פעולה המקבילה לעירגול העלים. התוצאה, הגבהה של החלק האחורי עד לנקודה בה כמעט ולא יכולתי להרכיב בשעתו את העלים למקומם ונאלצתי להשתמש ברצועות מתיחה מסיביות על מנת להדק את הסרן לשלדה ועל ידי כך לכווץ קצת את העלים עד לנקודה בה יכולתי לחבר את הברגים. אפילו את בולמי הזעזועים לא יכולתי לחבר בהתחלה, מרוב שהחלק האחורי היה גבוה. זאת ועוד: הקפיצים היו כה קשים, עד כי אפילו שעמדתי על חלקו האחורי של ארגז הטנדר וקפצתי במלוא משקלי מעלה-מטה - הדבר לא הזיז אפילו את קצה הקפיץ. ומהצד השני? את הקפיצים הקדמיים המקוריים החלפתי בצמד קפיצים חדשים ומשודרגים שיועדו במקור לטריומף הארלד ואותם רכשתי באנגליה. בעת הרכבת מכלול הקפיץ/בולם בחזרה לשלדה, נמנעתי מלהרכיב את אחת משתי טבעות ההגבהה שהיו בטנדר בעת הפירוק. בזכרוני המעומעם מהסוסיתא שלנו, זכרתי שכאשר התעייפו הקפיצים, היו המכונאים מגביהים את אף המכונית בתצורות שונות, בהן אותן הגבהות האלו ממש. בהגיון שלי, מאחר והשתמשתי בקפיצים חדשים - לא היה צורך באותם הגבהות כפולות. התוצאה מוזכרת בתחילה: טינה הרימה את הישבן לשמיים וקברה את האף באדמה... לא מעט זמן חלף, העבודה על הטנדר המשיכה להתקדם ורק הקפיצים נותרו בעינם. בעת הזו, הוקם "פיברקלאב" ובו מחסן החלפים שלנו ויום אחד התייצב רענן "הפרזידנטה" במוסך דרך השטח ואיתו צמד יחידות קפיצים שיועדו במקור לרום כרמל של קובי. ההבדל בין הקפיצים שהביא רענן לאלו שהורכבו על הטנדר היו בכך שהם יועדו במקור לגרסת הסדאן של רום כרמל. ואיך מבדילים: לגרסת הסדאן: ארבעה עלים בכל צד; לגרסת הסטיישן: שישה עלים; לטנדר: שבעה עלים. כמובן שזו הייתה נקודת הפתיחה וכבר ראינו פרייבטים עם שבעה עלים, כמו גם סטיישן עם שבעה עלים או טנדר עם שמונה עלים. הכל בהתאם לעומס העבודה שהוטל על המכוניות המסכנות הללו. יחד עם זאת, טנדר עם ארבעה עלים? את זה עוד לא ראינו... אבל למה שלא נרכיב אותם בטנדר שלי, בעצם? הרי ארגז - אין, וגם אין לי שום כוונה להעמיס מאות קילוגרמים מאחור ואם כבר, בתצורה הזו ובהתחשב בכך שאי-אפשר לשים נוסעים מאחור, הרי העומס המרבי בפרייבט או בסטיישן יהיה גבוה יותר מאשר בטנדר! וכך היה. קפיצי הארבעה עלים הורכבו מאחור, הישבן ירד מעט למטה, הקפיצים החלו לעבוד ו(כמעט) בא ציון לגואל. אבל עוד לא. היה צריך לנסות להרים גם את האף. אז בשלב הראשון, החזרתי למקומה את אותה הגבהה מקורית שניה שלא השתמשתי בה (יש שתיים בכל צד). זה עדיין לא פתר את הבעיה. האף עדיין היה באדמה. לא נורא, נטפל בזה בהמשך. בינתיים, הגיע הטנדר לפרקו, עבר טסט והחל את שלב ההתאקמות מחדש לכבישים הישראלים שהשתנו כל-כך בעשרים ושתיים השנים בהם שהה בתרדמת. וכאן התגלתה הבעיה האמיתית: הטנדר התנהג כמו סחבה... לא שציפיתי ממנו להתנהג כמו מיאטה, אבל נקודת יחוס טובה כמו נהיגה בכרמלה וסבטלנה של רענן הבהירה שיש כאן בעיה. ההגה היה כבד מאוד, לא חזר למרכז ביציאה מסיבוב ולא רק שהיה חסר תחושה, הוא גם שפע "באמפ-סטיר". היציבות הכיוונית הייתה נמוכה והתגובה להיגוי הייתה מוזרה. בקיצור: לא כיף בכלל. מבט על זווית זרועות ההיגוי ביחס למסרק - הסגיר את הבעיה. זרועות ההיגוי נטו כלפי מעלה בזווית די חדה וזה אומר שבעת פניה (בה גלגל אחד מתכווץ פנימה וגלגל אחד נמתח החוצה) היה משתנה כיוון הגלגלים ומכאן חוסר היציבות. מגרדים את הראש למה? הסבר פשוט: מתחו את שתי הידיים לצדדים בקו הכתפיים והתקרבו לקיר עד לנקודה בה קצוות האצבעות נוגעות בקיר. עכשיו, תתחילו להרים את הזרוע למעלה, מבלי לזוז. האצבעות מתרחקות מהקיר, נכון? שערו בנפשכם שהקיר הוא הגלגל. תתקרבו מחדש לקיר בעוד זווית הזרוע כלפי מעלה עד שקצות האצבעות נוגעות בקיר ועכשיו אם תנסו להוריד את היד כלפי מטה יהיה צריך להזיז את הקיר (או את הגלגל) החוצה, נכון? אז בפניה, בגלל זווית הגלגול של המרכב, זווית של גלגל אחד התכנסה פנימה יתר על המידה, בעוד שבגלגל השני הזווית יצאה החוצה יתר על המידה. התוצאה: שינוי בזוויות הגלגלים תוך כדי פניה ותחושת עירפול ויציבות גרועה. אז ברור שיש בעיה, אבל מה היא? הבולמים - אותם בולמים; הקפיצים - אותו עובי ואותם מספר כריכות כמו במקור. אז נכון, הייתה עוד איזה תוספת קטנה של הגבהה לבולם אותה לא הרכבתי, אבל אין סיכוי שהיא זו שתגרום לכל הבאלגן הזה. נראה שלא תהיה בררה ויש צורך לפרק את מכלול הקפיצים/בולמים החוצה, להפריד ביניהם ולהתחיל הכל מחדש. אז לפני שמתחילים, קצת תמונות על איך הטנדר נראה "לפני". 1. שימו לב איך הגלגל הקדמי מתכנס בתוך הכנף. 2. כאן, בהשוואה לכרמלה. אצלה חלקו העליון של הגלגל בולט ואילו בטינה הוא מוסתר. 3. למעשה, הפרונט כל כך נמוך, עד שהמספר הקדמי שעל הפגוש כמעט וליחך גובה מדרכה. 4. לא רק זאת, אלא גם הסליל של הקפיץ עצמו היה מכווץ לגמרי. כאילו הוא חלש מדי. המשך יבוא...

אני חושב שרבים וטובים ממני הטיבו להסביר מדוע אין ולא תהיה ככל הנראה תעשיית רכב מודרנית בארצנו. הגדיל והרחיב בנושא הוא יוחאי שנער ברבים ממאמריו באתר: http://israelmotorindustry.org/ יודע מה? עלתה במוחי עוד דוגמא, לא זהה, אבל כזו שתטיב להסביר את הרעיון: רנו פלואנס חשמלית, אותה מוכרת "בטר פלייס". נכון שהרעיון בעייתי והביצוע כובל והטווח לא מספק, אבל אני חושב שחלק מהבעיה עם המכונית של בטרפלייס היא העובדה ש... אין מבחר. רוצה מהם מכונית? רק רנו פלואנס. לא לכולם הדגם הזה מתאים ויתכן שאם היה מגוון דגמים, רבים יותר היו מוצאים את עצמם עם הפיתרון הזה. ואיך זה מתקשר לרום כרמל 2013? אין מכונית אחת שמתאימה לכולם ויש שוק מקומי קטן מדי מכדי להצדיק היצע דגמים שיתאים לכולם ובהקשר של יצוא, ועל פני התעשייה העולמית - אין לנו שם יתרון. עם כל הצער והגעגוע ועם כל הרצון הטוב - כנראה שאין מקום למפעל מכוניות עצמאי בארצנו. אבל לך תדע...

מסתבר שאחד מהמכונאים הותיקים שעדיין יודעים ומוכנים לעבוד על קרבורטור הוא לא אחר מאשר בחור בשם הנרי, ממוסך העוגן בהוד השרון. ומסתבר שמוסך גם ממוקם לא רחוק מביתי, אז זה בכלל טוב... הבאתי את הוולוו להנרי במטרה לנסות לסדר את הקרבורטור הסורר. עוד לפני פירוק כללי (ומאחר שחוץ מאשר סל"ד סרק - הקרבורטור עובד כמו שצריך) הנרי פצח בשורת בדיקות, בהן תפקוד הבוכנה, בורג כיוון התערובת ועוד כמה דברים. לצערי, נאלצתי להשאיר את המכונית ולהמשיך בסידורים, תוך שאני יודע שהמכונית בידיים טובות. אחר הצהריים חזרתי והנרי הסביר לי את שעשה. בניסיון לחסוך לי כסף, הוא לא פירק את כל הקרבורטור, אבל נראה כי הוא בהחלט הצליח לייצב את המצב וכעת פעולת המנוע בסל"ד סרק ותחת עומס טובה יותר. יחד עם זאת, יש מקום לשיפור ואם ארצה, אשאיר את המכונית אצלו והוא יפרק את כל הקרבורטור החוצה ויבדוק מה קורה שם לעומק. לפני כן, עלי לבצע כמה נסיעות רציניות יותר על מנת לחוות דעה סופית באם עלי לעשות כן או לא. המשך יבוא.

עבודה יפיפיה! לצערי אני לא מעורב מספיק בעשייה שלכם, אבל מנסה לעזור ככל האפשר מאחורי הקלעים. ומה שמה של הנסיכה בישראל?

תודה, ידידי, אבל הטנדר עוד רחוק מלהיות מושלם. ולא, הריפודים הם לא הסיבה. הסיבה שאין ריפודים היא שהאוטו עדיין אינו מושלם. אני פשוט מחכה עם ביצוע המטלה הזו, עד לתיקון כל הריג'קטים וסיום ההרצה ומציאת "באגים" נוספים. תודה רבה על המחמאה. באמת. אבל... שזהו. שלא... אם היו מתייחסים במפעל רום כרמל לכל מכונית כפי שלא רק אני אלא כל משפץ אחר דואג למכוניתו האחת והיקרה - אי-אפשר היה לייצר אפילו מכונית אחת ולמכור אותה ברווח. שהרי מה הטעם להשקיע מאות שעות עבודה במכונית שאמורה להיחשב כבסיסית וזולה? יש הצדקה להמון שעות עבודה במכונית יוקרה - שם אפשר לבקש ולקבל את המחיר. ונכון שאי-אפשר להשוות שיפוץ של מכונית עתיקה לבניה רובוטית שלמכונית בפס יצור מודרני, אבל רק בשביל לסבר את האוזן: בשיפוץ הטנדר שלי השקעתי קרוב למעלה מ-1,500 שעות עבודה. בזמן הזה, מפעל מכוניות מודרני מוציא מפסי היצור שלו לא פחות מאשר 75 מכוניות חדשות... בנוגע לסטייה של להציץ מתחת לשמלות של סוסיתא/רום כרמל - זה לא השתנה... ובנוגע לשיפוץ עצמו, בינינו? אין שום היגיון בהיקף השיפוץ הנרחב שעשיתי בטנדר הזה. מצד שני, לא הייתי עושה את זה אחרת. עוד מוקדם מלסכם ולהודות לכל המעורבים, אבל אין לי כל צל של ספק שאלמלא אנשים טובים שעזרו לי בתחילת הדרך (רפי מזרחי) ואנשים טובים אחרים שסייעו לי כל המשך הדרך ועד עכשיו (ניר בן ארי וצוותו במוסך דרך השטח), לא הייתי מגיע ולו לעשירית איכות השיפוץ הנוכחית.

עקרונית - שניכם צודקים. רק שדני צודק יותר... אפשר לעקוף בעיה על ידי העלאת סל"ד מלאכותית, אלא שזה עדיין לא יפתור את הבעיה. והבעיה היא שמנוע אינו מחזיק במצב עמידה הילוך+מזגן, אלא אם מכוונים את סל"ד הסרק מאוד גבוה. זה לא נכון ומצביע על בעיה. שנית, למגבר הסל"ד הזה אין אפשרות כיוון והוא פותח איזה מעבר בתוך הסעפת. הוא לא מושך בוואקום את המצערת, כמו רבים ממגברי הסל"ד מהתקופה ההיא. לא נראה שזה משהו שמכונאי מדור הותיקים, עם קצת ניסיון בתחום - לא יוכל לפתור.

בהחלט קורע והעלה חיוך גדול שפתי. אהבתי. תודה על השיתוף!

תודה, חברים. אני מסתכל על התמונות הללו מלפני שלוש שנים, על מצבו של הטנדר אז ואיך שהוא היום ואפילו אני מתקשה להאמין שמדובר באותו הטנדר. גם בחלומות הפרועים שלי לא דימיינתי שהוא יראה כל כך טוב. למעשה, היה לי יותר חשוב הצד המיכני מאשר הצביעה, אבל איכשהו במהלך הדרך הבנתי שמדובר בעסקת חבילה ושהמראה החיצוני חשוב לא פחות. וככה מצאתי את עצמי עם טנדר דו-גווני, שונה מאוד מהקרם הרגיל והמקובל של הרום/סוסיתא. ולא, אני לא מתחרט לרגע...

אפשרות מעניינת, אבל אין בעיה עם מדחס המזגן. הוא נבדק ונמצא תקין וכמובן מקרר היטב. אמנם המכונית עם קילומטרז׳ נמןך באופן קיצוני, אבל יש לי את היסוד להאמין שבשנים האחרונות היא לא זכתה להרבה תשומת ל ואהבה. בשורה התחתונה, יש רעש שסתומים ברור, אז שווה לכוון אותם ולפסול את הנקודה הזו. ובאשר למגביר הסל״ד: גם הוא ברשימת החשודים ולעת עתה הוא מגלה סימני חיים, אך אינו מרים מספיק את הסל״ד בעת פעולת המזגן. נבדוק ונחזור עם תשובות. תודה על הרצון לעזור.

הגענו לשלב הגמר. כל שנותר הוא להרכיב את הזרועות המגבילות של הדלת, ו... לעבור למשימה הבאה. אבל עוד לפני המשימה הזו - כמה תמונות: 1. ברגי זרוע המגבילה של הדלת. הבורג המקורי (הקטן), מול הרפליקה. 2. מאחר והברגים היו קצרים מדי, יורי יצר עבורי ברגים חדשים, זהים למקור, רק ארוכים במידה הנכונה. 3. והנה הדלת הפתוחה, המורכבת במלואה ובמלוא הדרה. 4. כאן אפשר לראות את ראשי הברגים בתצורת "כפתור", שהיו נחוצים על מנת שלא להפריע לזרועות הדלת (אין יותר מדי מרווח). 5. וזה מנגנון השחרור המהיר של הזרועות המגבילות. לא שיש בו צורך במקרה של הטנדר. 6. וזוהי הדלת האחורית והכמעט מוגמרת. 7. למה כמעט? כי בניגוד למקור שהיה חף מסמלי היצרן, אני מתעתד להרכיב את צמד הסמלים: "רום" ו-"1301". או, אולי, בעצם, כמו שהח'ברה רוצים: רום 1302... זהו! אפשר לסמן עוד V גדול ברשימה המצטמקת ולעבור למטלה הבאה.

טוב, זו לא באמת חוכמה שהיא תראה יותר יפה מאשר במקור. כחדשה היא לא קיבלה כל כך הרבה תשומת לב כמו שאני הרעפתי עליה...

חודש וחצי עבר מאז העידכון האחרון. בזמן הזה, הטנדר שלי כבר במצב נסיעה (עדיין לא מושלם) ודרש (ודורש) לא מעט ימי עבודה. חלקם (כמו במקרה של צביעת הדלת האחורית) חייב להשאיר את הטנדר למספר ימים במוסך. במקרים אחרים, מצאתי את עצמי מתמרן בין שתי המכוניות. משאיר אחת במוסך ואחת אצלי, כאשר הרעיון הוא שצריך לעבוד על מכונית אחת והעבודה לא הסתיימה בסוף היום - יש איך לחזור הבייתה... האמת היא שעיקר תשומת הלב שלי הייתה נתונה ביישור קו ברום ולכן כמה מטלות שהיה צריך לעשות בוולוו די נזנחו. לא נורא, היא הוכיחה את עצמה כבת לוויה נאמנה ולא התלוננה כלל וכלל. עדיין לא רוצה תוספת שמן מנוע או נוזל קירור, מניעה בקלות ונוסעת בעגליות... אז אמנם ניתן לדחות את המטלות, אבל הן לא יעלמו לבד. ומה היה על הפרק? 1. השלמת טיפול גדול, שכולל: החלפת רצועות מאוורר, החלפת חגורת תיזמון, כיוון שסתומים. החלקים הוזמנו, הגיעו והם מחכים לתורם. 2. החלפת רפידות בלם קדימה/אחורה. יש עוד לא מעט בשר, אבל הרפידות עצמן ישנות (אין לי מושג מתי הן הוחלפו לאחרונה) ולכן הגיע זמנן. החלקים הוזמנו, הגיעו והם מחכים לתורם. 3. כיוון/ניקוי קרבורטור. האמת היא שפעולת המנוע נקיה וטובה, אבל המנוע לא "מחזיק" הילוך ומזגן במצב עמידה, אלא אם מעלים את סל"ד הסרק לרמה לא הגיונית. משהו כאן לא תקין וצריך לקחת את האוטו לבדיקה אצל מומחה. בינתיים אני מוציא להילוך סרק בכל רמזור וזה לא אידיאלי, אבל זה מאפשר לעקוף את הבעיה. 4. בוקסות המתלה האחורי. בוקסות המתלה האחורי הולכות לעולמן והן טורחות להזכיר את העובדה הזו בכל בור ובור. מאחר שלא ניתן להשיג את הבוקסות האלו "על המדף", חשבתי להביאם בארה"ב - הן עולות שם פרוטות, אבל חבר פורום שהייתה בבעלותו מכונית דומה יצר עימי קשר והציע לי לרכוש ממנו בוקסות כאלו. אז גם הבוקסות הגיעו לידי זה מכבר ועכשיו צריך למצוא רק זמן... המשך יבוא.

בפעם הקודמת שהרכבתי את הפנסים האחוריים והפגוש - זה היה גם הפעם הראשונה. או-אז השלב הזה היה ממושך ואיטי וכל בורג הותאם ונסגר בתשומת לב, שלא לדבר על הבדיקה וההתאמה של הצמה האחורית. אבל זה היה אז... עכשיו? עכשיו הכל כבר מותאם, אז אפשר פשוט להרכיב את מה שפורק כפי שפורק והתהליך קצר ומהיר בהרבה. הנה: 1-2. הפנסים האחוריים ופנס לנסיעה לאחור מוברגים למקומם ומחוברים במהירות. 3. השלב הבא: הפגוש האחורי. הברגים המתאימים כבר נבחרו מבעוד מועד, אז כל שנותר הוא פשוט לחבר את שני חלקי הפגוש למקומם ולסגור. 4-5. עכשיו תור ידית הפתיחה של הדלת האחורית. בשלב הבינים, השתמשתי בברגים שהיו במלאי. לקראת ההרכבה הסופית הצטיידתי בברגי נירוסטה מתאימים יותר בתצורתם וכן באומים בעלי נעילה עצמית. המשך יבוא...

תודה חברים על התמיכה. הדלת באמת נראית נפלא. מאוחר יותר אעלה עוד תמונות.

קדימה, ממשיכים! יום חם... וזה אומר שהצבע מתחיל להתייבש די מהר. וזה אומר שצריך להסיר את המדבקות וההגנות מהר יחסית, שלא יתייבש עליהם הצבע ויעשה סבוטז' על כל ההשקעה. אז הנה זה בא! בתום ההתלהבות מהתוצאה הסופית, ניתן לצבע להתקשות באופן סופי ואז אוכל להרכיב מחדש והפעם באופן סופי את כל החלק האחורי.