כיון שאני לא גדול בתורה, הלכתי קצת אחורה, לאדם שאתה ואני כנראה מעריכים מאוד: הרמב"ם. אותו עילוי, שתרם רבות ליהדות, אולי יותר מכל עילוי תורני שחי כיום, התפרנס מ... רפואה. כן, אותו גאון יהודי היה איש עבודה, ולא ציפה מאף אחד לממן אותו. מעבר לזה, על שמו של הרמב"ם מופיעות אימרות רבות לגבי חשיבות העבודה - על פי מקורות שונים הוא אמר בין היתר "מוטב לפשט עורות הנבילות בשוק, ולא יאמר לעם, חכם אני וגדול אני וכוהן אני, פרנסוני", כמו גם "גדולי החכמים - היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם".
אז כן, סליחה שאני כופר בעיקר, אבל הסיפור של "תורתם - אומנותם" ושל "מקריבים את עצמם למען לימוד התורה" הוא פיקציה שהומצאה במדינת ישראל במאה ה 20 כדי להצדיק את כל אותם חרדים שחיים על חשבוננו כיון שהם "הורגים את עצמם באוהלה של תורה" במקום להרוג את עצמם בעבודה קשה או בצבא - וזו פיקציה שאני מסרב לקנות. אם היהדות שרדה בגלות שנים כל כך רבות, למרות שחכמיה עבדו ולמדו, גם החרדים במאה ה 21 במדינת ישראל יכולים לעבוד ביום וללמוד בערב, והיהדות תשרוד.
ולמרות הכל, אני מוכן לקבל שיש מעטים, גאונים תורניים, שיש אינטרס לאומי בכך שישבו וילמדו תורה בפורמט של "עתודה אקדמית" - בדיוק כמו שיש אינטרס לאומי שגאונים בתחומים אחרים ילכו לאוניברסיטה במסגרת העתודה - אבל אלו צריכים להיות בודדים בלבד.