blavie

אחזור על ההמלצה, כמה שקי חול ( 6 ש"ח ליחידה, תצטרך בערך שניים או שלושה כדי למלא את השק לאורכו ) - http://rusgeves.co.il/products/206786 אותם אתה עוטף בבגדים \ סחבות \ מגבות \ כל בד מיותר שיש לך... את "גליל החול\בד" הזה אתה דוחף לתוך שק האגרוף, תוך שאתה ממלא את החללים הריקים מסביבו בעוד בדים כדי למלא את השק לחלוטין - ויש לך אחלה שק אגרוף במשקל 50 ק"ג פחות או יותר... כמו כן - חשוב שבתחתית השק יהיה מצע של בדים בלבד, לפחות בעשרה ס"מ הראשונים. כך היא תהיה רכה, ולא תתעקם לך כל כף הרגל אם בטעות תפגע איתה בתחתית תוך-כדי בעיטה...

בד"כ משתמשים בבד + צמיגי רכב גרוסים \ חול \ נסורת... מרפדים את היקפו הפנימי של השק בבגדים ישנים \ סחבות כדי שהחבטה בו תהיה נוחה, ובמרכזו ממלאים גומי \ חול \ נסורת כדי לתת לשק משקל. לדוגמה - תוכל לקחת שני שקי חול מלאים, לעטוף אותם בסחבות \ בדים ואותם לדחוף לאורכו של שק האגרוף...

בהמשך לפוסט הקודם שפתחתי בנושא, בן משפחה שלי עבר תאונת עבודה, ולאחר שלא עלה בידו להגיע להסדר עם מקום עבודתו - הוא מעוניין לשכור את שירותיו של עו"ד המתמחה בדיני עבודה כדי שייצג אותו בתביעה. מישהו מחברי הפורום מכיר מנסיון אישי עו"ד מומלץ באיזור ב"ש והסביבה? מדובר במקרה של רשלנות באכיפת כללי הבטיחות בעבודה, והמעסיק הוא גוף גדול שמנסה להתחמק מלקיחת אחריות על הפציעה - כך שנדרש עו"ד בעל כישורים. תודה רבה לעוזרים!

בהצלחה בדרכך החדשה! שבעזרת השם תמצא פרנסה טובה ותחושת מימוש עצמית

טלפן למסעדת "אמא", אני כמעט בטוח שהם מוכנים לוגיסטית לקבוצות בסד"ג הנ"ל. נמצאת בתקציב ומומלצת מ-א-ו-ד, במיוחד הקובה משני הסוגים... http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtrestid=1426 שוכנת ברחוב ממש באגריפס לייד השוק...

14.945 לפי המחשבון הבא - http://www.ookingdom.com/metric/dim-to-capacity

בשביל להקל על גודש\דלקת בריאות - מחממים מעט שמן זית במחבת וצולים קלות שן שום קצוצה (ממש קצת, כשחתיכות השום מתחילות להשחים מורידים מהאש). לאחר חצי דקה\דקה לערך, כשהשמן עדיין חם אך הגיע לטמפ' בטוחה למגע עור, מורחים אותו על בית החזה (מקדימה וגם מאחורה באיזור הגב). מיד לאחר מכן עוטפים את היקף החזה בשכבה של צמר גפן, כשמעליה לובשים חולצה - בכדי לבודד ולשמור על חום האיזור. קצת שמנוניות על הגוף וריח של זיתים, אך אפקט החום העדין מעודד יציאת ליחה מהריאות בצורה פנומנלית. שעה-שעתיים עם כל העניין מסביב לחזה וביום-יומיים שלאחר מכן אתה תשתעל להנאתך, כשתוציא החוצה את רוב הגודש שהיה לך בריאות. הרבה בריאות שתהיה!

האם במקרה של תאונת עבודה שקרתה כתוצאה מרשלנות המעביד, העובד זכאי לפיצויים גם בעבור השעות הנוספות בהן עבד לפני הפציעה, ואם כן - באיזה שיעור? כלומר - האם עובד שהועסק בעבר בהיקף משרה של 140% בממוצע, וכעת מכשנפצע - מועסק בהיקף של 60% משרה לערך, יקבל פיצויים רק בעבור הפער בין 100% שכר לבין שכרו החדש, או שיפצו אותו בשיעור מסויים גם על השעות הנוספות שהיה מבצע בתפקידו הקודם, בעבורן שכרו הגיע לשכר של 140% משרה לערך? בעקרון, כיוון שנפצע - נבצר ממנו לבצע מטלות רבות שהיו חלק מתפקידו הקודם, והיום הוא ממלא תפקיד בו היקף המשרה עצמה קטן, ובנוסף אינה קיימת אפשרות לעבוד שעות נוספות. בן-משפחה שלי עבר תאונת עבודה לפני שנה+, וכעת הוא צריך להסדיר את קבלת הפיצויים ממקום עבודתו. כיוון שברצונו להמשיך לעבוד שם, ומוכנים להגיע איתו להסדר, הוא מעוניין להגיע לאחד מבלי תביעות ושאר דברים שמשאירים טעם רע - על כן, חשבתי שלא יהיה מקום טוב מהפורום כדי לנסות לעזור לו לברר את זכויותו. תודה רבה לעוזרים!

וגם נאמר וכן, על הפסוק "כפלח הרימון רקתך..." אמר ריש לקיש ז"ל: כלומר, זה כן "איש באמונתו יחיה", כי כל איש הוא בבחינת צדיק. ע"פ היהדות כל אחד הוא בבחינת צדיק פוטנציאלי - גם אם, למראית עין, הוא נראה "רשע" שאינו מקיים מצוות כלל. בא ריש לקיש ואומר לנו - דעו שאין מישהו שלא עושה מעשים טובים במסגרת המציאות שלו. גם אם הוא נראה לנו "ריק" לחלוטין, עלינו לדעת שהוא מלא במעשים טובים - והסיבה היחידה לכך שהוא נראה לנו "ריק" היא שאיננו מבחינים בסוג הטוב שהוא מביא לעולם \ יודעים להעריך אותו. הכוונה (וסליחה על הסטריאוטיפים) - סביר להניח שחילוני-קיצוני יראה, בעיני בּוּר "חרדי" טיפוסי "ריק ממצוות" כיוון שאינו חובש כיפה, אינו מתפלל לצורך העניין, והוא משתלח בדת כפי שהוא תופש אותה בכל הזדמנות שנקרית בדרכו. מאידך, הוא אינו רואה שאותו "חילוני" מתנדב ונותן את זמנו החופשי בכדי להנעים את זמנם של מבוגרים עריריים \ עוזר לקשישים לחצות את הכביש \ תורם בסתר מכספו לנזקקי אמת \ כל דבר אחר... בּוּר "חרדי" אולי לא ידע להעריך את העובדה שמתנדב כלשהו מלמד ילדים מעוטי-יכולת מתמטיקה. בעיניו, ייתכן וכל המתמטיקה הזו זו "תועבה" אחת גדולה. מאידך, אותו מתנדב יודע מהי חשיבותה של עבודתו ההתנדבותית - שכן היא תאפשר לאותם ילדים, בבוא הזמן, לשבור את תקרת הזכוכית שנמצאת מעל ראשם מפאת מצבם הסוציו-אקונומי. זו מצווה כ"כ גדולה שכלל לא ניתן לתאר אותה. מהצד השני - חילוני שלא מכיר במצוות ש"בין האדם למקום", אינו-מכיר\מבחין במידה מסויימת בחלק גדול מהמצוות שה"דתי" מקיים ( על מתן בסתר לנזקק אמיתי הוא יאמר ישר-כח, אמנם על העובדה ש"דתי" מתפלל הוא ילגלג עד כדי דמעות ). בא חבקוק הנביא ז"ל והעמיד את כל המצוות על אחת, "צדיק באמונתו יחיה" - תגיע (או שיש לומר הגיעה?) תקופה בה לכל אחד תהיה פרספקטיבה אחרת לגבי מה ראוי \ לא ראוי לעשות, במה ראוי \ לא ראוי להאמין וכו' - והדבר היחידי שיוכל לכוון את האדם בחייו ולקרב אותו לתכליתו יהיה המצפון הפנימי שלו, כשכל אחד את הטוב בעיניו יעשה. (כל עוד אנשים אחרים אינם ניזוקים מכך כמובן). על גבי האמור לעיל - המצוות הגדולות ביותר הן מצוות שבין האדם לחברו. כך שפעמים רבות, נראה אנשים כשכל קשר בינם לבין הדת הוא מקרי לחלוטין (אם קיים בכלל) עושים מעשי צדיקות גדולים. הלל הזקן ז"ל העמיד את כל התורה על "ואהבת לרעך כמוך", אותו פסוק עליו אמר רבי עקיבא ז"ל כי הוא "כלל גדול בתורה". אתה יכול להיות "חילוני-טוטאלי" ובמעשיך הטובים להיות קרוב בהרבה לה' מאשר איזה "דתי" בבני-ברק שה"דת" שלו הצטמצמה לאיזה 4 מצוות שהוא מבצע באופן רובוטי. העובדה שאתה לא חובש כיפה (תרתי משמע, גם מנטלית וגם פשוטו כמשמעו) לא "מורידה מערכך" כהוא-זה. 5 תווים...

** שוב, זהו אינו ייעוץ רפואי מכל סוג שהוא ** לזה בדיוק התכוונתי קודם - אולי תנסה "לברוח" ולא להילחם ישירות. כיוון שאתה יודע שהכל שטויות במיץ, במקרה שעולה לך מחשבה שכזו, חבל שתבזבז כח מנטלי על "מאבק בה" בנסיון "להוכיח" שהיא לא נכונה. אתה הרי מרגיש ויודע שהיא לא נכונה גם מבלי לרדת להוכחה ברמת הפרטים - אז אפשר פשוט "לדפדף". חשבת? אז חשבת. לא קרה כלום. אם תפסיק את השרשרת במחשבה הראשונה, לא תגיע למצב בו ההרגשה נוצרת. אפשר פשוט לברוח למחשבות חיוביות אחרות - לא חייב בנוגע לאותו אדם ספציפי. מעבר לכך, אם נקבל את העובדה שאנו לא אחראים באופן ישיר לכל המחשבות שצצות לנו בראש (תת-מודע וכן הלאה) - יהיה לנו קל יותר "להבליג" כשקופצת מחשבה שכזו, ונוכל להמשיך הלאה מבלי לכרסם לעצמינו את המח. בקשר לאומנות לחימה - זה אכן יכול לעזור לך להגיע לדרגה גבוהה יותר של בטחון עצמי ורוגע... בהצלחה שיהיה!

לא ב"זבנג וגמרנו", אבל עבודה מחשבתית ממושכת יכולה בהחלט להוביל לשינויים פיזיולוגיים במוח, הן ברמת הפרשות הכימיקלים והן ברמת מבנה הקישוריות הנוירולוגית - ממליץ לך לקרוא על נוירופלסטיקה, ע"ע ספרים כמו "המוח הגמיש", "THE MIND & THE BRAIN, NEUROPLASTICITY AND THE POWER OF MENTAL FORCE" (אותו , למען הגילוי הנאות רק התחלתי לקרוא) ועוד כל מיני, לא חסר מידע גם בגוגל. בעניין אחר שדיברתם עליו, בהקשר ליעילות הטיפול הכימיקלי, הנה הרצאה מעניינת ששווה לצפות בה - לטענתו - הכדורים הפסיכיאטריים הרבה פעמים מעוררים תופעות לוואי כיוון שברגע שאנו "משחקים" עם כימיקל כלשהו, בהתחשב בידע המוגבל שלנו אודות תפקודי המוח - אנו אמנם מסייעים קמעה, אך לרוב נפר איזון אחר "על הדרך". נאמר שמישהו צורך תרופות SSRI כי חסר לו סרוטונין במוח - התרופות בעצם יוצרות "סכר" כשהן מעכבות את הספיגה החוזרת שלו, כך שלמרות שצורך התרופה "מייצר" קצת - הכדורים מונעים מהגוף לבצע "שימוש חוזר" בסרטונין שנוצר, הוא נאלץ לייצר "עוד ועוד", כשלאחר זמן מה הסרוטונין מצטבר והבעייה אמורה, באופן תיאורטי, להיפתר. למה באופן תיאורטי? כיוון שכפי שחוסר סרוטונין אינו מצב טבעי, כך גם עודף ממנו. הרבה פעמים צורך התרופה חווה תופעות לוואי כתוצאה מהאיזון הכימיקלי החדש, שגם הוא אינו טבעי - ופשוט נאלץ "לבחור" בין איכות החיים ותופעות הלוואי לפני הכדור, לבין החיים ותופעות הלוואי אחריו. הכל שאלה של עלות מול תועלת. המרצה ב TED קורא לזה "TO BATHE THE BRAIN WITH CHEMICALS". לטענתו - עובדים היום במרץ על פיתוח תרופות פסיכיאטריות ממוקדות יותר, כאלו שיוכלו לפתור בעיות באופן יותר "כירורגי" ונקודתי, כשישפיעו בדיוק על רמות ואיזורי ההפרשה במוח, ובכך יוכלו לסייע ביעילות גדולה יותר. עם זאת, כפי שכתבו לפני - גם לדעתי טיפול התנהגותי יכול לעזור בפתרון הבעייה "מהשורש". תחשוב שכשאתה לוקח כדור SSRI למשל, אתה מחזיק מלאי סרוטונין "בקומבינה" - כשהרמה המספקת איננה תולדה של הפרשה עצמאית וטבעית, אלא תלוייה ב"סכר" שיוצר כדור, כשרמת ההפרשה האקטיבית נשארת נמוכה בערך כשם שהייתה. מאידך, לפי מחקרים גם חיוך וצחוק גורמים להפרשות דופמין וסרטונין. אם כך, במידה ואדם ילמד לבנות לעצמו שגרת יום-יום בה הוא חווה שמחה וחדוות חיים, מחייך וצוחק הרבה - המוח שלו יישוב לייצר את אותם כימיקלים באופן תדיר בהרבה, והבעייה תיפטר מאליו כשהוא כבר לא יהיה בדיכאון. אולי לא פשוט כמו שזה נשמע, אבל בשביל זה יש שלל פסיכולוגים ועו"ס קליניים פסיכותרפיסטים שיוכלו להדריך ולעזור. לפותח השרשור - ברמה ה"חייתית", המוח שלנו מיועד לסייע לנו לשרוד ולהתפתח, ולכן התפתחו מנגנוני תגובה שמטרתם לעזור לנו להתמודד בשלל סיטואציות (SURVIVAL OF THE FIT ניתן לומר). בין השאר, יש מנגנון שנקרא בפי הפסיכולוגיה "FIGHT OR FLIGHT RESPONSE". ברמת העקרון, כשאנו נתקלים באיום מסויים - המוח שלנו מבצע רה-אורגניזציה בייצור הכימיקלים ומשחרר עודף של כמה סוגי אדרנלין, כשמטרתו של התהליך הזה הוא לחדד את החושים, ולהכין אותנו לאחת משתי אפשרויות - לברוח על חיינו או להילחם בחזרה במוקד האיום. כל זה בא לידי ביטוי בעלייה בדופק, בלחץ הדם, בקצב הנשימות וכן הלאה. ברגע שהמוח שלך תופש בתודעתו משהו כאיום - התהליך הזה מתחולל. זה כלל לא משנה אם האיום אמיתי, או שזו תפישת מציאות שאנו יוצרים "יש-מאין". זאת אומרת, ברגע שהתגלגלת עם המחשבות עד שהגעת למסקנה כי אותו אדם מהווה איום - אף על פי שהמוח שלך לא פירש זאת כך מלכתחילה, תתחיל הפרשת האדרנלין שתגרום לך "להילחץ ולהזיע". אם זה היה איום אמיתי - התהליך היה מתחיל באופן אינסטנקטיבי, והיינו מרגישים את כל אותן תחושות ברגע המפגש (נגיד, כמו במצב היתקלות בחיית פרא רעבה), כשהפחד והחרדה היו נובעים מתת-המודע, שהיה אוסף שבבי-מידע השוכבים מתחת לרמת ההכרה המודעת שלנו ושולח לנו "אותות-אדומים" לגבי מסוכנותה של הסיטואציה. כמשל - לא נצטרך לומר לעצמינו שנמר רעב הוא מפחיד, או שאולי הוא עלול להסב לנו רע. סביר להניח שהיינו יודעים זאת בשנייה שהוא היה מביט בנו. מאידך, גם אם אותו נמר היה שבע ומסומם כך שברגע המפגש לא היינו מפחדים ממנו כלל, יכולנו להגיע לכדי פחד בדיעבד. אם היינו חושבים לעצמינו מחשבות כמו "אולי ההרדמה לא חזקה מספיק?","אולי הוא עלול להשתולל בכל רגע?" וכן הלאה - היינו מערערים במידת מה את קביעתו האינסטנקטיבית של תת-המודע, מגיעים למסקנה שהנמר בכל זאת מסוכן, ומזינים את אותו מנגנון בכוחות עצמינו - אף על פי שלא הופעל מלכתחילה באופן טבעי. ככל שנחשוב על ה"סכנה" יותר כך נאדיר אותה, וכך יהיו יותר תסמיני לוואי של לחץ ופחד. אנו יכולים "ליצור" בעצמינו תגובת שרשרת כימיקלית שנולדת כתוצאה ממציאות מסוכנת, גם אם היא לא קיימת באמת - ע"י מחשבות. PERCEPTION IS EVERYTHING איש חכם פעם אמר... על גבי האמור לעיל, התודעה היא כמו סוס במובן מסויים - אם תתפוס אותו במושכות אתה תוביל אותו למחוז חפצך. מאידך, אם תאפשר לו "חופש פעולה" ולא תרסן אותו - הוא יהיה זה שיוביל אותך, ויגרום לך להגיע למקומות שאתה כלל לא אמור להיות בהם... כשאתה מתחיל להיכנס לפלונטר הזה, תנסה פשוט "לקחת שליטה" ו"לברוח" מאותן מחשבות שליליות ע"י שתתרכז בכל כוחך במשהו חיובי... אי אפשר להתרכז ב 100% בשני דברים בו זמנית... כשתתרכז במשהו אחר, "כוח העיבוד" הקוגנטיבי שלך מאליו יופנה כלפיו - ולא כלפי אותן מחשבות בעלות אופי שלילי (פחדים, חרדות וכן הלאה), שבכוחן ליצור תסמינים פסיכוסומטיים כמו שאתה מתאר. הנצחון אינו בהתמודדות הישירה עם המחשבות השליליות, שכן בכל אחד מאיתנו יש "צד-אפל" והוא לא הולך לשום מקום. נצחון יהיה להצליח להתגבר על ה"אוייב" במינימום מאמץ, בדומה לקונספציית אייקידו למשל. אם כשנתחיל לראות את כדור השלג הזה מתהווה, "נברח" למקומות אחרים בתודעה שלנו, סביר להניח שנצליח לבלום את זה בזמן. בין אם זה לפתור תרגיל במתמטיקה (לדוגמה, לחשב "בראש" תרגיל חילוק ארוך דורש מאמץ מחשבתי מסויים), לזמזם שיר אהוב בעל קונוטציה רגשית חיובית וכן הלאה... לא משנה מה - העיקר לייצר באותו רגע מחשבות שיהוו משקל נגד למחשבות השליליות, ולהתרכז בהן. כיוון שאי אפשר לחשוב שתי מחשבות בו זמנית - כשתתרכז בכל כוחך במחשבה החיובית, מאליו תבטל את המחשבה השלילית. יתרה מכך - המפגש עם העולם הוא דבר סובייקטיבי, והמחשבות שיש לנו בראש לא מייצגות נאמנה את האמת האמפירית, אלא את תפישת המציאות המוגבלת שלנו בלבד. לדוגמה - מישהו יעבור ברחוב, "יסתכל עלי בעין עקומה" ולכן אחשוב שכנראה הוא סולד ממני, או להבדיל מבקש להסב לי רע - ומשם אתחיל "לגלגל" כדור שלג של מחשבות שליליות - למרות שזה לאו דווקא נכון. יכול מאוד להיות שהוא אדם נורמטיבי לחלוטין שכרגע קיבל בשורה קשה שהוציאה לו כל הרוח מהמפרשים. ייתכן שאני הוא זה שקמתי ברגל שמאל באותו הבוקר, ולמישהו אחר אותו אדם יראה נורמטיבי לחלוטין. אם כך, המחשבות שלנו אינן אלא משקפיים דרכן אנחנו בוחרים לראות את המציאות הסובייקטיבית שלנו - ותמיד נוכל פשוט לנסות לבחור משקפיים שמייצגים מציאות אחרת. לכן, אם "עולה" לך באופן בלתי-רצוני מחשבה שגורמת לך לפחד, נסה "לשתול" בתודעתך את המחשבה ההפוכה. למשל, אם חשבתי על מישהו מסויים "איזה גס רוח הוא" \ "למה הוא עשה לי את זה" ואני יודעים שמכאן הולכים להתגלגל גלגלי השיניים אצלי בראש, פשוט אנסה "ללמד עליו זכות" כשאחשוב לעצמי באופן מכוון "אני בטוח שביום-יום הוא ממש נחמד, אבל עכשיו בטח יושב לו סלע על הלב" \ "הוא לא עשה את זה בכוונה" וכן הלאה - ואז מאליו, הנטייה הטבעית תהיה יותר לנסות להכיל אותו ולצייר אותו בעיני רוחנו כמישהו שיש לרחם על התנהגותו, ולא להירתע ממנו. אם תתמיד בתרגול, נאמר כי תוכל להגיע למצב בו בכח ההרגל החדש אף "תנוון" לאט לאט את הנטייה לחשוב מחשבות מהסוג הפחות רצוי, ע"ע MINDFULNESS... ****למען היסר הספק**** אין לי שום הכשרה בתחום בריאות הנפש, וזהו אינו תחליץ לייעוץ רפואי. אני בסה"כ אוהב לקרוא ולהתעניין בנושא, אין לי מושג אם קלעתי לנקודה, בגדול גם אני עברתי דבר או שניים ורציתי לנסות להוסיף לך פרספקטיבה קצת אחרת, בתקווה שאולי זה יוכל לעזור לך להתמודד טוב יותר עם הדברים - ולו רק עד שתמצא מטפל \ טיפול שיתאים לך. שיהיה לך המון בהצלחה, רק בריאות שתהיה!

MASCOT COSTUME https://www.google.co.il/search?q=EBAY+MASCOT+SOSTUME&ie=utf-8&oe=utf-8&aq=t&rls=org.mozilla:en-US:official&client=firefox-a&channel=fflb#client=firefox-a&hs=jTi&rls=org.mozilla:en-US:official&channel=fflb&q=EBAY+MASCOT+COSTUME&spell=1&sa=X&ei=k72HUcTiMcWGtAak44CIAg&ved=0CC0QvwUoAA&bav=on.2,or.r_qf.&bvm=bv.45960087,d.Yms&fp=c1df530b68e325eb&biw=1440&bih=665 בהצלחה בחיפושים

תהיו בריאים!

דבר איכותי בהגדרתו הוא דבר שהקפידו לעשותו בצורה הטובה ביותר, על כל רובדיו. "איכות הינה רמת המושלמות המיוחסת למוצר או תהליך." http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA בהקשר המוסיקלי, כפי שכתבת - האיכות באה לידי ביטוי במילים, לחן, מנגינה וביצוע שראויים להיקרא יצירת אומנות. כשחלק ממאפייני השיר מוקפדים ברמה גבוהה אך השאר לא, הוא לא יהיה ראוי להיקרא איכותי... (למרות שבאומנות מכל סוג אפשר להתפלסף על כך... הרי על טעם ועל ריח אין להתווכח, ומה שראוי להיקרא איכותי בעיניי ובעיניך - לאו דווקא יהיה איכותי בעיני מישהו אחר, וכן להפך)

זיקית

כיף, לא? ככל הנראה כך רכשת את היכולת להתאים את התנהגותך לשלל סיטואציות במגוון חוגים חברתיים. כשאנו ילדים אנחנו קולטים הכל ביתר קלות - בין השאר, גם דפוסי התנהגות חברתיים. לאור העובדה שבילדותך נחשפת למגוון סוגי-אוכלוסיות, הצלחת לקלוט נורמות התנהגות המאפיינות את המעגלים החברתיים השונים - וכיום אתה מסוגל לשנות את התנהגותך בהתאם לסובבים אותך בדומה לאופן בו לטאה מחליפה את צבעי גופה בכדי להתאים עצמה לסביבה בה היא נמצאת. ככל שאנו מתבגרים, אנו מעדיפים לדבוק בדומה ובמוכר לנו על פני השונה והחדש, ולכן אדם שנחשף לחוגים חברתיים שונים משלו רק בגילאים מאוחרים יותר יתקשה "למצוא את עצמו" בתוכם מבחינה חברתית, שלא לדבר על יכולת הסתגלות מיידית מהסוג שאתה מדבר עליה... לנושא השרשור - לדעתי צריך להשתדל לעצור לטרמפיסטים (כשאין להם פרצוף חשוד)... תחשבו איך הייתם מרגישים אם חו"ח הייתם עומדים באיזו צומת שכוחת אל כשאתם נתונים לחסדיהם של נהגים ששועטים על פניכם ב120 קמ"ש? לא הייתם רוצים שיגיע האחד שיעצור ויציל אותכם מהביש בו אתם נמצאים בשעות בין-הערביים כשאתם משתוקקים להגיע הביתה \ בשמש הצהריים הקופחת? כשרואים מישהו עם היד למעלה, לא יודעים אם הוא נתקע עם הרכב באמצע שום מקום וצריך שיעזרו לו להמשיך הלאה, אם הוא תייר שחוצה את הארץ בטרמפים ויעביר לכם את הזמן בשיחה מגניבה עם אורח ממדינה זרה - או שהוא "סתם" תופס טרמפים כי הוא סטודנט תפרן. כמו שאמרו כבר, בצורה כזו או אחרת, WHAT GOES AROUND COMES AROUND. תעצרו למישהו, אתם עושים לו את היום - אם תעשו מעשה טוב לא תצאו נפסדים מכך. (כמובן, תוך הפעלת הגיון בריא ושיקול דעת ככל שניתן)

http://www.youtube.com/watch?v=XVaA2b86hV0 דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed. איפה הם אותם לילות את הותרת רק זכרונות את הלכת ולא אמרת שככה זה נגמר ....... וליבי אינו עוצר את העבר הוא משחזר איך עלים נשרו בסתיו ולחשנו כך נאהב ....... היידה זוהר

גדלת במקום קטן והטרוגני? בד"כ מפתחים יכולת הסתגלות חברתית שכזו כשזוכים כילדים להתחבר עם אנשים מכל גווני הקשת.

אפשר להתאמן על זה... http://www.hebrewkhan.org/exercise/telling_time_0.5 תוכל לקבל שם רמזים שיעזרו לך להתמצא בספרות השעון במידה ואתה נתקע, ותוך זמן קצר מאוד תקבל אינטואיציה ותדע את השעה רק מלהביט בו במשך שבריר שנייה. כך, שום דבר לא יגביל לך את המבחר בהצלחה!

גם לי יש כזה, כשהתפגר לי השעון הקודם אחי הוריש לי אותו (עבר איתו שירות בצנחנים והוא עדיין כמו חדש ) אחלה שעון.

למען האמת, הוא היה בסדר גמור (ערער על קונספט מסויים כי חשב שאין לו קשר לדיון, אמנם בלשון חריפה כסגנונו - אך זכותו להאמין במה שמתחשק לו). על כן, שים לב כי אחרי שהסברתי לו את פשר האמירה, כך שהבין שהיא לא תמהונית ותלושה מהקשר הדיון, אלא קשורה בצורה לגיטימית כדרך להביע הזדהות - הוא הפסיק וחזר לנושא השרשור המקורי. אתה מאידך, קראת לו "כופר", כשזהו אינו שרשור העוסק בענייני דת, וזאת מעבר לעובדה שלקרוא לאנשים כך זה ממש לא במקום (ובטח ובטח שבשרשור כזה). כמו שלא נדחוף את האף לצלחת של השכן שלנו - כך בל נדחוף את האף אל תוך האמונה שלו, אחרת? תוך זמן קצר נתחיל לערוף ראשים אחד לשני. אין יותר סימבולי מהשרשור הזה כדי להזכיר את העובדה שאם לא נהיה תלויים אחד בשני, נהיה תלויים אחד ליד השני. בין אם אנחנו מאמינים ביישות אלוקית \ בחייזרים \ במפלצת הספגטי המעופפת - בסופו של דבר קמים עלינו בגלל הלאום שלנו והארץ בה בחרנו לגור, כך שבעיני אוייבי ישראל כולנו אותו הדבר. עדיף שנפתח סובלנות ופתיחות אחד כלפי השני, מאשר שנעשה לאוייבינו חצי ויותר מהעבודה. יהי זכרם ברוך. בבקשה, מפאת כבוד לנושא השרשור המקורי, שאף אחד לא יזרוק עוד גפרור למדורה.

התוצאה הראשונה בגוגל ל"קניית פלסטיק" היא מישהו שקונה 500 ק"ג ומעלה - http://michzoryarok.co.il/2011/03/%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7

לזו בדיוק הכוונה. מפללים לכך שהמציאות תמיד תאיר את פניה לעוסקים במלאכת הקודש, כך שידם לעולם לא תקצר מלמצות את הדין עם אלו שפשעו נגדינו. הרי שלהביא את אייכמן לדין כדוגמה, לא היה דבר של מה בכך. מעבר לעובדה שעצם איתורו לא היה מובן מאליו, כל-כך הרבה דברים יכלו להשתבש - אך בסופו של דבר הוא נמצא, והמבצע עבר בהצלחה כנגד כל הסיכויים ולמרות כל הסיכונים. לזה הוא פילל, וזו משמעות הביטוי... שהמציאות תמיד תסתובב כך שבסופו של דבר - ינקם דמם של חללי ישראל. אבל בוא לא נסיט את הדיון מתכליתו, וניתן לו להיכנס לארכיון כשרשור לזכר הנופלים...

פירוש הביטוי "השם יקום דמם" הוא בעצם פילול לכך שבעזרת "השם" \ "קארמה" \ כל שם אחר שתרצה להעניק למטאפיזיות בעולמינו, הנסיבות יסתובבו כך שהמרצחים האחראים על שפיכת דם אחינו יזכו לגורל אכזר וישלמו על מעשיהם, בין אם בידי חיילינו ובין אם בידי מישהו אחר. אתה כמובן מוזמן לא להסכים עם עצם הרעיון - המטרה היא לא לשכנע אותך בשום דבר , אלא להסביר שזו אמירה לגיטימית לחלוטין, ואין ביכולתינו לומר לאף אחד איך להביע את ההזדהות והצער הקולקטיבי \ האישי שלו... אין יום ראוי מכך להשאיר בפינה אנטגוניזם מכל סוג-שהוא. רב סמל בן (בנימין) סלע ז"ל בן יהודית הוא חייל שנפל במלחמת לבנון השנייה, היום במקרה נתקלתי בשידור לזכרו בטלוויזיה. http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=517416 מספרים עליו כי היה תם וזך באופיו, אוהב הבריות ובעל חוש מוסר גבוהה. רנ"ג פסקל אברהמי ז"ל, נפל בפיגוע בכביש בדרך לאילת לפני שנתיים. http://news.walla.co.il/?w=//1852005 היה לוחם, צלף מוערך ביחידת הימ"מ בעודו בן 49. נדיר למצוא אנשים כאלו, בן 49 בכושר מבצעי שנתן את עצמו על בסיס יום-יומי למדינה. לאחר פטירתו, אשתו התגייסה לשורות המשטרה. הוא השאיר שלושה ילדים אחריו. יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ברוך, במותם הם ציוו לנו את החיים.

התרגשתי מאוד לראות את התמונות אחרי שקראתי את הפוסט, ממש רואים את התקווה בעיניים שלך. שבעזרת השם תמיד תהיה לך המון מוטיבציה, וזו תעזור לך לשעוט קדימה לעבר המטרה. אאחל לך המון בהצלחה! כל הכבוד!