Mk3

לא אמרתי לצאת לעקיפה אלא להשלים עקיפה. יש הבדל בין השניים. לגבי המיורה, אותה באמת כדאי להגביל. יש לה בעיה להשאר על הכביש מעבר ל- 100 קמ"ש.

ומה יקרה כשתרצה להשלים עקיפה לפני שהמשאית שבאה מולך תעשה ממך קבב? למיטב ידיעתי בישראל קיים עונש מוות לנאצים ומשתפי הפעולה עימם ולא לעבירות תנועה.

לא יודע מה התקציב שלך, אבל במידה ותוכל להרשות לעצמך מיאטה מהדור השלישי הייתי ממליץ לך לשקול אותה ברצינות. יש לה את כל התכונות הטובות שהפכו את הדורות הקודמים למכונית הספורט הנמכרת בעולם בתוספת יותר מומנט, הספק, נוחות, אבזור ומרווח פנים. אה, כמעט שכחתי - אמינות ועלות אחזקה שווים לכל נפש. נכון הבצועים לא יהיו מסמרי שיער אבל גם בהם אפשר לטפל בעלות יחסית נמוכה. בתור אחד שעבר משורה של פיז'ו-יים (205GTI, 306XT, ו-106GTI) למיאטה (בזמנו) אני יכול להבטיח שתצטרך כמה מנתחים פלסטיים רק כדי להוריד את החיוך מהפנים.

או.קיי. טוב שציינת בוקסטר ו-AX. קשה למצוא באמת שני הפכים גדולים מאלה - שאפו על הבחירה המדוייקת. בכל אופן - לפוזה ונסיעה נוחה יחסית - הייתי ממליץ לך להתמקד במכוניות יותר צפויות וסלחניות ופחות ב"חורכות כבישים" שישאירו אותך עם חור גדול בכיס ויתכן שעם כמה עצמות שבורות (שלא נדע!). אודי TT, A3, A5, סדרה 3 - מהדגמים החזקים פחות, ושאר מותגי פרימיום "רכים" יתנו לך נוחות נסיעה טובה, התנהגות כביש סלחנית ותצרוכת דלק שאפשר לחיות איתה (כמובן בהתאם למשקל הרגל הימנית...). הביטוח לכולן יהיה יקר מאוד. והאחזקה הכללית, למרות שלא תרושש אותך לחלוטין, בוודאי לא תהיה זולה בכלל. אופציה אחרת וזולה יותר לאחזקה יהיו הסיאט החזקות וה-WRX. נינג'ות ישברו לך את הגב בנהיגה רגועה ועלולות לפצפץ לך את העצמות בנהיגה לא רגועה (דבר שעלול להתבטא גם בהוצאות אחזקה יקרות מאוד). שמור אותן ליום שאחרי הקורס המתקדם השלישי או הרביעי. את אותה המלצה אני חייב לשמור גם למגוון הרודסטרים שציינת. שילוב של כח, שלדה קצרה, מתלים נוקשים והיכולת לנתק את בקרת האחיזה הם מתכון לצרות רציניות. ביטוח? לא בטוח שמישהו יתן לך הצעה במחיר נורמאלי - אולי מיאטה. אגב מיאטה, לא בחירה רעה בכלל - אבל שוב, לא ממליץ כרגע. אל תדאג, תמיד תוכל למצוא אחת טובה אחרי שתצבור יותר ניסיון. מה כן? AX? אולי לא. אבל אתה בכיוון. לא הרבה פוזה (מצטער) אבל הרבה מאוד כיף, בבטיחות (יחסית) גבוהה, ועלות אחזקה נמוכה. דבר עם הח'ברה של מועדון PSI. אני בטוח שיהיה להם הרבה המלצות טובות.

שמוליקק, יש המון פרטים חסרים ו/או לא ברורים בת'רד. לאיזה מטרה המכונית? (פוזה/נהיגה, סוף שבוע/יומיום, נסועה שנתית) מה הניסיון שלך? (מעבר לגילך והניסיון בפג'רו, מה עבר הנהיגה שלך/קורסים/פעילויות אחרות) והכי חשוב, על איזה תקציב אתה מדבר? לכל אחת מהתשובות לשאלות הללו תהיה משמעות מכרעת לגבי עלויות האחזקה שלך. אלו, אגב, יכולות לנוע מ-"ליסינג פלוס קצת" ועד חצי דרגה מתחת "השמיים הם הגבול". עצתי? תעשה חושבים, תחליט מה באמת חשוב לך (עזוב מה שיחשבו על הבחירות שלך בפורום. תעשה אותם ותהיה ישר עם עצמך, אתה זה שתיסע במכונית ותתחזק אותה - לא אנחנו). בקיצור, תתמקד. בהצלחה.

אם תעשה חיפוש בפורום תמצא הרבה מאוד ת'רדים, מילים ומשפטים בנושא. את כולם (כמעט) ניתן לסכם בצורה די קצרה: לפוזה - Z3 לכל השאר - מיאטה

כל יום לומדים משהו חדש. תודה.

הנוסחה הנכונה היא: עבודה = כח X מהירות. קג"מ היא יחידת מידה של כח (ישנן שתי מידות נוספות בעולם הרכב למדידת כח - ניוטון/מטר הפופולארית באירופה ופאונד/פיט הפופולארית בארה"ב ובאנגליה.) כולן מציינות את אותו הדבר - כמה כוח יוצר המנוע בנקודת זמן. כך למשל מנוע 5.7 ליטר ישן של קורבט ייצר הרבה יותר כח ממנוע 2400 סמ"ק של פורמולה 1 (50 קג"מ לעומת 28 ). כפי שניתן לראות קיים יחס זהה - פחות או יותר - בין נפח המנוע לכח שהוא מיצר (ככל שמדובר במנועים אטמוספריים, כלומר לא מוגדשים). אבל כח זה לא הספק. כ"ס היא יחידת עבודה (או הספק) והיא תוצאה חשבונית של הכח כפול המהירות - במילים אחרות כמה פעמים ניתן להפעיל את אותו הכח ביחידת זמן (בעולם הרכב קיימים כמה תקנים למדידת הספק בהם PS, HP, ו-קילו-וואט). המנוע העצל של הקורבט הישנה בעל גל הזיזים התחתון אולי יצר הרבה כח אך לא הצליח לייצר אותו מספיק פעמים ולכן הסתפק ב- 270 כ"ס בלבד. מנוע פורמולה 1 מודרני אולי לא מפתח הרבה כח, אך עם 20,000 סיבובים בדקה (תלוי בתקנות הספיציפיות של העונה) הוא מייצר המון הספק - מעל 750 כ"ס (שוב, תלוי בהגבלות הרלוונטיות לעונה). אני לא בטוח לגבי השאלה השניה שלך, אבל עם הכוונה שלך ליחס בין שטח הבוכנה (bore) למהלך הבוכנה (stroke) אזי כאמת מידה כללית ככול שהמהלך גדול יחסית לשטח הבוכנה תקבל מנוע בעל נתוני גמישות מומנט טובים על חשבון הספק בטורים גבוהים, ולחילופין ככל שמהלך הבוכנה קצר יותר יחסית לשטחה תקבל מנוע בעל הספק גבוה בטורים גבוהים (לרוב על חשבון גמישות - מומנט - בטורים נמוכים ובינוניים. קיימות כיום טכנולוגיות לעקוף גם את המכשלה הזו). בהישאר כל הנתונים האחרים זהים, עם מגדילים צד אחד של המשוואה גדל גם הצד השני. ולכן - בהנתן אותם נתונים - ככל שגדל הכח, גדל גם ההספק. כמובן שבעולם האמיתי התשובה מורכבת יותר וכוללת פרמטרים נוספים.

אבל יש להם 175 כ"ס מ-1.6 ליטר חוצמיזה, ב.מ.וו. הורידה את כמות המזהמים והגדילה את החסכון בדלק ברבים ממנועיה (לא לשכוח שחלק ניכר מהם הם מנועי דיזל - אפרופו לקוחות). ללא שום קשר, זה לא גורע במאום ממנוע ה-1.4 של פולקסוואגן.

ביקשת? קיבלת! ניר בפוזה לא אופיינית האוטו של ניר, הפעם בפוזה כן אופיינית. האוטו שלנו גדול וצהוב. והפעם גם עם סט צמיגים חדש. לאחר שכבר התקדם לא מעט באומנות הדריפט, מצא את עצמו ניר דורך במקום - שלא לומר חוזר לאחור. זה הזמן לחזור לתחביבים ישנים וגם לנער קצת את האבק מהמצלמה. ניר רודף אחרי דודי. שלא תבינו, לא מדובר כאן בנקמה או בשחרור תסכולים, אלא בתרגיל ציני ומתוכנן היטב. איך אתם חושבים הוא הצליח לחזור הביתה עם גביע שעליו כתוב "מקום 1"?

בתור אחד שנוסע על הנעה אחורית אני יכול לומר שבמקרה שלך זה רק חסרונות. חיסרון בצריכת דלק, חיסרון במרחב פנימי, חיסרון במשקל עצמי, חיסרון בהתנהגות על המגבלות ועוד הרשימה ארוכה. למה ייצרו כך מכוניות במשך כל כך הרבה שנים? טכנולוגיה. הן טכנולוגית מערכות הנעה והן טכנולוגית שלדה. זו הסיבה שה-505 היתה אחת ממכוניות ההנעה האחורית האחרונות שיצרה פיז'ו. אגב, מהסיבה הזו אין היום (כמעט) מכוניות עם גל שסתומים תחתי, מכוניות נוסעים עם קפיצי עלים ושלדות סולם וכו'. למה BMW ומרצדס כן מייצרים הנעה אחורית? מעבר להספק מסויים (הקונצנזוס טען פעם שהגבול עובר ב-200 כ"ס אך - שוב - טכנולוגיה מזיזה את הרף הזה לאחרונה - ותודה לרנו מגאן ספורט) קשה להנעה קדמית להתמודד בהצלחה עם הכח והעומסים שמייצר המנוע ובמקביל להפנות את המכונית. בגלל שכל סדרות הדגמים של שני הייצרנים הגמניים הללו מיוצרות גם בוורסיות חזקות אין להם טעם לפתח במיוחד פלטפורמות הנעה קדמית בשביל המודלים החלשים יותר (וכך קיבלנו למשל BMW 116/118/120 אשר למרות חולשתן הן מצויידות בהנעה אחורית מיותרת לגמרי). אגב מרצדס, נחש איזה גלגלים מניעים את סדרה A ו-B? לסיכום, כל עוד מדובר ברכב משפחתי רגיל אין טעם בהנעה אחורית. אפרופו טכנולוגיה, ניתן לשקול הנעה כפולה לקבלת בטיחות אקטיבית גבוהה יותר. לסיכום/סיכום: אם אתה מבסוט מה-505, למה להחליף?

ובצדק. מנוע מדהים.

אדם קרני, הטוען לתואר אלוף אירופה בדריפט, מוריד את הדגל האדום ואני סוחט בעדינות את המצערת. המכונית מזנקת בעוצמה תוך צווחת גלגלים לא מבוטלת. אני נאבק לייצב את המכונית בשעה שמנוע ה-8V מתקרב במהירות אל המנתק. אני מעביר במהירות לשלישי והפעם מפעיל קצת יותר כח. הגלגלים מאחורה ממשיכים לחרוק אבל המכונית עצמה כבר טסה ישר במהירות הולכת וגוברת. העקומה השמאלית מתקרבת במהירות. אני משחרר את יד ימין שלי מהגה הספארקו מצופה האלקנטרה ושולח אותה הרחק ימינה אל עבר מעצור היד ההידראולי. מוכן אל מה שעומד להגיע. רגע. מה אני עושה כאן בכלל? מה אני עושה באיזה שדה תעופה סובייטי חצי נטוש 20 קילומטר דרומית לבודפשט? מה אני עושה בתוך כלוב מתכת שפעם, לפני הרבה שנים – לפני שטומי המכונאי השתיל בתוכו מנוע V8 בנפח 4 ליטר עם מומנט מכאן ועד לבראטיסלבה – היה ערס-מוביל לתפארת? מימין: אדם קרני. משמאל: דריפטר מרוכז מימין: ויראג. משמאל: דריפטר (לא) מרוכז ומה לכל הרוחות אני עושה עכשיו?! מנתק ההצתה קוטע את קו המחשבה. אין זמן לבזבז. הישורת עומדת להיגמר. משמאלי מגיעה עקומה רחבה ומצד ימין מתקרב במהירות קונוס. אחריו אני כבר אמור להיות על הצד. יד שמאל מסיטה קלות את ההגה שמאלה. רגל ימין מרפה מהגז רגל שמאל בועטת בקלאץ' יד ימין מושכת בכח את בלם היד המכונית מאבדת בבת אחת את שיווי משקלה יד שמאל ממהרת לבצע נעילה נגדית חזקה יד ימין ממשיכה לאחוז בחוזקה בידית. המכונית מחליקה עכשיו במהירות לרוחב כל המסלול מאבדת בדרך מהירות והרבה גומי. נדמה לי שאני יכול לראות בזוית עין שמאל את העשן שמשאירים מאחורי הצמיגים החרוכים. לא בטוח. בכל אופן, אין לי זמן לזה עכשיו. אני בולש קדימה מנסה לזהות את הדגל שמסמן את מרכז העקומה. עוברת שניה הנידמת כנצח. לא זוכר מתי שניה לקחה כל כך הרבה זמן. אני מורה ליד ימין שלי שלא לעזוב את בלם היד ומנסה בכח שלא להביט מעבר לכתף ימין אל עבר שורת הקונוסים המסמנים את קצה הישורת. מנסים להשתלט על כל הכח הזה "תקשיבו, זה מאוד פשוט. אני עושה את זה בעיניים עצומות". יומיים לפני כן נחתתי בשדה התעופה פרנגהי. יחד איתי הגיעו בטיסת מאלב ישירה מתל אביב ניר – עכבר ג'ימקנות ידוע, ויוסי – יבואן צעצועים ירושלמי. בעיר כבר חיכו לנו שאר החבורה, גיא – קרוב משפחה ואלוף MDC לשעבר שלאחרונה "ראה את האור" ועבר להנעה אחורית, ערן – חבר טוב ויבואן צמיגים (כמה נוח) שגילה אף הוא לא מזמן את חדוות הדריפט וחברו שראל – מסוג קציני הרכב שאתה כן רוצה אצלך בחברה, אלכסיי – עובד בחברה ביטחונית ששמע במקרה על האפשרות ונדלק מיד, ודודי – האיש שמוציא ממיאטה מה שאני בקושי רב מצליח להוציא מ- Z4M. באנו כולנו להשתתף בקורס ההחלקות של חברת My Way, שהוקמה לפני זמן לא רב ע"י אדם פרנק ואפרת הופמן - שניהם בוגרי מסלולים וותיקי דריפט שעקרו להונגריה והחלו להשתתף שם בסבב המקומי והאירופי. את מהלך היומיים הבאים אנחנו הולכים לבלות בתוך מכוניות דריפט מקצועיות אשר משתתפות בסבב האירופי המקצועני – שניים למכונית. אנחנו הולכים לשמוע מטובי הנהגים ההונגריים לא רק איך לשים מכוניות על הצד אלא גם איך לשלוט בהן, להאיץ אותן, להאט אותן, לשנות כיוון באפקטיביות ולהתחרות. בדרך אנחנו גם הולכים לשרוף 160 צמיגים. מישהו התלונן על בזבוז מים במסלולים? טוב שיש מישהו שדואג לגרוס צמיגים ולמנוע מהם להיערם ולזהם את הסביבה... יותר עשן מהפגנה במפעל "עוף העמק" אפרופו צמיגים, השניים שמורכבים לי מאחור כבר בחצי הדרך להצטרף לאחיהם שבשמיים (תרתי משמע) בשעה שאני מבחין בדגל. אני עוזב את בלם היד מרפה את דוושת המצמד ובו זמנית מועך את דוושת התאוצה. מועך אותה כאילו אין רצפה מתחת, מועך אותה בשם כל אלוהי הדריפט, מועך אותה כאילו אין מחר ולעזאזל העדינות! מנוע ה-V8 מתעורר לחיים בשאגה, שולח 40 ומשהו קג"מ מומנט דרך דיפרנציאל מרותך אל עבר צמיגים שבקושי מסוגלים לטפל במחצית הכח הזה. התוצאה לא מאחרת לבוא והמכונית מפסיקה להחליק בקו ישר ומתחילה להאיץ אל תוך העקומה השמאלית עפופה בעשן לבן ומלווה ברעש צמיגים ומנוע. אני יושב בתוך הקופסה החמה ומנסה לשחק עם ההגה, הגז ודוושת הבלם על מנת להביא את המפלצת קרוב ככל האפשר אל הדגל. זה לא קל אבל בצד יושבים פאנל של שופטים שישמחו מאוד להתחיל ולהוריד לי נקודות כך שאין לי הרבה ברירה אלא להתאמץ. אני חולף על פני הקונוס כמעט בזוית 90 מעלות ובמהירות – שזה טוב. הניקוד מתבסס על זוית החלקה ועל מהירות. אבל לא קרוב מספיק – שזה לא כל כך טוב כי הגורם השלישי בניקוד הוא קו הפניה שאמור – בדומה לנהיגת מסלול – להשיק לאפקס. כנראה שלא הורדתי מספיק מהירות בשלב ההחלקה בישורת ונכנסתי מהר מידי לסיבוב. לא נורא נתחקר אחר כך כי עכשיו יש לי בעיה קצת יותר גדולה. הפניה הרחבה הולכת ומתהדקת אל עבר פנית פרסה. כבר אמרתי שאני מהיר מידי? "שיט, אני מאחר לסינמה סיטי" למכירה: גודייר F1 במצב סביר בבוקר היום הראשון של הקורס אוסף אותנו אדם פרנק ממלון "מרמרה" - מלון ארבעה כוכבים חדש דנדש במרכז בודפשט – לנסיעה של כשעה לאתר האימונים טוקול. מדובר במקום ששימש עד לסוף שנות השמונים כשדה תעופה סובייטי ונראה כיום כמו סצינה שנלקחה היישר משלב "צ'רנוביל" במשחק קול-אוף-דיוטי 4 כולל מגדלי הפיקוח המתפוררים, פגרי הלאדות המחלידות, הדירים התת קרקעיים ומסוקי המי-28 המושבתים. אני דיי בטוח שאיפה שהוא בכספת נשכחת כלשהיא בפנטגון חבויים כמה מפות וצילומים מצהיבים של המקום הזה כולל כמה חיצים וכיתוביי "הפצץ כאן". כיום משמש טוקול כאחד ממסלולי סבב הדריפט האירופאי, כמרכז תעופה אירובטית וכן כשטח מרעה לכמה עדרי כבשים, כלבי רועים ובעליהם הקשישים רכובים על קטנועים. בתמונה: צלעות כבש. אנו עוברים את עמדת הש.ג. ונכנסים פנימה הישר לעבר טקס קבלה הכולל שלושה מכוניות דריפט המדגימות לנו לאיזה רמה אנחנו אמורים להגיע בתום הקורס (פלוס שנתיים/שלוש של אימונים אינטנסיביים). זוכרים את הוידאו של קן בלוק שבו הוא מקיף בחור מסכן על סגוואיי? תחשבו דומה רק עם שלושה מכוניות וטרנזיט. לא כוחות מול הטרנזיט הזה. במקרה חירום אמיתי ייפלו מסכות חמצן מהתקרה אנחנו עוצרים בצד ובזמן שלוקח לנו להסדיר מחדש את הנשימה מספיקים הנהגים להחנות את הרכבים בפיץ שם כבר מחכים להם המכונאי הראשי – בחור דמוי רוברטו בניני העונה לשם שולטי - וצוותו אשר הקימו ברחבה מוסך נייד ומקורה הכולל מכון צמיגים נייד ומחלקה טכנית מלאה. ערן לא מצליח להתאפק והולך לעזור להם להחליף צמיגים. אין מה לעשות. אתה יכול להוציא את הבנאדם מ"מרכז הצמיג" אבל כנראה שלא תצליח להוציא את "מרכז הצמיג" מהבנאדם. המממ. צמיגים. לא היה מזיק לי כרגע סט חדש אבל אני באמצע המקטע שלי והבעיות מתקרבות אלי בקצב מהיר ממה שתכננתי. העקומה הרחבה, אותה אחת שמרחתי על הצד בהילוך שלישי בואך מנתק הולכת ומתהדקת לקראת פניית פרסה ואני – כמו שהבנתם – מהיר מידי. זה הזמן לנסות טכניקה שלימד אותנו אדם קרני בשיעור של הבוקר – השיעור שבו למדנו איך להתמודד עם מסלול הכולל ישורת ארוכה, עקומה רחבה ומתחדדת מלווה בסדרת פניות ימינה ושמאלה ובמגוון רחב של רדיוסים משתנים. ליינאפ של מכוניות ליינאפ של שופטים אני לוחץ בעדינות עם רגל שמאל על דוושת הבלם ובמקביל מאזן עם לחץ דומה ברגל ימין על דוושת הגז. המכונית מתחילה להשיל מעליה את המהירות ובמקביל מחריפה את זוית הסחיפה. אני מתקן עם ההגה ומוסיף נעילה נגדית נוספת. מזל שזו לא מכונית רגילה אלא מכונית שנבנתה מחדש עם זויות היגוי מוגברות המאפשרות לי ברגע זה להמשיך את הסחיפה במקום להסתבסב ולהתקע כמו אהבל עם הפנים לכיוון הלא נכון. אני מתקרב אל הדגל השני ובניגוד לזה הראשון את השני אני כמעט ומשפשף. מושלם. או, בעצם, כמעט מושלם, כי עכשיו אני קצת איטי מידי, תקוע בהילוך שלישי עם זוית הטייה חריפה שמאלה בשעה שאני צריך להתחיל בדריפט לכיוון ההפוך. איזה מזל שזו לא מכונית רגילה. ליתר דיוק מדובר בב.מ.וו. סדרה שלוש דור שני משנות ה-80 – כן, אותה מכונית מיתולוגית שעליה נאמר שההגה שלה קטן על מנת לאפשר לנהוג בה עם אזיקים. רק שבמכונית הזו הושתל מנוע 4 ליטר מתורמת בדמות ב.מ.וו. 540. גם המנוע וגם הגיר עברו סידרת שיפורים אשר העלו את ההספק המקורי ל-325 כ"ס, ולפני שמישהו מעקם פרצוף ואומר איזה שטות בסיגנון "יש לי בשכונה מישהו עם עימפרצה דורבו שיש לה יותר כח" אציין רק שכל הדבר הזה שוקל קצת פחות מטון. וזה לא הכל. יחסי ההילוכים קוצרו והדיפרנציאל המקורי הוחלף לדיפרנציאל נעול לגמרי – שעם מתעקשים על ההגדרה זה בעצם בכלל לא דיפרנציאל אלא סתם דריב-שאפט מחובר לשני גלגלים. כמו שאתם יכולים להבין המכונה הזו לא ממש טובה בתמרוני חניה. למעשה כל סיבוב איטי מלווה כאן בחריקות ואנקות כאשר הגלגל הפנימי מנסה נואשות וללא הצלחה להסתובב פחות מהגלגל החיצוני. מבט פנימה לא מסגיר במאום את עברה היוקרתי (במרכאות או לא) של הבימר. פנים המכונית הופשט לחלוטין עד לשלד המתכת. אין בידוד, אין דיפון, אין מזגן, יש איוורור (שמחובר למנוע. לא לתא הנוסעים), יש כלוב התהפכות, יש רתמה וכסא "באקט", אין מערכת סאונד אבל יש "אחו-שילינג" של סאב – מקדימה, כמובן. אפרופו המנוע, זה מוסט אחורה כך שהבלוק נמצא כולו מאחורי הציר הקדמי לחלוקת משקל טובה יותר. מערכת המתלים שונתה כדי לאפשר הטיית גלגלים חריפה, כזו שיכולה לבייש משאית חלוקה. הבולמים והקפיצים הוקשחו גם כן ולמכונית שלנו כמעט ואין זוית הטיה. את הלוק הפונקציונאלי משלים לוח השעונים שהוא בעצם לוח קארבון שעליו קבוע שעון סל"ד ענקי ונורת מנתק אדומה כמעט באותו הגודל, שלושה שעוני חום מנוע, וידית ענקית שמתפקדת כבלם יד הידראולי אך היתה יכולה לשמש באותה מידה גם כאלה לפיזור הפגנות בטהרן. על הגריד מחכות לנו חמש מכוניות בקונפיגורציה דומה. מתוכן ארבע מדור שני ואחת מדור שלישי כולן נבנו במיוחד לדריפט וכולן משתתפות בתחרויות. כן, כולן - פלוס קיר צמיגים שלם - מחכות רק לנו. מבפנים מבחוץ ניר ואני מצוותים למכונית הצהובה ובה אני נמצא כרגע מנסה להבין איך אני הופך את המכונית ב-180 מעלות ומתחיל לתפור את הפניה הנפתחת ימינה. הדבר הכי טוב כרגע הוא להוריד מהר להילוך שני, לזרוק קלאץ' ולתת למומנט לעשות את השאר. אבל המכונית חמה מאוד והמוח שלי כנראה כבר לא עובד כל כך טוב בטמפרטורות גבוהות. אז במקום לשחק עם ההילוכים אני משאיר את הידית בשלישי ובועט במהירות של כ-30 קמ"ש – פלוס מינוס – בדוושת התאוצה. וזה עובד! המכונית מסתחררת לצד השני ואני מרפה מעט מהדוושה תוך כדי סיבוב היסטרי של ההגה לנעילה הפוכה ומתחיל להאיץ את הכלבה הצהובה הזו על הצד עם הרבה עשן לאורך הפניה הנפתחת ימינה. אני צורח Yeah Bitch ! ומפספס את דגל האפקס בכמה מטרים טובים. למי אכפת. נשארו לי כמה עשרות מטרים על לפניה הבאה. המכונית נמרחת כמו חמאה ביום חמסין ולי יש כמה שניות נדירות של פנאי להיזכר באלמנט הניקוד הרביעי – Show Off. אני מעביר רשימת מלאי בראש: 1. רעש מנוע? יש! אני על שלישי בפול גז ועל המנתק. במגדל הפיקוח הפסיקו טיסות, הם לא מצליחים לשמוע בקשר. 2. עשן? יש והרבה! שילוב של פיסות גומי פריכות בוודאי לא מזיק. 3. אורות והיבהוב עצבני בווינקר? אין! שיט! מישהו בסדנא היה חרוץ מידי והשליך לפח את מתג האורות והאיתות. לגיא ולדודי יש מתג אורות ווינקר באוטו. לי אין. בעסה! אני מגניב מבט מהיר שמאלה ורואה שהשארתי את החלון פתוח (כבר אמרתי שחם פה?). בלית ברירה אני מוציא את היד החוצה ועושה תנועות של דחיפה קדימה. המכונית סוחבת דווקא בסדר גמור אבל זה פשוט הדבר הראשון שעולה לי בראש. ככה זה אחרי יותר מידי שנים במיאטה... . I love it when a drift comes together את היום הראשון של הקורס התחלנו באופן קצת יותר בסיסי. לאחר שצוותנו לארבע המכוניות שלנו (החמישית נותרה בצד כגיבוי – עוד נשתמש בה בהמשך), נשלחנו אחר כבוד לארבע קצוות המגרש להתחיל אימון בסיסי של דונאטס – סיבסוב המכונית סביב קונוסים. השלב הבא היה חלוקה למתקדמים ומתחילים כאשר הראשונים התבקשו להתחיל לבצע תרגיל שמיניות – המורכב משני דונאטס אשר בינם נדרש המתרגל להפוך כיוון. זה נשמע קל אבל זה ממש לא. המכוניות הללו חדות כסכין ורוב הניסיונות שלי להפוך כיוון מסתיימים בספין. לגיא ודודי נדמה שדווקא אין בעיות - דבר שמדרבן אותי להתאמץ עוד קצת ולעלות לשלב הבא – הפרפר. פרפר הוא שילוב של שתי שמיניות שבו נדרשת יותר מהירות ושליטה על מנת לתפור את כל הכיכרות. המנועים עובדים קשה. המהירות הכללית נמוכה והאוורור לא יעיל. אני מרגיש שמשהו מתבשל במכונית ומגלה שזו רגלי הימנית הקרובה לתעלת הגיר. לא נורא. מקסימום נחליף רגל ברמב"ם. הרגל השניה מרגישה בינתיים בסדר. את היום הראשון אנחנו מסיימים בערב בבודפשט במקלחת חמה וטובה וארוחת ערב משובחת על גדות הדנובה. יפה בודפשט, אבל אנחנו לא פה בשביל רומנטיקה וחוץ מזה כולנו כבר מאוד עייפים. בחזרה להקפה. אני כבר לקראת הסוף. רק עוד היפוך אחד שמאלה, סחיפה מהירה אל עבר הקונוס וגלישה לקו הגמר. נשמע די פשוט אבל זה בדיוק המקום שבו גיא הסתחרר. "תתרכז!" אני צועק לעצמי, עוזב את המצערת בשלישי על המנתק והופך את המכונית שמאלה, אני שוב בחזרה על הגז והפעם הכל הולך מושלם. כל כך מושלם שאני כמעט מאבד את המכונית בספין מיד אחר כך. לא נורא אני כבר מעבר לקו הגמר וחוץ מזה גם כמעט-איבוד השליטה הזה בוודאי יתפס ע"י חבר השופטים כמתוכנן. אני יוצא החוצה עם פרצוף של מנצח. אחרי זה יבוא דודי, ייתן לי בראש וייקח את המקום הראשון. שיט! נחשו מי ניצח? למי שהתמונה הקודמת לא היתה ברורה מספיק... יאללה, נגיד שכולנו מנצחים אפילוג: אחרי שסימנו את המשחקים שלנו הגיעו בעלי המכוניות - האלופים המקומיים, ועשו לכולנו סיבובי הדגמה. הם תפרו את כל הישורת על הצד בהילוך רביעי ובמהירויות שלילה בעליל, והראו לנו שיש לנו עוד דבר אחד או שניים (או שלושה, ארבע, חמישה) ללמוד. טוב, מתי מתחיל קורס מתקדמים? בהמשך: א. מה עושה ב.מ.וו. Z4M במשחטת רכב בבודפשט ב. 10 סיבות למה פורמולה רנו עדיפה מפורמולה 1

מהכתוב נראה שיש לך כבר את הרכב המושלם עבורך. אבל אם כן להחליף: 1. הנעה קדמית תעניק לך מרחב פנימי עדיף - לא צריך להעביר גל הינע דרך רצפת תא הנוסעים ואין צורך בידפרנציאל מאחור. 2. הנעה קדמית תתן לך צריכת דלק עדיפה - פחות איבודי כח במערכת ההנעה 3. מנוע מוגדש יתן לך בהרבה מאוד מקרים צריכת דלק עדיפה - כן, לא טעות. הגדשה מאפשרת למקם במכונית מנוע קטן יותר אשר יהיה חסכוני מצד אחד אך ייתן את התאוצה הרצויה תחת עומס. זוהי הסיבה שפולסוואגן טוראן יכולה להסתפק במנוע 1.4 ליטר חסכוני במיוחד. למה לא משהו יפאני מקבוצה D? (למשל 626, אקורד ישנה, לגאסי, וכו)

למי שנהיגה בראש מעייניו אין שום דבר שמתקרב ל-GT-R במחיר הזה. אני לא בטוח שיש משהו שמתקרב גם במחיר כפול מזה (כמה עולה GT3?).

תגידו לי, מישהו מהזוכים בכלל יצליח להכנס לתוך הפורשה שלו אחרי שהמבצע יסתיים?

התשובה בגוף השאלה. רכב שלא מסוגל לבלום בצורה אינטנסיבית או צמיגים שלא מסוגלים לסבול "חריקות עשן" מבלי להתפרק לא צריכים להיות על הכביש (כל כביש) מלכתיחלה. באמת. החיים שלך והסובבים אותך בכביש שווים יותר. לנושא הת'רד - ליהי - יישר כח! אם יהיו יותר נהגים שייעברו קורס נהיגה מתקדמת כמוך נוכל כולנו להרגיש יותר בטוחים על הכביש.

סליחה? הפיקסו שלי כנראה לא שמעה על זה. לא בטוח שהבנתי את נושא השאלה. אם הכוונה היא להבדלים חיצוניים, הרי שאין כל הבדל. בנהיגה ההבדלים די מהותיים, כך שגם כאן השאלה נראית לי די מוזרה . לרובוטית 6 הילוכים לעומת ארבעה באוטומאטית וניתן ליסוע בה במוד ידני לחלוטין (הצורה המועדפת עלי). נסעתי במגוון רחב מאוד של תיבות רובוטיות החל בהונדה סיוויק (מזעזע!), ועד ל- M6 (לא משהו, התיבה - זאת אומרת...). בדרך נהגתי גם בקורולה, מגוון רחב מאוד של דגמי אודי ופולקסוואגן, M3 דור קודם, ועוד. סבורני כי תיבת ההילוכים הרובוטית הטובה מכולם היא ה-DSG/S-DRIVE. כל כך טובה עד שבעיני היא אפילו עדיפה (שומו שמיים!) על תיבה ידנית. כן, עד כדי כך טוב. איפה עומדת הפיקאסו בתחרות זו? האם התיבה הרובוטית שלה טובה? לדעתי כן, אפילו טובה מאוד. לא כמו פולקסוואגן/אודי אבל בהחלט ליגה מעל השאר שציינתי (טרם יצא לי ליסוע בדור החדש של BMW. שמעתי שהוא מצוין גם כן). החלפות ההילוכים במצב ידני מהירות מאוד. בכניסה לסיבוב או בהאצה חזקה משיוט מסגלת התיבה להוריד אף 4 הילוכים כהרף עין. העלאות ההילוכים מהירות מאוד גם כן, וללא טילטול רב. העברת ההילוכים האוטומאטית טובה מעט פחות וחדי החושים ירגישו בטילטול קל (זו אחת הנקודות בהן ה-DSG עדיפה). לאחר 20,000 קילומטרים במגוון רחב של צורות ואופני נהיגה מדובר, לדעתי, בתיבה טובה מאוד ועדיפה על זו האוטומאטית.

קצת לא מבין את הדיון לגבי מי יותר ספורטיבית הגולף או ה-118. מי שרוצה מכונית ספורטיבית (בקו ישר או בסיבובים) הרי לא ייקח אף אחת מהן ויעדיף, מן הסתם את ה- 207 או הקליאו (או הסיאט). ולכן לדעתי: לפוזה - 118 לנוחות ופרקטיות - גולף להנאה מנהיגה - פיג'נו אגב, בחו"ל יש לסדרה 1 גם גרסה פשוטה עוד יותר עם 122 כ"ס - ה-116

Izac, כבוד על ההשתתפות בקורסים המתקדמים של ב.מ.וו. זה בהחלט מוסיף משקל לדבריך. יחד עם זאת, אני לא רואה את הסדרה 1 הזו מסכנת את מעמדה של המיאטה כרכב דריפט למתחילים (ולפני שכמה בעלי מיאטה מסויימים מוציאים אותי להורג, אומר כאן ועכשיו שמיאטה יכולה להיות גם הרבה יותר מרכב דריפט למתחילים ). כמו שאמרו כאן לפני, ה- 135 - ואפילו ה-130 - הן סיפור שונה לגמרי. לגבי השווי, שכל אחד יעשה את השיקול שלו. אני יכול להבין את מי שבוחר בגולף.

אני לא יודע מה לקחת. אבל אני רוצה גם! עשית לי את היום. תודה.

לצערי הנסיך צודק לגבי האסטרטגיה הנוכחית של ב.מ.וו. חוצמיזה, בעיני ה-S2000 היא מכונית עם מנוע ולא להיפך. אני דווקא מת על תיבת ההילוכים שלה ופחות על המנוע ה-On/off. זה בבימר עובד טוב כבר מ-2000 וקצת סל"ד ולא מחייב אותך להדבק לרצועה צרה של 2500 סל"ד. שני המנועים אגב מקורם בשנות ה-90 ואם איני טועה יחידת ה- 3.2 ליטר של ב.מ.וו. הקדימה את זו של ה-S2000. לא שזה באמת משנה משהו. ולבוחן הלב והכליות מראש העמוד: קצת=טוב, הרבה=לא טוב, היא לא משוואה ילדותית - קוראים לזה "מיקוד" וזה אחד מחוקי הבסיס של שיווק בכלל וניהול מותג בפרט. לכן פרארי תמיד תהיה אקסקלוסיבית. לכן הדבקת סמלי M על כל דגם של ב.מ.וו. לא מעלה את הערך של אותו הדגם (אולי בעצם כן, בטווח הקצר, בדיוק אצל אותה אוכלוסיה שציין הנסיך) אלא שוחטת את שווי המותג "M" בטווח הארוך. ועם כבר ב-M עסקינן - נכון כתב כאן תום (ע"ע "הילדותי" ) - מדובר לא רק במנוע אלא בעיקר ביכולות מסלול מגובות ע"י יחידת הנעה משובחת. בלעדיהם ה-"M" של ב.מ.וו. לא שונה בהרבה מ-AMG או ה-S של אודי.

מה קרה לב.מ.וו.? זה מה שקרה הציטוט נלקח אומנם משרשור אחר אך אין מתאים ממנו לענות על שאלת הנושא - עם M7 או בלעדיו. Sorry, אני נגד.

אם זה מאוד מעניין אותך אתה מוזמן לבדוק פה: http://www.roadster.co.il/modules.php?name=Forums&file=viewtopic&t=4395 איך זה קשור אלי? היה נדמה לי שכתבתי בשורה הראשונה של הת'רד, לא?

You got to be joking :lol: