edan82

מי אמר שהוא שכח מי גידל אותו? למה אתה רואה את זה שהוא בחר לחזור בתשובה כסוג של חוסר כבוד להוריו? הבנאדם קיבל החלטה הנוגעת לו ולמשפחתו, הוא לא כפה על הוריו לחזור בתשובה כמוהו. לא מבין את הטיעון שלך ואני כותב זאת ממשקפיים של חילוני גמור שבכנות יכול לומר שאני לא אתלהב בכלל אם אחד מילדי יחזרו בתשובה לכשיגדלו אך באותה כנות יכול להבטיח שלצד הבעת דעתי וניסיון להכין את הילד לכיוון אחר אני אקבל את החלטתו וגם אשתדל במידת האפשר לכבד את הבחירה שלו גם אם זה יצריך ממני לשנות כמה דברים באורח חיי (כדי שבני ומשפחתו ירגישו בנוח להתארח בביתי, למשל). יש לי אינסוף כבוד והערכה להורי, אני מעריץ אותם, באותה נשימה אני מרגיש בנוח לקבל החלטות שונות הנוגעות למשפחתי גם אם אלה לא תואמות את הלך החשיבה של הורי ובתנאי שאותן החלטות לא פוגעות בהם. למעשה זה חלק חשוב בתהליך ההתבגרות וההפיכה לעצמי ואחראי למעשייך, מגיע שלב בחיים בו אתה מתחיל לקבל בעצמך את ההחלטות הנוגעות לך ובהמשך למשפחתך במקום שמישהו יכתיב לך.

מניח שאתה צודק למרות שביננו למי אכפת מי הביא אותו ארצה, זה פאקינג מיג 23... אם היית אומר את זה בטיימינג הנכון היינו קופצים להגיד שלום גם למיג שבחצרים, רק סופות ורעמים בראש שלך....

תודה לכולם. אגב, מפאת השעה המאוחרת שכחתי המלצה נוספת, הפעם על מועדון הצניחה פרדייב בחוף הבונים. זו פעם שניה שאני צונח שם ואני פשוט מאוהב בהם- זה מתחיל במתחם המטופח של המועדון שכולל בית קפה ורחבה שמשקיפים על מסלול ההמראה ועל כר הדשא שאליו נוחתים המונחים, ממשיך במתחם ממוזג בו אפשר לצפות במלאכת קיפול המצנחים והכנת הציוד לצניחה. בנוסף יש שם תצוגה של מספר כלי טיס וביניהם מיג 23 שטייסו הסורי ערק עימו לישראל. הדובדבן שבקצפת מגיע בדמות צוות עובדים ומדריכים שגורמים לכך שהרגע שמגיעים למתחם יש אוירה של כיף- כולם שמחים, מחייכים, צוחקים, שירותיים ופשוט מעלים חיוך על הפנים בין אם הגעת למקום כדי לצנוח או סתם לשתות קפה במקום. הם לא הכי זולים אבל לאחר ביקור במועדון הצניחה בשדה תימן והתנסות בחוויית ה- I see dead people ששררה שם- פרדייב שווים כל שקל נוסף שהם גובים. ממליץ בחום, זה ה-מקום עבור מי שמתכנן לקפוץ ממטוס תקין.

אתה טועה- לכל נהג אוטובוס יש מכסת נסיעות, כלומר יש לו לו"ז באיזה שעה הוא יוצא לעשות את הקו. בין כל קו יש לו הפסקה קצרה להתרעננות. ככל שיסיים את המסלול מהר יותר אותה הפסקה תתארך, איחור בהגעה לתחנה הסופית יפגע לו במשך ההפסקה ואם מדובר באיחור משמעותי זה יגרום לו לנסוע אגרסיבי יותר בנסיעה הבאה כדי לקזז זמנים על מנת שיוכל להנות מההפסקה בגמר המסלול.

השנקל שלי- עד גיל 18 הורים יכולים להחליט עבור הילדים שלהם, זה בדיוק תפקידם. לאחר גיל 18 תפקידם די דומה לאפליקציית waze- להדריך, להמליץ, לכוון ואף להציע אופציות נוספות. ברגע שהורים ינסו לכפות על בנם הבוגר דרך מסויימת בצורה של "או שתלך בדרכנו או שנפרד" כנראה שהילד יפעל באותה צורה שינהג אם אפליקציית waze תנסה לכפות עלי מסלול שלא לטעמו- הוא יכבה או יסיר את האפליקציה. פותח השרשור, מבין לגמרי את הסיטואציה הלא קלה של המשפחה, לא קל להשלים עם שינוי דרסטי כזה באורח חייו של בן משפחה. יחד עם זאת, לא ממליץ למשפחה לנקוט צעדים אגרסיבים, לא רק שלרוב זה לא יביא לשינוי המיוחל, לא פעם זה יגרום לריחוק ואף ניתוק יחסים שממנו כולם יפסידו. יכול להיות שאורח החיים החדש של אחיך עושה לו טוב ויכול להיות שהוא יגלה בהמשך שטעה בשינוי אורח חייו. זה בסדר לטעות, לומדים המון מטעויות. תנסו להיות מעורבים בתהליך שאחיך עובר, זה יעודד אותו לפתיחות ושיתוף. בהצלחה.

ככל שחולפות השנים מיצובישי הופכת לפחות רלוונטית בישראל ומדינות מודרניות אחרות ופונה יותר למדינות דוגמת הודו וסין שבהן יש מקום למכונית מיושנת בתמחור מתאים. בישראל היא לא באמת נותנת פייט ליצרנים המתחרים שמציעים דגמים מודרניים ומתקדמים הרבה יותר.

אלון, אחי שירת בטייסת הזאת לפני קצת יותר מ-20 שנה, יש לו חברים שעדיין משרתים בה והוא בקשר טוב עם מפקד הטייסת. מה שהתחיל בביקור שבמקור היה מצומצם משתתפים (אחי, אנוכי והילדים שלנו) הפך לביקור אליו הצטרפו עוד כמה חברים מהפורום. במהלך הביקור ביקרנו בטייסת של רעמים (F15I) ובטייסת הסופות (F16I) השכנה, קיבלנו סקירה קצרה אודות הטייסת, מפגש קרוב עם המטוסים וצפייה בהמראה של רביעית רעמים ממרחק 50 מ' ממסלול ההמראה והילדים (גם המבוגרים למען האמת) נהנו להצטלם עם קסדת טייס ואפוד ציוד. יש המון תמונות אבל לצערי מפאת בטחון שדה התבקשנו מפורשות שלא לשתף. התמונה שהעליתי היא בערך היחידה שיש לי שאישרו לי לשתף.

אחת לשנה זה קורה, כמה ימים לפני ליל הסדר אישתי אורזת חצי בית בתוך יותר מדי מזוודות, משם ממשיכים עם 11 שעות טיסה מעייפת פלוס כמה מחיאות כפיים בנחיתה, תקליט שמודה לנו שבחרנו לטוס אל על (לא באמת בחרנו, הם דאגו שלא תיהיה אלטרנטיבה) ומנת שווארמה באולם הנכנסים לארץ. כך פחות או יותר התחילו חופשות המולדת שלנו ב-10 שנים האחרונות, 12-13 ימים שחצי מהם "מתבזבזים" על ארוחות משפחתיות, לו"ז ספונטני ויותר מדי שעות על הכביש. השנה החלטנו לשנות את מועד החופשה לקיץ- אישתי המסורתית תוכל להנות מאוכל נורמלי במקום מצות, לא נצטרך לבזבז חצי חופשה על ארוחות משפחתיות ואפילו נוכל להאריך את החופשה כיוון שבקיץ לחץ העבודה יורד. 22 ליוני, כמעט חצות, אישתי ואנוכי בונים לו"ז לחופשה בת 20 ימים שתחילתה ב-5 ליולי, מתוך רצון שהילדים יחוו כמה שיותר ממה שיש לישראל להציע נוצר לו"ז שגורם לתרגיל חטיבה להראות כמו יום כיף באשקלונה- 3 חופשונים דו יומיים בצפון הארץ, דו יומי נוסף בדרום הארץ, ביקור נוסף בדרום, ארוחה פה, מוזיאון שם..... מהר מאוד הבנתי שהפעם אני לא לוקח את הרכב של ההורים, אני כנראה נאלץ לשכור רכב. הולך לישון עם מחשבה בראש לא לשכוח לסגור את פינת הרכב בבוקר. 23 ליוני, 11:30 בבוקר (בישראל 6 וחצי בבוקר), בצירוף מקרים ותזמון מדהימים אני מקבל הודעה בוואצפ, פותח ונדהם לגלות שלא רק אני קמתי עם משימה לסגור פינת רכב לחופשה, מסתבר שחבר פורום יקר התעורר עם משימה דומה, לסגור לי את פינת הרכב נפלה לי הלסת, פעם ראשונה מצירוף המקרים והתזמון, פעם שניה מנדיבותו יוצאת הדופן של אותו חבר (שאני משאיר לו את ההחלטה להזדהות). רצף ההודעות מסתיים כעבור דקות, החבר "סוגר" איתי את השאלת הקיה סורנטו שלו לטובת החופשה (אתה יודע מי אתה חבר יקר, שוב המון תודה!!! יצאת ענק ובמשהו בכלל לא מובן מאליו). פאסט פורוורד, נחתנו בארץ ב-5 ליולי, זיפזפנו כמה ימים נטולי לו"ז לצרכי התאפסות, החבר חבר אלי עם הרכב. בציר 2014, נפח 2.4 ליטר בנזין, 192 כ"ס, גבוה, רך, בקיצור- ניגוד קיצוני מהרכב הפרטי שלי. זה המקום להודות- לא אוהב רכבים גבוהים, במיוחד לא כאלה שמצויידים במתלים רכים, זה פוגם לי בהנאת הנהיגה. עם המחשבה הזאת לקחתי את המפתחות ויצאתי לדרך שהסתיימה אחרי יותר מ-3500 קילומטרים, עת החזרתי את הרכב לבעליו. כמו לא מעט נסיעות בארץ, די מהר נקלעתי לפקק תנועה.......סוג של.... הטייס צילם כמה תמונות של מרכבת האלים המיצובישית ופינה לנו את הדרך. זו היתה נסיעה ראשונה בסורנטו והאמת שהופתעתי והתרשמתי לטובה, למרות הישיבה הגבוהה והכיול הרך יחסית של המתלים השיוט על הכביש המהיר היה נעים וללא תחושת החוסר בטחון שאני לא פעם חש ברכבים מהסגמנט (מעצם היותי חובב רכבים נמוכים ומתנהגים). הרכב נעים לשהייה, מרווח מאוד עבור 5 נוסעים ועם שורה שלישית להושבת שני נוסעים נוספים אם כי בצפיפות יחסית. חלפו כמה ימים נוספים ושוב נסיעה ארוכה, הפעם לצימר במושב רמות ביחד עם אישתי. סיימתי להעמיס את הציוד על הרכב לקראת הנסיעה, ממתין שאישתי תגיע. "מאמי, יאללה תניע" אישתי אומרת מיד עם כניסתה לרכב. "הרכב מונע" אני עונה בחצי צחוק. "נו ברצינות, תניע ובוא נצא לדרך, כבר מאוחר". חסכתי מאישתי את ההסבר שהרכב באמת כבר מונע אבל הוא פשוט שקט בניגוד לרכב המשפחתי שלנו שבהנעה קרה מפעיל את האזעקה ברכב של השכנים. באמת שקט ונעים בסורנטו, אומנם מאיזור 70-80 קמ"ש לעיתים מתחילים רעשי רוח אבל אני חושב שמקורם דווקא במגני הרוח שהותקנו בחלונות. אין בעיה לנהל שיחה תוך כדי שיוט תלת ספרתי חוקי או לחילופין להאזין למוסיקה בווליום שלא עלול לסכן את עור התוף של יושבי הרכב (אגב, מערכת לא רעה, איכות סבירה בהחלט ותפעול ידידותי ונוח). הכנרת נשקפת מעיקול באיזור מושב רמות. אם עסקינן במושב רמות, כמה המלצות: צימר- "קסם על ים כנרת", ממוקם בחלקו הקיצוני של המושב עם נוף מדהים אל הכנרת, מאובזר בכל מה שרוצים וצריך. מסעדה- "מושבוצ", מסעדת בשרים שממוקמת במושב, כל אחת מהמנות שהזמנו, ממנות הפתיחה, דרך העיקריות ועד הקינוחים- הכל היה מעולה ועם כל מיני שילובי טעמים מעניינים וטעימים וגם השירות שמר על אותה רמה. יקב- אם אתם אוהבים יין שווה לבקר ביקב הר אודם, בעיקר כי יש להם יינות מעולים שתוכלו לטעום במקום (בתשלום או ללא עלות אם תרכשו במקום בקבוק יין) אבל גם כי זה נחמד לראות איך עושים יין. יום נוסף חלף והפעם אתגר לסורנטו, נקרא לו "אתגר העמסה"- לקראת יציאה לקמפינג על גדות נהר הירדן הסורנטו התבקש להפגין את גבריותו באמצעות העמסת ציוד רב לקמפינג- צידנית בשר, אחת נוספת לשתיה, צלייה גדולה, שולחן מתקפל, מחצלות, אוהלים, שמיכות, נשנושים, קרשים למדורה בלילה ו-3 בוגרים על ציודם האישי... ככה זה נראה לאחר העמסה של בערך 70-80% מהציוד...... רכב גבר גבר. מתמקמים..... ואז מגלים ריג'קט ראשון ברכב, כזה שידוע מראש אבל עדיין מביך כשהוא מתרחש- סיימנו לפרוק את הרכב ונכנסתי לרכב כדי לקפוץ לתחנת דלק הסמוכה להשלמת חוסר, כדי שזה יקרה הרכב צריך לטפס במעלה שביל כורכר עם שיפוע בינוני. 3 רכבי ליסינג צלחו את הטיפוס ללא דרמות כמה דקות קודם. הסורנטו משום מה ניסה לפתח אישיות של מוסטנג בעת יציאה ממפגש- מפרפרת כאילו אין מחר ללא תנועה קדימה, כך איזה 3-4 פעמים. אסייג ואומר שלא ניסיתי להלחם איתה יותר מדי, זה כאמור לא רכב פרטי שלי והיחס אליו בהתאם. מצד שני- זה לא שרכבי הליסינג שעברו בדיוק באותו מקום קודם לכן נדרשו ללחימה יוצאת דופן במעלה השביל. בקיצור, גבוה שרירי וחסון אבל אישיות יותר בכיוון של "עזוב'תי באמא'שך". חזרנו מהקמפינג בצפון ומבלי לבזבז זמן כבר למחרת הדרמנו אל חוות ממשית מזרחית לדימונה שם בילינו יום ולנו בלילה. לנסיעה אל חוות ממשית התלוו אחייניות שלי שנהנו מהישיבה בשורה השלישית, היא רחוקה ונסתרת מספיק כדי שלא יציקו ליושביה. המלצה: חוות ממשית- אני אוהב את המדבר ונופיו ולכן סגרתי שם לילה, כשהגענו קרובי המשפחה שהתלוו אלינו הרימו גבה ואבא שלי אף פלט בחצי ייאוש "מה, פה יושנים?".... כן, פה יושנים, חדרים עם 4 כיווני רוח ללא מזגן (יש רק חימום לימים קרים), מסביב הרבה חול, ערסלים בין העצים, פינות זולה, שירותים ומקלחות משותפים עם הפרדת נשים\גברים, מטבח לשימוש האורחים ו.....זהו. אה כן, הרבה גמלים. כעברו רבע שעה, כשכולם הפנימו שאין להם ברירה ומעבירים פה את היום- כולם השתחררו והתחילו להנות מהחוויה- השקט והבתוליות הזאת שיש רק במדבר, הבריזה הנעימה של אחר הצהריים, מליוני הכוכבים שבשמיים, החופש הזה שבניתוק מהציוויליזציה. אתמול כשהגענו לשדה התעופה לקראת טיסת החזרה הביתה, חמותי שאלה את הבנים שלי ממה הכי נהנו בחופשה- שניהם צעקו יחד "מהחווה במדבר!!". המבוגרים מסביב הסכימו איתם, זה היה פשוט מקסים ואני ממליץ בחום בחום בחום, תנו לזה צ'אנס. ביום למחרת ירדנו לים המלח, נהננו מלצוף במים המלוחים, מטיול ריינג'רים אל תוך ההרים, נהננו מחברת אנשים יקרים לליבנו. הרבה פחות נהננו מהשהות במלון דניאל ים המלח אליו הגענו בשעות הצהריים לארוחת צהריים ובילוי במתקני המלון- הרבה זמן לא יצא לי לראות בית מלון עם כל כך הרבה עובדים חסרי חיוך ועוד יותר חסרי שירותיות, כל בקשה נענתה בפנים די זועפות שגרמו לתחושה לא נעימה וזה מאוד עצבן נוכח העובדה ששילמנו עבור החוויה המפוקפקת. בקיצור- לא יודע לומר מה רמת המלונות האחרים בסביבה אבל על מלון דניאל אמליץ רק למי שלא ממש מתחשק לי שיהנה. היו עוד המון חוויות וריגושים (כולל צניחה חופשית מ-15K רגל יחד עם אישתי) אבל זה ידרוש עוד איזה יומיים כתיבה..... יחד עם זאת, לאור הנסועה הרבה אסיים בהתייחסות לתרבות הנהיגה בכבישי הארץ..... בישראל יש נהיגה, אין תרבות נהיגה, יותר מדי נהגים מתעסקים בסלולרי במהלך הנהיגה, איתות במעבר נתיב או פניה זה מחזה נדיר כמעט כמו ביקור לווייתן בחופי הארץ, לעומת זאת סטייה משמעותית מנתיב נפוצה ושכיחה בערך כמו טויוטה קורולה, אין טיפת חשיבה קדימה, שלא לומר לזרוק מבט הרחק קדימה בנהיגה כדי לאתר אירועים חריגים או מסוכנים, כולם בישראל אחים והראיה לכך היא השמירה שלהם על הנתיב השמאלי בכל מחיר, גם אם כל הנתיבים האחרים פנויים והם נוהגים ב-30 קמ"ש מתחת למהירות המותרת, אין הסבר אחר לתופעה פרט לזה שהנתיב השמאלי שייך לאבא שלהם ומכך שאני מסיק שכולם אחים (או עם פוטנציאל לא רע לאייטם בקבוצת "כשאבא ואמא בני דודים"). יותר מ-10 פעמים הגעתי למצב שאני נדחק לשוליים או נאלץ לפלוש לנתיב סמוך רק כי הרכב בנתיב המקביל אלי סוטה לכיווני ונהגו כל כך עסוק בשיחה בנייד שהוא בכלל לא שם לב שהוא סוטה ובוודאי שלא שם לב שאני צופר כדי להשב את תשומת ליבו. אקשר את זה למערכת המובילאיי שמותקנת בסורנטו שעמדה לרשותי, המערכת תפקדה מצויין, לא הפריעה את שלוות הנוסעים למעט אותם פעמים שבהם כאמור נאלצתי לסטות כדי להמנע מהתנגשות ואז הושמעה התראת סטייה מנתיב. למעשה המערכת תפקדה כל כך טוב שבהתחשב ב"איכות" הנהג הממוצע בישראל יש מצב שאם הייתי שר התחבורה לא רק שהייתי מחייב את התקנתה- הייתי מחייב להתקין 2 מערכות כאלה ברכב, אחת כדי להתריע בפעם הבאה שתסטה מנתיב והשניה פשוט בתור עונש. כמובן שלא כולם נוהגים בצורה כזאת אבל יש המון שכן נוהגים כך והם הופכים את חוויית הנהיגה בכבישי ישראל לחווייה שבמקרה הטוב פשוט לא מהנה ומעצבנת ובמקרה הפחות טוב לחוויה מסכנת חיים.

כל התשובות נכונות, שילוב של ליגה די חלשה מזל ולא פחות מכך יכולת גבוהה, כישרון ורעב עצום להישגים. יש בליגה הסינית לא מעט שחקנים זרים מוכשרים אבל הם לא מגיעים לקצב הכיבושים של זהבי. כאוהד של מכבי תל אביב מן הסתם אני מאוד אוהב את זהבי, הוא שחקן מאוד מוכשר ולמרות האכזבה שהוא כבר לא צהוב אני מתנחם בכך שעכשיו הוא משחק שעתיים מהבית שלי, בהחלט אלך לראות כמה משחקים שלו.

זו שאלה טובה ובהחלט במקומה וגם אני תהיתי לגבי הדבר שכן לפחות בתאוריה אם יש פחות אבק אזי יש כנראה יותר שחיקה של הצלחת עצמה. התשובה לכך פשוטה- התאוריה שיושבת לנו בראש לא לוקחת בחשבון שלחומרים שונים יש עמידות שונה לחיכוך וכנגזרת מכך יש רמת שחיקה שונה. ובעברית- פחות אבק רפידות לא אומר בהכרח יותר שחיקה של הצלחת, זה רק אומר יותר עמידות של הרפידות. כראיה לכך הסט שירד מהרכב שלי- ברפידות עצמן נותר לא מעט בשר, הצלחות לעומת זאת היו "גמורות" וזה כאמור בסט שהותיר ה-מ-ו-ן אבק. קראתי הרבה על תרכובת הרפידות התואמת לזו שהתקנתי, לא מעט מדווחים שהרפידות היו מספיק "עדינות" על הצלחות כדי לאפשר שימוש בסט רפידות חדשות שני על אותן צלחות. אני כמובן סקרן לראות מה יהיה אצלי אם כי אני כאמור לא חושב שהרכב יהיה ברשותי מספיק זמן כדי לדווח בעניין.

כל הכבוד על ההשקעה ופירוט הבדיקות השונות. התוצאות בהחלט מפתיעות נוכח הניסיון שלי עם פילטרים של K&N על 3 רכבים שונים בהם לא הורגש כל שיפור בהספק אלא בדיוק ההיפך- הורגשה ירידה בביצועים ב-2 רכבים. מה שכן, כתבת שהפילטר המקורי שהיה מותקן מעולם לא הוחלף ולמעשה גמע 15k קילומטרים יותר מהוראות היצרן. האם המדידה סטוק בוצעה עם הפילטר הזה או שנעשה שימוש בפילטר אויר מקורי חדש בעת ביצוע הדיינו ושאר המדידות? במידה והמדידות בוצעו עם אותו פילטר שעבר 45k קילומטרים אזי לא מן הנמנע שהשיפור שהושג על ידי הפילטר הפתוח לא היה באמת שיפור אלא פשוט השבת הסוסים והמומנט שאבדו בשימוש עם הפילטר המקורי שכנראה היה סתום (בכל זאת, ישראל מדינה מאוד מאובקת). אשמח אם תוכל להבהיר את הנקודה. דבר אחרון- לא מדויק לומר שיכולת הסינון של הפילטר הפתוח זהה לזו של המקורי, היא לא. כשהתקנתי את הפילטרים הפתוחים ברכבים שלי תמיד בדקתי את המשך צנרת היניקה מהנקודה שלאחר הפילטר- תמיד היא היתה מלוכלכת יותר כאשר נעשה שימוש בפילטר פתוח, כולל פגרי זבובים וכו שאין סיכוי שהיו עוברים פילטר רגיל. הבעיה עם פילטרים של K&N שלא משנה כמה תיהיה עדין איתם בניקוי, תמיד יהיו נקודות בהם הבד יהפך ל"אוורירי" יותר, כאילו עבר מתיחה. לרוב זה יופיע בקצוות בנקודת החיבור לדופן הפילטר. עד כמה זה מזיק בפועל? אין לי מושג, לא חוויתי בעיות שמקורן בפילטר האויר, אבל בוודאות הסינון לא ברמה של פילטר מקורי. למען הסר ספק, את הניקוי אני מבצע עם ערכה ייעודית של K&N, ללא שימוש בלחץ אויר או מברשות אלא ניקוי על פי הספר באמצעות ריסוס זרם מים עדין וטבילות חוזרות של הפילטר בדלי מלא מים ואז ייבוש במקום מוצל ושימון כנדרש.

בהחלט יש לך למה לצפות, היום בבוקר עשיתי עוד סשן חזק, הבדל עצום בין יכולת הבלימה של הסט שירד לזה שהותקן. מה שיפה זה שלא רק שאין דעיכה בעוצמת הבלימה לאורך הסשן, בדיוק ההפך, ככל שהקצב עולה הבלמים מתחממים ונכנסים לטמפרטורת עבודה אידאלית ועוצמת הבלימה פשוט פנטסטית. כמה שהתגעגעתי לבלמים שנושכים כראוי, פשוט תענוג.

אם כך אציין שב-10 שנים האחרונות רכשתי סביב 20 מחשבים ניידים מתוצרת אסוס, מתוכם 7-8 משמשים קרובים משפחה או שימשו אותי אישית ללא דופי. היה לי ניסיון מצוין עם אסוס עד לפני שנתיים.

אחלה סקירה של רכב מגניב ובהחלט ייחודי בנוף הישראלי.

אסוס כבר ממש לא מה שהיו פעם, בשנים האחרונות אני שומע המון תלונות עליהם ואף חוויתי על בשרי שני ניידים שלהם מהסדרות הגבוהות שהאכילו אותי מרורים. הפתרון שלי היה לנובו יוגה 3 פרו שאמור בקלות לענות על דרישותייך פותח השרשור.

זה פשוט כי כבר הספקתי לעשן פקט שלם בזמן שחיכיתי לו בסוף הישורת..... אבל ברצינות, תתחדש מאור, כיף גדול וסחטיין על הגשמת החלומות המוטוריים, סקיליין זה אייקון מוטורי אמיתי, אני גם מקנא קצת.

מבאס אבל אני מסכים לגמרי, בביקורים שלי בישראל התחושות זהות. סולל הדרך, אחלה טיימינג בהתחשב בזה שביום שלישי אני נוחת בארץ אחרי שנה ו-3 חודשים....

מצטרף להמלצה על Ron Zacapa, רום ממש טעים, מעט מתקתק אבל לא בהגזמה.

עדכון, חלפו מעל 200 ק"מ מאז החלפת הבלמים ולצורך המאורע נסעתי לבקר את כביש הנהיגה החביב עלי לבחון את הסטאפ החדש כראוי, כלומר מצב נהיגה קרבי. כבר עם תחילת הסשן ניתן להבחין שיש נשיכה טובה יותר מאשר זו שהיתה טרם ההחלפה, אבל אני עדיין לא נוהג בקצב הרגיל, נותן רק איזה 50% כדי להתרגל לתחושה החדשה ובעיקר לתת לצלמים הזדמנות להתחמם כנדרש ( הרפידות מיועדות לטמפ' עבודה 50-700 מעלות). כמה בלימות מאוחר יותר אני מרים קצב לזה שאליו אני רגיל בכביש הספציפי, ואז אני מתחיל להבין למה הרפידות האלה כל כך יקרות.. זה מתחיל בכל שפתאום הבלמים נושכים, מה שלא היה בסט הישן, ממש נשיכה בריאה כזו שמפחיתה מהירות בצורה ניכרת ומידית. זה ממשיך בתחושה המאוד פרוגרסיבית של הדוושה, זה היה קיים גם בסט הקודם אבל עכשיו מרגיש טוב יותר ומאפשר לתכנן את הבלימה בצורה טובה יותר, מעולה עבורי לאור זה שאני אוהב להשתעשע בהעברות משקל ועכשיו זה פשוט הופך לקל יותר. זה כנראה גם המקום לציין שהתחושה הפרוגרסיבית הזאת של הדוושה די הדהימה אותי נוכח העובדה שדוושת הבלמים אצלי חשמלית והפידבק למעשה מגיע ממערכת שמשחזרת פידבק בדוושה. עוצמת הבלימה עומדת בציפיות, הבלימה חזקה מאוד לאורך כל הסשן נהיגה שלא מקל על הבלמים בכלל- כ-20 ק"מ של כביש מתפתל סביב הר, כמעט כל הפניות עיוורת וחדות וזה המון פניות- הישורת הכי ארוכה לאורך התוואי אורכת כ-300 מ', הקצרות נפתחות לאורך עשרות מטרים בודדים. כאמור הבלימה חזקה ללא כל סימני דעיכה בשום שלב. נקודה אחרונה אמנם שולית לעניין יכולת הבלימה אבל היוותה עבורי שיקול בעל משקל לא קטן- רמת הלכלוך שהרפידות יוצרות. בסט הקודם זה היה זוועתי, הרפידות היו עשויות מחומר מתכתי שצבעו כהה והיו נורא מלכלכות, 50 ק"מ של נהיגה מנהלתית הספיקו כדי לייצר שכבת אבק שחורה מגעילה. הרפידות החדשות- תענוג!!!! מעל 200 ק"מ מאז השטיפה האחרונה והתקנת הבלמים החדשים והג'אנטים עדיין נקיים ללא רבב.

אחלה תזכורת לעשות קצת ניקוי של "חברים" מהפייסבוק. יש לי מעל 600 חברים, חלקם חברים מקבוצות עניין משותף, חלקם משפחה, חלקם אנשים שפעם היינו בקשר והיום כבר לא ( אותם אני צריך לנקות). כמו כן לקוחות של העסק. עבורי הפייסבוק הוא כלי להתעדכן עם משפחה וחברים מהארץ ופלטפורמה עבור התחביב המוטורי ואמור כלי עסקי שבמסגרתו אני שומר את הלקוחות מעודכנים במוצרים חדשים בעסק וכו'.

לא מבין את הטיעונים נגד מסי, הוא לא שחקן מעולה כי הוא לא רץ הכי הרבה במשחק? כי הוא לא מפרק נבחרות? כי הוא טוב רק ב-20% מהזמן? נו באמת... שחקנים כמו מסי לא אמורים לקרוע את הדשא, בדיוק ההיפך- רוב השחקנים הגדולים, במיוחד הסקוררים הגדולים, לא רצים הרבה, את האנרגיה שלהם הם שומרים בדיוק לאותם 20% או הרבה פחות שבהם הם עושים בדיוק את מה שהם עושים שהופך אותם לאגדה. מסי לא רץ הכי הרבה, אבל כשהוא רץ אין הרבה שיכולים לעצור אותו ועל זה יעידו לא מעט שערים שכבש שהתחילו באזור מחצית המגרש והסתיימה מטר מהשער אחרי שגלגל את הכדור לרשת לאחר שעבר חצי מהקבוצה היריבה. לזה תוסיפו את יכולת הבישול שלו ותבינו על מה מדובר. הוא לא גדול בנבחרת כמו שהרבה סקוררים ברמתו לא גדולים בנבחרת שלהם, פשוט כי הנבחרת לא פעם משחקת בשיטה שונה שלא מביאה אותם לידי ביטוי בצורה מיטבית. זה אחלה להזכיר את מראדונה ופלה, אבל מוטב על הדרך לזכור שגם חוקי הכדורגל היו שונים פעם, למשל העניין הפעוט הזה שפעם לא היה נבדל...

העכבר בגודל סטנדרטי או מעט גדול יותר? בחנות שבה הוא נרכש היו יותר מקלדות ומסכי מחשב או אולי יותר כלובים, אוכל לבע"ח וכו'? בקיצור, יש מצב שזה בכלל עכברוש? וברצינות, תנסו עכבר אחר וללא קשר תבדקו את תקינות המחשב שלא חלילה יקרה אסון.

כן, בהחלט טוב שיש איזה רכב ספייר מסכים עם דברייך, אני חושב שבאמת תמיד קיים איזשהו פער בין איפה שאתה מתכנן להיות לבין איפה שאתה בפועל, הפער גדול יותר או פחות, אבל הוא שם. מה שמאזן אצלי ומכניס לפרופורציות זה באמת העניין הזה שגם אם אני לא בדיוק במקום שרציתי או תכננתי\שאפתי תמיד לזכור שזה באמת יכל להיות פחות טוב. מעבר לזה, לקבל את זה שלא תמיד הכל תלוי בנו ולעתים אפשר לפעול חזק בכיוון מסוים ולהתעורר בוקר אחד ולגלות שהמציאות שנתה לך את התכניות והכתיבה כיוון אחר שמאלץ לעשות את מה שנקרא בשפת ה-GPS "מחשב מסלול מחדש".

אפשר לתמצת את ההודעה ל-2 מילים: יו הפנר.

אחלה שרשור עכברוני, אותי מעניין דווקא משהו אחר בהקשר של המשבר גיל 40, זה שאתה חווית וזה שאחרים פה חוו- במקרה שלך כחלק מה"טיפול" במשבר כאמור החלפת רכב לאחר כזה שקנית בהחלטה רגשית. האם זה באמת שיפר את המצב והותיר אותך עם תחושה טובה לאורך זמן או שזה "סגר פינה" רק לפרק זמן קצר שלאחריו שוב מצאת את עצמך עם תהיות כאלה ואחרות. בפן המיני בהקשר לשלל הפנטזיות שהזכירו פה, אני לא חושב שהחוויות האלה באמת "פותרות" משהו, בכלל כל הקטע של מימוש פנטזיות מיניות לאחר החתונה, לדעתי זה אחלה של דבר אם יכול להתבצע במסגרת הזוגיות כחוויה שבה מעורבים שני בני הזוג, זה כבר הופך את העניין ליותר עוצמתי ומרגש. נכון, יש בזה גם לא מעט סיכון וזה לא מתאים לכל אחד כי יש כאלה שזה יכול לפגוע להם במערכת היחסים, אבל כשבאים לזה בגישה בריאה זו יכולה להיות חוויה חיובית ומאוד מקרבת. מובן שתמיד כיף לממש פנטזיות, מיניות ואחרות, אבל לא פעם אחרי שמימשת את הפנטזיה אתה למעשה מגיע למסקנה שזה אמנם היה נחמד אבל ממש לא בסקאלה שזה היה בראש שלך. בקיצור, צריך לקחת הכל בפרופורציות, בסופו של דבר כנראה שהרבה מהפנטזיות שיושבות לנו בראש נראות סופר מלהיבות בעיקר כי בראש כבר פיתחנו והרחבנו ודמיינו אותן לכדי שלמות שפשוט לא קיימת במציאות.