ב. ככלל, השכר בעמותות נמוך משמעותית מאשר בחברות. שכר העוסים מגוחך , ועומד על עד 7000 ש״ח לחודש, ללא שום תנאים סוציאליים המקובלים במגזר הציבורי ( גם לא קרן השתלמות)
ג. האווירה בעמותות הרבה יותר מוכוונת נתינה ומסירות, גם מהמגזר הציבורי וודאי מהעסקי. לדוגמא, כשחברה ועמותה מראיינות עוס לאותו תפקיד, הראיון בחברה יהיה הרבה יותר מוכוון לשיווק מאשר ליכולת מקצועית טיפולית.
ד. שכר הבכירים כמעט ואינו מפוקח, ותלוי הרבה מאוד ברצון הוועד המנהל. יש הנחיה כללית של רשם העמותות שהנהלה וכלליות לא יעברו אחוז מסויים, אך אם את. עמותה עם מחזור של כמה עשרות מליונים בשנה, מאוד קשה להגיע לאחוז הזה.
ה. נכון שיש עמותות עם שכר מאוד גבוה לבכירים, אך לרוב יהיו אלו עמותות עם רמת ניהול נדרשת מאוד גבוהה- מאות ואלפי עובדים, ועדיין השכר יהיה נמוך משמעותית מאשר תפקידים מקבילים במגזר הפרטי.
ה. גיוס התרומות אינו קשור לשכר הבכירים. לדוגמא, לעמותת מטב עם כ20k עובדים יהיה מן הסתם שכר גבוה לבכירים ( לא בדקתי). זה לא אומר שלרכזת מועדון הנכים בטבריה יש מספיק תקציב לפעילות, וגם אם הבכירים יקצצו בשכרם זה לא מה שישנה את התמונה.
ו. יוצאות מכלל זה עמותות העוסקות בחלוקת מזון פרופר לנזקקים. אני מסכים שזה מאוד צורם לראות עמותה כזו עם תנאים מופלגים לבכירים.
ז. הכי טוב- מצא עמותה שאתה מזדהה עם מטרותיה, האמן באנשים המובילים אותה ותתרום לה בלב שלם. כל מבצעי ההתרמה ההמוניים פחות לטעמי.
ח. תרומה לעמותה לדעתי לא צריכה להחליף את ההתנדבות והעשייה של כל אחד ברמה האישית.
אחרון- אכן, כפי שכבר נכתב, המדינה מתנערת מאחריותה ומשאירה וואקום אליו נכנסות העמותות. עדיף בעיני שהיא היתה לוקחת חזרה זאת לאחריותה