Lt. Dan

אני חושב שזיקקתי לעצמי מה ככ מפריע לי כל-כך בפרארי חשמלית - ובתועבה הספציפית הזאת בכלל - תכלס מכוניות של פרארי הן סוג של יצירת אמנות על גלגלים. מנועי v12 שנבנו בעבודת יד, אינטריור שנתפר במיוחד, הכל בעבודת יד ע״י בעלי מלאכה מומחים. כמו פסל, ציור שמן או כלי נגינה מיוחד (ע״ע סטרדיווריוס) או שעוני יד שוויצריים. ברור שעם השנים נכנסו טכנולוגיות חדשות למנועי הבעירה, מחשבים וכן הלאה - אבל אני חושב שהליבה נשארה (לפחות שנות ה-00 המאוחרות). הכינוי סמארטפון על גלגלים לא בא משום מקום - ולדעתי הוא מתאר רכב שהוא בעצם מכשיר אלקטרוני, בעולם שבו הטכנולוגיה מתקדמת מהר - וכמו שבכל שנה יוצא דגם חדש של אייפון, כך גם עם הרכבים החשמליים - קצב העדכונים והחידושים מאוד גבוה - מכוניות שיוצרו אתמול - למחרת כבר לא מעניינות אף אחד. ייצור המוני שמגיע ממדינות מעבר לים. וכשפרארי נכנסת לתחום הזה - כפי שכבר כתבתי - זה כמו שרולקס יתחילו לייצר שעונים דיגיטליים זולים מפלסטיק. איך הנהלת פרארי הרשתה לעצמה לקחת צעד כזה? טוב - אפשר להבין - בשנים האחרונות יש הייפ מטורף על רכב חשמלי. אבל נדמה לי שכל הייפ - סופו לרדת לקרקע למימדיו האמיתיים - וכך זה קורה עם מכוניות חשמליות, וגם עם ה-AI (אמנם יש בהייטק פיטורים, אבל יש כבר לא מעט קולות על כך שה-AI לא יחליף ככ מהר את הצורך בבני אדם כפי שצפו התחזיות).

קודם כל, אני חושב שהצבע האדום מעט מגמד את הכיעור. לדעתי העיצוב של הפרונט נותן קריצה לטסטרוסה משנות ה-80. אני רוצה לפתוח רגע סוגריים על ג׳וני אייב (מי שעומד מאחוריי העיצוב) - האיש שביחד עם סטיב ג׳ובס עשה את אפל למה שהיא כיום. לדעתי הוא לקח את העיצוב כמה צעדים רחוק מידי (על חשבון פונקציונליות), ובסוף אפל נפרדו ממנו. כמשתמש של מוצרי אפל - אני יותר מרוצה מהמוצרים שלהם מאז שהוא עזב. הלפטופים קיבלו יותר פורטים, האייפונים והשעונים יותר שימושיים (ופחות אביזר אופנה) וכו׳. נ.ב. כשאני מסתכל על המכונית הזו - אני לא יכול שלא להיזכר במה שכריס באנגל עולל בזמנו ל-ב.מ.וו. אני תוהה מתי תגיע הנקודה שבה מכוניות כמו פרארי וכד׳ יתקיימו לצד רכבים חשמליים, כפי ששעונים מכאניים מתקיימים לצד שעונים דיגיטליים/חכמים. בכוונה כתבתי מכונית לעומת רכב. כיוון שפרארי (כפי שאנחנו תופסים אותה) היא מכונה-מכאנית - לעומת רכב חשמלי, שהוא יותר סוג של מכשיר ניוד. אני לא ככ מבין מדוע פרארי נכנסה לתחום של רכב חשמלי. הרי זאת חברה שיש לה התמחות מאוד נישתית מלכתחילה, עם קהל מעריצים רחב ומוניטין אגדי. זה כמו שרולקס תתחיל לייצר שעוני קסיו...

זה אחד הרכבים הנמכרים בעולם. זוכה לשביעות רצון גדולה מצד הלקוחות. ידוע באמינות שלו. מציע חבילה של חיסכון וביצועים סבירים. ראב4 שעלה על הכביש ב-2019 - עדיין נראה עדכני. נמכר הרבה מעל המחירון. אולי מבחינת פח-לשקל הוא לא נותן תמורה טובה כמו מתחרים, אבל יש מדדים נוספים שבעלי רכבים מתעניינים בהם. האם זה ימשיך להיות רכב ששומר על ערכו? מאמין שכן, כל עוד לא יקומו לו מתחרים שעונים על הקריטריונים הנ״ל.

כן, טיגואן זה רכב פחות אמין מ-cx5. יש בו מערכות יותר מורכבות, והתקלות - כשהן קורות - יקרות יותר לתיקון. cx5 זה רכב עם מכלולים וותיקים ובעלי מוניטין של אמינות מעולה - מנוע אטמוספרי, תיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית. הוא גם פחות רגיש להזנחה. אי-לכך, הוא רכב יותר סחיר מהטיגואן. אגב - לא ציינת טיגואן מאיזה שנה - כי הקונפיגורציה משתנה. למשל - אם אני לא טועה, ב-2018 המנוע השתנה מ-1.4 ל-1.5. ואולי גם תיבת ההילוכים השתנתה. ויש לזה משמעויות מבחינת אמינות/עלויות תחזוקה. אם אנחנו מדברים על 21/22 אז מדובר על מנוע שנחשב אמין, והחשש העיקרי יכול להיות מתיבת ההילוכים - dsg. בין אם מדובר בהחלפת מצמדים או מכטרוניקס, אלה לא הוצאות קטנות. אני מציע להתייעץ עם רון ולהבין עלויות. בכל מקרה - לא מדובר על קטסטרופת אמינות, ובמשך רוב הזמן יהיה לך שקט. השחיקה של התיבות הללו באה בעיקר מנסיעות בפקקים. יש משמעות לטיפול במוסך איכותי, ותחזוקה קפדנית לפי הוראות יצרן. אני חושב שלטיגואן יש תא נוסעים איכותי, ויותר נחמד משל ה cx5, ויש כמה תכונות נחמדות (כמו מושבים אחוריים על מסילות - וזה נחמד כשיש ילדים).

כיוון שמדובר על ליסינג, הקיה בהחלט עדיפה. נוחה, שקטה, חזקה ומאובזרת יותר. הקרוס ברמת הגימור שמגיעה לציי רכב די עירומה מאבזור (שבתכלס׳ הוא חשוב). קורולה קרוס בהכרח תהיה אמינה יותר לאורך שנים - כי יחידת ההנעה שלה בעלת מוניטין מופלג, וזה רכב יותר פשוט ולכן יש פחות דברים שיכולים להתקלקל. אם היה מדובר על בעלות פרטית, הייתי חושב אחרת.

אגב, פריוס זה רכב שנחשב מאוד אמין, אבל אני במקומך לא הייתי מסתכל לכיוון של פריוס ישנה. משתי סיבות: 1. מצב הסוללה - סוללות הן רכיב שהולך ודועך עם הזמן, והחלפת סוללה בפריוס זה איזור ה-8k ₪ 2. התלוננת על מחסור בתחושת סחיבה בעליות לירושלים, ופה פריוס איזה מצטיינת - מכיוון שמדובר על מערכת הנעה שמתבססת על שילוב בין מנוע חשמלי (עם סוללה) ומנוע בנזין יחסית חלש (שמיועד לחיסכון בדלק). כל עוד הסוללה טעונה מספיק - המנוע החשמלי והבנזין מספקים ״סחיבה״ טובה. בעליות ארוכות - לאחר שהסוללה מתרוקנת (כי המנוע החשמלי זקוק ליותר אנרגיה) - ההנעה נשענת בעיקר על מנוע הבנזין (החלש, כאמור) ולכן הוא עובד על סל״ד גבוה, מייצר רעש וגם לא ממש סוחב מי-יודע . אין הכוונה בהגעה לכשל - אבל, בשונה ממנועים מוגדשים, או מנועים חשמליים, מנועים אטמוספריים בנפחים צנועים צריכים לעבוד על סל״ד יחסית גבוה, והם מתאמצים - זה מורגש במיוחד ברכבים עם ממסרת רציפה.

קודם כל, ומראש אסייג את דבריי - אבל מוסכניק שמציע ללקוח לרכוש את הרכב - צריך להדליק נורה אדומה. אם קרוב שלי היה מקבל הצעה כזו מהמוסכניק שלו - הייתי ממליץ להם למצוא מוסכניק אחר. כי מוסכניק שעושה חלטורות בתור סוחר, אולי גם יתאמץ יותר למצוא ליקויים ברכב, ולדחוף טיפולים שלא לצורך. אבל זאת רק דעתי. לגופו של עניין - אני לא יודע אם רכב אחר בהכרח ישדרג לך את חוויית הנסיעה - העליות של שער הגיא מאתגרות כל רכב שאינו בעל מנוע חזק. גם רכבים מודל 2026. כבחורה צעירה - אני יכול רק לנחש שאת נוסעת לירושלים לטובת לימודים או עבודה. כמי שעבר את השלב הזה בחייו, אומר מניסיוני שרצוי להחזיק ברכב שיתן לך כמה שיותר שקט פיננסי - מבחינת צריכת דלק, ביטוחים ותקלות (וכשיש תקלה - שעלויות התיקון לא ירקיעו שחקים). הסיריון נחשבת לאמינה, ומבחינה מכאנית זה רכב פשוט - כלומר, בהנחה שהמכלולים העיקריים תקינים (תמסורת-מנוע) - לא צפויות עלויות תיקון שירוקנו לך את חשבון הבנק. התיקונים שתיארת - לא חריגים לרכב בן 18 - אטמים, תושבות, פלאגים וגם המשאבות (אלה תיקונים שיכולים להיות גם ברכב בן 10). לאחר שהרכב יעבור ״ישור קו״, סיכוי טוב שיהיה לך שקט (זאת בהנחה והמכונאי שאת מטפלת אצלו הוא אדם הגון ומקצועי). ואף על פי כן - יכול להיות שאפשר בתקציב של 30k ש״ח למצוא רכב קומפקטי אירופאי, שיתן לך איכות נסיעה ובידוד רעשים טוב יותר (וגם אבזור בטיחות מתקדם יותר). כנראה שהייתי מסתכל לכיוון של פולקסווגן פולו/סקודה פאביה/סיאט איביזה מנוע 1.4 עם גיר ידני (קיים גם שילוב של מנוע 1.0 טורבו עם גיר רובוטי, אבל לא הייתי נכנס לזה). אם בכ״ז תחליטי להחליף את הרכב - לגמריי מצטרף להמלצה לא להיכנס לפרוייקט כזה בעצמך, אלא לקחת ליווי. נ.ב. אם את במקרה סטודנטית בירושלים וגרה בבית שמש - מציע לך לחשוב בכיוון של לשכור חדר בירושלים לחסוך לעצמך את הנסיעות האלה. זה ממש ישדרג לך את החיים.

דל״פ - אם אתה הולך להיות על קו רמת גן ירושלים, מציע לך לבדוק חלופה של שימוש ברכבת. אני עובד בת״א וגר בירושלים ועושה את הנסיעות ברכבת. הנסיעה מהירה וחלקה וחוסכת עצבים, אנרגיות, דלק ובלאי (שילכו לך על הכביש). הערה חשובה - לדעתי חובה להצטייד באוזניות acn איכותיות כשיוצאים למרחב הציבורי בישראל. התחבורה הציבורית בירושלים די טובה, וניתן באמצעותה (רכבת קלה/אוטובוסים) להגיע או להתקרב לרוב חלקי העיר. כביש 1 עמוס ברוב שעות היום (במיוחד בהשתלבות עם כביש 6 ובעליות שער הגיא). הייתי מוכן לעשות את הנסיעה הזו באופן תדיר רק ברכב עם מנוע חזק, בידוד רעשים מעולה ובקרת שיוט אדפטיבית.

הכוונה הובנה, והשאלה שלי היא כאמור לעיל.

היתרון של סלקל, הוא במעברים. הרבה פעמים התינוק/ת נרדמים בנסיעה - וסלקל שניתן לפירוק מאפשר להעביר את התינוק as is הביתה, או לעגלה (יש עגלות עם מתאם לסלקל). אני זוכר עם הילדה הראשונה שלפעמים היא הייתה נרדמת בסקל והייתי לוקח אותה הביתה בתוך הסלקל ונותן לה לישון שם עד שהיא תתעורר. ברכב מודרני, עם כריות וילון וציוני ריסוק גבוהים, עדיין תעדיף לוותר על סלקל, למרות היתרונות?

נכון, אבל לפי השכל הישר בסוף גם הסינים יגיעו לנקודה שהם לא יכולים יותר להשתמש בטקטיקה הזו (dumping), כי מישהו צריך לממן את ההפסדים - או הממשלה, או הציבור. לא בהכרח בזמן הקרוב, אבל מתישהו ב-10-20 שנים הקרובות הדרקון הסיני יתעייף (כפי שקרה לסמוראי היפני). להוסיף לזה שינויים גיאו-פוליטיים, משברים, מלחמות, אסונות טבע וכו׳.

לגבי סין... קראת איפשהו שהסינים נקטו במדיניות שחייבה את היצרנים האירופאים לפתוח שם מפעלים. ככה הסינים למדו איך לבנות מכוניות, ו״זכו״ בהכשרה של כ״א לתעשייה וכו׳ במקביל - השקעות עתק בפיתוח הנעה מבוססת חשמל. איטרציות קצרות של השקת דגמים חדשים ושיפורים של דגמים קיימים. אני קורא ש-byd ממש עשו קפיצה מבחינת תא נוסעים. נשאר להם לצמצם את הפער בהנדסת אנוש (והממשלה הסינית כנראה תדאג שזה יקרה עם הטלת רגולציות). השאלה היא מתי לסינים ימאס למכור בזול, או יותר נכון - לממשלה שם ימאס. או שטראמפ יעשה שרירים על זה שמוכרים בישראל הרבה תוצרת סין. ולגבי שינוי הייעוד של מפעלי פולקסווגן - סה״כ נשמע פיתרון יצירתי בשביל לא לסגור מפעלים ולהימנע מפיטורים. אבל זה גם יכול להיות אינדיקטור לשינוי פאזה שעוברת אירופה.

חיישן יכול לתת חווי בד״כ כשאחד המעגלים החשמליים אינו תקין, אבל מה עם עייפות החומר? לא בטוח שחיישנים מודדים את זה. ז״א נניח שכרית האוויר צריכה להיפתח בתאונה, אבל החומר ממנה היא עשויה נחלש עד כדי כך שהיא כבר לא תהיה אפקטיבית בכלל?

שאלת המשך - הביאו לנו מה שנקרא ״תושבת לסלקל״ - כלומר רכיב שמתחבר לאיזופיקס והסלקל מתחבר אליו באופן מאובטח (וחוסך לך את התמרון עם החגורה) - גם לזה יש פג תוקף?

מכירים את זה שלסלקל יש תאריך תפוגה? כלומר - מומלץ לא להשתמש בסלקל בן יותר מ-x שנים. איך למה וכמה? יש מדע מאחוריי זה? או שזה סתם כסת״ח (ודרך לגרום לצרכנים להוציא עוד כספים)? מדוע לסלקל יש תאריך תפוגה, אבל למערכות בטיחות ברכב - אין? יש אצלנו סלקל שעובר במשפחה, בן 10, הוא ממש נראה כחדש ואנחנו מתלבטים אם להיפרד ממנו בגלל גילו.

אני חושב שמעבר למה שנאמר על זה שעיתונאי רכב ישראלים נמנעים מביקורת (מתוך רצון לשמור על יחסים טובים עם היבואן), לדעתי בולט בחסרונו זה שאין בישראל כתב רכב שהמציא קנה מידה/סטנדרטים/מתודולוגיה לפיה רכב נבחן ומדורג. והתוצאה היא שקשה לקבל תמונה אובייקטיבית לגבי הרכב הנבחן. ברגע שמגוון רכבים עוברים מבחן זהה (שהושקע בו מחשבה ותכנון) - אז ניתן לתת ציון שהוא יחסית אובייקטיבי (ברור שתמיד תהיה הטייה לטעמו האישי של הבוחן), למשל: כמה מזוודות/תיקים נכנסים בתא המטען? כמה מקום נשאר אחריי שמכניסים עגלת תינוק ממוצעת? כמה כיסאות תינוק ניתן להכניס במושב האחורי? תוך כמה זמן המזגן מצליח לקרר את תא הנוסעים בקיץ לטמפ׳ מסויימת (שנחשבת נוחה לרוב האנשים). יציאה לעקיפה כאשר הרכב סוחב משקל מסויים (שמדמה משפחה שנוסעת ברכב) - תוך כמה זמן הרכב האיץ ממהירות x ל-y בתנאים שנקבעו מראש (למשל במקטע מסויים בכביש 6, במקטע אחר עם עלייה קלה וכן הלאה). מדידת דציבל בתא הנוסעים בתנאים שונים (למשל - על מקטע קבוע בכביש 6 ב-110 קמ״ש, בעליות שער הגיא על 90 קמ״ש). התייחסות למבחני ריסוק בה הרכב נבדק בצורה (ולא רק לקיומה של מערכת כלשהי). ברכבים חשמליים - צריכת חשמל במקטעים קבועים, כאשר מזגן מכוון על x מעלות ובחוץ y טמפ׳. ברכבי בנזין/היברידיים - סל״ד במהירויות מסויימות. התייחסות לאחזקת רכב - למשל - עלויות חלקי חילוף, ביטוחים, מרווח טיפולים וכד׳. אני מעריך את המבחנים באתר https://www.gear.co.il/ ועבור משפחות עם ילדים קטנים/תינוקות - מומלץ להסתכל על האתר https://babydrive.com.au/ שנותן הרבה אינפורמציה רלוונטית

בזמנו התלבטתי בין קרוס, קונה ונירו. רכשתי בסוף קורולה קרוס משומשת ברמת הגימור adventure בשל הימצאות מערכות בטיחות חשובות. זה נכון שקונה (ונירו) הוא יותר ״אוטו״ מבחינת אבזור, וגם מערכות בטיחות סטנדרטיות החל מרמות הגימור הנמוכות. אני חושב שהקונה הוא גם קרוזר יותר טוב. בידוד הרעשים בקרוס הוא לא מן המשובחים (אומרים ששופר במתיחת הפנים). מה שהכריע בסופו של דבר לטובת הקרוס - רציתי שקט נפשי בעניין בטיחות ואמינות, ושיהיה קל להיפטר ממנו בבוא העת. הקרוס קיבל ציונים גבוהים יותר במבחני ריסוק euro ncap. ויחידת ההנעה שלו נחשבת לאמינה ביותר. זה דגם מבוקש בשוק המשומשות. לעומת זאת, אני כן שומע פה ושם על בעיות אמינות ביונדאי/קיה. דבר נוסף - אני חושב שמיקום הפנסים הנמוך בקונה מועד לפורענות (תאונות קטנות/חניות). ופנסים זה עסק יקר מאוד. בשבילי - שרוב הנסיעות שלי הן עירוניות, הקרוס נותן מענה טוב. הרכב עשה 80k ק״מ, שנת 2022. אפס תקלות. נראה כחדש. צריכת דלק ממוצעת באיזור ה 18 ק״מ/ל. אם היה מדובר בליסינג - כנראה שהייתי בוחר בקונה (או איזה סינית). אבל כצרכן פרטי שמתעניין באמינות ושמירת ערך - קרוס.

זה אני 😅 מודל 2001, 1.6 אוט׳. נרכש ב 2007. וכן, אני זוכר שכשהגיע לארץ - התלהבו ממנו - התאורה הכחולה בלוח מכוונים, ריפודי קטיפה, פלסטיקה עם מגע נעים, מחזיקי ידיים עם ״טריקה שקטה״ וכו׳. רמת גימור Generation הייתה ״חביבת הנוער״ - עם ג׳אנטים גדולים ותאורה אחורית מושחרת. כרכב משומש, חוויית הבעלות הייתה פחות טובה - בגלל פלסטיקים שלא החזיקו מעמד יפה, כל מיני רשרושים וקרקושים, צריכת דלק לא מי יודע, שיוט ב-100 קמ״ש על 3k סל״ד רועשים. חוויתי אותו יותר כרכב פוזה ופחות פרקטי.

במקום האחרון: פולקסווגן גולף (דור 4) - הייתי בחור אחריי צבא ועברתי תאונת אופנוע. העו״ד שטיפל בתיק שלי השביע אותי שבפיצויים אקנה רכב (ולא אופנוע). רציתי רכב של ״צעירים״ ובאותה תקופה - גולף היה ״זה״. בסופו של דבר - היה מדובר ברכב די בינוני: חוץ מהפוזה - לא היה שם יותר מידי. תא נוסעים שהתקלף בשמש הישראלית, מנועים מיושנים ולא חסכוניים. במקום השלישי: סיטרואן c5 (דור 1) - זה לא רכב שממש בחרתי, אלא רכב שקיבלתי מאבא. בעצם לא ממש קיבלתי - הוא פשוט לא הצליח להיפטר ממנו. אז מכרתי את הגולף ו״קניתי״ ממנו את ה-c5 מודל 2004. זה היה הרכב סטודנטים שלי. לא חסכוני בדלק, אבל ביטוח זול. עלות אחזקה סבירה - עד ש... (ותיכף נגיע לזה). בתור רכב סטודנטים, היו לו דווקא יתרונות: החבר׳ה היו יכולים להיכנס בכיף לטיולי סופש, תא מטען גדול, והשוס היה שאפשר להגביה אותו אם הופיע בדרך מכשול (ולעבור לאט ובזהירות). ואז הגיר המפורסם התחיל לפשל, והבומבות הלכו אחת אחריי השנייה. והתיקונים הגיעו למחירים אסטרונומיים (אבא עזר). אחריי שהבעיות תוקנו - הרכב נשאר אצלי עוד כמה חודשים ואח״כ נמכר בכמה גרושים. במקום השני: טויוטה קורולה קרוס (רמת גימור אדוונצ׳ר*). זה הדיילי הנוכחי שלי. כתבתי פה עליו בעבר. זה רכב שמתאפיין באמינות, הנדסת אנוש טובה, ציון בטיחות גבוה, צריכת דלק עירונית נמוכה, כמובן - סחירות מצויינת. בכל היתר הוא פחות מצטיין: הוא רועש בכבישים מהירים. לא סוחב טוב בעליות. המושב האחורי לא מרווח. שיכוך מהמורות לא מצטיין (כמובן שאין מה להשוות ל-c5). אבל כשרכשתי אותו, רציתי ישיבה גבוהה, אמינות, התנהלות עירונית טובה ושיהיה ניתן להיפטר ממנו בקלות בבוא העת. *ציינתי בכוכבית את רמת הגימור, כי לדעתי רמת הגימור הגבוהה זאת ״חיה אחרת״ מאשר רמות הגימור הנמוכות. ישנן מערכות בטיחות ואיכות גימור יותר גבוהה (ונסעתי גם על רמות הגימור הנמוכות). ובמקום הראשון (תופים): טויוטה runx 2006 - כן אני יודע. אני בחור משעמם. מחפש רכב שיקח אותי מנקודה a ל-b ביעילות. זה רכב שאני מחזיק כבר קרוב ל-20 שנה. הוא מגלה אמינות ללא דופי. הבעיה היחידה שהייתה, קרתה בגלל קויילים של boch (הקויילים המומלצים הם של nkg) והקויל פשוט מת לי באמצע נסיעה. השנה נכנסתי איתו למועדון ״רכב מיושן״. זה רכב שפשוט חבל למכור. הוא בן 20, אבל נוסע מצויין. סוחב עליות, מעביר הילוכים חלק. מזגן מצויין. כמו הרבה רכבים ישנים, הוא כבר אוכל שמן (אבל לא בהיסטריה).

אני חושב שיונדאי קונה היברידית יכולה להיות כיוון טוב. עוד אפשרות מעניינת שהייתי שוקל אם רכב יד2 בא בחשבון - Lexus UX. הוא קומפקטי יותר מהקרוס, ויש לו מערכת הנעה היברידית חזקה יותר (וחסכונית פחות - אבל לדעתי החוויה באיזור הררי תהיה טובה יותר). לגבי הקורולה קרוס - כבעלים של אחת כזאת (ברמת הגימור adventure) - אני חושב שה dynamic טיפה מיותר, ואין שם משהו משמעותי חוץ מכמה שדרוגים קוסמטיים. לדעתי רמת הגימור המומלצת היא adventure - מכיוון שהיא כוללת כמה מערכות בטיחות חשובות (חיישן שטח מת, בלימה אוטונומית בחניה, התרעה על רכב חולף בנסיעה לאחור וביציאה מהרכב). אבל אם אין תקציב, הייתי רוכש את רמת הגימור הבסיסית, וחוסך כמה אלפים. זה אכן לא רכב שקט וגם לא מרשים בעליות. מצד שני, הוא חסכוני. אני מקבל צריכה דלק של בערך 1/18 בנסיעה משולבת. קיבל ציונים גבוהים במבחני ריסוק. יותר מיונדאי קונה. זה רכב אמין ואני לא מכיר תלונות על בעיות כלשהן.

תודה על השיתוף, התמונות הן תאווה לעיניים. כמו התרבות היפנית עצמה, גם התרבות המוטורית שם (ובאשכרה מדובר בתרבות) היא ייחודית ומעניינת מאוד.

בכל זאת היה עוזר אם היית מגדיר מה לדעתך נחשב תא נוסעים איכותי. או שאולי צריך לקרוא לזה ״חווית משתמש״. לעניות דעתי - תא נוסעים איכותי הוא כזה שיוצאים ממנו רעננים לאחר נסיעה ארוכה. כזה שמבודד רעשים בצורה טובה, עם הנדסת אנוש טובה (לצורך העניין - תפעול דרך כפתורים פיזיים, ולא הכל דרך מסך כמו אצל הסינים), פלסטיקה נעימה, מושבים תומכים. אפשר להוסיף גם מולטימדיה טובה ומיזוג אוויר שמקרר ביעילות. פרמטר נוסף שהייתי מכניס ואינו שייך לתא הנוסעים - הוא איכות נסיעה, כיול מתלים. מניסיוני, היצרניות האירופאיות מצטיינות יותר בבניית ״חוויית משתמש״ טובה. הייתי בודק אפשרויות כמו טיגואן או קארוק (ברמת גימור גבוהה). בתקציב שלך - אולי לא חדש מהסוכנות - אבל בהחלט ניתן למצוא ביד2 רכבים בני שנתיים-שלוש, שמורים. יצא לי לנהוג על שתיהן לא מזמן באירופה, הרגשתי הבדל קל לטובת הטיגואן. נקודת המוצא שלי הייתה הקורולה קרוס שיש לי כאן בישראל (שתי הנ״ל מרגישות יותר איכותיות ממנה).

שתי האפשרויות מטויוטה סלקט? לדעתי טויוטה סלקט לוקחים פרימייה גבוהה על כביכול ״השבחה״ של הרכב, אחריות לאחר הרכישה וכל מיני בדיקות. אבל בתכלס׳ זה לא באמת הכרחי. היות וטויוטה זה רכב אמין. במיוחד כאשר מדובר על רכב שעוד נמצא בתקופת אחריות יצרן. אפשר למצוא בשוק יד2 רכבי טויוטה מאנשים פרטיים במחירים זולים יותר. כל עוד יש היסטוריית טיפולים והרכב לא עבר תאונה - לא רואה סיבה לשלם פרימייה על טויוטה סלקט. אבל - כל אחד והשיקולים שלו. לגופו של עניין - למיטב זכרוני, מתישהו ב 2023 הגיעה לישראל טויוטה קורולה משופרת - עם מנוע חזק יותר, מולטימדיה חדשה, מסך מחוונים דיגיטלי מלא ומערכות בטיחות משופרות. כדאי לך לבדוק אם האפשרות שמציעים לך מ-2024 זה הדגם המשופר. החלטה שלך אם זה שווה את תוספת המחיר. לגבי הק״מ - מערכת ההנעה נחשבת אמינה ועמידה מאוד. לדעתי זה לא שיקול. טויוטה מאפשרים הארכת אחריות כוללת ל-5 שנים, ויש גם אפשרות לרכוש אחריות על המערכת ההיברידית בלבד לתקופות שונות. הייתי דווקא מתמקד יותר בבדיקה וויזואלית - לבדוק שתא הנוסעים שמור, שאין שם סימנים להזנחה, השחתה או עישון. חיצונית - פגיעות בחלקים התחתונים של הרכב (כיוון שמדובר ברכב נמוך).

מצטרף פה לתהייה של @davemustaine87 לדוגמא - אלפי רכבי vag (עם ה-dsg ״הידוע לטוב״) בחברות הליסינג, ורכבים צרפתיים למיניהם. אני מבין שחברות הליסינג מתמחרות הכל, ועדיין, אני מניח שבסופו של דבר אם היבואן נותן מחיר מאוד נמוך לחברת הליסינג, והיות והרכבים האלה נפלטים לשוק אחריי 3 שנים (לפניי שמתחילות הצרות הגדולות/תום תקופה האחריות). ואני גם מתאר לעצמי שיש גם סעיפים בנושא עלויות תחזוקה וכד׳ (אגב - אולי בגלל זה המוניטין הרע של תחזוקת רכבי ליסינג?) בנוגע לרכבים סיניים - אז אנחנו די יודעים בגדול שתעשיית הרכב הסינית מקבלת סבסוד די משמעותי מהממשל הסיני, ובאופן הזה יצרני רכב סיניים מסוגלים למכור רכבים במחירים נמוכים.