הבעיה היא שאי אפשר להתפס לעילת הסבירות בפני עצמה. לא כאשר יש 150 חוקים בקנה שמשמעותם כח כמעט אבסולוטי לקואליציה והזרוע המבצעת. אנחנו נעשה מה שבא לנו ואף אחד לא יגיד לנו מה מותר ומה אסור.
בזה מסתכם העניין. היו מביאים רק את ביטול עילת הסבירות על הממשלה והשרים? היו מצקצקים בהחלט, אבל הדברים היו נראים אחרת לגמרי.
כשאתה על הפסים ודוהרת לכיוונך רכבת ב- 200 קמ"ש, אתה צועק למישהו שיעצור את הרכבת, או בורח מהפסים. וזה לא משנה אם הקרון הראשון עשוי מנוצות.
בכלאופן, לעניין הסבירות, בעוד אני מסכים שעדיף להשתמש בה רק כאשר מדובר בדברים קיצוניים ובצמצום רב. אולם אני גם חושב שהיא לא היתה נדרשת כמעט אף פעם לו היה מנגנון ביקורת עצמית ושיקוף ברור של איך שר מחליט החלטות, מהם השיקולים שצריכים להלקח בחשבון - והשר צריך לשקף את זה. ואז אם צלח את כל השלבים סיכוי גבוה שהחלטתו תהיה סבירה. לחלופין, מנגנון ביקורת אחר על ההחלטה שלו מחוץ לבית המשפט. לצערינו היום אין.