loty

הבאת טבלה אחת מתוך מחקר מסכם של ה"מחלקה לפיקוח תקציבי" שקשור למרכז המחקר והמידע של הכנסת. אז אני אביא את הסיכום של אותו המחקר: "במסגרת המדיניות הכלכלית שנקבעה על-ידי ממשלת ישראל לשנים הקרובות הוחלט על המשך הפחתת המיסוי הישיר (מס הכנסה ומס חברות). יש לציין כי המשך מדיניות המסים שנקבעה תגדיל את פערי המיסוי בין המיסוי הישיר והעקיף המשפיעים על אי השוויון: הפחתת מסים ישירים, לרבות מס הכנסה, מס חברות והפרשות המעסיקים לביטוח לאומי, שהם מסים פרוגרסיביים, והותרת מיסוי עקיף רגרסיבי גבוה יחסית (כמו מע"מ) והעלאת מיסים עקיפים אחרים כמו בלו על דלק ועל סיגריות. עם זאת, יש לציין כי מדיניות המסים הממשלתית נשענת על התיאוריה הכלכלית הסוברת כי הפחתות מיסים ישירים תורמות להגברת הצמיחה וממילא להגדלת הכנסות המדינה. על פי תיאוריה זו הפחתת מיסוי מעודדת פעילות כלכלית ומגדילה את בסיס המס עד לרמה מסוימת. עם זאת, יש לבחון האם ההפחתה אכן תסייע להגברת הצמיחה הכלכלית והכנסות המדינה או שמא מידת האפקטיביות של כלי זה מוגבלת, וכמו כן לבחון האם פירות הצמיחה ישפיעו על כלל העשירונים". לכן זה אכן לא פרופורציונלי וזה צריך להיות יותר ממה שזה כיום. למדינה זה לא עולה, אדרבא, לי ולך זה עולה. וזה מבלי להזכיר את מה שבאמת עולה למדינה כסף וזה שרותי רווחה, סיעוד, קצבאות למיניהן, בריאות ממלכתית (עוד לא ראיתי "טיקון" או את דליה אלבין למשל, מחכה בתור בקופת חולים, לרופא עיניים). ועדיין לא דיברנו על שחיקת ערך הכסף של מעמד הביניים.

היום- שבת, זה הזמן לכוון את הרדיו ל88FM (באזורים מסוימים 87.6) וליהנות עד מוצ"ש. השיא לטעמי, מגיע בשעתיים בין 14:00 ל16:00 אז משודרת התכנית "עידן הדלי": רוק קלאסי איכותי.

roee קרא שוב. אני לא אמרתי שזה בגדר "זריית חול בעיניים" ואף אמרתי שהאיום אמיתי ועתיד להתממש" כמו גם שהסכין אכן מונחת על צווארנו משמע זה ממשי וגם טענתי שמי שלא יהיה בשלטון הפתרונות והמעשים יהיו כמעט זהים. אבל המדיניות היא אכן יצירת הפחדה ע"י שיח ומונחים הלקוחים מהלקסיקון של הסנאטור ג'וזף מקארתי (אתה בטח מבין לכוונתי: "צייד המכשפות- קומוניסטים", אם בהשוואה למקבילים אמריקאים עסקינן), לשם התעסקות בפחד הקיומי הזה ולא בפחד הממשי יותר לקיומנו זה שכבר כאן, והוא ה"פחד" הכלכלי. זה יפה שאתה מצטט את איין ראנד מתוך "מרד הנפילים" כי זה בגדר "i rest my case" שכן איין ראנד כותבת מתוך ראיה קפיטליסטית -קיצונית -אמריקאית מובהקת, הגובלת באגואיזם או לכל הפחות- באינדיבידואליזם קיצוני (כבודה של ראנד במקומו מונח ויש עוד כמה דברים בפילוסופיה שלה שאני בהחלט מסכים אתם אך לא בנושא זה), וזה ידידי ממש לא צורת החשיבה שלי לכן אתה צודק כמו שאני צודק כי דרך החשיבה שלנו היא כמעט שני קווים מקבילים. אבל האמן לי אני רחוק מלהיות רודף קונספירציות "אהבל", אדרבא אני ממש לא חושב שיש פה קונספירציה כי אם מהלך מכוון, מוצהר, ישיר ומתוכנן היטב, אבל הכי עצוב שהוא אכן גלוי לכול. ולבסוף, המסלול ה"אזרחי כלכלי" כפי שאתה קורא לו, לא יכול להתנתק מ המסלול ה"פוליטי מדיני" (אם תרצה לקרוא לזה כך).

ירידה בהכנסות זה דבר אחד שהוא נכון לכשעצמו ואני לא נכנס לגורמים כמו מי אחראי או ממה זה מושפע. העניין הוא כאשר יש ירידה בהכנסות, היכן מצמצמים? בביתנו, כל אחד מוריד מ"השומן" היכן שיש. לדוגמה: אוכלים פחות בחוץ, או לא טסים לחו"ל השנה, מורידים את החוג לילד, ויש משפחות רבות שהקיצוץ יבוא על חשבון בגדים או אוכל. עדיין נותרה "עוגה" לפרוס גם אם הסרנו את ה"דובדבנים" ואין "קצפת" (וכרגע, עדיין, זו "עוגה" לא רעה בכלל). כאן לדעתי טמונה הבעיה היותר גדולה שהפתרון שלה הוא דווקא הקל והפשוט יותר. זה ממש לא עניין פוליטי (במובן הצר של המילה) לטעמי, אלה שינוי חשיבה ומבט מזווית אחרת על העניין הכלכלי (וכאן זה מתקשר למה שנעשה בתחום הסלולר). שבת שלום.

שוב "ברחתם" מהעיקר, וזה בדיוק מה שרוצים "קובעי המדיניות". להבדיל מהדיון המעניין שפתח bagira על כלכלה "נטו", כאן אנו כן מערבים את העניין הפוליטי שלטעמי הוא בלתי נפרד. השאלה היא אם רק "ביבי" מבין את גודל הסכנה ורק הוא זה שיושיע אותנו? ולכן מדיניות ההפחדה על חשבון מדיניות רווחה היא נכונה? האם ר"מ אחר יפקיר אותנו לאיראנים, נו באמת. ההיסטוריה הקצרה שלנו מוכיחה שגם אם "ימין" וגם אם "שמאל" בשלטון מבחינה ביטחונית הלך הרוח זהה (ולפעמים אפילו סותר את ה"אג'נדה"). מתי נבין שאצלנו "ימין" או "שמאל" זו שאלה של מדיניות כלכלית ולא ביטחונית? לטעמי bagira צודק: הגרעין יגיע גם יגיע! אם לא השנה אז בעוד שנתיים וה"חרב המונחת על צווארנו" היא לא דבר חדש והיא שם מהצהרת בלפור. אני דווקא מאמין בסנקציות שפוגעות ב"בטן" של האוכלוסייה ומתסיס אותה כנגד מנהיגיה מאשר בפעולה צבאית שתפגע "בלב" האוכלוסייה ותתסיס אותה כנגדנו, כאשר השלטון ינופף בדגל ה"אמרנו לכם...". שכנינו לעולם לא יאהבו אותנו ואנחנו לא ונאהב אותם (כנראה) המקסימום שאנחנו יכולים לשאוף אליו הוא שלום "קר" כמו שיש עם ירדן ומצריים או במילים אחרות "עזבו אותנו בשקט שנוכל להמשיך להתקדם". אבל בינתיים אנחנו נמשיך לשלם יותר מע"מ, שכר דירה, "חינוך חינם", נממן ישיבות פיקטיביות, אוניברסיטה שקמה בחטא, סגן שר לענייני עצמו, "תספורות" לטיקונים, כבישים עוקפים של כבישים עוקפים ויש עוד דוגמאות רבות. אבל העיקר שנמשיך לאחוז בפוביית"הגרעין האיראני בפתח". ישנה כמות אזרחים עצומה שהולכת וגדלה, ושמבחינתם אם תיפול עליהם פצצה עכשיו מיד, זה עדיף מעוד ביקור של "ההוצאה לפועל" ומעוד שינה ללא ארוחת ערב וזה קורה עכשיו! חברים זה אמיתי, זה לא איום, זה לא תרחיש, זה כאן ועכשיו ומתרחב כמו "סרטן" בקרב מעמד הביניים הוא אנחנו. אין צדק אבל אין אפילו משהו קרוב לזה. זו לא סיסמה זה נכון, וכל כתבה וכל תחקיר וכל מכרז על רכבי שרד, ממחיש את העניין.

בכל הנוגע למוזיקה טובה ואיכותית (לטעמי כמובן), נותר "מוהיקני אחרון"ברדיו וזה 88 FM: "המוזיקה הכי טובה ברדיו".

צהריים טובים. ישנן שתי שאלות שלדעתי חשובות מאוד לסיכום ביניים: האם מכל מי שכתב בשרשור הארוך הזה, יש עוד כאלו שיצביעו לביבי (מיותר לשאול אם יש כאלו שעוד מאמינים לו)? האם מכל מי שכתב בשרשור שכולו כלכלי, יש מי שחושב שהבעיה הביטחונית, היא הבעיה המרכזית שלנו? מספיק שהתשובה לאחת השאלות תהייה "כן", ונכשלנו כאזרחים דעתניים ואכפתיים. אז נכון שיבואו אלה שיגידו שאין אלטרנטיבה (האומנם?), ושאירן מאיצה את יצור הצנטריפוגות ו... אם זו הממשלה שתשב בכנסת הבאה אז אנחנו- אזרחי המדינה, נכשלנו.

בוקר טוב. לטעמי יש להבדיל בין שני דברים משמעותיים בדיון: 1. הענישה כגורם מרתיע. 2. ענישה "צודקת". הגורם המרתיע לא משמעותי כבר משחר התרבות האנושית ממיתוס סיפור גן עדן, ועד לרצח הקרוב שיקרה, לצערנו. ולפי הנראה פשעים ימשיכו להתבצע מ "פילוח אבטיח" ועד רצח. האדם הוא יצור רגשי ותבוני אבל אי אפשר להפריד בין השניים (מתאים לדוגמה שהעלו כאן: הניסיון שנעשה בספר "1984"), ולכן "צדק אמיתי" זה פשוט דבר שלא קיים. עם זאת פילוסופים רבים ניסו למצוא נוסחה מתאימה ליצירת חברה מתוקנת, ואחת מנוסחאות הוא הצו הקטגורי של קאנט: "עשה רק את המעשה אשר בעשותך אותו תרצה שיהיה לחוק כללי" זו אוטופיה לשמה כי אם היינו פועלים לפי הצו המוסרי של קאנט אז לא הייתה פשיעה ומעשים לא מוסריים. עד כאן לעניין צדק וענישה כגורם מרתיע. נשארנו עם ענישה צודקת- האם דין גנב לחם כי אין לו מה לאכול כדין מנהל בנק שגנב מאות אלפים מלקוחותיו? הרי לא תאמרו "גנב הוא גנב" (אני מקווה). האם מי שרצח מתוך הגנה עצמית (עדין האדם לקח חיי אדם אחר) כדין מי שרצח את אשתו מול ילדיו? (שוה אני מקווה שתסכימו שזה ממש לא). לכן גם בפשע תעבורתי צריך להכניס למשוואה עוד משתנים ולא רק "כמה מהירות מעל המותר= קנס. אם כן מדוע מי שחייב חוב גדול למאות אנשים כאשר הונו נאמד בכמה מילונים טובים, מקבל "הנחה" בעוד מי שחייב כמה מאות לחברת טלפון מקבל קנס וכפל קנס? האם כאן אין אפליה כמו זו שחלק מאיתנו רוצים שתהייה רק מצד השני? מבחינה מוסרית עלינו להצדיק את אי השוויון בקנסות, זו יותר ענישה "צודקת" מאשר קנס אחיד לכולם. לא חברים, אין כאן שנאת עשירים ואם תרצו לדבר במונחי שיווין אז הענישה יכולה להיות באחוזים: קנס X על עבירה Y = כ 3% מגובה המשכורת (סתם דוגמה). שוב אני מדבר על "צדק" עד כמה שניתן לחתור אליו ולא על מניעים של "שנאה" וכדומה. וד"א: אכן פושעים רבים הם מהמעמד הנמוך אך לא שמדובר בפשיעה כלכלית שם הכסף הגדול (ומשם גם מתרחשים פשעים נלווים כמו רצח). בפשיעה כלכלית נכלל גם "ברון הסמים" שעושה את הכסף האמיתי לעומת הסוחר (וכמובן שכל מנהל בנק שסרח, שר אוצר, משקיע, פקיד ממשלתי גבוה וכדומה), פשעים אלו משפיעים על האוכלוסייה בצורה רחבה יותר מאשר רצח במשפחה למשל. וכפי שכולנו יודעים, משפחות הפשע במדינת ישראל- הראש מאחורי הגנב\סוחר\עבריין הקטן ממש לא רעבים ללחם. יום טוב.

אל דאגה, הם לא יעזבו את הארץ והם עוד "בורג" שמניע את הכלכלה. זה אחד האיומים הכי מופרכים ועוד "ספין" שהמציאו פקידי האוצר הכפופים להוד רוממותו ביביהו, חברם הטוב של "מניעי הכלכלה". וכן, קנס צריך להיות לפי גובה הכנסה כמו מס, וזה ממש לא בעיה לאכוף את זה. אני הכרתי מישהו שהיה מקבל דו"ח- בערך אחד בחודש, מניח על השולחן של המזכירה ומבקש קפה על הדרך. אתם יודעים באיזה רכב הוא נהג? מרצדס- ג'יפ מרצדס.

אני הייתי מתלבט הין המיטו לDS3. לA1 אין לטעמי שום יתרון (ובהרבה פרמטרים היא אפילו לא משתווה להם) על אף אחת מהם.

ועמי ותמי נתקלו בבית ממתקים, פיטר פן נישאר לעולם ילד, הפיה שמה לך כסף במקום השן שהנחת מתחת לכרית, אליהו הנביא (ולא אבא) שותה את היין בפסח ושבעת הגמדים לא "עשו" כלום לשלגיה בזמן שהיא הייתה מעולפת. בקיצור לפותח השרשור, על פניו השרטוט שהצגת מצדיק את תלונותיך. בדוק היטב שיש לך "קייס", הצג את כל הראיות שאספת ותבע את הנהגת בבית משפט. ואז, אולי, היא תדאג לא לעשות זאת שוב. בהצלחה (מצטער על הציניות, אבל האמת שזה סיפור מכעיס).

אני גם אוסיף נימוק ברשותך: אמינות: 2 כי אני מאמין שזה פועל יוצא של תחזוקה נכונה ומתאימה. עיצוב: 3 כי זה חלק מכל דבר בחיינו אך תמיד החלק שאני יכול להתפשר עליו לטובת פרקטיות למשל (לא רק ברכב). בטיחות: 4 כי היום להיות נהג טוב, זהיר ומרוכז לא מספיק ולך תדע. הנאה מנהיגה: 5 כי בשביל זה אנחנו חיים- רגעי ההנאה מהחוויות שלנו בכל דבר שאנו עושים בחיים (כך אני מאמין), ובפורום זה אין צורך להרחיב על ההנאה מנהיגה. ביצועים\כוח: 1 כי לדעתי הסעיף הקודם למשל, לא תלוי בכוח ובביצועים בלבד ובשבילי הנאה מנהיגה יכולה להיות ברכב ביצועים, אך גם ברכב אספנות פתוח על 80 בכביש המהיר. כמו כן הפרמטר הזה מתוך כל הפרמטרים הוא הכי זניח בשבילי. באיזו מסגרת הסקר מבוצע? מדוע חובה לתת דרוג שונה לכל מאפיין מה הערך הסטטיסטי של זה? שתפי אותנו, נהנתי .

יש כל כך הרבה מידע על הרכב הזה ברשת ובפורום, קצת מאמץ. בשורה תחתונה ועל רגל אחת: כרגע, עדיין הקנייה הכי טובה בקטגוריה.

קצת סדר: לפונטו 16V גיר רציף ולא רובוטי מתוצרת יפנית כפי שאמר הד"ר. לפנדה ולגרנדה פונטו (אני לא מתייחס לפונטו מהדגמים הישנים שלחלקם גם היה גיר רובוטי) יש גיר רובוטי יחסית "סלחן" בקרטוע בזמן העברת ההילוכים ושמאוד קל להתרגל אליו. מה עוד שתרומתו לחיסכון בדלק רבה. מניסיון עם פנדה רובוטית משנת ייצור 2005 שהייתה במשפחה, אפס תקלות בגיר. אבל אני מכיר גם גרנדה משנת ייצור 2007 שהחליפה גיר, לגיר מייבוא במוסך מורשה פיאט, והכל עלה 6500 ש"ח כולל מע"מ (הצעה לשיפוץ הגיר עמדה על כ7500 ש"ח כולל), כך גם המחיר לגיר הזהה שבפנדה. לכן הסכומים שעלו פה (מחצית מסכום הרכב) מופרחים. בכל מקרה אם אין בעיה לנהוג על גיר ידני, אז בהחלט בחירה ברכב עם גיר ידני תהייה עדיפה מכל הבחינות. בהצלחה.

לא משנה איזה רכב תבחר (כולל כאלו שלא מופיעים ברשימה שלך), העיקר שיהיה טסט ארוך כמה שיותר, שיהיה לאחר טיפול-רצוי גדול, ויהיו כמה שיותר קבלות על טיפולים ותיקונים שנעשו. כמו כן תנסה למצוא רכב שהוחזק ע"י בעליו זמן רב, לרוב זה מרמז שהרכב היה יחסית אמין ומתוחזק ושירת את בעליו בצורה טובה. קח בחשבון שאם אתה משתכר בסכומים האלה, כל תקלה כמעט: מבלאי טבעי של רכיבים זניחים יחסית ועד תיקונים של נזקים משמעותיים (גיר, ראש מנוע, מערכת קירור...) יכולה לעלות לך במשכורת של חודשיים ואף יותר. לכן אם בכל זאת אתה מעוניין לרכוש רכב, הייתי מחפש בכ2000-3000 ש"ח מתחת לסכום שציינת (אתה נמצא בטווח סכומים שבו כמעט כל קנייה היא הימור) ושומר את היתרה לכל צרה רצינית שהלוואי ולא תבוא. בהצלחה.

על זה נאמר "עוד מוסכניק...".

פשוט לגשת למוסך מורשה. ובנוגע לתוספות על מה מדובר? ק"מ ויד, או כל מיני "צעצועים"? בכל אופן אם המחירון הוא 56000 ש"ח (בדוק במדוייק מהו מחירון "לוי יצחק") והמוכר דורש מלכתחילה 50000 ש"ח, לדעתי בהורדה של עוד 3000-4000 ש"ח (אם תצליח יותר מה טוב) פחות מהמבוקש, זו תהייה קנייה טובה. כמובן שרק לאחר שתבדוק היטב, במוסך מורשה, שאכן אין נזק לגיר או למנוע.

לדעתי 10000 ש"ח ליישור קו לאור הבדיקה הנ"ל, זו הגזמה. על פניו הרכב נראה די שמור. קח את הרכב למוסך UMI לחוות דעת על הליקויים ועל עלות תיקונם. אין זה אומר שתבצע את התיקון במוסך הזה, אך הצעת המחיר לתיקונים, החלפת שמנים וכיוצא בזה תהייה בקצה העליון של רף המחירים מה שיעזור לך להתמקחות על המחיר הסופי. לאחר מכן, אם לפי דעת המוסך כל הליקויים הם משניים, ואין נזק לגיר או למנוע, תגיע למחיר מוסכם עם המוכר (שבטח יודע שהשוק "על הפנים" ופי כמה כשמדובר ברכב הנ"ל- אם לא עזור לו להבין). בהסתמך על tzvipper שכנראה מכיר את הרכב ואומר שאכן לא סתם יצא הרכב נקי בכל הנוגע לשלדה- מרכב, והוא שמור כמו שהק"מ שלו מעיד (לא יודע מה הוא כתב לך, אך נראה שהוא ממליץ על הרכב מהיכרות אישית), לא הייתי מוותר על הרכב. תוריד למחיר הכי נמוך שאתה יכול, ותקן את כל מה שצריך במוסך שבעלי אופל-שברולט יוכלו להמליץ לך עליו בפורום טכני. בהצלחה. עריכה: ראיתי שtzvipper לא בטוח שזה הרכב המוכר לו, אך בכל זאת הייתי פועל בדרך זו.

אולי לא מהמם אבל נראה טוב מאוד חיצוני ופנימי. בטח יותר טוב מכמה מהמתחרות שהוזכרו ומעוד כמה רכבי מיני-סופר מיני פופולריים. ובנוגע לתמחור, דווקא מחיר התחלתי הגיוני, בדגש על התחלתי כי סמל"ט ידועים ב"מבצעים" שלהם.

חוק גילוי נאות שמחייב את מסירת כל המידע על הרכב לקונה. לדעתי עליך להיות תקיף, לאיים בתביעה, עיתונות\אינטרנט ולהראות שמלכתחילה אתה לא מגיע להתפשר. ד"א איך גיליתם את זה יום למחרת? קיבלתם היסטוריה מהחברה רק לאחר שקניתם? בדקתם לבד? והכי חשוב: לעולם אל תקנה יותר רכב מבלי לבקש היסטוריית טיפולים ולסרוק אותה היטב. אם אתה קונה מסוכנות, אז עליך לבקש גם בדיקת רכב כאינדיקציה ראשונית ואז לבדוק את הרכב בעצמך- בדיקה מקצועית במוסך או מכון. ולפני סגירת העסקה, אם זו סוכנות שמכבדת את עצמה דוגמת סוכנויות יבואן, עליך לבקש שיתוקנו כל הליקויים. תעדכן ובהצלחה.

רק רגע. אתה סטודנט שמשתמש ברכב לרוב לבד, נוסע נסיעות יחסית קצרות, רוצה לחסוך בהוצאות דלק וטיפולים ועדיין להיות מעט שונה ומיוחד. אם כך הפיאט 500 היא בהחלט תמהיל נכון של הכול. היא בהחלט מהנה: לדעתי ה500 נותנת ערכים נוספים של הנאה שלא מסתכמים ב"כוח". מה גם שהאיביזה לא ממש חזקה ובסעיף הזריזות לטעמי ולמיטב זיכרוני, ה500 מרגישה זריזה יותר. היא יותר יפה: שוב עניין של טעם אבל כנראה שלפחות אתה גם חושב כך. ה500 יותר חסכונית ברמה שתבוא לידי ביטוי בכל חודש, בעיקר לסטודנט שרוצה לחתוך בהוצאות. ה500 אמינה (כמו הפנדה שתיהן חולקות מכלולים זהים, למעשה אני יכול לומר מניסיון ארוך, שהאמינות כמעט אבסולוטית). ה500 זולה יחסית בכל מה שנוגע לתחזוקה שוטפת וחלקים, ביטוח יותר זול בהרבה מהאיביזה, והכי חשוב: זה בדיוק הזמן לרכב כזה שהוא "לא פרקטי", לא "תמורה למחיר", לשימוש יחיד או זוג ואולי כלב, מבלי לדאוג שהתא מטען קטן, שהכיסא תינוק בקושי נכנס, שיש רק 2 דלתות, וכל מה שמטריד את מי שמחפש רכב עם "שימושיות" ו"פרקטיות" ולרוב נמצא בשלב אחר בחיים. נראה לי שהרכב הזה הוא אפילו יותר פרקטי לצרכיך, בנקודת הזמן שאתה נמצא בה, מאשר האיביזה. אני חושב, בעיקר לאור ה"נימה" של דבריך והצרכים האמתיים שלך, שאתה תחייך הן "החוצה דרך החלון" והן שהחלון סגור. בהצלחה.

תוכל לומר לנו מה התקציב במספרים? כי ההפרש בשנים הוא די גדול.

האיגניס לא באותה רמה של שתי המועמדות ונופלת מהן ברוב הפרמטרים. אם אלו הן המתמודדות הסופיות, לדעתי אתה יכול להשמיט את האיגניס ולהתמקד בשתי האחרות.

בנוגע לשתי השאלות הראשונות שהצגת: הפונטו היא היותר בטיחותי וגם היותר נוח מבין השניים. בקשר לשתי הדרישות שהצבת: האלטו יותר חסכוני וככול הנראה גם יותר אמין, לו רק בגלל השנים המעטות על הכביש לעומת הפונטו, חדישות הרכיבים ורעננות החלקים. כמו כן בשנתון הזה יש עוד כשנה אחריות לרכב. האם שווה לך להוסיף? זו כבר ההחלטה שלך. אני הייתי מתקשר לכמה מודעות רלוונטיות, נפגש עם המוכרים ועושה סיבוב קצר בכל אחד מהרכבים: לגעת קצת, לחוש קצת, להרגיש מה ההבדלים בין הרכבים בנסיעה (נסה לעשות את אותה הבדיקה-אותו סגנון נהיגה\דרך בשני הרכבים בכדי להשוות באותם התנאים), האם הפרשי הנוחות מורגשים אצלך (זה הרי לבסוף עניין אינדיבידואלי), תוסיף את זה לנתונים ה"יבשים" שאתה כבר יודע ושתברר בהמשך (לפחות את מה ששמת דגש עליו), ואז חשוב שוב האם שווה לך להוסיף את הכסף לתקציב שאתה מציין שהוא גם כך כבר "מתוח". לדעתי (שוב לדעתי בלבד מבלי להיכנס לך לחשבון ולתקציב), אם אתה זקוק לרכב לנוסע יחיד, ללא כל דרישות אחרות חוץ מחיסכון ואמינות, אז הייתי בוחר באלטו אם כי במחירים שציינת יש בודדות ורובן מהשכרה. אם מצאת מפרטי עם ק"מ נמוך אז לטעמי זו אכן עסקה משתלמת. עוד אפשרויות בתחום התקציב והדרישות שהצגת, עדיין חדשות יחסית, שנה-שנתיים פחות מהאלטו, הן הפנדה והגרנדה פונטו בנפח 1.25. בכל אופן בסביבות ה26-30 אלף ש"ח אתה יכול למצוא רכב חדש יותר מפונטו 06. פנדה למשל תהייה לך חלופת ביניים טובה, כאשר בתקציב של 26-28 אלף אתה יכול לקנות פנדה חסכונית ואמינה משנתו 08. כמובן שאני התייחסתי לרכבים ידניים בלבד. בהצלחה.

נראה שאתה להוט לשכנע את עצמך, ולקבל חיזוקים מאיתנו, מדוע לא לקנות את רמת הגימור הגבוהה יותר. לדעתי זה יהיה מהלך שגוי הן מהסיבות שנאמרו לך ע"י "ד"ר סובארו" (אני למשל שחיפשתי לגיסי כזו משומשת- חיפשתי רק את הדגם המאובזר בגלל ההפרש הזניח) והן בגלל שתמורת תוספת הכי קטנה בשוק כיום, אתה עולה רמת גימור שהיא די משמעותית.